שטפנשט לקראת ההילולה כתר הצדיק משטפנשט הגיע לארץ
לקראת ההילולה כתר הצדיק משטפנשט הגיע לארץ
לא יאומן: כתר המשיח שנוצר בהוראת הצדיק, נעלם במשך שבעים שנה, בדיוק כפי שחזה הצדיק • אבל הצדיק חזה גם את ההמשך: לקראת הגאולה הכתר יתגלה, ואז יתחילו הישועות הגלויות • השנה, למרבה התדהמה, הכתר המופלא יתגלה לראשונה, לאחר גלגולים מדהימים, ומופיע בפומבי במוזיאון ישראל לעיני כל עם ישראל
| 25.6.12, 12:52 שטפנשט

 

ארמון הצדיק בשטפנשט

עם בואו לעיר שטפנשט, עיירה על גבול הפרוט, בגבול מולדובה ובסרביה, הקים בה רבי מנחם-נחום את ארמונו המפואר. בית-מדרשו דמה לארמון רב-פאר בנוי לתלפיות, והשתלב יפה באוירת המקום. שכן  באותם ימים נחשבה רומניה לארץ עשירה ויהודיה היו אנשי-עסקים מצליחים, אשר עסקיהם שגשגו ופרחו מבחינה גשמית.

חצר שטפנשט שימשה במשך יותר משמונים שנה כמגדלור ליהודי רומניה בכלל וליהודי שטפנשט בפרט. היא היוותה מוקד-משיכה רב-עוצמה לכל המבקש יראת ה'. סביב רבינו התרכז חבר-אברכים יחידי-סגולה, מופלגים בתורה וביראה, ששמם התפרסם כ"יושבים". הם שהו בחצר שטפנשט במשך חודשים ארוכים, מניחים בצד את כל דאגות העולם-הזה הגשמיות, ומתמסרים בכל מאודם ללימוד התורה הקדושה, תורת אמת. שאיפתם היתה לעלות ולהתעלות בעבודת ה' ויראתו, ובלימוד תורתו. הם העריצו את רבי מנחם-נחום, התחקו אחר דרכו המופלאה, עקבו אחר אורחותיו והנהגותיו ושמו אוזניהם כאפרכסת, לשמוע ולא להחסיר אף מילה מדברי קודשו.

ליחידי-סגולה אלו התגלה רבינו מעט. עליהם הואיל להרעיף מנועם אמרותיו, ולהדריכם בדרכי הקדושה. הוא הכירם היטב והיה מעורה בענייניו הרוחניים של כל אחד ואחד מהם. כך הוליך אותם בדרך העולה בית-אל, בהרימו אותם טפח וטפחיים משאון העולם וגשמיותו.

כדי שיוכלו לעלות במעלות הקדושה בלי הפרעה, דאג רבינו לכל מחסורם. אנשי העיר הרגישו שזכות גדולה היא זו עבורם, להחזיק בקרבם קבוצה של יחידי-סגולה כאלו, ורבים שמחו לסייע לרבינו בנטל הכבד, של הדאגה לפרנסתם. 

                             חדרו של משיח

ארמון מפואר, בנוי לתלפיות, בנה רבינו בשטפנשט. אך גולת הכותרת של היכלו היתה ללא ספק חדר יחיד ומיוחד במינו בבנין הנאדר הזה. "חדרו של משיח" הוא נקרא, ובלשון החסידים: "משיח'ס צימער". החדר היה סגור ונעול תמיד על מנעול ובריח, והכניסה אליו נאסרה.

פעם אחת שלח הרבי להודיע לחסידים שיהיו נכונים ליום מחר, כי ביום מחר ייפתחו שערי החדר בפני החסידים, והם יורשו להכנס פנימה ולחזות בהדר-יפעתו. השמועה התפשטה בקרב החסידים כאש בשדה קוצים וההתרגשות היתה עצומה.

ביום המחרת התאסף קהל רב ונעמד בחרדת-קודש מול פתח החדר.

הרבי הופיע, סקר את עדתו בפנים אומרות הוד ורצינות והורה:

"שלו נעליכם מעל רגליכם, כי אדמת קודש היא. דעו לכם! כאשר יבוא גואל צדק המשיח, ידור בחדר זה."

מסיפורי ותיאורי החסידים שזכו לחזות ביפעת החדר, על כליו וריהוטו המיוחד, נשארו עדויות מרשימות.

רצפתו ודלתותיו היו עשויות מעץ משובח מעשה חושב, ותקרתו מעשה משכית. הכתלים מצוירים מעשה אמן בגוונים מרהיבים בשלל צורות, ובמרכז החדר שולחן טהור משובץ מרגליות. סביבו שישה כסאות, כולם אומרים כבוד, ובראש השולחן כסא אשר שלוש מעלות לו מלפניו, בחזיתו. על השולחן ניצבה מנורת-כסף נהדרת.

בארון שבפינת החדר נחה מקטרתו הארוכה של אביו של הרמ"ן, הרה"ק מרוז'ין. בתוך משבצות-תאים ניצבו כלי-זהב שונים.

הריהוט שניצב בחדר והכלים שאוכסנו בו, כולם היו נחלת-אבות מצדיקי-עולם, אבותיו-זקניו של הרבי: המגיד ממעזריטש, רבי שלום שכנא, אביו הצדיק מרוז'ין. רבים מחפציהם האישיים נשמרו בחדר זה. היו שם חפצי כסף וזהב, כוסות, חנוכיות, ועוד כלים רבים. גם פריטי-לבוש, כשטריימל ועוד, והכל עשוי מחומרים יקרים.

כל פריט בחדר היה סגור ונעול בתאו, והיה ידוע למי השתייך בזמנו. זקני החסידים והמקורבים שהגיעו לשטפנשט זכו, לפני פרידתם, להכנס לחדר זה ולשמוע מפי המשמש בקודש, הרה"ח רבי שלמה-לייב לעהרר, הסבר מפורט על כל חפץ וחפץ.

            כתר מלכות

מקום מרכזי בחדר תפס כתר משולש, כליל תפארת.

וזה סיפורו של הכתר:

חשקה נפשו של רבינו בכתר לתפארת, אשר ירהיב עין כל רואהו. חקר, דרש ובירר על מי להטיל את המשימה הנכבדה, ולבסוף הזמין אליו צורף יהודי מתושבי שטפנשט, שהיה ידוע ומפורסם כרב-אמן במלאכתו, מלאכת הצורפות.

ביקש ממנו הרבי לקחת על עצמו את מלאכת המחשבת המיוחדת הזאת, ולבצע את המשימה עד תומה. הצורף הסכים, והרבי שכר אותו לעבודה. העמיד רבינו לרשותו זהב ואבנים טובות כיד המלך, מבלי להגבילו בכמות או במספר. ותנאי אחד התנה עמו: על העבודה להעשות בחצר הקודש, תחת עינו הפקוחה של הרבי ועל-פי הוראותיו המדויקות.

הכתר, כך ביקש הרבי, יהיה עשוי משלושה כתרים, מונחים זה על גבי זה, כשהעליון הוא הקטן משני האחרים, והשני, הרחב ממנו, משמש לו בסיס. ושניהם מונחים על הכתר השלישי, הרחב מכולם. על המלאכה כולה, דרש הרבי, להיות עבודת-אמנות מדויקת ומדוקדקת, על כל ציוריה ופיתוחיה.

ניגש הצורף למלאכתו בדביקות ומתוך שמחת-יצירה, כשרצונו עז להוציא מתחת ידו יצירת-אמנות מפוארת ומרהיבה ביופיה, כמשאלת-לבו של הרבי. עבד ועמל במשך זמן מה במסירות ובדיקנות, השתדל בכל כוחותיו, אך במהרה גילה שהעבודה רבה מכפי שהעלה בדעתו. לא חלף זמן רב והוא נלאה ממנה ופרש, כשהוא מותיר את הכתר נטוש, מבלי לסיימו.

נקפו הימים, ובנו של הצורף חלה ומת בפתע פתאום. עשה הצורף חשבון-נפש, והגיע למסקנה המתבקשת. בחלוף ימי האבל שב אל חצר הרבי והציע להמשיך במלאכתו. שוב עבד במשך זמן מה, עד שבשנית נלאו כוחותיו מקושי המלאכה ויגיעת הדיוק תחת הוראותיו והשגחתו הצמודה של הרבי. שוב עזב ופרש, כשהוא מזניח את העבודה מבלי לסיימה.

לא עבר זמן רב, וילד אחר מילדיו של הצורף שבק חיים לכל חי

כעת גבר חששו של הצורף, שאכן קיים קשר בין מות ילדיו לבין קפידתו של הצדיק על שלא ביצע כראוי את המלאכה שנטל על עצמו, ואשר התחייב לסיימה עד תום.

חזר האב השכול והאומלל לחצר הצדיק כשגבו שחוח ופניו חפויות, ובכה והתחנן לפניו שיסיר מעליו את קפידתו. הוא הבטיח שלא יזוז מן החצר עד שיסיים את עבודתו, ואכן הפעם קיים הבטחתו. הוא לא מש ממלאכתו עד שהשלים את עשיית הכתר, בתכלית היופי וההידור.

מאז, כשמספרים אנשי שטפנשט את סיפורו של הכתר הם מסיימים אותו בפתגם טראגי: הכתר'ל עלה כך-וכך כסף - ובמחיר שתי נפשות...

בשולחן ליל הסדר

                       מוסיף הרה"ח מנחם ברייאר שליט"א:

זוכר אני את הכתר; הוא היה עשוי מזהב ומשובץ באבני חן נוצצות. מידי חג הפסח, בליל-הסדר, הוא היה מונח לפני בנו של רבי מנחם-נחום, האדמו"ר רבי אברהם-מתתיהו, על שולחן ליל הסדר.

לאחר פטירתו של הרא"מ נמסר הכתר למשמרת על-ידי אשת הרמ"ן מאיצקאן-שטפנשט, הרבנית מרים, בת הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב.

הכתר המשולש נמסר לשני יהודים משטפנשט שלום יעשאנו וגולדברג, אשר הפקידו את האוצר יקר-הערך בבנק בעיר יאסי. השמועה הילכה שפקידי הבנק הרומנים החליפו את האבנים היקרות המשובצות בכתר, ובעקבות המלחמה נשאר הכתר בידי הרוצחים הרומנים ביאסי.

עקבות הכתר מתגלים

אולם לפני שנתיים התגלו עקבותיו של הכתר שנמכר במכירה פומבית בארה"ב בסכום של מליון שלוש מאות עשרים וחמש אלף דולר, סכום המצביע על שוויו וערכו שלא יסולא בפז, בעקבות כך גם נודעו פרטי נדודי הכתר העלומים מאז מלחמת העולם השניה ועד הלום.

מתברר ששני השותפים לא שבו מהמלחמה הם נספו בה, והכתר נדד בידי מי מהיורשים של הנרצחים באחד השלבים הועלה הכתר ארצה וכעבור חמישים שנה עשה הכתר את דרכו לחברת המכירות של מוצרי יודאיקה "סותביס" שהציעה אותו למכירה ואף קבלה עליו את הסכום האמור של מליון שלוש מאות עשרים ןחמש אלף דולר, הקונה האלמוני נחשף לאחרונה הוא המליונר יהודי, נדבן בעל שם מלוס אנג'לס בשם מרטין גילברט, שבטרם מותו ציווה את כל אוספו הפרטי למלכת אנגליה שהעניקה לו בתמורה את תואר האצולה "סר".

סר מרטין גילברט שמת לפני חודשים ספורים לא יכל למצוא מקום הולם יותר למנוחת כתר המשיח אלא בבית הכתרים האנגלי שם לצד עשרות כתרים של מלכי אנגליה לדורותיהם, מצא את מנוחתו כתר יהודי מיוחד מיופיו ומעט זר להוויית הכתרים האחרים המשובצים בין היתר באבני חן על גבי שתי וערב.

הרב אברהם יעקב סלמון המנהל את המרדף להשבת הכתר ופועל עם אישים בעלי שם בינלאומי להשבת הכתר האבוד, אומר כי לאחרונה חלה התפתחות מעניינת בנושא שכן מלכת אנגליה הורתה באופן אישי לבדוק את עברו של הכתר ותולדותיו "היהודיים" ובשלב ראשון את האפשרות להבאתו לתערוכה זמנית בארץ הקודש.

יתכן ובקרוב נתבשר על תערוכת מוצגי יודאיקה ובהם כתר המשיח שיוצג לראשונה לאחר שאבדו עקבותיו בשואה.

בינתים מתכננים אנשי מוסדות שטפנשט לשחזר את ארמון הצדיק ואת חדר המשיח בבנין המוסדות של מרכז שטפנשט בעיר אלעד שיבנה כהעתק של ארמון הצדיק ברומניה, בחדר המשיח שיבנה ישוחזרו פריטים מרכזיים שהיו בחדר זה, ובראשם כמובן הכתר שירהיב עין כל רואה.

מה שברור שהשנה לראשונה הכתר שהיה מפאר את שולחן ליל הסדר של הצדיק משטפנשט בהוד יפעתו, לדאבוננו פאר להבדיל את בית מלכת אנגליה לצד כתרי המלכים מארמון המלוכה.

במוסדות שטפנשט הקימו ועד פעולה שפונה בימים אלו לשגרירות בריטניה ולמלכת אנגליה בשם העם היהודי שתשיב את האוצרות הרוח  הגזולים של העם היהודי לשם כך הוקם אתר מיוחד ולמי שיש הצעות נוספות יכול ליצור קשר 5790303-03 או בפקס 6165110-03   

שטפנשט