בעקבות קווים ששרטטנו לדמותו של הרה"ק רבי זלמן לייב ברז"ל שעמד בראש עדת החסידים בטבריה בין השנים תקפ"ג – תרי"ג, התגלה פרשת ההשמטה מההיסטוריה של כולל וואהלין ושמו הטוב של רבי זלמן לייב עצמו.

התברר כי עמידתו בראש עדת החסידים הנמנים על כולל וואהלין, העמידה אותו בפינה שלא נסקרה כראוי ע"י כותבי העיתים כמו הרב אהרן סורסקי בספרו "יסוד המעלה" לתולדות החסידים בארה"ק, הספר שהופיע לפני יותר משני עשורים והתיימר להציג בפירוט רב את תולדותיהם של הצדיקים והחסידים מעליית החסידים הראשונה ואחריה, אך דא עקא שבמשך כל דפי הספר, בחר הכותב הנכבד להתעלם בצורה מכאיבה מהצדיקים ראשי ו"תקיפי ארעא ישראל" כמו הרה"ק רבי יעקב שמשון משפיטווקא והרה"ק רבי זאב וואלף מטשארני-אוסטראה והרה"ק רבי זלמן לייב נשוא מאמרינו, וכל זאת רק בגין היותם נמנים על ראשי ומייסדי כולל וואהלין?! אתמהה.

הגיע הזמן לנקות את האבק מדפי ההיסטוריה שניסו להשכיח מאיתנו ולהזכיר את זכותם הגדולה של הצדיקים בכלל ופעילות כולל וואהלין בפרט.

יש לציין את השתלשלות הקמת הכוללים והשתייכותם לנשיאות צדיקי הגולה, וכדלהלן, בראש כולל וואהלין להחזקת עניי ארה"ק עמדו הרה"ק מאפטא והרה"ק מרוז'ין, לאחמ"כ נפרדו אנשי רייסען (רוסיה) ופתחו כולל נפרד להחזיק את עניי ארץ ישראל מיוצאי רייסען שעמד תחת נשיאותם של מרנן צדיקי בית לעכוביטש וסלונים זיע"א, לימים כאשר יוצאי ארץ רומניה טענו שמקפחים את חלקם בחלוקה פתחו אף הם כולל 'רומניה' ואח"כ כולל 'בסרביה', נושא מרתק זה ראוי למאמר נפרד ומקיף שישפוך אור על ההיסטוריה של הכוללים ועל חשיבות החזקת עניי ארץ הקודש בעיני רבוה"ק שבגולה.

לפנינו מאמרו המושלם והמפורט של החוקר המצויין הרב יצחק אלפסי הי"ו (ירפאהו השם ויחלימהו) בספרו 'החסידות וארץ ישראל' בו שופך אור על הרה"ק רבי זלמן לייב בטבריה זצוק"ל ועל תקופת עומדו בראש עדת החסידים.

רבי יקותיאל זלמן יהודה ליב אבי משפחת ברז"ל

חסד אנו עושים עם רבי יקותיאל זלמן יהודה ליב שעמד בראש הכולל החסידי של "כולל וואהלין" בטבריה ושמו כמו נשכח מכותבי תולדות הישוב בארץ ישראל…שכתבו בערכו כדוגמא: "…מחכמי ורבני האשכנזים בטבריה במחצית המאה הי"ט. היה בין החתומים על העצומה נגד הריפורמה בשנת תר"ו. פרטים נוספים עליו בלתי ידועים". זה הכל, ואוי לאותה בושה. בינתיים התוודעתי לבני משפחת ברזל, שאינם אלא: בני ר' זלמן ליב, שכך היה קרוי בפי העם ומהם קבלתי פרטים רבים על אבי המשפחה הדגול ומעתה ימצא את מקומו הראוי בתולדות הישוב וסוף הכבוד לבוא.

תחילה עלי להבהיר: היו בטבריה שני כוללים של חסידים. כולל רייסין, מייסודו של רבי אברהם מקאליסק. עסקני הכולל הזה זכו לתיאור מלא של אישיותם בספרו של ידידי הרב אהרן סורסקי "יסוד המעלה" חלק ראשון, ואילו בני הכולל השני – כולל וואהלין – לא זכו שייכתב עליהם ספר מיוחד, ורבים כמו גם נושא מאמרנו, נשארו בבחינת נעלמים. את הכולל הוואהליני הקים רבי יעקב שמשון משיפיטובקה – (עיין בערכו). לא נדע מתי בדיוק הוקם הכולל הזה, אבל שליחו, רבי אפרים פישל מזאסלב, יצא בשנת תקנ"ד לפולין והוא שארגן את תמיכתם הנלהבת של צדיקי פולין: רבי מרדכי מנסכיז, ה"חוזה" מלובלין ורבי ישראל מקוז'ניץ בכולל הזה. [ראה גם במאמר על רבי זאב וולף מטשרני אוסטרהא].

שרבי יעקב שמשון משיפיטובקה הקים את הכולל הוואהליני, אפשר גם לראות מן העובדא שרבי אהרן סורסקי מתעלם ממנו לחלוטין ואם כן אין הוא שייך לכולל רייסין. רבי יעקב שמשון מתנצל בפני רבי ברוך ממז'בוז על הקמת הכולל הזה, במכתב מלא התנצלות שנשלח אליו וכאמור יש המפקפקים באמיתותו. רבי יעקב שמשון נפטר בג' סיון תקס"א ואז מילא את מקומו רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא, רבו של רבי מנחם מנדל מקוסוב. רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא (ויש לתקן בספרו החדש של רבי מאיר הלחמי, בהקדמה של אביו: הוא שעלה לארץ ישראל ולא רבי בנימין זאב וולף מזבארז', בנו של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב) נפטר בשנת תקפ"ג ואז מילא את מקומו כראש הכולל נושא מאמרנו, רבי יקותיאל יהודה זלמן ליב, כפי שנראה מחתימותיו ומהמכתבים הבאים ששלח כולל הפקידים והאמרכלים מאמסטרדם.

מסורת המשפחה מספרת שרבי זלמן ליב נולד בשנת תקל"ו (בעיר קיטוב. בספר 'החסידות' כתבתי תקכ"ח). אביו, רבי ישכר דוב (ולא רבי צבי הירש) היה בן בתו של ה"נודע ביהודה" – מסורת החייבת לדעתי בדיקה, שכן כותבי תולדות הנודע ביהודה אינם מכירים נכד שכזה והרי רבי זלמן ליב, הנין, נולד עוד בחיי ה"נודע ביהודה" שנפטר בשנת תקנ"ג, אילו היה רבי זלמן ליב נינו של ה"נודע ביהודה", היה בוודאי טורח לציין זאת באחת מחתימותיו. על תולדותיו בטרם עלה ארצה, כותב לי נחום ברזל ואני מביא את הדברים בלשונו:

"מילדותו הכירוהו כילד פלא, כי הצטיין מאוד בלמודיו ובצעירותו כבר יצא שמו גאון ותפארת בתור גדול בתורה, ביראה, בחסידות ובמדות תרומיות. הוא היה חברו ועמיתו של הרה"צ רבי מנחם מענדל מקוסוב, מיסד שושלת חסידי קוסוב וויזניץ, שניהם יחד היו תלמידיו המובחרים והמובהקים של הרבי רבי זאב וועלוויל מטשרנואוסטרה ז"ל, תלמיד המגיד הגדול ממזריטש. והוא, רבי זלמן לייב, לא רצה בשום אופן לקבל עליו את התואר רבי של חסידים שאנשי הסביבה בהסכמת הצדיקים הגדולים שבדור בקשו לקבל אותו עליהם.

בהיותו בן חמש עשרה שנה, בשנת תקנ"א, בא בברית הנישואין עם אשתו הילדה המפורסמת ביופי ובטוהר המדות רחל בת הגביר המפורסם בנש"ק רבי מאיר האייער מסערעט בוקובינה.

משך שלש שנים אכל על שולחן חותנו הגביר והתמסר בשקידה נפלאה ללמוד התורה והתנהגות חסידית. פעם הלך בשוק שקוע ברעיונותיו הקדושים ונאבד ממנו ארנק עם כסף וזה בלבל אותו קצת. אז בא הביתה ופנה תיכף לאשתו המחוכמת: "רחלה", נאבד ממני ארנק כסף וזה השפיע לבלבל את מוחי ולכן החלטתי: אם כסף יכול להשפיע על מוחי אני מוכרח לעלות לארה"ק, ששם יוכל מוחי להיות שקוע רק בדברי תורה וקדושה ושום דבר לא יוכל לבלבל אותי ובכן אני פונה אליך בשאלה: מה אעשה? בחו"ל איני יכול להשאר, אולם אני לוקח בחשבון שאת אשה צעירה מאוד ושמה קשים קצת החיים הגשמיים, וגם לא תוכלי להשיג לך חברות כמוך ולכן את צריכה להחליט מה לעשות. ענתה לו: זלמינקע, איך בין מקבל דיר צו פאָלגן אין אַלע אומזיכטן, אבי מיט דיר צוזַאמען, מיין בעסטער פאַרגעניגן וועט זיין אַז דוּ וועסט זיך קענען פיהרן דיין הייליגן וועג איידער אַלע גשמיותדיקע פאָרגעניגן אין חוץ לארץ", ("אני מקבלת עלי לשמוע בקולך בכל הענינים ובלבד שאהיה אתך ביחד, הסיפוק הגדול ביותר שלי יהיה, אם תוכל לנהוג בדרכך הקדושה, יותר מכל הסיפוקים הגשמיים שבחוץ לארץ") אמר לה רבי זלמן לייב:

"תהי מבורכת מאלקים ואנשים" ואני מבטיחך שבארצנו הקדושה תפקדי ללדת בנים ובנות, ועוד תוכלי לראות דורות ישרים יבורכו. בעזרת השי"ת אנחנו נוסעים בשעה טובה ומוצלחת. תיכף התחילו להתכונן לנסיעה ונסעו דרך קושטא בספינת רוח ומשוטים משך חצי שנה על הים עד הגיעם לחוף עכו, משם המשיכו דרכם לעיה"ק טבריא. שמה גר האדמו"ר מקאליסק ולשם הי' מיועד הרבי רבי וועלוויל הנ"ל – מטשרני-אוסטרהא – לבא ולהתיישב".

רבי זאב וולף הגיע לארץ בתשרי בשנת תקנ"ט והצטרף לכולל של רבי יעקב שמשון משיפיטובקה (ועל כן לא זכה גם הוא להזכר כערך בספרו של רבי אהרן סורסקי). כאמור, אף מילא את מקומו משנת תקס"א ועד לשנת תקפ"ג. סביר להניח שרבי זלמן ליב עלה לארץ עם רבו הנזכר בשנת תקנ"ט ועדיין הוא צעיר מאוד לימים. כך כתבתי גם בספר "החסידות מדור לדור".

לפי מסורת המשפחה, והדבר אפשרי, הלך רבי זלמן ליב ל"שולחנו" של רבי אברהם מקאליסק שעמד בראש הישוב הטברייני (ולא אל רבו?), אלא שהתיישב בסוף השולחן, כדי שאיש לא יכירו, שהרי עשה זאת ב"סעודה שלישית" בשעת דמדומים, אולם לא היה דבר נסתר מרבי אברהם והוא קרא לאברך הצעיר: "אברך בוא הנה" (יונגע מאן קום אהער).
"הקליסקער הושיבו לימינו והמנהג היה שהיו מגישים לשולחן תרנגולת ממולאת, והרבי בעצמו היה מחלק לחבריא וכשהכניסו את הקערה עם התרנגולת והעמידו אותה לפני הרבי כרגיל, מסרה הקליסקער הקדוש לרבי זלמן לייב ואמר לו: נא, טהייל דו, אין איך מאך דיך פאַר א פיהרער פון דער חבריא אין בעל הבית אויף דעם ארץ ישראל געלד כל ימי חייך. (תחלק אתה, אני עושה אותך למנהיג החבריא ובעל הבית על "כספי ארץ ישראל" כל ימי חייך"). אחרי זמן קצר הגיע גם הרבי רבי וועלוויל, ורבי זלמן לייב אתם, ניהלו יחד את השולחן והתקרבו יחד בלב אחד כאיש אחד ובכל ענייני ארה"ק חתמו שלשתם יחד הקדוש מקאליסק, השני רבי וועלוויל והשלישי רבי זלמן ליב.

אמנם למען האמת רבי יקותיאל יהודה זלמן ליב, לא חתם על אף מסמך יחד עם רבי אברהם מקאליסק ומכתבים ממנו יש לנו למכביר. גם רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא לא חתם עם רבי אברהם מקאליסק, כי אכן שני כוללים הם והכולל של ואהלין לא זכה לפרסום ומכתבי השנים מכולל ואהלין עבור הכולל "שלהם" לא נשתמרו. לפיכך, גם את הסיפור הבא, ואנו מביאים גם אותו בלשונו של ר' נחום, אנו מביאים באותה הסתייגות:

"מקובל שביום פטירתו – של רבי אברהם מקאליסק – ציווה לעשות לו אמבטי' ולרבי זלמן ליב, תלמידו המובהק, אמר שיילך לטבול בים כנרת ואח"כ שיכנס למטתו, וישב ישיבה מזרחית, והניח ראשו – רבי אברהם מקאליסק – על ברכי רבי זלמן ליב והרים את שתי ידיו ואמר: "האדרת והאמונה לחי עולמים"; והוסיף להרים את הידיים באומרו: "הבינה והברכה לחי עולמים", והוסיף להרים את הידיים ואמר: "הגאוה והגדולה לחי עולמים". בחדר שרר פחד איום ואף אחד מהחבריא לא יכול היה להכנס וכשהרים את ידיו עוד יותר, אמר "הדעה והדבור לחי עולמים" סגר את עיניו הקדושות ומסר את נשמתו לחי עולמים. ואז פרץ זלמן ליב בבכי והכריז "גברו האראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש". סביר להניח שמדובר ברבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא, שכן סדר הסתלקותו של רבי אברהם ידוע לנו.

סביר להניח כי גם רבי אברהם שמשון מראשקוב בנו של רבי יעקב יוסף מפולנאה ומוציא לאור של ספרו "תולדות יעקב יוסף", לא נזכר אפילו פעם אחת במכתבי רבי אברהם מקאליסק – והוא ישב בטבריה ובצפת – משום שהשתייך לכולל השני. (נפטר בח"י אלול תקנ"ט). לאחר שנת תק"ע עמדו בראש הכולל ה"רוסי" – רבי צבי הירש הארקער ורבי מאיר ביכובר.

בשנת תקפ"ב נאסרים ע"י הפחה התורכי ראשי שני הכוללים: רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא ורבי צבי הירש הארקער. יום שחרורם – ה' באדר – היה ליום חג. בשנת תקפ"ז, בעקבות רעש קשה, הסכימו שני הכוללים לשלוח שליח אחד לתורכיה וכך יש לנו תעודה ראשונה של עסקני הכולל הוואהליני: נושא מאמרנו כראשון החותמים, טודרוס מסניאטין (אי אפשר לזהותו ואברהם יערי אינו מעתיק את שמו, ואולם זיהינו את שמו מתעודה אחרת), זאב וואלף מאוסטרהא. מבני הכולל ה"רוסי": מרדכי בן יצחק (מסטולין), שאול הלוי – עמד בראש הכולל לאחר שנת תקצ"ג, חיים דוד הקטן שנספה ברעש תקצ"ז, דוד ארי' במהר"מ ז"ל (לא נזכר כערך אצל רבי אהרן סורסקי).

השליח הוא ישראל קרא, כנראה מהכולל הוואהליני, שאינו נזכר במקורות אחרים (ולא אצל סורסקי) ובמכתב שנלווה אליו נאמר:

"האותיות אשר תבאנה… להגיד… מן המצר יד עניין ק"ק אשכנזים הי"ו כולל וואלין וכולל רוסיא הי"ו… על אדמת… טבריא ת"ו ע"י ציר אמונים מע' השד"ר… כמו"ה ישראל קרא הי"ו… כי הקרה ה' יוקר השערים… ותעל הארבה ולא נותר כל ירק עשב בכל גבולינו… העניים והאביונים בצערים… לא יכילו גווילין וניירות… וחלילה אין כוונתינו לנגוע במה שמוכן לחבירו היינו קופות והקדישות קבועות לשם אחינו… הספרדים… ולא נצרכה אלא להעדפה לזכות בנו גם ק"ק אשכנזים… ולעשות לנו נדבה חדשה… החותמים פעה"ק טבריא… בחדש סיון… שי למורא לפ"ק (תקפ"ז)…

ודאי הוא ששני הכוללים שלחו מכתבים רבים נוספים. נשתמר מכתב משנת תקפ"ח והפעם כבר בחותמת אחת והחתימות אינן לפי סדר הכוללים והם בטור ראשון: רבי יקותיאל זלמן יהודה ליב, זאב וואלף מאוסטרהא (וואלין), רבי חיים דוד הקטן (רוסיה), דוד אריה ליב (רוסיה) רבי דוד בן הרב מחמלניק – רבי אברהם דב חתן רבי יעקב יוסף מפולנאה לא נזכר אצל סורסקי וכנראה וואלין, רבי טודרוס (וואלין), רבי שאול הלוי (רוסיה).

בשנת תק"ץ שוב נפרדו הכוללים והפעם הפסיקו גם להתפלל יחד. כמובן שנתעוררו מחלוקות (ראה שו"ת חתם סופר חו"מ, סימן י"ב). השפעת כולל רוסיה הלכה ופחתה (במפקד משנים תקצ"א-תקצ"ג הם מנו פחות מ-100 נפש, כולל אלה היושבים בצפת).

לא אדע מדוע התעלם ידידי רבי אהרן מהמסמך שהתפרסם והוא משנת תר"ה ושוב חתומים עליו שני הכוללים ובהחלט שייך לספרו. המסמך קשור בנסיעתו של השליח רבי משה יפה, שיצא בשליחות למצרים, תימן והודו.

בראש החותמים: יקותיאל זלמן יהודא ליב, ועוד רבים…

מסמך נוסף, והוא משנת תק"ץ פורסם רק בחלקו ע"י רבי אהרן וגם בו חתום רבי יקותיאל זלמן והוא, אכן, נשלח רק ע"י כולל וואלין.

נזכיר גם כי מסורת המשפחה מספרת גם על יציאתו של רבי זלמן ליב לפולין "בשליחות שני הקדושים" – רבי אברהם מקאליסק ורבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא, – "ואז התאכסן אצל הרבי רבי ברוך נכד הבעש"ט, במזבוז, משך שלושה חודשים להיטיב את מצב כספי קופת הרמב"ן ואכל עם הרבי ברוך בכל יום ויום בקערה אחת וזה הי' דבר נדיר מאוד אצל הרבי רבי ברוך ז"ל".

גם מסורת זו אינה נזכרת בשום מקור אחר ואם קבלה היא – נקבל!

הפוסט פולמוס הכוללים בטבריה: הסופר הרב יצחק אלפסי משיב לסופר הרב אהרן סורסקי הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הגה"ק רבי אריה לייבוש זצ"ל

רבה של לנצהוט וקישינוב

בעל מחבר ספרי "חומת אריאל", "גבורת אריה" ועוד

נסתלק ר"ח חשוון תקפ"ד ומנו"כ בקישינב שבמולדובה ולע"ע לא נודע מקום קברו

הגה"ק רבי אריה לייבוש זצ"ל, רבה של לנצהוט ולאחר מכן רבה של קישינוב, נודע כאחד מגאוני הדור, גאון וחריף בתורה וחסידות ששמו נישא בפי כל, עד כי היו שהשוו את חריפות שכלו לחריפותו של הגאון רבי יונתן אייבשיץ זצוק"ל.

הגאון רבי אריה לייבוש נולד בשנת תקי"ז לאביו רבי ברוך. בילדותו למד תורה מפי רבי שמואל שינדלינגר. מגיל צעיר ביותר גילה אריה לייבוש כשרונות בלתי מצויים. אמרו עליו כי יש לו 'ראש ברזל' וכי כוכב חדש מאיר בשמי פולין התורנית. לא עברו ימים רבים ועילוי זה הפך לרב גאון ושמו הוסיף כבוד ותהילה לעיירתו.

בהגיעו לגיל בר-מצוה, כבר היה בקי בש"ס, במדרשים ובזוהר. את תורת החסידות קנה רבי אריה לייבוש מפי רבותיו הקדושים הרה"ק המגיד מקוזניץ, אשר בראותו שהוא מבין בסודות הקבלה צפה לו עתיד גדול, הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע, והגאון הנודע רבי שמואל סאליר זצ"ל בעל "שם משמואל".

מפי עוללים ויונקים…

כבר בהיותו ילד כבן שש שנים, ניכרו בו סימנים של צדקות וחריפות. הוא היה בא מדי יום ביומו שחרית מנחה וערבית לבית-המדרש להתפלל עם הציבור, ולאחר תפילת ערבית נשאר בבית-המדרש לשמוע שיעור על פרשת-השבוע, חומש ורש"י, מפי אחד מלומדי התורה שלמד עם המון העם הפשוטים.

ברבנות לאנצהוט

בשנת תקל"ז, בהיותו כבן עשרים שנה, התמנה כרב העיר לנצהוט שבגליציה, עיר שיצא לה שם ברבניה הגדולים. במשרה זו כיהן למעלה מארבעים שנה עד לשנת תקע"ט.

בערוב ימיו התמנה כרבה של קישינוב (יש מקדימים את שנת בואו לקישנוב לשנת תקע"א – תקע"ד כשהבאר מים חיים מופיע ברבנות מאהלוב והעיר קישנוב נזכרת בין הקהילות שכיהן בהן בעבר) בהמלצת הרה"ק מאפטא שכיהן אז ברבנות העיר יאס והציע ליהודי קישנוב לקבל לרבנות את רבינו במקומו של הבאר מים חיים שעלה אז לארה"ק.

כרבה של לנצהוט עסק בענייניה השונים של העיר, אולם במהותו הפנימית היה מובדל ומורם מעם, כשהתורה והחסידות ממלאים את נפשו ומהווים את תמצית חייו.

נודע כאיש אמת ואוהב ישראל, מסביר פנים לקטן ולגדול, הדרת פניו הפיקה אור של קדושה ובת שחוק היתה מרחפת תדיר על פניו. ברוב חריפותו וגאונותו לא היה צריך להכין את עצמו לשיעורים או לפלפולים בהם הירבה לדרוש בפני בני קהילתו.

"אשר נשיא יחטא"…

רבי אריה לייבוש היה רגיל להוכיח בדברים כבושים את בני עדתו, את היחיד או את הציבור, על כל עבירה קלה כחמורה, בדברים שבין אדם למקום או בדברים שבין אדם לחברו.

צדקה תיחשב לו

כאמור לעיל, דמותו המיוחדת של רבי אריה לייביש התחבבה לא רק על יהודי הערים בהן כיהן, אלא גם בקרב גויי הסביבה, שנטו לו חסד וביקשו את קירבתו. הרוזן פוטוצקי היה מתייעץ עימו ומשבחו בפני חבריו האצילים, שהיו אף הם פונים אליו בבעיות שונות, והוא אף היה מעביר דרכו סכומי כסף נכבדים לחלוקה לצדקה ליהודי העיר.

ברבנות קישינוב

כך מספר אחד מיוצאי העיר קישינוב: "כפי שהייתי שומע בילדותי מפי זקני היהודים בקישינוב, היתה בידם מסורה מאבותיהם כי רבי אריה ליבוש למרות שהיה נוח לבריות ומסביר פנים לכל מי שבא לביתו, היה זורק מרה בבני העיר, לא נשא פנים לאיש ואימתו היתה מוטלת על הציבור.

"בכל ערב-שבת היה חוזר עם השמש על פתחי החנויות, בודק את המידות והמשקלות, ולא בחנות אחת החרים את המשקלות וחייב את בעליהם לשלם תשלומי קנס. תמיד היה עוסק בתורה ובצרכי ציבור, מחלק לעניים את המתנות והפדיונות שבני העיר היו נותנים לו, ובביתו לא היתה פרוטה לפורטה.

"מכל הסביבה באו אליו לבקש ממנו עצה ותושיה, והוא היה סוקר בסקירה אחת כל אדם וחודר לכל מצפוניו. ביתו היה פתוח לרווחה לפני כל איש, וכל מי שהיתה השעה דחוקה לו או שהיה מיצר ומצטער על איזה דבר שאירע בביתו או במשפחתו, היה בא אליו ומגלה לפניו את ליבו ואת כל מחשבותיו, ורבי אריה לייבוש רבה של קישינוב היה משיב תשובות קצרות ולפעמים גם סתומות אבל לאחר שהעמיק השואל בדבריו הקצרים של הרב מצא תשובה על שאלותיו וספיקותיו".

רבי אריה לייביש הסתלק בא' חשוון תקפ"ד, ומנוחתו כבוד בבית-החיים הישן בקישינוב.

ספריו

חידושים רבים מספור חידש בימי חייו, אולם לא הספיק להדפיסם בחייו. שלושה מספריו נדפסו זמן רב אחרי פטירת מחברם, ומלבד זה נשארו ממנו כתבי-יד רבים מאד, אשר ברובם אבדו בצוק השנים. ישנן עדויות על כאלף קונטרסים של כתביו שנאבדו, ביניהם חיבור גדול על מסכת בבא מציעא.

מתוך שני ספריו "חומת אריאל" (נדפס בלבוב תרכ"ה) ו"גבורת אריה" (נדפס בלבוב שנת תר"ל) ניכר כוחו הגדול בקבלה ובתורת הנסתר. ספרי חומת אריאל נדפסו על ידי חסידי באבוב ובראש הספר נדפסה ברכת כ"ק האדמו"ר מהר"ש מבאבוב זצ"ל ולימיו (בשנת תשע"ו) נדפס אידרה בתוספת כת"י ומ"מ וציונים ונוספה עליו המלצת הרה"צ אדמו"ר מבאבוב 45 אשר מציין כי ספרים אלו היו חביבים עד למאוד בבית רבוה"ק מצאנז ואף נכתבה עליהם המלצת הרה"ק הדברי חיים מצאנז זצ"ל ששיבח את הספרים ומחברם. חיפשנו ולא מצאנו ספר זה בנמצא בארה"ק והביבליאוטק הידען הגדול הרב אהרן גולומב שליט"א מב"ב האיר עינינו לספר ולתולדות המוצבים בראש הספר

מלבד חידושיו שהודפסו בספריו, היו צדיקים שונים מביאים ממנו ובשמו חידושים שונים. הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב מביא בשמו בספרו "עטרת צבי". בהסכמתו לספר "אור פני משה" של רבי משה סופר מפשוורסק, הוא כותב כמה וכמה פעמים "שמעתי מפיו הקדוש תורה וטעמתי מצוף דבש" וכו'.

"ארבעה חרשים" על ד' פרשיות והגדה של פסח

"דברי אסתר" על מגילת אסתר – חידושים נפלאים מדבש מתוקים שבעתיים מזוקקים מאיש גדול בענקים, אשר דרוש דרש על מגילת אסתר ה"ה הרב הגאון בוצינא קדישא חסידא ופרישא שר התורה קדושת שמו המפורסם רב ואבד"ק לאנצוט רבי אריה לייבוש זצוקל"ה.

"חומת אריאל" על התורה, הנ"ך והש"ס – דרושים מאת הגאון הגדול בוצינא קדישא חסידא ופרישא רבן של ישראל כקש"ת מורה הוראה אריה ליב אבד"ק לאנצוט וקישינוב-למברג.

"גבורות אריה" על ספר בראשית – מעשי ידי איש קדוש שר התורה מאור העדה והגאון האמיתי ארי שבחבורה בוצינא קדישא אריה לייבוש רב אבד"ק לאנצוט.

מקום קברו לא נודע

כפי המקובל נסתלק הגאון בעל חומת אריאל רבי אריה לייביש זצ"ל שהיה מגדולי תלמידי החוזה מלובלין בעיר רבנותו קישינוב שבמולדובא, אולם לע"ע לא מצאנו לצערנו את מקום קברו, ומכאן נובעת גם הטעות שיש מציינים את יום פטירתו לא בר"ח חשון תקפ"ד אלא ליום כ"ח חשוון תקפ"ח, ובאין מצבה קשה להכריע, יש לציין כי בית העלמין בקישינוב ברובו נשמר ונותר לפליטה, והמפורסם שבקברים שם הוא קברו הענק עצום המימדים של הגאון המהרי"ל צירלזון זצ"ל רבה הנודע של קישינוב, לפי המידע שבידנו בית העלמין דשם מחולק ל9 חלקות ובהם כ24 אלף קברי יהודים, כאשר לכ16 אלף מצבות נשמר תיעוד בפנקסי הח"ק המקומיים וכ7,5 אלף מצבות נהרסו ולא ניתנים לקריאה לצערנו, לקראת פרסום מאמרנו זה נעזרנו רבות ברבה של קישינוב הרב פנחס זלצמן

הפוסט ההילולא ה-93: הרב המסביר פנים של קישינב הופיע לראשונה ב-שטפנשט..