רומניה. ראש הממשלה ניקולאי צ'וקה בירך את ביבי נתניהו על הנצחון בבחירות והצטרף למנהיגי עולם שבשבוע האחרון בירכו גם הם על הנצחון של ראש מפלגת הליכוד.

עד כה שוחחו עם נתניהו בטלפון נשיאי אוסטריה, הונגריה, הודו, אוקראינה, איטליה, איחוד האמירויות ונשיא ארה"ב ג'ו ביידן. נשיא טורקיה שלח אגרת ברכה. בנוסף, מנהיגים שונים מרחבי העולם, ביניהם בכירי המפלגה הרפובליקנית בירכו את נתניהו, ואמרו כי הם מצפים להמשך הידידות הקרובה של מדינותיהם וחיזוק הקשרים.

ברכתו של ראש ממשלת רומניה, באה בסימן חיזוק הקשר עם הקהילות היהודיות במדינה ויוצרת תקווה להמשך הפעילות האינטנסיבית לטובת הגחלת היהודית ברומניה.

אחרי ניצחונו בבחירות, שיגרו מנהיגים שונים מרחבי העולם את ברכתם לקראת חזרת בנימין נתניהו חזרה לשלטון, עם רובם קשר קשרים בתקופת היותו ראש הממשלה עד לפני כשנתיים וידועים כחברים ושותפים לדרכו של נתניהו.

הנשיא ביידן אמר לראש הממשלה המיועד נתניהו: "אנחנו אחים, נעשה היסטוריה ביחד. המחויבות שלי לישראל היא בלתי ניתנת לערעור. ברכות, חבר, ודרישת שלום חמה לשרה". ראש הממשלה המיועד נתניהו אמר לנשיא ביידן: "נביא עוד הסכמי שלום היסטוריים, זה בהישג יד. המחויבות שלי לברית בינינו וליחסים בינינו חזקה מתמיד. דרישת שלום חמה לרעייתך ג'יל".

נשיא אוקראינה, ולדימיר זלנסקי, בירך את נתניהו ולא התאפק מלעקוץ את לפיד על חוסר ההיענות לתמיכה הצבאית שביקש: "ברכות לנתניהו על הניצחון בבחירות. תמיד חשוב לראות דמוקרטיה אמיתית בפעולה. אנו חולקים ערכים ואתגרים משותפים שדורשים כעת שיתוף פעולה יעיל. אנו מקווים לפתוח דף חדש בשיתוף עם הממשלה החדשה בישראל".

מייק פומפאו, מזכיר המדינה האמריקני בממשל טראמפ וראש ה-CIA לשעבר, מיהר להגיב לנצחון נתניהו ולא חיכה לתום ספירת הקולות. פומפאו העלה לטוויטר תמונה עם נתניהו, ובציוץ אחר כתב עליו: מילים חמות במיוחד: "כל הכבוד לידידי הטוב ביבי נתניהו על הניצחון שלו בבחירות. ביבי ואני עבדנו בשיתוף פעולה הדוק כדי לקדם את מערכת היחסים בין ארה"ב לישראל. יש לישראל מזל שהוא עדיין משרת".

לאחר היוודע התוצאות הסופיות הגיבה להן ג'ורג'יה מלוני, ראש ממשלת איטליה הנכנסת, שידועה גם היא כאשת ימין, וכתבה: "מזל טוב לנתניהו על ההצלחה האלקטורלית. אנו מוכנים לחזק את הידידות שלנו ואת היחסים הבילטרליים שלנו, כדי להתמודד טוב יותר עם האתגרים המשותפים שלנו". נתניהו הגיב למלוני וצייץ: "תודה לך ראש הממשלה מלוני. אני מצפה להמשיך את החברות הקרובה והחזקה בין ישראל לאיטליה".

גם ראש ממשלת הודו נרנדה מודי, שידוע כחבר קרוב של נתניהו, הגיב לאחר סיום ספירת הקולות. בציוץ שכתב בעברית בירך את נתניהו על נצחונו: "מזל טוב ידידי על הצלחתך בבחירות. אני מצפה להמשיך במאמצים המשותפים שלנו להעמקת השותפות האסטרטגית בין הודו וישראל". לכך נתניהו הגיב: "תודה לך ידידי מודי. מצפה להמשך שיתוף הפעולה הפורה בנינו". מודי בירך גם את ראש הממשלה היוצא לפיד, וכתב: "תודה לך לפיד על תרומתך החשובה לשותפות האסטרטגית של הודו וישראל. אני מקווה להמשיך את חילופי הרעיונות הפוריים שלנו לתועלת ההדדית של עמינו".

ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה מזה 12 שנים ברציפות, שכיהן בעבר ארבע שנים נוספות בתפקיד וידוע כאיש ימין, העלה תמונה של עצמו עם ספרו החדש של נתניהו, "ביבי: סיפור חיי", וכתב: "איזה ניצחון גדול לבנימין נתניהו בישראל! זמנים קשים דורשים מנהיגים חזקים. ברוך שובך!". נתניהו הגיב גם לאורבן: "תודה לך חברי, ראש הממשלה ויקטור אורבן. אני מצפה להרחיב את היחסים הקרובים בין ישראל להונגריה".

הפוסט רומניה: ראש הממשלה צ'וקה בירך את ביבי נתניהו על הנצחון בבחירות הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הייתי אחד מקבוצת הצעירים היהודים מלוס אנג'לס שהגיעו ארצה באמצעות פרויקט 'תגלית', והחלטתי לבקר בקבר הצדיק משטפנשט.

פרויקט 'תגלית' של 'הסוכנות היהודית', למי שלא יודע, מטרתו הכרת ארץ ישראל לצעירים יהודים בארה"ב וכאחד שמתגורר בלוס אנג'לס, הצטרפתי לקבוצה המדוברת ממש לאחרונה.

הרקע המשפחתי שלנו היה מאד דליל מבחינת היהדות, אבל בגלל המוצא הרומני של ההורים כנראה, היתה להם הערצה גדולה לצדיק משטפנשט, עליו סיפרו לנו הרבה בבית.

ככה קרה שבמהלך הטיולים בארץ, החלטתי להציע את הרעיון לבקר בקברו של הצדיק משטפנשט.

המארגנים ניסו להניא אותנו מהרעיון שוב ושוב. כמה מהחברים שלי הסכימו שלא להאריך את הטיול לגבעתיים לקבר הצדיק משטפנשט, ככה שנשארתי די לבד.

ניסיתי לשכנע את החברים, אמרתי להם שהם יזכו לישועה גדולה, אבל הם הסכימו. תוך כדי הדברים, שאל אותי אחד החברים: ומה, אתה יכול להבטיח לי שאם נבקר בקבר נקבל 500 דולר?

אמרתי מייד: כן, אם זה מה שאתה צריך ותתפלל על זה, זה מה שאתה תקבל…

השכנוע הזה לא הצליח לסחוף את החברים ולבסוף הגענו לפי התכנית רק לביקור בכותל המערבי.

שם בכותל, התפתח שוב השיח על הביקור בקבר הצדיק משטפנשט, אליו רציתי מאד להגיע, בעיקר כדי להראות להורים שלי את סגירת המעגל…

תוך כדי השיח באנגלית, התערב יהודי אמריקאי שעמד בסמוך ונהנה לפגוש אותנו במקום. נראה היה לפי המראה של האיש, כי הוא שייך לעשירון העליון ולכן כל הקבוצה הקשיבה לו קשב רב.

הוא התעניין בחוויות שלנו ולבסוף, כששמע את הרעיון לבקר בקבר הצדיק משטפנשט, האיש ממש התלהב.
הפעם, בגלל שזה הגיע מאדם בוגר וכנראה מאד עשיר, כולם הקשיבו לו והוא סיפר:

קרובת משפחה שלי שוכבת בבית חולים בסאן פרנסיסקו במצב קשה, היא ניצולת שואה שהתגוררה גם ברומניה והכירה את הצדיק משטפנשט. אני בטוח שאם תבואו להתפלל למענה בקבר הצדיק משטפנשט, זה ישמח אותה מאד!

מהר מאד הפך הרעיון לדרישה ויום למחרת הצלחנו לשכנע את האחראים לבקר בקבר הצדיק משטפנשט ולהתפלל למען אותה קרובת משפחה של היהודי העשיר.

להפתעתינו, הוא הגיע גם הוא לקבר והתפלל יחד איתנו, הוא הסריט את התפילה ושלח מיידית את התיעוד לקרובת המשפחה וכולנו ראינו איך היא מגיבה בהתרגשות והתהלבות.

אחרי שהסתיימה התפילה, הוציא האיש ארנק תפוח לחלוטין וחילק לכל אחד מאיתנו: 500 דולר!

כולם הסתכלו עליי, היו בטוחים שזה איזה תרגיל שלי, אבל לא, אלא פשוט ישועה של הצדיק משטפנשט!

שבוע לאחר מכן, קיבלנו את ההודעה ממנו, כי קרובת המשפחה משתחררת מבית החולים בסאן פרנסיסקו וחזרה לאיתנה!!!

הפוסט הנער מפרויקט 'תגלית' שהבטיח 500 דולר לחבריו בזכות הצדיק משטפנשט והישועה שהגיעה מוקדם מהצפוי הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הפוסט "עומדים ברומניה, מוכנים להיכנס לאוקראינה": קצינים אמריקאים על אדמת רומניה, במסר חריג לרוסיה הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה והתגברות המתיחות בין רוסיה לנאט"ו, פורסם היום כי צבא ארה"ב פרס את 'הדיוויזיה המוטסת ה-101' ביבשת אירופה לראשונה מזה כמעט 80 שנה, על אדמת רומניה.

הכוח שכלל כ-4,700 חיילים, הוצב בגבול רומניה-אוקראינה והוכשר להתפרס בכל שדה קרב בעולם תוך שעות כך שיהיה מוכנה ללחימה. כך דווח היום ברשת CBS.

"אנחנו מוכנים להגן על כל סנטימטר בשטח נאט"ו, הבאנו איתנו יכולות ייחודיות מהכלים והיכולות האוויריות שלנו", אמר מפקד הכוח, והוסיף כי "אנו הכוחות האמריקאים הקרובים ביותר ללחימה באוקראינה. אנחנו משגיחים מקרוב על הכוחות הרוסיים, הצבנו יעדי אימון וביצענו תרגילים המחקים בדיוק את המתרחש במלחמה באוקראינה".

כאמור, לאורך חופי הים השחור של רומניה כוחות אמריקאים ורומניים הפציצו מטרות במהלך תמרון התקפי יבשתי ואווירי משותף. מטרת התרגילים הייתה לדמות את הקרבות שכוחות אוקראינים נלחמים בהם מול כוחות רוסים מעבר לגבול, ובכך נמסר כי בעצם קיומם של התרגילים קרוב לגבול משדרת ארה"ב מסר לרוסיה.

הפוסט על אדמת רומניה: הדיוויזיה המוטסת ה-101 של ארה"ב, נפרסה היום באירופה הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

רומניה. התהדקות הקשר הבטחוני עם רומניה, בעקבות התקיפה האיראנית נגד הספינה 'מרסר סטריט' שבבעלות אייל עופר. התקיפה הובילה להריגתם של שני מלחים, רומני ובריטי, מה שהוביל לגינויים רבים מכל רחבי העולם נגד איראן.

משרד החוץ האיראני טען כי האשמות נגדם הם שקריות, אך ראש הממשלה נפתלי בנט אמר: "איראן מנסה להתחמק. אני קובע באופן מוחלט – היא אחראית".

בשיחות מדיניות ישראל הקפידה להציג את תקיפת הספינה כפיגוע, אך בעולם לא מיהרו להאשים את איראן, רק בשלב מאוחר יותר, אז התקבלו הגינויים החריפים.

"את המסר נעביר לה בדרכים שלנו", אמר בסוף דבריו ראש הממשלה נפתלי בנט.

בפתח הישיבה אמר: "בימים האחרונים העולם קיבל עוד תזכורת לתוקפנות האיראנית, הפעם בלב ים. איראנים שתקפו בכטב"מ את הספינה כיוונו לפגוע במטרה ישראלית.

"שמעתי שאיראן באופן פחדני מנסה להתחמק מאחריותה על האירוע, מתכחשת לזה. אני קובע באופן מוחלט – איראן היא שביצעה את התקיפה".

בנט שלח מסר למדינות העולם: "ההתנהלותה הבריונית של איראן מסוכנת, לא רק לישראל, אלא פוגעת באינטרסים גלובליים, חופש שיט וסחר בינלאומי. הראיות המודיעיניות לכך קיימות ואנו מצפים שהמערכת הבינלאומית תבהיר למשטר האירני שהם עשו טעות קשה".

שר החוץ יאיר לפיד שוחח עם מקביליו בארה"ב ובבריטניה ודן עימם על גיבוש התגובה הבינלאומית נגד איראן ואמר כי צפויים להגיש תלונה גם למועצת הביטחון של האו"ם.

הפוסט מתהדק הקשר עם רומניה, בעקבות הריגתו של המלח הרומני בתקיפה איראנית נגד ספינת משא שבבעלות אייל עופר הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הגה"ח רבי גרשון לוצקין שליט"א, עורך ספר תולדות "המתמיד הירושלמי" על הגאון הצדיק רבי גרשון לפידות, בשיחה מיוחדת שערכנו השבוע לקראת יום היא"צ ה-65:

איש גדול היה הסבא רבי גרשון לפידות וסיפורים מופלגים זכיתי ללקט על אודותיו. אחד הסיפורים המאפיינים שמעתי מסבתי מרת חיה בלומא לוצקין ע"ה שהיתה בתו של רבי גרשון לפידות. פעם היא סיפרה לי כי באחד הימים פגשה את אביה הולך בשוק של העיר העתיקה חציתי את רחוב חב"ד, והנה אני מבחינה את אבי צועד לו במהירות, שמתי לב כי הנה הולך רק עם נעל בית יחידי. "שאלתי אותו: "אבא, איה הנעל השני שלך, והוא כמתעורר נענה ואמר לי: מה, נעל אחד יש לי? הוא לא הרגיש כלל בכך, כ"כ היה שקוע בלימודו כאשר היה נחפז ללכת לישיבה.

הגר"א סילבר זצ"ל יוצא מכליו

על הקשר שלו לרומניה מספר הנכד כי רבי גרשון לפידות נסע לרומניה והיה אצל הרבי משטפנשט זצ"ל, וכן נסע לפולין בשנת תרפ"ח. בשהותו של ר' גרשון במשך שמונה שנים בארה"ב שהה בפילדלפיה והתאכסן אצל האדמו"ר ר' משה'לע ליפשיץ זצ"ל אחי הגאונים הצדיקים ר' זלמן ור' אלעזר בריזל זצ"ל מירושלים עיה"ק. ניגש האדמו"ר ר' משה'לע אל הגאון המפורסם רבי אליעזר סילבר זצ"ל רבה הראשי של ארה"ב וקנדה ואמר לו: "הגיע כאן יהודי מירושלים הבקי בבל מכמני התורה". ענה לו רבי אליעזר בתמיהה ובדרך צחות: "נו, יודע אני כבר בכל אותם בקיאים בכל מכמני התורה"… שיגר לו הרבי מפילדלפיה את ר' גרשון, כדי שיתהה על קנקנו מקרוב, ואכן הגר"א סילבר שוחח עם ר' גרשון בלימוד, לאחר שסיים לשוחח עמו בלימוד, יצא הרב סילבר מכליו וביקש אל אתר לארח את ר' גרשון אצלו בשבת, כאורח על שלחנו. אולם ר' משה'לע סירב לתת את אורחו לרבי אליעזר – נותן אני לו כך וכך דולרים כדי שישבות אצלי – אמר ר' משה לר' גרשון. נענה רבי אליעזר: "אני נותן סך כפול מזה". ואילו ר' משה ענהו לעומתו: "ואני כפל כפליים"… עד אשר גברה ידו של הגר"א סילבר, ור' גרשון בא בסוף לשבות בצל קורתו לשבת.

אצל האדמו"ר מפילדלפיה

בפילדלפיה אצל ראש-הישיבה הגאון רבי אליעזר סילבר זצ"ל, ולן אצל האדמו"ר ר' משה'לה ליפשיץ, אחיו של הרה"ח ר' זלמן בריזל. הוא יצא לארה"ב בשל דוחק פרנסתו, כשהגיע לארצות-הברית, אמר ר' משה'לה לרבי אליעזר סילבר, כי יש לו יהודי שיודע את כל הש"ס והוא ביקש שילון אצלו. הם סיכמו ביניהם כי מי שישלם יותר יזכה שרבי גרשון ילון אצלו. הרב סילבר שילם יותר וזכה שר' גרשון ילון אצלו. בליל-שבת ישבו רבי אליעזר ורבי גרשון במשך כל הלילה ולמדו. כשעמד רבי אליעזר על גדלותו של רבי גרשון, אמר לו שלא יצא לאסוף כסף אלא הוא יתן לו מה שצריך. ואכן, רבי אליעזר סילבר אסף עבורו והוא יכל להמשיך בלימודו.

הנכדים שגדלו בירושלים עיר הקודש לא הכירו את הסבא, ששהה שנים ארוכות בארה"ב, וחשבו לתומם כי סבתם אלמנה. עד שיום אחד התבררה להם האמת כי יש להם סבא תלמיד-חכם גדול, שנסע לארה"ב כשד"ר עבור הישיבה ועתה הגיע זמנו לשוב לארץ הקודש.

ר' גרשון סיפר לרבי אהרן בערנשטיין כי בשהותו בארה"ב נפגש עם ראש-ישיבה גדול והם התווכחו ביניהם על פשט ב"תוספות". בלהט הויכוח הכריז ראש-הישיבה כי אם הפשט של גרשון נכון, אזי הוא משלם לו מאה דולר. ענה לו ר' גרשון: אם כך, יכול אתה לתת לי את הסכום כבר עכשיו… אולם בכדי להראות לו שידיעתו אינה מתמצית רק בדברי ה"תוספות", הוא דיבר ודן עימו עוד סביב העניין.

עם הגאון הרידב"ז

שמעו הטוב של רבי גרשון זצ"ל הגיע אף למרחקים, לפנינו ב' עובדות מרתקות על כך.

מסופר, כי כאשר בא ארצה הגאון הרידב"ז אשר נודע בחיבורו על הירושלמי, לאחר שביקר בהיכלי התורה בירושלים התבטא ואמר כי מצא בעיר הרבה ת"ח מופלגים אבל למדנים גדולים, כפי שראה בחו"ל עדיין לא מצא בירושלים.

כאשר הגיעו הדברים לפני הג"ר יצחק וינוגרד זצ"ל (רבי יצחק מתמיד), ראש ישיבת "תורת חיים" חשש לחילול שמה הטוב של ירושלים עיה"ק ומיד קרא לתלמידו ר' גרשון, והפציר בו שמפני כבודה של ירושלים עיה"ק יסע לצפת מקום מושבו של הרידב"ז להתראות עמו ולשוחח עמו בלימוד, (אגב מקום מושבו של הרידב"ז בצפת היה בבית המדרש של הרה"ק משטפנשט, הוא התגורר ממול הקלויז) רבי גרשון נענה לבקשתו ולאחר מספר ימים נסע במיוחד לצפת שם פלפל עמו ארוכות בפלפולא דאורייתא בבבלי וירושלמי, ומצא אותו שהוא מלא וגדוש בחריפות ובבקיאות כאחד הלמדנים הגדולים, לאחר מכן נענה הרידב"ז ואמר: "אכן גם למדנים איכא בירושלים, מתחת לספסלי בתי המדרש".

ר' גרשון ניהל ביחד עם ה'טעפליק'ער רב' קודמו ברבנות בית ישראל ירחון של חידושי-תורה, 'אוהל תורה' בו פורסמו ולובנו חידו"ת מגדולי ישראל, ועורכיו הראשיים היו הגרי"ז וינוגרד והגרש"א פולנסקי- הטעפליקער רב שלימים מילא רבי גרשון את מקומו כרבה של שכונת בית ישראל. כשרבי גרשון היה האחראי לזה. סיפר לי הגה"ח ר' לוי רבינוביץ זצ"ל בעל "מעדני השולחן", כי פעם כשהגיע אל הטעפליקער-רב הוא אמר לו כי לאחרונה נעשה לו עול הרבנות קשה, שכן ר' גרשון נכנס להקשות ולוקח לו שעות לענות לו…

בפעם אחרת בה היה ר' גרשון אצל רבי יהושע לייב דיסקין, נכנס לפתע אל החדר מר מיכל פינס, מראשי הציונות. פינס ביקש לדבר עימו ביחידות ורצה לסגור את הדלת, אך רבי יהושע לייב אמר כי "אצלנו לא סוגרים דלת". מר פינס שטח את הצעתו כי הוא יודע שישנם אברכים שאין להם מה לאכול, וכיוון שיש בידו הרבה כסף הוא רוצה לתמוך בהם… ענה לו רבי יהושע לייב: "אני יודע מי שלח אותך, אבל אנחנו איננו לוקחים כסף ממי שופכין!".

שטערט זיך נישט

סיפר לי הגה"ח רבי אליהו ראטה זצ"ל, הגבאי של הצדיק רבי שלומקה מזוועהיל, כי פעם ראה שר' גרשון אינו רגוע וכי משהו מטריד אותו. לשאלתו מה קרה, ענה כי אין לו אפשרות לעזור לו. לאחר שהפציר בו התרצה ואמר שכבר שלושה חודשים שלא שמע כלום מבנו היחיד אלטר יצחק המתגורר בארה"ב, ויש לו חלומות.. אמר ר' אליהו שייכנס לר' שלומ'קה. אמר ר' גרשון: "אני הכרתי את האדמו"ר רבי דוד משה מטשורטקוב זי"ע, אצלו יכלו לשאול מה קורה". אמר לו ר' אליהו כי גם אצל רבי שלומ'קה אפשר לדעת והוא שיכנע אותו להיכנס אליו. נכנס רבי גרשון אל רבי שלומ'קה וסיפר לו כי אין לו שום ידיעה מבנו. ענה לו ר' שלומקה: "שטערט זיך נישט (אל תפריע את מנוחתך), תמשיך ללמוד. אם תהיה לי ידיעה מבנך, אגיד לך". הלך רבי שלומ'קה לטבול במקווה כהרגלו, וכשחזר קרא לר' גרשון ואמר לו: "אל תהיה מודאג. יש מכתב בדרך אליך".

באותו יום אחר-הצהרים הגיע מברק מנכדו ר' יוסף בנימין רובין, שהיה גבאי צדקה מורם מעם, וכך היה כתוב בו: "לפני שלושה חודשים היתה תאונה והיה ב'קומה'. היום בבוקר קמתי ומיד דאגתי לאבא, ורצה להגיד לו שהכל בסדר". יצא ר' גרשון בהתפעלות: "אזוי צו זאגען, אזוי צו זאגען", ומאז נקשר אל רבי שלומ'קה.

לא מצאתי בקי כמותו

גדולי התורה שהכירוהו מקרוב עמדו משתוממים אל מול בקיאותו הגדולה. סיפר הגאון רבי זלמן רוטברג זצ"ל ר"י בית מאיר שהיה נוכח כשרבי גרשון נפגש עם הגרי"א הרצוג זצ"ל בימי ששי בביתו שבבית וגן, וכפי הידוע אז היה זמנו לקבל את פני הת"ח שבירושלים ולשוחח עמם בלימוד ותמורת חידושיהם היה מעניק להם תמיכה כספית. בין הבאים היו גם היו הגרי"ש אלישיב, והגרש"ז אוירבך.

וכשנכנס רבי גרשון, קם לפניו מלוא קומתו, ואמר: "נו רבי גרשון, במה נדבר היום, נתחיל במסכת חולין, והתחיל רבי גרשון לומר תוספות אחד, והגרי"א השלים אחריו השני, כך עברו על כל התוספות של מסכת חולין בע"פ, רבי זלמן התבטא ואמר: ישבתי נוכח בהתפעלות עד שסיימו את כל המסכת כולה. הגרי"א הרצוג התבטא על רבי גרשון ואמר: לא מצאתי עוד בקי בירושלמי כמותו. הגרמ"מ שלזינגר סיפר שקנאים הפגינו נגדו בחזרתו ל"בית-ישראל" והוא לא התפעל מהם.

מונה חשמל מיוחד

עדות נאמנה על התמדתו הפלאית סיפר לימים הגה"ח רבי ישראל גרוסמן זצ"ל מתושבי השכונה: "אחד מגאוני ירושלים ומתמידיה המובהקים היה רבי גרשון לפידות זצ"ל. דרכו היה לסיים את הש"ס אחת לתשעה חודשים, הוא עבר על הש"ס כולו אולי חמישים פעם, ולגדול הזה לא היה לחם לאכול, כפשוטו.

הגבאים בביהכ"נ 'בית יעקב שוהל' רצו לגרש אותו בלילות בגלל הוצאות החשמל היקרות שהסב לימודו הלילי, עד שחמותי הרבנית גוטפרב ע"ה שהיתה מפורסמת בצדקותה ובמעשי החסד הכבירים שלה הצליחה להגיע לסיכום עם הגבאים על הפעלת מונה חשמל מיוחד, על המונה היה כתוב שמה ומדי חודש בחודשו שילמה לגבאים את דמי השימוש בחשמל.

מסירות נפש לתורה בימי המלחמה בתש"ח

עובדה פלאית נוספת סיפר הגר"י גרוסמן זצ"ל המעידה על עוצם התמדתו: "זכיתי להכיר ת"ח שעליהם אפשר להעיד שקיימו את הצווי של "אם בחקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה" הם ישבו ועמלו בתורה יומם ולילה מתוך הדחק ובתנאים קשים ביותר.

"על אחד המיוחד שבהם נמנה היה הגה"צ רבי גרשון לפידות זצ"ל, ברצוני לספר מעשה מופלא. היה זה בתקופת ה'פגזים' מלחמת תש"ח, שכונת מאה שערים והסביבה היו בחזית המלחמה.

"חיילי הלגיון הירדני עמדו על חומות ירושלים, לעי התותחים כוונו על השכונות המאכלסות, ונפלטו מאות ואלפי פגזים שזרעו הרס רב וקיפדו חייהם של רבים ללא הבחנה.

"ענני אש התמרו ודם נשפך כמים בחוצות ירושלים, מצבן העגום של המשפחות שנותרו בעיר היה קשה מנשוא, חוטי החשמל נותקו, חשך ואפלה שררו בכל העיר, מים לשתות – אין, אנשים שעמדו בתור כדי לקבל פח מים ממחלקי המים, נפלו קרבנות לכדורי המוות של הצלפים שפגעו בהם.

"מי שהיתה האפשרות בידו ברח לערים הפזורות במרכז, ומי שעלה בידו – ירד למחתרת, בשכונת בתי ויטנברג היה מרתף יין של משפחת ויטמן, כשלוש מאות אנשים הצטופפו בתוך המרתף, ובתוכם גם אני ומשפחתי ושלשת ילדי הקטנים, שהתחלקו ביניהם במזרון אחד שהיה מונח באחת מפינות המרתף, המצב היה איום ונורא, התנאים קשים ביותר, הילדים בקשו אוכל ולא היה מה לתת להם.

"באחד מימי ההפוגה כשנדמה היה ששורר מעט שקט, יצאתי לחפש אם ניתן להשיג בקבוק נפט כדי שיהיה אפשר לבשל תבשיל חם לילדים הקטנים.

"בכסף רב עלה בידי להשיג בקבוק נפט, עטפתי את הבקבוק בנייר ופניתי לחזור למרתף, בדרכי פגשתי את הגר"ג לפידות זצ"ל.

"הוא פנה אלי בשאלה: "מה אתם מחזיקים ביד"? סיפרתי לו שלאחר עמל וטרחה הצלחתי להשיג בקבוק נפט, רבי גרשון פרץ בבכי ותנה את צערו בפני.

"וכך אמר לי: "זה כמה לילות שאני עומד עם הגמרא ברחוב העיר, ומתאמץ בכל כוחי ללמד לאור הלבנה, עיני התנפחו מרב התאמצות, אנא חוס עלי ועל נפשי והענק לי בבקשה כוס אחת של נפט"!

"בראותי את גדל צערו, הרגשתי שזה ענין של "פקוח נפש" מלאתי לו כוס מהנוזל היקר והענקתי לו במתנה.

"למחרת בבקר ניגש אלי אחד משכני המרתף ואמר לי, אורח חשוב ורם מעלה ממתין לכם למעלה בכניסה, עליתי למעלה וראיתי למולי את רבי גרשון שהטריח את עצמו לבוא עד לכאן.

"רבי גרשון פנה אלי בשאלה תמימה: "אולי יש לכם עוד כוס מהנפט" לא האמנתי למשמע אזני והרמתי קולי בתמיהה, כיצד יתכן שהספקתם כבר להשתמש עם כל הכוס שקבלתם רק אתמול.

"רבי גרשון ענה לי בתמימות: "מה אעשה, הכנתי פתילה דקה מאד והכנסתי לתוך הכוס, וכך למדתי כל הלילה לאור הדק של פתילת הנפט, אבל מה אעשה ומה אני אשם, הלילה עבר והנפט נעלם ונגמר.

הגר"י גרוסמן זצ"ל סיים את דבריו באמרו: "ראו מהי מסירות ללמוד התורה, חשך ואפלה, רעב וצמא, ורבי גרשון מתעלם מהכל ומחפש את כל הדרכים בכדי שיוכל להמשיך ולהגות בתורה.

היכא את בר לקישא

הראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שהתגורר בילדותו בשכונת "בית ישראל" הירושלמית, למד רבות מרבי גרשון לפידות והעריך אותו ביותר. כשנפטר רבי גרשון לבית עולמו, הספידו הגר"ע יוסף באומרו כי "דבר כזה לא יהיה יותר". פעם

הייתי בברית בבית-הכנסת "ישועה ורחמים" שברחוב יואל בירושלים, והגאון הרב עובדיה יוסף שימש כסנדק – מספר ר' גרשון לוצקין – היה זה ביום של ערב-פסח, והמתפללים חיפשו בכור שעושה "סיום" כדי שיוכלו לטעום דבר מה. כשראה זאת הרב עובדיה, פתח וסיפר כי "פה בבית-הכנסת היה רבי גרשון לפידות מסיים בכל ערב-פסח את כל הש"ס. רבי גרשון נפטר לאחר פורים, ובערב-פסח של אותה שנה חיפשו מישהו אחר שיעשה סיום.

אחד המתפללים התנדב לעשות סיום מסכת מכות, ואז אמר רבי עובדיה: "היכן את בר לקישא" כלשון הגמרא בבבא מציעא (דף פ"ד) שמסיים רק מסכת מכות, ואילו רבי גרשון היה מסיים את כל הש"ס…".

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים אמן!

הפוסט ראיון מיוחד עם נכדו הגאון רבי גרשון לוצקין שליט"א על אודות זקנו הגדול הגאון המופלג רבי גרשון לפידות זצוק"ל הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

רומניה. פנקס הקהילות ההיסטורי של קהילת קלוז' נאפוקה היהודית מרומניה, משנת ה'תקצ"ו, אשר נעלם במהלך מלחמת העולם השניה, צץ למכירה פומבית בימים האחרונים בחברת "קסטנבאום אנד קומפני" (Kestenbaum & Company).

החברה הוותיקה בענף מזה למעלה מ-20 שנה, ממוקמת בברוקלין ניו יורק ומתמחה במכירות פומביות של חפצי יודאיקה. כעת היא העמידה למכירה את הפנקס ההיסטורי.

הדבר עורר עניין רב בקרב יוצאי רומניה ובמיוחד בקהילה היהודית בקלוז' נאפוקה ברומניה.

מייד עם פרסום המכירה, לפי יענקי פרבר, כתב 'בחדרי חרדים', הגישה הקהילה היהודית בקלוז' נאפוקה בקשה להחזרת הפנקס הגנוב, שנעלם בתקופת השואה. לדברי הקהילה היהודית בקלוז' נאפוקה, הפנקס ההיסטורי שייך לחברא קדישא המקומית.

בעקבות זאת, בית המכירות הפומביות בברוקלין, השעה את המכירה בעקבות תיוג המכרז כ'רכוש גנוב'.

יוצאי רומניה והקהילה היהודית בקלוז' נאפוקה ממשיכים לעקוב אחרי ההתפתחויות במתח רב.

הפוסט מתח בקרב יוצאי רומניה: פנקס קהילת קלוז' נאפוקה שנגנב בשואה, הועלה למכירה פומבית – והושעה הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הגאון רבי משה חיים לאו זצ"ל הי"ד

רבה של שאץ רומניה, פרעשוב ופיעטרקוב

נעקד על קידוש השם י"א מרחשוון תש"ג במחנה טרבלינקה פולין

הרב הגאון רבי משה חיים לאו הי"ד, המוכר בעולם היהודי כרבה של פיעטרקוב וכסמל ומופת של "קידוש השם", נולד בלבוב שבפולין, לאביו הרב צבי יהודה (הירש לייב) לאו, תלמיד-חכם עשיר ומיוחס, ולאמו מרת לאה הינדה, בת הגאון רבי שמואל יצחק שור זצ"ל בעל ה"מנחת שי".

על שולחנם התאחדו תורה וגדולה ומזיגה נפלאה של תורה וחכמה, חסידות עם דרך-ארץ, מידות טובות עם צדקה וחסד, כהמשך למורשת הנפלאה שינקו מדורות קדומים, בהם רבנים גאונים ואנשי שם:

השל"ה הקדוש, רבי יואל סירקיש מקראקא בעל ה"בית חדש", רבי דוד הלוי בעל ה"טורי זהב", מהר"ם מטיקטין, רבי מנחם מאניס הלוי איש הורוביץ ראש מתיבתא בלבוב, אחיו רבי יצחק אב"ד קהילות אה"ו, רבי אפרים זלמן מרגליות, ועוד גאונים וצדיקים.

רבי משה חיים, בנו השני של רבי צבי יהודה, נולד בי"ד באייר תרנ"ב, ונקרא על שם אבי סבו ה"מנחת שי", רבי משה חיים ממונסטרישץ'.

מילדותו משך את עין רואיו בחכמתו וחריפותו ושקידתו המיוחדת, ובכושר מנהיגותו.

בחרותו

כבחור צעיר קנה את תורתו אצל מורי ההוראה של הדור, תחילת תלמודו הייתה בבית מדרשו של הגאון הנודע רבי יוסף תאומים בעל ה"פרי מגדים" אשר כיהן (בשנת תק"ל) כדיין, מורה צדק ומגיד מישרים בעירו לבוב, את תלמודו קנה מדודו הגאון רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון בעל "תשובות מהרש"ם" ועוד, ולאחר שיצק מים על ידיו הוסמך על ידו להוראה. לאחר מכן למד והוסמך אצל הגאון רבי מאיר אריק מבוצ'אץ'- טארנא, וכן אצל הרבנים הגאונים רבי שמואל אנגיל מרדומישלא, רבי בנימין אריה הכהן ווייס מטשרנוביץ, רבי אריה מנחם מנדל הלוי שטיינברג מברודי בעל ה"מחזה אברהם", האדמו"ר רבי ישראל מויז'ניץ בעל ה"אהבת ישראל" אשר לימים הפך לחתנו (בזוו"ר), ואחיו האדמו"ר מאטיניא רבי חיים זצוק"ל.

ביוזמתו נוסדו חברות "מחזיקי לימוד" והוא הקדיש הרבה מזמנו ללמדם תורה ומוסר. פעילותו זו התרחבה בתרע"ג כשנוסדה "תפארת בחורים".

בערב מלחמת העולם הראשונה החל להשתתף בכתבי-עת חרדיים שהופיעו במזרח גליציה, וכן ב"מחזיקי הדת" ו"קול מחזיקי הדת" שיצאו לאור בלבוב בחסות האדמו"ר הגה"ק רבי יהושע מבעלזא והגאון רבי שמעון סופר מקראקא זצוק"ל. השתתף כצעיר הצירים בועידה הראשונה של "אגודת ישראל" שהתקיימה בלבוב בב' סיון תרע"ד, על סף מלחמת העולם הראשונה, הופיע בה בנאום חוצב, נבחר כמזכיר הועידה והתבקש לצאת למסע הסברה בערי גליציה.

בימי מלחמת העולם הראשונה נמלטה משפחתו לוינה, שם התקרב לחצרות האדמו"רים לבית רוז'ין, רבי ישראל מטשורטקוב, ועוד, תוך שהוא ממשיך בלימוד יומיומי אצל מורו ורבו הגאון רבי מאיר אריק מבוצאץ'. בווינה מסר שיעור יומי בבית הכנסת "שיף-שוהל" להמוני צעירים, כמו כן נפגש עם ד"ר נתן בירנבוים ז"ל ונעשה לידידו הקרוב.

רבנותו הראשונה – בשאץ רומניה

בהשפעת אחיו רבי ישראל יוסף הי"ד, רבה של קולומיי, התקרב אל האדמו"ר ה'אהבת ישראל' מויז'ניץ זי"ע, שלקחו כחתן לבתו דבורה. אמנם אשתו זו נפטרה בגיל צעיר בעת לידת בנם יהושע, ובשנת תרפ"ה, בתקופת כהונתו בשאץ, נשא בזוו"ש את בתו של הרה"צ רבי שמחה פרנקל-תאומים מקראקא-פודגורז', "רבה של סקאווין", חתן הצדיק רבי נפתלי הלברשטאם זצ"ל מקשאנוב בנו של הרה"ק רבי דוד מקשאנוב שהיה בנו של הרה"ק ה"דברי חיים" מצאנז, מצאצאי ה"חכם צבי".

משרת רבנותו הראשונה של רבי משה חיים היתה העיר שאץ (סוצ'אבה) בבוקובינה שברומניה. הוא קיבל את המינוי בשלהי תרע"ט בהיותו בן כ"ז שנים. בבואו אל העיר לא היה בה אף לא תלמוד-תורה אחד, ובפעילותו התוססת הכניס רוח חיים לקהילה, כשתוך זמן קצר נפתח תלמוד-תורה, התארגנו שיעורים למבוגרים ולאנשים עובדים, כשרבי משה חיים מרביץ בהם תורה. במשך שמונה שנות כהונתו בעיר שאץ, תיקן בה תיקונים רבים בשטח הכשרות ושמירת השבת, ובמשך כל אותה תקופה לא ההין שום בעל עסק לפתוח את בית העסק בשבת. בהשתדלותו של הרב שוחררו החיילים היהודיים משירות בשבתות, כשהוא עצמו דואג לאירוחם בבתי יהודים.

מלבד פעילותו הרבה בשאץ, פעל גם בסביבה הקרובה והרחוקה. כך יזם באותן שנים את הקמת ישיבת "באר מים חיים" בצ'רנוביץ, פעל להקמת רשת בתי-ספר לבנות "בית יעקב" בלבוב, קרקוב, קולומיי, סטניסלב וטרנוב, והשתתף בקביעות בכתיבה בירחון "בית יעקב" בלודז'. בתקופת כהונתו בשאץ יצא שמו בריכוזי היהדות החרדית באירופה המזרחית והמרכזית כנואם בחסד עליון ומחונן בעט סופרים. מסעי הופעותיו בנאומים ומאמריו העשירו את הספרות והעיתונות הדתית באותה תקופה. בקהילה זו – שאץ, נולד בן-דודו המפורסם המהר"ם שפירא זצ"ל ובעיר זו ניטעו יסודות רעיונו הכביר הדף היומי שהתנחל בלבבות העם היהודי לכל שדרותיו וחוגיו.

בפעילותו הרבה למען העליה לארץ הקודש, נשלח כציר מטעם "אגודת ישראל" בוארשה לועידה הראשונה לענייני ארץ ישראל שהתקיימה בפרנקפורט דמיין, שם נשא נאום נלהב.

ברבנות פרעשוב

החל משנת תרפ"ח קיבל על עצמו את הרבנות בפרשוב.

בפרשוב הקים הגרמ"ח את ישיבתו "תורת חיים", אליה נהרו תלמידים רבים מפולין, גליציה, אוסטריה, רומניה והונגריה, וממנה יצאו רבנים, ראשי ישיבות, עסקני ציבור ואנשי מעשה. על אף טרדותיו הרבות בעניני הקהילה היה משמיע בעצמו את השיעורים היומיים ומטפל באופן אישי בכל תלמיד. למתאימים לכך איפשר להשתתף בפסיקת שאלות שנזדמנו לבית-דינו ודיני-תורה שהתנהלו בלשכתו, ומהם שהקדיש רבות לטיפוח כושר הנאום וההנהגה שניחונו בהם.

לצד הנהגת הקהילה והישיבה המשיך בפעילותו הציבורית למען כלל ישראל. בכנסייה הגדולה השניה של "אגודת ישראל", שהתקיימה בוינה בשנת תרפ"ט, התפרסם בנאומו הגדול על הצורך בהקמת מוסדות חינוך של "תורה ומלאכה" להצלת המוני הנערים היהודיים. הוא הציע להנהיג תרומת קבע של כל אשה בישראל בעת הדלקת נרות שבת, להקמת מוסדות חינוך להמונים שאינם נמנים על לומדי תורה בישיבות. בהצלת נוער זה מבורות ומהדרדרות מוסרית ראה משימת חייה של "אגודת ישראל".

ברבנות פיוטרקוב

כשיצא מהר"ם שפירא למסעו באמריקה לגיוס מימון להשלמת בניין ישיבתו, התגייס רבי משה חיים למסע דומה בערי פולין וגרמניה. בפתיחת הישיבה בתר"ץ נתכבד רבי משה חיים בנאום הפתיחה והוא דרש בפני התלמידים בהלכה ובאגדה. כשמהר"ם שפירא נסתלק לעולמו, מילא בישיבת יח"ל תפקיד פעיל כחבר הנשיאות והשלטון הרוחני שלה. בהתאספות גאוני התורה של פולין לחלוקת תעודות "צורבא דרבנן" לבני הישיבה, כובד רבי משה חיים לשאת את דברו ולחלק את התעודות.

מיד עם הסתלקותו של המהר"ם ערך הגרמ"ח מסע הספד ומגבית לחיזוק "ישיבת חכמי לובלין".

במסגרת מסעו הגיע גם לפיוטרקוב, שם זכרו כמה ממקורביו של מהר"ם שפירא זצ"ל את דבריו כי הרב מפרשוב יהיה מתאים למלא את מקומו. לאחר שנשא את הספדו הגדול בבית-הכנסת הגדול בעיר, התאספו מאות מראשי הציבור החרדי בעיר והציעו לו את כסא הרבנות בפיוטרקוב.

רבי משה חיים המשיך במסעו בדרכו ללודז', כשבתחנת הרכבת בקראקא קרהו אסון. בעמדו כבר בקרון הרכבת והדלת פתוחה, טולטל הקרון מעצמת תזוזתה הפתאומית של הרכבת. הרב הושלך מהקרון ונפל אל בין שתי קרונות, כשהוא שכוב לארכו בין שני פסי המסילה. חמישה קרונות עברו מעליו והוא לא איבד את עשתונותיו. תוך חלקי שניה הוא חישב את מצבו ותיקן לפי זה את תנוחתו. את כף ידו הניח על פניו כדי להגן עליהם, אך מרפקו רוטש על ידי גלגלי הקרונות. דקות ספורות הוא נשאר לשכב לבדו, עם בוראו, על המסילה. כשהתקרב אליו פועל רכבת הופתע הפולני לראות סימני חיים אצל הפצוע המונח על המסילה, שביקש מים. כשהיה כבר באמבולנס בדרכו לבית החולים היתה משאלתו להודיע לרבי משה'ניו פרידמן מבויאן הי"ד, שהתגורר בקראקא, על מה שקרה לו. בהיותו על שולחן הניתוחים ביקש להמתין לבואו של רבי משה'ניו. כשניצב רבי משה'ניו לידו ופרץ בבכי למראה עיניו, היתה בקשתו של רבי משה חיים: "אנא, השגיחו שישאירו מקום שיעור להנחת תפילין". המנתח, ד"ר פישר, לא האמין למשמע אזניו, כי רק לפני כמה דקות לא היה מוכן לתת כל תקוה לחייו. כשקם מתרדמתו, אחרי כחמש שעות, סיפר למקורביו על חלומו בדבר תקופת קידוש השם הממשמשת ובאה וכי עליו להתמסר מעתה לנושא זה.

רק לאחר מספר חודשים של טיפול והתאמת יד תותבת, יכל לשוב לפרשוב והחל בכתיבת הפרק הראשון של ספרו על קידוש השם, הלא הוא "פרק ההצלה" שהוקדש לנס ההצלה שאירע לו. בינתים נערכו הבחירות בפיוטרקוב ובין כסה לעשור בתרצ"ו עלה הגרמ"ח לשבת על כסא הרבנות בעיר זו. גדולי הדור שלחו לו את ברכותיהם לבחירתו החדשה וראו בהשתקעותו בפולין תגבורת חשובה להנהגתה של היהדות החרדית. כ"ק האדמו"ר ה"אמרי אמת" מגור כתב לו: "אהובי ידידי הג' משה חיים שי' לאי"ט. הנני לברכו במשמרתו משמרת הקודש החדש שי' לו לברכה ויגדיל תורה ויאדירה ויטע יר"ש בלב תלמידיו כנפשו ונפש תדרשנו לטובה". מכתב נלהב שלח לו גם כ"ק האדמו"ר ה"אהבת ישראל" מויז'ניץ. האדמו"ר מבעלזא, רבי אהרן זצוק"ל, כתב: "לכבוד ידיד ה"ה הרב הג' הגדול בתורה חריף ובקי החסיד המפורסם כש"ת מוה"ר משה חיים שליט"א אב"ד דק"ק פיוטרקוב, …הנני מברכו בברכת מזל טוב להתמנותו לרב אב"ד דק"ק פיוטרקוב, השי"ת יעזור שיהי' בשעה טובה ומוצלחת ולנהל עדתו עדת ישורון בדרך תוה"ק כיד ה' הטובה עליו ושיוכל גם שם להרביץ תורה ויר"ש בהרחבה ברוב נחת ואך ששון ושמחה ישכון תמיד באהלו ויבשר תמיד בשורות טובות…". האדמו"ר מסטרופקוב, רבי אברהם שלום הלברשטאם זצוק"ל, בנו של הצדיק משינאווא זצוק"ל, כתב: "…ויזכה לנהל עדתו עפ"י התורה והיראה ברוח ישראל סבא ויחזיר העטרה ליושנה ויקרב לבבות רחוקות וישם שלום וברכה בין אחים ויתקדש שם שמים על ידו כאשר עם לבבו כנפשו היפה ונפש ידידו ומכבדו ומוקירו…".

קברניטי התורה בפולין, הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי מוילנא, הגאון רבי נחום וידנפלד מדומברובה, רבי צבי יחזקאל מיכלזון מפלונסק-ורשה, האדמו"ר מבויאן-קראקא רבי משה פרידמן, הגאון רבי אהרן לוין מריישא, רבי מנחם מנדל אלתר מפאביניץ-קאליש, רבי מנחם זמבה מפראגה-וארשה, ראש "ישיבת חכמי לובלין", הרב מקוז'יגלוב רבי אריה צבי פרומר, ועוד גדולי תורה, שלחו את ברכותיהם להיבחרו לפיוטרקוב.

כהונתו בפיוטרקוב קירבה אותו עוד יותר לעניני "ישיבת חכמי לובלין" וחלק מזמנו הקדיש לעניני יח"ל.

באותה עת התקדרו עננים שחורים בשמי יהדות פולין ופעילותו הציבורית חרגה מתחומי העיר בה כיהן והוא לקח חלק פעיל בעניני הציבור היהודי בפולין. בכנסיה הגדולה השלישית שהתכנסה במרינבד בתרצ"ז העלה את מלחמתם של הפעילים למען ארץ ישראל והתגלה שוב כדובר ההמונים.

בשלוש שנות שבתו בפיוטרקוב, שלפני החורבן, קידם את מחקרו ההלכתי בענין קידוש השם, ניהל חליפת שאלות ותשובות בנושא עם גדולי התורה של ליטא, פולין, גליציה וארץ ישראל. ספרייתו הגדולה כללה כששת אלפי כרכים ומאות כתבי יד יקרי מציאות, אותם אסף במסעותיו.

בימי מלחמת העולם השניה

עם תחילת מלחמת העולם השניה התהלך בין היהודים ועודד את רוחם, והצליח להציל יהודים רבים מהשמדה. בנאמנות מוחלטת לבני קהילתו החליט להשאר עם קהילתו ולא לנסות להימלט על נפשו. כאשר פרצו כוחות היטלר לעיר פיוטרקוב הם צעדו לבנין בית הכנסת הגדול, בו נהג הרב להתפלל ולשאת את דרשותיו בפני אלפי המתפללים שבאו מכל בתי התפילה בעיר לשמעו. בבנין גדול זה על כל קומותיו רצו לשכן את אלפי השבויים הפולנים שלכדו בקו החזית. חיילי הוארמאכט חטפו יהודים ברחובות ואילצום לפנות את הספסלים, את ארון הקודש והבימה כדי לפנות מקום לשבויים. כשהגיעה השמועה אל הרב, שהיה אז חולה במיטתו, הוא יצא לבית הכנסת והתייצב בפני מפקד היחידה. הנאצים נדהמו לראות לפניהם יהודי גאה בלבושו הרבני מדבר אליהם בגרמנית רהוטה, הם קראו למפקדם, אוברסט בראנד, והלה נעתר לבקשת הרב להרשות את הוצאתם של כששים ספרי תורה ולהעבירם לבית המדרש הסמוך. אך הרב לא סמך על יושרו הגרמני של המפקד. בחשכת הלילה אירגן קבוצת צעירים שהגיחו לבית המדרש, הוציאו את ספרי התורה והעבירו אותם לבית הקברות, שם נטמנו מאוחר יותר באהלי הצדיקים מוולבורז', ראדושיץ ושל האדמו"ר הד"ר חיים דוד ברנהארד זצוק"ל.

עם התבססות שלטונם של הנאצים בעיר פנו אל הרב כאל "זקן היהודים" והטילו עליו את האחריות לביצוע גזירותיהם ופקודותיהם. הרב סירב והודיע להם באומץ כי אין הוא שליחם של השלטונות אלא של יהודי הקהילה. אך הם לא הירפו ממנו ואת היטל העונש הקיבוצי הראשון (הקונטריבוציה), בסך חמישים אלף זהובים, הטילו עליו אישית. לאחר שסולק סכום זה, הציגו דרישה לסכום נוסף, הגדול פי עשר מהמכסה הקודמת. אולם כסף זה הם גייסו בעצמם. בלילה שלפני ערב יום כיפור גנבו צעירים פולניים חמרי עצים שהיו מונחים ליד בית הכנסת ונועדו להקמת בתי שימוש לשבויים הכלואים בתוכו. מפקד הס. ס. בעיר פוצאללו, הבהיל אליו את הרב והודיע לו כי היהודים לקחו את העצים ברצותם למנוע את חילול המקום ע"י הקמת בתי השימוש. משום כך עצרו אנשי ה-ס. ס. עשרה מנכבדי העיר כדי להעלותם למחרת, ערב יום כיפור, על הגרדום. אחרי התמקחות ממושכת הצליח הרב לפדות את השבויים בהתחייבו לספק לגרמנים סכום של רבע מליון זהובים.

בשעות הצהריים של ערב יום כיפור אירגן הרב מגבית "כופר נפש" בכל המנינים, שהתארגנו בבתים פרטיים. כל ראש משפחה חוייב בסכום של 10 זהובים ועל כל נפש במשפחה עוד זהוב אחד. כשהלך הרב למחרת יום הכיפורים למפקדת הנאצים חסרו לו כ-180 אלף זהובים. הוא לקח מביתו את קופסת התכשיטים של המשפחה והוריק לידי הנאצים צמידי זהב, אבנים יקרות, פנינים ומרגליות. עיני הנאצים נצצו לנגד ברק היהלומים והם לא ספרו עוד את הכסף שדרשו כפדיון.

עשרות עגונות הצליח להתיר על פי עדויות שגבה, באמצעות שליחים שיצאו למקומות מרוחקים, ובית דין מורחב שהקים בביתו, בהשתתפות מורי הוראה, גדולי התורה, שהגיעו עם הפליטים ממערבה של פולין. מקרים רבים הובאו בפניו מורשה ורבני פולין ראו בו בקי ומומחה בענין זה, כשם שעוד קודם לכן יצא שמו כמצוי ביותר בעניני גיטין וקידושין.

תלמידיו בפרשוב ובשאר ערי סלובקיה הפצירו בו שייאות לבוא אליהם לשם יתר בטחון, אך הוא לא רצה לנטוש את קהילתו בעת צרה ועבר עמה את כל שבעת מדורי הגיהנום עד לחיסול המוחלט של הישוב היהודי בעיר.

על קידוש השם

בימי עברה וזעם של שלטון הרצח תלו בו יהודי העיר את עיניהם כאל מגדלור בים זועף. בביתו חיפשו כולם עצה ותושיה ואף רחוקים שנקלעו לעיר ונרדפו על ידי השטן מצאו בביתו מקלט. בשנות ת"ש-תש"א-תש"ב המה בית הרב מרוב הפונים אליו. עשרות זוגות נישאו כל שבוע, כשהצעירים המסודרים בעבודה "בטוחה" רצו להבטיח חיי ארוסותיהם מפני שילוח. קשרי חוץ עם מדינות שונות עברו דרך ביתו של הרב. בגבור המצוקה והרעב יזרמו הרב ורעייתו בית תמחוי לנזקקים, כשבעלי בתים הביאו עמם מצרכי מזון ופחם להסקה. כמה עשרות נצרכים מכובדים קיבלו את אספקתם ממטבח זה ובמשך הזמן עבר המטבח לבנין בית היתומים הסמוך ושם הזדנבו תורים של מאות משפחות שבאו ליהנות מארוחה חמה חינם, כשהרבנית וחברותיה העסקניות עומדות מהבוקר עד הערב ומשרתות את הקהל.

מלובלין ומורשה הגיעו שמועות איומות ומטרנוב הגיע שליח שסיפר על רצח אלפי יהודים, ובהם ידידו של הרב, הגה"ק רבי משה'ניו מבויאן הי"ד. מקולומיי הגיעה ידיעה נוראה על חטיפות וגירושים, בהם אחיו של הרב, רבי יוסף ישראל לאו הי"ד, רבה של העיר. יעד השילוח הוא אופלן, נמסר בידיעה, אך בחקירה במקום הוברר ששום משלוח לא הגיע לשם בחדשים האחרונים. לעומת זה אותה תחנה חדשה במפת השילוחים – בלז'ץ, שטיבה טרם היה ידוע בימים ההם.

האסון המתקרב היה מוחשי ביותר והיהודים אובדי עצות צרו על בית הרב, בתקוה ששם יודעים משהו יותר על הצפוי.

הימים היו ימי הרחמים והסליחות של שלהי תש"ב ויהודים באו לבקש ברכה. הרב יעץ לבנות בונקרים ומחבואים ולהיעלם. "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם", אמר לאנשים. יותר מזה לא היה בכוחו לייעץ.

בימי ראש השנה ויום כיפור התאספו בביתו מאות מתפללים שמילאו את חדר המדרגות. בליל כל נדרי נשא את דרשתו המסורתית שהיתה רוויה דמעות. למעלה משעתיים עורר את הקהל לתשובה. בהוציאו את ספר התורה הקטן שלו, המיוחס לבעל ה"חתם סופר" זצ"ל, ובקראו "אור זרוע לצדיק" התנפלה עליו הקהילה בחיבוקים, בנשיקות ובבכי תמרורים. לפני תפילת "יזכור" דרש שוב ועורר את הקהל לאחוה ולאחדות ברגעים הגורליים הצפויים בימים הקרובים. בתפילת נעילה עבר לפני התיבה, כדרכו בקודש מאז ישב לראשונה על כסא הרבנות. אימת החורבן היתה תלויה באויר שעה שהרב השתפך בתפילתו, אך בצאת היום, כשקראו כולם "שמע ישראל" שוב נשתכח כאילו הכל והוא הלהיב את הקהל בריקוד לוהט "עוצו עצה ותופר" ו"לשנה הבאה בירושלים".

למחרת יום הכיפורים נודע כי הגיעה תורה של צ'נסטוחוב הקרובה. אלפי קלגסים גרמניים ואוקראינים הקיפו את הגטו ושילחו את יושביו לטרבלינקה. אחרי צ'נסטוחוב חיסלו את ראדומסק, ואז בג' מרחשון תש"ג הגיעה גם תורה של קהילת פיוטרקוב.

"יהודים התחבאו ואל תלכו כצאן לטבח!", קרא לבני קהילתו, אך הוא עצמו הלך והתייצב במגרש השילוח כשספר התורה הקטן בזרועו. אותו הכירו הרוצחים, כי עד יומו האחרון שמר על לבושו וזקנו. בשל היעלמו מהמגרש עלולים היו לערוך חיפושים יסודיים ולגלות עשרות מחבואים, הסביר למקורביו. במשך שבוע שלם התנהל הרצח המאורגן והוא עמד על המגרש, חזה בזוועות שפקדו את קהילתו ונשאר עומד על משמרתו. ההתעללות הגיעה לשיאה כשהרוצחים ירו בתינוקות שהיו בזרועות אמותיהם וגררו את זקני העדה הפצועים על הקרקע. "מדוע אנו עומדים? נתנפל עליהם בצפרניים!" קרא לעברו ידידו, רופא מהעיר המתגורר עתה בתל אביב, ביום האחרון של המבצע בי' מרחשון תש"ג, ראש המרצחים איש ה-ס. ס. פויכט, שהתרוצץ כחיה טורפת על המגרש, קלט את זעקתו של הרב "גם שם צריכים אותך היהודים", צעק אליו, והרב הלך עם המשלוח הרביעי והאחרון שחיסל את 25 אלפי היהודים מקהילת פיוטרקוב המעטירה.

וכך סיפר לימים עד ראיה ששרד את התופת: "הרב דרש את מאמרו של רבי עקיבא 'כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא לידי ואקיימנו' ונאומו החוצב להבות אש והרווי התרגשות עזה ריתק את שומעיו שהתעלמו מהצפוי להם ברגעיהם הקרובים. הוא תבע מהם ללכת לקראת הקץ כיהודים ההולכים לקדש את השם, כי כל יהודי הנהרג באשר הוא יהודי, קדוש הנהו. 'מוטב מוות שיש בו חיים מחיי השעה הזו שהמוות מרחף עליהם', פנה לבני עדתו.

העד האחרון שראהו ברגעיו האחרונים הוא ללא ספק, מר דוד לבקוביץ, איש פיוטרקוב שנמלט מטרבלינקה ומתגורר היום בשיקאגו שבארה"ב, עדותו על הצלתו ממחנה המוות, מצויה בגנזכי הארכיון של "יד ושם" בירושלים: "הגענו לפנות בוקר לטרבלינקה במשלוח האחרון שיצא ביום ד', 21 באוקטובר 1942 (י' מרחשוון תש"ג) מגטו פיוטרקוב, על הרציף ליד הרכבת נערך מיון ויחד עם כמה צעירים ממשלוח זה הוצאתי והועמדתי בצד המון יהודי העיר. עמדנו שם בצפיה דרוכה והרחנו את המוות באויר. הרוצחים ערכו את ההתעללות האחרונה בקרבנותיהם ואנו עקבנו אחרי הקבוצות המובלות לכיוון התאים, מהם לא יצא איש בחיים. בעודנו נצבים שם וחושינו מעורפלים קלטנו לפתע את קולו האדיר של רבינו, הרב לאו, שעמד בתוך העדה של יהודי פיוטרקוב שעמדה מקובצת לידינו. הוכינו בהלם ונשימתנו נעצרה כששמענו את דבריו הרועמים, הוא החל לומר בקול רם את "הוידוי", כשהעדה חוזרת אחריו פסוק בפסוק והולכת בעקבותיו לדרכה האחרונה"…

היה זה בי"א מרחשון תש"ג. ה' ינקום דמו ודם כל קדושי ישראל!

מורשתו לדורות

ספרו המונומנטלי "הדרך לקידוש השם" שהפך לצוואה כתובה ולהכנה לקראת יומו הגדול יום עלותו על מוקדה.

כן פרסם מסות ומאמרים בעברית, אידיש וגרמנית. הערכה מיוחדת נרשמה למסותיו על האם והמשפחה בישראל "שתי אמהות בישראל", שפורסמה בירחון "בית יעקב" ובכמה שפות.

כתב הסופר הנודע הלל צייטלין הי"ד ב"מאמענט" הורשאי מה-17 ביוני 1931, בין השאר: "נראה שמימי ר' שמשון רפאל הירש לא כתב איש בהתלהבות גדולה כזאת על קדושתה של המשפחה בישראל, כמו הרב לאו במאמרו "שתי אמהות בישראל". אני מייעץ לכל בר אוריין ישראלי לקרוא את המאמר פעמיים: פעם אחת בשביל עצמו, כדי שיוכל לתפוס ולהבין את עמקי רעיונותיו של המחבר, ופעם שניה להקריא את המאמר לאשתו ולבנותיו ולהסבירו להן בצורה כזאת שירגישו בעליונותה של הרמה המוסרית של האם והמשפחה היהודית בעבר, לעומת הריקנות החילונית והירידה המוסרית של ההווה".

הפוסט הילולא ה-78: הגאון שנשרף עם 2 קהילותיו הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

לקראת הבחירות הגורליות בארצות הברית על תפקיד הנשיא, התקיימה תפילה מיוחדת, תפילת 'הנותן תשועה למלכים' על קבר הצדיק משטפנשט ועל קבר אביו האדמו"ר משטפנשט, למען הנשיא מר דונלד טראמפ, שתקופת נשיאותו הביאה לשלום בין העמים והורידה את מפלס האנטישמיות בכל מקום.

עם התפילה להצלחתו, הצטרפו גם האדמו"רים בארה"ב, כמו אדמו"רי סאטמר, אדמו"ר באבוב, אדמו"ר ויז’ניץ, אדמו"ר פאפא, אדמו"ר סקווירא, אדמו"ר רחמסטריווקא, אדמו"ר מונקטש שהודו לנשיא טראמפ על הצהרתו כי בתי הכנסת צריכים להיות פתוחים גם בזמן מגיפת הקורונה ומבקשים ממנו לפעול להמשך חיי הדת באמריקה.

במהלך התפילה ציין הרב אברהם יעקב סלמון שליט"א רב דקהל שטפנשט, את תרומתו האדירה של הנשיא האמריקאי לשלום בינלאומי בין העמים, לאור חתימת הסכמי השלום עם איחוד האמירויות, בחריין וסודאן.

אחרי התפילה המיוחדת, שוגר איגרת שלומים מיוחדת מטעם מוסדות שטפנשט אל הבית הלבן בארה"ב, עם התוכן המרגש הבא:

למעלת נשיא החסד של ארצות הברית,
ירא אלקים ואוהב ישראל,
מר דונאלד טראמפ ירום הודו.

חיים וברכה למשמרת שלום.

יחד עם רבבות יהודים מכל העולם כולו, אנו במוסדות שטפנשט בארץ ישראל ובארץ רומניה, מצטרפים בתפילה מעומק הלב וברגשות מלאי תקווה, להמשך כהונתו כנשיא של ארה"ב וכל העולם החופשי, כדברי הכתוב: "הנותן תשועה למלכים וממשלה לנסיכים, מלכותו מלכות כל עולמים".

במוסדות 'שטפנשט' בארץ ישראל ובארץ רומניה, מתחנכים מעל 200 ילדים, תלמידי ישיבות ואברכים, לזכרו של הצדיק משטפנשט (1847-1933), שהביא אמונה וישועה לכל אדם באשר הוא, יהודים ולא יהודים כאחד. תקופת כהונתו של הנשיא טראמפ בארה"ב, הביאה אמונה ושלום היסטורי בין העמים והורידה את האנטישמיות בכל מקום.

אין מתאים מזה, שנערוך תפילה על קברו של הצדיק משטפנשט בגבעתיים בארץ ישראל, ועל קבר אביו הצדיק משטפנשט ביאש בארץ רומניה, הצדיקים הקדושים שהביאו אמונה וישועה לכל סביבותיהם, עבור הנשיא טראמפ, שהתייצב בגאון למען פתיחת בתי התפילה בארה"ב דווקא בימים אלה והביא אמונה ושלום לכל סביבותיו.

תפילתנו כי הנשיא טראמפ ימשיך להנהיג את העולם החופשי, להרבות שלום ולחזק את ארץ ישראל – ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה – מתוך בריאות איתנה והצלחה רבה ואך טוב וחסד ירדפוהו כל הימים, אמן.

בברכת
הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים וּמֶמְשָׁלָה לַנְּסִיכִים וּמַלְכוּתוֹ מַלְכוּת כָּל עוֹלָמִים: הַפּוֹצֶה אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶרֶב רָעָה. הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה. הוּא יְבָרֵךְ וְיִשְׁמוֹר וְיִנְצוֹר וְיַעֲזוֹר. וִירוֹמֵם וִיגַדֵּל. וִינַשֵּׂא לְמַעְלָה לְמַעְלָה. לַאֲדוֹנֵנוּ מַר דוֹנָלְד טְרַאמְפּ נְשִׂיא אַרְצוֹת הַבְּרִית וְהָעוׁלָם הַחוֹפְשִׁי.

מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּיהוּ וּמִכָּל צָרָה וְיָגוֹן וָנֶזֶק יַצִּילֵהוּ. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו. יָרוּם וְיַגְבִּיהַּ כּוֹכָב מַעֲרַכְתּוֹ. וְיַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו. יִתֵּן בְּלִבּוֹ וּבְלֵב כָּל יוֹעֲצָיו וְשָׂרָיו רַחֲמָנוּת לַעֲשׂוֹת טוֹבָה עִמָּנוּ וְעִם כָּל יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ: בְּיָמָיו וּבְיָמֵינוּ תִּוָּשַׁע יְהוּדָה. וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכּוֹן לָבֶטַח. וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן:

הנהלת מוסדות שטפנשט
הרב אברהם יעקב סלמון רב דקהל שטפנשט

הפוסט "ירא אלקים ואוהב ישראל": תפילה בקבר הצדיק משטפנשט להצלחת הנשיא טראמפ הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הוד קודש ירד הערב על בית מדרש שטפנשט, לרגל הילולת פועל הישועות הרה"ק רבי חיים זאנוויל אברמוביץ זצ"ל הצדיק מריבניץ, כאשר השמיע הרה"ג אברהם יעקב סלמון שליט"א סיפורי קודש אודות גדלותו הנוראה שהתפרסמה בכל בכל העולם היהודי בגודל קדושתו הנשגבה.

כ"ד תשרי, הוא היום בו נפטר הצדיק מריבניץ, מי שנודע כתלמידו המובהק של רבינו הצדיק משטפנשט, רבי אברהם מתתיהו פרידמן זי"ע, הטמון בגבעתיים, אליו היה עולה הצדיק מריבניץ לעתים רבות, כדי לפעול ישועות למען עם ישראל.

ביום זה משפיע הצדיק משמיים לכל עם ישראל מגודל קדושתו וטהרתו, בקירוב עם ישראל לאבינו שבשמיים וקירוב הגאולה, שזו היתה עבודתו העיקרית כל ימי חלדו.

מקורביו שחיו עם הצדיק מריבניץ בארה"ב בשנותיו האחרונות מספרים כי הקשר הקרוב שהיה לצדיק מריבניץ אל הצדיק משטפנשט, היה כה גדול עד שהצדיק מריבניץ דאג למנות איש שידליק נר נשמה מידי יום ביומו על ציונו של רבו בבית העלמין "נחלת יצחק" בעיר גבעתיים והוא שילם לו על כך במיטב כספו.

העדות הבאה מגלה לנו עד כמה גדולה היתה חשיבות הדלקת הנר בקבר הצדיק משטפנשט בדרך להשפעת ישועות לעם ישראל:

נודע לו פעם על יהודי שנוסע לארץ ישראל סמוך ליום היארצייט, כ"א בתמוז. הצדיק מריבניץ ליווה את אותו יהודי עד לשדה התעופה ומסר בידו ספר "לקוטי צבי" יחד עם ספר "שערי ציון" וביקש מהיהודי שיתפלל בספרים אלו ליד הציון הקדוש של הצדיק משטפנשט.

מעט על הקשר המסתורי והטמיר בין הצדיק מריבניץ לבין רבו הגדול הצדיק משטפנשט, שמענו מעדויות של מקורביו:

כאשר הגיע הצדיק מריבניץ לארץ ישראל, מיד נסע לבית העלמין 'נחלת יצחק'.

עוד מרחוק כשראה את ציון רבו, הוא חלץ את נעליו בחיל ורעדה והתקרב בהתרגשות עצומה עד לציון עצמו.

כשהגיע לציון פרץ הצדיק מריבניץ בבכי, הוא השתטח על הציון הקדוש למשך כמה שעות ומעיניו ירדו נחלי דמעות ללא הפוגה.

באותו זמן ירד גשם שוטף, אך הוא לא נרתע ולא זז מן המקום הקדוש. והיה המקום לחרדת אלקים!

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן!

הפוסט "תלמיד מובהק": סעודת הילולא קדישא של פועל הישועות הצדיק מריבניץ זצ"ל הופיע לראשונה ב-שטפנשט..