תלמיד המגיד מקוז'ניץ והחוזה מלובלין

פוגרום קישינוב

הרב הכולל של בסרביה-רומניה

המגיד רמ"מ מבאר בדוביסארא

ריבניץ הבוערת

בעל הישועות מקרילוביץ

טרנסניסטריה – ערבות ראשקוב

הפוסט בסימן התגליות במולדובה: הושלמה בניית תכנית הביקור במולדובה במסגרת מסע הילולת האדמו"ר הראשון משטפנשט הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

מולדובה. עשרות אלפי יהודים שנרצחו באיזור חבל הארץ הבדלני 'טרנסניסטריה' בתקופת מסך הברזל הקומוניסטי, התגלו במספר קברי אחים ענקיים בסמוך לעיר בירת המחוז הבדלני 'טירספול', בזכות פעילותו הנמרצת של הרב פנחס זלצמן, רבה של מולדובה. האיזור שנחשב כחבל ארץ 'בסרביה', הינו חלק בלתי נפרד ממדינת רומניה ההיסטורית ונמצא תחת מעקב 'אגודת המקומות הקדושים ברומניה' מטעם מוסדות שטפנשט.

לפי הדיווחים, המהפכה הבולשביקית שהתרחשה ברוסיה בשנת 1917 בהובלתו של ולדימיר לנין, החלה את אחת התקופות החשוכות והרצחניות בהיסטוריה העולמית. לאורך עשרות שנות השלטון הקומוניסטי, נרצחו, עונו והוגלו מיליוני בני אדם על לא עוול בכפם. קבר אחים ענק שהתגלה לאחרונה במחוז טרנסניסטריה שבמולדובה, חושף מקצת מהזוועות.

גיא ההריגה ההמוני, נמצא בעקבות עבודות שנעשו בבסיס צבאי ישן סמוך לטירספול בירת המחוז, בעקבות המלחמה באוקראינה. במהלך החפירות החלו להתגלות בזה אחר זה בורות גדולים, מלאים באלפי גופות שנהרגו במקום בשנים שבין 1917-1930 תחת שלטונם של הרודנים לנין וסטלין, רוב ההרוגים: יהודים שהואשמו בהתנגדות למשטר הקומוניסטי.

במקום אותרו גם מסמכים המתעדים את שמות ופרטי ההרוגים בכל אחד מבורות ההריגה ואת העוון בגינו נחרץ גורלם למוות (בד"כ ביריה). המסמכים מתארים את חייהם של היהודים תחת השלטון הקומוניסטי, את בתי הספר היהודיים שפעלו בהיחבא, את הניסיונות ליצור קשר עם ארגונים יהודיים בעולם ואת ההתארגנויות המקומיות לקיים פעילות יהודית במסתור. כך למשל מופיע על אחד הנרצחים שהוא שימש כמורה בבית ספר יהודי, על שם אחר מופיע שעמד בקשר עם גורמים בפלשתינה וכן הלאה. בין ההרוגים במקום, גברים נשים וגם ילדים.

בשבועות האחרונים פנה נשיא הרפובליקה ואדים קרסנוסלסקי לרבה של מולדובה הרב פנחס זלצמן ועדכן אותו ואת מר יורי קרייצ'מן יו"ר הקהילה היהודית בטירספול, על התגליות ועל כך שהממשל מעוניין להעניק לנרצחים את הכבוד הראוי, לטפל בקבורתם כהלכה ולהקים אנדרטת לזכר הנספים. "האדמה ספוגה בדם חפים מפשע יהודים ושאינם יהודים,

בתקופה ההיא נעשו על אדמתנו מעשים נוראיים שראויים לכל גינוי ותפקידנו הוא לוודא שמעשים כאלה לא יישנו חלילה", אמר הנשיא קרסנוסלסקי לרב זלצמן בשיחה.

עד היום נחפרו 3 בורות הריגה, ולפי ההערכות קיימים במקום עוד שישה או שבעה בורות הריגה. לדברי מומחים מקומיים, מספר הנרצחים נא בין אלפים לעשרות אלפים, חלקם הגדול יהודים.

"המחזות במקום היו מזעזעים", מתאר הרב פנחס זלצמן רבה של מולדובה. "זה בלתי נתפס בשכל אנושי, כיצד התייחס השלטון הקומוניסטי לבני אדם רק בגלל דתם ואמונתם. הבורות היו מלאים בעצמות, לצד פריטים אישיים כמו נעליים, שרידי לבוש, ארנקים, ואפילו ספלים. בזכות הקשרים האמיצים עם השלטון המקומי, שיוצא מגדרו למען הקהילה היהודית התחלנו לטפל בקבורה מכובדת וראויה לאותם אלפים שנהרגו על קידוש השם. בתקופה הקרובה, יחד עם מתנדבים מקומיים ומהעולם אנו מקווים למפות את שאר בורות ההריגה ולהפוך את המקום לאתר קבורה בלי לטלטל את העצמות ולהפריע את מנוחתם של הנרצחים, בהתאם להלכה היהודית".

הפוסט מולדובה: קברי אחים ענקיים נחשפו בטרנסניסטריה וגילו עשרות אלפי יהודים שנרצחו במקום הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

קרית שאול. בט"ז חשון התקיימה עצרת מיוחדת לרגל 80 שנה לגירוש יהודי בוקובינה לטרנסניסטריה, בבית עלמין קרית שאול, בהשתתפות ניצולים ושורדי שואה, אשר העלו את זכרם של בני משפחותיהם שנרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם, הי"ד.

את המעמד כיבד החזן ר' מאיר ברסלואר שקרא עם הקהל פרק תהלים וסיים בתפילת קל מלא רחמים שהרטיט את הקהל.

הרקע המלא אודות שואת יהודי בוקובינה, נלקח מפורטל המידע הייעודי:

בתחילת מלחמת העולם השנייה נקרעו מרומניה בסרביה וצפון בוקובינה, שאותן סיפחה לעצמה ברית-המועצות (28 יוני 1940); צפון – טרנסילבניה סופחה להונגריה (סוף אוגוסט 1940), ודרום דוברוג'יה סופחה לבולגריה (7 ספט' 1940). קריעת חבלי ארץ אלה מרומניה העלתה לשלטון את הגנרל יון אנטונסקו יחד עם תנועת ה"לגיונרים" האנטישמית, האכזרית. המלך קרול השני גורש, ובנו מיהאי הומלך במקומו (6 ספט' 1940).

את זעמם על אבדן השטחים שפכו הרומנים על היהודים. האנטישמיות פשטה ברחבי המדינה כולה.

יהודים גורשו מהכפרים אל הערים הסמוכות, רכוש יהודי הוחרם, תלמידים יהודים לא הורשו עוד לבקר בבתי ספר ממלכתיים, מפעלים הוחרמו, יהודים הוצאו מהאיגודים המקצועיים (רופאים, עורכי דין, מהנדסים ועוד), נזרקו מרכבות, הוכו ונשדדו; רבים נהרגו, ופרצו פוגרומים בדורוהי, ביאסי, בבוקרשט ועוד.

כתוצאה מאלה ומן הפחד מפני מה שעוד עלול לקרות, עברו אז אלפי יהודים לבסרביה ולצפון בוקובינה, אשר זה עתה סופחו לברית המועצות.

כל אלה היו רק מבוא לשואה, שאותה חוללו הרומנים לאחר מכן:

בתחילת מבצע "ברברוסה", יוני 1941 , כבשו גרמניה ורומניה את בסרביה ואת צפון בוקובינה. מנהיגי רומניה דאז, המרשל יון אנטונסקו, ראש ממשלתה מיהאי אנטונסקו וחברי ממשלה אחרים נתנו פקודות לצבא ולז'נדרמריה הרומנים תחת הסיסמה "ניקוי להיפטר מיהודים וקומוניסטים". מיהאי אנטונסקו, הגדיל ועשה בישיבת הקבינט מה– 8 ביולי 1941 , באומרו: "אני מבקש מכם, היו חסרי רחמים. אין כאן מקום להומניטריות מתקתקה וחסרת שחר… אני מצדד בהגירה כפויה של כל היסוד היהודי מבסרביה ומבוקובינה; יש לגרש אותם מעבר לגבול… איני חושש שמא תשפוט אותנו ההיסטוריה כברברים… אם יש צורך בכך, השתמשו במכונות ירייה, ואני אומר כי החוק אינו קיים…".

למרבה הזוועה, הפקודות בוצעו במלואן. בימים הראשונים ניתנה יד חופשית לאוכלוסייה המקומית לשדוד, לבזוז ולהרוג יהודים, כאשר הצבא והז'נדרמריה נוטלים בכך חלק. יהודים נשדדו והוכו, בנות ונשים נאנסו, רבים נרצחו במקום, ואלה שנותרו בחיים גורשו ונדדו לכיוון נהר הדנייסטר. הם צעדו ברגל מאות קילומטרים בחום הקיץ, רעבים, חולים, תשושים; החיילים הרומנים ירו בכושלים בהליכה, אחרים גוועו מרעב, ממחלות ומתשישות. חלקם הגיעו לידינץ ולמחנות זמניים אחרים.

לאחר שהייה של כשישה שבועות במחנות הזמניים נמשך הגירוש לכיוון טרנסניסטריה.

כ-150 אלף מיהודי בסרביה ובוקובינה ניספו בשלושת החודשים, יולי – ספטמבר 1941, על אדמת בסרביה וצפון בוקובינה.
גם את ניצולי הפוגרומים מצפון בוקובינה שהיו תחת שלטון סובייטי וכן יהודי דרום בוקובינה ומחוז דורוהוי (שלא היו תחת שלטון סובייטי) גרשו הרומנים לטרנסניסטריה, חבל ארץ בין נהרות הדנייסטר והבוג, שאותו העבירו הגרמנים לשליטת רומניה. כ-195 אלף יהודים גורשו החל מאוקטובר 1941 לטרנסניסטריה, מהם ניספו שם כ- 145 ועוד כ-180 אלף יהודים מקומיים, עד שהשטח שוחרר במארס 1944 ע"י הצבא האדום.

על גירוש זה נכתב רבות ועוד ייכתב.

ב-11 בנובמבר 2004 פורסם דו"ח "ועדת ההיסטוריונים הרומנית – ישראלית" בראשות פרופ' אלי ויזל (השתתפו בה 32 היסטוריונים ואנשי ציבור מארה"ב, מרומניה, מישראל, מגרמניה ומצרפת), ובו נקבע, בין היתר: " רומניה אחראית ליותר מעשי רצח של יהודים בשואה מאשר כל מדינה אחרת, פרט לגרמניה. רומניה ביצעה רצח עם נגד יהודים. העובדה, כי חלק מיהודיה שרד אינה משנה מציאות זאת".

הפוסט 80 שנה לגירוש יהודי בוקובינה לטרנסניסטריה: עצרת ניצולים בקרית שאול הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הגה"ק רבי אריה לייבוש זצ"ל

רבה של לנצהוט וקישינוב

בעל מחבר ספרי "חומת אריאל", "גבורת אריה" ועוד

נסתלק ר"ח חשוון תקפ"ד ומנו"כ בקישינב שבמולדובה ולע"ע לא נודע מקום קברו

הגה"ק רבי אריה לייבוש זצ"ל, רבה של לנצהוט ולאחר מכן רבה של קישינוב, נודע כאחד מגאוני הדור, גאון וחריף בתורה וחסידות ששמו נישא בפי כל, עד כי היו שהשוו את חריפות שכלו לחריפותו של הגאון רבי יונתן אייבשיץ זצוק"ל.

הגאון רבי אריה לייבוש נולד בשנת תקי"ז לאביו רבי ברוך. בילדותו למד תורה מפי רבי שמואל שינדלינגר. מגיל צעיר ביותר גילה אריה לייבוש כשרונות בלתי מצויים. אמרו עליו כי יש לו 'ראש ברזל' וכי כוכב חדש מאיר בשמי פולין התורנית. לא עברו ימים רבים ועילוי זה הפך לרב גאון ושמו הוסיף כבוד ותהילה לעיירתו.

בהגיעו לגיל בר-מצוה, כבר היה בקי בש"ס, במדרשים ובזוהר. את תורת החסידות קנה רבי אריה לייבוש מפי רבותיו הקדושים הרה"ק המגיד מקוזניץ, אשר בראותו שהוא מבין בסודות הקבלה צפה לו עתיד גדול, הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע, והגאון הנודע רבי שמואל סאליר זצ"ל בעל "שם משמואל".

מפי עוללים ויונקים…

כבר בהיותו ילד כבן שש שנים, ניכרו בו סימנים של צדקות וחריפות. הוא היה בא מדי יום ביומו שחרית מנחה וערבית לבית-המדרש להתפלל עם הציבור, ולאחר תפילת ערבית נשאר בבית-המדרש לשמוע שיעור על פרשת-השבוע, חומש ורש"י, מפי אחד מלומדי התורה שלמד עם המון העם הפשוטים.

ברבנות לאנצהוט

בשנת תקל"ז, בהיותו כבן עשרים שנה, התמנה כרב העיר לנצהוט שבגליציה, עיר שיצא לה שם ברבניה הגדולים. במשרה זו כיהן למעלה מארבעים שנה עד לשנת תקע"ט.

בערוב ימיו התמנה כרבה של קישינוב (יש מקדימים את שנת בואו לקישנוב לשנת תקע"א – תקע"ד כשהבאר מים חיים מופיע ברבנות מאהלוב והעיר קישנוב נזכרת בין הקהילות שכיהן בהן בעבר) בהמלצת הרה"ק מאפטא שכיהן אז ברבנות העיר יאס והציע ליהודי קישנוב לקבל לרבנות את רבינו במקומו של הבאר מים חיים שעלה אז לארה"ק.

כרבה של לנצהוט עסק בענייניה השונים של העיר, אולם במהותו הפנימית היה מובדל ומורם מעם, כשהתורה והחסידות ממלאים את נפשו ומהווים את תמצית חייו.

נודע כאיש אמת ואוהב ישראל, מסביר פנים לקטן ולגדול, הדרת פניו הפיקה אור של קדושה ובת שחוק היתה מרחפת תדיר על פניו. ברוב חריפותו וגאונותו לא היה צריך להכין את עצמו לשיעורים או לפלפולים בהם הירבה לדרוש בפני בני קהילתו.

"אשר נשיא יחטא"…

רבי אריה לייבוש היה רגיל להוכיח בדברים כבושים את בני עדתו, את היחיד או את הציבור, על כל עבירה קלה כחמורה, בדברים שבין אדם למקום או בדברים שבין אדם לחברו.

צדקה תיחשב לו

כאמור לעיל, דמותו המיוחדת של רבי אריה לייביש התחבבה לא רק על יהודי הערים בהן כיהן, אלא גם בקרב גויי הסביבה, שנטו לו חסד וביקשו את קירבתו. הרוזן פוטוצקי היה מתייעץ עימו ומשבחו בפני חבריו האצילים, שהיו אף הם פונים אליו בבעיות שונות, והוא אף היה מעביר דרכו סכומי כסף נכבדים לחלוקה לצדקה ליהודי העיר.

ברבנות קישינוב

כך מספר אחד מיוצאי העיר קישינוב: "כפי שהייתי שומע בילדותי מפי זקני היהודים בקישינוב, היתה בידם מסורה מאבותיהם כי רבי אריה ליבוש למרות שהיה נוח לבריות ומסביר פנים לכל מי שבא לביתו, היה זורק מרה בבני העיר, לא נשא פנים לאיש ואימתו היתה מוטלת על הציבור.

"בכל ערב-שבת היה חוזר עם השמש על פתחי החנויות, בודק את המידות והמשקלות, ולא בחנות אחת החרים את המשקלות וחייב את בעליהם לשלם תשלומי קנס. תמיד היה עוסק בתורה ובצרכי ציבור, מחלק לעניים את המתנות והפדיונות שבני העיר היו נותנים לו, ובביתו לא היתה פרוטה לפורטה.

"מכל הסביבה באו אליו לבקש ממנו עצה ותושיה, והוא היה סוקר בסקירה אחת כל אדם וחודר לכל מצפוניו. ביתו היה פתוח לרווחה לפני כל איש, וכל מי שהיתה השעה דחוקה לו או שהיה מיצר ומצטער על איזה דבר שאירע בביתו או במשפחתו, היה בא אליו ומגלה לפניו את ליבו ואת כל מחשבותיו, ורבי אריה לייבוש רבה של קישינוב היה משיב תשובות קצרות ולפעמים גם סתומות אבל לאחר שהעמיק השואל בדבריו הקצרים של הרב מצא תשובה על שאלותיו וספיקותיו".

רבי אריה לייביש הסתלק בא' חשוון תקפ"ד, ומנוחתו כבוד בבית-החיים הישן בקישינוב.

ספריו

חידושים רבים מספור חידש בימי חייו, אולם לא הספיק להדפיסם בחייו. שלושה מספריו נדפסו זמן רב אחרי פטירת מחברם, ומלבד זה נשארו ממנו כתבי-יד רבים מאד, אשר ברובם אבדו בצוק השנים. ישנן עדויות על כאלף קונטרסים של כתביו שנאבדו, ביניהם חיבור גדול על מסכת בבא מציעא.

מתוך שני ספריו "חומת אריאל" (נדפס בלבוב תרכ"ה) ו"גבורת אריה" (נדפס בלבוב שנת תר"ל) ניכר כוחו הגדול בקבלה ובתורת הנסתר. ספרי חומת אריאל נדפסו על ידי חסידי באבוב ובראש הספר נדפסה ברכת כ"ק האדמו"ר מהר"ש מבאבוב זצ"ל ולימיו (בשנת תשע"ו) נדפס אידרה בתוספת כת"י ומ"מ וציונים ונוספה עליו המלצת הרה"צ אדמו"ר מבאבוב 45 אשר מציין כי ספרים אלו היו חביבים עד למאוד בבית רבוה"ק מצאנז ואף נכתבה עליהם המלצת הרה"ק הדברי חיים מצאנז זצ"ל ששיבח את הספרים ומחברם. חיפשנו ולא מצאנו ספר זה בנמצא בארה"ק והביבליאוטק הידען הגדול הרב אהרן גולומב שליט"א מב"ב האיר עינינו לספר ולתולדות המוצבים בראש הספר

מלבד חידושיו שהודפסו בספריו, היו צדיקים שונים מביאים ממנו ובשמו חידושים שונים. הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב מביא בשמו בספרו "עטרת צבי". בהסכמתו לספר "אור פני משה" של רבי משה סופר מפשוורסק, הוא כותב כמה וכמה פעמים "שמעתי מפיו הקדוש תורה וטעמתי מצוף דבש" וכו'.

"ארבעה חרשים" על ד' פרשיות והגדה של פסח

"דברי אסתר" על מגילת אסתר – חידושים נפלאים מדבש מתוקים שבעתיים מזוקקים מאיש גדול בענקים, אשר דרוש דרש על מגילת אסתר ה"ה הרב הגאון בוצינא קדישא חסידא ופרישא שר התורה קדושת שמו המפורסם רב ואבד"ק לאנצוט רבי אריה לייבוש זצוקל"ה.

"חומת אריאל" על התורה, הנ"ך והש"ס – דרושים מאת הגאון הגדול בוצינא קדישא חסידא ופרישא רבן של ישראל כקש"ת מורה הוראה אריה ליב אבד"ק לאנצוט וקישינוב-למברג.

"גבורות אריה" על ספר בראשית – מעשי ידי איש קדוש שר התורה מאור העדה והגאון האמיתי ארי שבחבורה בוצינא קדישא אריה לייבוש רב אבד"ק לאנצוט.

מקום קברו לא נודע

כפי המקובל נסתלק הגאון בעל חומת אריאל רבי אריה לייביש זצ"ל שהיה מגדולי תלמידי החוזה מלובלין בעיר רבנותו קישינוב שבמולדובא, אולם לע"ע לא מצאנו לצערנו את מקום קברו, ומכאן נובעת גם הטעות שיש מציינים את יום פטירתו לא בר"ח חשון תקפ"ד אלא ליום כ"ח חשוון תקפ"ח, ובאין מצבה קשה להכריע, יש לציין כי בית העלמין בקישינוב ברובו נשמר ונותר לפליטה, והמפורסם שבקברים שם הוא קברו הענק עצום המימדים של הגאון המהרי"ל צירלזון זצ"ל רבה הנודע של קישינוב, לפי המידע שבידנו בית העלמין דשם מחולק ל9 חלקות ובהם כ24 אלף קברי יהודים, כאשר לכ16 אלף מצבות נשמר תיעוד בפנקסי הח"ק המקומיים וכ7,5 אלף מצבות נהרסו ולא ניתנים לקריאה לצערנו, לקראת פרסום מאמרנו זה נעזרנו רבות ברבה של קישינוב הרב פנחס זלצמן

הפוסט ההילולא ה-93: הרב המסביר פנים של קישינב הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הגאון רבי שמחה יונה האלין זצ"ל, נולד בשנת תרי"ד באודעס לאביו מוה"ר חיים אריה, שמוצאו מפולין, מגזע ה"תוספות יום טוב", המיוחס דור אחר דור לרבינו גרשום מאור הגולה ולמעלה בקודש.

בהיותו כבן י"ב שנים נפטר עליו אביו הגדול בהותירו אותו יתום מאב, אך הילד שמחה יונה לא נפל ברוחו, והתחזק בלימוד התורה ובדרכי החסידות ועבודת ה'.

למעלה משישים שנה לאחר הסתלקות אביו הגדול, הוציא לאור את הכתבים שהשאיר אחריו ובהם דרושים ופירושים על התורה ומאמרי חז"ל, הדברים נדפסו כחלק "תורת חיים" מספריו "קול שמחה", ובהקדמה הוא מעיד כי הדברים הללו הללו הינם בבחינת שארית הפליטה וכי לאביו זצ"ל היו שם ויד בקבלה ובחכמה, בינה ודעת.

בתוך ספריו מזכיר הרב המחבר את שני אחיו: אחיו המו"מ ר' ישכר דוב היושב באמריקה, מוזכר לטובה על כך ששלח לו מעות לעזר בהדפסת ספריו; ואחיו ר' משה, עליו כותב רבי שמחה יונה בסוף ספרו "קול שמחה" – דברי חכמים וחידותם, כי ביום א' דראש השנה תרע"ו, יצאה נשמתו בטהרה בבית-המדרש בעת התפילה, ולא השאיר אחריו בן או בת, והמחבר מקדיש צדקה לטובת נשמתו.

באותה תקופה, זכה לראות בעיניו שלושה מכתבים כתבי ידי קדושים זי"ע:

א, מכתב כתב יד קודש של הבעש"ט זי"ע, שכתב לתלמידו הקדוש והטהור בעל ה"תולדות יעקב יוסף" זי"ע;

ב, מכתב שכתב כ"ק הרה"ק רמ"מ מפרימישלאן זי"ע אל מרן הבעל שם טוב זי״ע;

ג, מכתב שכתב הרה"ק רבי לייב שרה'ס זי"ע להרה"ק ר' דובער מגיד מישרים מראווני זי"ע [המגיד ממעזריטש].

המכתבים שנתפסו בעת מאסר הרה"ק מרוז'ין

וכך כותב על כך רבי שמחה יונה זצ"ל על מכתבים אלו, המובאים בסוף ספרו "קול שמחה": "ב"ה קריאת המכתבים הקדושים האלו עשו רושם גדול בליבי, ויהי רצון מבעל הרחמים והרצון, כאשר זכיתי לראות בעיני כתב יד קודשם בעוה"ז, כך אזכה לראות פני קודשם בעולם הבא. כתבים אלו היו טמונים וגנוזים אצל אדמו"ר הקדוש והטהור רבי ישראל מריזשין זי״ע.

ובעת שנתפס הקדוש, כידוע, נתפסו גם המכתבים האלו ונשארו בגנזי המלך, וכעת על ידי סיבות שונות נתגלגלו לבוא. והעתקתים אות באות לידי ישראל, והמה עדיין חתומים בחותם 'גאבערנאטיר' לזכות בהם את הרבים, כי מקום הניחו לי שכבר נדפסו בשנת תרפ"ג ל"ג מכתבים קדושים מהנ״ל, ושלושה מכתבים אלו לא ראה המדפיס.

זובח תודה יכבדנני

בהיותו נמנה על משפחת רבנים ושובי"ם, למד רבי שמחה יונה את מלאכת השחיטה וקנה לו שם טוב באומנות זו. במהלך השנים העמיק חקר בעניינים אלו והוציא לאור את ספריו "קול שמחה" בענייני שחיטה.

בשנת תרל"ח, בהיותו כבן כ"ד שנים, התמנה כשו"ב בק"ק וואלנטירין שבבסרביה רומניה, תפקיד אותו מילא במשך עשרות שנים כשהוא הופך ל'יחיד מומחה' בעניין ומוסר את נפשו על טהרת השחיטה.

מכבד את ה' מגרונו

כנהוג בימים ההם, היו ממנים את השו"ב גם לחזן. רבי שמחה יונה שימש שנים רבות כבעל-תפילה בימים-הנוראים, והיה מיטיב לעורר את לב המתפללים.

הוא נהג להתפלל בהתלהבות ובכל הכוח, כשנכדיו עומדים סביבו ומתפללים ומסייעים לו בנוסח התפילות.

בדרכי החסידות והנהגותיהם

רבי שמחה יונה היה קשור בכל נימי נפשו לתורת הבעל שם טוב ותלמידיו הקדושים. בריש כל ספריו מביא המחבר מאמר הנובע ממקור קדוש מרנא הבעל שם טוב זי"ע. בשנת תרע"ב, בהיות לו עת צרה, נסע לטאבריטש להשתטח על קברי תלמידי הבעל שם טוב.

כנהוג בחוגי השו"בים מחצרות החסידים, שימש הספר "שמלה חדשה" כמקור עיקרי ויחידי לחזור בו כל דיני השחיטה ובדיקה. רבי שמחה יונה נהג אף הוא כן, ואף בנה את סדר השו"ת בספריו על פי סדר ה"שמלה חדשה". במקומות מסויימים שיש שינוי קל מהסדר של ה"שמלה חדשה", הוא כותב: "מה שכתב כאן ב'שמלה חדשה' כבר כתבתי לעיל וכדומה". כמו כן הוא מיישב קושיות ותמיהות של כמה אחרונים על ה"שמלה חדשה", וכותב: "ולפי זה וודאי נכונים דברי מרן השמלה חדשה".

בסעודות שבת-קודש שערך בביתו, היה נוהג לספר בסילודין סיפורי צדיקים מהבעש"ט הקדוש ותלמידיו. בספרו "תורת חיים" הוא מביא גם דרושים ומאמרים מתלמידי הבעש"ט ומעשה נפלא מהרה"ק רבי ברוך ממעזיבוז זי"ע בעת ששבת אצל הרה"ק רבי לוי יצחק זי"ע בבארדיטשוב. כמה פעמים הוא מביא בספרו הנהגות בענייני שו"ב שתיקן הרה"ק מאפטא זי"ע, ובספרו "דברי חכמים וחידותם" הוא מביא תשובה ארוכה מהרה"ק רבי שניאור זלמן זי"ע בעל התניא, והוא מבאר שם את דבריו אחת לאחת.

ברבנות וואלאנטירין שבבסרביה הרומנית

לאחר עשרות שנים בהן שימש כשו"ב, רצו בני קהילת וואלאנטירין למנותו עליהם כרב, אולם בענוותנותו כי רבה סירב למינוי הרשמי לכך. אולם בני הקהילה שהעריכו את דמותו וקיבלו דעתו, היו מתייעצים איתו ושואלים אותו רבות בהלכה, ומינו אותו עליהם כרב ומו"צ. בתפקידו זה היה מוכיח את צעירי העיירה לבל ינטו אחרי משאות שווא ומדוחים.

פעם אמר להם בדרך של תוכחת מסותרת וחיבה מגולה: "היזהרו לילך בדרך התורה, שאם לאו, הרי לא תבואו אלי לשואלני כהלכה, ומה אעשה בתפקידי כמו"ץ?!"…

כמו כן המשיך לדאוג לענייני טהרת השחיטה וקיום הלכותיה בדקדוק, הוכיח תוכחות ותיקן תקנות לשמירת גדרי הקדושה והטהרה.

הסתלקותו הפלאית

רבי שמחה יונה נסתלק מהעולם בין כסה לעשור, בליל שבת-שובה, ה' תשרי תרצ"א, בהיותו בן ע"ו שנים. ומסופר כי בערב שבת שובה תרצ"א, ביקש לסעוד את סעודות השבת יחד עם כל בני המשפחה בבית בנו ר' חיים אריה. בערב שבת קרא לכלתו מרת מרים, אלמנת בנו ר' יהודא יצחק, ואמר לה כי לאחר פטירתו מן העולם הוא מוסר לה את חלקו בטחנת הקמח. את תפילת מעלי שבתא התפלל כמנהגו בכל כוחו, ואחר כך ישב לקיים את מצוות סעודת שבת בצוותא עם כל בני המשפחה. במהלך הסעודה ניגש אל חלון הבית ואמר 'גאט איז אמת', 'גאט איז אמת', כשהוא נפרד מהשמים והארץ. לאחר הסעודה שכב לנוח ואמר שאינו חש בטוב, ושנה שוב ושוב פעמים רבות על המשפט 'גאט איז אמת', עד שיצאה נשמתו באמת. הלווייתו התקיימה ביום ראשון בהשתתפות כל בני העיירה, שחיבבוהו מאד, ונטמן בשם טוב בבית-החיים בוואלאנטירין ברומניה.

וכך כתב עליו לאחר פטירתו הרב יוסף שמעון פאללאק בירחון התורני 'בית ועד לחכמים' (חשוון תרצ"א):

"אחד מבני חבורה איננו, בליל שבת שובה נפטר הרה"ג המפורסם בצדקתו, זקן שקנה חכמה מו"ה שמחה יונה בן פייגא עדיע זצ"ל שו"ב ומו"ץ דעיר וואלאנטירין (בסרביה) בן ע"ו שנה. – כפי שמודיע אותנו חבר המערכת משם, התפלל הנפטר בליל שבת עוד בכל כחו וקיים עוד מצות סעודת שבת, ואחר גמר הסעודה נתעלף ושנה פעמים אין מספר 'גאט איז אמת' 'גאט איז אמת' 'גאט איז אמת' ויצאה נשמתו באמת".

מצבתו חיה וקיימת

במלחמת העולם השניה ברח נכדו של רבי שמחה יונה לרוסיה, ונשאר שם מאחורי 'מסך הברזל' המסוגר. חבל בסרביה-רומניה, בו שכנה העיירה וואלאנטירין, נכבש בשנת תש"ה ע"י הצבא הסובייטי וסופח לברית-המועצות.

כעבור כארבעים וארבע שנה, כשחזר הנכד לוואלאנטירין לחפש את הציון של זקינו, חזה בדבר פלא: בעוד כל בית-החיים הוותיק הוחרב בידי הרשעים, נשארה על עומדה מצבת זקינו הגאון רבי שמחה יונה זצ"ל, שהייתה מצבה רבנית גבוהה, כשידי הזדים לא נגעו בה והיא ניצבת ועומדת באמצע השממה.

מיד החל הנכד בפעולות להצלת הציון, בשיתוף עם קרוביו שבארה"ק. בלית ברירה אחרת הוחלט להעביר את ארונו משם, כשבני משפחתו שולחים אליו מעות מארץ ישראל לסיוע בהוצאות העברת הארון והקבורה. אמנם הדבר היה כרוך במסירות-נפש, כיוון שהמחוז היה תחת השלטון הסובייטי העוין, אך חפץ ה' הצליח בידו ובחודש תשרי תשל"ה הועבר הארון לבית-חיים שמור, אך בלתי ידוע היכן הוא, עד היום.

וכך נכתב על המצבה:

פ. נ.

ומצא מנוחת עולם, ביום א כז' תשרי תשל"ה,

איש הישר המופלג בתורה ויראה, בעל מחבר ספרי קול שמחה,

מוהר"ר שמחה יונה ב"ר חיים אריה,

שו"ב באמונה בק"ק ואלאנטירן.

שבק לן חיי שבת תשובה תרצ"א

בעיר ואלאנטירן.

ת.נ.צ.ב.ה.

הפוסט ההילולא ה-90: הרב שנעלמו עקבות קברו • תעלומה הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הרה"ח רבי זאנוויל רבינוביץ זצ"ל, רב ושו"ב בבוקרסט

נלב"ע כ"ג אלול תשס"א ומנו"כ בהר-המנוחות ירושלים

הרה"ח רבי זאנוויל רבינוביץ זצ"ל נולד בג' חשוון ה'תרפ"א, יומא דהילולא השבעים של קדוש ישראל, הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע, לאביו הרה"ח רבי אהרן רבינוביץ זצ"ל, נינו של הרה"ח רבי אהרן אב"ד קרעמנצ'וג, נכדו של הרה"ק בעל התניא. וזוגתו של רבי אהרן שהייתה נכדת הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע.

הרה"ח רבי אהרן רבינוביץ זצ"ל, אביו של רבי זאנוויל, גדל והתחנך בבית מלא וגדוש בתורה ויראת-שמים, בדרך הסלולה מרבותינו הקדושים מרן הבעש"ט זי"ע – אליו התייחסה משפחתו, ותלמידיו הקדושים, ולאמו (של רבי זאנוויל אשת רבי אהרן) מרת רויזא לאה ע"ה, בת רבי ישראל שלמה גערצמן מהעיר יעדיניץ בבסרביה (מולדובה). הם הקימו את ביתם בעיר רישקאן הסמוכה ליעדיניץ, ולצורך פרנסת ביתו עסק במכירת ספרים ותשמישי-קדושה.

הרה"ח רבי אהרן היה עובד השם באמת ובתמים, והיה דבוק בצדיקי הדור, והרבה לנסוע ולהתחמם לאורם של צדיקי בית רוז'ין ושטפנשט, אשר אורם וקדושתם השפיעו על הקהילות הקדושות ברומניה והגלילות. במיוחד היה הרה"ח רבי אהרן מתאבק בעפר רגליו של הרה"ק האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו פרידמן זי"ע משטפנשט, אשר אלפי ישראל נהרו אליו להתחמם לאורו הגדול ולקבל את ברכותיו, ושם קנה ודלה ממעין הטהור מלוא חופניים תורה ויראת-שמים.

ברכת האדמו"ר משטפנשט זי"ע לנשיאות חן

כבר מילדותו של רבי זאנוויל צירף אותו אביו רבי אהרן לנסיעותיו לצדיקי הדור, כדי שיראה מקרוב את עבודתם בקודש ויושפע מהוד קדושתם תורה ויראת-שמים, חסידות ומידות טובות. פעמים רבות זכה ר' זאנוויל כילד לנסוע עם אביו אל הרה"ק רבי אברהם מתתיהו פרידמן זי"ע משטפנשט.

פעם אחת שאל אותו הצדיק משטפנשט: "זאנוויל'ע! איזה ברכה אתה רוצה לקבל ממני?".

משלא ענה הילד מרוב יראה, בירכו הצדיק: "הקב"ה יעזור שתזכה תמיד לנשיאות חן בעיני כל רואיך".

אביו הרה"ח רבי אהרן זצ"ל, התרגש ביותר מהברכה המפורשת שהעניק הרבי לבנו, ובדרכם חזרה לעיר רישקאן אמר האב לבנו: "דע לך, בני, שברכה זו חשובה עד למאד, ובטוח אני כי ברכה זו תלווך כל ימי חייך לאורך ימים ושנים". ואכן, הרה"ח רבי זאנוויל היה מתבטא תמיד ואומר שהוא חש את קיומה של ברכה זו והרגיש שהיא הועילה לו בחייו.

הווי גולה למקום תורה

בשנת ה'תרצ"ד, עם כניסתו לעול המצוות, שלח אותו אביו ללמוד תורה בעיר ואם בישראל יאס שברומניה, בישיבת "בית אהרן" שעמדה תחת נשיאותו של ראש-הישיבה הגאון רבי יעקב יצחק וואהרמן ז"ל, נו"נ לבעל ה"דעת קדושים" מבוטשאטש זצ"ל.

משם גלה הבחור זאנוויל למקום תורה בעיר וויז'ניץ, ללמוד בישיבת "בית ישראל ודמשק אליעזר", וזכה שם לקרבה מיוחדת מנשיא הישיבה הרה"ק בעל "אהבת ישראל" זי"ע ובנו ראש-הישיבה הגאון רבי אליעזר הגר בעל "דמשק אליעזר" זצוק"ל, והוא נמנה בין התלמידים המובהקים שלו.

בשנת תרצ"ט, במהלך לימוד עבודת הקודש, עבר מישיבת ויז'ניץ אל העיר שטפנשט, שם המשיך ללמוד הלכות שחיטה וטריפות בצוותא חדא עם חבורת בחורים בישיבת "בית אברהם". היתה זו ישיבה שנתייסדה בביתו של האדמו"ר הרה"ק רבי אברהם מתתיהו זצוק"ל לאחר הסתלקותו ונקראה על שמו הטהור, כשביתו שהפך לאכסניה של תורה מהווה מקום קדוש לעילוי נשמתו הטהורה.

הוא קיבל סמיכה למלאכת הקודש של השחיטה מהרב הגאון רבי משה צבי פרוכטר זצ"ל – אב"ד ראדוקנען, מהגאון רבי חיים באראד זצ"ל – ראש השוחטים דאגודה ביאס, ומהרה"צ רבי חיים הלוי רבינוביץ זצ"ל – ראב"ד דיאס וסגן יו"ר רבני רומניה.

בהימוט מוסדות עולם

בשנת ה'תש"א בא בברית האירוסין עם בתו של רבי שלמה ליב ז"ל, שהיה גבאי ועסקן נאמן בעיר יאס. לאחר אירוסיו, נסע לעיר וואסלוי ברומניה ושהה שם במשך מספר חודשים בצילו של הגאון רבי אריה דוב [לייבוש בער] הלפרט זצ"ל, רבה של וואסלוי, שהראה כלפיו קרבה וידידות מיוחדות. בחודש תמוז ה'תש"א, גויס הבחור החתן זאנוויל רבינוביץ ביחד עם הג"ר לייבוש בער הלפרט זצ"ל ובני קהילתו מוואסלוי, למחנות ההשמדה בעיר טרגו ז'יו שברומניה. משם הועבר למחנה עבודה בקאראקל שברומניה, ומשם לוואפניארקה בטרנסניסטריה-אוקראינה.

בבוקרסט

רק לאחר מספר שנים, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, הקים רבי זאנוויל את ביתו עם מרת מרים ע"ה, בת רבי שלמה ליב. החתונה נערכה בעיר יאס, ולאחר מכן עבר לגור בבוקרשט הבירה. גם הג"ר לייבוש בער הלפרט זצ"ל, רבה של וואסלוי, עבר אחרי המלחמה לבוקרסט, והם המשיכו את קשרי הידידות ביניהם. בוקרשט היתה מקום קיבוץ לניצולי שואה רבים, שרידי חרב, ביניהם רבנים ואדמורי"ם רבים.

הרה"ח רבי זאנוויל שימש בבוקרשט כרב ובעל-תפילה מופלא במשך עשרים שנה בבית-הכנסת "אחדות קודש" ברחוב מאמולר ובבית-הכנסת של רבינו המלבי"ם ברחוב בראבילור. כמו כן שימש כשוחט ובודק דמתא.

בארץ הקודש

בשנת תשכ"ה עלו הרה"ח רבי זאנוויל ומשפחתו לארץ הקודש.

הוא התיישב בעיר יבנה העתיקה, שם שימש בקודש במשך שנים רבות כשוחט מומחה. כמו כן שימש במשך שנים רבות כבעל-תפילה בעיר רחובות הסמוכה ליבנה.

במשך ימי חייו היה הרה"ח רבי זאנוויל בידידות קרובה עם עשרות אדמורי"ם ורבנים אנשי שם, הן בחו"ל והן בארץ ישראל, כשהוא סופג אל קרבו מהנהגותיהם בקודש, שואב ומקבל מהם מלוא חופניים תורה ועבודה, חסידות ויראת-שמים. בין היתר, היה רבי זאנוויל בידידות קרובה במשך שנים רבות עם האדמו"ר רבי יצחק [השני] פרידמן מבוהוש זצוק"ל, ידידות שהחלה בבוקרשט ונמשכה לאחר עלייתם לארץ הקודש.

בשנת ה'תשמ"ח עבר להתגורר בירושלים עיה"ק בשכונת רמות, עד הסתלקותו בשיבה טובה בכ"ג אלול שנת ה'תשס"א, ומנו"כ בחלקת הר תמיר בהר-המנוחות ירושלים עיה"ק.

הפוסט לקראת ההילולא ה-20: השוחט של בוקרסט שלא נכנע לקומוניסטים הופיע לראשונה ב-שטפנשט..