מירון. שר וגדול נפל בישראל, אבל כבד ירד על יושבי ארץ הקודש אחינו בני ישראל, פוקדי הציון הק' של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי בכלל, ועל אתרא קדישא מירון ותושביה בפרט עם הגיע הידיעה הקשה והמרה על פטירתו של הגאון הצדיק רבי מאיר זאב שטרן זצ"ל רבה של מירון ומרום הגליל במשך למעלה מיובל שנים עשרות שנים.

נסתלק לבית עולמו לדאבון לאחר מחלה קצרה ביום השב"ק 'שבת בראשית' ז"ך תשרי התשפ"ב לסדר "ויטע ה"א גן בעדן מקדם וישם שם את האדם" והוא בן פ"ב שנים.

בהסתלקותו נעקרה מעולמנו דמותו הכבירה של אחד מזקני הרבנים, גאון בעל שיעור קומה, עובד ה' ביראה, שזכה לכהן כרבה של אתרא קדישא כשישים וחמש שנה עוד בהיותו אברך צעיר בשנים.

מאז ועד הימים האחרונים לחייו הטביע חותמו על המוני הבאים בשעריו, ופעל גדולות ונצורות למען צביון המקום הקדוש כראוי וכיאה לו.

יחד עם זאת נודע כגאון גדול בתורה ובהוראה, כל רז לא אניס ליה, ש"ס וארבעה חלקי שולחן ערוך היו אצלו מונחים בקופסא, ידען מופלג בתורה וחסידות, ויד ושם לו בתורת הקבלה, אותו רכש בהתקרבו לגדולי המקובלים כמו הגאון המקובל רבי אשר זעליג מרגליות.

תפילותיו במקומו הקבוע בבית הכנסת שבהיכל הציון הק' היו תמיד ספוגים בדמעות כבן המתחטא לפני אביו, ולרבים חרוט היטב במדעם קולו בקודש שהיה משתפך בתפילותיו החמות בנוסח ויז'ניץ הלוהט, בעמדו ליד הסטנדר בפינתו השמאלית של הארון הקודש הקבוע בהיכל הציון הק' באתרא קדישא הדין.

רבה של מירון היה ידוע ומפורסם כחסיד אמת ודחיל חטאין, עניו ושפל רוח, וזכה לחביבות מיוחדת מגדולי וצדיקי הדור הקודם, ואיתם עמם המוני בני ישראל, שפגשוהו במהלך השנים בתפילות בציון הק', ואהבו לשמוע בצמא את דבריו המתוקים מדבש ונופת צופים.

ואלה תולדות

בהיותינו מתעדים את זכר גאוני וחכמי רומניה היה לנו הרב זצ"ל כמקור בלתי אכזב לסיפורים ולתולדות גאוניה וחכמיה ולא אחת היה מזמן אותנו לביתו שבמירון ברצותו להנחיל את המורשת לדורות הבאים, את סיפור חייו שמענו ממנו, ואנו מעבירים אותו ככתבו וכלשונו לקוראינו הנכבדים.

הגאון רבי מאיר זצ"ל נולד בעיר טמשוואר שברומניה בי"ג סיון תרצ"ו לאביו רבי משה שטרן ז"ל מחסידי ויז'ניץ.
משפחת שטרן, היו מגדולי וראשוני חסידי קאסוב, ממשפחתו של הגה"צ רבי מנחם מענדיל שטערן זצ"ל אבד"ק סיגעט והגלילות, בעל "דרך אמונה", שהיה מצאצאי הגה"ק רבי צבי הירש מטשארטקוב אביו של הגה"ק הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג ורבי פנחס בעל ה"הפלאה" זי"ע, ומתלמידי הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב והרה"ק רבי ישראל המגיד מקאז'ניץ זי"ע, ובשלושים שנותיו האחרונות דבק ברבינו הק' בעל "אהבת שלום" מקאסוב זי"ע.

כבר בימי ילדותו ת"ת בעיר טמשוואר הצטיין בכשרונותיו ועלה והתעלה מעל בני גילו בהתורה ויר"ש, ובלט בהתמדתו וחריצותו ובשקידתו בתורה.

הרב ז"ל היה זוכר היטב את ביקורו של הרה"ק ה"דמשק אליעזר" מויז'ניץ בעירם טמשוואר וזכר בערגה איך השתתף בתפילות הלוהטות ובשולחנותיו הטהורים.

אל ארץ חמדת אבות

בשנת תשי"א עלה עם אביו ומשפחתו לארץ ישראל.

בתחילה למד בישיבתו של כ"ק האדמו"ר הרח"מ מנדבורנה זצ"ל ביפו, ולאחמ"כ החל ללמוד בישיבת סערט ויז'ניץ ברח' ביל"ו בחיפה, אצל מורו ורבו המובהק מרן אדמו"ר בעל ה'מקור ברוך' מסערט ויז'ניץ זצ"ל אליו התקרב בכל ליבו ונפשו.

עם השתלבותו בישיבה הק' של הרבי מסערט וויז'ניץ היה לאחד מחשובי תלמידיה והיה לשם דבר ולתפארת הישיבה כמתמיד עצום ויגע בתורה ויר"ש צרופה, וכאשר ראה רבו ה"מקור ברוך" כי לפניו כלי מחזיק ברכה עמד מעליו והכה על קדקדו: גדל, גדל.

רבו עודדו ללמוד את מקצוע ההוראה והרב זצ"ל זכה ללמוד לפי הוראותיו בשקידה רבה, בסיימו עמד בכור המבחן אצל הרבי זי"ע במשך ג' שבועות כמה שעות בכל לילה.

הרב היה מציין כי הרבי זי"ע ערך הבחינות בע"פ ולא פתח ספר מעולם.

בשב"ק לאחר שהעניק לו את תעודת ההוראה ערך לכבודו "קדושא רבה" ברוב שמחתו על הצלחת תלמידו במבחן. ואז הורה לו לעלות לירושלים ולהבחן אצל הגאון רבי דוד שפרבר אבד"ק בראשוב ואצל הגה"ק רבי יודא'לה הורביץ מדז'קוב ועוד רבני ירושלים שהפליאו את ידיעותיו.

הגר"מ זצ"ל שכאמור נמנה על תלמידיו המובהקים של מרן ה'מקור ברוך' זצ"ל שקירב אותו בכל מאודו, שימש כאחד מכותבי 'תורתו' אמרות קדשו למען יעמדו לעד.

באותה תקופה זכה לקירוב מופלג ממורו ורבו ה"מקור ברוך" וזכה להתלוות אליו פעמים רבות כשהרבי מרעיף עליו מזיו קדושתו וידיעותיו.

תחילת דרכו ברבנות

בעידודו הרב של מורו ורבו מרן ה'מקור ברוך' זי"ע ובהשגחת פרטית מופלאה התמנה בהיותו צעיר לימים לכהן כרבה של אתרא קדישא מירון, ועל כך סיפר בעצמו לימים:

"היה זה בסוף חודש סיוון תשי"ח. בישוב 'כרם בן זמרא' שימש הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל, כמנהיג הקהילה, אולם הם חיפשו אחד שישמש כרב. כשהגיע הרב גץ באחד הימים לחיפה, שמע עלי ועל היתרי ההוראה שיש לי, וביקש ממני שאבוא לכהן אצלם ברבנות, כשעלי להדגיש ולציין שהייתי באותם בחור צעיר טרם מלאו לי עשרים שנה".

"מכיון שלא הכרתי את המקום, סיכמנו שביום חמישי הבא, ימתין לי הרב גץ בישוב 'עין זיתים'.

יש לציין גם שהתחבורה באותם ימים לא היתה כמו בימינו, וקשיי הדרך עמדו כנגד בכל עת מצוא. ירדתי ב'עין זיתים' והרב גץ הופיע כמסוכם, הושיבני על-ידו ולקחני למושב. הייתי איתם מיום חמישי עד מוצאי שבת, כשבמשך השבת ניסיתי להכיר את הישוב ואת בני המושב. אך במוצאי שבת ניגשתי אל הרב גץ והסברתי לו שאיני חש משיכה למקום, זה לא בשבילי ואיני מעוניין לכהן כאן כרב. למרות שכבר פורסם הדבר לא חששתי, מכיוון שהייתי כנה עם עצמי ולא רציתי לעשות דבר הנוגד לרוחי".

משיצא הגר"מ שטרן זצ"ל מהמושב, הרהר לעצמו:

היתכן שאני נמצא בסביבה זו ואיני נכנס למירון אל ציון הרשב"י? הרי להבדיל, זה כמו להיות בוינה ולא לחזות בפני הקיסר… "יצאתי מהמושב והושטתי ידי ל'טרמפ' בכביש השומם. לאחר מספר דקות עצר על-ידי רכב משטרתי והשוטר שאלני לאן פני מועדות, כששחתי לו שאני מעוניין להגיע למירון, העלה אותי על רכבו והובילני עד מירון.

'מירון, פה אשב כי אוויתיה'…

"אחרי תפילת מנחה בציון הקדוש, פניתי למכולות המיתולוגית במעלה ההר, שבאותם ימים היתה בבעלות ר' שמואל לוינגר ז"ל מוותיקי מירון. רכשתי בקבוק שתיה וביני לביני שח לי ר' שמואל לתומו, שמאז פטירתו של הרב טיקוצ'ינסקי זצ"ל לפני מספר שנים, אין כאן רב במירון ואנשי המושב תרים אחר רב ליישוב. הוא שאלני לשמי והתעניין אודותי, ואז
אמר לי: 'הרי יש כאן הונגרי'שע ורומינישע יודן, בוא ותשמש להם לרב!' באותה עת אמרתי לעצמי: 'מירון, זה כבר עניין אחר, פה אשב כי אוויתיה'…

המשיך רבה של מירון וסיפר: "ר' שמואל לוינגר בירר אלו היתרי הוראה יש לי, תוך שהוא מוסיף כי הוא מקווה שיש בידי גם היתר הוראה מאת הרבנות הראשית, שאם לא כן, תהיה בעיה מצד אנשי המושב…

עניתי לו: 'הן, יש לי היתר הוראה גם מהרבנות הראשית, מאת הרב הרצוג והרב ניסים'.

"במירון התגורר יהודי יקר ושמו ר' אברהם יעקב העלד, שמוכר היה כ'דער מירונ'ער שוחט', שהיה מגיע לפרקים להסתופף בחצר הקודש סערט ויז'ניץ בחיפה, מכיוון שהיה זה היישוב החסידי הקרוב ביותר באזור הזה. באותה תקופה, בבואו לחיפה שמע על בחור שיש לו היתר הוראה, והוא סיפר לידידיו שבדיוק בימים אלו הקהילה במירון מחפשת רב. כך נרקם השידוך…

הזמינו אותי לעשות כאן את השבת. לא רציתי לבוא לבד וביקשתי מהחברותא שלי שיבוא יחד אתי, שמו ר' שאול ויסבלום ז"ל הוא היה מבוגר ממני בכמה שנים וזקנו כבר היה מלא. לי טרם צמחה אפילו שערה אחת בזקן… כשנכנסנו בליל שבת לבית הכנסת, ניגשו אליו ונתנו לו 'שלום עליכם' וממני התעלמו…

ונמצא חן…

"בשבת בבוקר לאחר תפילת שחרית הייתי אמור לדרוש בפני הקהל. בקהילות ההונגריות נמסרת הדרשה לפני קריאת התורה, והגבאי הכריז שהרב מוזמן לדרוש. קמתי ממקומי והלכתי אל הבמה.

אני שומע לחשושי הפתעה: מה? זה הרב? חשבנו שהשני!… אבל כשהקב"ה רוצה… הוא נתן לי כל-כך הרבה חן בעיני השומעים ונעשתה כזאת עת רצון.

הדרשה מצאה חן בעיניהם והם רצו אותי בכל מאודם, עד כדי כך שתיכף ומיד ביקשו ממני לבוא לעוד שבת.

גם בשבת השניה 'אודך' היה אותו דבר. במוצאי השבת השניה ישבו אתי פרנסי הקהל ועשו אתי חוזה שאני נבחר כאן לרב"…

בברית הנישואין

בחודש כסלו תשי"ט, בא בקשרי שידוכין עם הרבנית תליט"א בת הרה"ח ר' אליהו הויער ז"ל מחיפה. שהיה איש ירא וחרד לדבר ד', מחשובי קהילתו של הגה"צ רבי אברהם יצחק קליין זצ"ל אב"ד נירנברג, שהתגורר בחיפה, והיה תלמידו של מרן המהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל.

את שבת העליה לתורה חגג בצילם של רבותיו הק' ה"אמרי חיים" וה"מקור ברוך" שנפשו יחד בשכונת אחוזה בחיפה,  בער"ש זכה ששני האחים הק' חבשו לו את עטרת השטריימל כמנהג. וכך גם היה בליל החתונה שהתקיימה ברמת ויז'ניץ בחיפה, כאשר את השבע ברכות בחופה אמר ה"אמרי חיים" ובסעודה אמר ה"מקור ברוך".

לשמחת החתונה הגיעו כלל תושבי מירון שהביאו מתנה נדירה לחתן רבם-הצעיר – ש"ס שלם שהיה בשנים ההם מצרך נדיר ביותר…

לאחר שנישא לרעייתו הרבנית פסיה שתבדלחט"א, הקדישה עצמה להיות לו לעזר וסיוע בכל מפעלותיו הרבים ומאז ועד יומו האחרון עמדה לימינו בלב ונפש חפיצה.

מסירות נפש לחינוך

עוד בהיותו אברך צעיר לימים מסר את נפשו למען צביון המושב ובעיקר לחינוך הדור הצעיר למענם עשה ככל שלאל ידו: "מלחמות רבות הייתי צריך לנהל במקום על החינוך הטהור. היינו צריכים לעשות נפשות מהיכן שרק יכולתי. ממירון, מיישובי הסביבה ואף מערים סמוכות. ממירון עצמה 'תלשתי' בכוח כעשרים בחורים, מבתים שלא היו חולמים לשלוח אותם לישיבות ושלחתי אותם לישיבות. הודות לכך כולם הקימו בתים לתפארת. בתים חרדיים. את בנות המושב ומכל האזור, עשיתי כל טצדקי לשלוח ל'בית יעקב', הוצאתי בנות שכבר נרשמו לסמינרים כלליים והשפעתי עליהן ללכת ל'בית יעקב'. כמובן שהדבר לא נסלח לי בשעתו, אך כיום אני רואה את הפירות של עבודתי מאז. ב"ה כל הבנות שהצלחתי לשלוח ל'בית יעקב', אחת אחת, הקימה בית חרדי למופת, בנים ובני בנים הולכים בדרך התורה והמצוות".

במסירות נפש של ממש הקים הגר"מ שטרן זצ"ל את התלמוד תורה במירון ועל כך סיפר: "כפי שכבר הקדמתי בפתח הדברים, כשבאתי לכאן בשנת תשי"ח, הייתי בבחינת 'אדם הראשון'… הישוב מירון היה מסונף לתנועת 'הפועל המזרחי', ואני באתי מחינוך חסידי מובהק, מישיבה חסידית טהורה. הישוב כאן במירון היה מורכב כמעט במאה אחוז מיהודים חמים
'ערליכע יודן' שבאו מקהילות הונגריות חרדיות.

כאן בארץ, 'המזרחי' השתלט עליהם ועשיתי כל מה שיכולתי למנוע זאת. המבחן האמיתי הגיע, כשהבנים שלי גדלו.

הקב"ה ברך אותי בשמונה בנים ובת אחת. כשהגיע הזמן לשלוח את הבנים לגן, היו בידי שתי ברירות: או לשלוח אותם לחינוך מעורב או לארוז את ה'פעקלאך' ולחזור למרכז הארץ, לירושלים או בני ברק, ולגור בין יהודים חרדים כמוני.

"בחרתי באפשרות שלישית ופתחתי תלמוד תורה בעצמי. בהשגחה פרטית, בדיוק באותם ימים הגיע ארצה מרן אדמו"ר בעל 'נועם אליעזר' זצ"ל מסקולען, שבא לכאן לקרב את לבות אחינו בני ישראל יוצאי הפזורה הרומנית. הם גרו בערים כמו קרית שמונה, נצרת עילית ועוד. משמים חננו אותי בלשון לימודים, והרבי מסקולען ביקשני לבוא לסייע לו. נסעתי אתו ממקום למקום, הוא דרש לפניהם ואני הייתי המנחה והפותח. כך נוצרה בינינו קרבת לבבות".

הת"ת במירון…

הריקוד לרגל הקמת "באחד הימים הגעתי למעונו בעיר הקודש צפת, בביתו של ר' אנשיל'ע צפתע'ר שוחט. הרבי מסקולען הסב לסעודת ראש חודש וחיכיתי לסיום הסעודה.

משסיים את הסעודה, ניגשתי אליו וסיפרתי לו מה קורה כאן: 'רבי אני נמצא במיצר! אני חייב לפתוח תלמוד תורה במירון לילדים שלי כדי לתת להם חינוך חרדי כדבעי, כמו שאבא שלי חינך אותי. אני צריך חינוך חרדי כאוויר לנשימה, אחרת אצטרך לעזוב את מירון'. הרבי התפעל מהרעיון לפתוח תלמוד תורה ליד הציון הקדוש של רשב"י ונענה לאתגר, כשהוא עוזר לי לפתוח את הת"ת. לא אשכח עד היום, שכשיצאה ההחלטה הסופית להקים תלמוד תורה חרדי במירון, התמלא מרן האדמו"ר מסקולען זצוק"ל שמחה רבה, ויצא בפרץ של ריקוד ושמחה לרגל הקמת התלמוד תורה — הרבי קרא לילדי הת"ת: "ר' שימענ'ס קינדער" – ילדי הרשב"י.

"בסייעתא דשמיא ה'חיידר' במירון הצליח מאד והיה המוצלח ביותר בכל האזור, עד ששלחו אליו תלמידים מצפת… עד כמה היה שמו הטוב של הת"ת מהדהד למרחקים, תעיד העבודה הבאה: כשמרן הרה"ק ה'בית ישראל' זי"ע מגור, היה מגיע לנפוש בימות הקיץ על הר הכרמל בחיפה, היה מגיע פעמיים בשבוע למירון לשהות בקרב התלמידים בעת תפילת שחרית. מרן ה'בית ישראל' היה עומד על עמדו שעה ארוכה ומאזין לתפילת צעירי הצאן. הוא ידע על זמן התפילה והיה
מתייצב בשעה היעודה, כמובן שזה רק הוסיף עונג רב ונופך לשמו ושמעו הטוב של התלמוד-תורה".

שומר משמרת הקודש בציון הק'

רב חלקו של הגר"מ שטרן זצ"ל בצביון הציון הק', כשבאותם שנים עדיין לא היו כלל מחיצות בין הגברים לנשים ברחבת הקבר, והרב שטרן פעל לקביעת המחיצות בחצר הציון, כפי שסיפר בעצמו:

"כשהגעתי לכאן לא היו מחיצות כלל להפריד בין גברים לנשים. כל השנים עבדנו להקים מחיצות, היות ולא היה שייך להתפלל ככה, הרי זו הלכה מפורשת בשולחן ערוך, אולם תמיד נתקלנו במלחמות קשות".

"כל פרט שדרש סידור וייעול, היה דורש מאמצים עילאיים. היו כאן משפחות שלמות ששהו בציון ביום ל"ג בעומר, שהיו להן מקומות קבועים בתוך הציון וכולן הזהירו אותי מפני מאבקים קשים. למרות זאת החלטתי להקים את המחיצות בל"ג בעומר של אחת השנים ולראות אם הצעד יעבור בשלום. היו לזה כמובן מתנגדים, אך כנגדם היו שותפים למצווה נשגבה זו, כמו רבי ישעיה אשר זליג מרגליות, רבי זלמן בריזל ורבי שמעון קליין. ברוך ד', לא התעוררו מאבקים מיוחדים ומאז ועד עתה נשארו המחיצות ואף סודרו באופן ראוי".

כמו כן עמד על המשמר ולא הרשה לפרוץ פרצות בכל מושב מירון, ניהל מלחמה עקבית כנגד פתיחת בית קולנוע במירון, ובריכה וכדו' כשהוא מקבל גיבוי למאבקיו על קדושת המקום מכל גדולי ישראל, ואכן זכה לעצור בעד בנגף וכל תוכניות הזדון שקעו בתהום הנשיה.

כן לחם את מלחמתו של הרשב"י, בחקר האמת והזמת השמועות אודות קברים דמיוניים במעלה ההר בואכה הציון הקדוש, בבחינת "טיהר את העיר טבריה", לא אחת התבטא באוזנינו כי חקר ודרש בנושא וקיבל מרבותיו ובמיוחד מהריא"ז מרגליות מאנשי מירון של מעלה, כי הדרך העולה לציון ברינה נקייה מכל חשש טומאה, ואיסור חמור להוציא לעז על אתרא קדישא ועל הדרכים המובילים לציון הקודש ועל העולים להתפלל בציון הרשב"י.

קשור לכבשנה של ויז'ניץ

היה קשור בלו"נ לאדמו"רי בית ויז'ניץ האחים הק' האמרי חיים מויז'ניץ וה'מקור ברוך' מסערט ויז'ניץ. כחסיד מובהק לאדמו"ר בעל 'אמרי חיים' זי"ע מויז'ניץ, שכידוע היה דבוק בכל נימי נפשו ולבבו בקדושת התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, זכה הגר"מ שטרן לקבל אותות חיבה והערכה מיוחדים, בעקבות הרבנות ביישוב שהזכרת שמו בלבד גרמה למרן ה'אמרי חיים' להתפרץ ברגשי קודש ובדמעות שליש.

האיר השחר עד שבמירון?!

"בכל פעם שהגעתי לשהות בצל קדשו של מרן ה'אמרי חיים'", היה מספר רבה של מירון בהתרגשות, "היה הרבי מקפיד שיזכירו את שמי כ'מירונ'ער רב'.

פעם כיבד אותי המשמש-בקודש ללא הקדמת התיאור הזה והרבי ה'אמרי חיים' גער בו וביקש שיכריז תיכף עם הביטוי 'מירון'… היתה זו מעין הזכרה כדוגמת 'הרואה אומר ברקאי'.

עוד הוסיף וסיפר: "שנה אחת כשהייתי בויז'ניץ ביום ב' סיון, יומא דהילולא רבה של מרן בעל 'אהבת ישראל' זי"ע, עמדתי על הפראנצ'עס וזאת למרות שכבר שימשתי כרב במירון. בשולחן המזרח הסבו האחים הקדושים, מרנן ה'אמרי חיים' וה'מקור ברוך',

ובן אחיהם, הרה"ק רבי חיים יהודה מאיר מווישווא זי"ע. משהבחינו בי הצדיקים, ביקשו מהמשמשים להזכיר את שמי, כשהם מזכירים את הישוב בו אני מתגורר, 'מירון' 'מירון', דבר שהזכיר להם באחת אתהאי אתרא קדישא".

עדות חיה סיפר רבה של מירון, מה שראו עיניו ולא זר, כמה גדלה דביקותם של צדיקי בית ויז'ניץ בציון הקדוש. "בדרך כלל, כשהיה מרן ה'אמרי חיים' נוסע להרי הגליל, היה עובר בדרכו בחיפה ולוקח עמו את אחיו אהובו מרן ה'מקור ברוך', וכך נסעו האחים הקדושים יחדיו. בשנת תשט"ו בערב ל"ג בעומר,

כשמרן ה'מקור ברוך' התגורר עדיין ברח' בילו, הגיע לפתע מרן ה'אמרי חיים' במונית, עלה לביתו של אחיו הק' ואמר לו: 'ברודער, איך האב געלאזט אקסטער, איין פלאץ זאלסט קומען מיט מיר קיין מירון' )השארתי מקום מיוחד עבורך שתבוא עמי למירון(. מרן ה'מקור ברוך' החל להצטדק בכנות שאין לו את הכוחות לנסוע, אך מרן ה'אמרי חיים' התעקש שייסע, באמרו שכבר הכין לו מקום נוח והודיע נחרצות לרבנית שתכין לרבי את דבריו הנחוצים לו לנסיעה…

"אנחנו הבחורים שנכחנו בבית המדרש ברח' בילו, משראינו את ה'אמרי חיים' עולה לבית אחיו ה'מקור ברוך', עלינו גם אנחנו בעקבותיו וכך זכינו לשמוע את שיח הצדיקים, וכעת משראינו את הצדיקים יוצאים לדרך, לקחנו גם אנו מונית ונסענו בעקבותיהם. משהגענו למירון, לאחר שהתפללו תפילת ערבית וספירת העומר בנעימה יתירה, העמידו שני כסאות בסמוך לכביש בצומת הראשית בכניסה למושב והקהל הקדוש שהתאסף סביבם שם בהמוניו עברו לפניהם לברכה ולישועה.

"לאחר מכן עלו האחים הקדושים ברגלם לציון הקדוש, יחד עם הקהל הגדול שסיבבם כחומה. על אם הדרך פתח מרן ה'מקור ברוך' ואמר לאחיו מרן ה'אמרי חיים': 'ברודער, יהודים מתאמצים כל-כך ומסרכים רגליהם במסירות לעלות את ההר לאתרא קדישא, כל הדרך הזאת היא כולו אמונה, כולו אמונה!' בהיותם על הציון, העתירו הצדיקים בתפילה שעה ארוכה וירדו לאכסניה.

הבכי של הרבי…

"ה'אמרי חיים' עלה שוב לציון בחצות הלילה, אך ה'מקור ברוך' מפאת חולשתו לא עלה בלילה. בבוקר לאחר שהתפלל תפילת שחרית בבית האכסניה, עלה לציון הקדוש כשהוא נסמך בידיו הקדושות עלי ועל הרה"ח ר' גבריאל יוסף שכטר ז"ל, בהגיעו לציון הקדוש, אחזו רטט של התרגשות וכשעמד בציון בכה בכיות נוראות.

יכולני להעיד, שלמרות שעמדנו שנינו משני צדדיו לשמור על גופו הטהור והחלוש של מרן ה'מקור ברוך', לבל יידחף חלילה על ידי קהל ההמונים, ועל אף שהיינו טרודים בדוחק העצום שהעיק על כולם, עם כל זה, כח בכייתו של הרבי, גרם לנו כמו לשאר הנוכחים לפרוץ בבכי עז ללא שום גוזמא"…

בעל ה'שפע חיים' זי"ע מצאנז

מלבד התקשרותו לאדמור"י בית ויז'ניץ היו לו קשרים ענפים עם כל גדולי הצדיקים האדמורי"ם והרבנים שהיו באים לאתרא קדישא מירון, כשרבים מהם זכה לארח במעונו. זכה הגר"מ שטרן שבמרוצת השנים התארחו בביתו גדולי ומאור הדור, בשבתות ובימות החול, לעתים אף לתקופות ארוכות, ועל כך סיפר: "למעשה, אין כמעט גדולי הדור מאותה תקופה, שלא היו אצלי בבית, מכיוון שלא היה תחליף במקום אחר.

גם מרן אדמו"ר בעל 'שפע חיים' זי"ע מצאנז, היה מתארח אצלי רבות ולן בלילה בביתי. סיפור מופלא ביותר התרחש בשבת שממחרת יום הכיפורים תשכ"ה. ביום שישי, ערב שבת שבין יום הכיפורים לסוכות, שלח מרן ה'שפע חיים' לפני תפילת שחרית, להודיע לרבנית כי בדעתו לנסוע לשבת קודש למירון… מובן מאליו גודל התדהמה שהותירה הודעה מפתיעה זו, שכן עדיין לא הכינו שום מקום אכסניה ושאר הצרכים.

ברם, הדבר יצא אל הפועל, כשהמשב"ק המסור הרה"ח ר' יהושע וייצנבלום ז"ל אירגן את כל הנצרך על הצד היותר טוב, ומרן ה'שפע חיים' נסע בלווית מנין מצומצם והתאכסן אצל אחד הדיירים בכפר מירון. כל התפילות ועריכת השולחן היו בכפר, ורק השולחן הטהור של עת רעוא דרעוין נערך במבנה ציון הרשב"י, בהיכל ציונו של התנא רבי אלעזר בן רבי שמעון. את הספרים להכנת הפלפול, שלח הרבי מצאנז את הרה"ח ר' שמשון שמעיה להביא מביתי, היות ובכל הכפר לא היו ספרים מעין אלו שהרבי היה צריך…"

כמו כן, בין הרבנים והאדמורי"ם שאיוו להם את ביתו למקום מנוחה והתעלות היו הצדיקים: רבותיו מויזניץ ה"אמרי חיים" וה"מקור ברוך" וה"ישועות משה", ה"כנסת מרדכי" מסדיגורה, ובנו ה"עקבי אבירים" מסדיגורה, הקרמ"מ מלעלוב, ה"נתיבות שלום" מסלונים, האדמו"ר מסטריקוב. זכרונם לברכה.

בחודש אדר תשע"ג שיכל את בנו הרה"צ רבי ישראל שטרן, האדמו"ר מנעשכיז זצ"ל לאחר שלקה במחלה קשה, וקיבל עליו את הדין באהבה ובאמונה.

במהלך חג הסוכות האחרון נחלש הרב דמירון ואושפז בבית החולים בצפת, במהלך השבת האחרונה – ז"ך תשרי התשפ"ג חלה הידרדרות במצבו והשיב את נשמתו לבוראה ויוצרה. מסע הלוויתו התקיים בליל מוצאי מנוחה באתרא קדישא מירון שם נטמן בחלקה מיוחדת בביה"ח המקומי שקנה בחייו.

זכה והותיר אחריו דור ישרים מבורך, בנו בכורו הגאון הצדיק הרב טוביה רב בית המדרש 'תפארת איתמר' שהוכתר לממלא מקומו ברבנות אתרא קדישא מירון, הגאון הרב אליהו, רב קהילת 'מאורי אור' ברחובות, הגאון רבי אלעזר, רב קהילת 'מאורי אור' באשדוד, וחבר בד"ץ 'קהילות', הגאון רבי שמעון, האדמו"ר מליז'נסק במונסי, המשפיע הגה"צ הרב ברוך משפיע במאנסי, הגאון רבי חיים, משפיע בישיבת בית ישראל ודמשק אליעזר ויז'ניץ.

עם מוסדות שטפנשט

קשר מיוחד היה לרבה של מירון עם 'מוסדות שטפנשט' ואף זכינו שכבוד הרב דמירון יעמוד בנשיאות וראש כוללנו ללימוד תורת הח-ן, ויזריח מאורו על הרבנים החשובים לומדי הכולל, ואף מינה במינוי אישי את בנו בכורו ומ"מ כראש הכולל ללימוד תורת הח-ן והזוה"ק בכוללינו בגבעתיים, סמוך ונראה לציון הרה"ק משטפנשט, כן זכינו להארת פניו המיוחדת להיותו שליח נאמן להעתיר ולהתפלל ולהתחנן בעד תומכי המוסדות שביקשו להתברך באתרא קדישא מירון, ולא אחת אף העניק לנו בטוב ליבו כסגולה לרפואה והצלחה 'שמן משחת קודש' שדלק על ידו הציון הקודש, אשר כידוע מהסבא קדישא מרוז'ין ובנו הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב, שהתבטאו כי שמן שדלק בציון הרשב"י סגולתו קודש לרפואה ולשמירה.

כמו כן בעת שזכינו לערוך במכון שטפנשט ספר מיוחד 'עלי זבח – חלאקה' לכבוד שמחת התגלחת לבנו של רב קהל שטפנשט שליט"א, ולחגוג ברוב עם בחצר היכלא דרשב"י את השמחה הגדולה, הטריח הרב עצמו במיוחד למשך שעה ארוכה לחגוג ולשמוח יחד עם עשרות ילדי החלאקה שהצטרפו לחגיגה הגדולה שנערכה במוצאי איסרו חג הסוכות, ואז התבטא ואמר שיש לו הרגשה של שמחה והתעלות כביום הילולותו של הרשב"י – ל"ג בעומר ממש, וכל אימת שהגענו למירון ולביתו להתועדויות ולהתכנסויות מיוחדות, ולשיחות חיזוק לתלמידי הת"ת שטפנשט, היה מזכיר לטובה את אותו מאורע מיוחד שנערך בחצר מערת הרשב"י, ואף זכינו למכתב קודש מיוחד אותו העניק וכתב במיוחד לרגל הוצאת הספר עלי זבח – חלאקה.

התפילה של רשב"י

הרב זצ"ל התבטא בפנינו כי תפילתו היחידה אותה חיבר התנא הרשב"י, היא תפילת 'בריך שמיה' לאומרה בעת פתיחת הארון, בכתבו כמה דברים גבוהים ניתן לפעול בעת פתיחת ההיכל וארון הקודש, ואף ביקש לערוך תפילה זו ביחד עם ילדי הת"ת, ונתן בידינו כמה העתקים מתפילה נוראה זו, לחלקה ביעקב ולהפיצה בישראל, כסגולה להוושע בישועת עולמים.

יהי זכרו המבורך מליץ יושר בעד כל עם ישראל, ועתה בהיותו יושב בהיכלא של התנא האלוקי רשב"י בגן עדן מקדם, יוכל להיות מליץ יושר בעד כולנו לישועת עולמים אכיה"ר. תהא נפשו צרורה בצרור החיים ויקיצו וירננו שוכני עפר והוא בתוכם בב"א.

הפוסט בד"ה: הלך לעולמו רבה של מירון שעמד 20 שנה בקשר אמיץ עם שטפנשט הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הרב הראשי לישראל, הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, בריאיון מיוחד עם שטפנשט. לקראת יום ההסתלקות ה-78 של הגאון הגרמ"ח לאו זצ"ל, כפי שדיווחנו כאן, נועדנו לשיחה עם בנו הגאון הגדול הגרי"מ לאו שליט"א, אשר כדרכו בקודש שיתף בפרטים היסטוריים ובאנקדוטות מרגשות, אשר הרב שליט"א בזכרונו הפנומנלי לא מחסיר אף פרט ופרט, כשכל אחד מהם יכול למלא כרכים רבים.

כבר בתחילת השיחה, אומר לנו הרב לאו: "כשהקמתם את מוסדות שטפנשט כיתתתי רגלי בכל מקום בבני ברק ובת"א בהילולות הצדיק משטפנשט והזדמנויות נוספות להשתתף ולשאת דברי תורה בכינוסים אלו" ומציין את תרומתו הגדולה בעת זכינו לקומם את זכר בית שטפנשט.

האמת שהעיר ת"א הייתה משכנם של הצדיקים לבית רוז'ין בחייהם, אולם לאחר פטירתם בתחילה הם העדיפו להטמן בטבריה או בירושלים, רק בשנים שלאחר מכן החלו להטמן בעיר תל אביב שזכתה להיות משכן לצדיקים קדושים אלו. כך מוסיף הרב לספר ולתאר לנו בשפתו העשירה והקולחת השוזרת מאמרי חז"ל רעיונות תורניים לצד עובדות היסטוריות הנכרכים זה בזה באומנות ובציוריות.

"זכינו לערוך מעמד סיום הש"ס בעיר שאץ מקום רבנותו של אבי הרב בחודש שבט האחרון כשהשמיים עוד היו פתוחים" אנו מזכירים לרב, "אכן היה לי שם שליח נאמן ה"ה בני הגאון הרב משה חיים שליט"א שאף קרוי על שמו של הרב דשם, זו הייתה סגירת מעגל כפולה שכן בן דודו של אבי רבי מאיר שפירא זצ"ל היה מחולל הרעיון הדף היומי, ואין מקום יותר ראוי מלערוך מסיבה תורנית זו מאשר בעיר שאץ שברומניה מקום הולדתו של מחולל הרעיון הכביר שמעתי שהוא נשא שם נאום שמזכיר את נאומיו הגדולים של אבי שכיהן שם ברבנות והתפרסם בנאומיו המלהיבים והמעוררים".

רצינו לשמוע מפי כבוד הרב על אביו הגרמ"ח לאו הי"ד. האם אתם זוכרים אותו?

איני זוכר הרבה מאבי, שכן כשהייתי בן חמש שנים וארבעה חודשים לקחו אותו לטרבלינקה. אבל מעט הנני זוכר את מראה פניו, את פיאותיו, ואני זוכר גם איך שהרשע היכה אותו, כמו שמתואר בהרחבה בתחילת הספר "אל תשלח ידך אל הנער".

אבי הרב חיבר את הספר "קידוש ה'", ואת כל חיו הקדיש לברר ענין זה בהלכה ובאגדה. הוא עוד הספיק לשלוח את הספר בכתב-יד לגדולי הדור, גאב"ד טשעבין השיב לו הערות על הספר ואבי השיב לו הערות על מכתבו.

אצל מי למד אביכם הגרמ"ח?

אבי נולד בעיר לבוב, בירת גליציה המזרחית, ונקרא שמו בישראל על שם זקנו הגאון ר' משה חיים שור, אביו של ה"מנחת שי". הוא הסתובב בצילם של כל גדולי וגאוני גליציה, אצל גאב"ד טשעבין, וכמו כן היה תלמיד של הגה"ח ר' שמואל יצחק שור בעל ה"מנחת שי" וקיבל ממנו סמיכה כשהיה בן טו"ב שנים בלבד. כמו כן למד אצל הרב דריישא, והיה חסיד טשורטקוב.

איך הגיע לכהן ברבנות שאץ?

עיר רבנותו הראשונה של אבי זצ"ל היתה העיירה שאץ שברומניה, לפי שבזיוו"ר הוא היה חתנו של ה"אהבת ישראל" הוא נשא את בתו הרבנית דבורה ע"ה. הוא היה גיסם של האדמורי"ם ה"דמשק אליעזר", ה"אמרי חיים", ה"מקור ברוך" והרה"ק מווישווא, ואז התמנה להיות רבה של העיר שאץ. בהמלצת חמיו ה'אהבת ישראל' שהתגורר אז בגרוסוורדיין (מרחק 450 קמ"ש) אשתו הרבנית דבורה ע"ה נפטרה בקיצור ימים ושנים, והסבא ה"אהבת ישראל" גידל את אחי הגדול מו"ה יהושע יוסף (שיקו הגר-לאו), שלמד יחד עם ה"ישועות משה" בעיר גרוסוורדיין. חמיו ה"אהבת ישראל" ציווה על אבי להקים בית שני, כשאבי היה אז צעיר לימים כבן שלושים שנה בלבד, ושלחו שיחזור לגליציה. הוא נשא את בתו של הרב של סקאווין, הרב פרנקל-תאומים, מצאצאי הגאון ה"ברוך טעם" והרה"ק ה"דברי חיים" מצאנז, אבל נשאר תמיד מקושר לחמיו מזוו"ר ה"אהבת ישראל" מוויז'ניץ ואף היה מתפלל בנוסח ויז'ניץ.

לאחר מכן התמנה אבי להיות הרב של העיר פרעשוב, שם כיהן ברבנות שבע שנים, ומשם עלה לכהן ברבנות העיר הגדולה פיעטרקוב, שם מילא את מקומו של בן דודו הגה"ח ר' מאיר שפירא שהיה רבה של העיר, וכאשר נתמנה ר' מאיר להיות רבה של העיר לובלין, קיבל אבי את רבנות העיר פיעטרקוב.

מה היו תולדות חייו בפיעטרקוב?

האמת היא, שבפיעטרקוב היה ישוב יהודי יותר גדול מאשר בעיר לובלין, אלא שרבנות העיר לובלין היתה רבנות יותר נכבדה, רבנות שנמשכה מאז ימיהם של רבותינו גדולי האחרונים המהרש"ל, המהר"ם, רבי שכנא ושאר גדולי העיר, בסיבת הקמת הישיבה בלובלין עבר רבי מאיר ללובלין ואבי התמנה למלא את מקומו. כשעמד הגאון ר' מאיר שפירא לפתוח את הישיבה הגדולה בלובלין, הוא נסע לכל ישיבות ליטא לבדוק כיצד לבנות את סדרי הישיבה, ובמסעו היה אז במיר ובראדין, בטעלז ובנובהרדוק ובסלבודקא, בהיותו איש אמת חיפש את האמת בכל המקומות.

ידוע הסיפור עם ידו של אבי (זה היה לפני שנולדתי), שבנוסעו ברכבת הפילו אותו אנטישמים בין שני קרונות הרכבת. כיסה אבי את ראשו ביד ימינו וקרון הרכבת עלה על ראשו והוא ניצל, אבל ידו נפצעה מהרכבת, ונאלצו לקטוע את יד ימינו, ואז הרגיל את עצמו לכתוב ביד שמאל. הכניסו אותו לחדר ניתוח לקטוע את ידו, וכאשר התעורר מהניתוח אמר "ברוך ה' שהיד של התפילין נשארה בשלמות".

שם הרב 'ישראל מאיר' – על שום מה?

כשנולדתי קרא לי אבי בשם "ישראל מאיר", ישראל על שמו של ה"אהבת ישראל" – חמיו מזיוו"ר של אבי, ועל שמו של הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב, שנסתלק בשנת תרצ"ד, חמישה שבועות לאחר הגה"צ ר' מאיר שפירא. והשם "מאיר" קרא לי על שמו של הגה"צ רבי מאיר שפירא. הוא גם קרא לי כך על שמו של ה"חפץ חיים" – ישראל מאיר, משום שאבי היה מקושר לשלושת הצדיקים האלו: הרה"ק מטשורטקוב, החפץ חיים, והגה"ח ר' מאיר שפירא, וכולם נסתלקו בתוך שלושה חודשים: החפץ חיים נסתלק בכ"ד אלול תרצ"ג, הגה"ח ר' מאיר שפירא נסתלק בז' חשון תרצ"ד, ובי"ג כסלו נסתלק הרה"ק מטשורטקוב. מספרים שכאשר באו להודיע להרה"ק מטשורטקוב על פטירתו של הגה"ח ר' מאיר שפירא, שהיה מחסידי טשורטקוב, קרא עליו את הפסוק "ואת יהודה שלח לפניו להורות", שהרי שמו של המהר"מ שפירא היה ר' יהודה מאיר, ובזה רמז הרבי שגם הוא עצמו עומד להסתלק מהעולם.

מה ידוע על מותו על קידוש ה'?

אבי כיהן ברבנות העיר פיעטרקוב עד למלחמה הנוראה, שם נלקח על ידי הרשעים לטרבלינקה יחד עם כל יהודי העיר, בי"א מרחשון תש"ג, לשם נלקח יחד עם אחי הק' שמואל יצחק הי"ד, שנקרא שמו בישראל על שם הסבא הגה"ח ר' שמואל יצחק שור. ביום שהם הגיעו עם הרכבת מפיעטרקוב, הגיעה לשם גם הרכבת של העיר פרעשוב. שם ברציף נפגשו רגע לפני שנכחדו שתי קהילות גדולות בישראל שבשתיהן כיהן אבי כרב שתי הקהילות לא הכירו זה את זה אך הרב של שתי הקהילות איחד ביניהם בחייהם ובמותם. בפרעשוב לא בחרו ברב לאחר שאבי עזב את העיר, ומצודתו של אבי נשארה פרוסה עליה גם בהיותו רבה של פיעטרקוב, ובאותו יום איום נפגשו שתי הקהילות יחד בטרבלינקה. אבי נשא שם נאום גדול לפני שנדחפו לתאי הגזים, כמו שהעידו הניצולים מטרבלינקה. בנאומו אמר כי מכל תרי"ג המצוות נשארה לנו, ליהודי פיעטרקוב ופרעשוב, הזכות לקיים עוד מצוה אחת. לא היה בידם לא טלית ולא תפילין, לא שבת ולא יום-טוב, כי אם מצות קידוש השם, "ונקדשתי בתוך בני ישראל", ומאחר שכך הוא, הבה אחים נקיימנה בשמחה על הזכות שנשארה לנו לקיים מצוה אחת. וסיים אבי ואמר: "ואני מבטיח לכם שיתקיים בנו דברי הנביא 'כי בשמחה תצאו', עליהם אמר הרבי ר' בונם מפשיסחא שבכח השמחה אפשר לצאת מכל הצער והיגון של העולם הזה. ואני מוסיף 'ובשלום תובלון', שבשלום יוליכו אותנו לעולם הבא, לעולם שכולו נצח". לאחר מכן אמר יחד עם בני שתי הקהילות "שמע ישראל", ואמר את הוידוי, וכל אלפי היהודים אמרו אחריו את מילות הוידוי. היה זה ביום פטירתה של רחל אמנו, לה הובטח ההבטחה 'מנעי קולך מבכי ועיניך מן דמעה'.

איך אתם ניצלתם?

אני ניצלתי מהתופת, היות שאבי ידע שבבוקר עומדים לקחת את היהודים מהעיר, ואף שלא ידע להיכן לוקחים אותם, אבל ידעו שעומדים להוציא אותם מהעיר. הוא לא רצה ללכת למקום מחבוא, כי הם חיפשו בראשונה אחר הרבנים, וחשש שאם לא ימצאו אותו יגבירו הרשעים את החיפושים ומי יודע כמה יהודים יהרגו על ידי זה. הוא סידר מחבוא עבור אמי ועבורי, והוא עמד ליד בית-הכנסת הגדול עם ספר-התורה בידו, וכך עלה לרכבת עם יהודי העיר יחד עם אחי הגדול שכבר היה בגיל בר-מצוה. וביום שנלקחו, בו ביום עלתה נשמתם בסערה השמימה.

מהגיטו בפיעטרקוב עברתי למחנה עבודה בצ'נסטחוב ומשם לקחו אותנו למחנה הריכוז בגרמניה -בוכנוולד, ולאחר ההצלה עליתי עם עלית הנוער יחד עם אחי נפתלי ז"ל לארץ ישראל, ובתשעה באב תש"ה כבר היינו בעתלית.

איך מנציחים כזו אישיות רבת אנפין?

גולת הכותרת היא הישיבה על קברו על שמו של אבי, זכינו והקמנו את הישיבה "חיי משה" בירושלים עיה"ק הנודעת לשם ותהילה בכל רחבי תבל, בראשות חתני הגאון הגדול ר' בנימין קאהן שליט"א, בעל עיון מעמיק ובעל השקפה נפלאה, זכתה ישיבה זו שפקע שמה בכל העולם כבית גידול של עמלי תורה וגדולי תורה, הרבה מבוגרי הישיבה מכהנים כרמי"ם וראשי ישיבות ודיינים, ועל כולם יש את החותמת שהם "בוגרי הישיבה חיי משה", כך זכינו להנציח את שמו של האבא בכל העולם. זוהי ישיבה שאין בעולם החסידי ישיבה ברמת לימוד גבוהה כמוה, ובראש הישיבה עומד הגאון הגדול ר' נפתלי נוסבוים שליט"א, שהוא דמות נפלאה. הישיבה הוקמה בשנת תשמ"ט, אז קיימנו את ה"הושיבו ישיבה על קברו" על שמו, וברוך ה' שהישיבה גדלה והצליחה וגם עשתה פרי.

הפוסט הרב הראשי הרב ישראל מאיר לאו בשיחה מיוחדת לעלון הפופולרי 'באר בשדה' של מוסדות שטפנשט הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הרה"ח רבי זאנוויל רבינוביץ זצ"ל, רב ושו"ב בבוקרסט

נלב"ע כ"ג אלול תשס"א ומנו"כ בהר-המנוחות ירושלים

הרה"ח רבי זאנוויל רבינוביץ זצ"ל נולד בג' חשוון ה'תרפ"א, יומא דהילולא השבעים של קדוש ישראל, הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע, לאביו הרה"ח רבי אהרן רבינוביץ זצ"ל, נינו של הרה"ח רבי אהרן אב"ד קרעמנצ'וג, נכדו של הרה"ק בעל התניא. וזוגתו של רבי אהרן שהייתה נכדת הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע.

הרה"ח רבי אהרן רבינוביץ זצ"ל, אביו של רבי זאנוויל, גדל והתחנך בבית מלא וגדוש בתורה ויראת-שמים, בדרך הסלולה מרבותינו הקדושים מרן הבעש"ט זי"ע – אליו התייחסה משפחתו, ותלמידיו הקדושים, ולאמו (של רבי זאנוויל אשת רבי אהרן) מרת רויזא לאה ע"ה, בת רבי ישראל שלמה גערצמן מהעיר יעדיניץ בבסרביה (מולדובה). הם הקימו את ביתם בעיר רישקאן הסמוכה ליעדיניץ, ולצורך פרנסת ביתו עסק במכירת ספרים ותשמישי-קדושה.

הרה"ח רבי אהרן היה עובד השם באמת ובתמים, והיה דבוק בצדיקי הדור, והרבה לנסוע ולהתחמם לאורם של צדיקי בית רוז'ין ושטפנשט, אשר אורם וקדושתם השפיעו על הקהילות הקדושות ברומניה והגלילות. במיוחד היה הרה"ח רבי אהרן מתאבק בעפר רגליו של הרה"ק האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו פרידמן זי"ע משטפנשט, אשר אלפי ישראל נהרו אליו להתחמם לאורו הגדול ולקבל את ברכותיו, ושם קנה ודלה ממעין הטהור מלוא חופניים תורה ויראת-שמים.

ברכת האדמו"ר משטפנשט זי"ע לנשיאות חן

כבר מילדותו של רבי זאנוויל צירף אותו אביו רבי אהרן לנסיעותיו לצדיקי הדור, כדי שיראה מקרוב את עבודתם בקודש ויושפע מהוד קדושתם תורה ויראת-שמים, חסידות ומידות טובות. פעמים רבות זכה ר' זאנוויל כילד לנסוע עם אביו אל הרה"ק רבי אברהם מתתיהו פרידמן זי"ע משטפנשט.

פעם אחת שאל אותו הצדיק משטפנשט: "זאנוויל'ע! איזה ברכה אתה רוצה לקבל ממני?".

משלא ענה הילד מרוב יראה, בירכו הצדיק: "הקב"ה יעזור שתזכה תמיד לנשיאות חן בעיני כל רואיך".

אביו הרה"ח רבי אהרן זצ"ל, התרגש ביותר מהברכה המפורשת שהעניק הרבי לבנו, ובדרכם חזרה לעיר רישקאן אמר האב לבנו: "דע לך, בני, שברכה זו חשובה עד למאד, ובטוח אני כי ברכה זו תלווך כל ימי חייך לאורך ימים ושנים". ואכן, הרה"ח רבי זאנוויל היה מתבטא תמיד ואומר שהוא חש את קיומה של ברכה זו והרגיש שהיא הועילה לו בחייו.

הווי גולה למקום תורה

בשנת ה'תרצ"ד, עם כניסתו לעול המצוות, שלח אותו אביו ללמוד תורה בעיר ואם בישראל יאס שברומניה, בישיבת "בית אהרן" שעמדה תחת נשיאותו של ראש-הישיבה הגאון רבי יעקב יצחק וואהרמן ז"ל, נו"נ לבעל ה"דעת קדושים" מבוטשאטש זצ"ל.

משם גלה הבחור זאנוויל למקום תורה בעיר וויז'ניץ, ללמוד בישיבת "בית ישראל ודמשק אליעזר", וזכה שם לקרבה מיוחדת מנשיא הישיבה הרה"ק בעל "אהבת ישראל" זי"ע ובנו ראש-הישיבה הגאון רבי אליעזר הגר בעל "דמשק אליעזר" זצוק"ל, והוא נמנה בין התלמידים המובהקים שלו.

בשנת תרצ"ט, במהלך לימוד עבודת הקודש, עבר מישיבת ויז'ניץ אל העיר שטפנשט, שם המשיך ללמוד הלכות שחיטה וטריפות בצוותא חדא עם חבורת בחורים בישיבת "בית אברהם". היתה זו ישיבה שנתייסדה בביתו של האדמו"ר הרה"ק רבי אברהם מתתיהו זצוק"ל לאחר הסתלקותו ונקראה על שמו הטהור, כשביתו שהפך לאכסניה של תורה מהווה מקום קדוש לעילוי נשמתו הטהורה.

הוא קיבל סמיכה למלאכת הקודש של השחיטה מהרב הגאון רבי משה צבי פרוכטר זצ"ל – אב"ד ראדוקנען, מהגאון רבי חיים באראד זצ"ל – ראש השוחטים דאגודה ביאס, ומהרה"צ רבי חיים הלוי רבינוביץ זצ"ל – ראב"ד דיאס וסגן יו"ר רבני רומניה.

בהימוט מוסדות עולם

בשנת ה'תש"א בא בברית האירוסין עם בתו של רבי שלמה ליב ז"ל, שהיה גבאי ועסקן נאמן בעיר יאס. לאחר אירוסיו, נסע לעיר וואסלוי ברומניה ושהה שם במשך מספר חודשים בצילו של הגאון רבי אריה דוב [לייבוש בער] הלפרט זצ"ל, רבה של וואסלוי, שהראה כלפיו קרבה וידידות מיוחדות. בחודש תמוז ה'תש"א, גויס הבחור החתן זאנוויל רבינוביץ ביחד עם הג"ר לייבוש בער הלפרט זצ"ל ובני קהילתו מוואסלוי, למחנות ההשמדה בעיר טרגו ז'יו שברומניה. משם הועבר למחנה עבודה בקאראקל שברומניה, ומשם לוואפניארקה בטרנסניסטריה-אוקראינה.

בבוקרסט

רק לאחר מספר שנים, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, הקים רבי זאנוויל את ביתו עם מרת מרים ע"ה, בת רבי שלמה ליב. החתונה נערכה בעיר יאס, ולאחר מכן עבר לגור בבוקרשט הבירה. גם הג"ר לייבוש בער הלפרט זצ"ל, רבה של וואסלוי, עבר אחרי המלחמה לבוקרסט, והם המשיכו את קשרי הידידות ביניהם. בוקרשט היתה מקום קיבוץ לניצולי שואה רבים, שרידי חרב, ביניהם רבנים ואדמורי"ם רבים.

הרה"ח רבי זאנוויל שימש בבוקרשט כרב ובעל-תפילה מופלא במשך עשרים שנה בבית-הכנסת "אחדות קודש" ברחוב מאמולר ובבית-הכנסת של רבינו המלבי"ם ברחוב בראבילור. כמו כן שימש כשוחט ובודק דמתא.

בארץ הקודש

בשנת תשכ"ה עלו הרה"ח רבי זאנוויל ומשפחתו לארץ הקודש.

הוא התיישב בעיר יבנה העתיקה, שם שימש בקודש במשך שנים רבות כשוחט מומחה. כמו כן שימש במשך שנים רבות כבעל-תפילה בעיר רחובות הסמוכה ליבנה.

במשך ימי חייו היה הרה"ח רבי זאנוויל בידידות קרובה עם עשרות אדמורי"ם ורבנים אנשי שם, הן בחו"ל והן בארץ ישראל, כשהוא סופג אל קרבו מהנהגותיהם בקודש, שואב ומקבל מהם מלוא חופניים תורה ועבודה, חסידות ויראת-שמים. בין היתר, היה רבי זאנוויל בידידות קרובה במשך שנים רבות עם האדמו"ר רבי יצחק [השני] פרידמן מבוהוש זצוק"ל, ידידות שהחלה בבוקרשט ונמשכה לאחר עלייתם לארץ הקודש.

בשנת ה'תשמ"ח עבר להתגורר בירושלים עיה"ק בשכונת רמות, עד הסתלקותו בשיבה טובה בכ"ג אלול שנת ה'תשס"א, ומנו"כ בחלקת הר תמיר בהר-המנוחות ירושלים עיה"ק.

הפוסט לקראת ההילולא ה-20: השוחט של בוקרסט שלא נכנע לקומוניסטים הופיע לראשונה ב-שטפנשט..