הגה"ק רבי אריה לייבוש זצ"ל

רבה של לנצהוט וקישינוב

בעל מחבר ספרי "חומת אריאל", "גבורת אריה" ועוד

נסתלק ר"ח חשוון תקפ"ד ומנו"כ בקישינב שבמולדובה ולע"ע לא נודע מקום קברו

הגה"ק רבי אריה לייבוש זצ"ל, רבה של לנצהוט ולאחר מכן רבה של קישינוב, נודע כאחד מגאוני הדור, גאון וחריף בתורה וחסידות ששמו נישא בפי כל, עד כי היו שהשוו את חריפות שכלו לחריפותו של הגאון רבי יונתן אייבשיץ זצוק"ל.

הגאון רבי אריה לייבוש נולד בשנת תקי"ז לאביו רבי ברוך. בילדותו למד תורה מפי רבי שמואל שינדלינגר. מגיל צעיר ביותר גילה אריה לייבוש כשרונות בלתי מצויים. אמרו עליו כי יש לו 'ראש ברזל' וכי כוכב חדש מאיר בשמי פולין התורנית. לא עברו ימים רבים ועילוי זה הפך לרב גאון ושמו הוסיף כבוד ותהילה לעיירתו.

בהגיעו לגיל בר-מצוה, כבר היה בקי בש"ס, במדרשים ובזוהר. את תורת החסידות קנה רבי אריה לייבוש מפי רבותיו הקדושים הרה"ק המגיד מקוזניץ, אשר בראותו שהוא מבין בסודות הקבלה צפה לו עתיד גדול, הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע, והגאון הנודע רבי שמואל סאליר זצ"ל בעל "שם משמואל".

מפי עוללים ויונקים…

כבר בהיותו ילד כבן שש שנים, ניכרו בו סימנים של צדקות וחריפות. הוא היה בא מדי יום ביומו שחרית מנחה וערבית לבית-המדרש להתפלל עם הציבור, ולאחר תפילת ערבית נשאר בבית-המדרש לשמוע שיעור על פרשת-השבוע, חומש ורש"י, מפי אחד מלומדי התורה שלמד עם המון העם הפשוטים.

ברבנות לאנצהוט

בשנת תקל"ז, בהיותו כבן עשרים שנה, התמנה כרב העיר לנצהוט שבגליציה, עיר שיצא לה שם ברבניה הגדולים. במשרה זו כיהן למעלה מארבעים שנה עד לשנת תקע"ט.

בערוב ימיו התמנה כרבה של קישינוב (יש מקדימים את שנת בואו לקישנוב לשנת תקע"א – תקע"ד כשהבאר מים חיים מופיע ברבנות מאהלוב והעיר קישנוב נזכרת בין הקהילות שכיהן בהן בעבר) בהמלצת הרה"ק מאפטא שכיהן אז ברבנות העיר יאס והציע ליהודי קישנוב לקבל לרבנות את רבינו במקומו של הבאר מים חיים שעלה אז לארה"ק.

כרבה של לנצהוט עסק בענייניה השונים של העיר, אולם במהותו הפנימית היה מובדל ומורם מעם, כשהתורה והחסידות ממלאים את נפשו ומהווים את תמצית חייו.

נודע כאיש אמת ואוהב ישראל, מסביר פנים לקטן ולגדול, הדרת פניו הפיקה אור של קדושה ובת שחוק היתה מרחפת תדיר על פניו. ברוב חריפותו וגאונותו לא היה צריך להכין את עצמו לשיעורים או לפלפולים בהם הירבה לדרוש בפני בני קהילתו.

"אשר נשיא יחטא"…

רבי אריה לייבוש היה רגיל להוכיח בדברים כבושים את בני עדתו, את היחיד או את הציבור, על כל עבירה קלה כחמורה, בדברים שבין אדם למקום או בדברים שבין אדם לחברו.

צדקה תיחשב לו

כאמור לעיל, דמותו המיוחדת של רבי אריה לייביש התחבבה לא רק על יהודי הערים בהן כיהן, אלא גם בקרב גויי הסביבה, שנטו לו חסד וביקשו את קירבתו. הרוזן פוטוצקי היה מתייעץ עימו ומשבחו בפני חבריו האצילים, שהיו אף הם פונים אליו בבעיות שונות, והוא אף היה מעביר דרכו סכומי כסף נכבדים לחלוקה לצדקה ליהודי העיר.

ברבנות קישינוב

כך מספר אחד מיוצאי העיר קישינוב: "כפי שהייתי שומע בילדותי מפי זקני היהודים בקישינוב, היתה בידם מסורה מאבותיהם כי רבי אריה ליבוש למרות שהיה נוח לבריות ומסביר פנים לכל מי שבא לביתו, היה זורק מרה בבני העיר, לא נשא פנים לאיש ואימתו היתה מוטלת על הציבור.

"בכל ערב-שבת היה חוזר עם השמש על פתחי החנויות, בודק את המידות והמשקלות, ולא בחנות אחת החרים את המשקלות וחייב את בעליהם לשלם תשלומי קנס. תמיד היה עוסק בתורה ובצרכי ציבור, מחלק לעניים את המתנות והפדיונות שבני העיר היו נותנים לו, ובביתו לא היתה פרוטה לפורטה.

"מכל הסביבה באו אליו לבקש ממנו עצה ותושיה, והוא היה סוקר בסקירה אחת כל אדם וחודר לכל מצפוניו. ביתו היה פתוח לרווחה לפני כל איש, וכל מי שהיתה השעה דחוקה לו או שהיה מיצר ומצטער על איזה דבר שאירע בביתו או במשפחתו, היה בא אליו ומגלה לפניו את ליבו ואת כל מחשבותיו, ורבי אריה לייבוש רבה של קישינוב היה משיב תשובות קצרות ולפעמים גם סתומות אבל לאחר שהעמיק השואל בדבריו הקצרים של הרב מצא תשובה על שאלותיו וספיקותיו".

רבי אריה לייביש הסתלק בא' חשוון תקפ"ד, ומנוחתו כבוד בבית-החיים הישן בקישינוב.

ספריו

חידושים רבים מספור חידש בימי חייו, אולם לא הספיק להדפיסם בחייו. שלושה מספריו נדפסו זמן רב אחרי פטירת מחברם, ומלבד זה נשארו ממנו כתבי-יד רבים מאד, אשר ברובם אבדו בצוק השנים. ישנן עדויות על כאלף קונטרסים של כתביו שנאבדו, ביניהם חיבור גדול על מסכת בבא מציעא.

מתוך שני ספריו "חומת אריאל" (נדפס בלבוב תרכ"ה) ו"גבורת אריה" (נדפס בלבוב שנת תר"ל) ניכר כוחו הגדול בקבלה ובתורת הנסתר. ספרי חומת אריאל נדפסו על ידי חסידי באבוב ובראש הספר נדפסה ברכת כ"ק האדמו"ר מהר"ש מבאבוב זצ"ל ולימיו (בשנת תשע"ו) נדפס אידרה בתוספת כת"י ומ"מ וציונים ונוספה עליו המלצת הרה"צ אדמו"ר מבאבוב 45 אשר מציין כי ספרים אלו היו חביבים עד למאוד בבית רבוה"ק מצאנז ואף נכתבה עליהם המלצת הרה"ק הדברי חיים מצאנז זצ"ל ששיבח את הספרים ומחברם. חיפשנו ולא מצאנו ספר זה בנמצא בארה"ק והביבליאוטק הידען הגדול הרב אהרן גולומב שליט"א מב"ב האיר עינינו לספר ולתולדות המוצבים בראש הספר

מלבד חידושיו שהודפסו בספריו, היו צדיקים שונים מביאים ממנו ובשמו חידושים שונים. הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב מביא בשמו בספרו "עטרת צבי". בהסכמתו לספר "אור פני משה" של רבי משה סופר מפשוורסק, הוא כותב כמה וכמה פעמים "שמעתי מפיו הקדוש תורה וטעמתי מצוף דבש" וכו'.

"ארבעה חרשים" על ד' פרשיות והגדה של פסח

"דברי אסתר" על מגילת אסתר – חידושים נפלאים מדבש מתוקים שבעתיים מזוקקים מאיש גדול בענקים, אשר דרוש דרש על מגילת אסתר ה"ה הרב הגאון בוצינא קדישא חסידא ופרישא שר התורה קדושת שמו המפורסם רב ואבד"ק לאנצוט רבי אריה לייבוש זצוקל"ה.

"חומת אריאל" על התורה, הנ"ך והש"ס – דרושים מאת הגאון הגדול בוצינא קדישא חסידא ופרישא רבן של ישראל כקש"ת מורה הוראה אריה ליב אבד"ק לאנצוט וקישינוב-למברג.

"גבורות אריה" על ספר בראשית – מעשי ידי איש קדוש שר התורה מאור העדה והגאון האמיתי ארי שבחבורה בוצינא קדישא אריה לייבוש רב אבד"ק לאנצוט.

מקום קברו לא נודע

כפי המקובל נסתלק הגאון בעל חומת אריאל רבי אריה לייביש זצ"ל שהיה מגדולי תלמידי החוזה מלובלין בעיר רבנותו קישינוב שבמולדובא, אולם לע"ע לא מצאנו לצערנו את מקום קברו, ומכאן נובעת גם הטעות שיש מציינים את יום פטירתו לא בר"ח חשון תקפ"ד אלא ליום כ"ח חשוון תקפ"ח, ובאין מצבה קשה להכריע, יש לציין כי בית העלמין בקישינוב ברובו נשמר ונותר לפליטה, והמפורסם שבקברים שם הוא קברו הענק עצום המימדים של הגאון המהרי"ל צירלזון זצ"ל רבה הנודע של קישינוב, לפי המידע שבידנו בית העלמין דשם מחולק ל9 חלקות ובהם כ24 אלף קברי יהודים, כאשר לכ16 אלף מצבות נשמר תיעוד בפנקסי הח"ק המקומיים וכ7,5 אלף מצבות נהרסו ולא ניתנים לקריאה לצערנו, לקראת פרסום מאמרנו זה נעזרנו רבות ברבה של קישינוב הרב פנחס זלצמן

הפוסט ההילולא ה-93: הרב המסביר פנים של קישינב הופיע לראשונה ב-שטפנשט..