רומניה. באופן חריג וראשוני מאז הצטרפה רומניה לנאט"ו, התקיים כנס לשרי החוץ של נאט"ו בעיר הבירה בוקרשט שברומניה. זו הייתה הפגישה הראשונה במתכונת זו שאורגנה על ידי רומניה לאחר חבירתה לנאט"ו והאירוע הראשון שהתקיים במדינה שבאגף המזרחי של הברית הצפון-אטלנטית מאז תחילת המלחמה באוקראינה.

בכנס התחדד שוב המשך התמיכה הצבאית באוקראינה, במיוחד במונחים של הגנה נגד מטוסים. מזכ"ל הברית אמר כי חבירתן של פינלנד ושוודיה לנאט"ו כמעט הושלמה והודה לרומניה על "האירוח המעולה" של הכנס בבוקרשט.

שר החוץ של רומניה, בוגדן אאורסקו (Bogdan Aurescu), הדגיש בתורו את הצורך במעקב בלתי פוסק אחרי ההתפתחויות בים השחור, הגובל ברומניה, אוקראינה, רוסיה וטורקיה. התנהגותה הבלתי ניתנת לחיזוי של רוסיה, מחייבת זאת במיוחד כעת.

שרי החוץ התחייבו להגביר את תמיכתם באוקראינה ולסייע בשיקום תשתיות האנרגיה שלה. הם גם אישרו את החשיבות האסטרטגית של הים השחור עבור הברית ואת המחויבות להגנה על השטח המלא של חברות הברית.

בתום הכנס, ניפק ינס סטולטנברג, מזכ"ל הברית, הצהרה חשובה באמרו: "אסור לנו לזלזל ברוסיה, שממשיכה לתקוף ערים, אזרחים ותשתיות קריטיות באוקראינה באמצעות טילים ללא הפסקה", אמר.

הפוסט רומניה: שרי החוץ של נאט"ו התכנסו בעיר הבירה בוקרשט, לנוכח המשך הפלישה הרוסית באוקראינה הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

בכי נורא נשמע בכל רחבי הספינה, האנשים הבינו שסופם קרב ופשוט בכו ממר ליבם
שעות מספר נמשך הבכי עד אשר השתררה דממה,
השקט העיק אפילו יותר מהבכי.

דוד סטוליאר היה נער בן 19 אשר שהה על הסיפון יחד עם ארוסתו הם הבינו שאין להם סיכוי להגיע לחוף מבטחים, לארץ ישראל.

אתמול לפני 80 שנה ה-24.2.1942 לפנות בוקר בעודם מנסים לישון ולאסוף כוחות לחשוב על פתרון למצבם נרדמו יוסף ושאר סביבתו.
לפתע נשמע פיצוץ אדיר!!!

טיל פגע בספינת המעפילים סטרומה

מאות נהרגו כבר בפגיעת הטיל, ועשרות אולי מאות נוספים הושלכו אל תוך הים..

דוד מספר שהוא הושלך אל הים הקפוא
"אתה מתחיל לשחות, מנסה לתפוס כל מה שבסביבה כדי להיאחז במשהו, ואתה רואה מכל הצדדים אנשים מנסים לעשות את אותו הדבר…"

***
דוד סטוליאר חיפש במה להאחז על מנת להינצל, הוא הצליח למצוא חלק מהסיפון שצף במים ומיד עלה עליו

לאחר זמן מה הבחין בספסל אשר צף לידו, הוא החליט להניח את הספסל על הסיפון ולעלות עליו על מנת לצוף קצת מעל למים הקפואים, ואולי בכך להציל את חייו.

לאחר שעות של מאבק, ציפה, שחייה וכמעט ייאוש הבחין סטוליאר שפחות ופחות אנשים נמצאו מסביבו, הייאוש החל מכרסם בליבו.

בהמשך אותו לילה נורא הבחין סטוליאר באדם נוסף אשר צף על חתיכת עץ שהייתה חלק מדלת, סטליאר עזר לאותו ניצול לעלות אל אותם קרשים שצפו מעל המים.

הם החליטו לא להירדם על מנת לא לקפוא למוות מרוב קור.

דוד והניצול השני החלו לדבר אחד עם השני, לשיר שירים בקולי קולות וכל זאת על מנת לא להירדם.
"אבל הניצול היחיד, נרדם לפני" מספר דוד "אם הוא בחור גדול וחזק לא יכול לעמוד ולשרוד את הקור, מי אני שאשרוד?" הירהר דוד בליבו.

***
מעל ל-36 שעות שדוד סטוליאר צף במים הקפואים עד אשר עברה באזור סירת דיג קטנה, הוא לא יכל לדבר מרוב קור, אך הוא החל לצחוק כאות תודה.

הוא הובא לאיסטנבול שם עבר תהליך שיקום, ואף זכה לעלות לארץ ישראל ולהתגייס לצבא הבריטי ולהלחם בנאצים באירופה, ולבסוף הוא גם זכה לראות בתקומת מדינת ישראל.

דוד סטוליאר הוא הניצול היחיד ששרד מספינת המעפילים "סטרומה", 768 מעפילים אחרים טבעו למוות בים השחור.

היישוב היהודי רתח מכעס וזעם על הבריטים אשר לא נתנו להם לעלות לארץ ישראל, הוא יצא להפגנות ענק ושביתות יזומות- דבר אשר כמובן לא השפיע על נכונות הבריטים לאפשר ליהודים מאירופה להיכנס לארץ ישראל.

לפני 80 שנה הוטבעו למוות 768 יהודים על אוניית המעפילים סטרומה
לזכרם ברחבי הארץ ישנם רחובות רבים, כיכרות, בתי כנסת ואף מוזיאון קטן בעיר באר שבע.

הפוסט חלק שני: עלילות המעפילים בספינת ה'סטרומה' מרומניה הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

בלב הים השחור בחשכת הליל עמדה ספינה ישנה ורעועה,
הספינה הייתה מלאה באנשים שכל רצונם היה להגיע לארץ ישראל – או לכל הפחות למדינה אחרת שתציל אותם מאימת הנאצים שעמדו לפלוש לרומניה.

ההפלגה אמורה הייתה לקחת כ-14 שעות אבל למעלה מעשרה שבועות שהם לא הגיעו ליעדם
והלילה לפני 80 שנה, היעד נראה היה רחוק מתמיד
לכולם היה ברור שאפסה כל תקווה.

***
"אף על פי כן" כך כונתה העלייה הבלתי לגאלית של יהודים לארץ ישראל על ידי האצ"ל בשנותיה של המלחמה הנוראה.
על אף כל המכשולים והקשיים ניסו אנשי האצ"ל להציל יהודים מאירופה ולהביאם לארץ ישראל
ב-11 בדצמבר 1941 כא כסליו תש"ב יצאה מנמל קונסטנצה שברומניה ספינה בשם "סטרומה" היעד היה טורקיה, ומשם בתקווה ותפילה לארץ ישראל, על בטן הספינה היו 103 ילדים, 272 נשים ו-393 גברים ועשרה אנשי צוות – סה"כ 778 אנשים.

סטרומה הייתה ספינת נהרות ישנה משנת 1867 , ובמקסימום הייתה מיועדת להכיל 400 איש, מיותר לציין שבספינה שררה צפיפות איומה, ולא היה בה מספיק מזון ושתייה לכולם.
למרות הקושי הפיזי הרב ציפו הכל להגיע לטורקיה תוך 14 שעות הפלגה.

כגודל הציפייה כך גודל האכזבה,
כבר בתחילת ההפלגה המנועים החלו לגמגם ולאחר כמה שעות הפלגה המנועים שבקו חיים.
רק לאחר 4 ימים מורטי עצבים נגררה הספינה לנמל איסטנבול.

***
המעפילים היו בטוחים שהם הגיעו לחוף מבטחים, ושהם יורשו לרדת מהספינה, ואולי אף בקרוב לקבל סרטיפיקט (אישור עלייה לארץ ישראל).
אך התקוות התנפצו אל מול המציאות המרה

הטורקים- בלחץ מסיבי של השלטון הבריטי דרשו לבודד את הספינה במזח הרחוק ביותר, על המעפילים נאסר לרדת מהספינה, ושמירה כבדה הושמה על סטרומה שלא ייגשו אליה אנשים מבחוץ לסייע.

טורקיה לא הסכימה לקבל את המעפילים בארצה, וחיפשה מדינה אחרת שתיאות לקבלם
אנשי הסוכנות היהודית התרוצצו ממדינה למדינה כדי לבקש ולהתחנן מהממשלות השונות לקבל את המעפילים
אך לשווא, שום מדינה לא הסכימה לקבלם

לחץ רב הופעל על בריטניה לקבל את המעפילים בארץ ישראל מקומם הטבעי אפילו על חשבון הורדת המכסה של העולים המותרת בשנה
אך הלורד מויין, השר הבריטי הממונה על המזרח התיכון התנגד לכך בכל תוקף, הוא חשש שכך עלולים להגיע לארץ ישראל פליטים נוספים מאירופה שרצו לברוח מאימת הנאצים.
והאונייה נשארה תקועה בטורקיה.

***
במשך עשרה שבועות ארוכים עגנה הספינה בנמל, ללא אוכל, ללא מים וללא ציוד רפואי.
הצפיפות הייתה איומה, ומחלות החלו להתפשט בספינה,
היהודים היו מיואשים לגמרי וציפו לישועה!

אבל כפי שהבנתם בסיפור הזה אין סוף טוב,
היום לפני 80 שנה ב-23 בפברואר 1942 ממשלת טורקיה שרצתה להיפטר מהמטרד הזה בצורה של אוניית מעפילים החליטה לגרור אותה ללב הים השחור ולהשאירה שם, עם מנוע מקולקל, בלי אוכל ומים ועם 770 מעפילים (8 אנשים קיבלו אישור לרדת מהספינה).

כך בלב הים השחור בחשכת הליל עמדה ספינה ישנה ורעועה,
עם מאות יהודים שרק קיוו להגיע לארץ ישראל
אבל הלילה לפני 80 שנה, היעד נראה היה רחוק מתמיד
לכולם היה ברור שאפסה כל תקווה…

המשך יבוא מחר…
נפתלי חן- הרצאות וסיורים.

הפוסט חלק ראשון: עלילות המעפילים בספינת ה'סטרומה' מרומניה הופיע לראשונה ב-שטפנשט..