הרב הראשי לישראל, הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, בריאיון מיוחד עם שטפנשט. לקראת יום ההסתלקות ה-78 של הגאון הגרמ"ח לאו זצ"ל, כפי שדיווחנו כאן, נועדנו לשיחה עם בנו הגאון הגדול הגרי"מ לאו שליט"א, אשר כדרכו בקודש שיתף בפרטים היסטוריים ובאנקדוטות מרגשות, אשר הרב שליט"א בזכרונו הפנומנלי לא מחסיר אף פרט ופרט, כשכל אחד מהם יכול למלא כרכים רבים.

כבר בתחילת השיחה, אומר לנו הרב לאו: "כשהקמתם את מוסדות שטפנשט כיתתתי רגלי בכל מקום בבני ברק ובת"א בהילולות הצדיק משטפנשט והזדמנויות נוספות להשתתף ולשאת דברי תורה בכינוסים אלו" ומציין את תרומתו הגדולה בעת זכינו לקומם את זכר בית שטפנשט.

האמת שהעיר ת"א הייתה משכנם של הצדיקים לבית רוז'ין בחייהם, אולם לאחר פטירתם בתחילה הם העדיפו להטמן בטבריה או בירושלים, רק בשנים שלאחר מכן החלו להטמן בעיר תל אביב שזכתה להיות משכן לצדיקים קדושים אלו. כך מוסיף הרב לספר ולתאר לנו בשפתו העשירה והקולחת השוזרת מאמרי חז"ל רעיונות תורניים לצד עובדות היסטוריות הנכרכים זה בזה באומנות ובציוריות.

"זכינו לערוך מעמד סיום הש"ס בעיר שאץ מקום רבנותו של אבי הרב בחודש שבט האחרון כשהשמיים עוד היו פתוחים" אנו מזכירים לרב, "אכן היה לי שם שליח נאמן ה"ה בני הגאון הרב משה חיים שליט"א שאף קרוי על שמו של הרב דשם, זו הייתה סגירת מעגל כפולה שכן בן דודו של אבי רבי מאיר שפירא זצ"ל היה מחולל הרעיון הדף היומי, ואין מקום יותר ראוי מלערוך מסיבה תורנית זו מאשר בעיר שאץ שברומניה מקום הולדתו של מחולל הרעיון הכביר שמעתי שהוא נשא שם נאום שמזכיר את נאומיו הגדולים של אבי שכיהן שם ברבנות והתפרסם בנאומיו המלהיבים והמעוררים".

רצינו לשמוע מפי כבוד הרב על אביו הגרמ"ח לאו הי"ד. האם אתם זוכרים אותו?

איני זוכר הרבה מאבי, שכן כשהייתי בן חמש שנים וארבעה חודשים לקחו אותו לטרבלינקה. אבל מעט הנני זוכר את מראה פניו, את פיאותיו, ואני זוכר גם איך שהרשע היכה אותו, כמו שמתואר בהרחבה בתחילת הספר "אל תשלח ידך אל הנער".

אבי הרב חיבר את הספר "קידוש ה'", ואת כל חיו הקדיש לברר ענין זה בהלכה ובאגדה. הוא עוד הספיק לשלוח את הספר בכתב-יד לגדולי הדור, גאב"ד טשעבין השיב לו הערות על הספר ואבי השיב לו הערות על מכתבו.

אצל מי למד אביכם הגרמ"ח?

אבי נולד בעיר לבוב, בירת גליציה המזרחית, ונקרא שמו בישראל על שם זקנו הגאון ר' משה חיים שור, אביו של ה"מנחת שי". הוא הסתובב בצילם של כל גדולי וגאוני גליציה, אצל גאב"ד טשעבין, וכמו כן היה תלמיד של הגה"ח ר' שמואל יצחק שור בעל ה"מנחת שי" וקיבל ממנו סמיכה כשהיה בן טו"ב שנים בלבד. כמו כן למד אצל הרב דריישא, והיה חסיד טשורטקוב.

איך הגיע לכהן ברבנות שאץ?

עיר רבנותו הראשונה של אבי זצ"ל היתה העיירה שאץ שברומניה, לפי שבזיוו"ר הוא היה חתנו של ה"אהבת ישראל" הוא נשא את בתו הרבנית דבורה ע"ה. הוא היה גיסם של האדמורי"ם ה"דמשק אליעזר", ה"אמרי חיים", ה"מקור ברוך" והרה"ק מווישווא, ואז התמנה להיות רבה של העיר שאץ. בהמלצת חמיו ה'אהבת ישראל' שהתגורר אז בגרוסוורדיין (מרחק 450 קמ"ש) אשתו הרבנית דבורה ע"ה נפטרה בקיצור ימים ושנים, והסבא ה"אהבת ישראל" גידל את אחי הגדול מו"ה יהושע יוסף (שיקו הגר-לאו), שלמד יחד עם ה"ישועות משה" בעיר גרוסוורדיין. חמיו ה"אהבת ישראל" ציווה על אבי להקים בית שני, כשאבי היה אז צעיר לימים כבן שלושים שנה בלבד, ושלחו שיחזור לגליציה. הוא נשא את בתו של הרב של סקאווין, הרב פרנקל-תאומים, מצאצאי הגאון ה"ברוך טעם" והרה"ק ה"דברי חיים" מצאנז, אבל נשאר תמיד מקושר לחמיו מזוו"ר ה"אהבת ישראל" מוויז'ניץ ואף היה מתפלל בנוסח ויז'ניץ.

לאחר מכן התמנה אבי להיות הרב של העיר פרעשוב, שם כיהן ברבנות שבע שנים, ומשם עלה לכהן ברבנות העיר הגדולה פיעטרקוב, שם מילא את מקומו של בן דודו הגה"ח ר' מאיר שפירא שהיה רבה של העיר, וכאשר נתמנה ר' מאיר להיות רבה של העיר לובלין, קיבל אבי את רבנות העיר פיעטרקוב.

מה היו תולדות חייו בפיעטרקוב?

האמת היא, שבפיעטרקוב היה ישוב יהודי יותר גדול מאשר בעיר לובלין, אלא שרבנות העיר לובלין היתה רבנות יותר נכבדה, רבנות שנמשכה מאז ימיהם של רבותינו גדולי האחרונים המהרש"ל, המהר"ם, רבי שכנא ושאר גדולי העיר, בסיבת הקמת הישיבה בלובלין עבר רבי מאיר ללובלין ואבי התמנה למלא את מקומו. כשעמד הגאון ר' מאיר שפירא לפתוח את הישיבה הגדולה בלובלין, הוא נסע לכל ישיבות ליטא לבדוק כיצד לבנות את סדרי הישיבה, ובמסעו היה אז במיר ובראדין, בטעלז ובנובהרדוק ובסלבודקא, בהיותו איש אמת חיפש את האמת בכל המקומות.

ידוע הסיפור עם ידו של אבי (זה היה לפני שנולדתי), שבנוסעו ברכבת הפילו אותו אנטישמים בין שני קרונות הרכבת. כיסה אבי את ראשו ביד ימינו וקרון הרכבת עלה על ראשו והוא ניצל, אבל ידו נפצעה מהרכבת, ונאלצו לקטוע את יד ימינו, ואז הרגיל את עצמו לכתוב ביד שמאל. הכניסו אותו לחדר ניתוח לקטוע את ידו, וכאשר התעורר מהניתוח אמר "ברוך ה' שהיד של התפילין נשארה בשלמות".

שם הרב 'ישראל מאיר' – על שום מה?

כשנולדתי קרא לי אבי בשם "ישראל מאיר", ישראל על שמו של ה"אהבת ישראל" – חמיו מזיוו"ר של אבי, ועל שמו של הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב, שנסתלק בשנת תרצ"ד, חמישה שבועות לאחר הגה"צ ר' מאיר שפירא. והשם "מאיר" קרא לי על שמו של הגה"צ רבי מאיר שפירא. הוא גם קרא לי כך על שמו של ה"חפץ חיים" – ישראל מאיר, משום שאבי היה מקושר לשלושת הצדיקים האלו: הרה"ק מטשורטקוב, החפץ חיים, והגה"ח ר' מאיר שפירא, וכולם נסתלקו בתוך שלושה חודשים: החפץ חיים נסתלק בכ"ד אלול תרצ"ג, הגה"ח ר' מאיר שפירא נסתלק בז' חשון תרצ"ד, ובי"ג כסלו נסתלק הרה"ק מטשורטקוב. מספרים שכאשר באו להודיע להרה"ק מטשורטקוב על פטירתו של הגה"ח ר' מאיר שפירא, שהיה מחסידי טשורטקוב, קרא עליו את הפסוק "ואת יהודה שלח לפניו להורות", שהרי שמו של המהר"מ שפירא היה ר' יהודה מאיר, ובזה רמז הרבי שגם הוא עצמו עומד להסתלק מהעולם.

מה ידוע על מותו על קידוש ה'?

אבי כיהן ברבנות העיר פיעטרקוב עד למלחמה הנוראה, שם נלקח על ידי הרשעים לטרבלינקה יחד עם כל יהודי העיר, בי"א מרחשון תש"ג, לשם נלקח יחד עם אחי הק' שמואל יצחק הי"ד, שנקרא שמו בישראל על שם הסבא הגה"ח ר' שמואל יצחק שור. ביום שהם הגיעו עם הרכבת מפיעטרקוב, הגיעה לשם גם הרכבת של העיר פרעשוב. שם ברציף נפגשו רגע לפני שנכחדו שתי קהילות גדולות בישראל שבשתיהן כיהן אבי כרב שתי הקהילות לא הכירו זה את זה אך הרב של שתי הקהילות איחד ביניהם בחייהם ובמותם. בפרעשוב לא בחרו ברב לאחר שאבי עזב את העיר, ומצודתו של אבי נשארה פרוסה עליה גם בהיותו רבה של פיעטרקוב, ובאותו יום איום נפגשו שתי הקהילות יחד בטרבלינקה. אבי נשא שם נאום גדול לפני שנדחפו לתאי הגזים, כמו שהעידו הניצולים מטרבלינקה. בנאומו אמר כי מכל תרי"ג המצוות נשארה לנו, ליהודי פיעטרקוב ופרעשוב, הזכות לקיים עוד מצוה אחת. לא היה בידם לא טלית ולא תפילין, לא שבת ולא יום-טוב, כי אם מצות קידוש השם, "ונקדשתי בתוך בני ישראל", ומאחר שכך הוא, הבה אחים נקיימנה בשמחה על הזכות שנשארה לנו לקיים מצוה אחת. וסיים אבי ואמר: "ואני מבטיח לכם שיתקיים בנו דברי הנביא 'כי בשמחה תצאו', עליהם אמר הרבי ר' בונם מפשיסחא שבכח השמחה אפשר לצאת מכל הצער והיגון של העולם הזה. ואני מוסיף 'ובשלום תובלון', שבשלום יוליכו אותנו לעולם הבא, לעולם שכולו נצח". לאחר מכן אמר יחד עם בני שתי הקהילות "שמע ישראל", ואמר את הוידוי, וכל אלפי היהודים אמרו אחריו את מילות הוידוי. היה זה ביום פטירתה של רחל אמנו, לה הובטח ההבטחה 'מנעי קולך מבכי ועיניך מן דמעה'.

איך אתם ניצלתם?

אני ניצלתי מהתופת, היות שאבי ידע שבבוקר עומדים לקחת את היהודים מהעיר, ואף שלא ידע להיכן לוקחים אותם, אבל ידעו שעומדים להוציא אותם מהעיר. הוא לא רצה ללכת למקום מחבוא, כי הם חיפשו בראשונה אחר הרבנים, וחשש שאם לא ימצאו אותו יגבירו הרשעים את החיפושים ומי יודע כמה יהודים יהרגו על ידי זה. הוא סידר מחבוא עבור אמי ועבורי, והוא עמד ליד בית-הכנסת הגדול עם ספר-התורה בידו, וכך עלה לרכבת עם יהודי העיר יחד עם אחי הגדול שכבר היה בגיל בר-מצוה. וביום שנלקחו, בו ביום עלתה נשמתם בסערה השמימה.

מהגיטו בפיעטרקוב עברתי למחנה עבודה בצ'נסטחוב ומשם לקחו אותנו למחנה הריכוז בגרמניה -בוכנוולד, ולאחר ההצלה עליתי עם עלית הנוער יחד עם אחי נפתלי ז"ל לארץ ישראל, ובתשעה באב תש"ה כבר היינו בעתלית.

איך מנציחים כזו אישיות רבת אנפין?

גולת הכותרת היא הישיבה על קברו על שמו של אבי, זכינו והקמנו את הישיבה "חיי משה" בירושלים עיה"ק הנודעת לשם ותהילה בכל רחבי תבל, בראשות חתני הגאון הגדול ר' בנימין קאהן שליט"א, בעל עיון מעמיק ובעל השקפה נפלאה, זכתה ישיבה זו שפקע שמה בכל העולם כבית גידול של עמלי תורה וגדולי תורה, הרבה מבוגרי הישיבה מכהנים כרמי"ם וראשי ישיבות ודיינים, ועל כולם יש את החותמת שהם "בוגרי הישיבה חיי משה", כך זכינו להנציח את שמו של האבא בכל העולם. זוהי ישיבה שאין בעולם החסידי ישיבה ברמת לימוד גבוהה כמוה, ובראש הישיבה עומד הגאון הגדול ר' נפתלי נוסבוים שליט"א, שהוא דמות נפלאה. הישיבה הוקמה בשנת תשמ"ט, אז קיימנו את ה"הושיבו ישיבה על קברו" על שמו, וברוך ה' שהישיבה גדלה והצליחה וגם עשתה פרי.

הפוסט הרב הראשי הרב ישראל מאיר לאו בשיחה מיוחדת לעלון הפופולרי 'באר בשדה' של מוסדות שטפנשט הופיע לראשונה ב-שטפנשט..