רבי נתן נטע הנובר הי״ד זצוק״ל, נחשב בתור הגאון הקדוש והמקובל האלוקי, בעל ה'שערי ציון', כיהן ברבנות יאס ופוקשאן שברומניה, נסתלק כ' תמוז תמ"ג.

האם הוא נטמן בבית העלמין בעיר פוקשאני שברומניה? לפי אגדה מקומית בקרב יהודי קהילת פוקשאני שברומניה, שם בה כיהן כרב העיר במשך שנים ארוכות, הוא נטמן בבית העלמין שבעיר ואף קיימת שם מצבת אבן, 'מונומנט' עתיק, שנחשבת בקרב המקומיים כמצבת קברו בטעות. ראו בהמשך.

אלא שכל העדויות מובילות למקום קברו המקובל כיום בתפוצות ישראל: בית העלמין אונגריש-בראד (מורביה) צ'כיה, שם מופיעה גם מצבת קבורתו.

לרגל יום פטירתו, ליקט עלון שטפנשט 'באר בשדה' פרשת דברים, רקע מלא אודותיו ואנו נביא את עיקריו.

בשנות בחרותו למד רבי נתן נטע הנובר בישיבתו של המהרש"א שכיהן באותה עת כרבה של אוסטראה, עיר גדולה של חכמים וגדולי תורה רבים, ביניהם היו באותה תקופה המהרש"ל, הט"ז ועוד.

כאשר התחילה הפצתה המהירה של תורת הקבלה בפולין, והיתה לנחלת הכלל, היה רבי נתן נטע מראשי השוקדים על לימודה והפצתה, כשהוא מסתובב בערי ישראל ומסביר את חשיבות העסק בתורת הקבלה.

הגאון רבי נתן נטע הנובר היה גאון בכל מכמני התורה והחכמה, הוא שלט בשפות רבות ובקי בהסטוריה היהודית, אותה הנציח בספרו "יוון מצולה".

טבעתי ב"יוון מצולה"

בשנות ת"ח-ת"ט, סיקר בספרו 'יוון מצולה' את מאורעות הטבח שעברו על יהודי פולין על ידי הרוצח בוגדן חמלניצקי ימ"ש ופלוגות הקוזקים, שהשמידו מאות קהילות קדושות ורצחו מאות אלפי יהודים.

גלות אחר גלות

את דרשותיו כינס בספרו "נטע שעשועים", אך לא זכינו לאורו, אלא לחלקו האחרון הידוע בשם ספר "שערי ציון". באותה עת התגורר בגרמניה, לאחר מכן עקר להולנד ומשם לוונציה, שם העמיק בתורת הקבלה.

שנות רבנותו ברומניה

משנת ת"כ כיהן כרב ואב"ד בעיר יאס. בשנות רבנותו ברומניה הקים בה את בית-הכנסת הכולל תפילות ומנהגיהם, שלוקטו על־ידו מתוך ספרי הקבלה ומפיוטי המקובלים שבימיו, בספר 'שערי ציון' ספר שהפך במשך השנים לאחד מספרי התפילות הנפוצים ביותר בישראל.

ספר זה הוצא במהדורות רבות, כשעוד בחייו הודפסה מהדורה שניה. בהסכמות הרבנים לספרו זה הוא מוכתר כ"איש קדוש" וכ"הרב המקובל".

האגדה כי נקבר בעיר פוקשאני שברומניה

מהעיר יאס עבר לכהן כרבה של פוקשאן, אף היא ברומניה, שנקראה אז בשם וולאכיה ואח"כ התאחדה עם רומניה. מסורה עתיקה מספרת שרבי נתן נטע הנובר הגיע לרבו המהרש"א בבקשה שיתמוך בו, והוא שלח אותו לכהן כרב בעיר יאסי. לפי אותה מסורה, לאחר מכן ביקש רבי נתן נטע לנסוע לארץ הקודש, ובנסיעתו מפוקשאן לגאלאץ אירעה לו תאונה.

על מסורה זו העיד רבי מתתיהו לנדא, בן הגאון רבי יוסף לנדא מיאסי, שראה עובדה זו כתובה בפנקס ישן של יאסי שנשרף.

כמו כן סיפר רבי יצחק משה, זקן חסידי חב"ד ביאסי, מה ששמע מזקני יאס, כי רבי נתן נטע הנובר היה בארץ ישראל ויצא לחוץ לארץ בכדי להדפיס את ספרו "שערי ציון". כשבא לעיר מולדתו אוסטראה וביקש מרבו המהרש"א שיתמוך בו כדי שיוכל להוציא את ספרו, ענה לו המהרש"א כי שמע שמחפשים רב ליאסי ושלחו לשם עם המלצה, ואכן היה רב ביאסי במשך כמה שנים. לאחר מכן רצה לחזור לארץ ישראל ונסע לשם כך לגאלאץ, ואז נפוצו שמועות ביאסי ובפוקשן שהוא נהרג בדרך בגשר "הודו חארעט". לפי אגדה זו, בעיר פוקשן היתה מסורה שהוא הובא לשם כיוון שהיה רב גם בה, ואנשי פוקשן קברו אותו במקום מובחר ואף הקימו מצבה על קברו והיו משתטחים ומתפללים שם. אולם לאחר זמן מה נעלם הקבר.

סיפור זה נרשם בפנקס ישן של העיר יאסי. לאחר שנחקר העניין, התברר שלא היתה זו גופתו של רבי נתן נטע אלא של אדם אחר, ואילו רבי נתן נטע הגיע בנסיעתו לאונגריש-בראד שבמורביה, שם היה רב עד שנת תמ"ג.

על קידוש ה׳

לאחר כחמש-עשרה שנות מגוריו ורבנותו בעיר יאס ובעיר פוקשאני שברומניה, המשיך רבי נתן נטע את מסכת נדודיו.

בשנת תל״א כיהן כדיין ומגיד מישרים באונגריש־בראד, עיר במורביה [מעהרין]. במדינה זו חיבר את ספריו "תוקף יין" ו"יפה נוף". הספר "תוקף יין" נשתמר עד היום הזה בכתב־יד ועדיין מצפה לגואלו. כמו כן כתב ספר קבלה כפירוש על הספר הקדמון "אותיות דרבי עקיבא", אולם כתב-היד נאבד ברבות הימים.

בשנת תמ"ג, לחמו חיילות תורכיה בראשות מוחמד השישי בצבאותיו של הקיסר ליאופולד הראשון, מלך אוסטריה. הצבא התורכי כבש את העיר הגדולה שהיתה לימים חלק מבודפסט וכבר עמד לעלות לעיר הבירה וינה, ואז ניצל הגראף ההונגרי ראש המורדים את ההזדמנות לשחרר את הונגריה מהשלטון האוסטרי. הוא ריכז עמו צבא גדול ובשעה שהצבא התורכי התכונן למצור על וינה, עלה עם צבאו על מורביה.

ביום כ׳ תמוז שנת תמ״ג בשעת בוקר מוקדמת הגיעו המורדים לעיר אונגריש־בראד, כשיהודי העיר עוד היו בבית־הכנסת וטרם סיימו את תפילתם, וכרגיל בדברי ימי העמים היו הם הקרבנות הראשונים. הצבא של ה'קורצים' ההונגרים ירה במתפללים ללא רחם וללא אבחנה, ובין הקרבנות הראשונים, בעודו מעוטר בטלית ותפילין, היה הגאון הקדוש המקובל רבי נתן נטע.

לפני הרצחו הספיק רק לבקש את בקשתו האחרונה, שיקברוהו בבית-הקברות היהודי. בקשה זו נתמלאה בדרך נס.

בבית העלמין שבעיר אונגריש בראד (אוהרסקי-בראד שכיום נמצאת בצ'כיה), נכרה קברו, וכך כתבו על מצבתו:

תמ״ג״ל[פ"ק] [-שנת הסתלקותו תמ"ג]

רבינו הקדוש חמדת ישראל כלי הקודש מנורה טהורה

פה מתגבר בתורה נהרג במיתה חמורה

אשריו שיצאה נשמתו מגוף בטהרה

והשלים נפשו על יחוד ה׳ בוראה

מי לנו גדול ממורנו הרב ר' נתן נטע ב״מ משה מאוסטרה

עלתה נשמתו למרום וכתר תורה על ראשה לעטרה

כ׳ תמוז בחודש נהפך מיגון לצרה

ת.נ.צ.ב.ה.

(כאמור לעיל, לפי האגדה הקיימת בקרב יהודי פוקשאן שברומניה, הרי שרבי נתן נטע הנובר קבור בעיר זו, והם אף מראים על מצבת אבן עתיקה בבית הקברות כעל מצבתו, אבל כפי הנראה שזו עוד מסורת מוטעית מתוך כלל המסורות על מקום קברו של רבנו, המלווה בשיבושים רבים.

הפוסט רומניה: האם הגאון רבי נתן נטע הנובר הי"ד נהרג ונקבר בעיר פוקשאני? הופיע לראשונה ב-שטפנשט..