אף פעם לא היה לרפי מידי הרבה כסף.

מאז שרפי זוכר את עצמו, לא היה שפע גדול מידי בבית. מגיל צעיר רפי כבר התרגל ללכת לעבוד ולהרוויח כמה פרוטות כדי לקנות לעצמו בגד חדש, משקפיים ואפילו אוכל.

היום רפי כבר אבא לילדים. את המשכנתא הוא משלם בקושי והוא מתמודד בלי הרבה הצלחה עם ההוצאות היומיומיות. שתי עבודות רפי לקח על עצמו אבל גם זה לא מספיק. רפי סוחב את היומיום, מנסה להסתדר, לקחת מפה ולהביא לשם, אבל אתמול מנהל הבנק קרא לו.

תשמע חביבי, הוא אומר לרפי בפרצוף חמור. הלכנו לקראתך עד הסוף, הגדלנו אשראי, פתחנו הלוואות, אבל זהו. אתה לא יכול יותר. אם עד מחר אתה לא מארגן חמשת אלפים שקל, אני מגביל לך את החשבון ומבטל את כרטיס האשראי..

טוב, רפי יתמודד עם זה, רפי לא נבהל ממנהלי בנקים.

שעה אחר כך מתקשר הבן מהישיבה. רפי היה היום אצל רופא השיניים, מתברר שיש לו טיפול שורש וכמה סתימות, זה מסתכם בארבעת אלפים שקל, אפשר בתשלומים בכרטיס אשראי.

רפי רוצה לצעוק: מאיפה אני מארגן לך ארבעת אלפים שקל??? אבל המילים לא יוצאות לו.

שיחה ממתינה על הקו. רפי עובר ועונה לשיחה. מהצד השני מישהו עצבני מספר לו שצ'ק שלו חזר, אין כיסוי, אם אתה לא מארגן לי את הסכום הזה במזומן, זה לא יסתיים טוב.

רפי מרגיש שהעולם חונק אותו.

לילה אחד רפי נוסע באזור מחלף השלום בתל אביב, ונתקע בפקק שנוצר בגלל עבודות בכביש. רפי מחליט לקצר דרך הסמטאות מסביב, לאחר כמה סיבובים רפי מוצא את עצמו בכביש שחוצה את בית הקברות נחלת יצחק שבגבעתיים.

רפי מזהה קבוצת אנשים מתגודדת ליד השער ומתפלא מי החליט לערוך לוויה בשעה מאוחרת כזאת. אבל משהו בפנים אומר לו לעצור ולבדוק.

רפי עוצר, נכנס, בודק ומתעניין. כמה אנשים טובים סוחבים אותו איתם פנימה, למעמד השבועי ליד ציון הצדיק משטפנשט.

משהו בתוכו זז. מעיניו החלו לזלוג דמעות שכבר לא ידע בכלל שהן קיימות….

הרבה דרכים לו למקום. הרבה דרכים לצדיק. בלי להלאות אתכם בפרטים, רק נספר שהיום רפי מסודר בשתי עבודות חדשות מהן הוא מרוויח סכום לא רע בכלל. נכון, רפי לא נהיה עשיר, אבל רפי מצליח כבר להתמודד יותר בקלות עם היום יום. הצדיק משטפנשט דאג לו.

הפוסט פרנסה בזכות הצדיק משטפנשט: כשהכסף התחיל לצמוח על העץ של רפי הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הם היו זוג צעיר. הורים מאושרים לתינוקת חמודה. לידה רגילה, משקל תקין, לחיים אדומות ועיניים ערניות. לא היו מאושרים מהם. שניהם עבדו קשה כדי להתפרנס, לממן את הטיטולים והמטרנה, של התינוקת שמילאה את חייהם והיתה כל עולמם. הם לא יכלו לבקש יותר מזה.

אבל בלילה לא בהיר אחד הכל התהפך.

זה התחיל בשיעול טורדני מכיוון מיטת התינוקת, והמשיך בחרחורים שנשמעו ממש לא טוב. הם ניסו להרים אותה, להפוך מהבטן לגב, לתת לה לאכול, לשתות, למדוד חום, אבל החרחורים גברו מרגע לרגע. התינוקת התקשתה לנשום.

אין דבר יותר מדכא מחדר מיון באישון לילה. השעון שם לא קיים, החיים שם הם מעל לזמן.

הם ישבו שם עם תינוקת מחרחרת והמתינו שהאחות תקרא להם. בחוץ הבוקר כבר עלה כשסוף סוף נכנס הרופא ובידיו הבדיקות. פניו לא בישרו טובות.

הם נשארו לאשפוז, והרופאים הסבירו להם על חשש מקורונה בשילוב עם חיידק נדיר עם שם ארוך ומסובך שהתנחל לתינוקת שלהם בתוך הריאות.

מה אפשר לעשות? הם שואלים.

והרופאים משתעלים מעט לפני שהם עונים: לא הרבה… אנחנו ננסה לעשות מה שאפשר, אבל זה קורונה וזה גם חיידק אלים. כדאי שתתכוננו לכל תרחיש…

הם יצאו מהחדר והביטו בחלון. היה נדמה שהשמים נופלים עליהם. התינוקת שהיתה כל עולמם שוכבת במיטה מחוברת לצינורות והרופאים גם לא ממש מעודדים… מה עושים?

מאוחר יותר הגיעה הסבתא לבקר. וכמו בדרך אגב היא מספרת להם על התפילה ההמונית הנערכת על ציון הצדיק משטפנשט בכל ליל שישי (חמישי בערב), אולי כדאי להם לנסות.

הם מנסים.

עובר שבוע, חולפים שבועיים, הם שוב באים למעמד הגדול ביום חמישי. הפעם, כדי להגיד תודה.

הצילומים יצאו נקיים, הרופאים מופתעים, התינוקת נושמת בשלווה ובלי הפרעות.

ומאז הם כאן, כמעט בכל שבוע.

הפוסט כשהתינוקת חזרה לנשום: הישועה המופלאה של הצדיק משטפנשט הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הכביש היה ריק. יצחק סחט את דוושת הגז והאיץ את מהירות הרכב, כדי לנצל את המצב ולהספיק להגיע בזמן הביתה.

מרחוק הוא רואה משאית מזדחלת לה לאיטה בצד הכביש ולכן עבר לנתיב השמאלי של הכביש הדו-מסלולי כדי שיוכל להמשיך במהירות בה הוא נמצא. אבל אז לחרדתו הוא מבחין בדבר נורא.

נהג המשאית חסר האחריות, החליט ללא כל הודעה מוקדמת לבצע פניית פרסה לנתיב הנגדי. בלי לאותת, בלי לבדוק את הכביש, בלי כלום. כך פשוט להסתובב לרוחב הכביש.

יצחק לחץ בחוזקה על דוושת הבלמים אבל באותו שבריר שניה הבין שהמצב אבוד. הוא לא יספיק לבלום וגם אין לו לאן לברוח, המשאית תפסה את כל רוחב הכביש.

עיניו נפערו לרווחה בבעתה בשתי השניות שנותרו עד להתנגשות הבלתי נמנעת.

הוא שמע 'בום' חזק, ומאז אינו זוכר דבר.

הוא התעורר בבית חולים, מגובס מכף רגל ועד ראש ועד בכלל. דקות ארוכות עברו עד שהוא עיכל היכן הוא נמצא. רק אחרי שהתאושש מעט, הוא הבין מדברי הרופאים ומדברי משפחתו, שיש לו נס גדול שהוא בכלל נשאר בחיים.

הבשורה הפחות טובה בפיהם היתה, שכרגע הרופאים מתקשים להאמין שהוא יוכל לעמוד שוב על הרגליים. הם התחילו לדבר עם בני המשפחה על כסא גלגלים על בניית מעלית בבית ועל חיים חדשים של התמודדות.

אבל יצחק לא הסכים להשלים עם הרעיון. הוא ידע שיש משהו יותר חזק מהרופאים.

הוא ביקש מידיד קרוב שיקח אותו ברכב לגבעתיים, ביום חמישי בערב.

שם על יד הציון הקדוש של הצדיק משטפנשט, הוא נשבר בפעם הראשונה. שם הוא החל לבכות כילד ולבקש מהצדיק: אנא, הרופאים אומרים משהו, אבל כולנו יודעים שהם לא הקובעים…

שעות ארוכות הוא נותר שם כשידידו ממתין בסבלנות. הוא חוזר ומבקש, חוזר ובוכה וחוזר ומפציר.

והבלתי ייאמן אכן קרה.

אבל אם תשאלו את יצחק – זה לא בלתי ייאמן, זה ייאמן בהחלט.

שני רגליו הפעילות והבריאות הן שני עדים המוכיחים את כוחו של הצדיק!

הפוסט הישועה של יצחק: לא להתייאש גם אחרי שהרופאים כבר הרימו ידיים הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הפוסט גבי, תל אביב: "אני מגיע כל יום חמישי לקבר הצדיק משטפנשט ורואה ישועה ובעז"ה אני בטוח שאראה עוד ישועות" הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

14 שנה סוחבת מירב את הרגל, מאז גיל 11. זה התחיל בכאבים, המשיך בפצעים ומוגלה ונגמר באשפוזים בלתי נגמרים, כשכל הרופאים לא מצליחים להבין את הסיבה לכך.
אחרי 14 שנה ונסיונות טיפול בארץ ובחו"ל, הכירה מירב על המטוס בחזרה מלונדון – בחזרה מעוד טיפול כושל – את איילה, בחורה תוססת ושמחה, שחוזרת ארצה, לקראת חתונה.
איילה שכבר היתה בת 29, היתה מודאגת לחלוטין מנושא הקמת בית בישראל, שהתמהמהה אצלה, ולא מרצון.
ואז היא ניסתה את סגולת הצדיק משטפנשט, להתפלל על הקבר ביום ההילולא ולמנות שליחים שיתפללו למענה 40 יום על הקבר.
הישועה לא איחרה לבוא.
כעת על המטוס, איילה שיכנעה את מירב לנסות. מה יש לך להפסיד?
מירב החליטה לנסות וכעבור מספר שבועות הנס הזה קרה: הרגל החלימה!
מירב התקשרה אלינו מרוגשת, להודות ולהלל וגם… לפרסם את הנס, בזכות הצדיק משטפנשט!

הפוסט המחלה של מירב נעלמה אחרי 14 שנה, בזכות המפגש עם הכלה איילה הופיע לראשונה ב-שטפנשט..