בעקבות קווים ששרטטנו לדמותו של הרה"ק רבי זלמן לייב ברז"ל שעמד בראש עדת החסידים בטבריה בין השנים תקפ"ג – תרי"ג, התגלה פרשת ההשמטה מההיסטוריה של כולל וואהלין ושמו הטוב של רבי זלמן לייב עצמו.

התברר כי עמידתו בראש עדת החסידים הנמנים על כולל וואהלין, העמידה אותו בפינה שלא נסקרה כראוי ע"י כותבי העיתים כמו הרב אהרן סורסקי בספרו "יסוד המעלה" לתולדות החסידים בארה"ק, הספר שהופיע לפני יותר משני עשורים והתיימר להציג בפירוט רב את תולדותיהם של הצדיקים והחסידים מעליית החסידים הראשונה ואחריה, אך דא עקא שבמשך כל דפי הספר, בחר הכותב הנכבד להתעלם בצורה מכאיבה מהצדיקים ראשי ו"תקיפי ארעא ישראל" כמו הרה"ק רבי יעקב שמשון משפיטווקא והרה"ק רבי זאב וואלף מטשארני-אוסטראה והרה"ק רבי זלמן לייב נשוא מאמרינו, וכל זאת רק בגין היותם נמנים על ראשי ומייסדי כולל וואהלין?! אתמהה.

הגיע הזמן לנקות את האבק מדפי ההיסטוריה שניסו להשכיח מאיתנו ולהזכיר את זכותם הגדולה של הצדיקים בכלל ופעילות כולל וואהלין בפרט.

יש לציין את השתלשלות הקמת הכוללים והשתייכותם לנשיאות צדיקי הגולה, וכדלהלן, בראש כולל וואהלין להחזקת עניי ארה"ק עמדו הרה"ק מאפטא והרה"ק מרוז'ין, לאחמ"כ נפרדו אנשי רייסען (רוסיה) ופתחו כולל נפרד להחזיק את עניי ארץ ישראל מיוצאי רייסען שעמד תחת נשיאותם של מרנן צדיקי בית לעכוביטש וסלונים זיע"א, לימים כאשר יוצאי ארץ רומניה טענו שמקפחים את חלקם בחלוקה פתחו אף הם כולל 'רומניה' ואח"כ כולל 'בסרביה', נושא מרתק זה ראוי למאמר נפרד ומקיף שישפוך אור על ההיסטוריה של הכוללים ועל חשיבות החזקת עניי ארץ הקודש בעיני רבוה"ק שבגולה.

לפנינו מאמרו המושלם והמפורט של החוקר המצויין הרב יצחק אלפסי הי"ו (ירפאהו השם ויחלימהו) בספרו 'החסידות וארץ ישראל' בו שופך אור על הרה"ק רבי זלמן לייב בטבריה זצוק"ל ועל תקופת עומדו בראש עדת החסידים.

רבי יקותיאל זלמן יהודה ליב אבי משפחת ברז"ל

חסד אנו עושים עם רבי יקותיאל זלמן יהודה ליב שעמד בראש הכולל החסידי של "כולל וואהלין" בטבריה ושמו כמו נשכח מכותבי תולדות הישוב בארץ ישראל…שכתבו בערכו כדוגמא: "…מחכמי ורבני האשכנזים בטבריה במחצית המאה הי"ט. היה בין החתומים על העצומה נגד הריפורמה בשנת תר"ו. פרטים נוספים עליו בלתי ידועים". זה הכל, ואוי לאותה בושה. בינתיים התוודעתי לבני משפחת ברזל, שאינם אלא: בני ר' זלמן ליב, שכך היה קרוי בפי העם ומהם קבלתי פרטים רבים על אבי המשפחה הדגול ומעתה ימצא את מקומו הראוי בתולדות הישוב וסוף הכבוד לבוא.

תחילה עלי להבהיר: היו בטבריה שני כוללים של חסידים. כולל רייסין, מייסודו של רבי אברהם מקאליסק. עסקני הכולל הזה זכו לתיאור מלא של אישיותם בספרו של ידידי הרב אהרן סורסקי "יסוד המעלה" חלק ראשון, ואילו בני הכולל השני – כולל וואהלין – לא זכו שייכתב עליהם ספר מיוחד, ורבים כמו גם נושא מאמרנו, נשארו בבחינת נעלמים. את הכולל הוואהליני הקים רבי יעקב שמשון משיפיטובקה – (עיין בערכו). לא נדע מתי בדיוק הוקם הכולל הזה, אבל שליחו, רבי אפרים פישל מזאסלב, יצא בשנת תקנ"ד לפולין והוא שארגן את תמיכתם הנלהבת של צדיקי פולין: רבי מרדכי מנסכיז, ה"חוזה" מלובלין ורבי ישראל מקוז'ניץ בכולל הזה. [ראה גם במאמר על רבי זאב וולף מטשרני אוסטרהא].

שרבי יעקב שמשון משיפיטובקה הקים את הכולל הוואהליני, אפשר גם לראות מן העובדא שרבי אהרן סורסקי מתעלם ממנו לחלוטין ואם כן אין הוא שייך לכולל רייסין. רבי יעקב שמשון מתנצל בפני רבי ברוך ממז'בוז על הקמת הכולל הזה, במכתב מלא התנצלות שנשלח אליו וכאמור יש המפקפקים באמיתותו. רבי יעקב שמשון נפטר בג' סיון תקס"א ואז מילא את מקומו רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא, רבו של רבי מנחם מנדל מקוסוב. רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא (ויש לתקן בספרו החדש של רבי מאיר הלחמי, בהקדמה של אביו: הוא שעלה לארץ ישראל ולא רבי בנימין זאב וולף מזבארז', בנו של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב) נפטר בשנת תקפ"ג ואז מילא את מקומו כראש הכולל נושא מאמרנו, רבי יקותיאל יהודה זלמן ליב, כפי שנראה מחתימותיו ומהמכתבים הבאים ששלח כולל הפקידים והאמרכלים מאמסטרדם.

מסורת המשפחה מספרת שרבי זלמן ליב נולד בשנת תקל"ו (בעיר קיטוב. בספר 'החסידות' כתבתי תקכ"ח). אביו, רבי ישכר דוב (ולא רבי צבי הירש) היה בן בתו של ה"נודע ביהודה" – מסורת החייבת לדעתי בדיקה, שכן כותבי תולדות הנודע ביהודה אינם מכירים נכד שכזה והרי רבי זלמן ליב, הנין, נולד עוד בחיי ה"נודע ביהודה" שנפטר בשנת תקנ"ג, אילו היה רבי זלמן ליב נינו של ה"נודע ביהודה", היה בוודאי טורח לציין זאת באחת מחתימותיו. על תולדותיו בטרם עלה ארצה, כותב לי נחום ברזל ואני מביא את הדברים בלשונו:

"מילדותו הכירוהו כילד פלא, כי הצטיין מאוד בלמודיו ובצעירותו כבר יצא שמו גאון ותפארת בתור גדול בתורה, ביראה, בחסידות ובמדות תרומיות. הוא היה חברו ועמיתו של הרה"צ רבי מנחם מענדל מקוסוב, מיסד שושלת חסידי קוסוב וויזניץ, שניהם יחד היו תלמידיו המובחרים והמובהקים של הרבי רבי זאב וועלוויל מטשרנואוסטרה ז"ל, תלמיד המגיד הגדול ממזריטש. והוא, רבי זלמן לייב, לא רצה בשום אופן לקבל עליו את התואר רבי של חסידים שאנשי הסביבה בהסכמת הצדיקים הגדולים שבדור בקשו לקבל אותו עליהם.

בהיותו בן חמש עשרה שנה, בשנת תקנ"א, בא בברית הנישואין עם אשתו הילדה המפורסמת ביופי ובטוהר המדות רחל בת הגביר המפורסם בנש"ק רבי מאיר האייער מסערעט בוקובינה.

משך שלש שנים אכל על שולחן חותנו הגביר והתמסר בשקידה נפלאה ללמוד התורה והתנהגות חסידית. פעם הלך בשוק שקוע ברעיונותיו הקדושים ונאבד ממנו ארנק עם כסף וזה בלבל אותו קצת. אז בא הביתה ופנה תיכף לאשתו המחוכמת: "רחלה", נאבד ממני ארנק כסף וזה השפיע לבלבל את מוחי ולכן החלטתי: אם כסף יכול להשפיע על מוחי אני מוכרח לעלות לארה"ק, ששם יוכל מוחי להיות שקוע רק בדברי תורה וקדושה ושום דבר לא יוכל לבלבל אותי ובכן אני פונה אליך בשאלה: מה אעשה? בחו"ל איני יכול להשאר, אולם אני לוקח בחשבון שאת אשה צעירה מאוד ושמה קשים קצת החיים הגשמיים, וגם לא תוכלי להשיג לך חברות כמוך ולכן את צריכה להחליט מה לעשות. ענתה לו: זלמינקע, איך בין מקבל דיר צו פאָלגן אין אַלע אומזיכטן, אבי מיט דיר צוזַאמען, מיין בעסטער פאַרגעניגן וועט זיין אַז דוּ וועסט זיך קענען פיהרן דיין הייליגן וועג איידער אַלע גשמיותדיקע פאָרגעניגן אין חוץ לארץ", ("אני מקבלת עלי לשמוע בקולך בכל הענינים ובלבד שאהיה אתך ביחד, הסיפוק הגדול ביותר שלי יהיה, אם תוכל לנהוג בדרכך הקדושה, יותר מכל הסיפוקים הגשמיים שבחוץ לארץ") אמר לה רבי זלמן לייב:

"תהי מבורכת מאלקים ואנשים" ואני מבטיחך שבארצנו הקדושה תפקדי ללדת בנים ובנות, ועוד תוכלי לראות דורות ישרים יבורכו. בעזרת השי"ת אנחנו נוסעים בשעה טובה ומוצלחת. תיכף התחילו להתכונן לנסיעה ונסעו דרך קושטא בספינת רוח ומשוטים משך חצי שנה על הים עד הגיעם לחוף עכו, משם המשיכו דרכם לעיה"ק טבריא. שמה גר האדמו"ר מקאליסק ולשם הי' מיועד הרבי רבי וועלוויל הנ"ל – מטשרני-אוסטרהא – לבא ולהתיישב".

רבי זאב וולף הגיע לארץ בתשרי בשנת תקנ"ט והצטרף לכולל של רבי יעקב שמשון משיפיטובקה (ועל כן לא זכה גם הוא להזכר כערך בספרו של רבי אהרן סורסקי). כאמור, אף מילא את מקומו משנת תקס"א ועד לשנת תקפ"ג. סביר להניח שרבי זלמן ליב עלה לארץ עם רבו הנזכר בשנת תקנ"ט ועדיין הוא צעיר מאוד לימים. כך כתבתי גם בספר "החסידות מדור לדור".

לפי מסורת המשפחה, והדבר אפשרי, הלך רבי זלמן ליב ל"שולחנו" של רבי אברהם מקאליסק שעמד בראש הישוב הטברייני (ולא אל רבו?), אלא שהתיישב בסוף השולחן, כדי שאיש לא יכירו, שהרי עשה זאת ב"סעודה שלישית" בשעת דמדומים, אולם לא היה דבר נסתר מרבי אברהם והוא קרא לאברך הצעיר: "אברך בוא הנה" (יונגע מאן קום אהער).
"הקליסקער הושיבו לימינו והמנהג היה שהיו מגישים לשולחן תרנגולת ממולאת, והרבי בעצמו היה מחלק לחבריא וכשהכניסו את הקערה עם התרנגולת והעמידו אותה לפני הרבי כרגיל, מסרה הקליסקער הקדוש לרבי זלמן לייב ואמר לו: נא, טהייל דו, אין איך מאך דיך פאַר א פיהרער פון דער חבריא אין בעל הבית אויף דעם ארץ ישראל געלד כל ימי חייך. (תחלק אתה, אני עושה אותך למנהיג החבריא ובעל הבית על "כספי ארץ ישראל" כל ימי חייך"). אחרי זמן קצר הגיע גם הרבי רבי וועלוויל, ורבי זלמן לייב אתם, ניהלו יחד את השולחן והתקרבו יחד בלב אחד כאיש אחד ובכל ענייני ארה"ק חתמו שלשתם יחד הקדוש מקאליסק, השני רבי וועלוויל והשלישי רבי זלמן ליב.

אמנם למען האמת רבי יקותיאל יהודה זלמן ליב, לא חתם על אף מסמך יחד עם רבי אברהם מקאליסק ומכתבים ממנו יש לנו למכביר. גם רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא לא חתם עם רבי אברהם מקאליסק, כי אכן שני כוללים הם והכולל של ואהלין לא זכה לפרסום ומכתבי השנים מכולל ואהלין עבור הכולל "שלהם" לא נשתמרו. לפיכך, גם את הסיפור הבא, ואנו מביאים גם אותו בלשונו של ר' נחום, אנו מביאים באותה הסתייגות:

"מקובל שביום פטירתו – של רבי אברהם מקאליסק – ציווה לעשות לו אמבטי' ולרבי זלמן ליב, תלמידו המובהק, אמר שיילך לטבול בים כנרת ואח"כ שיכנס למטתו, וישב ישיבה מזרחית, והניח ראשו – רבי אברהם מקאליסק – על ברכי רבי זלמן ליב והרים את שתי ידיו ואמר: "האדרת והאמונה לחי עולמים"; והוסיף להרים את הידיים באומרו: "הבינה והברכה לחי עולמים", והוסיף להרים את הידיים ואמר: "הגאוה והגדולה לחי עולמים". בחדר שרר פחד איום ואף אחד מהחבריא לא יכול היה להכנס וכשהרים את ידיו עוד יותר, אמר "הדעה והדבור לחי עולמים" סגר את עיניו הקדושות ומסר את נשמתו לחי עולמים. ואז פרץ זלמן ליב בבכי והכריז "גברו האראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש". סביר להניח שמדובר ברבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא, שכן סדר הסתלקותו של רבי אברהם ידוע לנו.

סביר להניח כי גם רבי אברהם שמשון מראשקוב בנו של רבי יעקב יוסף מפולנאה ומוציא לאור של ספרו "תולדות יעקב יוסף", לא נזכר אפילו פעם אחת במכתבי רבי אברהם מקאליסק – והוא ישב בטבריה ובצפת – משום שהשתייך לכולל השני. (נפטר בח"י אלול תקנ"ט). לאחר שנת תק"ע עמדו בראש הכולל ה"רוסי" – רבי צבי הירש הארקער ורבי מאיר ביכובר.

בשנת תקפ"ב נאסרים ע"י הפחה התורכי ראשי שני הכוללים: רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא ורבי צבי הירש הארקער. יום שחרורם – ה' באדר – היה ליום חג. בשנת תקפ"ז, בעקבות רעש קשה, הסכימו שני הכוללים לשלוח שליח אחד לתורכיה וכך יש לנו תעודה ראשונה של עסקני הכולל הוואהליני: נושא מאמרנו כראשון החותמים, טודרוס מסניאטין (אי אפשר לזהותו ואברהם יערי אינו מעתיק את שמו, ואולם זיהינו את שמו מתעודה אחרת), זאב וואלף מאוסטרהא. מבני הכולל ה"רוסי": מרדכי בן יצחק (מסטולין), שאול הלוי – עמד בראש הכולל לאחר שנת תקצ"ג, חיים דוד הקטן שנספה ברעש תקצ"ז, דוד ארי' במהר"מ ז"ל (לא נזכר כערך אצל רבי אהרן סורסקי).

השליח הוא ישראל קרא, כנראה מהכולל הוואהליני, שאינו נזכר במקורות אחרים (ולא אצל סורסקי) ובמכתב שנלווה אליו נאמר:

"האותיות אשר תבאנה… להגיד… מן המצר יד עניין ק"ק אשכנזים הי"ו כולל וואלין וכולל רוסיא הי"ו… על אדמת… טבריא ת"ו ע"י ציר אמונים מע' השד"ר… כמו"ה ישראל קרא הי"ו… כי הקרה ה' יוקר השערים… ותעל הארבה ולא נותר כל ירק עשב בכל גבולינו… העניים והאביונים בצערים… לא יכילו גווילין וניירות… וחלילה אין כוונתינו לנגוע במה שמוכן לחבירו היינו קופות והקדישות קבועות לשם אחינו… הספרדים… ולא נצרכה אלא להעדפה לזכות בנו גם ק"ק אשכנזים… ולעשות לנו נדבה חדשה… החותמים פעה"ק טבריא… בחדש סיון… שי למורא לפ"ק (תקפ"ז)…

ודאי הוא ששני הכוללים שלחו מכתבים רבים נוספים. נשתמר מכתב משנת תקפ"ח והפעם כבר בחותמת אחת והחתימות אינן לפי סדר הכוללים והם בטור ראשון: רבי יקותיאל זלמן יהודה ליב, זאב וואלף מאוסטרהא (וואלין), רבי חיים דוד הקטן (רוסיה), דוד אריה ליב (רוסיה) רבי דוד בן הרב מחמלניק – רבי אברהם דב חתן רבי יעקב יוסף מפולנאה לא נזכר אצל סורסקי וכנראה וואלין, רבי טודרוס (וואלין), רבי שאול הלוי (רוסיה).

בשנת תק"ץ שוב נפרדו הכוללים והפעם הפסיקו גם להתפלל יחד. כמובן שנתעוררו מחלוקות (ראה שו"ת חתם סופר חו"מ, סימן י"ב). השפעת כולל רוסיה הלכה ופחתה (במפקד משנים תקצ"א-תקצ"ג הם מנו פחות מ-100 נפש, כולל אלה היושבים בצפת).

לא אדע מדוע התעלם ידידי רבי אהרן מהמסמך שהתפרסם והוא משנת תר"ה ושוב חתומים עליו שני הכוללים ובהחלט שייך לספרו. המסמך קשור בנסיעתו של השליח רבי משה יפה, שיצא בשליחות למצרים, תימן והודו.

בראש החותמים: יקותיאל זלמן יהודא ליב, ועוד רבים…

מסמך נוסף, והוא משנת תק"ץ פורסם רק בחלקו ע"י רבי אהרן וגם בו חתום רבי יקותיאל זלמן והוא, אכן, נשלח רק ע"י כולל וואלין.

נזכיר גם כי מסורת המשפחה מספרת גם על יציאתו של רבי זלמן ליב לפולין "בשליחות שני הקדושים" – רבי אברהם מקאליסק ורבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא, – "ואז התאכסן אצל הרבי רבי ברוך נכד הבעש"ט, במזבוז, משך שלושה חודשים להיטיב את מצב כספי קופת הרמב"ן ואכל עם הרבי ברוך בכל יום ויום בקערה אחת וזה הי' דבר נדיר מאוד אצל הרבי רבי ברוך ז"ל".

גם מסורת זו אינה נזכרת בשום מקור אחר ואם קבלה היא – נקבל!

הפוסט פולמוס הכוללים בטבריה: הסופר הרב יצחק אלפסי משיב לסופר הרב אהרן סורסקי הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הרב הראשי לישראל, הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, בריאיון מיוחד עם שטפנשט. לקראת יום ההסתלקות ה-78 של הגאון הגרמ"ח לאו זצ"ל, כפי שדיווחנו כאן, נועדנו לשיחה עם בנו הגאון הגדול הגרי"מ לאו שליט"א, אשר כדרכו בקודש שיתף בפרטים היסטוריים ובאנקדוטות מרגשות, אשר הרב שליט"א בזכרונו הפנומנלי לא מחסיר אף פרט ופרט, כשכל אחד מהם יכול למלא כרכים רבים.

כבר בתחילת השיחה, אומר לנו הרב לאו: "כשהקמתם את מוסדות שטפנשט כיתתתי רגלי בכל מקום בבני ברק ובת"א בהילולות הצדיק משטפנשט והזדמנויות נוספות להשתתף ולשאת דברי תורה בכינוסים אלו" ומציין את תרומתו הגדולה בעת זכינו לקומם את זכר בית שטפנשט.

האמת שהעיר ת"א הייתה משכנם של הצדיקים לבית רוז'ין בחייהם, אולם לאחר פטירתם בתחילה הם העדיפו להטמן בטבריה או בירושלים, רק בשנים שלאחר מכן החלו להטמן בעיר תל אביב שזכתה להיות משכן לצדיקים קדושים אלו. כך מוסיף הרב לספר ולתאר לנו בשפתו העשירה והקולחת השוזרת מאמרי חז"ל רעיונות תורניים לצד עובדות היסטוריות הנכרכים זה בזה באומנות ובציוריות.

"זכינו לערוך מעמד סיום הש"ס בעיר שאץ מקום רבנותו של אבי הרב בחודש שבט האחרון כשהשמיים עוד היו פתוחים" אנו מזכירים לרב, "אכן היה לי שם שליח נאמן ה"ה בני הגאון הרב משה חיים שליט"א שאף קרוי על שמו של הרב דשם, זו הייתה סגירת מעגל כפולה שכן בן דודו של אבי רבי מאיר שפירא זצ"ל היה מחולל הרעיון הדף היומי, ואין מקום יותר ראוי מלערוך מסיבה תורנית זו מאשר בעיר שאץ שברומניה מקום הולדתו של מחולל הרעיון הכביר שמעתי שהוא נשא שם נאום שמזכיר את נאומיו הגדולים של אבי שכיהן שם ברבנות והתפרסם בנאומיו המלהיבים והמעוררים".

רצינו לשמוע מפי כבוד הרב על אביו הגרמ"ח לאו הי"ד. האם אתם זוכרים אותו?

איני זוכר הרבה מאבי, שכן כשהייתי בן חמש שנים וארבעה חודשים לקחו אותו לטרבלינקה. אבל מעט הנני זוכר את מראה פניו, את פיאותיו, ואני זוכר גם איך שהרשע היכה אותו, כמו שמתואר בהרחבה בתחילת הספר "אל תשלח ידך אל הנער".

אבי הרב חיבר את הספר "קידוש ה'", ואת כל חיו הקדיש לברר ענין זה בהלכה ובאגדה. הוא עוד הספיק לשלוח את הספר בכתב-יד לגדולי הדור, גאב"ד טשעבין השיב לו הערות על הספר ואבי השיב לו הערות על מכתבו.

אצל מי למד אביכם הגרמ"ח?

אבי נולד בעיר לבוב, בירת גליציה המזרחית, ונקרא שמו בישראל על שם זקנו הגאון ר' משה חיים שור, אביו של ה"מנחת שי". הוא הסתובב בצילם של כל גדולי וגאוני גליציה, אצל גאב"ד טשעבין, וכמו כן היה תלמיד של הגה"ח ר' שמואל יצחק שור בעל ה"מנחת שי" וקיבל ממנו סמיכה כשהיה בן טו"ב שנים בלבד. כמו כן למד אצל הרב דריישא, והיה חסיד טשורטקוב.

איך הגיע לכהן ברבנות שאץ?

עיר רבנותו הראשונה של אבי זצ"ל היתה העיירה שאץ שברומניה, לפי שבזיוו"ר הוא היה חתנו של ה"אהבת ישראל" הוא נשא את בתו הרבנית דבורה ע"ה. הוא היה גיסם של האדמורי"ם ה"דמשק אליעזר", ה"אמרי חיים", ה"מקור ברוך" והרה"ק מווישווא, ואז התמנה להיות רבה של העיר שאץ. בהמלצת חמיו ה'אהבת ישראל' שהתגורר אז בגרוסוורדיין (מרחק 450 קמ"ש) אשתו הרבנית דבורה ע"ה נפטרה בקיצור ימים ושנים, והסבא ה"אהבת ישראל" גידל את אחי הגדול מו"ה יהושע יוסף (שיקו הגר-לאו), שלמד יחד עם ה"ישועות משה" בעיר גרוסוורדיין. חמיו ה"אהבת ישראל" ציווה על אבי להקים בית שני, כשאבי היה אז צעיר לימים כבן שלושים שנה בלבד, ושלחו שיחזור לגליציה. הוא נשא את בתו של הרב של סקאווין, הרב פרנקל-תאומים, מצאצאי הגאון ה"ברוך טעם" והרה"ק ה"דברי חיים" מצאנז, אבל נשאר תמיד מקושר לחמיו מזוו"ר ה"אהבת ישראל" מוויז'ניץ ואף היה מתפלל בנוסח ויז'ניץ.

לאחר מכן התמנה אבי להיות הרב של העיר פרעשוב, שם כיהן ברבנות שבע שנים, ומשם עלה לכהן ברבנות העיר הגדולה פיעטרקוב, שם מילא את מקומו של בן דודו הגה"ח ר' מאיר שפירא שהיה רבה של העיר, וכאשר נתמנה ר' מאיר להיות רבה של העיר לובלין, קיבל אבי את רבנות העיר פיעטרקוב.

מה היו תולדות חייו בפיעטרקוב?

האמת היא, שבפיעטרקוב היה ישוב יהודי יותר גדול מאשר בעיר לובלין, אלא שרבנות העיר לובלין היתה רבנות יותר נכבדה, רבנות שנמשכה מאז ימיהם של רבותינו גדולי האחרונים המהרש"ל, המהר"ם, רבי שכנא ושאר גדולי העיר, בסיבת הקמת הישיבה בלובלין עבר רבי מאיר ללובלין ואבי התמנה למלא את מקומו. כשעמד הגאון ר' מאיר שפירא לפתוח את הישיבה הגדולה בלובלין, הוא נסע לכל ישיבות ליטא לבדוק כיצד לבנות את סדרי הישיבה, ובמסעו היה אז במיר ובראדין, בטעלז ובנובהרדוק ובסלבודקא, בהיותו איש אמת חיפש את האמת בכל המקומות.

ידוע הסיפור עם ידו של אבי (זה היה לפני שנולדתי), שבנוסעו ברכבת הפילו אותו אנטישמים בין שני קרונות הרכבת. כיסה אבי את ראשו ביד ימינו וקרון הרכבת עלה על ראשו והוא ניצל, אבל ידו נפצעה מהרכבת, ונאלצו לקטוע את יד ימינו, ואז הרגיל את עצמו לכתוב ביד שמאל. הכניסו אותו לחדר ניתוח לקטוע את ידו, וכאשר התעורר מהניתוח אמר "ברוך ה' שהיד של התפילין נשארה בשלמות".

שם הרב 'ישראל מאיר' – על שום מה?

כשנולדתי קרא לי אבי בשם "ישראל מאיר", ישראל על שמו של ה"אהבת ישראל" – חמיו מזיוו"ר של אבי, ועל שמו של הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב, שנסתלק בשנת תרצ"ד, חמישה שבועות לאחר הגה"צ ר' מאיר שפירא. והשם "מאיר" קרא לי על שמו של הגה"צ רבי מאיר שפירא. הוא גם קרא לי כך על שמו של ה"חפץ חיים" – ישראל מאיר, משום שאבי היה מקושר לשלושת הצדיקים האלו: הרה"ק מטשורטקוב, החפץ חיים, והגה"ח ר' מאיר שפירא, וכולם נסתלקו בתוך שלושה חודשים: החפץ חיים נסתלק בכ"ד אלול תרצ"ג, הגה"ח ר' מאיר שפירא נסתלק בז' חשון תרצ"ד, ובי"ג כסלו נסתלק הרה"ק מטשורטקוב. מספרים שכאשר באו להודיע להרה"ק מטשורטקוב על פטירתו של הגה"ח ר' מאיר שפירא, שהיה מחסידי טשורטקוב, קרא עליו את הפסוק "ואת יהודה שלח לפניו להורות", שהרי שמו של המהר"מ שפירא היה ר' יהודה מאיר, ובזה רמז הרבי שגם הוא עצמו עומד להסתלק מהעולם.

מה ידוע על מותו על קידוש ה'?

אבי כיהן ברבנות העיר פיעטרקוב עד למלחמה הנוראה, שם נלקח על ידי הרשעים לטרבלינקה יחד עם כל יהודי העיר, בי"א מרחשון תש"ג, לשם נלקח יחד עם אחי הק' שמואל יצחק הי"ד, שנקרא שמו בישראל על שם הסבא הגה"ח ר' שמואל יצחק שור. ביום שהם הגיעו עם הרכבת מפיעטרקוב, הגיעה לשם גם הרכבת של העיר פרעשוב. שם ברציף נפגשו רגע לפני שנכחדו שתי קהילות גדולות בישראל שבשתיהן כיהן אבי כרב שתי הקהילות לא הכירו זה את זה אך הרב של שתי הקהילות איחד ביניהם בחייהם ובמותם. בפרעשוב לא בחרו ברב לאחר שאבי עזב את העיר, ומצודתו של אבי נשארה פרוסה עליה גם בהיותו רבה של פיעטרקוב, ובאותו יום איום נפגשו שתי הקהילות יחד בטרבלינקה. אבי נשא שם נאום גדול לפני שנדחפו לתאי הגזים, כמו שהעידו הניצולים מטרבלינקה. בנאומו אמר כי מכל תרי"ג המצוות נשארה לנו, ליהודי פיעטרקוב ופרעשוב, הזכות לקיים עוד מצוה אחת. לא היה בידם לא טלית ולא תפילין, לא שבת ולא יום-טוב, כי אם מצות קידוש השם, "ונקדשתי בתוך בני ישראל", ומאחר שכך הוא, הבה אחים נקיימנה בשמחה על הזכות שנשארה לנו לקיים מצוה אחת. וסיים אבי ואמר: "ואני מבטיח לכם שיתקיים בנו דברי הנביא 'כי בשמחה תצאו', עליהם אמר הרבי ר' בונם מפשיסחא שבכח השמחה אפשר לצאת מכל הצער והיגון של העולם הזה. ואני מוסיף 'ובשלום תובלון', שבשלום יוליכו אותנו לעולם הבא, לעולם שכולו נצח". לאחר מכן אמר יחד עם בני שתי הקהילות "שמע ישראל", ואמר את הוידוי, וכל אלפי היהודים אמרו אחריו את מילות הוידוי. היה זה ביום פטירתה של רחל אמנו, לה הובטח ההבטחה 'מנעי קולך מבכי ועיניך מן דמעה'.

איך אתם ניצלתם?

אני ניצלתי מהתופת, היות שאבי ידע שבבוקר עומדים לקחת את היהודים מהעיר, ואף שלא ידע להיכן לוקחים אותם, אבל ידעו שעומדים להוציא אותם מהעיר. הוא לא רצה ללכת למקום מחבוא, כי הם חיפשו בראשונה אחר הרבנים, וחשש שאם לא ימצאו אותו יגבירו הרשעים את החיפושים ומי יודע כמה יהודים יהרגו על ידי זה. הוא סידר מחבוא עבור אמי ועבורי, והוא עמד ליד בית-הכנסת הגדול עם ספר-התורה בידו, וכך עלה לרכבת עם יהודי העיר יחד עם אחי הגדול שכבר היה בגיל בר-מצוה. וביום שנלקחו, בו ביום עלתה נשמתם בסערה השמימה.

מהגיטו בפיעטרקוב עברתי למחנה עבודה בצ'נסטחוב ומשם לקחו אותנו למחנה הריכוז בגרמניה -בוכנוולד, ולאחר ההצלה עליתי עם עלית הנוער יחד עם אחי נפתלי ז"ל לארץ ישראל, ובתשעה באב תש"ה כבר היינו בעתלית.

איך מנציחים כזו אישיות רבת אנפין?

גולת הכותרת היא הישיבה על קברו על שמו של אבי, זכינו והקמנו את הישיבה "חיי משה" בירושלים עיה"ק הנודעת לשם ותהילה בכל רחבי תבל, בראשות חתני הגאון הגדול ר' בנימין קאהן שליט"א, בעל עיון מעמיק ובעל השקפה נפלאה, זכתה ישיבה זו שפקע שמה בכל העולם כבית גידול של עמלי תורה וגדולי תורה, הרבה מבוגרי הישיבה מכהנים כרמי"ם וראשי ישיבות ודיינים, ועל כולם יש את החותמת שהם "בוגרי הישיבה חיי משה", כך זכינו להנציח את שמו של האבא בכל העולם. זוהי ישיבה שאין בעולם החסידי ישיבה ברמת לימוד גבוהה כמוה, ובראש הישיבה עומד הגאון הגדול ר' נפתלי נוסבוים שליט"א, שהוא דמות נפלאה. הישיבה הוקמה בשנת תשמ"ט, אז קיימנו את ה"הושיבו ישיבה על קברו" על שמו, וברוך ה' שהישיבה גדלה והצליחה וגם עשתה פרי.

הפוסט הרב הראשי הרב ישראל מאיר לאו בשיחה מיוחדת לעלון הפופולרי 'באר בשדה' של מוסדות שטפנשט הופיע לראשונה ב-שטפנשט..