נירדהאז – שטפנשט. https://shtefenesht.org אתר הישועות הגדול בעולם Mon, 18 Jan 2021 12:56:26 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=5.5.13 https://shtefenesht.org/wp-content/uploads/2019/03/cropped-לוגו-PNG-32x32.pngנירדהאז – שטפנשט.https://shtefenesht.org 32 32 רומניה: הגאון ההונגרי שלמד והרביץ תורה ברומניהhttps://shtefenesht.org/5186/ https://shtefenesht.org/5186/#respond Mon, 18 Jan 2021 09:38:16 +0000 https://shtefenesht.org/?p=5186הגאון הצעיר רבי אברהם שמואל בנימין סופר זצ"ל בעל שו"ת "דברי סופר" בן הרה"ק ה'יד סופר' מערלוי, נלב"ע כ"ד טבת תש"ח ומנו"כ בערלוי הגאון הצעיר הגאון הצעיר רבי אברהם שמואל בנימין סופר זצ"ל, בנו של הגאון הקדוש רבי משה סופר הי"ד בעל "יד סופר", היה גאון עצום בתורה שנפטר לבית עולמו בגיל צעיר ביותר בהיותו בחור […]

הפוסט רומניה: הגאון ההונגרי שלמד והרביץ תורה ברומניה הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

]]>

הגאון הצעיר רבי אברהם שמואל בנימין סופר זצ"ל

בעל שו"ת "דברי סופר"

בן הרה"ק ה'יד סופר' מערלוי, נלב"ע כ"ד טבת תש"ח ומנו"כ בערלוי

קבר הגאון רבי אברהם שמואל בנימין סופר
קבר הגאון רבי אברהם שמואל בנימין סופר

הגאון הצעיר

הגאון הצעיר רבי אברהם שמואל בנימין סופר זצ"ל, בנו של הגאון הקדוש רבי משה סופר הי"ד בעל "יד סופר", היה גאון עצום בתורה שנפטר לבית עולמו בגיל צעיר ביותר בהיותו בחור כבן עשרים ושש, ועם זאת הספיק למלא כריסו בש"ס ופוסקים ולהשאיר אחריו ברכה את השו"ת "יד סופר".

רבי אברהם שמואל בנימין זצ"ל נולד בב' תמוז תרפ"ב בעיירה ערלוי, לאביו הקדוש רבי משה סופר הי"ד, בנו של האי סבא קדישא שר התורה והיראה רבינו שמעון סופר זצוק"ל בעל "התעוררות תשובה". אמו של רבי אברהם שמואל בנימין זצ"ל היתה בתו של הגה"צ רבי משה יוחנן שאנפעלד זצ"ל, אב"ד יאיפאלווא, בעל "נחלי מים".

בבית רם ונישא זה, מקדש מעט בו היו ספוגים רוח קדושה וטהרה ממורשת אבות המשפחה מרנא ורבנא החתם-סופר זצוק"ל וצאצאיו ממשיכי דרכו, גדל והתחנך לאהבת תורה ויראת שמים ולמציאת חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.

זקינו הגאון הקדוש רבינו שמעון סופר זצוק"ל, גאב"ד ערלוי, בנו של רבינו ה"כתב סופר" ונכדו של מרן ה"חתם-סופר" וחותנו הגאון רבי עקיבא אייגר זצוק"ל, היה נערץ ומקודש על רבבות אלפי ישראל כצדיק הדור.

אביו רבה של ערלוי

אביו המופלא רבי משה בעל ה"יד סופר" זצ"ל, הצטיין אף הוא בגדלותו בתורה ובצדקתו ויראתו הקודמת לחכמתו, וכיהן משך קרוב לשלושים שנה כדיין מתא על פניו בערלוי.

משחר ימי נעוריו חשקה נפשו בתורה ופיו לא פסק מגירסא בימים ובלילות. כשעמד על בוריו הורו לו זקניו ואביו לקיים בנפשו "הווי גולה למקום תורה", בהתאם לדברי זקינו מרן החת"ם-סופר זצוק"ל שיש לצאת ללמוד תורה אפילו כשהאב גאון ורב גובריה בישיבה בביתו, מ"מ יש לילך למקום ישיבה אחר.

בישיבות הונגריה

ראשית דרכו היתה אל מרכזי התורה המפורסמים בגליל העליון של הונגריה (אויבערלאנד), כדוגמת הישיבה בק"ק וועדפעלט בראשות מרא דאתרא הגה"צ רבי יוסף אשר פאלאק זצ"ל, והישיבה בק"ק פאקש שבראשה עמד הגה"צ רבי שמשון אלטמאן זצ"ל בעל "שיבולת הנהר". בשנים מאוחרות יותר שם פעמיו אל הישיבה הגדולה בק"ק ביאדמוט מיסודו של הגה"צ רבי חיים אהרן דוד דייטש זצ"ל בעל "תבואות גורן", וישב כתלמיד לפני רבו לקבל תורה מפיהו.

מושך בעט סופר מהיר

מלבד עוצם שקידתו ובקיאותו העצומה הצטיין גם בשכל חריף ובכח החידוש, והיה ידוע בין חבריו כעוקר הרים ומשדד עמקים. בנוסף לכך ידע והשכיל למשוך בעט סופרים מהיר והעלה בכתובים חידושים ופלפולים למכביר בקולמוס נאה ובסגנון בהיר ונמלץ. ביניהם ניתן למנות את הג"ר אברהם לייב שפרייער זצ"ל מנירדהאז בעל "מנחת יהודה", הג"ר מרדכי בריסק זצ"ל אב"ד ור"מ טאשנאד, דודו הג"ר שמואל חיים סופר אב"ד זאגרוב, הג"ר נטע שלמה שליסעל זצ"ל ראב"ד מונקאטש בעל "נטע שעשועים", ועוד רבים.

גרגירים אחדים מחידושיו והארותיו נזכרו בספרו של אביו מהר"מ זצוק"ל שו"ת "יד סופר" בו מכתירו אביו בתארים מופלגים. מבין חידושים אלו שהובאו משמו ניכרת בקיאותו העצומה בספרי הפוסקים והמשיבים קדמאי ובתראי לצד כשרונו המיוחד לדמות מילתא למילתא.

הוא הפליא עד מאד בבקיאותו בספרי הפוסקים, לרבות ספרי שו"ת מגדולי תקופתו, כשהוא שקיל וטרי או מסתייע בדבריהם מתוך בירור יסודי של הנושא הנידון, עד שהספיק לכתוב במשך ימים ספורים קונטרסים שלמים מלאים וגדושים בחידושי-תורה, בהיותו כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק.

תורה שלמדתי באף

היו אלו ימי צרה ומצוקה. רוב ארצות מזרח ומערב אירופה נאחזו בלהבות האשמדאי הרשע ימ"ש ועל רבבות אלפי ישראל כבר הונפה מאכלת הכליון רח"ל. רק על יהודי הונגריה טרם כלתה הרעה בעת ההיא, אולם הפחד והחרדה מפני הבאות ריחף באוויר. איש לא ידע מה ילד יום, ומצב החרום ששרר במדינה נתן אותותיו בכל ענפי החיים. רק באוהלי שם הלא הן הישיבות הקדושות ישבו בחורי חמד והתייגעו בתורה ללא שום שינוי, ויחידי סגולה כדוגמת רבי אברהם שמואל בנימין קיימו בנפשם את הפסוק "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי" והיו מסוגלים אפילו בזמנים הקשים ביותר לשכוח מעולם ומלואו ולהעמיק עיונים בתורה מתוך צילותא דשמעתתא כיומא דאיסתנא.

באיגרת-תורה שכתב בשנת תש"ג, התנצל רבי אש"ב בפני אחד משואליו כי "תקצר היריעה מהכיל גודל טרדות לימודי אשר רבו עד למעלה משיעורים תמידין כסדרן, ועכ"ז למען אהבתי ללומדי תורה תורת ד' לקחתי לי מעט פנאי והנני משיב בקצרה כיד ד' הטובה עלי". באותה שנה זו הוא היה בחור בן עשרים ואחת שנה בלבד בישיבת יארמוט, וכבר הספיק להשלים ולערוך לדפוס את שני חלקי ספרו שו"ת "דברי סופר", המכיל שאלות ותשובות בארבעת חלקי ה"שולחן-ערוך" ועוד ענינים, ומעוטר בהסכמות נלהבות מגדולי ישראל.

באותה עת חיבר והכין בכתובים ספר נפלא נוסף בשם "מחזה אברהם" ב' חלקים, המכיל אוצר בלום של הארות וציונים לשו"ת חתם-סופר או"ח ויו"ד, אותו כינס וערך בעצת הגה"צ רבי מאיר יהודה פרייא זצ"ל משוראן בעל "שבט מישור", כשביקר פעם בבית זקינו מהרש"ס זצ"ל בערלוי. כתב-יד זה היה מאבני היסוד של סדרת הספרים הגדולה "ליקוטי הערות" על שו"ת חתם-סופר (י"ל ע"י מכון חת"ס בעריכת הגה"צ רבי יששכר דוב גולדשטיין זצ"ל). למגינת הלב אבדו מרבית כתביו של רבינו בצוק העיתים של מלחמת העולם השניה, וחבל על דאבדין בעת הידוע שנת תש"ה אך גם המעט ששרד לפליטה מלא וגדוש חידו"ת מאירים כקילורין לעינים כאשר עיני הקורא בספר הנוכחי תחזינה מישרים.

ורחמיו על כל מעשיו

כגדולתו בתורה כך הצטיין ביראתו הקודמת לחכמתו ובכל מידה נכונה שהזכירו חכמים. היה איש חמודות בעל נפש זכה ולב חנון ורחום. סיפרו לדוגמא מקורבי בית אביו, שבימי הצרות בשנת תש"ב או תש"ג הגיע מפולין לערלוי יהודי פליט שברח מן הגיהנום הנאצי ונכנס להתגורר כדייר משנה בשכירות מלאה בצל קורתו של ת"ח פלוני שהיה מטופל במשפחה גדולה. יום אחד נזדמן רבינו אל ביתו של אותו ת"ח ועלה באוזניו קול טענות ומענות שהחליפו ביניהם בעה"ב והדייר הפליט בנוגע לתשלום שכ"ד. מיד רמז לבעל הדירה שיניח לפליט והוא שילם לו אח"כ עבורו מהכספים המועטים שחסך לעצמו. עובדה זו – כפי שהעידו מכריו – לא ללמד על עצמה בלבד יצאה כי אם על כל מעשיו הטובים והמשובחים שנתן נפשו להתחסד עם זרע רחומיו של הקב"ה ברוח נדיבה.

השידוך שלא יצא אל הפועל

שמו הטוב הלך לפניו ובהגיעו לפרקו התחילו לדבר בו נכבדות ממשפחות המיוחסות שבישראל וגדולים וטובים השתוקקו לזכות בו. מסופר כי אחד השדכנים המפורסמים מהעיר ראצפערט הגיע אל דודו הגה"צ יקותיאל יהודה המכונה זלמן לייב שאנפעלד ז"ל, בנו של ה"נחלי מים" זצ"ל וחתנו של הרב דמתא הגה"צ שאול רוזנברג זצ"ל, וביקש להציע שידוך לרבינו שהיה בן-אחותו את בתו של הרה"צ רבי זושא האלבערשטאם זצ"ל בנו של הרה"ק רבי שלום אליעזר זי"ע מראצפערט בן הגה"ק בעל ה"דברי חיים" זי"ע. הלה הוסיף ואמר שאבי המדוברת מבטיח נדוניה חשובה בסכום גדול. שאל אותו הדוד רבי זלמן לייב כמתפלא: אמנם נכון הדבר שהבחור דנן הוא ת"ח מופלג ועדיו לגאון בישראל, אך כידוע הוא אינו לבוש כדרך החסידים וכיוצא בזה, א"כ אין זה מתאים לו להיות נכדו של האי בוצינא קדישא מהרש"א זצ"ל. השיבו האיש שהרעיון וההצעה באו מצד אבי המדוברת גופו והוא גם כן שאל אותה שאלה מהרה"צ רבי זישא, שהשיבו: בטלן שכמותך, את ענין המלבושים ניתן לפתור תוך ארבעים ושמונה שעות בלבד. רוכשים עבורו את הלבוש החסידי מכף רגל ועד ראש וכבר מראהו כחסיד מושלם. ואילו את אוצרות התורה שבחור זה הספיק לרכוש אין קונים אלא בעמל וביגיעה עצומה ובלתי פוסקת במשך שנים רבות….

שידוך זה לא יצא לפועל עקב האנדרלמוסיה שירדה לעולם זמן קצר לאחר מכן באירועי מלחמת העולם השניה, כשבאדר תש"ד נכנסו הגרמנים ימ"ש וכבשו את הונגריה והגלו את היהודים למחנה ההשמדה אושוויץ. (לימים סופרה עובדה זו לפרטיה ע"י גאב"ד ערלוי בשמחת השידוכין של נכדתו, בת בנו הג"ר עקיבא מנחם סופר עם החתן הג"מ שמעון גולדברגר נכד כ"ק אדמו"ר רבי שלמה מבאבוב זצ"ל, שהיה נכד המהרש"א מראצפערט זי"ע, באומרו שכנראה היה זה מן השמים ששתי המשפחות הרוממות יתקשרו בקשרי חיתון, ורק עכשיו נסתבב הענין שיצא לפועל בקשר של קיימא).

בימי עברה וזעם

בשלבים האחרונים של המלחמה העולמית, עם פלישת הגרמנים ימ"ש להונגריה בשלהי חורף תש"ד, גוייס רבי אש"ב לגדודי העבודה (מונקא סאזאד) של ממשלת המאדיארים ההונגרית והועסק בעבודת פרך באזור ההררי של הקרפטים. גיוס זה הציל למעשה יהודים רבים מציפורני הגרמנים ימ"ש, ששאפו להשמיד להרוג ולאבד את כל אשר בשם ישראל יכונה, אולם הגיוס לכשעצמו והשירות בגדודי העבודה היו מלווים בסבל איום ואכזרי שאין לתאר. במלאות שנה לכיבוש הנאצי חזרה ונכבשה המדינה ע"י כוחות הצבא האדום, והוא יצא לחופשי.

מהונגריה לרומניה

בצוק העתים היטלטל בנדודים מישוב אחד למשנהו, עד שהגיע לעיר אראד שברומניה. משם הגיע לבראשוב, עירו של הגאון רבי דוד שפארבער זצ"ל בעל "אפרקסתא דעניא". הפלא הגדול היה שלכל מקום שגלה אליו ועל אף ההרפתקאות והטלטולים שעבר, גלתה תורתו עימו.

בעיר הבירה בוקרשט

בהמשך נדודיו עם גלי הפליטים, הגיע לעיר הבירה בוקרשט, והסתופף זמן קצר בצל ההגאון הגדול הגרח"מ ראללער זצ"ל מניאמץ בעל "באר חיים מרדכי", שעיטרו ג"כ בסמיכת חכמים. גם בבוקרשט לא חדל אפילו ליום אחד מעסק התורה ומכתיבת חידושים ותשובות, וכך כתב בספרו בתשובה משנת תש"ה: "אני מתגורר כעת בק"ק בוקרשט יע"א ואין לפני ספרי גדולי האחרונים שמפיהם אנו חיים לעיין בהם, ע"כ לא אצא כותבת הגס".

חזרתו לערלוי

לאחר השחרור הסופי באמצע חודשי הקיץ שנת תש"ה, עלה בידו לחזור אל עיר מולדתו ערלוי, ואז נגלה לו האסון הנורא כי מכל בית אביו וזקינו הקדושים שניספו על קידוש השם ביום כ"א בסיון תש"ד בכבשני ההשמדה באושוויץ, לא נשארה כמעט נפש חיה, ומלבדו שרד לפליטה רק אחיו הצעיר רבי יוחנן, לימים גאב"ד ערלוי. ליבו נשבר בקרבו מרוב צער ויגון, ולמרות הפצרותיו של אחיו שישמש בכתר הרבנות כממלא מקום אבותיו הגדולים, סירב בתוקף לקבל את ההצעה והניח את המשרה לאחיו הצעיר ממנו, כשהוא מבכר להתפרנס ממסחר ואת כל עיתות הפנאי שלו הקדיש ליגיעה עצמית בתורה"ק ולכתיבת חידושים. הוא היה מרבה להיטיב בכל יכולתו עם הפליטים הרבים שהגיעו לערלוי, ושמו יצא לתהילה כגומל חסדים טובים, פודה ומציל.

לאחר כשנתיים העביר אחיו רבי יוחנן את הישיבה שעמד בראשה, ישיבת חתם-סופר מבודאפעשט לערלוי, ורבינו עמד לימינו במובן הגשמי והרוחני גם יחד. עשרות תלמידי הישיבה נתחבבו עליו מאד, ובכל עת מצוא השתעשע עמהם בד"ת והשביחם בלומדות, ושימש להם כעין ר"מ בלתי רשמי והרביץ תורה לעדרים.

על ערש דווי

בפרוס שנת תש"ח נחלה בליבו ונחלש בגופו, עד שביום ב' דראש-השנה לא היה מסוגל לבוא לביהכ"נ ובעל התוקע הלך למעונו להשמיעו קול שופר. גם כשעסק ברופאים ורפואות והיה מרותק רוב הזמן לערש דווי, היה צערו על הביטול-תורה שנגרם לו, וגם בימי חוליו התאמץ ללמוד ולחדש עד כמה שידו מגעת. ימים ספורים לפני הסתלקותו קיבל איגרת תורה בעניני "עד זומם" משארו ר"ש סופר איש ירושלים וניסה להאיר ולהעיר על דבריו בכתב כשהוא נשען על גבי מיטתו, אך נטרפה לו השעה ולא הספיק להשלים את הענין עד תומו. ביום שבת קודש פרשת שמות עלו אליו תלמידי הישיבה לדרוש בשלומו והוא שמח מאד לקראתם והתגבר על חולשתו והשתעשע עמהם בפלפולי אורייתא בדיני תערובות משו"ע יו"ד ואו"ח. בכל משך תקופת ימי חוליו חזר והזכיר מדי פעם כי תשוקתו הגדולה היא לעסוק בתורה, ואם יעזרהו השי"ת ויקום ממיטתו ישתדל ללמוד בהתמדה יתירה.

יום לפני פטירתו, ביום שני כ"ג בטבת, סיים להתפלל שחרית ואחיו כ"ק מרן אדמו"ר מערלוי ששהה ליד מיטתו ביקש לחלוץ ממנו את התפילין, אך הוא רמז לו שימתין עוד ושכב מעוטר בהם שעה ארוכה עד שהיה מוכרח לחלצם, ונפלטה מפיו אנחת רווחה: "אוי מה טוב מה טוב להיות מעוטר בתפילין הקדושות".

ביום שלישי בבוקר לסדר "וארא אל האבות", כ"ד בטבת תש"ה, נתבקש למתיבתא דרקיעא והשיב את נשמתו הזכה ליוצרה. ביום זה חל היארצייט של זקנתו הצדקת מרת חוה לאה ע"ה, אשת רבינו הכתב-סופר זצוק"ל. אחיו כ"ק אדמו"ר מערלוי זצוק"ל הספידו לפני מיטתו בלב קרוע ומורתח וקרא על עצמו בבכיה גדולה "הילד איננו ואני אנה אני בא".

תנצב"ה.

הפוסט רומניה: הגאון ההונגרי שלמד והרביץ תורה ברומניה הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

]]>
https://shtefenesht.org/5186/feed/ 0