מדברי הגה"צ רבי טוביה אריה טוביאס שליט"א

מחותנו הגה"צ הגר"א טוביאס שליט"א ראש כולל אנטניה סיפר לנו על המנוח זצ"ל: האבדה הגדולה היא לא רק על היותו דולה ומשקה ומנחיל תורת החסידות לדורנו, אלא בעיקר על כך שכשהיה דורש היה מנחיל אמונה, לא רק את סיפור העובדה. בכשרון מומחה ובדיוק רב ללא הוספות או הורדות, דברים כהוויתן ממש. זכורני בעת שבאנו בקשרי אירוסין עם בנו [הג"ר יחיאל מיכל פרידמן שליט"א ראש הכולל שטפנשט] ניגש הגרא"ד אל אבי זצ"ל ואמר לו: "נפגשנו כבר פעם", לשאלת אבי מתי, הזכיר לו שמיד אחרי המלחמה בשנת 45-46 לערך, נסע אז מפיאטרא לבוקרסט כדי להסתופף בצילם של הצדיקים שהתגוררו אז בעיר הבירה בוקרסט שהייתה עיר מפלט לפליטי חרב, ואז בחזור מבוקרסט הוא נסע לסיביו, הייתה לו שם דודה שהוא ביקש לבקרה. כשהגיע לסיביו (הרמנשטאט) שהה בבית הדודה, והבן שלה ר' דוד אייזיק אמר אז לאבי זצ"ל, יש כאן בבית המדרש בחור חסידי שיודע חסידות יותר ממך כדאי שתכיר אותו, ואכן אבא זצ"ל הלך לבית המדרש דשם לתהות על קנקנו, הוא נפגש עם ר' אליעזר דוד ותוך כדי השיחה סיפר לו אבי זצ"ל עובדה מרבו הרה"ק ר' מענדלה מבוהוש הוא סיפר לו אז עובדה אחת מפליאה ממנו, והנה עכשיו כעבור כ 40 שנה, זכר הגרא"ד את הפגישה ואת השיחה ששוחחו אז בחסידות, אבא זצ"ל הפליא את העובדה שהגרא"ד לא שינה מהמעשה כהוא זה, דהיינו שדייק בפרטים, לא הוסיף תיאורי סרק לעובדה, כזה היה הגרא"ד זצ"ל, בעל מספר נפלא, עם חן, עם אמונה בעובדה, ובעל מדייק כנתינתן מסיני, חבל על דאבדין.

זכרונות הגה"צ רבי נפתלי כהן שליט"א יו"ר ועד חסידי שטפנשט

בשיחה ששוחחנו השבוע על האבדה שאבדנו בפטירתו של הגרא"ד פרידמן זצ"ל שח לנו הרה"צ רבי נפתלי כהן שליט"א, שעוד הכירו מתקופת בוקרסט ברומניה: הכרתי את רא"ד בבוקרסט בימים ההם, הוא היה גר בסיביו או באראד, והיה מגיע לבוקרסט מדי פעם, הוא בא להכיר רבנים ואדמורי"ם ששהו כפליטים בבוקרסט שהייתה תחנת מעבר לניצולים ולפליטי המלחמות, הוא היה בא להתרועע עמם בלימוד ובחסידות ולתהות על קנקנם, אני פגשתיו בבית מדרש, הוא היה מסתובב בבתי המדרשות, מחפש ספרים שהיו אז פזורים לאלפים בבתי הכנסיות והמדרשות שבבוקרסט, חדשים גם ישנים, והוא היה גומא בצמא מכל הבא ליד. רא"ד היה לשם דבר בבוקרסט, חבריו סיפרו עליו גדולות ונצורות, ואני עקבתי אחריו בהשתאות, הוא היה בעל מחדש ומעיין לא רק בתורת חסידות אלא גם בלומדות, אפשר להגיד עליו היה לו ראש גדול, ידע גיוואלד, לא החזיק מעצמו כלום, ולא עשה מעצמו עסק, לא מחזיק טיבותיה לנפשיה כפשוטו, בבוקרסט לא היו אז הרבה כאלו, לא רק בבוקרסט אלא בכל רומניה, זה היה חידוש באותם ימים.

הרה"צ ר' נפתלי כהן מוסיף לתאר לנו מזכרונותיו העסיסיים והמקוריים: הינו שם בבוקרסט מהבחורים החסידיים הבודדים, שם גם כנראה הכיר הגרא"ד את החסיד המפורסם ר' משה בטלן שהיה אומר שיעור בטור או"ח בבית כנסת במרכז בוקרסט, הגרא"ד היה מצטרף ושומע את השיעור וממשיך הלאה, באנטווערפן היה וודאי משומעי לקחו של ר' משה בטלן והיה מרבה לשאוב ממנו תורה וחסידות שאותה דלה והשקה לאחרים.

מבוקרסט לאנטווערפן

בשנת תש"ח נסענו מבוקרסט לאנטווערפן, הרה"צ ר' נפתלי כהן נזכר בנס העליה או הבריחה מרומניה בימים ההם, היה רב בעיר הארלוי הרב מנחם מנדל רבינוביץ זצ"ל, הוא היה מקושר לחלונות הגבוהים בבוקרסט, והוא הגה תכנית להוציא בחורים מהקומוניזם הרומני בבוקרסט ומשאר מקומות ברומניה, הוא שילם ושיחד את הרומנים שיסכימו לתת לבחורים שילכו כביכול ללמוד באוניברסיטה במקסיקו, אנשים תרמו לו כסף למצווה החשובה של פדיון שבויים הזה, וכך הצליח לתת שלמונים ולשחד את הפקידים שיאשרו את המסע הזה. ורק לכך הסכימו הרומנים. כך התרחשה יציאת מצרים באותם ימים מרומניה האפילה אל המרחב הגדול, מבוקרסט עשינו תחנת ביניים בבודפסט, ומבודפסט נסענו לצ'כיה למרינבאד שם שהינו כשבוע, וממרינבאד הגענו לאנטווערפן בבלגיה, את התכנית המקורית שהייתה כתובה על הניירות – מקסיקו, ושבשמם הותר לנו לצאת את גבולות רומניה שכחנו בתלאות הדרך, היינו כאז כ 15 20 בחורים, היינו שם הגרא"ד, ואנוכי אבלחט"א, גם הרב מביוואלר זצ"ל הגה"צ רבי שמואל אבא כץ זצ"ל (אודותיו הבאנו עוד זכרונות בגליון 'באר בשדה' 217), גם משפחת קאופמן הצטרפה אז למסע הזה, החסיד ר' איטשע קופמן, עם בניו ר' חיים, ר' אלעזר, ור' אברהם, כולם ז"ל היו בין הבחורים שעלו מבוקרסט לבלגיה.

באנטווערפן הייתה ישיבה ליטאית בעיירה 'קאפעלן' של הרב קופלמן, והגרא"ד ביקש ללמוד שם ולהכיר את דרך לימודם בשיטה הליטאית הישיבתית, לשם כך הוא ביקש רשות מה'ויחי יעקב' מפאפא שהיה לו גם ישיבה באנטווערפן, שהסכים עמו. הגרא"ד היה נותן שם שיעורי חסידות בישיבה וסביבו התלכדו מספר בחורים מבקשים, וזה הפריע לרב קופלמן, והוא ביקש שיעזוב את כותלי הישיבה, כי הסביר לו שזה מפריע לסדרי הישיבה, ואז נסע לארה"ק, לימים שמעתי שהרב קופלמן ביקש סליחתו, והתבטא בהערכה, שראה שכל מי שהיה מלומדי הגרא"ד בחסידות נשארו אדוקים ביהדות ובחסידות, ואחרים לא כולם נשארו, אני הכרתי אחדים מאותם בחורים, חלקם אשכניזישערס, משפחות הונגרים, שהפכו לחסידים נלהבים בזכותו, אחד מהבחורים הלמדנים החשובים שהגרא"ד השפיע עליו שם והאציל עליו מתורת החסידות הוא מחותני הגה"צ רבי מאיר רפאל בייער ז"ל ראש כולל שומרי החומות ופאר עדת חסידי סקווירא בארה"ק שנפטרו באותו יום השבוע (ג' מנח"א תש"פ).

ספרים וסופרים

לא בכדי נקרא שם ספרו "מפי ספרים וסופרים", כי כן כך היה הגרא"ד איש של – 'מפי ספרים וסופרים', זו כל הוויתו ואישיותו, מאז שחר טל ילדותו ועד יומו האחרון, ספרייתו הגדולה לא הכילה את עומק רוחו הרחבה. נתקיימו בו דברי הגאון מקסטיליה ה"ה הר"י קנפנטון בספרו 'דרכי הגמרא': "אין חכמתו של אדם מגיעה אלא עד כדי שספריו מגיעים". יודעיו ומכיריו יודעים את האהבתו לספר המודפס ולמילה הכתובה, שלא ידעה גבולות כפשוטו, כי כן גם בטרם נסע למקום רבנותו בחו"ל, היה שולח לפניו להורות – ספרים, למאות ולאלפים, שיהיו עמו בכל מקום ומקום. כשהיה נכנס לחנות ספרים היה זה מחזה מרהיב עין לראותו מלקט עוד ועוד ועוד ועוד ספרים, עד שהיה יוצא עם שלל רב, ערימות ספרים שאהבה נפשו, נזכור לטובה כי הבסיס לספריית וארכיון מוסדות שטפנשט נבנה על אדני ספרייתו שהייתה פזורה לאורכה ולרחבה של ספריות רבות ואוספים שונים הן אצלו והן במקומות אחרים כספריית ישיבת בית דוד, ספריית פוניבז' ועוד אוספים רבים בארץ ובחו"ל, שבהם מילא אסמיו בספרים חדשים גם ישנים. ביוזמת זוגתו הרבנית ע"ה שראתה בעינים כלות איך שמחסניו נעשו מקום צר מהכיל את רבבות ספריו, וביקשה למצוא לספרים מקום של קבע בהם ינוחו, וגם יבואו לשימוש לפני ההוגים והלומדים, די בכל אתר ואתר. יהי זכרו ברוך ות.נ.צ.ב.ה. עדי יקיץ וירנן בתחיית המתים ברחמים גדולים בב"א.

(ייש"כ לכתב המבשר הרב אשר קליין שסייע לנו בתולדות הרב זצ"ל)

הפוסט לסיום ימי השלושים: רבני שטפנשט מבכים את לכתו של הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

בגליון בית שטפנשט (תמוז תשנ"ט), הובא שיחתו המרתקת של הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל, שנפטר זה עתה ביום ג' אב, אודות מרנא הסבא קדישא הצדיק משטפנשט זיע"א.

מאמר מיוחד אודות פטירתו, פרסמנו כאן.

הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל היה יליד רומניה ורוב פרקי זכרונותיו אודות הצדיק משטפנשט, היו ממקור ראשון, אם מה שראה במו עיניו ואם מה ששמע איש מפי איש, מוסמך ונאמן.

את פרקי זכרונותיו אלה, נשא הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל בהתוועדות חסידים שנערכה בבית מדרש 'שטפנשט' ברחוב מהרש"ל בני ברק, במוצאי פסח תשנ"ט.

כך הוא סיפר על הצדיק משטפנשט, ממקור ראשון:

"ברצוני לספר כאן, רק סיפורים ששמעתי בעצמי ממקורות נאמנים, מפי בעלי המעשה בעצמם, שזה חשוב אצלי יותר.

"החסיד המפורסם רבי משה וייס שנודע בכינויו רבי משה בטלן, היה מגדולי החסידים אצל הרה״ק רבי אברהם מתתיהו משטפנשט זי״ע. תולדותיו בקצרה, מוצאו ממשפחת חסידי אלכסנדר שבפולין, וכשהיה מגיע לשבות אצל הרה"ק מאלכסנדר, היה מתאכסן בחצר. את תורתו קנה בישיבת סלונים אצל הרה״ק בעל ׳דברי שמואל׳.

כשהגיע לגיל גיוס התייעץ עם ה׳אמרי אמת׳ מגור, שאמר לו להתייעץ עם "אנשים מעודכנים" (בארעכענטע מענטשן) בנושא הצבא, כשכוונתו לרבי שמעון סקערנביצ׳ער.

זה האחרון הוא שיעץ לו שיברח לרומניה, ונסע ללמוד בישיבת קישנוב שבבסרביה שם למד שנים אחדות, עד שנשא אשה ושם נעשה לחסיד שטפנשט נלהב, אחרי הסתלקות רבו הרה"ק משטפנשט, נסע ליאס שם היה הרה״ק ר׳ יעקב יוסף מסקווירא עמו למד בחברותא, אליו נסע גם בערוב ימיו כמו גם לעוד צדיקים כהרה״ק מבעלזא זיע״א.

• אצל הצדיק משטפנשט לא שמעו, אלא ראו!

את הרה"ח משה בטלן פגשתי באנטווערפן, ואמר שהצדיק משטעפענעשט ברכו "שלא יהיה פרו״ם", ראשי תיבות – פ׳והל ר׳שעות ו׳ייניג מצוות. אלא שיהיה "עהרליכ׳ער איד" כפי שהרה״ק הראשון משטפנשט רבי מנחם נחום ז"ע, אמר על זה שראשי תיבות 'ערל״ך' הוא ע׳ין ר׳ואה ל׳ב ח׳ומד.

והיה מסיים שהוא לא פרו״ם אלא ערלך. אחרי שידעתי שהרבה להיות בחצר בשטפנשט בקשתיו שיספר משהו ששמע מהצדיק משטפנשט, ואמר הגדרה:

"בשטפנשט לא שמעו כלום, שם רק ראו" – – –

ולכן הוא רק ראה שם…

• בשטפנשט ראו התגלות אלקות

עד כמה ראו בשטפנשט? כשהייתי בבוקרסט, פגשתי באחד שמוצאו ממולדובא ושוחחנו אודות שטפנשט, תוך כדי דיבור אמר:

"בשטפנשט ראו אלקות, וכשהיו מסתכלים על הרבי משטפנשט ראו התגלות אלקות כפשוטו" – – –

• הצדיק משטפנשט ביקש ממני לשמור שבת

כשהייתי בפאריז בשנת תש״ח-ט לערך, מצאתי יהודי שגר שם כבר כ-20 שנה, עוד לפני המלחמה עבר לצרפת, ובטרם נסע נכנס להפרד מהרבי משטפנשט, ובין יתר דיבוריו בקשני הרבי שאשמור שבת, ומילים אלו החזיקוהו בנכר בסביבה גויית גמורה, ועודדו את רוחו יותר מכל.

• מה דיבר ומה דיבר הצדיק משטפנשט

פעם שאלו את זוגתו הרבנית משטפנשט שתספר משהו מהנהגות הצדיק בביתו, היא ענתה לשואלים:

עד שאתם שואלים אותי מה דיבר עמי, תשאלו כמה פעמים דיבר עמי בכלל. ובמשך 11 שנים שגר עמה דיבר עמה בסך הכל מספר פעמים היכול להמנות על אצבעותיה.

וזהו כדברי ר׳ משה בטלן שבשטפנשט לא שמעו רק ראו.

• מרן 'אהבת ישראל' מויז'ניץ על הצדיק משטפנשט: א הימל איד – אדם שמימי!

לשמוע ביטוי מה״אהבת ישראל" מויז׳ניץ בשבחו של צדיקים אחרים היה דבר נדיר, ואם היה אומר על אחד שהוא אדם גדול אז זה כבר חרג מדרך הרגיל. למרות זאת, כשה״אהבת ישראל" היה מדבר מהצדיק משטפנשט, השטעפענעשטער, היה מזכיר אותו בסילודין ובביטוי נדיר:

דאס איז געווען א "הימל איד״ – "אדם שמיימי"!

• הצדיק משטפנשט מציל קצב יהודי מן המיצר

כך סיפר הרה"ח ר' משה בטלן:

בבוטשאן הסמוכה לשטפנשט היה יהודי קצב, איתרע מזלו ונכנס לחנותו איש המכס, בבדיקה שגרתית בחשבונותיו נמצא אי התאמה והיה בסכנה, בנוסף לתשלום הקנס שהושת עליו, הקצב איבד שליטה והניף עליו גרזן קצבים… מהפחד, התמוטט איש המכס ומת במקום.

בהבינו את גודל האסון שהמיט על עצמו,  רץ הקצב לחצר הרבי משטפנשט, שהיה מרחק של כ-40 ק״מ, אותו הוא רץ רגלית, ובהגיעו לעיירה שטפנשט, שם פעמיו לחצר הרבי משטפנשט וביקש להכנס לרבי ולבקש על נפשו.

הרבי השטפינשטער, האזין לו וברכו: כי ינצל מהצרה ולא יאונה לו כל רע!

דהכי שב לביתו ונודע לו כי בבדיקות שערכו למוכס המת, התגלה שמת מיתה טבעית והיתה ליהודי הנ״ל הרווחה.

• קבלת קהל אצל הצדיק משטפנשט

הסיפור שאספר כאן ידוע כבר אך כיון ששמעתיו ממקור ראשון הוא בעל המעשה אספרו שוב:

שמעתי מהגאון הרב דוב רבינוביץ זצ״ל שהיה רבה של וואסלוי ואח״כ רבה של פיאטרא ניאמץ ובערוב ימיו עלה לארץ הקודש והתיישב בתל אביב:

הרב רבינוביץ נסע פעם לשבות בש״ק במחיצת הרה״ק משטפנשט, במוצש״ק היה המנהג שכל אנשי העיר היו עוברים לפני הרבי בחדרו להתברך בשבוע טוב, מעמד זה היה נמשך זמן רב, כיון שכך לא יכל היה הרב רבינוביץ להכנס באופן אישי עם קויטל, ובינתים נסגרה הדלת ושוב לא יכלו להכנס אל הרבי באותו מוצש״ק.

המתין איפוא הרב רבינוביץ ליום המחרת, השכים עם שחר והתפלל מוקדם בכדי לזכות להכנס אל הרבי לפני תפילת שחרית שלו, היה שם גבאי בשם ר׳ שלום וכשהרב רבינוביץ שאלו האס אפשר להכנס השיב בשלילה, כיון שהרבי לא מקבל כעת קהל.

אך הרב רבינוביץ לא התיאש ואמר שהוא ממתין במיוחד ממוצש״ק, וכי אינו יכול להמתין עוד, כיון שיש לו סידור קידושין להערב, והרכבת עומדת לסוע תיכף, ואינו יכול להמתין עד למחרת, אדהכי הגיע ראש הגבאים רבי פסח לייב שווארץ, ת״ח גדול שהיה גם הדיין בחצר, ובראותו את הרב רבינוביץ ממתין ומבקש להכנס, נכנס לרבי ושאלו האם יוכל להכניסו, השיב לו הרבי שימתין מעט כדי שיתכונן לקבלו, הדלת נשארה מעט פתוחה ויכלו להביט ולראות את הרבי.

הרב רבינוביץ נצמד לדלת והביט על הרבי. ופלא, שראה שהרבי עושה הכנות ממש כמו ההכנות שעושה לפני קידוש, לפני הקידוש לא שמעו כלום, אבל ראו שהרבי בוער, וכל כולו אש להבה, השחור שבעינים כוסה ורק הלובן נראה, עינא דכולא חיוורא. כך נמשך המחזה נורא ההוד כרבע שעה, הכנה דרבתי.

אחר קרא הרבי לגבאי ואמר שיכול להכניס את הרב רבינוביץ, בהכנסו לחדר התברך מפי הרבי ונפרד ממנו.

כשיצא שאל הרבי את המשב"ק ר׳ פסח לייב האם יש עוד מישהו שרוצה להכנס.

וסיום הרב רבינוביץ שלמד אז מהמעשה 2 דברים: ו. לקבל קהל זה כמו לעשות קידוש בהכנה דרבתי לפני כן. 2. כשהחנות פתוחה אפשר לפעול כבר לכולם.

בשטפנשט הסתובבו כמה מניינים של בני עליה, בנוסף להמון העם, אנשים פשוטים אך מאמינים גדולים. הרה״ק מריבניץ יה מאוד מקורב לרבי משטפנשט.

לפני הסתלקותו ביקש הרבי הצדיק משטפנשט שיאמר לו איזה דבר חידוש ואמר לו, אחר כך ביקש את הרבי אולי גם הוא יגיד דבר חידוש, ענה לו הרבי: "חיים זאנוויל דו ביסט מין חידוש״ – אתה החידוש שלי.

פלא היה שמעולם לא ראו את הרבי משטפנשט עוסק בלימוד ולא ידעו מה לומד למרות שידוע שהיה בקי גדול, בהצנע לכת מיוחד ומופלא במינו, עד שגם אם היו רוצים להסתכל דרך חור המנעול היה מרגיש ברוה״ק סוגר את הספר ומחזירו לארון.

אך סיפר המשב״ק ר׳ פסח לייב שווארץ:

לפני הסתלקותו של הרבי בהיותו חלוש ולא יכל בעצמו לקחת את הספרים מהארון ביקש הרבי ספר, שאלו המשב״ק איזה ספר ענה לו הרבי כבדרך אגב: יכול להיות ספר זוהר, כה זהיר היה, שגם לפני הסתלקותו בהיותו חלוש לא רצה לבקש לכתחילה ספר אלא כבדרך אגב.

זכותו תגן עלינו ועל כך ישראל אמן!

הפוסט "זוכרני מחצר הקודש שטפנשט": פרקי זכרונות של הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל – לרגל סיום השבעה הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

אבל כבד ירד על עולם התורה והחסידות עם הגיע הבשורה על פטירתו בשיבה טובה ובשם טוב, ביום ג' אב, של אחד ומיוחד בזקני המשפיעים בדורנו הגאון הצדיק רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל, שכיהן רבות בשנים כרב בקהילה החרדית באוסטרליה וכרב ביהמ"ד בעלזא-מכנובקא בלונדון.

בפטירתו נעקרה מעולמנו חוליה שחיברה בין דורנו לדור הישן, מגדולי מעתיקי השמועה, בר סמכא ויחיד מומחה בסיפורי הוד מגדולי הדורות הקודמים דור אחר דור, גברא רבה ותלמיד חכם מופלג הבקי בכל חדרי התורה. איש מורם מעם, חסיד אמיתי, משיירי אנשי כנסת הגדולה, שריד לדור דעה, אשר יצק מים ושימש גדולים וצדיקים, ולמרות זאת הטה אזנו כאפרכסת לשמוע ולקבל מכל אדם.

היה מקושר בלב ונפש לכ"ק מרן אדמו"ר בעל ה'אמרי חיים' מויז'ניץ זצוק"ל, כשלאחר שנות המלחמה למד בישיבה הק' בגרוסורדיין, ומאז ועד יומו האחרון לא מש מאוהלו בכל עת. ואף הוציא לאור את הספה"ק 'ליקוטי אמרי חיים'. היה קשור בלו"נ לכ"ק אדמו"ר הרה"ק ר' יהודל'ה מדזיקוב זצוק"ל וכל ימיו היה משוחח בערגה אודותיו. היה מקושר לכל צדיקי הדור ההולכים בדרך תורת הבעש"ט הקדוש.

לידתו ברומניה

הגרא"ד זצ"ל נולד ביום כ"ה כסלו תרפ"ט הגה"ח רבי אליעזר דוד זצ"ל נולד ב'סיביו' שברומניה עיר מחוז חשובה בטרנסילווניה [בהונגרית נקראה 'סעבען', בגרמנית ובאידיש נקראה 'הערמנשטאט'] לאביו הרה"ח מוה"ר רבי יוסף יהושע פרידמן ז"ל [מצאצאי הרה"ק רבי אייזיק מקאליב זי"ע], שהיה מרביץ תורה ודורש בדברי תורה בבית הכנסת הגדול שבבני-ברק.

בילדותו למד בת"ת המקומי בעיירה, ואח"כ כשהגיעו ימי הזעם עבר שם את תלאות השואה וזכה להינצל בחסדי שמים ולהיוותר לפליטה גדולה.

הצלתו מהקומוניזם

אז באותם ימים כשהחשיכה גברה והעולם עצר לכת הגיע לגרוסוורדיין ותוך ימים אחדים התדבק בלב ונפש לכ"ק מרן 'האמרי חיים' זי"ע ונקשר בקשר עליון דאורייתא עד אחרית ימיו. בימים ההם למד הגרא"ד זצ"ל בישיבה באראד. כאשר בדרך הטבע לא היו יכולים לצאת ממסך הברזל, אמנם בשנת תש"ח דיברו על תוכנית הברחה למדינת בלגיה, וזכור אותו האיש לטוב הגאון החסיד רבי מנחם מנדל רבינוביץ זצ"ל רבה של הארלוי ברומניה שהיו לו קשרי ידידות עם גדולי ומנהיגי רומניה והקומוניסטים, וכן היו לו ידידים ומכירים בבלגיה, ובמסירות ועמל רב שיחד את הבכירים להעביר את הישיבה באראד ובבוקרסט לבלגיה בתור 'סטודנטים' ואכן לא עבר זמן רב והמשיכו לבלגיה, ובסייעתא דשמיא מיוחדת עבר הכל בשלום ובשלוה ועמדו על אדמת אנטוורפן בחודש אדר תש"ח.

מרן ה'אמרי חיים זצוק"ל הגיע לאחר כחצי שנה בחודש אלול גם לאנטוורפן, וזכה להיות מהמסתופפים בצלו וליהנות לאורו כאשר היה באמנה איתו בגרוסוורדיין שברומניה.

לימים למד בקאפעלען אצל הגאון המפורסם רבי יצחק דוב קופלמן זצ"ל, אח"כ עבר ללמוד זמן קצר במומרנסי שבפאריז בישיבתו של הגאון רבי חיים מייזליש זצ"ל בעמח"ס 'בנין חיים'.

אח"כ למד בעיר באהי שבצרפת ב'ישיבת המיוחדות' בראשות הגאון רבי אברהם אליהו מייזעס זצ"ל אב"ד מינסק בעמח"ס 'בן אברהם', וכאשר הגיע הגאון הגדול רבי אהרן קוטלר זצ"ל לצרפת הטריח עצמו וסר למקום הישיבה למסור שיעור.

בארץ ישראל

בשנת תש"י עלה לארץ ישראל, ומיד חסה בצל קדשו של ה'אמרי חיים' זצוק"ל והיה לאחד מגדולי תלמידיו ונאמניו והיה לו חביבות מיוחדת אצלו.

בשנת תשי"ג בנה את ביתו עם הרבנית החשובה ע"ה בת הגה"צ רבי אשר סופר זצ"ל מגדולי צדיקי טבריה. ושימש כמג"ש ומרביץ תורה בישיבת ויז'ניץ בבני ברק, כן כיהן ברבנות באוסטרליה ובלונדון ובארה"ק עד יומו האחרון הרביץ תורה וחסידות בצלילות מופלגה.

הגרא"ד זצ"ל היה גאון מופלג בנגלה ובחסידות, במשך שנים רבות הרביץ תורה ומסר שיעורים בגמרא ובהלכה בעיון, והכל עם קב חומטין ביראת ה' טהורה. תמיד היה לו מה לחדש, ויעידו כל תלמידיו אשר ישבו מאות ואלפי שעות ושתו בצמא את דבריו, שתמיד היו לו חידושים בשיעורים, כמעיין המתגבר שמימיו נובעים ואינו פוסק מעולם.

חסידישער איד

היה שלימות של "חסידישער איד", תפילתו היתה עם חמימות הלב, תורתו היתה עם כל היגיעה, כשכל ראשו ורובו מרוכזים בתורה, גמילות חסדים שעשה היו בכל כוחו, וקיבל כל אחד בסבר פנים יפות ובשמחה. כשהיו מזכירים לפניו חולה רח"ל היה מתפלל עליו מכל הלב, לא אחת אמר על פלוני ואלמוני, שאינו שוכח מהם מדי יום ביומו בתפילתו.

שיעוריו בתורת הנגלה היו בבהירות עצומה, עד שכל ילד היה יכול להבין דברים עמוקים. וביותר השיעורים בתורת החסידות שאמר בהתרגשות מתוך ספריהם הק' של גדולי החסידות, ועם חן שיוצק על שפתותיו היה מתבל סיפורי צדיקים, אמרות חסידים, כשהוא "חי" את ה'ווארט' שאמר, ולפעמים אף מתוך בכי תמרורים, כשהוא מתעורר בעצמו ומעורר את שומעי לקחו לאהבה את ה'. וכן את ה'באטע' בליל שב"ק וסעודות שלישית שהיה מרומם את הציבור מטפח ויותר מעל הקרקע.

מפי ספרים וסופרים

שיחותיו ודרשותיו נאספו בסדרת הספרים 'מפי ספרים וסופרים' שהוציאו לאור בני הרה"ח רבי יוסף מרגליות מלונדון. ספריו שהופיעו באור עולם וכל אוהבי ד' לקחו אל ביתם עידית שבעידית זו, להחיות בהם עם רב.

כפי שהיה גאון בתורה ובתפילה ובגמ"ח היה "גאון במידות טובות", שפלותו והכנעתו היו באופן מופלא ביותר, שייף ועייל שייף ונפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה, היה מעביר על מידותיו ולא היה לו קפידה על אף אחד, מעולם לא ראו אותו כועס, ואף במקום שהיה מותר לו מצד הדין שיהיה לו תרעומת על אחרים היה מעלים עיניו כאילו לא היו דברים מעולם.

דבריו לא היו מן השפה ולחוץ, אלא קיים זה מה שאמר זה. היה זה שבאחת מבתי כנסיות בבני-ברק עשו "עצרת התעוררות", ופרסמו שהוא עתיד לדרוש שם, לכן ניגש אליו אחד מחשובי העיר וביקש ממנו שיעורר את הקהל בענין מסוים שלדעתו היה צריך חיזוק, נענה הגרא"ד זצ"ל והתנצל בפניו, ואחרי בקשת סליחה בהכנעה אמר לו בענווה ובשפלות, שהוא אינו יכול להגיד לאחרים כי אם מה שהוא מרגיש שיש בידו לומר להם, כאומר שרק מה שקיים בעצמו אומר לאחרים. היה אוהבן של ישראל ודורש טובתם באמת. אהב באמת כל איש מישראל, יהיה אשר יהיה, קיבל כל אחד בסבר פנים יפות, באהבה ובחביבות.

דברי זכרונותיו וסיפורים מהצדיק משטפנשט, יבואו במאמר נפרד.

זכר צדיק לברכה, ת.נ.צ.ב.ה.

הפוסט אבד כלי חמדה: המשפיע הישיש הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל הופיע לראשונה ב-שטפנשט..