הגאון רבי שמחה יונה האלין זצ"ל, נולד בשנת תרי"ד באודעס לאביו מוה"ר חיים אריה, שמוצאו מפולין, מגזע ה"תוספות יום טוב", המיוחס דור אחר דור לרבינו גרשום מאור הגולה ולמעלה בקודש.

בהיותו כבן י"ב שנים נפטר עליו אביו הגדול בהותירו אותו יתום מאב, אך הילד שמחה יונה לא נפל ברוחו, והתחזק בלימוד התורה ובדרכי החסידות ועבודת ה'.

למעלה משישים שנה לאחר הסתלקות אביו הגדול, הוציא לאור את הכתבים שהשאיר אחריו ובהם דרושים ופירושים על התורה ומאמרי חז"ל, הדברים נדפסו כחלק "תורת חיים" מספריו "קול שמחה", ובהקדמה הוא מעיד כי הדברים הללו הללו הינם בבחינת שארית הפליטה וכי לאביו זצ"ל היו שם ויד בקבלה ובחכמה, בינה ודעת.

בתוך ספריו מזכיר הרב המחבר את שני אחיו: אחיו המו"מ ר' ישכר דוב היושב באמריקה, מוזכר לטובה על כך ששלח לו מעות לעזר בהדפסת ספריו; ואחיו ר' משה, עליו כותב רבי שמחה יונה בסוף ספרו "קול שמחה" – דברי חכמים וחידותם, כי ביום א' דראש השנה תרע"ו, יצאה נשמתו בטהרה בבית-המדרש בעת התפילה, ולא השאיר אחריו בן או בת, והמחבר מקדיש צדקה לטובת נשמתו.

באותה תקופה, זכה לראות בעיניו שלושה מכתבים כתבי ידי קדושים זי"ע:

א, מכתב כתב יד קודש של הבעש"ט זי"ע, שכתב לתלמידו הקדוש והטהור בעל ה"תולדות יעקב יוסף" זי"ע;

ב, מכתב שכתב כ"ק הרה"ק רמ"מ מפרימישלאן זי"ע אל מרן הבעל שם טוב זי״ע;

ג, מכתב שכתב הרה"ק רבי לייב שרה'ס זי"ע להרה"ק ר' דובער מגיד מישרים מראווני זי"ע [המגיד ממעזריטש].

המכתבים שנתפסו בעת מאסר הרה"ק מרוז'ין

וכך כותב על כך רבי שמחה יונה זצ"ל על מכתבים אלו, המובאים בסוף ספרו "קול שמחה": "ב"ה קריאת המכתבים הקדושים האלו עשו רושם גדול בליבי, ויהי רצון מבעל הרחמים והרצון, כאשר זכיתי לראות בעיני כתב יד קודשם בעוה"ז, כך אזכה לראות פני קודשם בעולם הבא. כתבים אלו היו טמונים וגנוזים אצל אדמו"ר הקדוש והטהור רבי ישראל מריזשין זי״ע.

ובעת שנתפס הקדוש, כידוע, נתפסו גם המכתבים האלו ונשארו בגנזי המלך, וכעת על ידי סיבות שונות נתגלגלו לבוא. והעתקתים אות באות לידי ישראל, והמה עדיין חתומים בחותם 'גאבערנאטיר' לזכות בהם את הרבים, כי מקום הניחו לי שכבר נדפסו בשנת תרפ"ג ל"ג מכתבים קדושים מהנ״ל, ושלושה מכתבים אלו לא ראה המדפיס.

זובח תודה יכבדנני

בהיותו נמנה על משפחת רבנים ושובי"ם, למד רבי שמחה יונה את מלאכת השחיטה וקנה לו שם טוב באומנות זו. במהלך השנים העמיק חקר בעניינים אלו והוציא לאור את ספריו "קול שמחה" בענייני שחיטה.

בשנת תרל"ח, בהיותו כבן כ"ד שנים, התמנה כשו"ב בק"ק וואלנטירין שבבסרביה רומניה, תפקיד אותו מילא במשך עשרות שנים כשהוא הופך ל'יחיד מומחה' בעניין ומוסר את נפשו על טהרת השחיטה.

מכבד את ה' מגרונו

כנהוג בימים ההם, היו ממנים את השו"ב גם לחזן. רבי שמחה יונה שימש שנים רבות כבעל-תפילה בימים-הנוראים, והיה מיטיב לעורר את לב המתפללים.

הוא נהג להתפלל בהתלהבות ובכל הכוח, כשנכדיו עומדים סביבו ומתפללים ומסייעים לו בנוסח התפילות.

בדרכי החסידות והנהגותיהם

רבי שמחה יונה היה קשור בכל נימי נפשו לתורת הבעל שם טוב ותלמידיו הקדושים. בריש כל ספריו מביא המחבר מאמר הנובע ממקור קדוש מרנא הבעל שם טוב זי"ע. בשנת תרע"ב, בהיות לו עת צרה, נסע לטאבריטש להשתטח על קברי תלמידי הבעל שם טוב.

כנהוג בחוגי השו"בים מחצרות החסידים, שימש הספר "שמלה חדשה" כמקור עיקרי ויחידי לחזור בו כל דיני השחיטה ובדיקה. רבי שמחה יונה נהג אף הוא כן, ואף בנה את סדר השו"ת בספריו על פי סדר ה"שמלה חדשה". במקומות מסויימים שיש שינוי קל מהסדר של ה"שמלה חדשה", הוא כותב: "מה שכתב כאן ב'שמלה חדשה' כבר כתבתי לעיל וכדומה". כמו כן הוא מיישב קושיות ותמיהות של כמה אחרונים על ה"שמלה חדשה", וכותב: "ולפי זה וודאי נכונים דברי מרן השמלה חדשה".

בסעודות שבת-קודש שערך בביתו, היה נוהג לספר בסילודין סיפורי צדיקים מהבעש"ט הקדוש ותלמידיו. בספרו "תורת חיים" הוא מביא גם דרושים ומאמרים מתלמידי הבעש"ט ומעשה נפלא מהרה"ק רבי ברוך ממעזיבוז זי"ע בעת ששבת אצל הרה"ק רבי לוי יצחק זי"ע בבארדיטשוב. כמה פעמים הוא מביא בספרו הנהגות בענייני שו"ב שתיקן הרה"ק מאפטא זי"ע, ובספרו "דברי חכמים וחידותם" הוא מביא תשובה ארוכה מהרה"ק רבי שניאור זלמן זי"ע בעל התניא, והוא מבאר שם את דבריו אחת לאחת.

ברבנות וואלאנטירין שבבסרביה הרומנית

לאחר עשרות שנים בהן שימש כשו"ב, רצו בני קהילת וואלאנטירין למנותו עליהם כרב, אולם בענוותנותו כי רבה סירב למינוי הרשמי לכך. אולם בני הקהילה שהעריכו את דמותו וקיבלו דעתו, היו מתייעצים איתו ושואלים אותו רבות בהלכה, ומינו אותו עליהם כרב ומו"צ. בתפקידו זה היה מוכיח את צעירי העיירה לבל ינטו אחרי משאות שווא ומדוחים.

פעם אמר להם בדרך של תוכחת מסותרת וחיבה מגולה: "היזהרו לילך בדרך התורה, שאם לאו, הרי לא תבואו אלי לשואלני כהלכה, ומה אעשה בתפקידי כמו"ץ?!"…

כמו כן המשיך לדאוג לענייני טהרת השחיטה וקיום הלכותיה בדקדוק, הוכיח תוכחות ותיקן תקנות לשמירת גדרי הקדושה והטהרה.

הסתלקותו הפלאית

רבי שמחה יונה נסתלק מהעולם בין כסה לעשור, בליל שבת-שובה, ה' תשרי תרצ"א, בהיותו בן ע"ו שנים. ומסופר כי בערב שבת שובה תרצ"א, ביקש לסעוד את סעודות השבת יחד עם כל בני המשפחה בבית בנו ר' חיים אריה. בערב שבת קרא לכלתו מרת מרים, אלמנת בנו ר' יהודא יצחק, ואמר לה כי לאחר פטירתו מן העולם הוא מוסר לה את חלקו בטחנת הקמח. את תפילת מעלי שבתא התפלל כמנהגו בכל כוחו, ואחר כך ישב לקיים את מצוות סעודת שבת בצוותא עם כל בני המשפחה. במהלך הסעודה ניגש אל חלון הבית ואמר 'גאט איז אמת', 'גאט איז אמת', כשהוא נפרד מהשמים והארץ. לאחר הסעודה שכב לנוח ואמר שאינו חש בטוב, ושנה שוב ושוב פעמים רבות על המשפט 'גאט איז אמת', עד שיצאה נשמתו באמת. הלווייתו התקיימה ביום ראשון בהשתתפות כל בני העיירה, שחיבבוהו מאד, ונטמן בשם טוב בבית-החיים בוואלאנטירין ברומניה.

וכך כתב עליו לאחר פטירתו הרב יוסף שמעון פאללאק בירחון התורני 'בית ועד לחכמים' (חשוון תרצ"א):

"אחד מבני חבורה איננו, בליל שבת שובה נפטר הרה"ג המפורסם בצדקתו, זקן שקנה חכמה מו"ה שמחה יונה בן פייגא עדיע זצ"ל שו"ב ומו"ץ דעיר וואלאנטירין (בסרביה) בן ע"ו שנה. – כפי שמודיע אותנו חבר המערכת משם, התפלל הנפטר בליל שבת עוד בכל כחו וקיים עוד מצות סעודת שבת, ואחר גמר הסעודה נתעלף ושנה פעמים אין מספר 'גאט איז אמת' 'גאט איז אמת' 'גאט איז אמת' ויצאה נשמתו באמת".

מצבתו חיה וקיימת

במלחמת העולם השניה ברח נכדו של רבי שמחה יונה לרוסיה, ונשאר שם מאחורי 'מסך הברזל' המסוגר. חבל בסרביה-רומניה, בו שכנה העיירה וואלאנטירין, נכבש בשנת תש"ה ע"י הצבא הסובייטי וסופח לברית-המועצות.

כעבור כארבעים וארבע שנה, כשחזר הנכד לוואלאנטירין לחפש את הציון של זקינו, חזה בדבר פלא: בעוד כל בית-החיים הוותיק הוחרב בידי הרשעים, נשארה על עומדה מצבת זקינו הגאון רבי שמחה יונה זצ"ל, שהייתה מצבה רבנית גבוהה, כשידי הזדים לא נגעו בה והיא ניצבת ועומדת באמצע השממה.

מיד החל הנכד בפעולות להצלת הציון, בשיתוף עם קרוביו שבארה"ק. בלית ברירה אחרת הוחלט להעביר את ארונו משם, כשבני משפחתו שולחים אליו מעות מארץ ישראל לסיוע בהוצאות העברת הארון והקבורה. אמנם הדבר היה כרוך במסירות-נפש, כיוון שהמחוז היה תחת השלטון הסובייטי העוין, אך חפץ ה' הצליח בידו ובחודש תשרי תשל"ה הועבר הארון לבית-חיים שמור, אך בלתי ידוע היכן הוא, עד היום.

וכך נכתב על המצבה:

פ. נ.

ומצא מנוחת עולם, ביום א כז' תשרי תשל"ה,

איש הישר המופלג בתורה ויראה, בעל מחבר ספרי קול שמחה,

מוהר"ר שמחה יונה ב"ר חיים אריה,

שו"ב באמונה בק"ק ואלאנטירן.

שבק לן חיי שבת תשובה תרצ"א

בעיר ואלאנטירן.

ת.נ.צ.ב.ה.

הפוסט ההילולא ה-90: הרב שנעלמו עקבות קברו • תעלומה הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

ברומניה טרם עלותו ארצה

מירושלים דמולדובא – לארץ הקודש

תורת העוף ותורת האדם

שם ושארית לחכמי רומניה

פרידה מקהילתו

שריפת בית אלקינו

צילום: בלשי הסיקורטיטה בבוקרסט, אלול תשכ"ג

הפוסט ההילולא ה-27: הרב הרומני שנחלץ מציפורני ה'סקוריטטה' הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

בעקבות סיקור קשר הנישואין שנוצר בין צאצאי "בעל התניא" רבי שניאור זלמן מלאדי זצ"ל עם צאצאי הרה"ק רבי נחמן מברסלב זצ"ל, שנוצר ע"י הרה"ח רבי אהרן אב"ד קרעמנצ'וג, זקינו של רבי זאנוויל זצ"ל, מובא רקע בעלון שטפנשט 'באר בשדה' מס' 249 החושף תגלית מרתקת על אודות העיר בה החל מוהר"ן מברסלב את הנהגתו:

רבי זאנוויל ואביו רבי אהרן רבינוביץ, היו צאצאיו של הרה"ח רבי אהרן אב"ד קרעמנצ'וג, שמשפחתו התייחסה לגדולי עולם: רבי אהרן היה נכדו של הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא, ואילו זוגתו היתה בתו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע.

המסע לארץ ישראל

אם היה מי שהתפלא על קשר שידוכין מופלא זה בין שני הצדיקים, הרי שקדמו לו קשרים אישיים בין שני האדמו"רים יחד עם הבטחה וצפיה לעתיד על השתדכות צאצאיהם.

בחורף תקנ"ט שהה הרה"ק רבי נחמן מברסלב בארץ ישראל.

בהיותו שם, הבטיח הרה"ק רבי נחמן מברסלב להרה"ק רבי אברהם מקליסק זי"ע, מגדולי תלמידיו של המגיד ממעזריטש שעלה לארה"ק והתגורר בצפת, שמיד עם חזרתו לחו"ל יסע אל הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי "בעל התניא" ויבוא עימו בדברים בקשר ל"מעות ארץ ישראל".

הרה"ק רבי נחמן מברסלב נפגש עם הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי

היה זה בקשר למחלוקת מסויימת ששררה באותה עת בין גדולי האדמורי"ם בנוגע לאופן חלוקת כספי הצדקה של קופת הצדקה "מעות צדקה לארץ ישראל", שריכזה כספים שנשלחו במטרה לעזור לעניי הארץ, כאשר מצד אחד היתה דעת קודשו של הרה"ק "בעל התניא" ומצד שני דעת קודשם של הרה"ק רבי ברוך ממעז'יבוז' והרה"ק רבי אברהם מקאליסק.
ואכן, מיד עם חזרתו מארץ ישראל, לפני ששב רבי נחמן מברסלב למדוודיבקה בתקופה שעוד לא הגיע להתגורר בברסלב, המשיך במסעו לתוך רוסיה הלבנה ופנה לכיוון ליאוזנא, עיר מגוריו של רבי שניאור זלמן "בעל התניא" זצ"ל.

הוא עשה שם את "שבת חזון" במחיצתו של רבי שניאור זלמן "בעל התניא", כשבמשך השבת מעבירים שני הצדיקים שעות רבות בצוותא חדא.

תנו כבוד לשר האלף

בשנת ה'תק"ע ערך "בעל התניא" מסע גדול ברחבי רוסיה, במסגרת השתדלותו העצומה למען בני הכפרים שגורשו בגזירת הקיסר אלכסנדר הראשון, וכן במטרה לבקר בעיירה טולטשין באוקראינה, בה שהה הרה"ק רבי ברוך ממעז'יבוז' בימות הקיץ, בכדי לנסות ליישב את המחלוקת ביניהם. בדרכו עבר בעל התניא דרך עיירות האיסין, טעפליק, ברסלב ועוד.
עם התקרבו לעיר ברסלב כדי לבקר אצל הרה"ק רבי נחמן מברסלב, האחרון יצא לקראתו אל מחוץ לעיר בלוויית רבים מחסידי ברסלב, כשהוא קורא לחסידיו ואומר: "תנו כבוד לשר האלף". היתה זו, כאמור לעיל, פגישתם השניה.

כשבא האדמו"ר רבי שניאור זלמן אל ביתו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב, פנה האחרון אל הגביר ר' משה חינקעס ואמר לו:

"גיב צדקה פאר אן אמת'ן תלמיד-חכם" [תן צדקה לתלמיד-חכם אמיתי].

הניח הגביר על השולחן מטבע-זהב, אך הרה"ק רבי נחמן מברסלב פנה אליו בתמיהה:

"דאס גיט מען פאר אן אמת'ן תלמיד חכם?!" [זה מה שנותנים לתלמיד-חכם אמיתי?!].

הניח הגביר רענדל נוסף, וכשהבחין על פניו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב שהוא עדיין תמה, הוסיף והניח עוד רענדל.

אולם התמיהה לא סרה מעל פניו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב, והגביר הוסיף והניח עוד ועוד עד שהגיע לסך של עשר מטבעות זהב. או אז לקח הרה"ק רבי נחמן מברסלב בידו את המטבעות ונתנם בידו של "בעל התניא".

בבוא היום עוד נשתדך

בתוך השיחה ביניהם, רמז הרה"ק רבי נחמן מברסלב ברוח קדשו להרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי, כי בבוא היום עוד ישתדכו צאצאיהם זה בזה ויהיו למחותנים.

ואכן, דבריו אלו נתקיימו כאשר נכדו של "בעל התניא", הרה"צ רבי אהרן אב"ד קרעמנצ'וג נישא [בזיו"ש] לרבנית מרת חי'ה, בתו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב (ובזיווג שלישי נשא הג"ר אהרן את מרת שרה, בתו הקטנה של אדמו"ר האמצעי רבי דובער מליובאוויטש זצ"ל).

כשנפרדו שני הצדיקים לשלום, ליוו אותם חסידיו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב עד ליציאתם מן העיר, כשהרה"ק רבי נחמן מברסלב יושב בעגלה לצידו של "בעל התניא" ושני הצדיקים מכבדים זה את זה בכבוד גדול.

קרדיט: מאת Lord Mountbatten – Own work, נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=10854908

הפוסט לא אומן ולא ברסלב: העיר שבה התחיל הרה"ק רבי נחמן מברסלב להנהיג הופיע לראשונה ב-שטפנשט..