65 להסתלקותו של הגאון הגדול רבי גרשון לפידות זצוק"ל רב דשכונת בית ישראל ירושלים מגדולי חסידי שטפנשט

נסתלק י"ז אדר תשט"ז מנו"כ בהר המנוחות ירושלים

מדמויות הפאר בירושלים של מעלה בדורות הקודמים היה האי גאון אדיר וצדיק מופלא, מרא דכולא תלמודא פשוטו כמשמעו, המתמיד הפלאי, רבינו הגאון רבי גרשון לפידות זצ"ל אשר דמותו בלטה בהוד והדר גאוני וחכמי ירושלים, בקי עצום ומופלא בכל מכמני התורה בעיון מעמיק וכל רז לא אניס ליה ואעפי"כ התיחד בכך שלא היה מחזיק טיבותיה לנפשיה.

"בין אימרות המופת הירושלמיות הידועות העוברות מאב לבן, מסב לנכד, ומרב לתלמיד עוברת כברק מסנוור עיניים אימרת-הצחות שיצא מפי רבי גרשון זצ"ל כי מבוקשו בגן עדן לאחר אריכות ימיו יהיה: "סטנדר חזק, ש"ס וילנה, קפה שחור וסיגריות"…

האימרה הגדולה והנוקבת הזאת, מקפלת בתוכה עוני ומחסור, אבל כל כך הרבה אהבת תורה שהיה לו להשקדן הירושלמי הגדול ר' גרשון!

במאמר שלפנינו לא נתיימר בזה להקיף את דמותו הגדולה באשר רבה היא העבודה, ובמיוחד שלצד גדלותו בתורה נודע אף בתפילותיו המיוחדות, וביראת חטאו לצד תוקף פרישותו וחסידותו, אולם נביא בזה פירורים וסיפורים אחדים המשקפים במידת מה את דמותו הגדולה. במאמרינו בחרנו להתמקד בעיקר אודות התמדתו וגדלותו בתורה שהיתה לאות ולמופת בפי כל.

תולדותיו

הגאון המנוח זצ"ל נולד ביאס רומניה בשנת תרל"ח לאביו הרה"ח ר' חיים יצחק ז"ל שהיה מגדולי חסידי הרה"ק רבי מנחם נחום משטפנשט זיע"א ואח"כ התקשר לבנו הרה"ק רבי אברהם מתתתיהו משטפנשט זיע"א, ועלה לארה"ק עם אביו בהיותו כבן שש, בני ירושלים הבחינו מיד בסגולותיו הנפלאים של היניק וניבאו לו גדולות, הצדיק הקדוש האדמו"ר רבי דוד'ל בידרמן זצוק"ל, קיבלו בזרועות פתוחות, ויהי הילד כאחד מבני הבית וספג בלבו אוירא דארץ ישראל ויחכם ועד מהרה הפך ללמדן מופלג.

בימי מלחמת העולם הראשונה כשרעב נורא פקד את העיר ירושלים ולא חלף גם מפתחו של רבינו, נאלץ לנדוד מביתו לחו"ל, שם נתוודע עם הגאונים המפורסמים אדירי התורה רבי מאיר דן פלאצקי, רבי מאיר אריק ורבי מאיר שפירא מלובלין זצוק"ל, וכן עם שאר ראשי וגדולי היהדות דשם.

בזכרונות תלמידיו בישיבת חיי עולם נכתב: מה נהדר הי' בשבתו בחבורת תלמידים וזיקוקין די נור נפקין מפומיה…

כגדולתו בתורה, כן היה גדול בחסידות ובמידות, לא לבד שלא החזיק טיבותא לנפשי' שלמד תורה הרבה, אלא שקיים גם מאד מאד הוי שפל רוח.

בשנים האחרונות סבל ממיחושים שונים וחולשה כללית, ובכ"ז לא הרפה משקדנותו העצומה והשמיע את שיעוריו לתלמידיו בישיבה בקביעות, גם ביומו האחרון כשכבר הרגיש את עצמו ברע לא נפקד מקומו בבית המדרש לתפלה בציבור ולשיעוריו הקבועים ושם קבל התקפת לב חזקה והובל לביתו, עד לפטירתו לדאבון לב עולם התורה.

חסיד נלהב לצדיקי משטפנשט

וכה כותב נכדו הגה"ח רבי גרשון לוצקין שליט"א בספר התולדות שכתב וההדיר 'המתמיד הירושלמי': אחד מחסידי עליון היה ר' חיים יצחק לפידות, היה מבאי ביתו ומחסידיו של הרה"ק רבי מנחם נחום משטפנשט זיע"א, – כאשר בא בברית הנישואין עם בתו של רבי יונתן בנימין הכהן מעיר שטפנשט, – וכעבור הרבה שנים מהחתונה טרם נפקד ר' חיים יצחק בזרע של קימא.

ויהי אחרי הסתלקותו לגנזי מרומים של האדמו"ר הקדוש הרבי מנחם נחום משטפנשט זיע"א, עבר שרביט ההנהגה אל בנו יחידו האדמו"ר הצדיק הרבי רבי אברהם מתתיהו זיע"א, – ידע רבי חיים יצחק את אשר הבטיח אביו של הרבי זי"ע, כי יוכלו למצוא ישועה גם אצל בנו רבי אברהם מתתיהו זיע"א, וזאת באם יפצירו בו הרבה.

כן עשה, שם נפשו בכפו, והפציר מאד שהרבי יבטיח לו ברכה שיהיה לו זרע של קימא, ואכן הרבי הבטיח לו, עוד בתוך השנה נולד לו בנו רבי גרשון בשנת התרל"ח, – ידע רבי חיים יצחק, כי הכל הוא מברכתו של אותו צדיק.

רבי גרשון אשר הסתופף בצילו של הצדיק משטפנשט ברומניה זכר תמיד לספר ולתאר את המעמד הנשגב של ה"קידוש לבנה" של הרבי ר' אברהם מתתיהו משטפנשט זי"ע, שהיה ממש בבחינה של "קבלת פני השכינה ממש". עוד זאת סיפר רבי גרשון – כידוע פעם עברו גדודי הצבא של רומניה, והרעישו ברעמי קולות ובתותחים, כולם כמעט נפלו על הארץ, והרבי לא זז ממקומו, וראו כולם איתן כי בדקות אלה הרבי איננו בעלמא הדין.

רבי גרשון היה תמיד מתייחס לכך שהוא מחסידי שטפנשט, גם בתקופתו האחרונה לחייו בהיותו ירושלים, כאשר כיהן כבר כרב בשכונת בית ישראל, היה כל שבת מתפלל תפלת מוספין בבהכנ"ס דחסידי באיאן רוז'ין, – והיה מספר בערגה סיפורי צדיקים לבית רוז'ין ושטפנשט.

ההקפות בשטפנשט

עוד מספר הרה"ג ר' גרשון הלוי לוצקין שליט"א: שמעתי מאם חמותי האשה הצדקנית מרת שרה גיטל (ב"ר יוסף) פעטשעניק ע"ה, (נלב"ע י' אייר תשמ"ב) – אשר היא זכרה את ההקפות של האדמו"ר הרה"ק רבי אברהם מתתיהו משטפנשט זי"ע, – והיה רוקד עם ספר תורה קטן, והיה עושה הרבה תנועות עם ידיו עם הספר תורה, מעלהו ומורידו מעלה ומטה ולכל הצדדים. כל הקהל היה מתדפק על החלונות, וכלשונה "קעפ אויף קעפ", (ראש על ראש) והסתכלו כולם אל עבר הרבי איך שהוא עושה את עבודת הנענועים עם הספר תורה לארבע רוחות השמים מעלה ומטה. – (כן נהוג בעוד קהילות חסידים).

סיפר הרה"ח רבי פנחס משה (ב"ר שלמה דוב) אוירינג ז"ל (נלב"ע כ"א אלול תשע"א) – הוריו היו קשורים מאד אל הרבי משטפנשט, כשנולד ביום ראשון פרשת פנחס י"ג תמוז תרצ"ב, היה זה שנתו האחרונה לחייו של הצדיק עלי אדמות, הלכו לשאול את הרבי איך לקרא לרך הנולד. – ענה הרבי משטפנשט מכיוון שפרשת השבוע הוא פינחס, יקראוהו גם "פינחס". – ולכך קראו את שמו גם פינחס.

ניכר היה בהילוכו ובהנהגתו את עטרת הנהגת שטפנשט ומלכות בית רוז'ין, את הפשטות העוטפת את גדלותו, היה גדול בענקים, בהיותו בגיל שלושים רצו לעטרו בעטרת רבנות בירושלים, והוא השתמט מהדבר.

– בנו רבי אהרן חיים לפידות ז"ל, היה דר בפילדלפיה שבארה"ב היה ממשיך בדרכו וקשריו עם בית רוז'ין ושטפנשט, הוא היה הראשון שנדב הש"ס לקלויז של באיאן. שהיה בשעתו דבר יקר הערך, והדבר נחרת בזכרון החסידים, והיה מציינים זאת לשבח.

רבי גרשון לפידות זצ"ל בשהותו בארה"ב – היה מתארח בביתו של האדמו"ר רבי מרדכי שלמה מבאיאן זצ"ל, – ובהגיע הרבי מבאיאן לארץ ישראל, נסע רבי גרשון זצ"ל לשדה התעופה לקבל פניו, – כשהגיעו נתוודע שהמטוס יגיע רק למחרת, וחזרו לירושלים, – למחרת אף שעלה לו בקושי גדול, נסע רבי גרשון שוב לקבל פני הרבי, והיה חביב עליו להראות קשריו וידידותו לבית רוז'ין ולבית שטפנשט.

ידיעתו בתורה של רבי גרשון

רבי גרשון היה מרא דכולא תלמודא, וכלשונו של מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, שרבי גרשון היה בקי על פה, כל מה שהודפס בש"ס וילנא עם כל המפרשים והרמב"ם עם כל המפרשים, – הגאון רבי חיים קרייסווירטה זצ"ל רב אב"ד אנטוורפן העיד עליו שהוא בקי בספר מנחת חינוך בעל פה מילה במילה.

גם בהיותו ברומניה לצורך שליחות אודות ישיבת 'תורת חיים' בעיר העתיקה, נפגש עם גדולי ישראל המהר"ם אריק זצ"ל, ועם רבי מאיר דן פלאצקי זצ"ל, ועם מהר"מ שפירא מלובלין זצ"ל.

אודות הצלחתו בלימוד התורה ושקידתה היה מספר רבי גרשון בענות חן: בעודו נער שלחו אביו של רבי גרשון בעצם יום חג הפורים לקיים מצוות משלוח מנות אל הגאון רבי יהושע לייב דיסקין מבריסק זצ"ל, רבי גרשון, כילד קטן הלך ובידו צלחת מגדנות מכוסה כספית ועלה במדרגות הרב מבריסק, ופתח את הדלת להכנס להיכלו של הרב.

הדלת שכמעט ולא נסגרה ומעטים היו האנשים שההינו לפתחה, ילד קטן זה קם והתיצב לפני הגאון הקדוש מהרי"ל דיסקין ונשא אליו את עיניו. הגאון הקדוש שגדולי ישראל רעדו בהזכירם את שמו, שידם רעדה ולא אפשרה להם לשגר אליו מכתב, הגאון הקדוש פנה בדברים אל הילד הקט 'אמור נא ילדי' במה אברכך?

מה יענה הילד, שחרף היותו בן יחיד להוריו עזב בברכתם את ביתו החם ועבר להתגורר בבית הגאון רבי בצלאל דיין שקיבל על עצמו להדריכו.

הילד אשר אור לו בציון, ברוך הכשרונות בלימודו, בקשה אחת תמיד בלבו, 'שבתי בבית ה". מה ביקש מן הגאון מבריסק שיברכו, שיאציל לו ברכה שיתמיד בלימדו, הן מתמיד הוא גם בלאו הכי, ללא שיור ושעור. לא היו לו לילד הרך מושגים עמוקים וגבוהים בהרבה לעלות בבקשתו. שהרבי יברכני שכל חשקי ויגיעי יהיה רק בתורה הקדושה וזולתה לא יהיה לי דבר בעולמי, ואמנם השרף מבריסק ברכו בכך. ברכתו של הגאון מבריסק התקיימה במלואה, רבי גרשון היה מספר על אותו משלוח המנות ועל ברכתו של השרף מבריסק, כדי שלא להחזיק טובה לעצמו ולא להשתבח בחלקו, הוא היה מספר על הברכה שהתברך ותולה בה את פשר התמדתו.

כתבי תורתו

תולדותיו והנהגותיו נכתבו ביד אמן של נכדו הרה"ג ר' גרשון לוצקין הי"ו מירושלים, ונאספו אלי ספר בשם 'המתמיד הירושלמי' אשר ממנו לוקחו מרבית הידיעות למאמרינו זה, תורתו נדפסה בסוף ספר נחלת עמי לנכדו רבי יצחק גרוסברג תחת השם 'לפיד אש' והם מאמרי הלכה וחידו"ת והערות על הספר מנחת חינוך.

נוסח מצבת קבורתו

על מצבת קבורתו של רבי גרשון לפידות אשר בהר המנוחות (בחלקת פרושים אשר כעבור כמה שנים נטמן סמוך ונראה ציון קדשו של הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זיע"א), נחרתו לזיכרון עד המילים הבאות אשר דהו ובלו בצוק העתים והזמנים אולם שרירים וקיימים בחריפותם ובקיצורם ועתה לקראת יום הילולתו ה-65 חודשה המצבה על ידי 'האגודה למקומות הקדושים ברומניה':

פ"נ, הגאון הגדול המפורסם, מרא דכולא תלמודא, משים לילות כימים, חסיד ועניו, רבי גרשון לפידות זצ"ל, ב"ר חיים יצחק ז"ל, נלב"ע י"ז אדר תשט"ז, ת.נ.צ.ב.ה.

הפוסט 65 שנה לאיש הלפידות מירושלים וחסיד נאמן של הצדיק משטפנשט הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הרב הראשי לישראל, הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, בריאיון מיוחד עם שטפנשט. לקראת יום ההסתלקות ה-78 של הגאון הגרמ"ח לאו זצ"ל, כפי שדיווחנו כאן, נועדנו לשיחה עם בנו הגאון הגדול הגרי"מ לאו שליט"א, אשר כדרכו בקודש שיתף בפרטים היסטוריים ובאנקדוטות מרגשות, אשר הרב שליט"א בזכרונו הפנומנלי לא מחסיר אף פרט ופרט, כשכל אחד מהם יכול למלא כרכים רבים.

כבר בתחילת השיחה, אומר לנו הרב לאו: "כשהקמתם את מוסדות שטפנשט כיתתתי רגלי בכל מקום בבני ברק ובת"א בהילולות הצדיק משטפנשט והזדמנויות נוספות להשתתף ולשאת דברי תורה בכינוסים אלו" ומציין את תרומתו הגדולה בעת זכינו לקומם את זכר בית שטפנשט.

האמת שהעיר ת"א הייתה משכנם של הצדיקים לבית רוז'ין בחייהם, אולם לאחר פטירתם בתחילה הם העדיפו להטמן בטבריה או בירושלים, רק בשנים שלאחר מכן החלו להטמן בעיר תל אביב שזכתה להיות משכן לצדיקים קדושים אלו. כך מוסיף הרב לספר ולתאר לנו בשפתו העשירה והקולחת השוזרת מאמרי חז"ל רעיונות תורניים לצד עובדות היסטוריות הנכרכים זה בזה באומנות ובציוריות.

"זכינו לערוך מעמד סיום הש"ס בעיר שאץ מקום רבנותו של אבי הרב בחודש שבט האחרון כשהשמיים עוד היו פתוחים" אנו מזכירים לרב, "אכן היה לי שם שליח נאמן ה"ה בני הגאון הרב משה חיים שליט"א שאף קרוי על שמו של הרב דשם, זו הייתה סגירת מעגל כפולה שכן בן דודו של אבי רבי מאיר שפירא זצ"ל היה מחולל הרעיון הדף היומי, ואין מקום יותר ראוי מלערוך מסיבה תורנית זו מאשר בעיר שאץ שברומניה מקום הולדתו של מחולל הרעיון הכביר שמעתי שהוא נשא שם נאום שמזכיר את נאומיו הגדולים של אבי שכיהן שם ברבנות והתפרסם בנאומיו המלהיבים והמעוררים".

רצינו לשמוע מפי כבוד הרב על אביו הגרמ"ח לאו הי"ד. האם אתם זוכרים אותו?

איני זוכר הרבה מאבי, שכן כשהייתי בן חמש שנים וארבעה חודשים לקחו אותו לטרבלינקה. אבל מעט הנני זוכר את מראה פניו, את פיאותיו, ואני זוכר גם איך שהרשע היכה אותו, כמו שמתואר בהרחבה בתחילת הספר "אל תשלח ידך אל הנער".

אבי הרב חיבר את הספר "קידוש ה'", ואת כל חיו הקדיש לברר ענין זה בהלכה ובאגדה. הוא עוד הספיק לשלוח את הספר בכתב-יד לגדולי הדור, גאב"ד טשעבין השיב לו הערות על הספר ואבי השיב לו הערות על מכתבו.

אצל מי למד אביכם הגרמ"ח?

אבי נולד בעיר לבוב, בירת גליציה המזרחית, ונקרא שמו בישראל על שם זקנו הגאון ר' משה חיים שור, אביו של ה"מנחת שי". הוא הסתובב בצילם של כל גדולי וגאוני גליציה, אצל גאב"ד טשעבין, וכמו כן היה תלמיד של הגה"ח ר' שמואל יצחק שור בעל ה"מנחת שי" וקיבל ממנו סמיכה כשהיה בן טו"ב שנים בלבד. כמו כן למד אצל הרב דריישא, והיה חסיד טשורטקוב.

איך הגיע לכהן ברבנות שאץ?

עיר רבנותו הראשונה של אבי זצ"ל היתה העיירה שאץ שברומניה, לפי שבזיוו"ר הוא היה חתנו של ה"אהבת ישראל" הוא נשא את בתו הרבנית דבורה ע"ה. הוא היה גיסם של האדמורי"ם ה"דמשק אליעזר", ה"אמרי חיים", ה"מקור ברוך" והרה"ק מווישווא, ואז התמנה להיות רבה של העיר שאץ. בהמלצת חמיו ה'אהבת ישראל' שהתגורר אז בגרוסוורדיין (מרחק 450 קמ"ש) אשתו הרבנית דבורה ע"ה נפטרה בקיצור ימים ושנים, והסבא ה"אהבת ישראל" גידל את אחי הגדול מו"ה יהושע יוסף (שיקו הגר-לאו), שלמד יחד עם ה"ישועות משה" בעיר גרוסוורדיין. חמיו ה"אהבת ישראל" ציווה על אבי להקים בית שני, כשאבי היה אז צעיר לימים כבן שלושים שנה בלבד, ושלחו שיחזור לגליציה. הוא נשא את בתו של הרב של סקאווין, הרב פרנקל-תאומים, מצאצאי הגאון ה"ברוך טעם" והרה"ק ה"דברי חיים" מצאנז, אבל נשאר תמיד מקושר לחמיו מזוו"ר ה"אהבת ישראל" מוויז'ניץ ואף היה מתפלל בנוסח ויז'ניץ.

לאחר מכן התמנה אבי להיות הרב של העיר פרעשוב, שם כיהן ברבנות שבע שנים, ומשם עלה לכהן ברבנות העיר הגדולה פיעטרקוב, שם מילא את מקומו של בן דודו הגה"ח ר' מאיר שפירא שהיה רבה של העיר, וכאשר נתמנה ר' מאיר להיות רבה של העיר לובלין, קיבל אבי את רבנות העיר פיעטרקוב.

מה היו תולדות חייו בפיעטרקוב?

האמת היא, שבפיעטרקוב היה ישוב יהודי יותר גדול מאשר בעיר לובלין, אלא שרבנות העיר לובלין היתה רבנות יותר נכבדה, רבנות שנמשכה מאז ימיהם של רבותינו גדולי האחרונים המהרש"ל, המהר"ם, רבי שכנא ושאר גדולי העיר, בסיבת הקמת הישיבה בלובלין עבר רבי מאיר ללובלין ואבי התמנה למלא את מקומו. כשעמד הגאון ר' מאיר שפירא לפתוח את הישיבה הגדולה בלובלין, הוא נסע לכל ישיבות ליטא לבדוק כיצד לבנות את סדרי הישיבה, ובמסעו היה אז במיר ובראדין, בטעלז ובנובהרדוק ובסלבודקא, בהיותו איש אמת חיפש את האמת בכל המקומות.

ידוע הסיפור עם ידו של אבי (זה היה לפני שנולדתי), שבנוסעו ברכבת הפילו אותו אנטישמים בין שני קרונות הרכבת. כיסה אבי את ראשו ביד ימינו וקרון הרכבת עלה על ראשו והוא ניצל, אבל ידו נפצעה מהרכבת, ונאלצו לקטוע את יד ימינו, ואז הרגיל את עצמו לכתוב ביד שמאל. הכניסו אותו לחדר ניתוח לקטוע את ידו, וכאשר התעורר מהניתוח אמר "ברוך ה' שהיד של התפילין נשארה בשלמות".

שם הרב 'ישראל מאיר' – על שום מה?

כשנולדתי קרא לי אבי בשם "ישראל מאיר", ישראל על שמו של ה"אהבת ישראל" – חמיו מזיוו"ר של אבי, ועל שמו של הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב, שנסתלק בשנת תרצ"ד, חמישה שבועות לאחר הגה"צ ר' מאיר שפירא. והשם "מאיר" קרא לי על שמו של הגה"צ רבי מאיר שפירא. הוא גם קרא לי כך על שמו של ה"חפץ חיים" – ישראל מאיר, משום שאבי היה מקושר לשלושת הצדיקים האלו: הרה"ק מטשורטקוב, החפץ חיים, והגה"ח ר' מאיר שפירא, וכולם נסתלקו בתוך שלושה חודשים: החפץ חיים נסתלק בכ"ד אלול תרצ"ג, הגה"ח ר' מאיר שפירא נסתלק בז' חשון תרצ"ד, ובי"ג כסלו נסתלק הרה"ק מטשורטקוב. מספרים שכאשר באו להודיע להרה"ק מטשורטקוב על פטירתו של הגה"ח ר' מאיר שפירא, שהיה מחסידי טשורטקוב, קרא עליו את הפסוק "ואת יהודה שלח לפניו להורות", שהרי שמו של המהר"מ שפירא היה ר' יהודה מאיר, ובזה רמז הרבי שגם הוא עצמו עומד להסתלק מהעולם.

מה ידוע על מותו על קידוש ה'?

אבי כיהן ברבנות העיר פיעטרקוב עד למלחמה הנוראה, שם נלקח על ידי הרשעים לטרבלינקה יחד עם כל יהודי העיר, בי"א מרחשון תש"ג, לשם נלקח יחד עם אחי הק' שמואל יצחק הי"ד, שנקרא שמו בישראל על שם הסבא הגה"ח ר' שמואל יצחק שור. ביום שהם הגיעו עם הרכבת מפיעטרקוב, הגיעה לשם גם הרכבת של העיר פרעשוב. שם ברציף נפגשו רגע לפני שנכחדו שתי קהילות גדולות בישראל שבשתיהן כיהן אבי כרב שתי הקהילות לא הכירו זה את זה אך הרב של שתי הקהילות איחד ביניהם בחייהם ובמותם. בפרעשוב לא בחרו ברב לאחר שאבי עזב את העיר, ומצודתו של אבי נשארה פרוסה עליה גם בהיותו רבה של פיעטרקוב, ובאותו יום איום נפגשו שתי הקהילות יחד בטרבלינקה. אבי נשא שם נאום גדול לפני שנדחפו לתאי הגזים, כמו שהעידו הניצולים מטרבלינקה. בנאומו אמר כי מכל תרי"ג המצוות נשארה לנו, ליהודי פיעטרקוב ופרעשוב, הזכות לקיים עוד מצוה אחת. לא היה בידם לא טלית ולא תפילין, לא שבת ולא יום-טוב, כי אם מצות קידוש השם, "ונקדשתי בתוך בני ישראל", ומאחר שכך הוא, הבה אחים נקיימנה בשמחה על הזכות שנשארה לנו לקיים מצוה אחת. וסיים אבי ואמר: "ואני מבטיח לכם שיתקיים בנו דברי הנביא 'כי בשמחה תצאו', עליהם אמר הרבי ר' בונם מפשיסחא שבכח השמחה אפשר לצאת מכל הצער והיגון של העולם הזה. ואני מוסיף 'ובשלום תובלון', שבשלום יוליכו אותנו לעולם הבא, לעולם שכולו נצח". לאחר מכן אמר יחד עם בני שתי הקהילות "שמע ישראל", ואמר את הוידוי, וכל אלפי היהודים אמרו אחריו את מילות הוידוי. היה זה ביום פטירתה של רחל אמנו, לה הובטח ההבטחה 'מנעי קולך מבכי ועיניך מן דמעה'.

איך אתם ניצלתם?

אני ניצלתי מהתופת, היות שאבי ידע שבבוקר עומדים לקחת את היהודים מהעיר, ואף שלא ידע להיכן לוקחים אותם, אבל ידעו שעומדים להוציא אותם מהעיר. הוא לא רצה ללכת למקום מחבוא, כי הם חיפשו בראשונה אחר הרבנים, וחשש שאם לא ימצאו אותו יגבירו הרשעים את החיפושים ומי יודע כמה יהודים יהרגו על ידי זה. הוא סידר מחבוא עבור אמי ועבורי, והוא עמד ליד בית-הכנסת הגדול עם ספר-התורה בידו, וכך עלה לרכבת עם יהודי העיר יחד עם אחי הגדול שכבר היה בגיל בר-מצוה. וביום שנלקחו, בו ביום עלתה נשמתם בסערה השמימה.

מהגיטו בפיעטרקוב עברתי למחנה עבודה בצ'נסטחוב ומשם לקחו אותנו למחנה הריכוז בגרמניה -בוכנוולד, ולאחר ההצלה עליתי עם עלית הנוער יחד עם אחי נפתלי ז"ל לארץ ישראל, ובתשעה באב תש"ה כבר היינו בעתלית.

איך מנציחים כזו אישיות רבת אנפין?

גולת הכותרת היא הישיבה על קברו על שמו של אבי, זכינו והקמנו את הישיבה "חיי משה" בירושלים עיה"ק הנודעת לשם ותהילה בכל רחבי תבל, בראשות חתני הגאון הגדול ר' בנימין קאהן שליט"א, בעל עיון מעמיק ובעל השקפה נפלאה, זכתה ישיבה זו שפקע שמה בכל העולם כבית גידול של עמלי תורה וגדולי תורה, הרבה מבוגרי הישיבה מכהנים כרמי"ם וראשי ישיבות ודיינים, ועל כולם יש את החותמת שהם "בוגרי הישיבה חיי משה", כך זכינו להנציח את שמו של האבא בכל העולם. זוהי ישיבה שאין בעולם החסידי ישיבה ברמת לימוד גבוהה כמוה, ובראש הישיבה עומד הגאון הגדול ר' נפתלי נוסבוים שליט"א, שהוא דמות נפלאה. הישיבה הוקמה בשנת תשמ"ט, אז קיימנו את ה"הושיבו ישיבה על קברו" על שמו, וברוך ה' שהישיבה גדלה והצליחה וגם עשתה פרי.

הפוסט הרב הראשי הרב ישראל מאיר לאו בשיחה מיוחדת לעלון הפופולרי 'באר בשדה' של מוסדות שטפנשט הופיע לראשונה ב-שטפנשט..