שר וגדול נפל בישראל: קווים לדמותו של מרן הגה"צ רבי טוביה אריה טוביאס זצ"ל שהובא אמש למנוחות

תורה תורה חגרי שק בהסתלקותו לשמי רום של האי גאון וצדיק חבר בי דינא רבה דקריית ויז'ניץ, ראש כולל אנטניה, מקים מוסדות בוהוש, וממניחי היסודות להקמת מוסדות שטפנשט בארה"ק, עמד על משמר התורה וההלכה במסירות עצומה במשך עשרות בשנים

אבל ותוגה השתררו בעולם התורה והחסידות, בבוא הבשורה הקשה והמרה על הסתלקותו של עמוד התורה וההוראה, מגדולי ומוותיקי הפוסקים, הגאון הצדיק רבי טוביה אריה טוביאס זצ"ל, דיין ומורה צדק וחבר הבד"ץ דקריית ויז'ניץ במשך למעלה מיובל שנים, ראש כולל אטיניא. מקים ומייסד מוסדות להנצחת חכמי רומניה, מקים מוסדות בוהוש ומעמודי התווך של הקמת מוסדות שטפנשט, המוני תלמידים ומעריצים ועמך בית ישראל הלכו ביום ג' בניסן אחר מיטתו של האי גברא רבה, זצוק"ל.

בהסתלקותו אבדה מכרם יהדות רומניה דמות הוד תפארת של גאון חריף ובקי בכל מכמני התורה, שדלתו פתוחה היתה לשרת בקודש ולהשיב לשואלים דבר ד' זו הלכה, זכה להערצתם של אדמור"י בית רוז'ין וויז'ניץ וגדולי ישראל שסמכו עליו. מתמיד בתורה ועובד ד', לצד היותו עמוד האמת, ענוותן וצנוע, שייף עייל ושייף נפק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה, ידיד נאמן לכל אחד, אהוב ונערץ על המוני יודעיו.

מרן הגה"צ רבי טוביה אריה זצ"ל נולד לפני ע"ט שנים ביום ז"ך באב תש"א, בעיר פיאטרא-ניאמץ שברומניה, לאביו הגה"צ רבי שמואל טוביאס זצ"ל רב העיר פיאטרא ומחשובי הרבנים שושלת וותיקה מגאוני חכמי רומניה מחסידי בית רוז'ין, טשורטקוב, שטפנשט, סאדיגורא ובוהוש, ולאמו הרבנית מרת פרידא ע"ה.

בנערותו קנה דעת וחכמה ולמד אצל אביו הגדול, אשר השקיע בו ובאחיו הרבנים יבלחט"א את כל כוחותיו לרוממם בכל מכמני התורה בבקיאות ובעיון ובהוראה. לאחר מכן למד תורה במסירות נפש בעיר אראד, בישיבתם של הגה"צ רבי שמעון זאב מילר זצ"ל רבה של אראד, ושל חותנו לעתיד הגה"צ רבי מרדכי זלמן ויזניצר זצ"ל.

בשיחתו אודות ימי נערותו, כשתיאר הגרט"א זצ"ל את הימים ההם תחת השלטון הקומוניסטי ברומניה, ציין שהיתה זו הישיבה היחידה בכל רחבי רומניה שיכלו ללמוד בה תורה בפרהסיא באופן רשמי. דבר זה לכשעצמו הביא בחורים רבים מכל רחבי רומניה ללמוד בישיבת אראד כדי להיפטר מגזירת הגיוס. "אני אישית נאלצתי לכתת רגלי היגעות משך 24 שעות, בנסיעתי הארוכה והמפרכת ממקום מגורנו בפיאטרא-ניאמץ עד אראד הנמצאת בקצה השני של רומניה הגדולה. זכורני שנסעתי עם הרכבת על פני שלשת-רבעי שטחי רומניה, אבל הכל היה שווה משתי הסיבות האמורות: הראשונה – היתה זו הישיבה היחידה שיכלו ללמוד בה כראוי על מי מנוחות; השניה – כדי להיפטר מהצבא ולקבל אישור מהיר יותר לצאת את מסך הברזל ולעלות לארץ הקודש".

הגרט"א מילא כרסו בש"ס ובפוסקים בשקידה עצומה, עד שהוסמך לרבנות על ידי הגרש"ז מילר זצ"ל אב"ד אראד, הג"ר ישכר דוב דכנר זצ"ל אב"ד סאטמר, והג"ר יצחק מאיר מרילוס זצ"ל אב"ד באקו ואראד ולימים אב"ד בוקרסט. בכתב הסמיכה שקיבל מהגאון מגאלאץ זצ"ל, כתב לו בין היתר: 'וטוביה לייב משתה תמיד' על משקל הנפסק ברמ"א בהלכות פורים במשפט האחרון של חלק אור החיים: 'וטוב לב משתה תמיד', כאשר כוונתו היא שזכה למלא קנקנו ביין ישן מלא בתורה והוראה.

בחודש חשוון שנת תשכ"ד עלה עם אביו לארץ ישראל, ונכנס ללמוד בישיבת ויז'ניץ. בימים ההם זכו הוא ואחיו יבלחט"א הגה"צ רבי משה מרדכי שליט"א אב"ד קדימה, ללמוד בצוותא עם כ"ק מרן אדמו"ר ה'ישועות משה' זי"ע, שנהנה מאוד מבקיאותם במכמני התורה, ומשקידתם הנפלאה, כאשר מרן ה'אמרי חיים' זיע"א היה מפליא את העובדה שהייתה זו אחת המשפחות הבודדות שהכיר שעלו לארה"ק שלמים בגופם ובנפשם ששת רבנים עטורים בזקן ופיאות גאונים וצדיקים כשמסירות נפשם ליהדותם הייתה לפלא ולשם דבר מלבד גאונותם וידיעתם בכל מכמני התורה למרות המצב הרוחני ששרר אז ברומניה, האמרי חיים התבטא פעם לפני אביו הגה"צ מוהר"ש טוביאס זצ"ל רבה של פיאטרא ניאמץ "טוביאס איז א פירמה".

בשנת תשכ"ו הקים את ביתו עם הרבנית תליט"א, בת הגה"צ החסיד רבי מרדכי זלמן ויז'ניצר זצ"ל, שכיהן כראש הישיבה באראד ובארה"ק היה ראש כולל אנטניא. לאחר נישואיו היה מחשובי מרביצי התורה ורבני הכולל בקריית ויז'ניץ הק'. לימים מילא את מקום חותנו בראשות כולל אנטניא בב"ב, תפקיד בו כיהן עד יומו האחרון.

פרק מרכזי בחייו היה כאשר התמנה בשנת תשל"ו לדיין בביד"ץ דקהילת ויז'ניץ, לצד הרב אב"ד דאז – יבלחט"א מרן אדמו"ר שליט"א, והדומ"ץ דקהילת ויז'ניץ הק' הגה"צ רבי משולם זושא לוריא זצוק"ל, שרחשו לו הערצה רבה.

מאז היתה דלתו פתוחה לכל שואל, במאור פנים ובידידות. המונים נהנו הימנו עצה ותושיה, ברוב חכמתו ובבינתו הרחבה בכל מכמני התורה ובהליכות החיים.

גדולי ישראל הכירוהו כבעל הוראה מובהק אשר בקיאותו העצומה בכל מכמני התורה הקנו לו שם בפסקיו. היה יושב על מדין בדיני התורה שנערכו בבד"ץ ויז'ניץ, כשידיו רב לו בחלק חושן משפט בבקיאות עצומה. כשלא אחת התבטא ואמר: "כבר חזרתי על שו"ע יו"ד וחו"מ, למעלה ממאה פעמים, ובכל פעם שאני חוזר על הלימוד מתחדשים לי חידושי תורה והבנות חדשות", כן היה בקי בהל' שחיטה, ובמיוחד בניקור, ולבקשת גדולי ישראל היה נוסע לחו"ל לפקח על מערך השחיטה והניקור שתחת הכשרויות המהודרות, לשם דבר היו שיעוריו וחידושיו בהלכות חמורות ובלתי שכיחות ללימוד, כהלכות מקוואות, הלכות ריבית, ומידות ושיעורי תורה, זמני היום ושקיעה, בהם היה מחשב חשבונות ומפליג בפלפול ובסברא ברוחב עיונו וחריפותו ובקיאותו המדהימה. במשך כמה שנים מסר שיעור עיוני בהלכות אלו בבית מדרש שטפנשט בב"ב ומשיעוריו אלו יצאו לאור קונטרסי 'מדות אריה' פנימי ללומדי השיעור אשר היה משתעשע בהם ומוסיף לחדש כיד ה' הטובה עליו.

כדיין בבד"ץ ויז'ניץ וכראש כולל אטיניא הרביץ תורה וחסידות בקרב שוחרי התורה בדרכו הייחודית והעמקנית, שיעוריו היחודיים בנושאי ריבית, מידות ושיעורי תורה, מקוואות, כמו גם סוגיות הלכתיות שמעטים עוסקים בהם, ושיעורי עמקות בחסידות, קנו להם שם ותהילה. מצוייני האברכים ברשת הכוללים של 'איגוד מוסדות ויזניץ' ברחבי הארץ, קנו אצלו הדרכה והכוונה רחבה בהלכה ובהוראה, כאשר בחנם ועודדם להתעלות בסולם המעלות עד שיזכו להורות הוראה בישראל.

היה קשור בלו"נ לרבוה"ק מרוז'ין ומויז'ניץ זי"ע וליבלחט"א מרן אדמו"ר מויז'ניץ שליט"א, מדי שבת בשבתו השתתף בשולחנות הטהורים, ופיאר בהדרתו את כל השמחות והמעמדים בבית ויז'ניץ, תוך שכפף קומתו בהערצה עצומה לפני מרן רבנו שליט"א. כמים הפנים לפנים רחש לו רבנו שליט"א הערכה עצומה שבלטה ביותר, כשאדמו"ר שליט"א מויז'ניץ שואלו ומתייעץ עימו לעיתים תכופות במכמני ההוראה וההלכה.

פרק מיוחד היה חברותו של הגרט"א זצ"ל בוועד רבני התקשורת דקהילת ויז'ניץ הק'. בנאמנות ובמסירות עצומה עמד לימין מרן מויז'ניץ שליט"א בניהול המלחמה הגדולה נגד המכשירים המהרסים, בעמידה על משמר טוהר מחננו, למען יילכו כל אנ"ש בדרך הסלולה, תוך עקביות להתרחק ולהתנתק לגמרי מכל אותם מרעין בישין.

כוחות רבים השקיע כדי לבדוק ולאשר מכשירים ראויים וכשרים לבעלי עסקים הנדרשים לכך לצורך עבודתם, תוך תיאום וקשר עם מומחים, ועם ועד התקשורת הכללי שנתמנה ע"י גדולי ישראל. בחברותו בוועד הרבנים קיבל פניות מיהודים או מסוכני מכירות על כל האפשרויות הקיימות, דן על כך בכובד ראש, והביא את הדברים להכרעה.

לקומם זכר יהדות רומניה

פרק מופלא ומיוחד בחייו הקדיש לקומם הריסות בית רוז'ין בארה"ק, ולהציב שם ושארית לחכמי גאוני רומניה אשר זכרם לא הוכר כיאות בארה"ק, כאשר כבר מיד עם עלותו ארצה בחודש חשון תשכ"ד, נוכח לראות כי בארץ ישראל מוקמים ומתפתחים מוסדות תורה וחסד על שם קהילות שנכחדו בשואה, וליהדות רומניה אין גל-עד, הוא רתם את אביו ואחיו הרבנים לצד שורת רבנים מיוצאי רומניה והחל לפעול להנצחת מורשת יהדות רומניה, בעיקר החל לפעול להקמת כולל על שם רבני רומניה, מכון להוצאת ספרים של גאוני וחכמי רומניה, ובהמשך להקמת מוסדות בוהוש-פשקן, כן פעל לצד אביו להקים את ישיבת 'באר חיים מרדכי' – ניאמץ בהרצליה. בהמשך ולימים פעל להקמת מוסדות שטפנשט בהם ראה את המשך מפעליו וקיום שאיפותיו להנציח את זכר רבוה"ק לבית רוז'ין וחכמי רומניה, כאשר היה משתתף בכל אירועי המוסדות בימי ההילולות ויומי דפגרא. כינוס האסיפה הרשמית הראשונה לצורך מטרה זו המתועדת בארכיון גנזיו אותם העביר למשמרת עולם לידי מכון חכמי רומניה של מוסדות שטפנשט היה בי"ד בשבט תשל"ב, אז הוחלט על פתיחת כולל אברכים בקיץ תשל"ב, שהוביל להקמת מוסדות בוהוש, בי"ט בכסלו תשל"ג נערכה אסיפת היסוד להתאגדות וליציאה לדרך, במעמד זה יצא לאור קול קורא חתום מאת כעשרים מרבני רומניה שאיגדם במטרה מיוחדת לקומם את זכר גאוני וחכמי רומניה. בשנת תשל"ב החל בפעולות נמרצות ומעשיות למען הגשמת מטרתו זו ראשית בגיבוש הקבוצה שתלך עמו באש ובמים בלהט ובאומץ עד שהמטרה תוגשם במלואה, בתשל"ז רכש את המגרשים ברחוב חגי ב"ב, ובשנת תשל"ט כבר פתח את בית המדרש על אדמת המגרשים שרכש.

היה יד ימינם ואיש סודם של אדמור"י בית רוז'ין ובמיוחד של הרה"ק אדמו"ר רבי יצחק מבוהוש זצוק"ל. בלהט עשייתו עמד לימין האדמו"ר בהקמת מוסדות בוהוש ברח' חגי בבני ברק כאשר האדמו"ר התבטא לא פעם כי אין הוא מאמין כי אפשר לעשות משהו פה בארה"ק להחזיר עטרה ליושנה, אולם הגאון רבי טוביא אריה באמונתו ובלהט עשייתו האמין כי ניתן וצריך לפעול ולהקים מחדש את עטרת המלוכה, ואף הדביק בכך את כל סובביו ומכריו, לשם כך גייס את הנגיד החסיד ר' שמואל דסקל ז"ל להוזיל מהונו לצורך רכישת המגרשים עליהם יוקמו לימים המוסדות. הרבי מבוהוש זצ"ל התבטא: "מימות זקני המגיד הגדול ממעזריטש ועד לזמננו, לא היה אחד שעשה למען כבוד בית רוז'ין, כמו רבי לייבל!" כה רבה הייתה הערכתו העצומה לפועליו של הגאון רבי טוביא אריה טוביאס זצ"ל.

כנוטר המסורת ומחדש מלכות בית רוז'ין אף השפיע על האדמו"ר רבי שלמהניו מסאדיגורה שיקליט את נוסחי הניגונים וניגוני הדביקות של הסב"ק מרוז'ין זיע"א, שנשתמרו בקרב צאצאיו האדמורי"ם לבית רוז'ין, ואכן באחד מביקוריו של הרה"ק רבי שלמה'ניו בכולל בבית המדרש בוהוש בת"א שהתנהל והוקם על ידו של הגה"צ רבי טוביה אריה טוביאס נעתר הרה"ק רבי שלמה'ניו מסאדיגורא והקליט מספר ניגונים ותנועות מהסבא קדישא מרוז'ין דבר שהי בלתי רגיל, ומיד הפכו לנכסי צאן ברזל בקרב שוחרי תורת בית רוז'ין ושומרי המסורת. הגה"צ רבי טוביה אריה טוביאס זצ"ל לא ידע שובע ומרגוע בכל עניני ההנצחה של בית רוז'ין וחכמי רומניה וכל עיתותיו ופעולותיו היו קודש במשק עשרות שנים להשאיר שם ושארית לזכר גולה מפוארת זו.

בחודש סיון תשל"ט נפתח הקלויז החסידי על שם חכמי רומניה ולזכר אדמור"י בוהוש ברחוב חגי בב"ב, והיה לרוח החיה של כל עניני הקלויז, ובו קבע את מקום תפילתו, קבע תקנות וגדרים שהובילו לייסוד צעירי החסידות ולחולל את המהפכה של הנצחת זכר גאוני וקדושי רומניה וזכר בית רוז'ין. בג' בחשוון תשמ"ה הונחה אבן הפינה לבניני הקבע של המוסדות שנקראו "בוהוש-פאשקאן".

יחד עם אחיו הרבנים שליט"א, גיסו הרה"ח רי"ז סלמון שליט"א ולהבחל"ח איש אמונו הרה"ח ר' משה יוסף סגל זצ"ל מפיאטרא פעלו רבות להנצת תורת גדולי ישראל ברומניה, בב"ב הקימו ביהמ"ד על שם גדולי ישראל שברומניה, ובת"א הקים כולל אברכים על שם רבני רומניה בבית מדרשו של האדמו"ר מבוהוש זצ"ל, כן הקים מכון להוצאת ספרים של גאוני וחכמי רומניה ספרי הגאון מניאמץ זצ"ל ועוד שורה ארוכה של כתבים וספרים ותכניות לרוב.

בעל מחדש ייחודי ונפלא היה הגרט"א טוביאס זצ"ל כאשר חקר האמת ועומק ידיעותיו במכמני התורה לצד שליטתו בשפות וחכמת העולם הביאוהו לא אחת להתכתב ולהתעמת עם חוקרים ופרופסורים מהעולם הרחב, ואף הביא לא אחת לביטול תזות ומוסכמות בקרב מדענים וחכמי אומות העולם בבחינת חכמה בגויים, אולם פלפולו וסברתו היו תמיד בנויים לתפארת בבחינת תורת אמת הייתה בפיהו, היה צולל למים עמוקים בתורה בה הייתה חפצו ומגמתו כל ימי חייו, כאשר עד ימיו האחרונים היה מתייצב בכולל אנטניה שעמד בראשו, כאחד האברכים הצעירים, שוקד על דלתות התורה יום יום, תורתו העמוקה לא זכתה עד עתה לבוא בדפוס בימי חייו, אולם חלק מדברי תורתו נדפסו בקובצי 'מאור החיים' ויזניץ, 'שלהבת שמואל', ו'תורת אמת' שטפנשט ועוד. שיעוריו הרבים כונסו על ידי תלמידיו ושומעי לקחו בכתב יד בספר ההלכתי 'מידות אריה', ודרשותיו ומוסריו 'ט"ל אורות' שעדין לא ראו אור עולם.

התקופה האחרונה

עם פרוץ המגיפה העולמית בשנת תש"פ, הוציא יחד עם הגאוה"צ חברי הבד"ץ ויז'ניץ שליט"א פסקי הלכה להיזהר ולהישמר. לדאבון במהלך החורף דהאי שתא נדבק בנגיף ואף החלים ממנו. אולם גופו לא עמד לו, ומצבו הבריאותי הלך והחמיר. לילה לפני אשפוזו בביה"ח, כשאברך ת"ח בקרית ויז'ניץ נכנס אליו לבקרו, והוא חלוש מאוד, ביקשו שיעלה לפניו שאלה בהלכות מקוואות. דקות ארוכות התפלפל עם האברך בריתחא דאורייתא בהל' מקוואות, כי התוה"ק היתה כל חיותו, עד שאמר כי הוא מרגיש שאינו יכול יותר…

עם שחר יום שלישי ג' בניסן ביום נשיא לבני זבולון, לאחר אשפוז של כחודש ימים בבית החולים, השיב את נשמתו הטהורה, כרע שכב הארי וכבוד התורה גלה מישראל.

אלפים השתתפו בהלווייתו שיצאה מביהמ"ד הגדול בקרית ויזניץ. הספידוהו מרה אחיו הגאון רבי משה מרדכי טוביאס זצ"ל אב"ד קדימה, הגאון הגדול רבי משה שאול קליין שליט"א אב"ד שכונת אור החיים וראב"ד בד"ץ ויזניץ, הגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א דומ"ץ ויזניץ ואב"ד "קהילות יעקב', ובנו הרה"ג ר' יצחק אייזיק טוביאס שליט"א ר"מ בישיבת ויזניץ מודיעין עילית וחבר בד"ץ 'הישר והטוב'.

הרבנים שליט"א זעקו במר כי גדולה האבדה ואין לה תמורה, הגאון זצ"ל היווה דוגמה ומופת לשקידת התורה, וחריף ובקי עצום בכל מכמניה. כל מהותו היתה אהבת התורה, מדי יום ביומו השכים לעסוק בתורה בשמחת לב ובצימאון נפש, וכל מי שבא במחיצתו, במיוחד מצאצאיו שהתמסר אליהם, ביקשו אם יש בפיו ד"ת וחידושי תורה, כי זו היתה תמיד כל חיותו.

יחד עם זאת היתה יראתו קדמה לחכמתו, הוא עזב חשבונות רבים שבקשו בני אדם וחיפש תמיד את הישרות והאמת בטהרתה, הן בתורה, הן ביר"ש, והן בחסידות, ובמיוחד במידות שבין אדם לחברו, בהיותו הולך תמים ופועל צדק, ענוותן וצנוע, שעשה הכל כדי להתרחק מכבוד.

בנו ממלא מקומו הג"ר יצחק אייזיק שליט"א אמר כי אנו עומדים עתה בפרשת הקרבנות, מי יתן ויתקיים 'עליה השלם כל הקרבנות כולם', וכלל ישראל יוושע במהרה בישועה ובגאולה השלימה.

הלווייתו המשיכה לבית החיים ויז'ניץ, שם נשאו דברי מספד ופרידה חתניו הרה"ג ר' יחיאל מיכל פרידמן שליט"א רב ביהמ"ד לעלוב ב"ב וחבר הבד"ץ של הגרמ"ש קליין שליט"א וראש כולל שטפנשט, והרה"ג ר' אפרים יהודה וייס שליט"א מו"ץ בב"ב.

עם תום מסע ההלוויה הגיעו לבית האבלים ראב"ד הבד"ץ הגאון הגדול רבי משה שאול קליין שליט"א, וחבר הבד"ץ הגאון ר' שרגא פייבל ויינברגר שליט"א רב בית מדרש 'ישועות משה' ויז'ניץ באלעד, והודיעו כי באו בשליחות מרן אדמו"ר מויז'ניץ שליט"א, שביקש מרבני הבד"ץ שליט"א להתוועד יחד, ולמסור את בקשתו שבנו של הגאון המנוח זצ"ל, הגאון רבי יצחק אייזיק טוביאס שליט"א ר"מ בישיבה הק' ויז'ניץ במודיעין עילית וחבר בד"ץ 'הישר והטוב', ימלא את מקום אביו כחבר הבד"ץ דקהילת ויז'ניץ.

בדמעות ובהתרגשות איחלו הנוכחים ברכת 'מזל טוב', בתקווה כי יאריך ימים בכהונתו הרמה לדון ולהורות הוראה לעם ד', עביגוא"צ.

הגאון הצדיק רבי טוביא אריה זצ"ל הותיר אחריו את זוגתו הרבנית הדגולה תליט"א, בת גדולים שעמדה לימינו במסירות רבה כל השנים, אחיו הרבנים הגאונים הצדיקים רבי יואל שליט"א אב"ד שיכון ו' ב"ב, רבי משה מרדכי שליט"א אב"ד קדימה, רבי מנחם מנדל שליט"א רב ביהמ"ד 'דרכי שמואל' פיאטרא-ניאמץ, ורבי שלמה שליט"א אב"ד יאס, אחותו הרבנית סלומון אשת הרה"ח ר' יצחק זאב שליט"א, בנו וחתניו הרבנים שליט"א, נכדים ונינים ההולכים בדרכו הברוכה לשם ולתפארת, זכותו הגדולה תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

גדולה האבדה מי יתן לנו תמורתה!

הפוסט יהדות רומניה באבל על פטירת פאר גידוליה: קווים לדמותו של מרן הגה"צ רבי טוביה אריה טוביאס זצ"ל הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

יומא דהילולא של הרה"ק רבי שלמה חיים מסאדיגורה, חל בכ"ו אב. בעלון שטפנשט 'באר בשדה' אנו מדווחים במדור 'מצבות מספרות', על תולדותיו בהרחבה.

הרה"ק רבי שלמה חיים מסאדיגורה זי"ע

נסתלק כ"ו אב תשל"ב ומנו"כ בנחלת יצחק גבעתים

שמם של כמה וכמה מבין צאצאי מרן הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע, שעלו וצמחו בחצר גינת בית המלכות, נישא עד היום בהערצה ובערגה על ידי כל חסידי בית רוז'ין. בינות לצדיקים אלו נמנה רבינו הרה"ק רבי שלמה חיים מסאדיגורה, אשר נסתלק ביום  – כ"ו אב ה'תשל"ב, ונטמן בביה"ח "נחלת יצחק" בתל-אביב.

מעטים מאד הם הדברים הידועים אודותיו, באשר כל אורחותיו היו בבחינת "טמיר ונעלם". בדרך נסתרת אפופת סוד ובנתיב אשר לא ידעו עיט צעד לבדו רבינו רבי שלמה חיים מסאדיגורה. גם אותם מתי-מעט חדי-עין, שהתקרבו אליו ודבקו בו, לא השיגו את רום מעלת ערכו וקדושתו. גינוני המלכות היו טבועים בו ובהנהגותיו והוא כבש אותם באדיקות. רק פעמים ספורות לא עלתה ההסתרה בידו, ואז היו עולים רגשות קדשו על גדותיהם ובמקום בו נמצאה ענוותנותו – שם נראתה ונשאבה גדולתו וקדושתו.

מקור מחצבתו

ביום א' לחודש זיו (סיוון) בשנת ה'תרמ"ז, נולד רבינו רבי שלמה חיים מסאדיגורה בחצר הקודש בסאדיגורה, לאביו הרה"ק רבי ישראל ה"אור ישראל" מסאדיגורה, צעיר בניו של מרן האדה"ז הרה"ק רבי אברהם יעקב, שאף ישב על כסא אביו הק' ומילא את מקומו בסאדיגורה. אמו היתה הרבנית בת-שבע, בתו של הרה"ק רבי שלום יוסף, בכור בניו של מרן מרוז'ין זי"ע.

מרן ה"אור ישראל" הק' הכיר בייחודו של בנו – רבינו רבי שלמה חיים מסאדיגורה, והיה אומר עליו: "שלמה – כשמו כן הוא; בכל דבר הוא חותר אחר השלמות". פעם אחרת, בדברו על בניו הק', הגדירם כך: "בני אהרנ'יו הריהו 'דבוק', בני יעקב'ניו הריהו 'מסתפק' ", ואילו על רבינו אמר: "בני שלמה'ניו רייסט זיך" (= חותר ושואף בכל כוחו אל עבודת בוראו, כעבד ישאף צל).

גם אחיו הגדול של רבינו, כ"ק בעל ה"אביר יעקב" זי"ע, הרבה לכבדו ולהוקירו, ואמר עליו: "אחי רבי שלמה'ניו הוא קדוש וטהור", ובהזדמנות אחרת אמר: "מידות – למדתי מאחי רבי שלמה'ניו".

"עת דודים"

משהגיע רבינו רבי שלמה חיים מסאדיגורה לפרקו, נלקח כחתן לבתו של הנגיד החסיד המפורסם רבי שמואל הורנשטיין ז"ל מראדומישל, מגזע היחס של הגה"ק רבי נפתלי כץ זי"ע בעל "סמיכת חכמים". רבי שמואל היה ידוע כתלמיד-חכם, עובד ד' מופלג וחסיד נלהב של כ"ק מרן ה"פחד יצחק" מבאיאן זי"ע, וכפי שהעיד עליו חתנו – רבינו זי"ע: "אשר היה עובד ד' באהבה ויראה".

אדרת ההנהגה

עם הסתלקותו של אביו הרה"ק זי"ע, בי"ג תשרי תרס"ז, שמו ראשי-העדה את עיניהם על בניו הק' וקיבלו עליהם את עול הנהגתם. רבינו רבי שלמה חיים מסאדיגורה, יחד עם שאר אחיו מילאו את מקומו המיותם של אביהם בסאדיגורה. סביב רבינו, שהיה אז אך כבן י"ט שנה, התלכדו במיוחד מטובי וחשובי העדה, "בעלי המוחין", ביניהם מזקני החסידים שזכו עוד להסתופף בצד קדשו של רבינו מריז'ין זי"ע.

באותן שנים בהם ניהל רבינו רבי שלמה חיים מסאדיגורה את עדת חסידי סאדיגורה ביחד עם אחיו ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשלהי שנת תרע"ד, השמיע רבינו בפני שומעי לקחו דברי תורה וחסידות. דברי תורתו הופצו ונשלחו לחסידיו בכל מקומות פזוריהם. וותיקי החסידים סיפרו, שכאשר ראה הגה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זצוק"ל בידי אחד מחסידי רבינו (שהתגורר בגליציה והיה נוסע גם לבעלזא) מאמר אחד מאמרות הקודש של רבינו, נתפעל ממנו והתבטא שהם "תורת אמת", ואף ביקשו שידאג שישלחו אליו את האמ"ק תמידין כסדרן.

בלבת אש

עבודתו בקודש בלימוד תורה, ובעיקר בחלק עבודת הבורא של עבודת התפילה, היתה נערכת מתוך בעירה פנימית של אש להבה אשר לא תמיד הצליח להסתירה כפי דרכי אבותיו הק' דבית רוז'ין. היותו בעל רגש עצום הביאה לכך שרבינו רבי שלמה חיים מסאדיגורה לא היה יכול להסתיר אותם, ומתוך רגשותיו בעת עבודתו את בוראו הרים וסחף עימו את חסידיו שהיו דבוקים ואחוזים בו עד לאחת, ונשאם מעלה מעלה בדרכי העבודה ובנתיבות היראה והחסידות.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה, יצא רבינו רבי שלמה חיים מסאדיגורה בראש גולים ביחד עם כל צדיקי בית רוז'ין, שנמלטו מחמת המציק וקנו שביתה זמנית בעיר הבירה ווינה.

אדרת ההסתרה

באותה תקופה בווינה, השיל מעל עצמו את אדרת ההנהגה ולא שעה להפצרת חסידיו ומעריציו להמשיך ולנהל את העדה. מני אז לא הרשה רבינו רבי שלמה חיים מסאדיגורה לכנות אותו כפי מעמדו כ"אדמו"ר", אלא רק "רבי שלמה'ניו". ואכן, כך נקרא רבינו בפי כל עד סוף ימיו ואף לאחר הסתלקותו.

ברם, כל אורחות חייו השזורים ואגודים בגינוני מלכות אותם ירש מבית אבותיו הק' לא פסקו ממנו גם בשנים הללו ולא שינה מהם כלל וכלל. סיפר א"מ הרה"ח ר' יצחק סלמון שליט"א ממקורביו הקרובים לליבו ביותר, כי בעת זקנותו בהתגוררו בתל-אביב הביא לפניו חלוק-בית מהודר שקנה עבורו, באומרו שכדאי שימדוד אם הוא מתאים למידתו, ואם לא – יוכל להחליפנו. ר' שלמה'ניו, על אף הקרבה שחש כלפיו, לא מדד את החלוק בנוכחותו. באצילות רוז'ינאית הטבועה בדמו קם ממקום מושבו, נכנס אל החדר הפנימי, מדד שם את החלוק, ואח"כ יצא ואישר כי אכן הוא תואם אותו. כשהוא עומד נדהם עד היכן מגיעים גינוני המלכות שהיו טבועים בו מבית אבא.

צדקה וחסד

בתקופה זו בה עטה על עצמו את גלימת ההסתר, התעסק רבינו רבי שלמה חיים מסאדיגורה מעט במסחר בכדי לפרנס את ביתו, ואת שאר זמנו הקדיש לטובת הכלל. כן הקים וייסד באותם ימי אימה ארגוני צדקה וחסד להצלת שארית הפליטה, על מנת להיות לעזר ואחיסמך לרבבות הפליטים שהגיעו לווינה בערום ובחוסר כל, ולתמוך בהם להתחיל את חייהם מחדש ולהקים בתים נאמנים בישראל.

פדה בשלום נפשי

מעשה פלא אירע לרבינו רבי שלמה חיים מסאדיגורה בשנת תרפ"ז, כאשר חלה אנושות ושכב על ערש דווי במצב מסוכן. רופאו של הקיסר האוסטרי הוזעק למיטתו, ולאחר שבדקו ונוכח במצבו הקשה אמר כי אפסה תקווה להצלתו רח"ל. כמובן שכל בני המשפחה היו המומים ושבורים ממצבו העגום, ובדיוק אז הגיע דודו הרה"ק מטשורטקוב לבקרו. כשראה את מצבו הקשה ואת מצב-הרוח השפוף של כל בני המשפחה, קרא הרבי מטשורטקוב בקול, כשהוא פונה ישירות אל רבינו ששכב מחוסר הכרה: "הרופא לא יודע מה הוא אומר! אתה תקום במהרה ותאריך ימים! אם מישהו צריך ללכת – ילך הרופא הגוי!". ואמנם כך אכן היה, ויהי הדבר לפלא.

אל ארץ חמדת אבות

כשפלש הצבא הנאצי לווינה, בשלהי שנת תרצ"ח, עזב רבינו רבי שלמה חיים מסאדיגורה את ווינה כשפניו אל ארץ ישראל, לחונן את עפרה. בכ"ה לחודש מנ"א תרצ"ח דרכו רגליו על אדמת הקודש. עם הגיעו לארה"ק עלה וישב בירושלים, וכעבור תקופה קצרה קבע איתן מושבו בתל-אביב, שם גר עד ימי חייו האחרונים. גם כאן המשיך בדרך ההצטנעות וההסתר ולא פתח לעצמו בית-מדרש, אלא התפלל לסירוגין בבית-המדרש של אחיו ה"אביר יעקב" זי"ע או של גיסו רבי שלמה מטשורטקוב זי"ע, ואח"כ בבית-מדרשו של אדמו"ר מבוהוש זי"ע.

להוציא בלעו מפיו

לאחר מלחמת העולם השניה התמסר רבי שלמה'ניו כל כולו למצוות "פדיון שבויים" – לחפש ולפדות את אותן נשמות יקרות של ילדי ישראל שהופקדו ע"י הוריהם בידי הגויים בימי המלחמה עד יעבור זעם, ולדאבון כל לב הם נשארו שם ללא גואל ומרחם כאשר הוריהם נטבחו ונשרפו בכבשני הנאצים, והערלים חפצו להעבירם על דתם.

עדות מהימנה למסירות-נפשו למען מטרה זו נמצאת בפנקסו האישי, שליווה אותו בכל תחנות-חייו, ובו העלה על הכתב מרחשי ליבו. בהיותו מיטלטל ברכבת מהירה בדרך למחוז חפצו אל עוד מטרה של הצלה או גיוס כספים לצורך הצלה, רשם בפנקסו:

"למען השם! ולמען השם! לא לשכוח את ילדי ישראל בבתי נוכרים, לא לשכוח ולא לשכוח!!!".

ורבי שלמה'ניו אכן לא שכח עד סוף ימיו את הילדים שנטמעו בין הנוכרים ועשה כל אשר לאל ידו להצלתם הגשמית והרוחנית גם יחד.

בנתיב האמת

תפקידו של מנהיג ישראל נצטייר אצל רבי שלמה'ניו באור שונה מהמקובל. הוא היה מנהיג במעשים, נשמתו חתרה לשלמות בפועל, הוא היה עושה ומעשה לכל דבר שבקדושה, ולא חסך מעצמו כל טרחה לדבר מצווה. לא פעם ניסו מקורביו להניאו מטרחה ועסקנויות שונות עבור נצרכים שונים, בטענה כי הרבה מפעולותיו עשויות להתבצע ע"י שליח ועדיף כך מאשר שיכתת ויטריח עצמו בכך. אך רבי שלמה'ניו לא רצה להבין את טענתם ואף גער בהם היאך עלה כלל בדעתם כי קיום מצוה גורע מן הכבוד.

"הביאני המלך חדריו"

כאמור לעיל, גם בארץ ישראל סירב לחזור לכס האדמו"רות, לא ביקש לעצמו שום שררה ואף לא נתן להעמיד לו גבאי או משמש.

גם לאחר פטירת אחיו בעל ה"אביר יעקב" בה' טבת תשכ"א, אשר כידוע לא זכה להותיר אחריו צאצאים, כאשר נכנסו אליו זקני החסידים והפצירו בו שיאות ליטול בחזרה את כתר האדמו"רות, נשאר רבי שלמה'ניו בשלו וסירב לכך.

בהדלקת נר חנוכה

פעם נוספת הפצירו בו אותם מקורבים כי חפץ ליבם לזכות להיות נוכחים בעת הדלקת נר-חנוכה על ידו. ר' שלמה'ניו נעתר להם בקושי רב, אלא שהתנה עימהם כי הם יוכלו להיות נוכחים רק בעת אמירת הברכות ועצם ההדלקה ומיד לאחריה עליהם לעזוב כליל את חדרו הק'. ואכן, זכו אותם יחידי סגולה לראות את רבינו רבי שלמה חיים מסאדיגורה בעבודת קודשו כשהוא מעלה את הנרות במנורה מתוך דבקות והתרגשות שאינם ניתנים לתיאור.

בקרב קדושים יתהלל

אמנם גדולי וצדיקי הדורות הכירו בצדקותו והיו מעריצים עד למאוד את רבינו רבי שלמה חיים מסאדיגורה. על דודו הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב. בעת מגוריהם בווינה היה יוצא עימו לעיתים קרובות לטיולו היומי בו היו ממתיקין סוד בעניני השעה. גם אצל דודו הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין היתה לו התקרבות יתירה ומיוחדת.

ש"ב הרה"ק רבי יוחנן מקרלין שלח להזכיר את שמו לפניו בעת חוליו. עם בן אחיו, הרה"ק ה"כנסת מרדכי" מסאדיגורה, היה בקשר הדוק עד מאוד, וכשהתגורר בחו"ל התנהלה ביניהם חליפת מכתבים רבת הוד והערצה. אף ש"ב, הרה"ק ה"אמרי חיים" מויזניץ, העריץ אותו עד מאוד ובעת הופיעו בשמחת צאצאיו בחצר ויז'ניץ כיבדו ביותר והושיבו על כסאו. כמו כן היה מגיע אליו בכל שנה בעשי"ת להתברך לשנה טובה.

אשכבתיה דרביה

בשנת תשל"ב, השנה האחרונה לחייו של רבינו רבי שלמה חיים מסאדיגורה, הוא חלה קשות, ובחודש סיון יצא בפקודת הרופאים לאנגליה לצורכי ריפוי והבראה. אלא שכאן התדרדר מצבו והחמיר, למגינת לב חסידיו ומיודעיו, וביום כ"ו לחודש אב השלים את נשמתו לבוראה ונסתלק לגנזי מרומים למגינת ליבם של כל חסידי רוז'ין לענפיה וכל בית ישראל. ארונו הועלה ארצה ולאחר הלוויה רבת משתתפים, שליוו אותו בדרכו האחרונה, נטמן גופו הטהור בבית-העלמין "נחלת יצחק" בגבעתיים-תל-אביב, בחלקת צדיקי בית רוז'ין.

זכותו יגן עלינו, אמן!

הפוסט הילולא ה-48: הצדיק שהשיל מעצמו את אדרת האדמו"רות הופיע לראשונה ב-שטפנשט..