רבי מנחם נחום פרידמן נולד בשנת תקפ"ג (1823) בנו הרביעי של האדמו"ר הקדוש רבי ישראל מרוז'ין, משפחת אצולה חסידית מפוארת, שמו ניתן לו על שם סבו, המגיד רבי מנחם נחום מטשרנוביל, שהיה מתלמידיו הקרובים של הבעל שם טוב הקדוש, מייסד תנועת החסידות.
כבר כילד בלטו ברבי מנחם נחום תכונות מיוחדות שהבליטו אותו מבין אחיו, היו לו נימוסי אצילות ותואר פנים מיוחד שהצביעו עליו כמנהיג שיביא רוח של תקווה ואמונה לאלפי יהודים. הוא זכה לגדול בצל אביו הקדוש בחצר המפוארת בעיירה 'פאטיק', מוקף בגדולי החסידות ובאווירה קדושה ומיוחדת, אשר עיצבו את אישיותו. כאשר הגיע לגיל הנישואין, הוא התארס לבת קדושים, הרבנית פרל, בתו של רבי אלעזר קושאנסקי, נכדתו של הצדיק הקדוש רבי גדליה מליניץ, מתלמידיו הקרובים של הבעל שם טוב הקדוש. נישואים מיוחדים אלו העמיקו את הקשר המשפחתי לשושלת היוחסין המפוארת של תלמידי הבעל שם טוב, ואף יצרו בסיס איתן להמשך הפצת אור החסידות בדורות הבאים.
האדמו"ר משטפנשט היה דמות מיוחדת במינה בעולם האדמו"רים.
הוא התאפיין בכמה תכונות ייחודיות:
הרבי היה ממעט בדיבורים ובאמירת דברי תורה, אך אלו שכן שמעו אותו סיפרו כי הוא התאפיין בלשון מליצה ואמרות שנונות שעוררו חיוך בקרב סובביו.
את תפילותיו נהג להתפלל כמעט ללא קול, בדממה מוחלטת ובמהירות נמרצת כדי לא לאבד את כוונתו.
שמו התפרסם בכל רחבי רומניה והוא נודע בהשפעתו העצומה כל הכל, גדולי הרבנים הגיעו להסתופף בצילו ולהתבשם מקדושתו
רק בן 38 היה כשאביו נפטר וצדיקי הדור הכתירו אותו לאדמו״ר. מייד עם בואו לשטפנשט, העתיק את המתכונת המלכותית אשר ראה אצל אביו והקים בה את ביתו, את חצרו ובמרכזה עמד בית מדרש מפואר.
באותם ימים, נחשבה רומניה לארץ עשירה,יהודי רומניה היו אנשי-עסקים מצליחים. שקיימו חיי רוח מפוארים לצד פאר והדר גשמיים. כך הצליח האדמו"ר הראשון משטפנשט לבסס תשתית רוחנית איתנה ליהדות רומניה, אשר המשיכה להתקיים ולפרוח גם בדורות הבאים.
סביבו של רבינו התקצבצו חסידים ואנשי מעשה אשר הקדישו את חייהם לעבודת השם – לימוד תורה, תפילה וחסידות תוך שהם משכיחים מעצמם את כל דאגות העולם הזה וטרדותיו.
החסידים היו נפרדים מבתיהם וממשפחותיהם למשך שבועות וחודשים רצופים, ונוסעים לשבת בבית מדרשו של רבינו על התורה ועל העבודה. הם העריצו את הרבי והיו קשורים אליו בעבותות אהבה ויראת הרוממות. הם התחקו אחר דרכו המופלאה, עקבו אחר אורחותיו והנהגותיו ושמו אוזניהם כאפרכסת, לשמוע ולא להחסיר אף מילה מדברי קדשו.
חסידים יחידי סגולה אלו, זכו להתבשם מנועם אמרותיו ולהתברך מדרכו הקדושה, רבינו הקדוש הכיר אותם באופן אישי ודאג לפרנסתם מקופתו האישית על מנת שיוכלו לשקוע בעבדת השם באופן מוחלט. קהילה זו נקראה ה"יושבים"- חסידים המוצאים את כל עולמם בד' אמות של תורה ועבודה וחסידות, קהילה פורצת דרך שהפכה למושא קנתאם של יהדות רומניה כולה עד שהתחננו גבירי העיירה להיות שותפים בהחזקתם ובפרנסתם של חסידים קדושים אלו. לרבי מנחם נחום פרידמן, האדמו״ר הראשון משטנפט הייתה דרך ייחודית בעבודת השם אשר שמה בראש את המושג ״אהבת ישראל״ ככלי רוחני עומתי שפותח שערי שמיים.
בהשפעת אביו הגדול, הסבא קדישא רבי ישראל מרוז'ין, הדגיש האדמו"ר משטפנשט את דרך עבודת ה' מתוך פאר והדר גשמי, תפיסה ייחודית בנוף החסידי שראתה בעולם החומר לא מכשול אלא כלי המאפשר לרכוש הרחבת הנשמה והעמקת התפיסה הרוחנית. נאמן לדרך הבעל שם טוב הקדוש, מייסד החסידות, עורר הצדיק משטפנשט את קהל חסידיו ומעריציו להתקרב לבורא עולםעל ידי שני המפתחות העיקריים לשערי שמיים: תפילה זכה ואמונת צדיקים טהורה, הדגשת התפילה כערוץ תקשורת ישיר עם הבורא, לצד ההתקשרות לצדיקים כצינורות שפע, היוו את אבני היסוד בתורתו הרוחנית.
אחד המאפיינים הייחודיים והמופלאים ביותר בחצרו של הצדיק משטפנשט היה "חדר המשיח" – מקום קדוש ומיוחד שהיה ספוג באווירה של קדושה עילאית וציפייה דרוכה לגאולה השלמה, אשר נשמר נעול ברוב ימות השנה כשרק יחידי סגולה ומעטים זכו לשזוף בעיניהם את פנימיותו המופלאה. ״היה זה מקום שכולו יצירת אמנות מרהיבה ויוצאת דופן, מלאכת מחשבת של פאר והדר שהוקדשו במלואם לכבודו של מלך המשיח.
החדר היה מעוצב בעושר ובמחשבה מדוקדקת, עם פרטים מופלאים שהביעו את השתוקקותו העזה של האדמו"ר לקירוב הגאולה והכנת המקום הראוי לנוכחותו של המשיח״. (על פי עדותו הנדירה של הרב מנחם ברייאר זצ"ל, אשר היה מתלמידיו הקרובים של הצדיק ואחד המאושרים שזכו פעמיים להיכנס אל תוככי החדר) האדמו"ר הכין אוצרות מיוחדים לכבוד המשיח, וביניהם בלט במיוחד כתר זהב מפואר ומרהיב – יצירה מופלאה המורכבת משלושה כתרים מדורגים זה על גבי זה, כולם עשויים זהב טהור ומשובצים ביהלומים נוצצים ומרגליות יקרות.
הכתר, אשר נוצר במלאכת מחשבת עדינה, היה סמל לשלושת הכתרים המסורתיים: כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות, שכולם עתידים להתאחד במלך המשיח. הפאר והיופי של הכתר שיקפו את אמונתו העזה של האדמו"ר בבוא הגאולה ואת הכבוד הרב שייחס למשיח צדקנו.
חדר המשיח, אשר נשמר בקדושה ובטהרה, נחשב עד היום למקום סגולה מיוחד עבור כל בקשה ותפילה, מקום שבו שוררת אווירה של התעלות רוחנית וקרבה לגאולה העתידה, והתפילות הנישאות בקרבתו מתקבלות ברצון בשמי מרום.
בחג החנוכה, ראה הרבי את חסידיו משחקים במשחק הדמקה בימי החנוכה ומתוך מבוכה, ניסו ניסו להסתיר זאת ממנו, אך הרבי פנה ושאל אותם אם הם מכירים את כללי המשחק האמיתיים, ולימד אותם דרך המשחק שיעור עמוק בחיים: "נותנים אחד כדי לקבל שניים, אסור ללכת שני צעדים בבת אחת, הולכים רק למעלה ולעולם לא הולכים לאחור, וכשמגיעים לפסגה אפשר כבר ללכת לכל מקום שרוצים".
הוא העניק חשיבות רבה לסיפורי מעשיות על צדיקים ועודד את חסידיו לעסוק בהם בכל הזדמנות, הוא אמר כי סיפור על צדיקים שווה ערך ללימוד דף מספר הזוהר הקדוש.
בעומק חכמתו היה חוזר ואומר שאם היתה לאדם בחירה לבחור את חבילת הייסורים שלו, היה בוחר את מה שממילא שלו, כי של אחרים היה נראה לו גרוע יותר.
עוד היה מטעים באוזני שומעיו שהשוחד המועיל ביותר בגן עדן הוא השוחד שנותנים כדי לעבור את הגבול להגיע לצדיק – אמירה שמבטאת את החשיבות המכרעת של ההתקשרות לצדיקים בדרך הרוחנית.
בתקופת הנהגתו של האדמו"ר הראשון משטפנשט, התפרסמו ברחבי רומניה וסביבותיה סיפורים רבים על ישועות מופלאות וניסים גלויים שהתרחשו בזכות ברכותיו הקדושות. מקרים שנראו כחסרי תקווה מבחינה רפואית, מצבים כלכליים קשים שנראו כבלתי הפיכים, ואתגרים אישיים שנחשבו בלתי פתירים – כל אלה מצאו את פתרונם לאחר שהמבקשים זכו לברכתו של הצדיק.
סיפורים אלו שהתפשטו מפה לאוזן, משכו אלפי יהודים מכל רחבי האזור שביקשו להתברך מפיו ולזכות אף הם בישועות שלמעלה מדרך הטבע. אחד הסיפורים המפורסמים מספר על משפחה שבנה היחיד חלה במחלה קשה, וכאשר הרופאים כבר הרימו ידיים וקבעו שאין תקווה, פנו ההורים בלב נשבר אל האדמו"ר משטפנשט, אשר הבטיח להם שבנם יחלים לחלוטין – והנס אכן התרחש למרבה התדהמה של הרופאים.
סיפור נוסף שנפוץ ברומניה מספר על סוחר יהודי שעמד בפני פשיטת רגל והרס כלכלי מוחלט לאחר שותפות כושלת, אך לאחר שהגיע לצדיק וקיבל את ברכתו וכמה עצות עסקיות מפתיעות, השתנה מזלו באופן קיצוני וכל עסקיו החלו לפרוח מעל ומעבר למה שיכול היה לדמיין. לאחר פטירתו, התפרסמה סגולה מיוחדעל השמן שעל הציון הקדוש: כל אדם שסבל מחולי או ממיחוש כלשהו, היה נוטל מעט שמן מן הנרות שבמנורה, ועם משיחת מקום הכאב עם השמן, היה נרפא מיד.
העוצמה המיוחדת של ברכותיו והישועות שהתלוו אליהן נתפסו בעיני החסידים כביטוי לדבקותו העמוקה בבורא עולם ולטהרת נפשו, אשר אפשרו לו לפעול בעולמות עליונים ולהמשיך שפע של ברכה וישועה לכל הפונים אליו.
האדמו"ר משטפנשט סבל כל חייו מכאבים עזים. הרופאים טענו כי הכאבים נובעים מ"חשק למשהו שאינו מקבל עדיין" – ביטוי לכמיהה הרוחנית העזה של נשמתו להתדבק בבורא עולם.
בשלהי שנת תרכ"ח, בהיותו כבן ארבעים חמש שנה בלבד, החל רבינו לאותת לסובבים אותו ברמזים שקופים, כי ימיו כאן על האדמה קצרים; בחודש מנחם אב תרכ"ח, נולד נכד לאחותו של רבינו, הלא היא הרבנית הצדקנית מרת גיטל'ה מונזון, בתו של הרבי מרוז'ין, והיא רצתה לכבד את רבינו בסנדקאות, רק לאחר בקשות מרובות, נענה רבי מנחם-נחום להפצרותיה, וניאות לבוא.
באחד הימים שלפני הברית. שאלה אותו אחותו, איזה שם לקרוא לנכד הנולד ענה רבינו ואמר: "היות שאנו נמצאים עתה בחודש מנחם אב (ברית המילה אמורה הייתה להתקיים בתשעה באב) , תקראו את שמו 'מנחם נחום'!" הבינה כי רבינו רומז בכך על הסתלקותו ומצווה לקרוא לרך הנולד בשמו.
ואכן, התינוק נקרא על שם רבינו עוד בחייו, והיה זה הרה"ח רבי מנחם נחום רופטשינסקי מקשינוב, משגיח רוחני בישיבת קישינוב, נינו של הרבי הקדוש מרוז'ין, וחסיד נלהב של הרה"ק ה"פחד יצחק" מבויאן ובנו הרה"ק רבי מנחם נחום מבויאן-טשרנוביץ.
מאחר והיה זקוק לרפואה, היה מרבה לבקר בעיירות מרפא ובמיוחד בעיר יאס, שם היה מרכז רפואי גדול. בשנת תרכ"ט (1868) התגברו כאביו והוא נאלץ לנסוע שוב ליאס. ברוח הקודש, הרגיש שזו תהיה נסיעתו האחרונה ולא ישוב עוד לשטפנשט, ואמר לחסידיו שהכין לעצמו ביאס "דירה נאה".
מסופר כי בעת שהות רבינו ביאס סמוך להסתלקותו, התבטא רבינו ואמר: "יהודי, צריך שיהיו לו שלושה דברים: יד, כיס, ולב!" לנוכחים לא היה ברור, למה התכוון רבינו באמירה זו.
אולם, ביום הסתלקותו נפתרה התעלומה – שכן היה זה רמז ברור ליום פטירתו: י"ד כסלו! ואכן, כעבור מספר שבועות, ביום י"ד כסליו תרכ"ט (1868), הרגיש שהגיעה שעתו, סידר את בגדיו, רחץ את פניו ואת פאותיו, התיישב על הספה וזימר את ניגונו של אביו מרוז'ין – ניגון רווי ערגה וכיסופים. כך, מתוך דבקות, השיב את נשמתו ליוצרה.
אחיו השני, הצדיק רבי דוד משה מטשורטקוב, העיד על כוחו הייחודי במילים: "אחי ר' מנחם נחום פועל עם הצחוק שלו יותר מהבכיות שלי", משפט שמלמד על היכולת שלו להשפיע על נפשות אנשים דרך שמחה והומור במקום דרך עצב וכובד ראש.
אביו הקדוש מעיד עליו: בני מנחם נחום הוא בבחינת: 'נתיב לא ידעו עיט' (איוב כ"ח), וכדמתרגם אונקלוס: 'שביל אילן = חיי דלא חכמיה ס"מ' ( – דרך עץ = החיים, אשר לא הכירו היצר = הרע)". ועוד אמר עליו: מתגבר הוא לפנות=בוקר, משכים קום לעבודת בוראו, מתפלל תפילה בזמנה, סועד פת=שחרית בזמנה, וכל יומו אימת בוראו עליו!
אחיו הקדוש, רבי אברהם יעקב מסדיגורה, התבטא עליו באומרו: "לאחי ר' מנחם נחום יש מאזניים של זהב בפיו", ביטוי שממחיש את דייקנות לשונו ואת החכמה העמוקה שהייתה טמונה באמרותיו המחושבות.
האדמו"ר הראשון משטפנשט טמון בבית העלמין בעיר יאס, המתפרס על מרחב עצום בו נמצאים כשלושים אוהלי צדיקים. מבין כל קברי הצדיקים, בלט במשך שנים אוהלו של רבינו – הוא גדל מאד (10×10 מטר) ובמרכזו, ללא מצבה היה ציונו הקדוש. מעל הציון 'ניצבה מנורה מוזהבת, אשר נרות שמן דלקו בתוכה במשך עשרים וארבע שעות ביממה.
בימי מלחמת העולם השניה, הגרמנים ימ"ש כבשו את יאס וברשעותם הוציאו הוראה לפנות את בית העלמין היהודי העתיק במקום. בעיצומה של המלחמה, לא ניתן היה, לשנות את רוע הגזירה, בקושי רב הצליחו יהודי העיר להשיג רשיון להעביר את הקברים מבית העלמין הישן לבית העלמין החדש וכך ניצל קברו של רבינו.
רבינו, נטמן מחדש בכניסה לבית העלמין החדש ביאס, וגם על קברו זה הוקם "אוהל". המקום ממשיך לשמש מוקד משיכה למתפללים רבים עד היום הזה, כשאלו מגיעים יהודים מכל רחבי תבל, כדי להיפקד בזכותו בדבר ישועה ורחמים.
בשנים האחרונות (תשע"ז) נבנה אוהל חדש לקברו על ידי מוסדות שטפנשט.
במקום פועל מרכז הכנסת אורחים מטעם 'אגודת המקומות הקדושים ברומניה',
בראשות הרב אברהם יעקב סלמון.
אנחנו כאן כדי לעזור
זקוקים לישועה? זקוקים להצלה מיוחדת?
תפילות בעת צרה, הדלקת נרות, קמע, סגולות וברכות לכל תחומי החיים
מוקד הישועות
