ת"א, יום א', ה' חשוון תשכ"ט, הלווית השטעפנשטער רבי זי"ע

הארון הובא להיכל ישיבת רוז'ין ברחוב סוקולוב בבני ברק, ואני ואחי הב הגאון ר' שלמה טוביאס (כיום רבה הראשי של יאס ומולדובה) נשלחנו לשמור על הארון ולומר תהילים כל אותו הלילה ועד להלוויה שתיערך ביום א', שהינו שם עד לאחר שבת קודש והגיעו רבים לומר תהילים ולהדליק נרות לכבוד הצדיק שהביאו מרומניה, היה אתנו גם רבי הערשל שכטר שהיה שו"ב בניאמץ רומניה. אבי מו"ר (שליט"א, הגה"צ אבד"ק פיאטרא ניאמץ) הגיע בערב שבת קודש בנסיעה מעירו הרצליה לומר התהילים על יד הארון, כדרכו היה קורא התהילים בהשתפכות הנפש שעות ארוכות והתארך הדבר עד סמוך ממש לכניסת השבת, תכף איך שיצא את הישיבה לכיוון תחנת האוטובוסים עצר לידו האוטובוס שהיה ריק מנוסעים, ונסע ישירות להרצליה, אאמו"ר סיפר אז שהיה נראה שהוא נשלח מן שמיא במיוחד כדי שיספיק להגיע הביתה מבעוד מועד.

היום התקיימה הלוויתו של אדמו"ר הרה"ק מוה"ר אברהם מתתיהו משטפנשט, מסע הלויה החל ברחוב סוקולוב בבני ברק הלכו עד רחוב רבי עקיבא, ומשם המשיכו לבית הכנסת הגדול של תל אביב ברחוב אלנבי, שם כבר המתינו אלפי אלפי יהודים יוצאי רומניה, שרובם המכריע עוד זוכר את הצדיק באופן אישי, ואף זכו להתברך מפה קדשו, המעמד הזה היה מרגש ביותר, כשאלפי יהודים יוצאי שטפנשט והסביבה, שפעו סיפורים מכלי ראשון שבדידם הוה עובדא, כשנסעתי משם לבית העלמין הצטרפתי ליהודי שהיה מרוגש כולו מעצם המעמד, שאלתיו האם זוכר הוא את הרבי "וואס הייסט זוכר" (מה פירוש זוכר), הוא הגביה עלי את קולו "אוודע" – בוודאי, וסיפר: אמי הייתה אלמנה, ונכנסתי עמה להתברך אצל הרבי, הרבי שאל מי המפרנס בבית, ועניתי אני המפרנס, הרבי שאל אותי : "די האסט אינזינען" – האם אתה חושב על האמא מספיק, כך שאל כמה פעמים, עד שהדבר נכנס לי בעצמות, "די האסט אינזינען". כמה פעמים היית אצל הרבי, שאלתי, והיהודי ענה לי פעם אחת בלבד, אותה פעם עליה סיפרתי לך כעת, אבל זכר המעמד הלזה נחרט כל כך עמוק בזיכרוני עד שאני מרגיש קשר רגשי עמוק לרבי משטפנשט, הסיפורים זרמו כאן ללא הרף.

משם המשיך מסע ההלוויה לבית העלמין נחלת יצחק, בראש מסע ההלוויה צעדו האדמורי"ם והרבנים שליט"א, אדמו"ר ה"אמרי חיים" מוויזניץ (שליט"א) היה חלוש מאוד ולא יכל לצאת ממכוניתו שהגיעה עד לתוך בית העלמין. חותני רבי יחזקאל קלגסבאלד שהיה חזן ראשי בבית הכנסת הגדול דב"ב התכבד לומר הפסוקים שאומרים בעת ההלוויה. בחדר הטהרה של בית החיים נחלת יצחק היה דיון האם לפתוח את הארון ולקיים המנהג דארץ ישראל לקבור ללא ארון, הרב דבני ברק הגה"ח רבי יעקב לנדא (שליט"א), ציווה לפרוץ פתח בתחתית הארון, וכשהתברר שהגוף הקדוש שלם כביום פטירתו, ציווה הרב לנדא להוציאו גופו הקדוש מן הארון, ושמוהו במיטה כמו אצל כל נפטר, ולא התפרק, למרות שעברו ל"ה שנים מעת עלותו לישיבת של מעלה, אנשי החברא קדישא יצאו את חדר הטהרה מרוגשים כולם ואמרו "כזה דבר לא רואים כל יום". הגר"י לנדא (שליט"א) הוסיף לומר עס איז ממש וויא עהר איז יעצט נפטער גיווארען" – זה ממש כאילו עכשיו הוא נפטר, אפילו הפנים מאירים. אדמו"ר רבי מש"י מסדיגורה (שליט"א) אמר הקדיש הגדול ואמר שזהו הנוסח של מהרי"ץ גיאות והגאונים.

קברו נכרה על יד החלקה של משפחתו מאדמור"י רוז'ין, על יד הציון של הרה"ק ר' שלמה מטשורטקוב זצ"ל, ובסמוך לשביל הליכה, בכדי שהמתפללים הרבים יוכלו לפקוד את ציון הצדיק בהרחבה. אדמו"ר מבאהוש זצ"ל אמר: "אונז דארף מיר האבין צום אים, נישט ער צו אונז". – בתרגום "אנחנו זקוקים לו (לשטעפנשטער) ולא הוא זקוק לנו".

כבוד אבי מו"ר (שליט"א) הגה"צ רבי שמואל טוביאס זצ"ל אבד"ק פיאטרא ניאמץ זוכרו בעבודת חנוכה איך שהיה שופך הרבה דמעות זמן רב, סיפרו עליו שבימים נוראים היה מתפלל בכפיפה 5 שעות, המון מופתים וישועות סופרו ממנו, מי שהכיר אותו, עד כי חדל לספור, האדמו"ר הקדוש רבי משה מרדכי מלעלוב (שליט"א) אמר בש"ק על שולחנו הטהור: "ער פלעגן וויזן מופתים, און פלעגט דערמיט מאכן בעלי תשובה" – בתרגום: "השטעפנשטער היה פועל מופתים ובזה מקרב יהודים להיות בעלי תשובה".

אחד העסקנים שטרחו בהבאת הארון לארץ הקודש מוסיף לסיום: הייתה ועדה מיוחדת שדאגה להביא את הצדיק משטפנשט מכיוון שבעיירה לא נשאר יהודי אחד והיה סכנה לקבר, אני ואבי היינו בזמן שנסתלק ובהלוויה הגדולה בשנת תרצ"ג, הייתה הלוויה גדולה מאוד, והשתתפו רבנים גדולים ואדמורי"ם מכל החבל, בועדה שדאגה לכל הענין השתתפו רב העיר שטפנשט הגאון רבי יוסף ברייאר זצ"ל זקינו של כ"ק אדמו"ר מבאיאן שליט"א, הרה"צ רבי מרדכי פרנקל מבוטושאן חיפה, ועוד רבנים ועסקנים מיהדות רומניה, צריך לזכור כי הימים תשכ"ט היו ימי השלטון הקומוניסטי ולא היה כ"כ קל להעביר נפטרים וכ"ש מפורסמים כאלו מרומניה לארץ ישראל.