לרופאים אין הסבר: החולה קמה על רגליה

"סליחה, כבר מאוחר להיכנס לצדיק או שעדיין אפשר? אני חייב לומר לו תודה", כך שאל אותנו נהג שעצר לידי ברמזור, בכניסה לרחוב רמב"ם בגבעתיים, בואכה נחלת יצחק.
הנהג לא נראה היה כמישהו שמבין משהו ביהדות, על אחת וכמה וכמה שלא נראה ממש מבין מיהו הצדיק משטפנשט ומהי גדולתו. משכך, ענינו לו בקצרה: "ברור שאפשר. תמיד אפשר. אצל הצדיק אין שעות קבלת קהל"…

בכניסה לבית העלמין, הוא החנה את רכבו וכשצעדנו יחד בשביל המוליך אל הציון הקדוש הוא סיפר לנו בהתרגשות וללא גינונים: "הבת שלי היתה מאושפזת הרבה זמן, מחלה קשה", עדיין ניכרו על פניו סימני הכאב והצער והוא המשיך:

"ניסינו הכל אבל הרופאים אמרו שאין כבר מה לעשות. לפני לא הרבה זמן באתי לכאן ביום חמישי אחד בערב, באתי שוב, ואחר כך פעם שלישית. ביקשתי מהצדיק והפצרתי בו כמו שהסבירו לי והתפללתי ואמרתי תהלים, הדלקתי נר וחיכיתי לישועה"…

לדבריו לא עברו מספר שבועות והבת החלה להראות סימני החלמה מאוששים.

זה קרה מהר מדי לדבריו, "ועכשיו הבת שלי כבר בבית, אין לרופאים הסבר על מה שהיה. אז רק באתי לומר תודה…".