התכשיטים שנעלמו, נמצאו אחרי תפילה בקבר הצדיק משטפנשט

הן שתי אחיות קשורות בלב ונפש, גברת אוחיון המתגוררת במרכז הארץ, ואחותה הצעירה גברת לוי המתגוררת בלונדון.

מידי תקופה כשמגיעה האחות גברת לוי לארץ ישראל, היא מביאה עמה מזוודה ובה בגדי איכות שרכשה באנגליה עבור הילדים וגברת קופרמן משלמת לה את מחיר העלות.

למרות שמדובר בבגדים יקרים יותר מאלה הנמכרים בארץ, היא מעדיפה את האיכות.

כשגברת אוחיון אירסה את הבת הבכורה שלה, ביקשה גברת אחיון מאחותה לרכוש תכשיטים באנגליה, לכבוד הכלה. וכך היה.

כמה ימים אחרי שאחותה גברת לוי עזבה את הארץ, הבחינה גברת אוחיון כי התכשיטים מאנגליה, נעלמו כאילו בלעתם האדמה. היא הפכה את כל הבית ואת כל ארונות הבגדים, חיפשה מתחת למיטות ומעל לארונות, כשבהמשך הצטרפה כל המשפחה לחיפושים. אך התכשיטים פשוט נעלמו, ללא כל הסבר מניח דעת. הנזק הכלכלי היה גדול ועגמת הנפש עוד יותר גדולה.
נוהגת היתה גברת אוחיון להצטרף מידי פעם לתפילה המרכזית הנערכת בימי חמישי בציון הצדיק משטפנשט. באחת הפעמים שהיתה שם, עברה בליבה המחשבה, מכיוון והיא כבר בין כך נמצאת במקום הקדוש הזה, אולי כדאי לבקש מהצדיק גם על התכשיטים. נכון שמדובר לכאורה בבקשה חריגה ואולי אף מוזרה לבקש דבר כזה מהצדיק, אבל אם היא כבר מתפללת, אולי גם לנזק ולעגמת הנפש הזאת יימצא פתרון?
וכך עשתה.
כעבור מספר ימים, החליט בעלה לטפס לבוידעם, כדי להוריד את השופר שברשותו. הימים ימי אייר, אבל בבית הספר שהוא משמש כמורה, הוא הגיע עם תלמידיו להלכות שופר והוא החליט להביא להם את השופר שברשותו כדי להדגים ולהסביר.
ושם, במעמקי הבוידעם מאחורי הארגזים, נצנץ מולו משהו מוכר. הוא הזיז כמה ארגזים ומצא בידיו את כל התכשיטים.
לאף אחד אין הסבר הגיוני כיצד הגיעו התכשיטים לשם, אבל יש הסבר הגיוני בהחלט מדוע הוא החליט לטפס לבוידעם דווקא עכשיו…