לקראת ההילולא קדישא ה-87 של הצדיק משטפנשט, הרה"ק רבי אברהם מתתיהו פרידמן זכותו תגן עלינו, נחשף סודו של תלמידו הגדול והמובהק, הצדיק מריבניץ-רימניץ, הרה"ק רבי חיים זנוויל אברמוביץ זצ"ל, אשר נודע כפועל ישועות בדור האחרון למעלה מדרך הטבע.
מסתבר שמאחורי הישועות והמופתים של הצדיק מריבניץ, הסתתר סוד הקשר שלו עם …הצדיק משטפנשט, מי שהיה רבו המובהק ואותו הוא שימש במשך שנים רבות, עד לפטירתו.
היה זה כאשר אחד ממקורביו של הצדיק משטפנשט, בא אל הצדיק מריבניץ והזכיר בפניו את אשתו הזקוקה לרפואה. הצדיק מריבניץ איחל ובירך שתתרפא וכך היה. כעבור תקופה חלתה האשה ובעלה הופיע שוב לפני הצדיק מריבניץ כדי לזכות בברכתו. אלא שלתדהמתו, הפעם לא ענה לו הצדיק מריבניץ מאומה. כאשר חזר הלה על מבוקשו מספר פעמים ואין קול ואין עונה, התחיל עיניו זולגות דמעות ושאל בקול בוכים את הצדיק מריבניץ מדוע לא יברך רבינו ויאחל לרפואתה?
באותו רגע פנה אליו הצדיק מריבניץ בפנים נלהבות ואמר לו בלחישה:
"אגיד לך פשר הדבר, כל עוד שאיני רואה דמות דיוקן רבי הק' הצדיק משטפנשט עומד לידי – לא אוכל לברכך" – – –
זה היה הסוד של פועל הישועות הצדיק מריבניץ, אודות רבו הגדול, הצדיק משטנפשט זכותו תגן עלינו, שאנו מתכוננים כיום לקראת ההילולא קדישא ה-87.
צדיק בא לעולם
הצדיק מריבניץ-רימניץ, הרה"ק רבי חיים זנוויל אברמוביץ נולד בשנות התר"ן (1890) [1], לאביו הרה"ח ר' משה ז"ל ממשפחת אבראמאוויטש, ולאמו הצדקנית מרת יוטא צפורא ע"ה, בעיר באטעשאן שבמדינת רומניה, ויקרא שמו בישראל "חיים זנוויל" על שם אחד מזקיניו – מצד אמו, שנמנה בין חשובי חסידי ומקורי הרה"ק ר' מנחם נחום משטעפינעשט זצוק"ל, בנו של הרה"ק קדוש ישראל מרוז'ין זי"ע[2]. ומקור משפחתו ובית אבותיו, וידיעות משנות נעוריו וילדותו לא נודעו לנו, ורק מעט מזעיר ממה שהגיע לידינו מובאים בפרק זה.
הגילוי: כח הבן ככח האב
בשנת תרכ"ט, נסתלק לגנזי מרומים הרה"ק ר' מנחם נחום משטעפינשט זצוק"ל, והוא בדמי ימיו, והדבר נגע ללבו של הרה"ח ר' חיים זנוויל זצ"ל, זקינו של הצדיק מריבניץ, שנשבר רוחו בקרבו ועגמה נשפו, ובהיות שממלא מקומו הרה"ק ר' אברהם מתתי' זצוק"ל עודו אברך צעיר כבן כ"א שנה, החליט ר' חיים זנוויל לנסוע לסאדיגורא לאחיו הגדול של רבו, ה"ה הרה"ק ר' אברהם יעקב זצוק"ל, אך מאחר שההנהגה שם היתה קצת שונה ממה שהורגל בשטעפינעשט שב ר' ר' חיים זנוויל לביתו שבור ורצוץ, עד שנגלה אליו רבו האדמו"ר רבי מנחם נחום ויאמר לו: "פאר צו מיין בן יחיד, אזוי ווי דו ביסט ביי מיר געהאלפן געווארן, וועסטו ביי אים געהאלפן ווערן" [תסע להבן יחיד שלי, ושם שנושעת אצלי כך תוושע אצלו!].
עשה זאת הזקן ר' חיים זנוויל כמו שהצטווה, ומאותה שעה התדבקו הוא וביתו בצדיק משטפנשט הרה"ק ר' אברהם מתתי' זצוק"ל[3].
תוך אחד השיחים, כשדיבר הצדיק מריבניץ מזקינו זה, הזכיר שאצלו התאחדו תורה וגדולה במקום אחד[4].
מחיה מתים במאמרו
באחת השנים התפשטה מגפה מדבקת ר"ל שהפילה חללים רבים, ולפי הוראת הרופאים נאסר לערוך כינוסים ואסיפות צבור, בכדי למנוע את התפשטות המחלה, וכמובן שבחצר הקודש בשטעפינעשט עולם כמנהגו נוהג, וקהל גדול הגיע על יוה"כ להסתופף בצל הרה"ק זצוק"ל, ביניהם הרה"ח ר' חיים זנוויל, זקינו של הצדיק מריבניץ. לפני תפלת מוסף התעלף ר' חיים זנוויל ואבד כל סימני חיות ר"ל וככל שניסו להקיצו ללא הועיל, הרופא שנקרא להמקום קבע את מיתתו הברורה ועוד התכעס על שלא שמרו פקודת הרופאים שלא להתאסף בקבוצות גדולות כאלו.
הוא אף הוסיף שהוא מוכן למסור הממשלה את האשמה הגדולה הזו, ויחרד כל העם אשר במחנה, ונכנסו לחדר התפלה המיוחד של הרה"ק הצדיק משטפנשט שהיה בצד הביהמ"ד [כפי שנהגו אצל צדיקי בית רוז'ין] וספרו לו על כל המתרחש והמצב המכאיב, אך הרה"ק לא הראה שום סימני פחד ודאגה, אדרבה הוא נענה להם: "עס פעלט עם גארנישט – ער דארף נאר טרינקען אביסעלע טיי" [לא חסר לו מאומה, עליו רק לשתות קצת טיי], וכאשר ניסו להשקותו כוס תה לא זז ממקומו ושוב לא הראה סימני חיות כלל.
וישובו אל הרה"ק והודיעו לו את כל הנעשה, ומיד יצא מחדרו וניגש אליו ושאל לו בזה"ל: "חיים זנוויל דו ווילסט טרינקען", וכאשר לא ענה, הוסיף הרה"ק בלשון פקודה: "חיים זנוויל, איך הייס דיר טרינקען", ומיד פתח ר' חיים זנוויל את עיניו והגביה ראשו לשתות כפקודת רבו הקדוש, ומיד הוסיף הצדיק משטפנשט לצוות עליו: "חיים זנוויל, שטעל דיך אויף, ס'איז שפעט, מ'דארף גיין דאווענען מוסף", וכאילו לא קרה דבר קם ר' חיים זנוויל על רגליו ויהיה כאחד האדם.
בעקבות אותו רופא שהלשין לרשויות, נשלחו למחרתו מטעם הממשלה רופאים מומחים לבדוק את הצבור אם הודבקו במחלה, אולם כשר' חיים זנוויל עצמו הופיע לפניהם בריא אולם, עלתה בתוהו כל דברי הרופא, ואז התנצל הרופא מרוב בושה, כי אצל רבי זה, אף אם יחתכו אדם אברים אברים, בכחו להחיותו. ר' חיים זנוויל חי עוד כעשרים שנה אחר עובדה זו[5].
אבוה דרבי
עובד ה' וחסיד בכל מעשיו הי' אביו של הצדיק מריבניץ, הרה"ח ר' משה ב"ר יחיאל מיכאל זצ"ל, ופעם כשהכניס מקורב אחד את בנו לבריתו של אאע"ה, והצדיק מריבניץ קרא את שם הנולד "משה" ע"ש אביו, אמר לאבי הבן, "הרי התינוק נושא שם אבי ז"ל, דער טאטע איז געווען אן עהרליכער איד, ער וועט אויך זיין אן עהרליכער איד", תוך שהוא מוסיף להעיד עליו שתבר גזיזי' דברדא ונחית וטביל, ובלשונו "ער האט געבראכן די פאלאנקע" – [הוא החור בתוך הקרח שבנהר הקפוא][6].
ועוד זאת העיד הצדיק מריבניץ על אביו, שהי' קם בחצות לילה ועורך תיקון חצות, לקונן על גלות השכינה וחורבן ביהמ"ק[7].
אימיה דמלכא
הצדיקת מרת יוטא צפורה בת ר' מנחם ישראל ע"ה, אמו של הצדיק מריבניץ, היתה נכדת המקובל האלקי ר' אדם בעל שם זצוק"ל[8]., ואחות הגאון בעל נודע ביהודה זצוק"ל[9], הצדיק מריבניץ היה נכד הרה"ק ר' ליבר הגדול מבארדיטשוב זצוק"ל[10]. והאדמו"ר ר' אליעזר זאב מבוטשעטשי [ליד עיר באטושאן] זצוק"ל[11]. ויש שסיפרו בשם הצדיק מריבניץ שאמר על אמו שהיתה ממשפחתו של הרה"ק משטעפינעשט זצוק"ל[12].
עינים פתוחות
והרי מעשה פלא שסיפר הצדיק מריבניץ אודות אמו, שנסעה לשטעפינעשט לשהות במחיצת הצדיק על שמחת תורה, ויהי באמצע ההקפות הסתכלה מ"עזרת נשים" וראתה כיצד הרה"ק רוקד "מיט דער טאטע"[13] – שכבר לא הי' אז בין החיים, ונתעלפה מהמראה המחריד הלז עד שנחלשה כח ראייתה לגמרי ר"ל, ולאחר ההקפות ביקשה מבנה שיזכירנה לטובה אצל הרה"ק כי עוד עיני' כואבות, ויהי כאשר נכנס והזכירה לרפואה, ענה לו הרה"ק "ווער האט איר געהייסן קוקן"[14].
מתגדל על ברכי רבו
הצדיק מריבניץ לא זכה להתגדל בחיק הוריו, כי בהיותו ילד כבן שלש שנים נפטר עליו אביו, ואמו האלמנה נשארה עם שני עוללים[15], ותקחהו אמו לחצר הקודש בשטעפינעשט, ועל ברכיו של הרה"רק נתגדל ונתחנך, כאשר העיד הצדיק מריבניץ בעצמו: "ווען איך בין געווען דריי יאהר, האט מיך די מאמע געברענגט און איבערגעגעבן צום רבי'ן, און דער רבי האט מיך גענומען מיט אים, ונפשי קשורה בנפשו" [כבן שלש לקחתני אמי לבית רבי הק' ומסרה אותי לידו, ורבי הק' הושיבני על ברכיו, ומאז נתקשרתי אליו בקשר בל ינתק, ונפשי קשורה בנפשו][16].
בחביבות יתירה
מיום בו נכנס הצדיק מריבניץ תחת כנפי רבו הק', לא פסקה אהבת רבו אליו וכאב את בנו ירצה. והיתה אהבה זו אהבת נפש שלא ידעה שבעה וגבול, נפשו קשורה בנפשו. רבו הק' האציל והשפיע עליו מקדושתו בכל עת ועידן, ואפילו בזמנים שלא הורשה אף אחד להכנס אל הקודש פנימה, הי' הצדיק מריבניץ יוצא מהכלל וכל השערים נפתחו בפניו להיות עמו במחיצתו, לרבות חדרו המיוחד לתפילה, שהצדיק מריבניץ התפלל שם לעתים, וכמו"כ בליל התקדש חג הפסח שבשעת עריכת הסדר כל אדם לא יהי' שם, הי' הצדיק מריבניץ היחידי שזכה לשבת אצל השלחן אשר לפני ה' – שלחן רבו הק' משטעפינעשט זצ"ל[17].
רבו שלמדו תורה
רבו האציל מהודו ושם עין פקיחא עליו לגדלו ולחכמו, ובעצמו לימדו תורה בנגלה ובנסתר, וגילה לו כל מסתריו, עד שפעם התבטא הצדיק מריבניץ: "דער רבי האט מיך געלערנט פון אל"ף בי"ת ביז אותיות דר' עקיבא", שהם סתרי תורה ודברים שכיסם עתיק יומין[18].
עוד משחר טל ילדותו שקד הצדיק מריבניץ על דלתי התורה בשקידה והתמדה נפלאה, מתוך עמל ויגיעה עצומה, ולא פסיק פומי' מגירסא, כאשר יסופר להלן[19]. הוא התנזר מכל חיי עוה"ז והקדיש את ימיו ולילותיו קודש לה' ולתורתו, ואכן הגיע הצדיק מריבניץ לידיעות מפליאות בכל חלקי וממכני התורה בעודו בגיל צעיר מאוד, וכל זה עשה בהצנע לכת כשהוא מסתיר את גדלותו בהסתר לפנים מהסתר, כדרך שקיבל מרבו הק', עד שניתן להמליץ עליו דברי התנא הק' רבי עקיבא שאמר לתלמידי רשב"י: דייך שאני ובוראך מכירין כוחך" (ירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב).
משיח'ס צימער
פעם ישב הרה"ג ר' שלמה אליעזר מרגליות שליט"א וסיפר לצדיק מריבניץ, שכשאביו הגה"צ המקובל ר' ישעי' אשר זעליג זצ"ל הי' בחו"ל נסע להכיר מקרוב את גדולי וצדיקי הדור, ביניהם הרה"ק משטעפינעשט, מקום בו זכה לקירבה יתירה, עד שאפילו את החדר המיוחד הנקרא "משיח'ס צימער" פתח לפניו, חדר זה הכיל כלי כסף וזהב גנזי ירושת זקינו קדוש ישראל מרוז'ין זי"ע, ובהיכלו כולו אומר קדוש, ואיש לא הורשה ליכנס לשם [כנודע שהי' לו להרה"ק מרוזין זי"ע ענינים נשגבים ונעלמים בענינים אלו, ומי יבוא בסוד קדושים], ועל זה נענה הצדיק מריבניץ ואמר להרה"ג ר' שלמה אליעזר שליט"א: "ס'איז טאקע א גרויסע זכי'" [אכן הי' זכיה גדולה], והוסיף באותה שיחה לספר שהוא עצמו ישן שם שלש עשרה שנה[20].
זקני חסידי שטעפינעשט מספרים שהצדיק מריבניץ כל זמן שהותו במחיצת רבו הק', לא עלה על יצועו בלילות טרם הביט בצורת קדשו של רבו[21].
דביקותו ברבו
דביקותו של הצדיק מריבניץ ברבו הצדיק משטפנשט לא ידעה גבול, ופעם כאשר נסע רבו לעיר אחרת, ליווהו הצדיק מריבניץ עד תחנת הרכבת, ומגודל השתוקקותו אליו כאשר התחילה הרכבת לנסוע רץ הצדיק מריבניץ אחריו בכל כחו מרחק רב, עד שנפל ארצה באין אונים, ובשארית כוחותיו התחזק וקם והמשיך לרוץ עוה"פ ושוב צנח ארצה מאפס כח, וככה חזר הדבר ונשנה כמה פעמים[22].
כשהצדיק מריבניץ היה הולך לרבו אחר חתונתו, הי' שוהה במחיצתו לא יום ולא לילה, רק נשאר שם למשך שבועות וחדשים רצופים, והרבנית הצדקנית ע"ה כשסיפרה את הדברים האלה היתה מוסיפה, "און ווי ווייט מיינסטו האבן מיר געוואוינט, איין גאס אהין צו"[23].
אשכבתי' דרבי
סיפר הצדיק מריבניץ, שזכה להיות נוכח בשעת פטירתו של רבו הק', כשראשו של רבו הק' נשען עלי, ובלשונו: "אונטער געהאלטן דעם קאפ", והרה"ק משטענפינעשט שאל "ווער איז דאס" [מי הוא – האוחז ראשי] וכאשר אמרו לו: "חיים זנוויל", נענה הרה"ק ואמר [על הצדיק מריבניץ]: "א חידוש", והיו אלו דיבוריו האחרונים, ויצתה נשמתו בטהרה כשראשו הק' נסמך בידי הצדיק מריבניץ.
כשנפפטר הרה"ק משטענפינעשט עמד הזייגע"ר.
הצדיק מריבניץסיפר שרבו הק' מסר לו ה"רוח הקודש" ה"חן" וה"צורה" שלו, ופעם התבטא שרבו הק' מסר לו כוחותיו, עוד אמר הצדיק מריבניץ בענין זה: אלעס האב איך געבעטן פונ'ם רבי'ן, חוץ איין זאך האב איך פראגעסן – אז איך זאל זיך קענען אויסדרוקן צווישן מענטשן".
צדיקים במיתתם
כאשר שאלו חסידים את הרה"ק ר' אברהם מתתי' משטעפינעשט זצוק"ל, למי יפנו לאחר מלאת ימיו ושנותיו (בהיות ולא השאיר אחריו בנים), פנה הרה"ק אל מול הצדיק מריבניץ שישב מן הצד, הסתכל עליו ולא אמר מאומה, והבינו החסידים שכוונתו אליו.
צורת רבו הק' לא משה מנגד עיניו של הצדיק מריבניץ גם לאחר עלותו השימה, תמיד עמדה מולו דמות דיוקנו, ופעם התבטא: "דער רבי שטייט פאר מיר כסדר", וכמו"כ אמר: "וואו איך גיי – גייט מיר דער רבי פאראויס", ועוד אמר "איך גיי נישט צוויי שפאן אן דעם רבי'ן" ואכן מגודל השתוקקותו לרבו הק', הרבה הצדיק מריבניץ תמיד לדבר ולספר בגעגועים מגדולתו וקדושתו.
ועד כדי כך עמד לנגדו תורת רבו הק', שכאשר נשאל פעם כמה שנים עברו מאז הסתלקותו, ענה הצדיק מריבניץ בצחות לשונו: "איך מיין, אפשר זיבן יאהר", וכאשר תמה השואל כי כבר למעלה מארבעים שנה מאז פטירת הרה"ק, השיב הצדיק מריבניץ: "איך ווייס נישט, איך זעה אים אלטס פאר מיינע אויגן, וואו איך גיי און וואו איך שטיי, איז ער אלטספאר מיינע אויגן".
חפצי ותשמישי קדושה של רבו
אחד שאביו הי' נוסע לשטעפינעשט בא אל הצדיק מריבניץ, והביא אתו כוס של הבעש"ט הק' שהי' בין חפציו של הרה"ק משטעפינעשט, והלה קיבלו בירושה מאביו, נתרגש הצדיק מריבניץ מאד וכשאחזו בידו בכה הרבה מתוך געגועים, וביקשו להביאו שוב בהזדמנויות נוספות.
שוב מעשה באחד שבא לפני הצדיק מריבניץ ובידו מכתב כת"י מהרה"ק ר' דוד משה מטשורטקוב זצ"ל וטלית מהרה"ק משטעפינעשט זצ"ל, והציע לצדיק מריבניץ לקנות את החפצים החשובים הללו, וע"ז ענהו הצדיק מריבניץ שרצונו לקרוא את המכתב, וטרם נטלו לקרות בו הלך לטבול במקוה, אולם בנוגע לטלית השיבו הצדיק מריבניץ כך, שאם נכון הדבר שרבו הק' לבשו, הרי אין הוא ראוי ללבשו, ואם אין הטלית של רבו הק', מה לו לקנותו?
הילולא דצדיקיא
ימי הילולא של רבו הק' משטענפינעשט (כ"א תמוז) ואבותיו צדיקי בית רוז'ין זי"ע היו אצל הצדיק מריבניץ ימי התרוממות הנפש, ונהג להרבות בנרות לכבודם, וכמו"כ באותם הימים לבש את הקאלפי"ק, והי' עורך טי"ש מיוחד, בוניגן בדביקות והתרגשות נפלאה את הניגון המקובל על התיבות "הזכירו לפניו" שבסליחות, שמזמרים בחצרות צדיקי בין רוז'ין ביומא הילולא. היו זמנים ששמעו מפניו, "דער רבי איז דא", או בברהמ"ז כשבירך על הכוס אמר לפעמים: "ברשות מורה מורינו הרב".
עובדא הוי ביומא דהילולא של הרה"ק משטענפינשט זצ"ל, ששמעו את הצדיק מריבניץ באמצע עריכת שולחנו הטהור, אומר: דער רבי איז דא", ואחד הנוכחים ששמע את הדברים הללו חשב לתומו שהצדיק מריבניץ מתכוין על מאמר הירושלמי (שקלים פ"ב ה"ה): כל האומר שמועה מפי אומרה יראה כאילו בעל השמועה עומד כנגדו", והלה שלא ישב בקירוב מקום לצדיק מריבניץ, לחש לעצמו את התיבות "כאילו בעל השמועה עומד כנגדו", ולתמיהתו פנה אליו הצדיק מריבניץ ואמר לו: "דאס איז אלמאל" [והבין כוונתו שבחינה זו קיימת אצלי בכל עת, אך עכשיו לא היתה כוונתי לבי' זו של "כאילו…" בלבד].
שנה אחת ביומא דהילולא של הרה"ק משטענפינעשט, ישב הצדיק מריבניץ יחד עם ידיד נעוריו הרה"ק מסקוליען זצ"ל, שנמנה גם בין המסתופפים בצל הרה"ק משטעפינעשט, ויחד ערכו את השלחן], ובאמצע פנה הצדיק מריבניץ אל הרה"ק מסקוליען ואמר לו בקול כואב, שהצבור הנוכחים אין להם שום השגה כלל מי הי' הרבי הקדוש.
יומא קא גרם
כשנתנו לו קוויטל"ך ביומא דהילולא של רבו הק' ואבותיו צדיקי בית רוז'ין זי"ע, שינה דרכו, שאם בשאר זמנים יגע טרח ועמל בקריאת כל קוויט"ל, והיתה אצלו עבודה קשה שבקודש, הרי בימים אלו היתה עבודת קריאת הקוויטל"ך נעשית במהירות ובנקל, ופשט ידו לקבל כל קוויט"ל ללא קושי, בהוסיפו כי ביום גדול וקדוש כזה יכולים לפעול ישועות גדולות בנקל, ואכן נושאו אז הרבה בישועות מפליאות.
התקשרות לצדיק
כאשר למד משניות ביומא דהילולא של רבו הק' ואבותיו צדיקי בית רוז'ין זי"ע, הי' רגיל לומר שהלימוד לעילוי נשמת הצדיק, מקשר את נפש הלומד לאותו צדיק.
ציון המצוינת
כשיצא הצדיק מריבניץ ממדינת רוסיה לאה"ק, תיכף בהימים הראשונים נסע להשתטח על ציון רבו הק' משטעפינעשט שמנוחתו כבוד בביה"ח "נחלת יצחק" בגבעתיים ת. א., בהגיעו סמוך ונראה למקום הציון חלץ את מנעליו והשתטח על הציון בפישוט ידים ורגלים למשך כמה שעות, והוריד נחלי דמעה בבכיות נוראות מאין הפוגות, וירדו אז גשמים שוטפים, אז זה לא מנעו כלל.
ויש שהיה שופך שיח על הציון משך כל הלילה ומתפלל בבכיות נוראות, ואלו שנכחו הגישו לו פתקאותיהם והצדיק מריבניץ הי' מניחם על הציון.
מעשה שהלך להשתטח על הציון, ובין הקוויטל"ך נמסר לו קוויט"ל עך בקשה מיוחדת עבור אחד שהוצרך לישועה באיזה ענין, וכשהבחין בקוויט"ל זו השמיטה לארץ, וכאשר מסרוהו שוב לידו השמיטו עוה"ב, וכאשר עזב את הציון לקח את הקוויט"ל עמו, ונימוקו מאחר שרוב הק' מנע מלהתעסק באותו ענין, לכן לא רצה לקרות קוויט"ל זה במקומו, ולכל המתין עד שיגיע לביתו.
הצדיק מריבניץ ביקש מאחד ממקורביו למנות איש שידליק נר נשמה מדי יום ביומו על הציון, ושהוא מוכן לשלם את ההוצאות ועוד יעניק במיטב כספו למי שיקבל על עצמו לעשות כרצונו.
בשנים שדר באמריקא, נזדמן פעם שאחד נסע לאה"
ק סמוך ליומא דהילולא של רבו הק', ליווהו הצדיק מריבניץ אל שדה התעופה, ומסר בידו את הליקוטי צבי שלו יחד עם ס' שערי ציון, וביקש שיתפלל מהם ליד הציון הק'.
אחד ממקורבי הצדיק מריבניץ שבני משפחתו נמנו על חסידי שטענפינעשט, וגם הוא עצמו עוד זכה לראות את פני קדשו בימי ילדותו, שאל את הצדיק מריבניץ לעת זקנתו אם הי' רוצה לנסוע לעיר יאס להשתטח על ציון הרה"ק ר' מנחם נחום משטענפינעשט זצוק"ל, והצדיק מריבניץ ענהו בזה"ל:
"ווען איך שפיר זיך גוט, קען איך זעהן מסוף העולם ועד סופו", והבין כוונתו, שאין כל צורך לנסוע להתם, כי ביכלתו להתקשר אליו אף מהכא.
הצדיק מריבניץ נפטר בכ"ד בתשרי תשנ"ו. זכותו וזכות רבו הצדיק משטפנשט תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.
—
[1] השערות שונות נשמעו מפי מקורבי הצדיק מריבניץ, לפי היוצא להם משיחות שונות ששמעו מהצדיק מריבניץ, וקשה לקבוע בבירור, אולם מדברי כולם יוצא שנולד בא' משנות התר"ן (בין שנות תרנ"ג – תרנ"ט).
[2] מפי הר"ר נפתלי חכם הי"ו – ש"ב של הצדיק מריבניץ, מיוצ"ח הרה"ר ר' חיים זנוויל ז"ל.
[3] כנ"ל.
[4] כנ"ל.
[5] מפי הר"ר נפתלי כהן הי"ו – מבני המשפחה של חשובי חסידי שטעפינעשט.
[6] מפי הר"ר לוי גלאצער הי"ו – בעל העובדא, והר"ר אברהם חיים ניצליך הי"ו שהי' נוכח.
וראה עוד בפרק "במימי טהרה" עמוד צ"ו.
[7] מפי הר"ר ישראל יעקב הלוי גליק הי"ו ששמע מפ"ק.
[8] מפי הר"ר דוד שטרויבל הי"ו בשם המשב"ק הרה"ח ר' יצחק וואל הערמאן ז"ל ששמע מפ"ק.
[9] מפי הרה"צ ר' שמואל יאנקאוויטש זצ"ל רב ודומ"ץ בעיר סעליש, ששמע מפ"ק.
[10] מפי הר"ר שמחה בונים פישמאן הי"ו, כשם זקינו ששמע מפ"ק.
[11] מפי הרב אלעזר אלימלך הכהן גלאנץ שליט"א – ש"ב של הצדיק מריבניץ מיוצאי חלציו של הרה"ק הנ"ל.
הרה"ק הנ"ל הי' מפורסם כבעל מופת נפלא, והרה"ק מפרמישלאן זי"ע החשיבוהו מאוד והשפעתו היתה רבה (יום היארצייט הוא ג' טבת), בנו הי' הרה"ק ר' יוסף אהרן זי"ע (ונדפס ממנו ס' יד יוסף עה"ת).
[12] מפי הר"ר מענדל בערקאוויטש הי"ו.
[13] לא ברור אם הצדיק מריבניץ כיוון על אביו ר' משה, או על אביו של הרה"ק הוא הרה"ק ר' מנחם נחום משטעפינעשט זצ"ל, או על אבי אמו ר' מנחם ישראל.
[14] מפי הרבנית תליט",א והרבה מקורביו ששמעו מפ"ק (ביניהם: הר"ר מענדל בערקאוויטש הי"ו הר"ר מרדכי ליבערמאן הי"ו, והר"ר מרדכי יוסף אונגער הי"ו, ועוד).
[15] כעבור זמן נישאה שוב, ומזווג זה יוע לנו בן נוסף, הוא הרה"ח ר' דוד הערמאן ז"ל, ונפטר בא"י.
[16] מפי הרבנית תליט"א ששמעה מפ"ק,
יש לציין שכפי היוצא מדברי הצדיק מריבניץ תוך שיחה אחת, שהה למשך כמה חדשים גם בבית דודו שגר בשטעפינעשט והי' מחשובי מסתופפי בצלו של הרה"ק משטעפינעשט זי"ע.
[17] מפי הר"ר איתמר טובי' קויפמאן הי"ו ששמע מפ"ק.
[18] מפי הר"ר בנימין ארי' גלי' הי"ו ששמע מפ"ק, והוסיף שרבוהק' אף סמכו להוראה.
[19] ראה להלן בפרק "עמוד התורה" מענין הפלגת ידיעתו והתמדתו בתורה עוד בימי הילדות וימי הנעורים.
[20] מפי הרה"ג המספר שליט"א.
בקונטרס כתבי חסידים הראשונים (סיפורי קודש מצדיקי בית רוז'ין) אות קפ"ה: הרה"ק ר' מנחם נחום משטענפינעשט זיע"א הי' לו בארמונו חדר מיוחד משוכלל וכו' שהי' סגור ומסוגר ולא הניח לשום איש להכנס בהחדר, והי' קורא לו חדר המשיח, וכשקרה לפעמים שבא האדמו"ר הקדוש מסאדיגורא זיע"א לשטעפינעשט, הי' השטעפינעשטער זצ"ל פותח א החדר הסגור הנ"ל לפני אחיו מסאדיגורא, והתאכסן שמה כל זמן שהייתו בשטעפינעשט ע"כ.
[21] מפי האדמו"ר מקאפיטשניץ שליט"א, ששמע מזקני חסידי שטעפינעשט.
[22] מפי הרה"ג ר' דוב ווידער שליט"א, ואחיו הר"ר משה מרדכי ווידער הי"ו ששמעו מפ"ק [ועיין בגמ' סוטה דף מ"ו ע"ב ששיעור לויה של תלמיד לרבו מובהק ג' פרסאות].
[23] מפי הר"ר עמרם אבערלאנדער הי"ו בשם המשב"ק הרה"ח ר' יצחק וואלף הערמאן ז"ל ששמע מהרבנית הצ' ע"ה.