בגליון בית שטפנשט (תמוז תשנ"ט), הובא שיחתו המרתקת של הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל, שנפטר זה עתה ביום ג' אב, אודות מרנא הסבא קדישא הצדיק משטפנשט זיע"א.
מאמר מיוחד אודות פטירתו, פרסמנו כאן.
הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל היה יליד רומניה ורוב פרקי זכרונותיו אודות הצדיק משטפנשט, היו ממקור ראשון, אם מה שראה במו עיניו ואם מה ששמע איש מפי איש, מוסמך ונאמן.
את פרקי זכרונותיו אלה, נשא הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל בהתוועדות חסידים שנערכה בבית מדרש 'שטפנשט' ברחוב מהרש"ל בני ברק, במוצאי פסח תשנ"ט.
כך הוא סיפר על הצדיק משטפנשט, ממקור ראשון:
"ברצוני לספר כאן, רק סיפורים ששמעתי בעצמי ממקורות נאמנים, מפי בעלי המעשה בעצמם, שזה חשוב אצלי יותר.
"החסיד המפורסם רבי משה וייס שנודע בכינויו רבי משה בטלן, היה מגדולי החסידים אצל הרה״ק רבי אברהם מתתיהו משטפנשט זי״ע. תולדותיו בקצרה, מוצאו ממשפחת חסידי אלכסנדר שבפולין, וכשהיה מגיע לשבות אצל הרה"ק מאלכסנדר, היה מתאכסן בחצר. את תורתו קנה בישיבת סלונים אצל הרה״ק בעל ׳דברי שמואל׳.
כשהגיע לגיל גיוס התייעץ עם ה׳אמרי אמת׳ מגור, שאמר לו להתייעץ עם "אנשים מעודכנים" (בארעכענטע מענטשן) בנושא הצבא, כשכוונתו לרבי שמעון סקערנביצ׳ער.
זה האחרון הוא שיעץ לו שיברח לרומניה, ונסע ללמוד בישיבת קישנוב שבבסרביה שם למד שנים אחדות, עד שנשא אשה ושם נעשה לחסיד שטפנשט נלהב, אחרי הסתלקות רבו הרה"ק משטפנשט, נסע ליאס שם היה הרה״ק ר׳ יעקב יוסף מסקווירא עמו למד בחברותא, אליו נסע גם בערוב ימיו כמו גם לעוד צדיקים כהרה״ק מבעלזא זיע״א.
אצל הצדיק משטפנשט לא שמעו, אלא ראו!
את הרה"ח משה בטלן פגשתי באנטווערפן, ואמר שהצדיק משטעפענעשט ברכו "שלא יהיה פרו״ם", ראשי תיבות – פ׳והל ר׳שעות ו׳ייניג מצוות. אלא שיהיה "עהרליכ׳ער איד" כפי שהרה״ק הראשון משטפנשט רבי מנחם נחום ז"ע, אמר על זה שראשי תיבות 'ערל״ך' הוא ע׳ין ר׳ואה ל׳ב ח׳ומד.
והיה מסיים שהוא לא פרו״ם אלא ערלך. אחרי שידעתי שהרבה להיות בחצר בשטפנשט בקשתיו שיספר משהו ששמע מהצדיק משטפנשט, ואמר הגדרה:
"בשטפנשט לא שמעו כלום, שם רק ראו" – – –
ולכן הוא רק ראה שם…
בשטפנשט ראו התגלות אלקות
עד כמה ראו בשטפנשט? כשהייתי בבוקרסט, פגשתי באחד שמוצאו ממולדובא ושוחחנו אודות שטפנשט, תוך כדי דיבור אמר:
"בשטפנשט ראו אלקות, וכשהיו מסתכלים על הרבי משטפנשט ראו התגלות אלקות כפשוטו" – – –
הצדיק משטפנשט ביקש ממני לשמור שבת
כשהייתי בפאריז בשנת תש״ח-ט לערך, מצאתי יהודי שגר שם כבר כ-20 שנה, עוד לפני המלחמה עבר לצרפת, ובטרם נסע נכנס להפרד מהרבי משטפנשט, ובין יתר דיבוריו בקשני הרבי שאשמור שבת, ומילים אלו החזיקוהו בנכר בסביבה גויית גמורה, ועודדו את רוחו יותר מכל.
מה דיבר ומה דיבר הצדיק משטפנשט
פעם שאלו את זוגתו הרבנית משטפנשט שתספר משהו מהנהגות הצדיק בביתו, היא ענתה לשואלים:
עד שאתם שואלים אותי מה דיבר עמי, תשאלו כמה פעמים דיבר עמי בכלל. ובמשך 11 שנים שגר עמה דיבר עמה בסך הכל מספר פעמים היכול להמנות על אצבעותיה.
וזהו כדברי ר׳ משה בטלן שבשטפנשט לא שמעו רק ראו.
מרן 'אהבת ישראל' מויז'ניץ על הצדיק משטפנשט: א הימל איד – אדם שמימי!
לשמוע ביטוי מה״אהבת ישראל" מויז׳ניץ בשבחו של צדיקים אחרים היה דבר נדיר, ואם היה אומר על אחד שהוא אדם גדול אז זה כבר חרג מדרך הרגיל. למרות זאת, כשה״אהבת ישראל" היה מדבר מהצדיק משטפנשט, השטעפענעשטער, היה מזכיר אותו בסילודין ובביטוי נדיר:
דאס איז געווען א "הימל איד״ – "אדם שמיימי"!
הצדיק משטפנשט מציל קצב יהודי מן המיצר
כך סיפר הרה"ח ר' משה בטלן:
בבוטשאן הסמוכה לשטפנשט היה יהודי קצב, איתרע מזלו ונכנס לחנותו איש המכס, בבדיקה שגרתית בחשבונותיו נמצא אי התאמה והיה בסכנה, בנוסף לתשלום הקנס שהושת עליו, הקצב איבד שליטה והניף עליו גרזן קצבים… מהפחד, התמוטט איש המכס ומת במקום.
בהבינו את גודל האסון שהמיט על עצמו, רץ הקצב לחצר הרבי משטפנשט, שהיה מרחק של כ-40 ק״מ, אותו הוא רץ רגלית, ובהגיעו לעיירה שטפנשט, שם פעמיו לחצר הרבי משטפנשט וביקש להכנס לרבי ולבקש על נפשו.
הרבי השטפינשטער, האזין לו וברכו: כי ינצל מהצרה ולא יאונה לו כל רע!
דהכי שב לביתו ונודע לו כי בבדיקות שערכו למוכס המת, התגלה שמת מיתה טבעית והיתה ליהודי הנ״ל הרווחה.
קבלת קהל אצל הצדיק משטפנשט
הסיפור שאספר כאן ידוע כבר אך כיון ששמעתיו ממקור ראשון הוא בעל המעשה אספרו שוב:
שמעתי מהגאון הרב דוב רבינוביץ זצ״ל שהיה רבה של וואסלוי ואח״כ רבה של פיאטרא ניאמץ ובערוב ימיו עלה לארץ הקודש והתיישב בתל אביב:
הרב רבינוביץ נסע פעם לשבות בש״ק במחיצת הרה״ק משטפנשט, במוצש״ק היה המנהג שכל אנשי העיר היו עוברים לפני הרבי בחדרו להתברך בשבוע טוב, מעמד זה היה נמשך זמן רב, כיון שכך לא יכל היה הרב רבינוביץ להכנס באופן אישי עם קויטל, ובינתים נסגרה הדלת ושוב לא יכלו להכנס אל הרבי באותו מוצש״ק.
המתין איפוא הרב רבינוביץ ליום המחרת, השכים עם שחר והתפלל מוקדם בכדי לזכות להכנס אל הרבי לפני תפילת שחרית שלו, היה שם גבאי בשם ר׳ שלום וכשהרב רבינוביץ שאלו האס אפשר להכנס השיב בשלילה, כיון שהרבי לא מקבל כעת קהל.
אך הרב רבינוביץ לא התיאש ואמר שהוא ממתין במיוחד ממוצש״ק, וכי אינו יכול להמתין עוד, כיון שיש לו סידור קידושין להערב, והרכבת עומדת לסוע תיכף, ואינו יכול להמתין עד למחרת, אדהכי הגיע ראש הגבאים רבי פסח לייב שווארץ, ת״ח גדול שהיה גם הדיין בחצר, ובראותו את הרב רבינוביץ ממתין ומבקש להכנס, נכנס לרבי ושאלו האם יוכל להכניסו, השיב לו הרבי שימתין מעט כדי שיתכונן לקבלו, הדלת נשארה מעט פתוחה ויכלו להביט ולראות את הרבי.
הרב רבינוביץ נצמד לדלת והביט על הרבי. ופלא, שראה שהרבי עושה הכנות ממש כמו ההכנות שעושה לפני קידוש, לפני הקידוש לא שמעו כלום, אבל ראו שהרבי בוער, וכל כולו אש להבה, השחור שבעינים כוסה ורק הלובן נראה, עינא דכולא חיוורא. כך נמשך המחזה נורא ההוד כרבע שעה, הכנה דרבתי.
אחר קרא הרבי לגבאי ואמר שיכול להכניס את הרב רבינוביץ, בהכנסו לחדר התברך מפי הרבי ונפרד ממנו.
כשיצא שאל הרבי את המשב"ק ר׳ פסח לייב האם יש עוד מישהו שרוצה להכנס.
וסיום הרב רבינוביץ שלמד אז מהמעשה 2 דברים: ו. לקבל קהל זה כמו לעשות קידוש בהכנה דרבתי לפני כן. 2. כשהחנות פתוחה אפשר לפעול כבר לכולם.
בשטפנשט הסתובבו כמה מניינים של בני עליה, בנוסף להמון העם, אנשים פשוטים אך מאמינים גדולים. הרה״ק מריבניץ יה מאוד מקורב לרבי משטפנשט.
לפני הסתלקותו ביקש הרבי הצדיק משטפנשט שיאמר לו איזה דבר חידוש ואמר לו, אחר כך ביקש את הרבי אולי גם הוא יגיד דבר חידוש, ענה לו הרבי: "חיים זאנוויל דו ביסט מין חידוש״ – אתה החידוש שלי.
פלא היה שמעולם לא ראו את הרבי משטפנשט עוסק בלימוד ולא ידעו מה לומד למרות שידוע שהיה בקי גדול, בהצנע לכת מיוחד ומופלא במינו, עד שגם אם היו רוצים להסתכל דרך חור המנעול היה מרגיש ברוה״ק סוגר את הספר ומחזירו לארון.
אך סיפר המשב״ק ר׳ פסח לייב שווארץ:
לפני הסתלקותו של הרבי בהיותו חלוש ולא יכל בעצמו לקחת את הספרים מהארון ביקש הרבי ספר, שאלו המשב״ק איזה ספר ענה לו הרבי כבדרך אגב: יכול להיות ספר זוהר, כה זהיר היה, שגם לפני הסתלקותו בהיותו חלוש לא רצה לבקש לכתחילה ספר אלא כבדרך אגב.
זכותו תגן עלינו ועל כך ישראל אמן!
