מדברי הגה"צ רבי טוביה אריה טוביאס שליט"א
מחותנו הגה"צ הגר"א טוביאס שליט"א ראש כולל אנטניה סיפר לנו על המנוח זצ"ל: האבדה הגדולה היא לא רק על היותו דולה ומשקה ומנחיל תורת החסידות לדורנו, אלא בעיקר על כך שכשהיה דורש היה מנחיל אמונה, לא רק את סיפור העובדה. בכשרון מומחה ובדיוק רב ללא הוספות או הורדות, דברים כהוויתן ממש. זכורני בעת שבאנו בקשרי אירוסין עם בנו [הג"ר יחיאל מיכל פרידמן שליט"א ראש הכולל שטפנשט] ניגש הגרא"ד אל אבי זצ"ל ואמר לו: "נפגשנו כבר פעם", לשאלת אבי מתי, הזכיר לו שמיד אחרי המלחמה בשנת 45-46 לערך, נסע אז מפיאטרא לבוקרסט כדי להסתופף בצילם של הצדיקים שהתגוררו אז בעיר הבירה בוקרסט שהייתה עיר מפלט לפליטי חרב, ואז בחזור מבוקרסט הוא נסע לסיביו, הייתה לו שם דודה שהוא ביקש לבקרה. כשהגיע לסיביו (הרמנשטאט) שהה בבית הדודה, והבן שלה ר' דוד אייזיק אמר אז לאבי זצ"ל, יש כאן בבית המדרש בחור חסידי שיודע חסידות יותר ממך כדאי שתכיר אותו, ואכן אבא זצ"ל הלך לבית המדרש דשם לתהות על קנקנו, הוא נפגש עם ר' אליעזר דוד ותוך כדי השיחה סיפר לו אבי זצ"ל עובדה מרבו הרה"ק ר' מענדלה מבוהוש הוא סיפר לו אז עובדה אחת מפליאה ממנו, והנה עכשיו כעבור כ 40 שנה, זכר הגרא"ד את הפגישה ואת השיחה ששוחחו אז בחסידות, אבא זצ"ל הפליא את העובדה שהגרא"ד לא שינה מהמעשה כהוא זה, דהיינו שדייק בפרטים, לא הוסיף תיאורי סרק לעובדה, כזה היה הגרא"ד זצ"ל, בעל מספר נפלא, עם חן, עם אמונה בעובדה, ובעל מדייק כנתינתן מסיני, חבל על דאבדין.
זכרונות הגה"צ רבי נפתלי כהן שליט"א יו"ר ועד חסידי שטפנשט
בשיחה ששוחחנו השבוע על האבדה שאבדנו בפטירתו של הגרא"ד פרידמן זצ"ל שח לנו הרה"צ רבי נפתלי כהן שליט"א, שעוד הכירו מתקופת בוקרסט ברומניה: הכרתי את רא"ד בבוקרסט בימים ההם, הוא היה גר בסיביו או באראד, והיה מגיע לבוקרסט מדי פעם, הוא בא להכיר רבנים ואדמורי"ם ששהו כפליטים בבוקרסט שהייתה תחנת מעבר לניצולים ולפליטי המלחמות, הוא היה בא להתרועע עמם בלימוד ובחסידות ולתהות על קנקנם, אני פגשתיו בבית מדרש, הוא היה מסתובב בבתי המדרשות, מחפש ספרים שהיו אז פזורים לאלפים בבתי הכנסיות והמדרשות שבבוקרסט, חדשים גם ישנים, והוא היה גומא בצמא מכל הבא ליד. רא"ד היה לשם דבר בבוקרסט, חבריו סיפרו עליו גדולות ונצורות, ואני עקבתי אחריו בהשתאות, הוא היה בעל מחדש ומעיין לא רק בתורת חסידות אלא גם בלומדות, אפשר להגיד עליו היה לו ראש גדול, ידע גיוואלד, לא החזיק מעצמו כלום, ולא עשה מעצמו עסק, לא מחזיק טיבותיה לנפשיה כפשוטו, בבוקרסט לא היו אז הרבה כאלו, לא רק בבוקרסט אלא בכל רומניה, זה היה חידוש באותם ימים.
הרה"צ ר' נפתלי כהן מוסיף לתאר לנו מזכרונותיו העסיסיים והמקוריים: הינו שם בבוקרסט מהבחורים החסידיים הבודדים, שם גם כנראה הכיר הגרא"ד את החסיד המפורסם ר' משה בטלן שהיה אומר שיעור בטור או"ח בבית כנסת במרכז בוקרסט, הגרא"ד היה מצטרף ושומע את השיעור וממשיך הלאה, באנטווערפן היה וודאי משומעי לקחו של ר' משה בטלן והיה מרבה לשאוב ממנו תורה וחסידות שאותה דלה והשקה לאחרים.
מבוקרסט לאנטווערפן
בשנת תש"ח נסענו מבוקרסט לאנטווערפן, הרה"צ ר' נפתלי כהן נזכר בנס העליה או הבריחה מרומניה בימים ההם, היה רב בעיר הארלוי הרב מנחם מנדל רבינוביץ זצ"ל, הוא היה מקושר לחלונות הגבוהים בבוקרסט, והוא הגה תכנית להוציא בחורים מהקומוניזם הרומני בבוקרסט ומשאר מקומות ברומניה, הוא שילם ושיחד את הרומנים שיסכימו לתת לבחורים שילכו כביכול ללמוד באוניברסיטה במקסיקו, אנשים תרמו לו כסף למצווה החשובה של פדיון שבויים הזה, וכך הצליח לתת שלמונים ולשחד את הפקידים שיאשרו את המסע הזה. ורק לכך הסכימו הרומנים. כך התרחשה יציאת מצרים באותם ימים מרומניה האפילה אל המרחב הגדול, מבוקרסט עשינו תחנת ביניים בבודפסט, ומבודפסט נסענו לצ'כיה למרינבאד שם שהינו כשבוע, וממרינבאד הגענו לאנטווערפן בבלגיה, את התכנית המקורית שהייתה כתובה על הניירות – מקסיקו, ושבשמם הותר לנו לצאת את גבולות רומניה שכחנו בתלאות הדרך, היינו כאז כ 15 20 בחורים, היינו שם הגרא"ד, ואנוכי אבלחט"א, גם הרב מביוואלר זצ"ל הגה"צ רבי שמואל אבא כץ זצ"ל (אודותיו הבאנו עוד זכרונות בגליון 'באר בשדה' 217), גם משפחת קאופמן הצטרפה אז למסע הזה, החסיד ר' איטשע קופמן, עם בניו ר' חיים, ר' אלעזר, ור' אברהם, כולם ז"ל היו בין הבחורים שעלו מבוקרסט לבלגיה.
באנטווערפן הייתה ישיבה ליטאית בעיירה 'קאפעלן' של הרב קופלמן, והגרא"ד ביקש ללמוד שם ולהכיר את דרך לימודם בשיטה הליטאית הישיבתית, לשם כך הוא ביקש רשות מה'ויחי יעקב' מפאפא שהיה לו גם ישיבה באנטווערפן, שהסכים עמו. הגרא"ד היה נותן שם שיעורי חסידות בישיבה וסביבו התלכדו מספר בחורים מבקשים, וזה הפריע לרב קופלמן, והוא ביקש שיעזוב את כותלי הישיבה, כי הסביר לו שזה מפריע לסדרי הישיבה, ואז נסע לארה"ק, לימים שמעתי שהרב קופלמן ביקש סליחתו, והתבטא בהערכה, שראה שכל מי שהיה מלומדי הגרא"ד בחסידות נשארו אדוקים ביהדות ובחסידות, ואחרים לא כולם נשארו, אני הכרתי אחדים מאותם בחורים, חלקם אשכניזישערס, משפחות הונגרים, שהפכו לחסידים נלהבים בזכותו, אחד מהבחורים הלמדנים החשובים שהגרא"ד השפיע עליו שם והאציל עליו מתורת החסידות הוא מחותני הגה"צ רבי מאיר רפאל בייער ז"ל ראש כולל שומרי החומות ופאר עדת חסידי סקווירא בארה"ק שנפטרו באותו יום השבוע (ג' מנח"א תש"פ).
ספרים וסופרים
לא בכדי נקרא שם ספרו "מפי ספרים וסופרים", כי כן כך היה הגרא"ד איש של – 'מפי ספרים וסופרים', זו כל הוויתו ואישיותו, מאז שחר טל ילדותו ועד יומו האחרון, ספרייתו הגדולה לא הכילה את עומק רוחו הרחבה. נתקיימו בו דברי הגאון מקסטיליה ה"ה הר"י קנפנטון בספרו 'דרכי הגמרא': "אין חכמתו של אדם מגיעה אלא עד כדי שספריו מגיעים". יודעיו ומכיריו יודעים את האהבתו לספר המודפס ולמילה הכתובה, שלא ידעה גבולות כפשוטו, כי כן גם בטרם נסע למקום רבנותו בחו"ל, היה שולח לפניו להורות – ספרים, למאות ולאלפים, שיהיו עמו בכל מקום ומקום. כשהיה נכנס לחנות ספרים היה זה מחזה מרהיב עין לראותו מלקט עוד ועוד ועוד ועוד ספרים, עד שהיה יוצא עם שלל רב, ערימות ספרים שאהבה נפשו, נזכור לטובה כי הבסיס לספריית וארכיון מוסדות שטפנשט נבנה על אדני ספרייתו שהייתה פזורה לאורכה ולרחבה של ספריות רבות ואוספים שונים הן אצלו והן במקומות אחרים כספריית ישיבת בית דוד, ספריית פוניבז' ועוד אוספים רבים בארץ ובחו"ל, שבהם מילא אסמיו בספרים חדשים גם ישנים. ביוזמת זוגתו הרבנית ע"ה שראתה בעינים כלות איך שמחסניו נעשו מקום צר מהכיל את רבבות ספריו, וביקשה למצוא לספרים מקום של קבע בהם ינוחו, וגם יבואו לשימוש לפני ההוגים והלומדים, די בכל אתר ואתר. יהי זכרו ברוך ות.נ.צ.ב.ה. עדי יקיץ וירנן בתחיית המתים ברחמים גדולים בב"א.
(ייש"כ לכתב המבשר הרב אשר קליין שסייע לנו בתולדות הרב זצ"ל)