לרגל יום השנה ה-135 של הגאון רבי ישעיה ראובן קלינגר זצ"ל, מתפרסמת סקירה מקיפה אודות תולדות חייו בעלון שטפנשט 'באר בשדה' מס' 248 לפרשת כי תבוא.
להלן עיקרי תולדותיו מרומניה וארץ ישראל, עד פטירתו בטבריה, כפי שנלקט ונערך על ידי מכון שטפנשט:
הגאון רבי ישעיה ראובן קלינגר זצ"ל, רבה של ק"ק סיווען חבל מולדובה רומניה
עלה לארץ ישראל ונסתלק י"ח אלול תרמ"ה ומנו"כ בבית העלמין העתיק טבריה
שלום עירי סיווען אדרוש בכל לבבי
רבי ישעיה ראובן נולד לאביו רבי אהרן קלינגר. בימי ילדותו נהג אביו לחדדו בדברי תורה.
גדלותו בתורה זיכתה אותו לכהן כרבה של ק"ק סיווען, בחבל מולדובה רומניה, שם זכה לארגן את החיים הציבוריים באמצעות ארגונים שונים כמו ביקור חולים ותומכי תורה וכו'.
זכר לכך אפשר למצוא בספרו 'מעשה המנורה' שם מזכיר "את שלום עירי סיווען אדרוש בכל לבבי, כי כאשר היתה עבודת הקודש עלי עמוס… להורות להם הדרך אשר ילכו בם והמעשה אשר יעשון, קבלו דברי באהבה לייסד להם חברה ביקור-חולים ותומכי-תורה, החזיקו אותי בכבוד".
עלייתו לירושלים
בשנת תר"כ עלה לארה"ק והתיישב בירושלים, שם המשיך לעסוק בתלמוד תורה ומדי יום ביומו דרש ברבים לשם שמים, כשהוא מתחבב על רבני העיר ועל תושביה ונחשב כאחד מחשובי הרבנים בה.
בשל המצב הכלכלי הקשה בירושלים ובמיוחד מצוקת המים, נאלץ לעזוב את ירושלים עיר הקודש ולעבור לטבריה, וגם שם התחבב על רבני העיר ותושביה.
השד"ר של ארץ הקודש
ברבות השנים, בשל דוחק הפרנסה ששרר בארץ הקודש, נאלץ לצאת כשד"ר להתדפק על פתחי קהילות ישראל בחו"ל, לאסוף כסף לכלכלת הלומדים בישיבות בירושלים ולמען עניי ארץ הקודש, ואגב כך לפרנס את עצמו ובני משפחתו.
רבניה האשכנזים של טבריה, ר' אברהם צבי הלוי, הדיין ר' משה מישל, והדיין ר' זנוויל הלוי מלפנים דיין מראמאן (רומאן), כותבים עליו: "ידידנו עוז נאמן, הרב הגאון המופלג בתורה ויראת ה' חופף עליו, נאה דורש ונאה מקיים, מפורסם שמו הטהור לתפארת, מו"ה ישעיה ראובן, שהיה מאז רב ואב"ד בק"ק סיווען הי"ו…".
גם הרבנים הספרדים של טבריה – ר' רפאל מאמאן, ר' יעקב בולאפי ור' יוסף דוד בולאפי, מסרו לו מכתבי המלצה ואגרות שד"רים.
רבני ירושלים, רבי מאיר אויערבך אב"ד קאליש, רבי שמואל סלנט ורבי יעקב יהודה לעווי כתבו עליו: "הרב המפורסם בתורה ועבודת ה' קאמינא, המקיים את התורה מעוני…".
רבי דוד בן שמעון, מרבני ירושלים: "האי גברא רבא ויקירא אשר מכירו בהיותו במח"ק זה".
הרב אליהו שרהסאהן, מגיד בירושלים עיה"ק ומלפנים רב בקהילות רבות באירופה: "…כבוד הרב הגדול מוה"ר ישעיה ראובן נ"י, שהיה רב ואב"ד לעדת סיווען במאלדאווע, ואח"כ בחר באה"ק איווה למושב לו בירושלים ובארבע ארצות. ובעת שבתו בירושלים היה תורתו אומנותו ולדרוש יום ביומו ברבים בלי שום גמול, ועתה הוכרח להיות נודד לחו"ל. אגלה אוזן ידידי שזה הרב מיקירי ירושלים, כפי אשר העידו עליו גאוני ירושלים".
עמוס המלצות הגיע רבי ישעיה ראובן לאיסטנבול, שם נתקבל בכבוד רב ע"י הרב משה הלוי, החכם באשי (הרב הכולל של יהודי תורכיה) שאירח אותו בביתו ומינה נאמנים לאסוף כספים בין יהודי המקום, למען ארץ ישראל.
ספרו 'מעשה המנורה'
בשנת תרל"ט הוא הדפיס את ספרו 'מעשה המנורה' בעיר קניגסברג. החיבור מכיל דרשות ושירי תפארת בשבחם של בני משפחת רוטשילד, שתרמו למען יהודי ירושלים, קנו חצר ובנו בית חולים ובית מרקחת והלבישו את החולים.
בחיבור מתואר בלשון ציורית ביקורו השישי של השר משה מונטיפיורי בירושלים, כשרבי ישעיה ראובן מתלווה אליהם עם רב נוסף מירושלים להקביל את פני השר וללכת עם פמלייתו לבתי-כנסת שונים בעיר הקודש. "מעשה המנורה" משמש מקור היסטורי לישוב היהודי בירושלים במחצית השני של המאה הי"ט וכן לרבנים מרומניה שעלו לא"י עוד לפני העלייה הראשונה.
ספרו 'כליל תפארת' וספרו 'אבל משה'
בשנים הבאות הוא הוציא לאור את ספרו "כליל תפארת", עליו באו בהסכמה רבנים רבים מהארץ ומחו"ל, ביניהם רבני טבריה רבי אברהם צבי הלוי הראב"ד ומו"צ עיה"ק טבריה, רבי משה מישל דיין ומו"ץ מטיטארע [היא פיאטרא ניאמץ], ורבי שמואל זנוויל הלוי הדיין מראמאן.
הוא חיבר ספר נוסף בשם "אבל משה" – הספד על ר' משה סלופקוביצר מיאס. הספר סודר ע"י רבי נחום אתרוג מצפת, ונדפס בפקודת ממוני כולל רומניה בעיר.
הסתלקותו בארה"ק ומנוחתו כבוד בטבריה
לאחר שנות נדודים בקהילות ישראל בחו"ל חזר רבי ישעיה ראובן לארץ הקודש, ובסוף ימיו ישב בכולל רומניה בצפת.
הוא נפטר בעיר טבריה בי"ח לחודש אלול תרמ"ה, ומנוחתו כבוד בבית-הקברות העתיק בעיר טבריה.
מצבתו נמצאת באזור א' (חלקה ב' שורה 17, מצבה מס' 1160).
לפני מספר שנים נבנה על הקבר מבנה חדש עשוי מלט, עליו הונחה המצבה הישנה, שאמנם מוכתמת מעט אך אותיותיה נצבעו מחדש, ועליה נכתב: פ"נ הרב ר' ישעי' ראובן מסיויען, נ' בש"ט ח"י אלול תרמ"ה תנצב"ה.
כפי הנראה, נישא ר' ישעיה ראובן בשנית, ואז נולד לו לעת זקנתו בנו רבי אהרן שמואל, שהאריך ימים שנים רבות אחריו. הוא נקרא בשם אהרן שמואל על שם שני זקניו, אבי אביו אהרן, ואבי אמו שמואל. רבי שמואל אהרן היה חתנו של ר' מיכל פרומקין, מנכבדי העיר טבריה, והיה מלמד בטבריה. נמנה על חסידי כ"ק האדמו"ר רבי מנחם נחום מבאיאן-טשרנוביץ זי"ע.
