אף פעם לא היה לרפי מידי הרבה כסף.
מאז שרפי זוכר את עצמו, לא היה שפע גדול מידי בבית. מגיל צעיר רפי כבר התרגל ללכת לעבוד ולהרוויח כמה פרוטות כדי לקנות לעצמו בגד חדש, משקפיים ואפילו אוכל.
היום רפי כבר אבא לילדים. את המשכנתא הוא משלם בקושי והוא מתמודד בלי הרבה הצלחה עם ההוצאות היומיומיות. שתי עבודות רפי לקח על עצמו אבל גם זה לא מספיק. רפי סוחב את היומיום, מנסה להסתדר, לקחת מפה ולהביא לשם, אבל אתמול מנהל הבנק קרא לו.
תשמע חביבי, הוא אומר לרפי בפרצוף חמור. הלכנו לקראתך עד הסוף, הגדלנו אשראי, פתחנו הלוואות, אבל זהו. אתה לא יכול יותר. אם עד מחר אתה לא מארגן חמשת אלפים שקל, אני מגביל לך את החשבון ומבטל את כרטיס האשראי..
טוב, רפי יתמודד עם זה, רפי לא נבהל ממנהלי בנקים.
שעה אחר כך מתקשר הבן מהישיבה. רפי היה היום אצל רופא השיניים, מתברר שיש לו טיפול שורש וכמה סתימות, זה מסתכם בארבעת אלפים שקל, אפשר בתשלומים בכרטיס אשראי.
רפי רוצה לצעוק: מאיפה אני מארגן לך ארבעת אלפים שקל??? אבל המילים לא יוצאות לו.
שיחה ממתינה על הקו. רפי עובר ועונה לשיחה. מהצד השני מישהו עצבני מספר לו שצ'ק שלו חזר, אין כיסוי, אם אתה לא מארגן לי את הסכום הזה במזומן, זה לא יסתיים טוב.
רפי מרגיש שהעולם חונק אותו.
לילה אחד רפי נוסע באזור מחלף השלום בתל אביב, ונתקע בפקק שנוצר בגלל עבודות בכביש. רפי מחליט לקצר דרך הסמטאות מסביב, לאחר כמה סיבובים רפי מוצא את עצמו בכביש שחוצה את בית הקברות נחלת יצחק שבגבעתיים.
רפי מזהה קבוצת אנשים מתגודדת ליד השער ומתפלא מי החליט לערוך לוויה בשעה מאוחרת כזאת. אבל משהו בפנים אומר לו לעצור ולבדוק.
רפי עוצר, נכנס, בודק ומתעניין. כמה אנשים טובים סוחבים אותו איתם פנימה, למעמד השבועי ליד ציון הצדיק משטפנשט.
משהו בתוכו זז. מעיניו החלו לזלוג דמעות שכבר לא ידע בכלל שהן קיימות….
הרבה דרכים לו למקום. הרבה דרכים לצדיק. בלי להלאות אתכם בפרטים, רק נספר שהיום רפי מסודר בשתי עבודות חדשות מהן הוא מרוויח סכום לא רע בכלל. נכון, רפי לא נהיה עשיר, אבל רפי מצליח כבר להתמודד יותר בקלות עם היום יום. הצדיק משטפנשט דאג לו.
