הגה"ח רבי גרשון לוצקין שליט"א, עורך ספר תולדות "המתמיד הירושלמי" על הגאון הצדיק רבי גרשון לפידות, בשיחה מיוחדת שערכנו השבוע לקראת יום היא"צ ה-65:
איש גדול היה הסבא רבי גרשון לפידות וסיפורים מופלגים זכיתי ללקט על אודותיו. אחד הסיפורים המאפיינים שמעתי מסבתי מרת חיה בלומא לוצקין ע"ה שהיתה בתו של רבי גרשון לפידות. פעם היא סיפרה לי כי באחד הימים פגשה את אביה הולך בשוק של העיר העתיקה חציתי את רחוב חב"ד, והנה אני מבחינה את אבי צועד לו במהירות, שמתי לב כי הנה הולך רק עם נעל בית יחידי. "שאלתי אותו: "אבא, איה הנעל השני שלך, והוא כמתעורר נענה ואמר לי: מה, נעל אחד יש לי? הוא לא הרגיש כלל בכך, כ"כ היה שקוע בלימודו כאשר היה נחפז ללכת לישיבה.
הגר"א סילבר זצ"ל יוצא מכליו
על הקשר שלו לרומניה מספר הנכד כי רבי גרשון לפידות נסע לרומניה והיה אצל הרבי משטפנשט זצ"ל, וכן נסע לפולין בשנת תרפ"ח. בשהותו של ר' גרשון במשך שמונה שנים בארה"ב שהה בפילדלפיה והתאכסן אצל האדמו"ר ר' משה'לע ליפשיץ זצ"ל אחי הגאונים הצדיקים ר' זלמן ור' אלעזר בריזל זצ"ל מירושלים עיה"ק. ניגש האדמו"ר ר' משה'לע אל הגאון המפורסם רבי אליעזר סילבר זצ"ל רבה הראשי של ארה"ב וקנדה ואמר לו: "הגיע כאן יהודי מירושלים הבקי בבל מכמני התורה". ענה לו רבי אליעזר בתמיהה ובדרך צחות: "נו, יודע אני כבר בכל אותם בקיאים בכל מכמני התורה"… שיגר לו הרבי מפילדלפיה את ר' גרשון, כדי שיתהה על קנקנו מקרוב, ואכן הגר"א סילבר שוחח עם ר' גרשון בלימוד, לאחר שסיים לשוחח עמו בלימוד, יצא הרב סילבר מכליו וביקש אל אתר לארח את ר' גרשון אצלו בשבת, כאורח על שלחנו. אולם ר' משה'לע סירב לתת את אורחו לרבי אליעזר – נותן אני לו כך וכך דולרים כדי שישבות אצלי – אמר ר' משה לר' גרשון. נענה רבי אליעזר: "אני נותן סך כפול מזה". ואילו ר' משה ענהו לעומתו: "ואני כפל כפליים"… עד אשר גברה ידו של הגר"א סילבר, ור' גרשון בא בסוף לשבות בצל קורתו לשבת.
אצל האדמו"ר מפילדלפיה
בפילדלפיה אצל ראש-הישיבה הגאון רבי אליעזר סילבר זצ"ל, ולן אצל האדמו"ר ר' משה'לה ליפשיץ, אחיו של הרה"ח ר' זלמן בריזל. הוא יצא לארה"ב בשל דוחק פרנסתו, כשהגיע לארצות-הברית, אמר ר' משה'לה לרבי אליעזר סילבר, כי יש לו יהודי שיודע את כל הש"ס והוא ביקש שילון אצלו. הם סיכמו ביניהם כי מי שישלם יותר יזכה שרבי גרשון ילון אצלו. הרב סילבר שילם יותר וזכה שר' גרשון ילון אצלו. בליל-שבת ישבו רבי אליעזר ורבי גרשון במשך כל הלילה ולמדו. כשעמד רבי אליעזר על גדלותו של רבי גרשון, אמר לו שלא יצא לאסוף כסף אלא הוא יתן לו מה שצריך. ואכן, רבי אליעזר סילבר אסף עבורו והוא יכל להמשיך בלימודו.
הנכדים שגדלו בירושלים עיר הקודש לא הכירו את הסבא, ששהה שנים ארוכות בארה"ב, וחשבו לתומם כי סבתם אלמנה. עד שיום אחד התבררה להם האמת כי יש להם סבא תלמיד-חכם גדול, שנסע לארה"ב כשד"ר עבור הישיבה ועתה הגיע זמנו לשוב לארץ הקודש.
ר' גרשון סיפר לרבי אהרן בערנשטיין כי בשהותו בארה"ב נפגש עם ראש-ישיבה גדול והם התווכחו ביניהם על פשט ב"תוספות". בלהט הויכוח הכריז ראש-הישיבה כי אם הפשט של גרשון נכון, אזי הוא משלם לו מאה דולר. ענה לו ר' גרשון: אם כך, יכול אתה לתת לי את הסכום כבר עכשיו… אולם בכדי להראות לו שידיעתו אינה מתמצית רק בדברי ה"תוספות", הוא דיבר ודן עימו עוד סביב העניין.
עם הגאון הרידב"ז
שמעו הטוב של רבי גרשון זצ"ל הגיע אף למרחקים, לפנינו ב' עובדות מרתקות על כך.
מסופר, כי כאשר בא ארצה הגאון הרידב"ז אשר נודע בחיבורו על הירושלמי, לאחר שביקר בהיכלי התורה בירושלים התבטא ואמר כי מצא בעיר הרבה ת"ח מופלגים אבל למדנים גדולים, כפי שראה בחו"ל עדיין לא מצא בירושלים.
כאשר הגיעו הדברים לפני הג"ר יצחק וינוגרד זצ"ל (רבי יצחק מתמיד), ראש ישיבת "תורת חיים" חשש לחילול שמה הטוב של ירושלים עיה"ק ומיד קרא לתלמידו ר' גרשון, והפציר בו שמפני כבודה של ירושלים עיה"ק יסע לצפת מקום מושבו של הרידב"ז להתראות עמו ולשוחח עמו בלימוד, (אגב מקום מושבו של הרידב"ז בצפת היה בבית המדרש של הרה"ק משטפנשט, הוא התגורר ממול הקלויז) רבי גרשון נענה לבקשתו ולאחר מספר ימים נסע במיוחד לצפת שם פלפל עמו ארוכות בפלפולא דאורייתא בבבלי וירושלמי, ומצא אותו שהוא מלא וגדוש בחריפות ובבקיאות כאחד הלמדנים הגדולים, לאחר מכן נענה הרידב"ז ואמר: "אכן גם למדנים איכא בירושלים, מתחת לספסלי בתי המדרש".
ר' גרשון ניהל ביחד עם ה'טעפליק'ער רב' קודמו ברבנות בית ישראל ירחון של חידושי-תורה, 'אוהל תורה' בו פורסמו ולובנו חידו"ת מגדולי ישראל, ועורכיו הראשיים היו הגרי"ז וינוגרד והגרש"א פולנסקי- הטעפליקער רב שלימים מילא רבי גרשון את מקומו כרבה של שכונת בית ישראל. כשרבי גרשון היה האחראי לזה. סיפר לי הגה"ח ר' לוי רבינוביץ זצ"ל בעל "מעדני השולחן", כי פעם כשהגיע אל הטעפליקער-רב הוא אמר לו כי לאחרונה נעשה לו עול הרבנות קשה, שכן ר' גרשון נכנס להקשות ולוקח לו שעות לענות לו…
בפעם אחרת בה היה ר' גרשון אצל רבי יהושע לייב דיסקין, נכנס לפתע אל החדר מר מיכל פינס, מראשי הציונות. פינס ביקש לדבר עימו ביחידות ורצה לסגור את הדלת, אך רבי יהושע לייב אמר כי "אצלנו לא סוגרים דלת". מר פינס שטח את הצעתו כי הוא יודע שישנם אברכים שאין להם מה לאכול, וכיוון שיש בידו הרבה כסף הוא רוצה לתמוך בהם… ענה לו רבי יהושע לייב: "אני יודע מי שלח אותך, אבל אנחנו איננו לוקחים כסף ממי שופכין!".
שטערט זיך נישט
סיפר לי הגה"ח רבי אליהו ראטה זצ"ל, הגבאי של הצדיק רבי שלומקה מזוועהיל, כי פעם ראה שר' גרשון אינו רגוע וכי משהו מטריד אותו. לשאלתו מה קרה, ענה כי אין לו אפשרות לעזור לו. לאחר שהפציר בו התרצה ואמר שכבר שלושה חודשים שלא שמע כלום מבנו היחיד אלטר יצחק המתגורר בארה"ב, ויש לו חלומות.. אמר ר' אליהו שייכנס לר' שלומ'קה. אמר ר' גרשון: "אני הכרתי את האדמו"ר רבי דוד משה מטשורטקוב זי"ע, אצלו יכלו לשאול מה קורה". אמר לו ר' אליהו כי גם אצל רבי שלומ'קה אפשר לדעת והוא שיכנע אותו להיכנס אליו. נכנס רבי גרשון אל רבי שלומ'קה וסיפר לו כי אין לו שום ידיעה מבנו. ענה לו ר' שלומקה: "שטערט זיך נישט (אל תפריע את מנוחתך), תמשיך ללמוד. אם תהיה לי ידיעה מבנך, אגיד לך". הלך רבי שלומ'קה לטבול במקווה כהרגלו, וכשחזר קרא לר' גרשון ואמר לו: "אל תהיה מודאג. יש מכתב בדרך אליך".
באותו יום אחר-הצהרים הגיע מברק מנכדו ר' יוסף בנימין רובין, שהיה גבאי צדקה מורם מעם, וכך היה כתוב בו: "לפני שלושה חודשים היתה תאונה והיה ב'קומה'. היום בבוקר קמתי ומיד דאגתי לאבא, ורצה להגיד לו שהכל בסדר". יצא ר' גרשון בהתפעלות: "אזוי צו זאגען, אזוי צו זאגען", ומאז נקשר אל רבי שלומ'קה.
לא מצאתי בקי כמותו
גדולי התורה שהכירוהו מקרוב עמדו משתוממים אל מול בקיאותו הגדולה. סיפר הגאון רבי זלמן רוטברג זצ"ל ר"י בית מאיר שהיה נוכח כשרבי גרשון נפגש עם הגרי"א הרצוג זצ"ל בימי ששי בביתו שבבית וגן, וכפי הידוע אז היה זמנו לקבל את פני הת"ח שבירושלים ולשוחח עמם בלימוד ותמורת חידושיהם היה מעניק להם תמיכה כספית. בין הבאים היו גם היו הגרי"ש אלישיב, והגרש"ז אוירבך.
וכשנכנס רבי גרשון, קם לפניו מלוא קומתו, ואמר: "נו רבי גרשון, במה נדבר היום, נתחיל במסכת חולין, והתחיל רבי גרשון לומר תוספות אחד, והגרי"א השלים אחריו השני, כך עברו על כל התוספות של מסכת חולין בע"פ, רבי זלמן התבטא ואמר: ישבתי נוכח בהתפעלות עד שסיימו את כל המסכת כולה. הגרי"א הרצוג התבטא על רבי גרשון ואמר: לא מצאתי עוד בקי בירושלמי כמותו. הגרמ"מ שלזינגר סיפר שקנאים הפגינו נגדו בחזרתו ל"בית-ישראל" והוא לא התפעל מהם.
מונה חשמל מיוחד
עדות נאמנה על התמדתו הפלאית סיפר לימים הגה"ח רבי ישראל גרוסמן זצ"ל מתושבי השכונה: "אחד מגאוני ירושלים ומתמידיה המובהקים היה רבי גרשון לפידות זצ"ל. דרכו היה לסיים את הש"ס אחת לתשעה חודשים, הוא עבר על הש"ס כולו אולי חמישים פעם, ולגדול הזה לא היה לחם לאכול, כפשוטו.
הגבאים בביהכ"נ 'בית יעקב שוהל' רצו לגרש אותו בלילות בגלל הוצאות החשמל היקרות שהסב לימודו הלילי, עד שחמותי הרבנית גוטפרב ע"ה שהיתה מפורסמת בצדקותה ובמעשי החסד הכבירים שלה הצליחה להגיע לסיכום עם הגבאים על הפעלת מונה חשמל מיוחד, על המונה היה כתוב שמה ומדי חודש בחודשו שילמה לגבאים את דמי השימוש בחשמל.
מסירות נפש לתורה בימי המלחמה בתש"ח
עובדה פלאית נוספת סיפר הגר"י גרוסמן זצ"ל המעידה על עוצם התמדתו: "זכיתי להכיר ת"ח שעליהם אפשר להעיד שקיימו את הצווי של "אם בחקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה" הם ישבו ועמלו בתורה יומם ולילה מתוך הדחק ובתנאים קשים ביותר.
"על אחד המיוחד שבהם נמנה היה הגה"צ רבי גרשון לפידות זצ"ל, ברצוני לספר מעשה מופלא. היה זה בתקופת ה'פגזים' מלחמת תש"ח, שכונת מאה שערים והסביבה היו בחזית המלחמה.
"חיילי הלגיון הירדני עמדו על חומות ירושלים, לעי התותחים כוונו על השכונות המאכלסות, ונפלטו מאות ואלפי פגזים שזרעו הרס רב וקיפדו חייהם של רבים ללא הבחנה.
"ענני אש התמרו ודם נשפך כמים בחוצות ירושלים, מצבן העגום של המשפחות שנותרו בעיר היה קשה מנשוא, חוטי החשמל נותקו, חשך ואפלה שררו בכל העיר, מים לשתות – אין, אנשים שעמדו בתור כדי לקבל פח מים ממחלקי המים, נפלו קרבנות לכדורי המוות של הצלפים שפגעו בהם.
"מי שהיתה האפשרות בידו ברח לערים הפזורות במרכז, ומי שעלה בידו – ירד למחתרת, בשכונת בתי ויטנברג היה מרתף יין של משפחת ויטמן, כשלוש מאות אנשים הצטופפו בתוך המרתף, ובתוכם גם אני ומשפחתי ושלשת ילדי הקטנים, שהתחלקו ביניהם במזרון אחד שהיה מונח באחת מפינות המרתף, המצב היה איום ונורא, התנאים קשים ביותר, הילדים בקשו אוכל ולא היה מה לתת להם.
"באחד מימי ההפוגה כשנדמה היה ששורר מעט שקט, יצאתי לחפש אם ניתן להשיג בקבוק נפט כדי שיהיה אפשר לבשל תבשיל חם לילדים הקטנים.
"בכסף רב עלה בידי להשיג בקבוק נפט, עטפתי את הבקבוק בנייר ופניתי לחזור למרתף, בדרכי פגשתי את הגר"ג לפידות זצ"ל.
"הוא פנה אלי בשאלה: "מה אתם מחזיקים ביד"? סיפרתי לו שלאחר עמל וטרחה הצלחתי להשיג בקבוק נפט, רבי גרשון פרץ בבכי ותנה את צערו בפני.
"וכך אמר לי: "זה כמה לילות שאני עומד עם הגמרא ברחוב העיר, ומתאמץ בכל כוחי ללמד לאור הלבנה, עיני התנפחו מרב התאמצות, אנא חוס עלי ועל נפשי והענק לי בבקשה כוס אחת של נפט"!
"בראותי את גדל צערו, הרגשתי שזה ענין של "פקוח נפש" מלאתי לו כוס מהנוזל היקר והענקתי לו במתנה.
"למחרת בבקר ניגש אלי אחד משכני המרתף ואמר לי, אורח חשוב ורם מעלה ממתין לכם למעלה בכניסה, עליתי למעלה וראיתי למולי את רבי גרשון שהטריח את עצמו לבוא עד לכאן.
"רבי גרשון פנה אלי בשאלה תמימה: "אולי יש לכם עוד כוס מהנפט" לא האמנתי למשמע אזני והרמתי קולי בתמיהה, כיצד יתכן שהספקתם כבר להשתמש עם כל הכוס שקבלתם רק אתמול.
"רבי גרשון ענה לי בתמימות: "מה אעשה, הכנתי פתילה דקה מאד והכנסתי לתוך הכוס, וכך למדתי כל הלילה לאור הדק של פתילת הנפט, אבל מה אעשה ומה אני אשם, הלילה עבר והנפט נעלם ונגמר.
הגר"י גרוסמן זצ"ל סיים את דבריו באמרו: "ראו מהי מסירות ללמוד התורה, חשך ואפלה, רעב וצמא, ורבי גרשון מתעלם מהכל ומחפש את כל הדרכים בכדי שיוכל להמשיך ולהגות בתורה.
היכא את בר לקישא
הראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שהתגורר בילדותו בשכונת "בית ישראל" הירושלמית, למד רבות מרבי גרשון לפידות והעריך אותו ביותר. כשנפטר רבי גרשון לבית עולמו, הספידו הגר"ע יוסף באומרו כי "דבר כזה לא יהיה יותר". פעם
הייתי בברית בבית-הכנסת "ישועה ורחמים" שברחוב יואל בירושלים, והגאון הרב עובדיה יוסף שימש כסנדק – מספר ר' גרשון לוצקין – היה זה ביום של ערב-פסח, והמתפללים חיפשו בכור שעושה "סיום" כדי שיוכלו לטעום דבר מה. כשראה זאת הרב עובדיה, פתח וסיפר כי "פה בבית-הכנסת היה רבי גרשון לפידות מסיים בכל ערב-פסח את כל הש"ס. רבי גרשון נפטר לאחר פורים, ובערב-פסח של אותה שנה חיפשו מישהו אחר שיעשה סיום.
אחד המתפללים התנדב לעשות סיום מסכת מכות, ואז אמר רבי עובדיה: "היכן את בר לקישא" כלשון הגמרא בבבא מציעא (דף פ"ד) שמסיים רק מסכת מכות, ואילו רבי גרשון היה מסיים את כל הש"ס…".
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים אמן!