גבעתיים. ראש הממשלה נתניהו, הגיע לבית העלמין האזרחי 'נחלת יצחק' גבעתיים ונאם ביום הזכרון השנתי לנרצחי 'אלטלנה', זאת מטרים ספורים מקברו של הצדיק משטפנשט.
ראש הממשלה אמר:
"פרשת 'אלטלנה' הכאובה אירעה בימי מלחמת העצמאות, ובשבועות האחרונים קיבלנו תזכורת שהמאבק שלנו על זכותנו לחיות בארצנו – המאבק הזה עדיין לא תם. יצאנו למבצע 'שומר החומות', אחרי שהותקפנו בטילים מרצועת עזה ביום חגנו – יום ירושלים.
"היכינו את ארגוני הטרור, בשעה שעמדנו בחזית שנייה מול פורעים שזרעו אלימות בלתי נסבלת בערי ישראל. בד בבד היו גם תופעות הפוכות, תופעות חמורות של מתקפות אנטישמיות נגד יהודים גם באירופה וגם בארה"ב.
"יש גם חזית שלישית, החזית המדינית. רבות ממדינות אירופה תמכו בזכותנו הטבעית להגן על עצמנו מפני ארגוני הטרור הקיצוניים. אבל כאן, גם כאן, היו צלילים צורמים. אני מבקש להשתמש בפורום הזה כדי להביע מחאה חריפה נגד ממשלת צרפת, על ההתבטאות המקוממת של שר החוץ הצרפתי בריאיון בטלוויזיה.
השר אמר שישראל עלולה להפוך למדינת אפרטהייד – טענה מחוצפת, כוזבת, שאין לה שום יסוד.
ידידי היקרים, אתגר העמידה מול אלה שרוצים למחוק אותנו מעל פני האדמה, מול איראן וגרורותיה, וגם אחרים, האתגר הזה רחוק מלהסתיים.
בספר חדש שעוסק בזאב ז'בוטינסקי ובמנחם בגין, חוקר הציונות, ד"ר אפרים אבן, כותב גם על פרשת 'אלטלנה'. שתי מטרות עיקריות היו למשלחי הספינה לארץ ישראל: הראשונה, להביא לוחמים עבריים שיתגברו את כוח המגן במערכה הגורלית לפני 73 שנים. המטרה השנייה, להביא נשק וציוד רב למגני היישוב והמדינה הצעירה.
בספינת ה'אלטלנה' היו למעלה מ-900 אנשים, 900 איש ואישה. רובם ככולם חוו על בשרם את חורבן יהדות אירופה.
אבן כותב בספרו לבני הדור הצעיר של היום: "אל יהיה מספר הלוחמים שהגיעו ב'אלטלנה' קטן בעיניכם. דעו שבנגב כולו לא היו באותה שנה יותר מ-1,000 יהודים, ושבפרוץ מלחמת העצמאות לא מנה הפלמ"ח כולו אלא כ-2,000 לוחמים סדירים בלבד".
כלומר, קצת יותר מפי שניים ממספר הלוחמים שהביאה 'אלטלנה'. באשר לנשק, 'אלטלנה' הביאה לארץ כמויות אדירות של תחמושת במונחי אותם הימים: אלפי רובים, מאות מקלעים ותת מקלעים, עשרות מרגמות, מיליוני כדורים וטונות של חומרי נפץ.
בברזל היקר הזה, ברזל שנאסף במאמץ עילאי, ניתן היה לצייד אלפי לוחמים בחזיתות השונות. אבל כל זה לא קרה. כי באי 'אלטלנה' שהיו פטריוטים נלהבים, ובשום פנים ואופן לא 'מורדים במלכות', או 'תופסי שלטון בכוח', באי 'אלטלנה' התקבלו באיבה, במשטמה, בצליפת כדורים, בירי פגזים. דם נקיים נשפך והנשק ירד למצולות.
מקבלי ההחלטות בפרשת 'אלטלנה' הורו לפתוח באש קטלנית, במקום לשאת ולתת, לכתר את חופי כפר ויתקין ותל אביב, להחרים את הנשק, אפילו לעצור את אנשי 'אלטלנה'. עמדו בפניהם אפשרויות רבות למנוע את התנגשות הדמים הטראגית, שהותירה צלקת לדורות.
אפרים אבן מצטט בהקשר זה את השר יהודה פישמן מימון, ראש המחנה הציוני דתי, שבישיבת ממשלה חודשיים וחצי אחרי העימות, אמר כך: "אם שתקתי כל הזמן, עכשיו אני מוכרח לדבר ולומר – ידינו שפכו את הדם הזה! יכולנו להשיג אצלם הכל, את הנשק וכל השאר, בלי שפיכות דמים". הדברים מדברים בעד עצמם.
אבל כיום, בניגוד לעבר, הסיפור מסופר במלואו. שכתוב ההיסטוריה כבר לא עובד יותר.
נמצא איתנו היום אדם מיוחד יעקב אהרוני (סיקא) בן ה-100. לפני 80 שנה הוא יצא עם מפקד האצ"ל, דוד רזיאל ז"ל, עיראק לפעולה נועזת נגד כוחות פרו-נאציים. דוד רזיאל נהרג וסיקא רב הפעלים נושא מאז את לפיד הזיכרון כזקן השבט. סיקא, אתה שומע ורואה אותי, אני מצדיע לך בשם אזרחי ישראל ובשם עם ישראל. תודה לך. והנה עוד סגירת מעגל: אשתו המנוחה של סיקא, רחל ז"ל, חשה לעזרת עולי 'אלטלנה' המופגזת בתל אביב, כשכדורים שורקים סביב ראשה. היא אף פעם לא שכחה את אותו יום מר ונמהר. הנה הבת שלה גם כן נמצאת איתנו כאן.
לחיים ולמתים, למתים ולחיים, שמורה פיסה מנצח ישראל. אנו מוקירים בכל לבנו את עולי 'אלטלנה', את לוחמי בית"ר, את נופלי האצ"ל, את חללי צבא ההגנה לישראל. יהי זכרם ברוך לעד".
