התפנית המפתיעה של טיול משפחתי תמים ברומניה, תפסה כותרות ראשיות בתקשורת בארץ, בעקבות הסקירה של איתמר אייכנר בויינט, אודות חשיפת בית העלמין היהודי העתיק באיזור נידח מצפון לבוקרסט, בסביבת בוזיאני, חבל ניאמץ, רומניה. הכל התחיל בטיול המשפחתי של איה קאופמן.
הסיפור המלא לפניכם:
איה קאופמן, ישראלית המתגוררת ביישוב קדימה צורן, יצאה לטיול שורשים ברומניה במחשבה לאתר את מקום הולדתה של סבתה בעיירה בוזיאני שבחבל ניאמץ, מצפון לבוקרשט. היא לא שיערה בנפשה כי במהלך המסע תגלה בית קברות יהודי עתיק, נטוש ומוזנח, במיקום נידח, שנראה כי כף רגל לא דרכה בו זה עשרות רבות של שנים.
הכול קרה בעקבות מפגש עם תושב המקום, ואסילי, שראה את קאופמן ובעלה מסיירים בעיירה ומחפשים כתובת. הוא סיפר לאיה שאין היום יהודים בעיירה, אבל יש בית עלמין עתיק שבו היהודים היו קוברים בעבר את יקיריהם. הוא הסביר כי הגישה למקום קשה מאוד, והתנדב להסיע אותם לשם במכוניתו.
"הוא לקח אותנו ברכב שלו מעבר לדרך הראשית, בהרים", היא מספרת בהתרגשות. "הוא עצר את הרכב בתוך שדה חמניות, ומשם הלכנו שני קילומטרים על הרים וגבעות. ככל שהתקרבנו, הייתה ממש תחושה של קדושה. אני לא בן אדם דתי או מאמין, אבל זה היה מרגש בצורה בלתי רגילה. לעינינו התגלה לפתע, באמצע שום מקום, בית קברות יהודי עתיק. אני בטוחה שכף רגלו של ישראלי לא דרכה שם עשרות שנים, אם בכלל".
מעל ל-100 קברים נמצאו בבית העלמין. חלקם נשמרו, אך אחרים שבורים והרוסים. "לא היה שום שילוט או הכוונה בדרך, ולא קראתי על בית הקברות הזה בשום מקום. על כל הקברים היו כתובות בעברית. רוב הקברים שבורים או אכולים. היו גם עשרות קברים של ילדים. הרגשנו שגילינו בית קברות אבוד. הקברים הכי עתיקים הם מ-1904, והחדשים ביותר שמצאנו הם מ-1936".
"מוזר שקברו רחוק כל כך מהכפר – המרחק בקו אווירי הוא שניים-שלושה ק"מ", היא מציינת. "בית הקברות נטוש, לא מגודר או משולט ומוזנח מאוד, באמצע ההרים. היום אין שם אף יהודי. לא תיארנו לעצמנו שלשם הוא לוקח אותנו. הרגשנו כאילו גילינו אוצר. זה לא ייאמן".
קאופמן הצליחה למצוא בבית העלמין קבר של קרובת משפחה בשם מריה הרשקוביץ: "זה קבר מ-1904, והיא הייתה סבתא של סבתא שלי, שנפטרה כשילדה את אבי סבתי".
כשסיפרה לסבתה בת ה-94 על בית הקברות, סבתה התרגשה מאוד. כעת קאופמן ומשפחתה מתכוונים לפנות לנשיא המדינה ולשגריר ישראל ברומניה, בבקשה שישפצו את בית הקברות, ויסדירו כביש גישה אליו ואף שילוט.
"חברה אמרה לי שלא יכול להיות שנהיה בעיר שסמוכה לבית שסבתי נולדה בו, ולא ניכנס לראות את המקום. אז זה מה שעשינו", משחזרת קאופמן. "התחלנו לחפש בגוגל מפות את הכתובת שהופיעה בתעודת הלידה של סבתי. הגענו, ולצערנו הווייז הוביל אותנו לשביל עפר שלא יכולנו לרדת אליו עם רכב שכור. מקומיים שהתאספו סביבנו שאלו מה אנחנו מחפשים. אמרנו שאנחנו מחפשים בית של יהודים והראינו את תעודת הלידה.
"הגיע איש מבוגר מאוד שהסתכל על תעודת הלידה ואמר: 'אין בתים של יהודים'. שאלתי אם יש בית כנסת, ואמרו לי שאין. שאלתי אם יש בית קברות יהודי, ואמרו לי שכן, אבל רחוק. אחרי שצעדנו את כל הדרך על ההרים בין עדרי כבשים, התגלה לנו באמת מחזה מרגש ועוצמתי של בית קברות מלפני יותר מ-100 שנים".
היא מוסיפה כי "הלכנו קרוב לשעה, הרגשתי כמו היידי בת ההרים. פתאום הוא הצביע על שני עצים רחוקים ואמר 'זה שם'. ככל שהתקרבנו, קיבלו האבנים צורה ושמות, והכול היה כתוב בעברית. אני לא חושבת שיש ישראלי שהיה שם, כי אי אפשר להגיע למקום הזה בלי שיובילו אותך אליו. זה כל כך הפתיע אותנו, וביקשתי מבעלי לתעד".
לדבריה, נראה כי יהודים נקברו בבית העלמין עד לעליית הנאצים בגרמניה. "במלחמת העולם השנייה אולצו כל היהודים באזור לעזוב לעיר הגדולה, רומן, אז לא נותרו שם יהודים. ראינו המון קברים של נשים, יותר נשים מגברים, אבל אי אפשר לדעת בוודאות. בהרבה מצבות אי אפשר לראות מה כתוב, כי הן הפוכות", היא נזכרת. "היו הרבה קברי ילדים, זיהינו אותם לפי גודל המצבה. כתוב במצבות 'איש גדול', 'איש חשוב', 'אישה נהדרת'. אני מודה לחברתי ששכנעה אותי להתעקש על השורשים", היא מסכמת.