הרה"ק רבי יחיאל העשיל מקרילוויץ זיע״א

נסתלק ט' תמוז תרע"ו ומנו"כ בקישנב מולדובה

בשנת תר״ג זרח אורו של הרה"ק רבי יחיאל העשיל מקרילוויץ זיע״א בבית הגדול רם היחס של אביו הרה״ק רבי משולם זוסיא מזינקוב נכד הרה"ק ה"אוהב ישראל" מאפטה, ולאמו מרת סימא נכדת הרה״ק רבי משה צבי מסאווראן.

בבית גדול זה גדל בילדותו וימי נעוריו כשהוא שואף לקרבו מאותם מעיינות קדושים של קדושה והתעלות אשר להם מורשה וירושה מבית אבות.

בהגיעו לפרקו דברו בו נכבדות כיאות וכיאה לבנן של קדושים רם היחס כמוהו, והוא נלקח אחר כבוד כחתן לכלה הצדקנית מרת מירל בת הרה״ק רבי יהושע מבעלזא, לאחר נישואיו ישב בצל חותנו הק' בכבודו של עולם, אולם לא ארכו לו שנות טובה וכעבור שנים ספורות נלקחה מעל פניו לבית עולמה והניחה אחריה ששה יתומים אשר נתגדלו בבית אביה הרה״ק מבעלזא, רבי יחיאל קבל את יסוריו באהבה, ותקופה לאחר מכן נשא לאחת מבנות משפחת הרה"ק רבי דוד מסטעפין זי"ע.

עוד בצעירותו בהיותו בי״ט שנים נתקבל כאב״ד בעיירה קרילוביץ, לאחר שנתבקש למלא את מקום אחיו, רבי שמואל, שכיהן כאדמו"ר בחיי אביהם, בעיירה מורבה-קרילוביץ שבפודוליה ברומניה. ושמו יצא לתהילה בגאון בכל מכמני תורה, וכצדיק קדוש עליון ופועל ישועות כקרב הארץ. רבינו היה ידוע כבעל מזג טוב ונעים הליכות. ומיטיב נגן.

פרסומו של הרה״ק רבי יחיאל זצ״ל יצא בערי המחוז והגלילות ובכל הסביבה ונודע לכל כצדיק וקדוש ופועל ישועות, ורבים שיחרו לפתחו לדרוש בעצתו ולהנות לאורו והתברך מברכות פי קדשו. במשך השנים הרבה רבי יחיאל לנסוע בעיירות שבפזורת פודוליה ובסרביא ורומניה, שם התגוררו המוני חסידיו.

שמו מפארים

על רוב פרסומו ניתן ללמוד על כך מהתארים המופלגים שכתב עליו הרה״ג רבי יצחק העליר ז״ל אבד״ק קרילוביץ בספרו ׳ויעתר יצחק׳ כתשובה אליו (סימן פ״א):

לדזיו ליה כבר כתרה שלם, הוא הארז אשר בלבנון, ראש ישראל, צדיק יסוד עולם המשפיע טובו וחסדו למסתופפים בצילו צל אילנא דחייא, צינור פיזא דאתיהיב לן מן שמיא, נזר תפארת ישראל, כבוד רבינו הקדוש מוהר"ר יחיאל שליט״א...

תשובה נוספת אליו עם תוארים ביותרת הכבוד מצינו בשו״ת ׳שערי בנימין׳ (סימן ל״ד) להגאון רבי אברהם בנימין קלוגר זצ״ל, בן הגה״ק רבי שלמה קלוגר זצ״ל, וזה לשונו אליו: שלמא רבא מן שמיא לגברא רבא, ידיד ה׳ וידיד נפשי, הרב הצדיק המפורסם בישראל בתורה בקדושה ובטהרה, כקש"ת מו״ה יחיאל שליט״א, בן הרה״ק מו״ה זוסיא וצ״ל וחתן הרה״ק מבעלזא.

סיפר נכדו הרה״ח בנש״ק רבי יחיאל טווערסקי ע״ה: שמעתי מהרה״ק ה׳אמרי חיים׳ מוויז'ניץ זצ״ל, שבתו של זקיני הרה״ק רבי יחיאל מקרילעוויץ זצ״ל, שהיתה כלתו של הרה״ק רבי זאב מראחמיסטריווקא זצ״ל (חותנו של הרה"ק ה׳אמרי חיים׳), לא נושעה בבנים, והפצירה מאוד (דערקוטשעט) באביה שתוושע בזרע של קיימא, ונולד לה בן, לאחר ג׳ שנים נעדר הילד מן העולם רח״ל, וסיפר ה׳אמרי חיים׳, שזוכר איך שרבות התמרמרה גיסתו אם הילד (ווי אזוי זי האט פארפירט).

אחר כך באה לאביה בטענה מדוע אירע לה כן, הלא בירך אותה, ענה לה אביה, מיט געוואלד קען מען גארנישט נעמען.

(׳שיח זקנים׳ ח״ז עמ׳ קנ״ח)

בערוב ימיו עבר עליו כוס היגונים כאשר נפטר לו על פניו בנו הרה"צ ר' משולם זוסיא זצ"ל, האב רבי יחיאל קבל הצרה באופן קשה, ואף מיעט להופיע בהדרו בקהל והפסיק כמעט מלנגן. בחודש אייר שנת תרע״ד, כשנתיים לפני פטירתו, בהיותו בקעשנוב, בעקבות אבלו הכבד על הסתלקות בנו ישב וכתב צוואה, והיא נדפסה בקובץ ׳שפתי צדיקים׳ (קובץ ב'), ובין היתר הוא מקונן שם על פטירת בנו יחידו הרה״צ רבי משולם זוסיא זצ״ל בחייו, וכותב שם כך, וזה אשר יסרני השי״ת בלקחו ממני מחמד עיני ולבי, בני יחידי יקירי הר׳ משולם זוסיא ז״ל, בזכרי זאת השקט לא אוכל, עיני יורד מים מאין הפוגות בזכרי סופי, מי ועל ידי מי אוכל לקבל טובה בעלמא דקשוט ויצילני, כי נשמתי ריק ח״ו מכל, אוי לי לנפשי, אך בטוחני בשתי בנותי היקרות חיה שרה תחי׳ ומלכה דבורה תחי׳ שנשארו מכל עמלי, ונכדיי היתומים שי׳ אשר ב״ה הולכים בדרך הטוב והישר, ואבקש מהשי״ת שיתן בלבבם גם להבא שילכו בדרך הטוב והישר בדרכי אבותינו הק׳ זי״ע, זה מעט נחמתי, ואקווה שלא ישכחו בי ואולי על ידי מעשיהם הטובים יהיה טובה לנשמתי.

עוד הוא מזכיר שם בצוואתו כבדרך אגב פרט מעניין, כשהוא מפרט סדר חלוקת הירושה ליוצ״ח, וכותב, רק השני ספרי תורה גדולים וספר תורה קטנה מעץ חיים כסף, כתבתי ממעות חומש עפ״י הסכמת חותני הרה״ק הר׳ יהושע זללה״ה מבעלזא, ושאלתי על זה לרבנים גדולים ואמרו לי שמותר לי להוריש אותם ליורשים, ועם כל זאת צריכים לידע מזה הרבנים ואנשי יושר שעל פיהם יהי החלוקה איך לעשות שומא כנגדם.

(׳אור הצפון׳, גליון י״א עמ׳ נ״ד)

"איהו חזי ומזליה חזי"

איש קדוש ובעל מופת היה רבי יחיאל, כמה שבועות טרם הסתלקותו הגיע לעיר הגדולה קישינב הסמוכה לקרילוביץ הקטנה, ושם כאילו ידע כי ימיו ספורים והכין עצמו לזיבולא בתרייתא.

מספרים, שביום פטירתו הביאו לו את תפיליו, אך הוא סרב להניחם, תמהו בני ביתו, שכן לא נראה היה חלוש ביותר, אמר להם רבי יחיאל "ביום הפטירה, כבר פטורים מלהניח תפילין". נזדעזעו מקורביו, וביקשוהו, שלא יאמר דברים נוראים כאלה, שכן יד ה׳ לא תקצר מלהושיע.

יכולים אתם להתפלל בעבורי, הגיב רבי יחיאל, אך אני אינני מניח תפילין, מקובלני מזקיני הרה״ק מאפטא, שביום הפטירה אין צורך להניח תפילין.

בהאי קטירא איתקטר

כאמור רבי יחיאל הגיע לביקור אצל חסידיו בקישינוב ושם חלה את חוליו האחרון ממנו וביום ט׳ בתמוז תרע״ו הסתלק מהאי עלמא לחיי העולם הבא.

בהלוויתו רבת המשתתפים הספידו בצורה נרגשת וחמה הגאון הגדול רבי יהודה ליב צירלסון "הוא נפטר בבירה קישינוב, כדי שידעו הכל שנפטר בעוון הדור".

הותיר אחריו את חתניו: רבי אשר ישעיהו אייכנשטין מפרוכניק, רבי ישעיהו הלברשטאם מטשכויב, רבי משה טברסקי מרחמסטריווקה, רבי צבי אריה טברסקי ממקרוב, רבי מנשה מארילוס מרופשיץ.