תגלית: דודו של החזן המיתולוגי ר' יוסלה רוזנבלט, היה החזן הראשי בחצר הצדיק משטפנשט – רבי גדליה חזן

גזיר עיתון עתיק משנת תרפ"א (26.04.1921) חושף את סיפורו המופלא של החזן בחצר שטפנשט שברומניה, רבי גדליה חזן, בתקופתו של הצדיק משטפנשט, הרה"ק רבי אברהם מתתיהו פרידמן זכותו תגן עלינו.

הסיפור עצמו כפי, שהוא מובא בעיתון 'יידישעס טאגעבלאט', כתוב בשפת האידיש, אך אנו מגישים אותו בעברית, לנוחות הקוראים – זאת לרגל יום השנה של החזן המיתולוגי ר' יוס'לה רוזנבלט, שמחר יהיה יום השנה ה-87 לפטירתו בכ"ה סיון תרצ"ג.

עדות מכלי ראשון

מדובר במכתב שנכתב על ידי הקורא, אשר זעליג קרעמער, שהוא גם מוסר עדות ומתאר ברגש רב אפיזודה מעוררת השראה מתפילת מנחה בחצר הקודש שטפנשט, 30 שנה קודם לכן:

בראותי בשבוע האחרון את הכתבה ב"טאגבלאט" אודות החזן הנודע ר' יוסל'ה רוזנבלט, בו נכתב אודות שמו הנודע, אודות כשרונותיו ושאר כוחות שיש לו, עד שהכותב מעניק לו כוחות שאינם שלו, כוחות זרים לו, כאילו שכל היחוס שלו בא על ידי ניסיע בעלזער [ניסי ספיבק מבעלץ הבאסראבית, העורך], או ירוחם הקטן [ירוחם בלינדמאן המכונה 'הקטן' בשל גופו הצנום, אך בקולו הטנור המרעים לפסגות, כיהן כחזן בקישינוב, טארנופול, ובארדיטשוב, וי"א ממשפחת ר' יוסלה, אמרו עליו שאין בדומה לו בחזנות בדורו, העורך] וכדומה.

אבל ברצוני לציין את כוחותיו מהמקור הנכון, לתאר את יחוס עצמו, הוא זכה למתנה עצמית, שזכה למתנת אלקים, שבא מכוחות עצמו, אין זה כשרון קנוי, לא כשרון עם חיקוי ולא כשרון מושכר.

לפני לפחות כשלושים שנה, כשהצדיק הנשגב קדוש אלקי, הצדיק הקדוש מטשורטקוב זי"ע עשה שמחת נישואין, הרי שכאברך עשיר נסעתי במיוחד כדי להשתתף בחתונה המלכותית [ההדגשה במקור], ואכן היה שם מה לראות, ראו שם את כל גזע הקודש, משפחה קדושה וטהורה, כל צאצאי בית רוז'ין, פני מלאכים, איך שכולם נקבצו ובאו יחד.

התגנבות לתפילת מנחה בשטפנשט

החופה התקיימה בערב שבת לעת ערב, תיכף לאחר החופה התגנבתי לחלק אחד של חצר הקודש, שם היה האכסניא של הרבי משטפינשט יחד עם כלי הקודש שלו, והיה שם ריצה גדולה בכזה בהלה, כי היה שמה ציבור גדול, וכאמור התגנבתי לשם לתפילת מנחה, והיה זה בשעה מאוחרת.

על אף שהייתי צעיר, תפס אותי יראת הרוממות, יראת הכבוד, פחד הדר גאון יתברך שמו, אף ששמעתי שם רק שמונה עשרה פשוטה של מנחה, הרגשתי שם טעם גן עדן, הרגשתי שמה הרגשה שאין לי את המילים לתאר את המתיקות הנשפכת, את התנועה הנעימה בשעת התפילה של השמונה עשרה של מנחה, נשמתי הרגישה איזה הרגשה, ואיני יודע להגדיר מה הרגשתי אז, ובשעת מעשה הבטתי מתוך קנאה בחזן הקטן, אדם קטן ונמוך, בעל פנים חיוורות, עם זקנקן שחור, במבנה חצי סגלגל. אוי כמה קינאתי בו אז, ובקיצור, היה זה יוסל'ה רוזנבלט עם קווצותיו, עם עצמותיו ועם חיוכו.

רבי גדלי'לע

בשבת בבוקר לאחר קריאת התורה שאלו את הרבי הקדוש את מי לכבד בתפילת מוסף, והראה הרבי על ר' גדליה'לע, כך היה שמו, אותו החזן שהתפלל אמש, אני הרגשתי עדיין את הטעם של המנחה של אמש, ולכן תיכף נעמדתי סמוך לעמוד התפילה, ונעמדתי להתפלל תפילת מוסף סמוך אליו, צמוד.

ההרגשה היתה איך שהשמים נפתחים… מה שהוא עשה מתפילת המוסף. בשעת אמירת 'כתר' נשמע שם רעם ונראה הברק, וכאשר אמר 'מלאכים המוני מעלה' התחילו לשמוע טעם של מתיקות, וכאשר הוא התחזן 'איה מקום כבודו להעריצו', שאל אותי אם הרגשתי אז היכן אני עומד, שהיינו מכושפים, עמדנו שם למעלה מרבבת גופות והיינו כחולמים, הרגשנו כולנו איך שאנחנו נמצאים בעולם המלאכים, שנשמע מין קול רעם יחד עם קול דממה דקה ודקה מן הדקה, 30 פלאר אפ, 80 פלאר דאון [מושגים בסולמות נגינה כנראה], הכל בנשימה אחת, והיה נשמע כאילו הכינור עבד במלא עוזו, כל הכלים הסתובבו והרעישו…. הבטתי אל תוך גרונו, לראות את המקהלה, לראות את כל הכלי זמר שעובדים בתוך גרונו, ואיננו, הרי זה כיום האמש, שלא היה שם אפילו הערמאן וואהל… [יליד אנטוניה – סטאניסלאב, מלחין, ויוצר ומנצח המקהלה של יוסלה שנים ארוכות, העורך] זה היה אותו ר' גדליה'לה, דודו של ר' יוסל'ה רוזנבלט, אחי אמו, היה זה העתקה מהיכל הנגינה, עם כוחות מיוחדים, שנשמע יחד עם היראת שמים שלו…. עם טעם מתוק של רוחניות, והרגישו אז הרגשה של התפשטות הגשמיות בנעימות מתיקות הפה, כאילו שומעים קול מהיכל אופני הקודש, כשהם שרים בשפה ברורה בנעימה קדושה, והנה עומד לו יוסל'ה בתואר דמות בקומה בצלם במראה ורקמה, בטעם שיר על הדוכן, כמו דודו ר' גדליה'לה חזן משטפינשט.

החזן הזקן שהוא רק בן שלושים ושמונה

כשהוא הגיע לכאן, מיד כשנתתי לו שלום הכרתיו, קלסתר פניו נשאר כמו שהיה, הנה ליד החזן הזה עמדתי אצל עמוד התפילה, אכן לידו, יד ביד, שאלתי אותו אם הוא מכירני, כי אני הכרתיו, וככה בחיוכו הוא עונה לי, שהוא צריך להודות שאין זה הוא, שהוא התפלל עכשיו כאן ולא "טשורטקוב", וככה כשהוא צוחק הוא אומר לי, ומבאר לי את טעותי, שהרי הוא עכשיו רק בן שלושים ושמונה, אלא היה זה דודו.

הנני לברכו שיזכה לנשיאות חן בעיני אלקים ואדם, ואריכות ימים ושנים, והנני מתברך שאי"ה בהר הקודש בירושלים אזכה לעמוד על ידו אצל עמוד התפילה, כשבלי ספק שהוא יעמוד שם לומר קדושת כתר ו'איה מקום כבודו', כמו שמנגן לי כבר עכשיו מקולו הנעים שזכה כמתנת חלק אלקי, כי אותה אווירה ואטמוספרה שהיה בשעה שדודו אמר קדושת כתר, הנני שומע עד היום באזני השכל בטעמו וממשו, אשרי יולדתו.
החותם בברכת ישועה ובקבלת החג הקודש בכשרות ובדיצה כאוות ידידו, אשר זעליג קרעמער, חופ"ק 236 6טע סט.

החתונה הגדולה של הצדיק מאיצקאן

בסקירה היסטורית של מכון 'תורת אמת' שטפנשט, התבררו החלקים החסרים של התמונה אודות רבי גדליה חזן – החזן שבחצר שטפנשט ואותו מעמד מיוחד, אשר ככל הנראה אירע במהלך תפילת שבת בחצר הצדיק משטפנשט בתאריך י"ח מנחם אב תרנ"א, בחתונת אחיינו הרה"ק רבי מנחם נחום מאיצקאן – שיום פטירתו חל בכ"א סיון תרצ"ג. הוא היה בנו של הרה"ק ראי"ה מאדז'וד, שהיה חתנו של הרה"ק אדמו"ר הראשון משטפנשט.

הרה"ק מאיצקאן היה חתנו של הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב, והחתונה התקיימה בחיי הרה"ק הסבא קדישא מטשורטקוב סב הכלה, החתונה התקיימה בחצר טשורטקוב ביום ח"י מנחם אב תרנ"א, במעמד אלפים ורבבות בני ישראל, בראשות גדולי וצדיקי בית רוז'ין אבות ומחותני השמחה.

כינורו של משיח

יש לציין כי באוסף ההיסטורי של מוסדות שטפנשט מוכר 'רבי גדליה חזן' בתור החזן של חצר שטפנשט בתקופת הצדיק משטפנשט הרה"ק רבי אברהם מתתיהו פרידמן זי"ע ואף קווים לדמותו מובאים בהקדמה לניגוני שטפנשט 'כינורו של משיח' שם מסופר מפי הרה"צ ר' נפתלי כהן שליט"א ראש ועד חסידי שטפנשט על רבי גדליה חזן, כפי ששמע מאביו הרה"צ ר' יוסף כהן זצ"ל:
היה זה כאשר שנה אחת נסתלק לבית עולמו הבעל התפילה הקבוע של הימים הנוראים בחצר שטפנשט, הציבור לא ידע מי ימלא את מקומו ולפני סליחות, קרא הרה"ק משטפנשט לר' גדליה חזן וציווהו שהוא יהיה הבעל תפילה. ר' גדליה לא היה לו כלל קול של בעל תפילה, אולם חזקה עליו מצוות הצדיק משטפנשט, וניגש לתפילת הסליחות, ולפתע פצח בשאגת ארי 'אשרי יושבי ביתך' תחילת הסליחות, עד שקירות בית המדרש רעדו…
אמרו עליו אז, שנימה מכינורו של דוד המלך נשתלה בגרונו ומאז היה לחזן הקבוע בחצר הצדיק, אותו ר' גדליה היה דודו של החזן האגדי רבי יוסלה רוזנבלט ז"ל.

סיפור דומה להנ"ל אולם ללא שם החזן עליו מסופר המעשה, סיפר לנו האדמו"ר מסקולען-מאנסי בשם אביו האדמו"ר זצ"ל מסקולען, ששמע אותו מפי בעל המעשה בעצמו, יהודי אחד התקשה בפרנסתו ובא לצדיק משטפנשט להתברך, וברכו שיהיה משורר ובעל מנגן ומזה יתפרנס, אותו יהודי לא היה קשור לעולם הנגינה לא בכישרונו, לא בקולו, ולא בשום דבר השייכת לנגינה, ולפתע פתאום נעשה קולו קול ערב במיוחד ונהיה מלחין ומשורר מפורסם ברומניה ופרנסתו באה לו ע"י כך בניקל. אחד הניגונים שר לפני האדמו"ר מסקולען זצ"ל וכיום משוררים חלק מהתנועה של הניגון הזה בחצר סקולען על פיוט לכה דודי מתפילת ליל שבת. יצויין כי בעת מסעו של כ"ק האדמו"ר מסקולען ליאס רומניה בל"ג בעומר שנת תש"ע, בעת עמדו בתפילה בציון הרה"ק משטפנשט נזכר בניגון זה ותיכף ציוה להביא טייפ להקליטו, לבל ישכח זה הניגון, וביקש מאיתנו שנשמרו ונפיצו ברבים.

להלן הכתבה כמו שנכתבה בשפת האידיש:

ר' יאסעלע האט אייגענעם יחוס
אן אינטערעסאנטער בריעף וועגען ר' יאסעלע ראזענבלאט'ס קאריערע און וועגען ר' יאסעלע'ס א פעטער וועלכער איז געווען חזן ביים שטיפאנעשטער רבי'ן.
לעזענדיג לעצטע וואך אין "טאגעבלאט" בעשריבן דעם געניאלען חזן ר' יאסעלע ראזענבלאט, זיין עררייכענדען גלענצענדען נאמען, זיין טאלאנט, זיין צויבער ביז – ביז – איהר שפארט איהם צו צו עפעס פרעמדע כוחות, פרעמדע געווינסטע, דאס מיינט אז זיין גאנצער יחוס איז בלויז ערווארבענע פון א ניסיע בעלזער, א ירוחם הקטן א.ו.וו.
איך וויל אבער זיין צויבערנדען טאלאנט אנצייגען פון טאקע דער ריכטיגער קוועלע, טאקע פון יחוס עצמו, טאקע אן אייגענער בעשאנקענער מיט אזא מתנת אלקי, וועלכער קומט טאקע פון זיין אייגענער אבשטאמונג, ניט קיין געקויפטער, ניט קיין געמאכטער, ניט קיין געדונגענער.
מיט ביינאהע 30 יאהר צוריק, ווען דער גרויסער קדוש אלקי, דער הייליגער טשארטקעווער צדיק זי"ע האט חתונה געמאכט, בין איך אלס נגידשער יונגערמאנטשיק, ספעציעל געפארן בייוואהנען די מלוכה'שע חתונה, וועלכע עס איז טאקע ווערטה געווען צו זעהן, א סעט פון א משפחה קדושה וטהורה, אלע ריזשינער'ס קינדערלאך, מלאכים פנים'לעך, צוזאמענגעפאהרען, געווען איז די חופה פרייטאג פארנאכט, באלד נאך דער חופה האב איך זיך אריינגעכאפט אין איין אפטיילונג פון גרויסען הויף, דארט איז איינגעשטאנען דער שטיפינעשטער מיט זיין כלי קודש, געווען איז עפעס א מין בהלה'דיגער געלאף, ווייל דער עולם איז געווען גרויס. אלזא, ווי געזאגט, האב איך זיך אריינגעקראנען מנחה דאוונען, עס איז געווארן שפעטליך.
ווי יונג איך בין געווען, האט מיר עפעס פארכאפט א יראת הרוממות, א יראת הכבוד, א פחד הדר גאון יתב"ש, הערענדיג דארט אוואכעדיגע פראסטע מנחה שמונה עשרה, עפעס א גן עדן טעם, עפעס אזעלכעס, וואס איך האב נישט די ווערטה אין מויל צו שילדערען דאס געשמאקע דריידעל, דאס צוגאסענע זיסקייט פון אט דיעזער מנחה'דיגע שמונה עשרה, מיין נשמה'לע האט אליין עפעס געפיהלט, איך ווייס ניט וואס, האב זיך עפעס מיט א מין קנאה איינגעקוקט אין דעם קליינעם חזן'דעל, א מענשעלע, א קליינטשיגער, א ווייס פנים'על, א שווארצע בערדעלע, א האלב רונדע געזעלע, אוי ווי מקנא האב איך איהם געווען דאמאלס, קורץ, יאסעלע ראזענבלאט מיט די ברעקעלעך, מיט די ביינדעלאך, מיט'ן שמייכעלע.
שבת פריה נאך'ן לייענען, האט מען דעם הייליגען רבי אנגעפרעגט וועם מכבד זיין מיט מוסף, האט ער אנגעצייכנט אויף ר' גדליה'לע, האט ער געהייסען, דער זעלבער וואס נעכטן, איך האב נאך אין מויל געפילט דעם טעם פון מנחה, בין איך באלד געשטאנען לעבען עמוד זייט ביי זייט און זיך געשטעלט צו מוסף שמונה עשרה לעבען איהם… צוגעשמידט….
הימעל עפען זיך… וואס עס איז געווארן פון אט דיזער מוסף שמונה עשרה. ביי כתר א דונער.. א בליץ, צו מלאכים המוני מעלה האט זיך אנגעפאנגען צו הערען עפעס זיסעס, צום זיין איה מקום כבודו להעריצו, פרעגט מיר בעסער צו ווייס איך וואו מיר זיינען געווען עפעס פאר'כישופ'ט, עפעס זיינען געשטאנען איבער צען טויזענד גופות ווי פאר'חלומ'ט, עפעס זיינען מיר געווען אין עולם המלאכים, עפעס א מין דונערען מיט א קול דממה דקה ודקה מן הדקה, 30 פלאר אפ, 80 פלאר דאון, אלעס בנשימה אחת, דאס פיאנאלע האט געארבייט מאשין מעסיג, די כלים האבען זיך געדרעהט און געדרודעלט…. איך האב זיך איהם אריינגעקוקט אין האלז – צו זעהן די קאפעליע, די בענד מוזיק וואס ארבייט אין דעם העלזעל ואיננו, א נעכטיגער טאג, עס איז דארט ניט געווען אפילו ניט הערמאן וואהל… אט דאס איז געווען דער ר' גדליה'לע, ר' יאסעלע ראזענבלאט'ס מוטערס א ברודער, עפעס אן אפשטאמונג פון א היכל הנגינה, מיט באלזאמירטע כוחות, מיט א יר"ש געטרומט…. מיט א רוחניות'דיגען געשמאק פארציערט – עס האט געשאפן התפשטות הגשמיות בנעימות מתיקות הפה, עפעס פון היכל אופני הקודש זינגענדיג בשפה ברורה בנעימה קדושה, אט איז יאסעלע בתואר דמות בקומה בצלם במראה ו

רקמה, בטעם שיר על הדוכן, ווי זיין פעטער ר' גדליה'לע חזן שטיפינעשטער'ס.
ביי זיין קומען דא האב איך איהם צום שלום נעהמען "איהם" "דערקענט", דער קלסתר פנים "דערזעלבער", אט לעבען דיזען חזן'דעל בין איך אליין געשטאנען ביים עמוד, "טאקע לעבען איהם". "זייט ביי זייט", פרעג איך איהם צו איהר קענט מיך, איך האב אייך יא דערקענט, אזוי שמייכלענדיג האט ער זיך דאן צו מיר ערשט געמוזט מודה זיין אז טאקע ער איז עס ניט, טאקע ער אליין האט דארט געדאווענט און ניט "טשארטקוב", לאכענדיג אזוי האט ער מיר ערשט ערקלעהרט מיין "טעות", ווייל ער איז סך הכל ערשט אלט 38 יאהר, אלזא דאס איז געווען זיין אנקעל, איך ווינש איהם צו יובילעאום נשיאת חן בעיני אלקים ואדם, מיט אריכת ימים ושנים, און אי"ה בהר הקודש בירושלים ווינש איך מיר צו קענען אויך שטיין זייט ביי זייט ביים עמוד ווען ער וועט בלי ספק זאגען קדושת כתר מיט "א איה מקום כבודו", אזוי ווי עס קלינגט שעהן פאר אזא בעשאנקענעם בעגאבטען מתנת חלק אלקי, ווייל די אטמאספערע, די באלואמירטע לופט פון דעם פעטעריל'ס קדושת כתר הער איך נאך היינט באזני השכל בטעמו וממשו, אשרי יולדתו.
חותם בברכת ישועה ובקבלת החג הקודש בכשרות ובדיצה כאוות ידידו, אשר זעליג קרעמער חופ"ק 236 6טע סט.