רבי אברהם מתתיהו נולד לשושלת מפוארת ומיוחסת של מנהיגים רוחניים. אביו היה רבי מנחם נחום משטפנשט, וסבו הנודע היה הצדיק הקדוש רבי ישראל מרוז'ין, אשר כונה בפי רבים "מלך ישראל" בשל הנהגתו המלכותית והשפעתו העצומה. רבי אברהם מתתיהו הוא דור שישי למגיד הגדול ממזריטש, ממשיך דרכו של הבעל שם טוב.
כבר בלידתו ניכרו ברבי אברהם מתתיהו סימנים לגדולה. סבו הקדוש, הרבי הקדוש מרוז׳ין העניק לו את שמו ואמר: "נקרא לו מתתיהו – כשמו של הגיבור מימי החשמונאים, כי עתיד הוא להיות בעל כוח להושיע את ישראל, כשם שמתתיהו הביא נס וישועה." נבואה זו בהחלט התגשמה במהלך חייו.
אחד הסיפורים המיוחדים שסיפר על ילדותו, התרחש כשהיה בן שלוש בלבד. סבו הושיב אותו על ברכיו ביד אוהבת, ולימד אותו את אותיות האל"ף-בי"ת. כשהגיעו לאות יו"ד, עצר לפתע, הביט בעיניו ואמר: "עכשיו עשיתי אותך יהודי טוב." מילים פשוטות לכאורה, אך נושאות משמעות עמוקה – שהרי המילה "יהודי" נפתחת באות יו"ד.
בגיל 21 בלבד, נפטר אביו של רבי אברהם מתתיהו באופן פתאומי. כתפיו הצעירות נדרשו לשאת את עול הנהגת הקהילה השלמה. בתחילה סירב, חש שאינו ראוי לתפקיד כה גדול בגיל כה צעיר. אך דודיו הקדושים, בני רבי ישראל מרוז'ין, והחסידים הנאמנים הפצירו בו שוב ושוב עד שנענה להם.
עם פתיחת דלתות ביתו לכל, השמועה התפשטה במהירות בכל רחבי רומניה: "יש נביא בישראל". אנשים מכל המעמדות החלו לנהור לביתו – חסידים, אנשי מעשה, ופשוטי עם. כולם באו לחסות בצילו ולבקש את ברכתו. משפחות שלמות נסעו מרחקים כדי לזכות במילה טובה, בעצה, או בברכה מפיו. במשך 65 שנים מרשימות הוא הנהיג את קהילתו והפך לדמות מרכזית ביהדות רומניה כולה. המיוחד בו היה שלמרות שכמעט ולא נשא דברי תורה בציבור, השפעתו חרגה הרבה מעבר לחוג חסידיו והקיפה את כל שכבות העם היהודי. יתרה מכך, הוא הפך לדמות לאומית ברומניה ואף מחוצה לה.
ביתו של הרבי משטפנשט הפך לכתובת ידועה בכל רחבי רומניה. אלפי אנשים היו מגיעים אליו לברכה או תפילה ובכל יום היו מתרחשים בו סיפורי ניסים מרגשים – חולים שהבריאו, עקרות שנפקדו, עניים שמצאו פרנסה. אנשים שיצאו מביתו סיפרו על תחושת התרוממות רוח, כאילו משהו בנשמתם השתנה. רבים שהיו רחוקים מאמונה, מצאו את דרכם בחזרה לחיק היהדות בזכות מפגש אחד עם הרבי.
הרבי היה עובד את ה' למעלה מדרך הטבע וזכה להמשיך ישועות מעל הטבע. וכך נמשך מעיין הישועות עד יום הסתלקותו ביום המר והנמהר כ"א בתמוז בשנת תרצ"ג.
תפילותיו של הרבי משטפנשט היו מחזה שהפעים את כל הנוכחים. הוא היה מתפלל במשך שעות רצופות ללא תזוזה, גופו מעט כפוף, שקוע בתפילה ואף אחד לא שומע את קולו. אחד מזקני החסידים העיד: "עמדתי מאחוריו, ורציתי לבדוק אם הוא בכלל נושם. במשך דקות ארוכות לא ראיתי כל תנועה. זה היה מעבר לכוח אנושי." בחג הסוכות, בעת נענוע הלולב, היה מתעטף בטלית גדולה. רק ידיו האוחזות בארבעת המינים נראו. פעם אחת הבחין אחד החסידים בפלא מיוחד – אגלי זיעה נטפו מידיו של הרבי, אך האתרוג נשאר יבש לחלוטין. כשסיפר זאת לחסידים אחרים, הם חייכו: "פלא זה חוזר על עצמו בכל שנה. הזיעה נוטפת, אך האתרוג תמיד נשאר יבש." מי שהכיר את הרבי משטפנשט רק בימי החול, התקשה להאמין שזהו אותו אדם בשמחת תורה. הרבי הרציני והמכונס, שבדרך כלל נראה שקוע במחשבות, הפך בשמחת תורה לרקדן נלהב. גם בהיותו זקן מופלג, היה רוקד עם ספר התורה בחיוניות של בחור צעיר. פניו, שבדרך כלל היו רציניות, קרנו באור ובשמחה מיוחדת. חסיד ותיק העיד: "רק אז, בריקוד של שמחת תורה, יכולת לראות את האש האמיתית שבערה בתוכו." בחנוכה היה מדליק את הנרות בטקס שארך כשעתיים וחצי. עומד דומם ליד הנרות, גופו כפוף, ודמעות זולגות מעיניו בעת אמירת "ויהי נועם". משפחה שהתארחה בביתו באחד מימי החנוכה סיפרה: "הבטנו בפניו כשהדליק את הנרות. היה נדמה כאילו הוא רואה מציאות אחרת לגמרי, עולמות שאיננו יכולים לראות."
כל בוקר, עוד לפני עלות השחר, היה הרבי מכין מעטפות קטנות עם כסף. כשהגיעו אליו אנשים במצוקה, היה מושיט להם מעטפה כאילו במקרה, מבלי להתייחס לכך כלל. פעם אחת, כשנשאל על כך, הוא חייך ואמר: "זו לא צדקה שלי. אני רק שליח." האוכל המפואר שהוגש לו נשאר כמעט תמיד שלם. בשקט, ללא מילים, היה מורה להעביר את המגשים לתלמידי החכמים שישבו ולמדו בבית המדרש. את כספי הפדיונות שהביאו לו היה תורם ביד רחבה לאלמנות ויתומים, חסידיו מעידים כי פעמים רבות כל הכספים שהגיעו אליו הועברו הלאה למשפחות נזקקות. הוא הסתפק במועט, אך דאג שלאחרים לא יחסר דבר
ההסתרה הייתה אחד הסימנים המובהקים של הרבי משטפנשט. כצאצא לבית רוז'ין, מעולם לא הפגין את ידיעותיו העצומות בתורה. הוא היה גאון נפלא הבקי בש״ס ופוסקים, במדרשים ובשאר מכמני התורה אך הצליח להסתיר את בקיאותו העצומה במשך רוב תקופת מנהיגתו.
סביב הרבי משטפנשט התקבצה קהילה מגוונת. אלפי חסידים מכל רחבי רומניה נהרו לחצרו לקבל ברכה, עצה והדרכה. אולם בנוסף לקהל הרחב, הייתה קבוצה מיוחדת שכונתה "היושבים" – כמאה תלמידי חכמים שישבו בבית המדרש ועסקו בתורה יומם ולילה. הרבי ראה בחבורה זו חשיבות מיוחדת ודאג באופן אישי לכל צרכיהם ומחייתם.
השפעתו של הרבי משטפנשט חרגה הרבה מעבר לקהילת שטפנשט. רבנים מכל הזרמים הפנו אליו שאלות, וגם בקרב הגויים זכה להערכה עצומה.
הדוגמה לכך ניתן לראות ביחסו של רבי בצלאל זאב שפרן, מגדולי הרבנים ברומניה, שכתב עליו בהערצה: "הוא קדוש ישראל… נשיא אלוקים בתוכנו… ולא יעז שום אחד מישראל לעבור על דבריו הקדושים."
השפעה חוצת גבולות גם בין הגויים השפעתו של הצדיק חרגה הרבה מעבר לגבולות הקהילה החסידית המסורתית. גם יהודים שהתרחקו מאורח החיים הדתי הקפידו להתייעץ עמו לפני כל החלטה משמעותית בחייהם. רבני רומניה העריצו אותו והתבטלו בפניו, והשלטונות הרומניים, כולל אנשי ממשל בכירים, רחשו לו כבוד רב.
אביו, רבי מנחם נחום, היה אומר בגאווה: "בני אברהם מתתיהו הוא אדם שלם" – ביטוי המעיד על שלמות אישיותו ומעלותיו. ועוד היה אומר לחסידיו: ״האחזו בחוזקה בבני מתת'ניו, אם תתעקשו עמו תוושעו.״
ר' ברוך בלומנפלד, מזקני חסידי שטפנשט, תיעד בפרוטרוט את מסעות הרבי ליאסי ואת האווירה המיוחדת ששררה בהם, מה שמאפשר לנו כיום לשחזר באופן מדויק את האירועים המרגשים הללו.
האדמו"ר מרימניץ, ששימש את הצדיק בשנותיו האחרונות, היה מספר בהתפעלות על הפלא שראה במו עיניו – כיצד האתרוג נשאר יבש לחלוטין למרות הזיעה הרבה שנטפה מידיו בעת נענועי הלולב.
הרב לוי פרסמן ז"ל, מזקני חסידי שטפנשט, סיפר שאביו זכה להיות נוכח בחג השבועות האחרון בחיי הרבי. האב תיאר בערגה את רשמי אותו חג, שנחרטו עמוק בזיכרונו, ואת הניגונים המיוחדים ששמע מפי הצדיק.
ד"ר מיכאל לנדאו, שהיה ציר בפרלמנט הרומני ולימים מייסד מפעל הפיס בישראל, תיאר בזיכרונותיו: "הרבי היה נערץ על כולם באזורנו… כל העיירה חיכתה בקוצר רוח לבואו, אנשים וטף."
מעניינת במיוחד עדותו של סופר גוי שהכיר את הצדיק בילדותו וכתב: "מעיניו קרן אור של חכמה ותמימות… פניו דומות למלאך ה' צבאות." עדויות אישיות ממי שזכו להכירו
מורשת חיה עד היום, עשרות שנים לאחר פטירתו, ממשיכה מורשתו של הצדיק משטפנשט לחיות ולהשפיע ניסים וישועות לכל ישראל. אלפים רבים מוצאים נחמה, עידוד וישועה בעליה לקברו של הצדיק משטפנשט בגבעתיים. דרכו המיוחדת בעבודת ה', המשלבת דבקות עמוקה בצניעות מופלגת, ממשיכה להאיר את דרכם של יהודים רבים גם בימינו. מוסדות שטפנשט ממשיכים לשמר את מורשתו ולהנחיל את תורתו לדורות הבאים, על ידי הקמת פעילות ענפה סביב זכרו המבורך.
עם פטירתו בשנת תרצ"ג (1933), הפך קברו בשטפנשט למוקד עלייה לרגל עבור אלפי מבקשים. סיפורי ישועות מופלאים עברו מפה לאוזן והתפרסמו בכל קהילות ישראל. אנשים מכל רחבי רומניה נהרו לשפוך שיח על קברו. מאחר ולא היו לצדיק ילדים שימשיכו את דרכו, נותרה העיירה ללא מנהיג ומקום הקבר שימש כתחליף לחצר החסידית הפעילה שהייתה בחייו, והפך למקום של תפילה ותקווה. התאריך ה' חשון תשכ"ט – נחרט לעד בדברי ימי תולדות החסידות בארץ הקודש בכלל ולחסידי בית רוז'ין בפרט, כיום הסטורי מיוחד שבו עלה ארצה מרומניה ארונו הקדוש של הצדיק משטפנשט זכר צדיק לברכה. כיום ממוקם קברו בבית העלמין "נחלת יצחק" בגבול תל אביב-גבעתיים, והוא מהווה מוקד תפילה חשוב. כל אדם מישראל ומחו״ל יודע, כי תפילה בציון הקדוש מסוגלת לכל ישועה ובכל בקשה מיוחדת עולים לקברו, בעיקר בענייני זרע של קיימא, זיווגים ורפואה. מדי יום חמישי בערב מתקיימת תפילה המונית ליד הקבר, המושכת אנשים מכל רחבי הארץ.
אנחנו כאן כדי לעזור
זקוקים לישועה? זקוקים להצלה מיוחדת?
תפילות בעת צרה, הדלקת נרות, קמע, סגולות וברכות לכל תחומי החיים
מוקד הישועות
