חייו

הצדיק הראשון משטפנשט, רבי מנחם נחום פרידמן, בנו הרביעי של האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין נולד בשנת תקפ"ג (1823), נקרא על שם סבו, המגיד רבי מנחם נחום מטשרנוביל, תלמיד הבעל שם טוב הקדוש.

כבר בתקופת ילדותו ניכרו בו נימוסי אצילות ותואר של מי שעתיד להיות מנהיג ולהביא רוח של תקווה לאלפי יהודים.

בחצר הקודש רוז'ין שפעלה אז בעיירה 'פאטיק', התגדל הצדיק הראשון משטפנשט בין גדולי החסידות ובביתו המפואר של אביו הגדול, עד שהגיע לגיל נישואין, אז הוא נשא את מרת פרל, בתו של רבי אלעזר קושאנסקי, נכד הצדיק הקדוש רבי גדליה מליניץ, תלמידו של הבעל שם טוב הקדוש.

מהר מאד התמנה הצדיק הראשון משטפנשט כאדמו"ר לחסידים בשנת תרי"ב (1852) והפך להיות האדמו"ר של העיירה הרומנית שעל גבול סרביה 'שטפנשט' וסחף אליו מאות ואלפים בכוח ישועותיו הכבירים.

הנהגתו

השפעתו של הצדיק הראשון משטפנשט על יהודי רומניה הייתה עצומה, ולמרות שהיה ממעט בדיבורים ובדברי תורה, היו גדולי הרבנים באים להסתופף בצילו. מקבץ קטן מדברי תורתו של הצדיק הראשון משטפנשט נשתמרו ע"י נאמן ביתו ר' משה אליעזר קלארפלד זי"ע וכיום הם מוצאים לאור ע"י מכון תורת אמת שע"י מוסדות שטפשנט.

את תפילתו היה הצדיק הראשון משטפנשט מתפלל ללא קול כמעט ללא ניע ובדממה מוחלטת, ובמהירות נמרצת שלא לאבד את כוונתו.

הצדיק הראשון משטפנשט היה מרבה לדבר בלשונות מליצה שעוררו תמיד חיוך בקרב סובביו. על כך התבטא אחיו הצדיק רבי אברהם יעקב מסדיגורה שאמר "לאחי ר' מנחם נחום, יש מאזניים של זהב בפיו"… אחיו השני, הצדיק רבי דוד משה מטשורטקוב ש"אחי ר' מנחם נחום פועל עם הצחוק שלו, יותר מהבכיות שלי"…

פעם אחת ראה הצדיק הראשון משטפנשט את החסידים בימי החנוכה משחקים במשחק הדמקה וכאשר ראה שהם מנסים להסתיר זאת, הוא שאלם אם הם מכירים את כללי המשחק. בתשובה, הוא ביקשו לשמוע ממנו את הכללים ואז הוא הגדיר זאת כך:

"נותנים אחד כדי לקבל שניים, אסור ללכת שני צעדים בבת אחת, הולכים רק למעלה ולעולם לא הולכים לאחור וכשמגיעים לפיסגה, אפשר כבר ללכת לכל מקום שרוצים"…

הצדיק הראשון משטפנשט ראה חשיבות גדולה בסיפורי מעשיות על הצדיקים ושידל את חסידיו לעסוק בהם בכל הזדמנות. לדבריו, סיפור על צדיקים, שווה ערך ללימוד דף מספר הזוהר הקדוש…

הצדיק הראשון משטפנשט היה חוזר ואומר שאם היתה לאדם בחירה לבחור את חבילת הייסורים שלו, אז היה בוחר את מה שממילא שלו, כי של אחרים היה נראה לו כגרוע יותר…

הטיב להטעים שהשוחד המועיל ביותר בגן עדן הוא השוחד שנותנים כדי לעבור את הגבול כדי להגיע לצדיק.

הוא היה מסביר את מנהגו לברך ב"לחיים ולשלום", שהרי בימים הנוראים אומרים "החותך חיים" כלומר הרי אין הקב"ה חפץ במות המת, לכן הוא מחתך את ה'חיים' שזה יוצא בגמטריא 'דל' ועני חשוב כמת, ולכן הוא מברך בחיים ושלום, חיים בשלמות וללא דלות.

חדר המשיח

בחצר הקודש בשטפנשט היה חדר מיוחד שהיה נקרא 'חדרו של משיח', והיה נעול ברוב ימות השנה ורק מעטים זכו לשזוף בעיניהם את צדו הפנימי. מספר הרב מנחם ברייאר זצ"ל תלמיד הצדיק משטפנשט כי זכה פעמיים לבקר בתוך החדר וראה שהיה כל כולו יצירת אמנות, פאר והדר לכבוד המשיח.

הצדיק הראשון משטפנשט בעצמו כאשר חשף לראשונה את חדר המשיח לפני חסידיו אמר "שלו נעליכם מעל רגליכם כי אדמת קודש היא, דעו לכם כאשר יבוא הגואל משיח צדקנו הוא יתגורר בחדר זה". כמו כן היה לו מוכן לכבוד המשיח כתר זהב שלושה כתרים זה על גב זה כולו יהלומים ומרגליות.

פטירתו

כל ימי חייו סבל הצדיק הראשון משטפנשט מכאבים. הרופאים אמרו כי הכאבים נובעים מחשק למשהו שהוא לא מקבל עדיין, והיה זה רצון של הנשמה היהודית שבערה בקרבו להתדבק בבורא עולם.

לצרכי רפואה, היה מרבה לבקר בערי המרפא ובפרט בעיר יאס שבה פעל מרכז רפואי גדול באותם ימים.

בשנת תרכ"ט (1868) התגברו כאביו ונאלץ לנסוע שוב פעם ליאס, אך הוא הרגיש ברוח קדשו כי זו תהיה הנסיעה האחרונה ושהוא לא ישוב יותר לעיירת שטפנשט ולכן התבטא שהוא הכין לעצמו ביאס "דירה נאה".

כעבור מספר שבועות, ביום י"ד כסליו תרכ"ט (1868), כשהוא הרגיש ששעתו הגיעה, הוא סידר את בגדיו ורחץ את פניו ואת פאותיו, התיישב על הספה וזימר את ניגונו של אביו מרוז'ין, רווי ערגה וכיסופין וכך, השיב את נשמתו ליוצרה.