מקובל בידינו לספר מעשה זו למקשה לילד: פעם אחת נתוועדו באיזה מקום הרה"ק רבי מרדכי מטשערנאביל זי"ע והרה"ק רבי ישראל מרוזי'ן זי"ע, ובאה לפניהם בקשה מאשה המקשה לילד רח"ל, והצדיקים הקדושים חלקו כבוד זה לזה, זה אומר שיעשה הוא את הפדיון עבור האשה, וזה אומר שיעשה הצדיק האחר. עד שהרה"ק מרוזי'ן פתח פי קדשו בסיפור המעשה: מעשה שהיה בעיר רוים (רומא) אשר שם מושב ראשי הכומרים ונימוסיהם, והיתה שם נקבה אחת בת נכר אשר שיח ושיג לה בספרי חוקותיהם ומלומדת מאד, ותתקנא מאד בגדלות וממשלת הכומרים, ושמה עצות בנפשה והתחפשה בלבושים ושמלת גבר, והתחברה לתלמידי הכומרים, ונכנסה לבית אולפנא שלהם ולמדה נימוסיהם עד שעלתה במעלות על כל התלמידים. ובתוך כך מת ראש הכומרים הנקרא פויפש (אפיפיור), והתחילו לחפש אחד מגדולי התלמידים לישב בראש על מקומו, ומצאו את הנקבה הזאת כסבורים שהיא זכר, ובחרו בה להתמנות לראשם. אכן היא אחזה דרך אשה מנאפת והרתה לזנונים וקרבו ימיה ללדת, ובתוך כך הגיע יום איד גדול אשר היה החוק להתקבץ ביום זה קהל גדול בתוך רחוב העיר, וראש הכומרים דורש לפניהם מחוקות הגוים, והיא היתה מוכרחת ללכת אל מקום הקיבוץ ביום הנ"ל, והיתה קרובה ללדת, ובתוך הדברים שאמרה לפניהם אחזוה חבלי לידה, ונפתח רחמה והמליטה עוברה, ונעשה רעש גדול בין ההמון הרב. ומאז עשו תקנה ביניהם, אשר בעת שימתנה ראש הכומרים צריך בדיקה תחלה אם זכר הוא או נקבה. וכשסיים את המעשה הנ"ל קרא "מזל טוב מזל טוב", ואמר לבעל האשה, לך לביתך כי אשתך המליטה זכר. אח"כ אמר הרה"ק רבי מרדכי מטשערנאביל להרה"ק מרוזי'ן, לפלא בעיני לעשות פדיון עם ביפור מעשה. השיב לו הרה"ק מרוזי'ן ז"ל ואתם איך תתנהגו בענין כזה. השיב רבי מרדכי זללה"ה הלא ידוע שיש ס' ריבוא אותיות בתורה וכנגדם ס' ריבוא נשמות ישראל, והנה אם האדם חוטא ח"ו הוא פוגם באות של התורה המכוון נגד נשמתו, על כן כשבא לפני עובדא כזו אני מחפש את האות שמכוון נגד נשמתו, ורואה איך שמגיע הפגם, ומתפלל להשי"ת ומתקן גם כן את הנשמה, ועי"ז נושע האיש הזה. אמר לו הרה"ק מרוזי'ן אבל ביני וביני טרם שמתוקן הדבר הנ"ל איך יעצרו כח לסבול צער נפש ישראל, ובמעשה זו שסיפרתי אפילו אם יספרה איש פשוט יפעול גם כן ישועה. ושאל לו הר4ה"ק רבי מרדכי מהיכן לקחתם זאת לפעול ישועות ע"י סיפורי מעשיות. השיב לו הרה"ק מרוזי'ן מהתורה הק', דאצל אליעזר עבד אברהם כתיב (בראשית כד, לג) ויושם לפניו לאכול, היינו שראה ששורה דינים בהמאכל, על כן אמר לא אוכל עד אם דברתי דברי, ויאמר עבד אברהם אנכי וגו', ופעל בסיפור המעשה שלו שהפך המלאך את המאכל כידוע. וזה שפרש"י יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, ר"ל שיפה הישועה שפעל העבד אליעזר ע"י השיחה של סיפור המעשה יותר מהישועה שפועלים ע"י התורה.