סיפר לי תלמיד חכם אחד שנחלה מחולי הרעיון והוא חולי קשה עד מאד שאינו מניחו לא לאכול ולא לישן ולא לראות שום דבר שבעולם, ומואס בקול שירים ושירות ומואס כל דבר שבעולם מחמת שעומד כמשועמם טרוד ברעיונות בלי הפסק רגע, ואף על פי שישתדל להוציא הרעיון מליבו אינו יכול, אדרבה יותר ויותר משתקע בהן עד שמביא לאדם שידבק עורו לעצמותיו, ועשו לו הרופאים כל תרופות שבעולם ולא עלתה ארוכה למחלתו, כי אם במה שלימד לו כפרי אחד לאכול צימוקים שחורים כל היום וכן עשה ונתרפא, וראיתי להעלותו על הספר בדיו ללמד לעולם רפואת חולי זה למי שיצטרך לה חס וחלילה.
