אשכחנא מרגניתא להרב חיד"א, בשיירי שיריים שבסוף ספר חיים שאל חלק א סימן יר"א, דאייתי בידיה מנהגו של הרב הקדוש מוה"ר שלום שרעבי, זכותו יגן עלינו אמן, דהיה נוהג בבית מדרשו בכל ערב שבת קודם תפילת מנחה, לעשות התרת קללות לו ולכל בני ביתו, כאשר יעויין שם, ולבי אומר לי, דכיון דמר ניהו היה גלגול רבינו הקדוש האר"י, זכותו יגן עלינו אמן, וממלא מקומו כנודע, יודע צדיק מה שעבר עליו בערב שבת פעם אחת בבני ביתו מקללות וקטטות, וזוהי סיבה דהיה ירא וחרד על הדבר הזה, ולכך היה נזהר לעשות זה בכל ערב שבת. ובספר טהרת הקודש כתב, דשמע טעם נכון על מה שנוהגין דמברכין את בניהם ובנותיהם בכל שבת ויום טוב, מפני דבימי החול לפעמים האב והאם מקללין אותם מרוב הצער, או מאיזה סיבה שיארע, ולכן עתה בזמן השמח, מבטלין אותן הקללות על ידי הברכות, והעת גורמת שגם המלאך רע יענה אמן, ואגב נוהגים לברך שאר אנשים וכו', יעויין שם, וזה יועיל למה שמקללים הם, אך לאחרים שקללו, התיקון הוא מה שהיה נוהג מוה"ר שלום שרעבי זכר צדיק וקדוש לברכה, כאמור, אלא דזה דבר קשה למצוא בכל ערב שבת מנין עשרה שימתינו, ורחוק לקבצם, ורובא דעלמא עושין כן בערב ראש השנה וערב יום הכיפורים, אכן אני הדל נהגתי לפחות פעם אחת בחדש, ועל הרוב אני מבקש שיהיה במשמרת ערב ראש חדש, לכוין על כל ימי החודש, וכשם שאנחנו מבקשים על טהרת חשבון עונות, כן על התרת קללות, והיותו יום צום וריבוי תפילה ולימוד, והרהור תשובה, הוא עזר וסיוע לקבל עתירתינו על התרת קללות גם כן, שיהפכו כולם לטובה ולברכה, ולעיל סימן א, כבר הרחבתי הדיבור בענין הקללות, פוק חזי מה שכתבתי שם.
