כמה מהראוי להזהיר בכל המצות התלוים בחג [הפסח] הזה לקיים הכל מאהבה, ולהזהר שלא יכשלו ח"ו בשום איסור, ובפרט באיסור חמץ שהוא במשהו, ולהגיד ההגדה בשמחה ובאהבה רבה, לא כחותה על הגחלים וכו' כי ראוי להכיר בטובת הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו, שהגביר חסדו עמנו, וכמאמר הכתוב או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, וראוי לשבח על זה בכל לב, ואז הקב"ה משתבח ומתפאר בעם קדושו בפני כל פמליא של מעלה, ראו איך הם מכירים בטובה, ומשבחים, ראוים הם גם עתה לעשות עמהם נפלאות כימי צאתם מארץ מצרים, ושירו לו שיר חדש, וזה מקרב הגאולה, משא"כ כשאין ישראל נותנין לב על טובת הבורא, אשר בכל יום ויום עושה עמנו אז אינם ראוים ח"ו לגאולה, כי הקב"ה אמר לא אעשה עמהם בטובה והם אינם מכירין בטובתי, וזהו אריכות הגלות, ששום א' אינו נותן על לבו לבקש על הגאולה, ואין הפרש אצלו בין היותו עבד להקב"ה ובין היותו עבד לישמעאלים, אדרבה כל אחד מתגאה ומשתרר במה שנתקרב אצל הרשעים ולא די אלו שיש להם יד אצל השרים הגדולים אלא אפילו מי שיש לו איזה יד אצל עבד קטן מעבדי העבדים, הוא מתגאה בעבדו לאיש ההוא, ומשתרר על חביריו, ועבור זה אנחנו בגלות, ובכל יום ויום עול הגלות מתגבר וכל מה שהגלות מתגבר נמצאים בישראל אנשים גאים המתגאים ביותר, וח"ו אין לדבר סוף משא"כ במצרים עבדים היינו לפרעה במצרים, שהיינו נותנים אל לב שאנו עבדים ולא היינו מתגאים ויוציאנו ה' אלקינו משם.
