ידוע ממרן שעיקר התפילה בעד אחרים, כי מאתו יתברך לא תצא הרעות, אלא צירופים, וביאר בשם רבו אחיהו השילוני כי כל זמן שהטפה עדיין ברחם יוכל לשנות מדכר לנוקבא, וכן להיפך מחרם רחם. מצרה צהר, מצר רץ, מרעש עשר, ממת תם, ממות ואמת. (נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל ג' אות ט"ו) הקשה הרמב"ן דמצינו שנשתנה הגזר דין על ידי תפלה מרעה לטובה, וכי יש שינוי רצון לפניו יתברך, בשלמא, אם אדם מתפלל עבור עצמו וכו', ותירץ מורי בשם רבו, מאחר דהתפילה הוא למתק הדין וכו', והוא אדם אחר ולא זה הראשון וכו', וביאר הוא ביותר, כי הגזר דין הוא אותיות וע"י הצירוף ומילוי ומילוי המילוי משתנה לענין אחר וכו', ודפח"ח, וכן שמעתי שהעידו במעשה אחת בשמו בענין הנ"ל, עכ"ל.