מקובל בידינו לספר מעשה זו למקשה לילד: פעם אחת נתוועדו באיזה מקום הרה"ק רבי מרדכי מטשערנאביל זי"ע והרה"ק רבי ישראל מרוזי'ן זי"ע, ובאה לפניהם בקשה מאשה המקשה לילד רח"ל, והצדיקים הקדושים חלקו כבוד זה לזה, זה אומר שיעשה הוא את הפדיון עבור האשה, וזה אומר שיעשה הצדיק האחר. עד שהרה"ק מרוזי'ן פתח פי קדשו בסיפור המעשה: מעשה שהיה בעיר רוים (רומא) אשר שם מושב ראשי הכומרים ונימוסיהם, והיתה שם נקבה אחת בת נכר אשר שיח ושיג לה בספרי חוקותיהם ומלומדת מאד, ותתקנא מאד בגדלות וממשלת הכומרים, ושמה עצות בנפשה והתחפשה בלבושים ושמלת גבר, והתחברה לתלמידי הכומרים, ונכנסה לבית אולפנא שלהם ולמדה נימוסיהם עד שעלתה במעלות על כל התלמידים. ובתוך כך מת ראש הכומרים הנקרא פויפש (אפיפיור), והתחילו לחפש אחד מגדולי התלמידים לישב בראש על מקומו, ומצאו את הנקבה הזאת כסבורים שהיא זכר, ובחרו בה להתמנות לראשם. אכן היא אחזה דרך אשה מנאפת והרתה לזנונים וקרבו ימיה ללדת, ובתוך כך הגיע יום איד גדול אשר היה החוק להתקבץ ביום זה קהל גדול בתוך רחוב העיר, וראש הכומרים דורש לפניהם מחוקות הגוים, והיא היתה מוכרחת ללכת אל מקום הקיבוץ ביום הנ"ל, והיתה קרובה ללדת, ובתוך הדברים שאמרה לפניהם אחזוה חבלי לידה, ונפתח רחמה והמליטה עוברה, ונעשה רעש גדול בין ההמון הרב. ומאז עשו תקנה ביניהם, אשר בעת שימתנה ראש הכומרים צריך בדיקה תחלה אם זכר הוא או נקבה. וכשסיים את המעשה הנ"ל קרא "מזל טוב מזל טוב", ואמר לבעל האשה, לך לביתך כי אשתך המליטה זכר. אח"כ אמר הרה"ק רבי מרדכי מטשערנאביל להרה"ק מרוזי'ן, לפלא בעיני לעשות פדיון עם ביפור מעשה. השיב לו הרה"ק מרוזי'ן ז"ל ואתם איך תתנהגו בענין כזה. השיב רבי מרדכי זללה"ה הלא ידוע שיש ס' ריבוא אותיות בתורה וכנגדם ס' ריבוא נשמות ישראל, והנה אם האדם חוטא ח"ו הוא פוגם באות של התורה המכוון נגד נשמתו, על כן כשבא לפני עובדא כזו אני מחפש את האות שמכוון נגד נשמתו, ורואה איך שמגיע הפגם, ומתפלל להשי"ת ומתקן גם כן את הנשמה, ועי"ז נושע האיש הזה. אמר לו הרה"ק מרוזי'ן אבל ביני וביני טרם שמתוקן הדבר הנ"ל איך יעצרו כח לסבול צער נפש ישראל, ובמעשה זו שסיפרתי אפילו אם יספרה איש פשוט יפעול גם כן ישועה. ושאל לו הר4ה"ק רבי מרדכי מהיכן לקחתם זאת לפעול ישועות ע"י סיפורי מעשיות. השיב לו הרה"ק מרוזי'ן מהתורה הק', דאצל אליעזר עבד אברהם כתיב (בראשית כד, לג) ויושם לפניו לאכול, היינו שראה ששורה דינים בהמאכל, על כן אמר לא אוכל עד אם דברתי דברי, ויאמר עבד אברהם אנכי וגו', ופעל בסיפור המעשה שלו שהפך המלאך את המאכל כידוע. וזה שפרש"י יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, ר"ל שיפה הישועה שפעל העבד אליעזר ע"י השיחה של סיפור המעשה יותר מהישועה שפועלים ע"י התורה.

אדמו"ר מרוזי'ן זצ"ל אמר סגולה למקשה ללדת, שהבעל ילך למקוה, ויצא תיכף מן העיר, ויאמר בדרך ובמקום גלותו המזמור (תהלים כ') יענך ה' ביום צרה, שבתחלתו ובסופו מרומז השם יב"ק, כי הר"ת של "י'ענך ה' ב'יום צ'רה" בגימטריא יב"ק, וכן הר"ת של "י'עננו ב'יום ק'ראנו" בגימטריא יב"ק.

עוד סגולה לנשים שלא יתקשו בלידתן, הוא שיאכלו בכל מוצאי ש"ק איזה דבר לשם מצות מלוה דמלכה, וגם יאמרו בפה מלא לשם מצות סעודת מלוה מלכה, ועי"ז ילדו בנקל בעזה"י

עוד סגולה למקשה לילד, שתאכל האתרוג של מצוה שעושין ממנו מרקחת, שאומרים שהוא סגולה שתלך בריוח ולא בצער, ויצא הולד בן קיימא לחיים טובים ולשלום כשאוכלת ממנו באותו שעה.

שיקבלו עליהן הנשים בעת לידתן לעשות סעודה של אליהו זכור לטוב, פי' לעשות סעודה לעניים ולת"ח בכל שנה ושנה כשיעזור להם השי"ת להנצל מן הצרה, ונקראת סעודה של אליהו ז"ל ע"ש שנעשה נס בה לעניים ולת"ח בפתע פתאום בקוראם להם לאכול להשיב נפשם, ואליהו זכור לטוב מוכן ונראה אל הנס כמו שמצינו בתלמוד, ובודאי אליהו ז"ל וכל המלאכים מתלוין באותה סעודה באים לשמוע קול מספור גדלות השי"ת וכו', וע"ש זה נקראת סעודה של אליהו הנביא זל"ט ע"ש.

סגולה למקשה לילד שמעתי בשם מרן הגאון הח"ס ז"ל שיקראו לבית היולדת את האיש שהי' עולה למפטיר ביום א' של ראש השנה. ושמעתי שהוא בדוק ומנוסה.

מקשה לילד סגולה שיאמר תהלים סימן כ' יענך ה' ביום צרה י"ב פעמים. ואח"כ יאמר בתמניא אפי כל הפסוקים המתחילים משמה. כגון אם שמה רחל יאמר הפסולים המתחילים בר' וח' ול'. ואח"כ יאמר הפסוקים המתחילים משם קר"ע שט"ן. (אמרות שלמה ענף כ' אות ד) מקשה לילד הטעם למה אומרים המזמור יענך וכו', כי זה ידוע לכל, כי היולדת בין כל חבלי לידה שלה צועקת שבעים קולות לפחות. ולכן לוחשים באזני המקשה לילד זה המזמור שיש בו שבעים תיבות, ויולדת [מדרש תלפיות ענף יולדת משם ס' עמק המלך]. (אמרות שלמה ענף כ' אות ה) מה שאומרים קפי' מזמור לדוד יענך ד' ביום צרה למקשה לילד, אין לשנות לומר המזמור בלשון נקבה כמו שנדפס באיזה ספרי תהילים, דאיסורי קעבדו לשנות, וזהו עפ"י הדין. מלבד כי עפ"י סוד הכל צרופים ורמזין ורזין עלאין, והמשנה ח"ו פוגם, ושומר נפשו לא ישנה אלא יאמר המזור כמו שהוא בנקידתו וטעמיו ועליו תבא ברכת טוב. (ספר זכור לאברהם ח"ב או"ח אות למ"ד)

כ' בסידור שלה"ק וז"ל, כשאשה נכנסת בחודש הט' לעיבורה ראוי שיקבעו שניהם תענית [אם אפשר לה], ולעת ערב קודם אכילתם יתנו צדקה לעניים הגונים, ויפשפשו במעשיהם, וישימו פניהם אל הקיר זה בזוויות זו וזו בזוויות זה ויתפללו עננו ד' עננו ביום צום תעניתנו וכו' עד ואני אשמע. עננו ד' עננו עננו אלקינו עננו וכו' מי שענה עד ובזמן קריב, רחמנא רחם עלן כל יולדת בנות ישראל ובכללם אמתיך אשתי מרת פב"פ הנני מפילים תחנוננו לפניך רחום וחנון כי רוב רחמיך ובידך ג' המפתח הזה של חי' ולא מסרת לשליח, ובכן זכור רחמיך ד' וחסדיך ד' אלקינו החפת חיים לפקדה בישועה ורחמים, ותלד בריוח זרע של קיימא וכשר מסטרא דקדושה [והיא תאמר לפקדני ואלד]. דוד המלך ע"ה נעים זמירות ישראל אמר מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה ד' לי לא אירא, למנצח מזמור לדוד יענך ד' ביום צרה וכו' עד יעננו ביום קראנו. מי ששמע תפלת דוד המע"ה היא ישמע תפלתנו בזכות האבות והאמהות. מי שענה לאימותנו הקדושות שרה רבקה רחל ולאה וחנה ולכל צדיקות וחסידות היא יעננו, יהי' לרצון אמרי פי וכו' ע"ש.

כשנכנסה האשה בחודש הט' לעיבורה והי' הבעל זריז להתפלל התפלה שיסד מרן הגאון החיד"א ז"ל שנדפסה בספרו המפואר עבוה"ק בחלק סנסן ליאיר. ובפרט אם השנה היא שנת מעוברת. כי בשנת מעוברת מסוכן ח"ו כל מעוברת ומניקת כמ"ש בלבוש סי' תרפ"ה ובס' ידי משה על המד"ר סו"ס לך ע"ש.

יש מקומות שנוהגין שמי שנכנסה אשתו בחודש ט' לעיבורה הוא זהיר לעשות בחודש ההוא מצות פתיחת ההיכל, והוא מנהג יפה ויש לו סמך ע"ד הסוד.

סגולה למקשה לילד היה הרה"ק הדברי חיים מצאנז רגיל לצוות לומר צ"א פעמים ויהי נועם.

ועל כן ראינו אצל הצדיקים ואנשי מעשה כשרצו לפעול המתקת הדינים עבור מקשה לילד ר"ל, הלכו אז אל המקוה, בכדי לעורר בזה בחינת לידה לצאת מרחם אמו. וכמו שרמזתי בקרא (במדבר כא יד) את והב בסופה, היינו 'סופה' עולה 'מקוה', 'את והב' ר"ת ב'טרם ת'בוא א'ליהן ה'מילדת ו'ילדו.

סגולה למקשה לילד ליקח עפר מפרשת דרכים ויכתוב בו מזמור שבתהילים סימן י"ט עד תיבות והוא כחתן יוצא, וישם על כריסה, וכשתלד יסיר מיד ויאמר זאת ז' פעמים.

מקשה לילד. סגולה שמביאים לה ע"י בעלה נר של ביהכנ"ס ומשתדלים עמה שהיא בעצמה תדליק הנר, וזה כדי להזכיר לה זכות הדלקת הנרות שחובה עליה להתפלל בהדלקת נר שבת ויו"ט ויוכהכ"פ על חיי בעלה ועל בניה שיזכו לתורה.

תתלה על צווארה מפתח של בית עלמין. ליקוטי מהר"ן.

1. תרחץ ביין מלפניה ומלאחריה 2. שלא יהיו בניה עמה בבית 3. תלחוש באזנה שם ס"ג 4. תלחוש באזנה אותיות פועה 5. ה' שלא תהא מיטתה במערב ודרום 6. ו' תתלה על צואה ממרור הנשאר 7. תשתה מים מז' בורות 8. יתנו לה מעט חלב מדדי אשה מנקת 9. בעת שסובלת חבלי יולדה תשים כנפה אבן שאקאמק ותסגור ידה הדק היטב גם לא תאכל צנון בעיבורה.

עוד אחרת למקשה לילד וכתוב אלו השמות ויתלם על ראשה, אהריאל ברה"י עיין זוה"ק ס' פקודי דרנ"ה ע"ב.

למקשה לילד יאמר מזמור לתודה, ס' לקוטי עצות ערך בנים.

אשה שמקשה לילד לא ידבר בעון שעשתה, וכן לחולה, וכן מי שהולך למלחמה אלא לעצמו יחשב הענין שישוב בתשובה כי עליונים מזכירים דברי תחתונים, אשה שיושבת על המשבר אם הוא בחדר ובני אדם בבית יבקשו עליה רחמים ועל הילד שנולד במזל טוב עכ"ד.

מצאנו בקבלה לעשות לאשה המקשה לילד, ליקח כלי מים ולרחוץ רגלי עמודי הס"ת בהיותם בהיכל ובמקומם, ולתת למקשה לילד לשתותן, כי בזה ליכא שום פקפוק כלל, ואדרבא כבוד גדול לתורה לשתות מי רחיצה של עמודי ס"ת, וזה ברור.

סגולה גדולה לאדם שהוא בצער, הן יחיד או רבים. וכן ליולדת המקשה לילד: יאמר מזמור כ' (בתהילים) יענך ה' ביום צרה" י"ב פעמים, ויכוין לשם יב"ק ארבע פעמים. ואחר כך יאמר בתמניא אפי כל הפסוקים באותיות משמה, כגון שמה "רחל", יאמר פסוקים המתחילים ברי"ש ובחי"ת ובה"א [ובלמ"ד] ואחר כך כל הפסוקים המתחילין באותיות משם קר"ע שט"ן, ואחר כך יהי רצון מלפניך תמצא בשערי ציון, ובקצור של"ה בסופו.

למקשה לילד יתן לה חלק ח' מלוי"ט כרכום בלשון אשכנז "זפרון", ויעשה דק היטב באיזה משקה. עוד אחרת: מרה של שור, ויערב ביין - ותשתה. עוד אחרת: תן לה לשתות לובן של ביצה, ויערב עם חלב מאשה אחרת. בדוק. עוד אחרת: יעמוד אצל פתח המזוזה, ויקרא הפטרה משופטים עד גמירה, אנכי וכו' ואחר כך יקרא "וה' פקד את שרה" (בראשית כא, א) שתי פעמים ויכוין השם בנקוד "צא אתה" (שמות יא ח), ואחר כך הפטרה דראש השנה יום ראשון.

יתן לה לשתות ה' טיפות צימרינד איל עם יין טוב.

מקשה לילד מכתבי הרב ר' אלי' ב"ש לכתוב על קלף צבי (קוף בם קוף בם קוף) ותכרוך ותשים בתוך פי האשה, והכתיבה צ"ל בכתיבה תמה ושרטוט וליתן בפיה בין ב' ניירות נקיים.

מקשה לילד כתוב במצחה שם זה ותלד מיד - קופלס"ו, או תקח קלף כשר וכתוב עליו בשם קו"פ קפ"ו וק"פ ופ"ק פק"ו פו"ק וקשור לה על טיבורה ולחוש באזנה צא אתה וכל העם אשר ברגליך ואחרי כן אצא ויצא ג"פ וכו"כ.

צא אתה וכל העם אשר ברגליך וכו'. והנה בכאן נשתלחו ישראל והותרו ממאסרם בכח עליון, ועל כן יוצא מן הכתוב הזה השם הידוע לאשה המקשה ללדת, וכוחו עצום לפתוח מוסרות הולד שהוא אסור בבית האסורים להוציאו ממסגר לאויר העולם כדי שיזכה לתורה, כי האדם לעמל התורה יולד, כשם שישראל יצאו ממאסרם לקבל התורה בחודש השלישי, והשם הזה ידוע הוא לבעלי השמות ומפורסם בנקודו, ואמר רבי עקיבא קו"ף זה הקב"ה, והבן זה. (רבנו בחיי שמות יא, ח) גם יאמר פסוק צא אתה וכל העם, ויכוין בשם פו"ק תרגום צא. (רפואה וחיים פרק ט אות ו)