יום ראש חודש הוא מסוגל להתפלל על הגאולה, ובפרט ביום חידוש הלבנה (מהרש"א פרק ז' דבבא מציעא פה, ב חדא"ג ד"ה יומא ח"ד). ולכך רוב נוסח של מוסף על גאולתנו ועל פדות נפשינו, דיום זה הוא רצון לה' להתפלל על כך.

סגולה לפרנסה, לקיים בכל מוצאי שבת קודש סעודת מלווה מלכה, ורמז לדבר 'אם כסף' (שמות כב, כד) רמז לכסף ופרנסה, 'תלוה' תעשה סעודת מלווה דמלכא, 'את העני' ירמוז לעני ורוכב על החמור (זכריה ט, ט) סעודת משיח בן דוד, והוא סגולה לקרב את הגאולה.

להזהר מאד במעשר כי מצוה זו מקרבת את הגאולה.

אמרו לפניו רבונו של עולם שמא אין חזרה לבנים, אמר להם אל תאמרו כך, יש דור שהוא מצפה למלכותי מיד הם נגאלים, שנאמר ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם (ירמיה ל"א ט"ז).

אמר רבי יונתן גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה, שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב מה טעם ובא לציון גואל משום דשבי פשע ביעקב.

ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי.

אמר רבי אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, שנאמר או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי וכו', ולוי אמר אף מקרב את הגאולה, שנאמר ולאמר לציון עמי.

תניא ר"י אומר גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות.

אין הגליות עתידות להגאל אלא בשכר אמנה, שנא' אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה וגו', ואומר וארשתיך לי באמונה.

אחד מן הסגולות ממצוה זאת דקם בחצות לילה לעסוק בתורה, הוא דמקרב הגאולה.

והענין הוא כי ישראל כל אחד מהם צריך לקיים רמ"ח מצות, וזה אי אפשר שיעשה כל אחד רמ"ח מצות עשה, אך על ידי אהבה שיש בישראל בין זה לזה, כל אחד יהיה נשלם ברמ"ח ממעשה חבירו, ולכן רמ"ח הם אותיות רחם, כי רחם הוא תרגום של אהבה, לרמוז רמ"ח מצות של אהבה שיש בין זה לזה, וידוע כי שלימות קיום רמ"ח עשה מסוגלים לגאולה, כי רמ"ח עשה הם בסוד החסדים והם בסוד ו"ה שבשם, ושס"ה לא תעשה הם סוד הגבורות והם בסוד י"ה שבשם, והגאולה תהיה מתגבורת החסדים, ועל ידי שלימות תיקון ו"ה שבשם, גם ידוע על ידי מדת האהבה שתהיה שלימה בישראל תהיה הגאולה.

מצינו בנעמן שר צבא מלך ארם (מלכים ב ה) כשבא אל אלישע הנביא שירפאהו מצרעתו, אמר לו אלישע שירחוץ בירדן ויטהר, והיתה לו לנעמן תמיהה גדולה ואמר הלא טוב אמנה ופרפר נהרות דמשק מכל מימי ישראל, וביטל בלבו דברי הנביא. ויאמרו לו עבדיו, אבי (לשון אדון) אפילו אם אמר אליך הנביא דבר גדול הוא עליך לעשותו, ואף כי שאמר אליך רחץ וטהר, דבר קטן כזה, עליך לשמוע לדבריו. וישמע להם וירחץ ויתרפא מצרעתו. כן הדבר על אחת כמה וכמה בעניננו, ומה אם יאמר לנו הקב"ה כמה סגולות ועצות שעלינו לעשותם כדי לקרב הגאולה, הלא בוודאי כל אחד מישראל היה מזרז את עצמו כדי לקרב הגאולה, וכל שכן אם אומר לנו כי אם ללמוד החוקים והמשפטים (שבלאו הכי אנו מחוייבים על זה) שהמה קירוב גדול לגאולה, הלא צריך כל אחד ואחד להקדים את עצמו, כדי שיהיה לו אחר כך חלק בגאולה.

הלא אמרו בשבת (דף ל"א) ששואלין לו לאדם בשעת הדין צפית לישועה (והיינו כמו שאנו מתפללים בכל יום וקרנו תרום בישועתך). והקב"ה מתרעם על האדם כשאינו מחכה למלכותו, כדאיתא בפסיקתא (במאמר גילי) שאמר הקב"ה לצדיקים לא יפה עשיתם שחיבבתם לתורתי ולא חכיתם למלכותי, הרי אפילו שמצדיקים המחבבים את התורה דורשים מהם על הציפיה לישועה. ודבר זה מקרב את הגאולה, כדאיתא בילקוט איכה (רמז תתקצז) בשעת חורבן הבית אמר יצחק אבינו לפני הקב"ה, רבש"ע שמא אין חזרה לבנים, והשיב הקב"ה אל תאמר כך, יש דור שהוא מצפה למלכותי, מיד הם נגאלים, שנאמר ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם, מכל זה נראה שרצון השי"ת שנכחה למלכותו בכל עת.

הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצללה"ה מפרשיסחא אמר, שבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראלי עונה לגוי לעומתו - הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל. עד כאן דבריו. אלא יסבול את הגלות בהתנשאות הנפש, היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות. ובזה נזכה ל'פאר' תחת 'אפר' במהרה בימינו אמן.

כמה מהראוי להזהיר בכל המצות התלוים בחג [הפסח] הזה לקיים הכל מאהבה, ולהזהר שלא יכשלו ח"ו בשום איסור, ובפרט באיסור חמץ שהוא במשהו, ולהגיד ההגדה בשמחה ובאהבה רבה, לא כחותה על הגחלים וכו' כי ראוי להכיר בטובת הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו, שהגביר חסדו עמנו, וכמאמר הכתוב או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, וראוי לשבח על זה בכל לב, ואז הקב"ה משתבח ומתפאר בעם קדושו בפני כל פמליא של מעלה, ראו איך הם מכירים בטובה, ומשבחים, ראוים הם גם עתה לעשות עמהם נפלאות כימי צאתם מארץ מצרים, ושירו לו שיר חדש, וזה מקרב הגאולה, משא"כ כשאין ישראל נותנין לב על טובת הבורא, אשר בכל יום ויום עושה עמנו אז אינם ראוים ח"ו לגאולה, כי הקב"ה אמר לא אעשה עמהם בטובה והם אינם מכירין בטובתי, וזהו אריכות הגלות, ששום א' אינו נותן על לבו לבקש על הגאולה, ואין הפרש אצלו בין היותו עבד להקב"ה ובין היותו עבד לישמעאלים, אדרבה כל אחד מתגאה ומשתרר במה שנתקרב אצל הרשעים ולא די אלו שיש להם יד אצל השרים הגדולים אלא אפילו מי שיש לו איזה יד אצל עבד קטן מעבדי העבדים, הוא מתגאה בעבדו לאיש ההוא, ומשתרר על חביריו, ועבור זה אנחנו בגלות, ובכל יום ויום עול הגלות מתגבר וכל מה שהגלות מתגבר נמצאים בישראל אנשים גאים המתגאים ביותר, וח"ו אין לדבר סוף משא"כ במצרים עבדים היינו לפרעה במצרים, שהיינו נותנים אל לב שאנו עבדים ולא היינו מתגאים ויוציאנו ה' אלקינו משם.