ידוע ממרן שעיקר התפילה בעד אחרים, כי מאתו יתברך לא תצא הרעות, אלא צירופים, וביאר בשם רבו אחיהו השילוני כי כל זמן שהטפה עדיין ברחם יוכל לשנות מדכר לנוקבא, וכן להיפך מחרם רחם. מצרה צהר, מצר רץ, מרעש עשר, ממת תם, ממות ואמת. (נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל ג' אות ט"ו) הקשה הרמב"ן דמצינו שנשתנה הגזר דין על ידי תפלה מרעה לטובה, וכי יש שינוי רצון לפניו יתברך, בשלמא, אם אדם מתפלל עבור עצמו וכו', ותירץ מורי בשם רבו, מאחר דהתפילה הוא למתק הדין וכו', והוא אדם אחר ולא זה הראשון וכו', וביאר הוא ביותר, כי הגזר דין הוא אותיות וע"י הצירוף ומילוי ומילוי המילוי משתנה לענין אחר וכו', ודפח"ח, וכן שמעתי שהעידו במעשה אחת בשמו בענין הנ"ל, עכ"ל.

מעשה זו שרמז עליה הרב ז"ל, נראה שהוא אותה עובדא שהובאה בס' דגל מחנה אפרים ר"פ אמור, וז"ל, ידוע מאדוני אבי זקיני זללה"ה והיה מרגלא בפומיה תמיד על פסוק (משלי ט"ז) חמת מלך וכו' ואיש חכם יכפרנה, ואמר על מעשה שהיה בק"ק זסלב יצ"ו שהיה שם פחד גדול, עד שברח כבוד הרב המנוח מו"ה דוד אב"ד מאוסטרהא, ואא"ז ז"ל היה בק"ק קאמינקא, אמר שיהיה שם פחד קשה, ואמר על זה פירוש הפסוק הנ"ל, ושורש הדברים כי מפי הקדוש ברוך הוא יוצאין אותיות להנהגת העולם, וכשבא לעולמות מצטרפין האותיות לפי בחינת המקבלים הן לטב והן להיפוך ח"ו, וכשיש צדיק שהוא חכם, בעולם, ויודע האותיות שיצאו מפי הקדוש ברוך הוא אף על פי שהם מצטרפים חלילה שלא לטובה, יוכל להפוך הצירופים על ידי חכמתו ותפלתו, כמו להפוך מן מת, תם, ומן נגע ענג, הכל לפי האותיות של הגזר דין, וסיפר שכן עשה בזסלב, שראה שיצאו צירופים לא טובים, ועשה מהן צירופים אחרים, ונשאר רשימתן פחד, והבן זה כי זהו כלל גדול, עכ"ל. (מקור מים חיים פר' נח אות קנה) * שמעתי בשם הבעל שם טוב זללה"ה שפעם אחת היה רעש גדול בעיר, ויחרדו כל העם אשר במחנה מן הרעש, ואמר להם הבעש"ט זללה"ה אל ירע זאת בעיניכם, כי הרעש הוא שהאדון יצוה ליקח ערש לחפציו, וכן הוה, ונמצא שיש כח ביד המשכיל וחכם אמיתי, להפוך צירוף רע"ש לצירוף ער"ש עכ"ל. (אור המאיר פ' וירא)

צהר תעשה לתיבה (ו, טז) צהר אותיות רצה תיבת צהר יש בו ג' צרופים, צר"ה רצ"ה צה"ר, וכוונת הש"י שאמר לנח 'צהר תעשה' אל התיבה, שיהפך מן צרה רצה, ויהי צהר למתק דינין בשרשן כנ"ל. ובזה אמרו חז"ל צדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים (סוכה יד.). ונח לא הבין זה, או לא רצה, או לא יכול, וסבר צהר הוא חלון. ולכך ויפתח נח את חלון התיבה. דקשה הא לא נצטווה לעשות חלון רק א"ל צהר, וכי תימא דסבר כמאן דאמר צהר היינו חלון, א"כ קשה לאידך מאן דאמר דסבירא ליה צהר הוא אבן טוב ואיך נח עשה חלון. אלא שמע מינה דשניהם אמת. והיינו לסברת נח היה חלון, ובאמת הש"י צהר רמז כנ"ל. אמנם י"ל כי נח הבין כוונת הש"י למתק דינין בשרשן למצוא בו שרש חסד וכו', רק קודם שבא אברהם לא נמצא חסד בעולם, וזה שדרשו חז"ל, וימת תרח בחרן. עד אברהם היה חרון אף של מקום וכו', וכשבא אברהם בא חסד לעולם. (תולדות יעקב יוסף פרשת נח אות ג) * צהר. בין למאן דאמר חלון בין למאן דאמר אבן טוב יקשה למה אפקיה קרא בלשון צהר, ונראה בדרך שכתבנו לעיל דגדולים צדיקים שמהפכין מדת הדין לרחמים (ב"ר פע"ג ג'), והנה בדור המבול שנתגברו דינים דאלקים, ובפרט אלקי"ם מילוי ההי"ן בגימטריא צר"ה, וידוע ממקובלים ורבותינו הקדושים שכן הוא דרך הקודש לצדיקים לעשות צירופים אחרים לטוב, והנה בכאן שנתגברו הדינים דאלקים על העולם, היתה עת צרה לשונאי ישראל ולא היה באפשרי שינצל נח, אזי למדו השי"ת שיעשה מצר"ה צה"ר, וז"ש הכתוב צהר תעשה לתבה, ר"ל מתיבת צר"ה תעשה צה"ר, ולמה כך ומפרש ואל אמה תכלנה מלמעלה, אמ"ה ר"ת א'לקים מ'ילו"י ה'הין, תכלנה, דגש בלמ"ד כאלו נכתב תכללנה, כידוע משפט הדגש בכל מקום לכפל האות, והכוונה תכלל בתיבת צה"ר תיבת צר"ה הנזכר למעלה מצירוף אלקים מילוי ההי"ן, ומפרש עוד ופתח התב"ה בצדה תשים, ר"ל התחלת התבה תהיה בצד"י כמו תיבת צר"ה, רק תחתים ר"ל אותיות אחרים שהם מתחת הצד"י, שנים שלישים תעשה, השני לשלישי והשלישי לשני, והבן. (אגרא דכלה פרשת נח אות טז) על ידי לימוד התורה מהפך הצירופים צוהר תעשה לתיבה. פירוש שהצדיק על ידי תיבת התורה שלומד בה הוא מהפך הצרה לצהר. (נועם אלימלך פרשת נח) היפוך הצירופים לטובה הוא רצון ה' כתיב (שמואל - ב כ"ג, ג') צדיק מושל יראת אלהים ואמרו רז"ל מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזירה והוא מבטלה והקשה בזוהר הקדוש וכי קטרוגא דמארי איהו, ותירץ שם. אך בירור הדבר והבנתו הוא כי באמת הקודשא בריך הוא חפץ חסד הוא, שרצונו אינו רק טוב, אלא שהרשעים מהפכין מדת הרחמים למדת הדין, כי כן נתן הקודשא בריך הוא בידי בני אדם, ונמצא הרשעים הם הגורמים רעה ח"ו, אבל מפי עליון לא תצא הרעות רצה לומר שאינו חפץ בזה אלא הם העושים והגורמים להיפוך וכאלו הדבר נעשה שלא בחפצו כביכו"ל, והוא על ידי שמהפכין הצרופים, כי אמרת ה' צרופה כל אותיות התורה שבהם נברא הכל הוא צירופים, והרשעים עושים צירופים מבחי' דינים, ובא הצדיק ומהפך הצירופים לטובה אותיות הנ"ל בעצמם מתהפכין לטובה, נמצא הצדיק עושה בחפץ ורצון הבורא ב"ה, שחפץ חסד הוא, והרשעים הם שגרמו היפך חפצו ורצונו שהפכו למדת הדין והם היו קטרוגא דמאריה. וזהו מי מושל בי צדיק רצה לומר מי מביא הממשלה בי, הצדיק, כי הרשעים עשו היפך רצונו ודעתו כאלו אין הממשלה בידו ח"ו, אבל הצדיקים מהפכים האותיות כמו שהיא גנוזה ברצון שרצונו חפץ חסד הוא ונעשה כן וזהו הממשלה של הבורא ב"ה שמנהיג העולם כרצונו. (מאור עינים השמטות) על ידי תשובה מהפכים הצירופים לטוב צוהר תעשה לתיבה. יש לפרש על פי רמז כך דהנה צדיקים יש להם להפך מדת הדין למדת הרחמים על ידי שמהפכים התיבות לצרופים אחרים, ועושים מתיבת צרה ומהפכים לתיבת רצה, כמבואר בכוונת בין המצרים לכוין בתיבת רצה שתהפוך צרה לרצה, ובזה ממתיקים הגבורות לחסדים. יש עוד צירוף בתיבת צרה לתיבת צהר דהיינו שיעשה חסדים מגולים שיאיר ה' פניו לישראל ובאור פני מלך חיים, וזה הוא צהר תעשה לתיבה שיתהפכו תיבת צרה לצהר, ומפרש הכתוב על ידי מה, כי יש כח ביד הצדיקים להפוך מדת הדין לרחמים לעשות מצרה צהר, ומפרש הכתוב ואל אמה תכלנה מלמעלה דהיינו על ידי תשובה נהפך מדת הדין לרחמים. (מאור ושמש פרשת נח ד"ה צוהר) ידבק חלק אלקי שבו לפנימיות האור ששופע באותיות ועי"ז ישתנו הצירופים כשבא לאדם איזה צער על ידי צירופים לא טובים ר"ל, ידבק את חלקו חלק אלוהי שבו, אל האותיות, לפנימיות אור ששופע בתוכם, ויתפלל על זה, בהתדבקות אור אין סוף שבתוך האותיות ומגביה את הדבר למעלה, בעולמות חדשים שנבראו על ידם, ואז נשתנו הצירופים ונמתקו הדינים, ויכול לבטל כל גזרות רעות לגזרות טובות, וצריך לזה אמונה שלימה בהשגחות אלהות, שהכל בהשגחה אף דבר קטן, ומקיים 'בא אתה' כח אלקות שלך 'וכל ביתך' כחות גופניות 'אל התיבה' כנודע ממרן אלקי הבעש"ט. (נוצר חסד פ"ו ד"ה אותיות שמדברים) * שמעתי ממורי סוד המתקות דינים בשורשן היינו שימצא בדין וביסורים אלו שורש חסד, כי הגבורות בשורשן הם תכלית הטוב והחסד, כי הם קו המדה והצמצום, והמצר והגבול הטוב, לתת לכל בריה השפעת חיותו, כפי אשר יוכל שאת, שלא יתרבה ויגרום שבירה, וכן שלא יחטא ויאבד חלקו לעולם הבא, וכדומה הוא כולו טוב וחסד, ועל ידי שימצא האדם בדין זה שורש החסד ויקבל באהבה, אז נעשה באמת הכל חסד, ונמתק הדין בשורש חסד זה שמצא בו, כי על ידי זה נתעורר שרשי הגבורות, שהם כולם חסדים זכרים, משפיעים כל טוב, ובדין קל וחומר נמתקין הדינין בשרשן, כי הדינין בשרשן הכל טוב וחסד, ובהתפשטות נעשין מצרים, להצר ר"ל בצער ויסורין, וכשדנין קל וחומר, סתם דין שבש"ס, אזי נושאין הדינים המתפשטין קל וחומר, מה אם השורש שלי הוא כך טוב וחסד, מכל שכן אני שאין אני חלק של אלף אלפי אלפים מן אור הבהיר של השורש, מכל שכן שאהיה טוב, וזה עצמו ההרגש של החסד, אזי נעשה באמת חסד ורחמים. והקשה הרמב"ן איך על ידי תפלה נשתנה הגזר דין מרעה לטובה, וכי יש ח"ו שינוי רצון, וביותר המתפלל בעד חבירו, ותירץ מורי זללה"ה בשם רבו אחיהו השלני שעיקר התפלה למתק דין בשרשו, לקשר המלכות, דינא דמלכותא, בבינה, על ידי מסירות נפש, ושם הוא אדם אחר, ועליו לא נגזרה גזרה, ומורי זללה"ה ביארו יותר, כי הגזר דין הוא אותיות, ומפי הקדוש ברוך הוא אינו יוצא רק צירופים טובים רצה, יוד, עשר, תם, עין, וכשמתפשטין לערך המקבל נעשה ר"ל צירופים לא טובים, צרה, רעש או ערש, דוי, מת, עני, וכיוצא, והצדיק מעלה בתפלתו, ובדמעות עיניו נתעלין ונמתקין הדינין בשורשן, ונעשה אדם אחר, ומקבל הצירופים כמו שהן בשורשן רצה, עין טובה, וכיוצא, והבן הדברים. (לקט אמרי פנינים דר"ו ע"ד הובא במקור מים חיים פר' נח אות קנה) על תפילה מעלים החלולה לעולם הבינה ושם נהפכים הצירופים הענין איך שהצדיקים מבטלין בתפילתם כל גזרות קשות ורעות ומהפכין מדת הדין למדת הרחמים, ואין לומר ח"ו שיש שינוי למעלה, אך השי"ת יודע מה שעתיד להיות, ויודע שהצדיקים יתפללו אליו, ואפילו אם יודע השם יתברך שלא יתפללו אליו לבטל הגזרה, מכל מקום השם יתברך עושה את שלו, ובשעה שגוזר את הגזרה, אינו אומר רק ראשי תיבות, צירופי אותיות, כדי שכשיתפללו הצדיקים לבטל הגזרה, ויהיה הצירוף וראשי התיבות לטובה, לא יבטלו דבריו של השם יתברך, רק יקיימו דבריו של אותו הצירוף, שדבר השם יתברך יהיה לטובה, ולכך לפעמים השם יתברך גוזר גזרה, ולצדיקים הוא לטובה, ולרשעים הוא לרעה, בשביל שהשם יתברך גוזר גזרתו בצירוף אותיות, ולרשעים חל עליהם הדין, והצירוף מורה לרעה, אבל צדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים, ומורה הצירוף לטובה, וגם הרשעים אם יחזרו בתשובה יהפכו מדת הדין למדת הרחמים, ויהיה מורה הצירוף לטובה, וזה שאמר הכתוב (תהלים י"ח) 'האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה' וכו', וכן שמעתי בשם הריב"ש שהקשה בשלמא החולה בעצמו שמתפלל חוזר בתשובה, אלא אחרים שמתפללין בעד החולה האיך פועלים, ותירץ שהם מעלים את החולה למעלה, לעולם הבינה, ושם נמתקו הדינים, ונהפך הצירוף לטובה, ונעשה ראשי התיבות לטובה, כי כל גזרות השם יתברך בצירופי אותיות וכו'. (רב ייבי תהלים י"ח)