מירון. שר וגדול נפל בישראל, אבל כבד ירד על יושבי ארץ הקודש אחינו בני ישראל, פוקדי הציון הק' של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי בכלל, ועל אתרא קדישא מירון ותושביה בפרט עם הגיע הידיעה הקשה והמרה על פטירתו של הגאון הצדיק רבי מאיר זאב שטרן זצ"ל רבה של מירון ומרום הגליל במשך למעלה מיובל שנים עשרות שנים.

נסתלק לבית עולמו לדאבון לאחר מחלה קצרה ביום השב"ק 'שבת בראשית' ז"ך תשרי התשפ"ב לסדר "ויטע ה"א גן בעדן מקדם וישם שם את האדם" והוא בן פ"ב שנים.

בהסתלקותו נעקרה מעולמנו דמותו הכבירה של אחד מזקני הרבנים, גאון בעל שיעור קומה, עובד ה' ביראה, שזכה לכהן כרבה של אתרא קדישא כשישים וחמש שנה עוד בהיותו אברך צעיר בשנים.

מאז ועד הימים האחרונים לחייו הטביע חותמו על המוני הבאים בשעריו, ופעל גדולות ונצורות למען צביון המקום הקדוש כראוי וכיאה לו.

יחד עם זאת נודע כגאון גדול בתורה ובהוראה, כל רז לא אניס ליה, ש"ס וארבעה חלקי שולחן ערוך היו אצלו מונחים בקופסא, ידען מופלג בתורה וחסידות, ויד ושם לו בתורת הקבלה, אותו רכש בהתקרבו לגדולי המקובלים כמו הגאון המקובל רבי אשר זעליג מרגליות.

תפילותיו במקומו הקבוע בבית הכנסת שבהיכל הציון הק' היו תמיד ספוגים בדמעות כבן המתחטא לפני אביו, ולרבים חרוט היטב במדעם קולו בקודש שהיה משתפך בתפילותיו החמות בנוסח ויז'ניץ הלוהט, בעמדו ליד הסטנדר בפינתו השמאלית של הארון הקודש הקבוע בהיכל הציון הק' באתרא קדישא הדין.

רבה של מירון היה ידוע ומפורסם כחסיד אמת ודחיל חטאין, עניו ושפל רוח, וזכה לחביבות מיוחדת מגדולי וצדיקי הדור הקודם, ואיתם עמם המוני בני ישראל, שפגשוהו במהלך השנים בתפילות בציון הק', ואהבו לשמוע בצמא את דבריו המתוקים מדבש ונופת צופים.

ואלה תולדות

בהיותינו מתעדים את זכר גאוני וחכמי רומניה היה לנו הרב זצ"ל כמקור בלתי אכזב לסיפורים ולתולדות גאוניה וחכמיה ולא אחת היה מזמן אותנו לביתו שבמירון ברצותו להנחיל את המורשת לדורות הבאים, את סיפור חייו שמענו ממנו, ואנו מעבירים אותו ככתבו וכלשונו לקוראינו הנכבדים.

הגאון רבי מאיר זצ"ל נולד בעיר טמשוואר שברומניה בי"ג סיון תרצ"ו לאביו רבי משה שטרן ז"ל מחסידי ויז'ניץ.
משפחת שטרן, היו מגדולי וראשוני חסידי קאסוב, ממשפחתו של הגה"צ רבי מנחם מענדיל שטערן זצ"ל אבד"ק סיגעט והגלילות, בעל "דרך אמונה", שהיה מצאצאי הגה"ק רבי צבי הירש מטשארטקוב אביו של הגה"ק הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג ורבי פנחס בעל ה"הפלאה" זי"ע, ומתלמידי הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב והרה"ק רבי ישראל המגיד מקאז'ניץ זי"ע, ובשלושים שנותיו האחרונות דבק ברבינו הק' בעל "אהבת שלום" מקאסוב זי"ע.

כבר בימי ילדותו ת"ת בעיר טמשוואר הצטיין בכשרונותיו ועלה והתעלה מעל בני גילו בהתורה ויר"ש, ובלט בהתמדתו וחריצותו ובשקידתו בתורה.

הרב ז"ל היה זוכר היטב את ביקורו של הרה"ק ה"דמשק אליעזר" מויז'ניץ בעירם טמשוואר וזכר בערגה איך השתתף בתפילות הלוהטות ובשולחנותיו הטהורים.

אל ארץ חמדת אבות

בשנת תשי"א עלה עם אביו ומשפחתו לארץ ישראל.

בתחילה למד בישיבתו של כ"ק האדמו"ר הרח"מ מנדבורנה זצ"ל ביפו, ולאחמ"כ החל ללמוד בישיבת סערט ויז'ניץ ברח' ביל"ו בחיפה, אצל מורו ורבו המובהק מרן אדמו"ר בעל ה'מקור ברוך' מסערט ויז'ניץ זצ"ל אליו התקרב בכל ליבו ונפשו.

עם השתלבותו בישיבה הק' של הרבי מסערט וויז'ניץ היה לאחד מחשובי תלמידיה והיה לשם דבר ולתפארת הישיבה כמתמיד עצום ויגע בתורה ויר"ש צרופה, וכאשר ראה רבו ה"מקור ברוך" כי לפניו כלי מחזיק ברכה עמד מעליו והכה על קדקדו: גדל, גדל.

רבו עודדו ללמוד את מקצוע ההוראה והרב זצ"ל זכה ללמוד לפי הוראותיו בשקידה רבה, בסיימו עמד בכור המבחן אצל הרבי זי"ע במשך ג' שבועות כמה שעות בכל לילה.

הרב היה מציין כי הרבי זי"ע ערך הבחינות בע"פ ולא פתח ספר מעולם.

בשב"ק לאחר שהעניק לו את תעודת ההוראה ערך לכבודו "קדושא רבה" ברוב שמחתו על הצלחת תלמידו במבחן. ואז הורה לו לעלות לירושלים ולהבחן אצל הגאון רבי דוד שפרבר אבד"ק בראשוב ואצל הגה"ק רבי יודא'לה הורביץ מדז'קוב ועוד רבני ירושלים שהפליאו את ידיעותיו.

הגר"מ זצ"ל שכאמור נמנה על תלמידיו המובהקים של מרן ה'מקור ברוך' זצ"ל שקירב אותו בכל מאודו, שימש כאחד מכותבי 'תורתו' אמרות קדשו למען יעמדו לעד.

באותה תקופה זכה לקירוב מופלג ממורו ורבו ה"מקור ברוך" וזכה להתלוות אליו פעמים רבות כשהרבי מרעיף עליו מזיו קדושתו וידיעותיו.

תחילת דרכו ברבנות

בעידודו הרב של מורו ורבו מרן ה'מקור ברוך' זי"ע ובהשגחת פרטית מופלאה התמנה בהיותו צעיר לימים לכהן כרבה של אתרא קדישא מירון, ועל כך סיפר בעצמו לימים:

"היה זה בסוף חודש סיוון תשי"ח. בישוב 'כרם בן זמרא' שימש הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל, כמנהיג הקהילה, אולם הם חיפשו אחד שישמש כרב. כשהגיע הרב גץ באחד הימים לחיפה, שמע עלי ועל היתרי ההוראה שיש לי, וביקש ממני שאבוא לכהן אצלם ברבנות, כשעלי להדגיש ולציין שהייתי באותם בחור צעיר טרם מלאו לי עשרים שנה".

"מכיון שלא הכרתי את המקום, סיכמנו שביום חמישי הבא, ימתין לי הרב גץ בישוב 'עין זיתים'.

יש לציין גם שהתחבורה באותם ימים לא היתה כמו בימינו, וקשיי הדרך עמדו כנגד בכל עת מצוא. ירדתי ב'עין זיתים' והרב גץ הופיע כמסוכם, הושיבני על-ידו ולקחני למושב. הייתי איתם מיום חמישי עד מוצאי שבת, כשבמשך השבת ניסיתי להכיר את הישוב ואת בני המושב. אך במוצאי שבת ניגשתי אל הרב גץ והסברתי לו שאיני חש משיכה למקום, זה לא בשבילי ואיני מעוניין לכהן כאן כרב. למרות שכבר פורסם הדבר לא חששתי, מכיוון שהייתי כנה עם עצמי ולא רציתי לעשות דבר הנוגד לרוחי".

משיצא הגר"מ שטרן זצ"ל מהמושב, הרהר לעצמו:

היתכן שאני נמצא בסביבה זו ואיני נכנס למירון אל ציון הרשב"י? הרי להבדיל, זה כמו להיות בוינה ולא לחזות בפני הקיסר… "יצאתי מהמושב והושטתי ידי ל'טרמפ' בכביש השומם. לאחר מספר דקות עצר על-ידי רכב משטרתי והשוטר שאלני לאן פני מועדות, כששחתי לו שאני מעוניין להגיע למירון, העלה אותי על רכבו והובילני עד מירון.

'מירון, פה אשב כי אוויתיה'…

"אחרי תפילת מנחה בציון הקדוש, פניתי למכולות המיתולוגית במעלה ההר, שבאותם ימים היתה בבעלות ר' שמואל לוינגר ז"ל מוותיקי מירון. רכשתי בקבוק שתיה וביני לביני שח לי ר' שמואל לתומו, שמאז פטירתו של הרב טיקוצ'ינסקי זצ"ל לפני מספר שנים, אין כאן רב במירון ואנשי המושב תרים אחר רב ליישוב. הוא שאלני לשמי והתעניין אודותי, ואז
אמר לי: 'הרי יש כאן הונגרי'שע ורומינישע יודן, בוא ותשמש להם לרב!' באותה עת אמרתי לעצמי: 'מירון, זה כבר עניין אחר, פה אשב כי אוויתיה'…

המשיך רבה של מירון וסיפר: "ר' שמואל לוינגר בירר אלו היתרי הוראה יש לי, תוך שהוא מוסיף כי הוא מקווה שיש בידי גם היתר הוראה מאת הרבנות הראשית, שאם לא כן, תהיה בעיה מצד אנשי המושב…

עניתי לו: 'הן, יש לי היתר הוראה גם מהרבנות הראשית, מאת הרב הרצוג והרב ניסים'.

"במירון התגורר יהודי יקר ושמו ר' אברהם יעקב העלד, שמוכר היה כ'דער מירונ'ער שוחט', שהיה מגיע לפרקים להסתופף בחצר הקודש סערט ויז'ניץ בחיפה, מכיוון שהיה זה היישוב החסידי הקרוב ביותר באזור הזה. באותה תקופה, בבואו לחיפה שמע על בחור שיש לו היתר הוראה, והוא סיפר לידידיו שבדיוק בימים אלו הקהילה במירון מחפשת רב. כך נרקם השידוך…

הזמינו אותי לעשות כאן את השבת. לא רציתי לבוא לבד וביקשתי מהחברותא שלי שיבוא יחד אתי, שמו ר' שאול ויסבלום ז"ל הוא היה מבוגר ממני בכמה שנים וזקנו כבר היה מלא. לי טרם צמחה אפילו שערה אחת בזקן… כשנכנסנו בליל שבת לבית הכנסת, ניגשו אליו ונתנו לו 'שלום עליכם' וממני התעלמו…

ונמצא חן…

"בשבת בבוקר לאחר תפילת שחרית הייתי אמור לדרוש בפני הקהל. בקהילות ההונגריות נמסרת הדרשה לפני קריאת התורה, והגבאי הכריז שהרב מוזמן לדרוש. קמתי ממקומי והלכתי אל הבמה.

אני שומע לחשושי הפתעה: מה? זה הרב? חשבנו שהשני!… אבל כשהקב"ה רוצה… הוא נתן לי כל-כך הרבה חן בעיני השומעים ונעשתה כזאת עת רצון.

הדרשה מצאה חן בעיניהם והם רצו אותי בכל מאודם, עד כדי כך שתיכף ומיד ביקשו ממני לבוא לעוד שבת.

גם בשבת השניה 'אודך' היה אותו דבר. במוצאי השבת השניה ישבו אתי פרנסי הקהל ועשו אתי חוזה שאני נבחר כאן לרב"…

בברית הנישואין

בחודש כסלו תשי"ט, בא בקשרי שידוכין עם הרבנית תליט"א בת הרה"ח ר' אליהו הויער ז"ל מחיפה. שהיה איש ירא וחרד לדבר ד', מחשובי קהילתו של הגה"צ רבי אברהם יצחק קליין זצ"ל אב"ד נירנברג, שהתגורר בחיפה, והיה תלמידו של מרן המהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל.

את שבת העליה לתורה חגג בצילם של רבותיו הק' ה"אמרי חיים" וה"מקור ברוך" שנפשו יחד בשכונת אחוזה בחיפה,  בער"ש זכה ששני האחים הק' חבשו לו את עטרת השטריימל כמנהג. וכך גם היה בליל החתונה שהתקיימה ברמת ויז'ניץ בחיפה, כאשר את השבע ברכות בחופה אמר ה"אמרי חיים" ובסעודה אמר ה"מקור ברוך".

לשמחת החתונה הגיעו כלל תושבי מירון שהביאו מתנה נדירה לחתן רבם-הצעיר – ש"ס שלם שהיה בשנים ההם מצרך נדיר ביותר…

לאחר שנישא לרעייתו הרבנית פסיה שתבדלחט"א, הקדישה עצמה להיות לו לעזר וסיוע בכל מפעלותיו הרבים ומאז ועד יומו האחרון עמדה לימינו בלב ונפש חפיצה.

מסירות נפש לחינוך

עוד בהיותו אברך צעיר לימים מסר את נפשו למען צביון המושב ובעיקר לחינוך הדור הצעיר למענם עשה ככל שלאל ידו: "מלחמות רבות הייתי צריך לנהל במקום על החינוך הטהור. היינו צריכים לעשות נפשות מהיכן שרק יכולתי. ממירון, מיישובי הסביבה ואף מערים סמוכות. ממירון עצמה 'תלשתי' בכוח כעשרים בחורים, מבתים שלא היו חולמים לשלוח אותם לישיבות ושלחתי אותם לישיבות. הודות לכך כולם הקימו בתים לתפארת. בתים חרדיים. את בנות המושב ומכל האזור, עשיתי כל טצדקי לשלוח ל'בית יעקב', הוצאתי בנות שכבר נרשמו לסמינרים כלליים והשפעתי עליהן ללכת ל'בית יעקב'. כמובן שהדבר לא נסלח לי בשעתו, אך כיום אני רואה את הפירות של עבודתי מאז. ב"ה כל הבנות שהצלחתי לשלוח ל'בית יעקב', אחת אחת, הקימה בית חרדי למופת, בנים ובני בנים הולכים בדרך התורה והמצוות".

במסירות נפש של ממש הקים הגר"מ שטרן זצ"ל את התלמוד תורה במירון ועל כך סיפר: "כפי שכבר הקדמתי בפתח הדברים, כשבאתי לכאן בשנת תשי"ח, הייתי בבחינת 'אדם הראשון'… הישוב מירון היה מסונף לתנועת 'הפועל המזרחי', ואני באתי מחינוך חסידי מובהק, מישיבה חסידית טהורה. הישוב כאן במירון היה מורכב כמעט במאה אחוז מיהודים חמים
'ערליכע יודן' שבאו מקהילות הונגריות חרדיות.

כאן בארץ, 'המזרחי' השתלט עליהם ועשיתי כל מה שיכולתי למנוע זאת. המבחן האמיתי הגיע, כשהבנים שלי גדלו.

הקב"ה ברך אותי בשמונה בנים ובת אחת. כשהגיע הזמן לשלוח את הבנים לגן, היו בידי שתי ברירות: או לשלוח אותם לחינוך מעורב או לארוז את ה'פעקלאך' ולחזור למרכז הארץ, לירושלים או בני ברק, ולגור בין יהודים חרדים כמוני.

"בחרתי באפשרות שלישית ופתחתי תלמוד תורה בעצמי. בהשגחה פרטית, בדיוק באותם ימים הגיע ארצה מרן אדמו"ר בעל 'נועם אליעזר' זצ"ל מסקולען, שבא לכאן לקרב את לבות אחינו בני ישראל יוצאי הפזורה הרומנית. הם גרו בערים כמו קרית שמונה, נצרת עילית ועוד. משמים חננו אותי בלשון לימודים, והרבי מסקולען ביקשני לבוא לסייע לו. נסעתי אתו ממקום למקום, הוא דרש לפניהם ואני הייתי המנחה והפותח. כך נוצרה בינינו קרבת לבבות".

הת"ת במירון…

הריקוד לרגל הקמת "באחד הימים הגעתי למעונו בעיר הקודש צפת, בביתו של ר' אנשיל'ע צפתע'ר שוחט. הרבי מסקולען הסב לסעודת ראש חודש וחיכיתי לסיום הסעודה.

משסיים את הסעודה, ניגשתי אליו וסיפרתי לו מה קורה כאן: 'רבי אני נמצא במיצר! אני חייב לפתוח תלמוד תורה במירון לילדים שלי כדי לתת להם חינוך חרדי כדבעי, כמו שאבא שלי חינך אותי. אני צריך חינוך חרדי כאוויר לנשימה, אחרת אצטרך לעזוב את מירון'. הרבי התפעל מהרעיון לפתוח תלמוד תורה ליד הציון הקדוש של רשב"י ונענה לאתגר, כשהוא עוזר לי לפתוח את הת"ת. לא אשכח עד היום, שכשיצאה ההחלטה הסופית להקים תלמוד תורה חרדי במירון, התמלא מרן האדמו"ר מסקולען זצוק"ל שמחה רבה, ויצא בפרץ של ריקוד ושמחה לרגל הקמת התלמוד תורה — הרבי קרא לילדי הת"ת: "ר' שימענ'ס קינדער" – ילדי הרשב"י.

"בסייעתא דשמיא ה'חיידר' במירון הצליח מאד והיה המוצלח ביותר בכל האזור, עד ששלחו אליו תלמידים מצפת… עד כמה היה שמו הטוב של הת"ת מהדהד למרחקים, תעיד העבודה הבאה: כשמרן הרה"ק ה'בית ישראל' זי"ע מגור, היה מגיע לנפוש בימות הקיץ על הר הכרמל בחיפה, היה מגיע פעמיים בשבוע למירון לשהות בקרב התלמידים בעת תפילת שחרית. מרן ה'בית ישראל' היה עומד על עמדו שעה ארוכה ומאזין לתפילת צעירי הצאן. הוא ידע על זמן התפילה והיה
מתייצב בשעה היעודה, כמובן שזה רק הוסיף עונג רב ונופך לשמו ושמעו הטוב של התלמוד-תורה".

שומר משמרת הקודש בציון הק'

רב חלקו של הגר"מ שטרן זצ"ל בצביון הציון הק', כשבאותם שנים עדיין לא היו כלל מחיצות בין הגברים לנשים ברחבת הקבר, והרב שטרן פעל לקביעת המחיצות בחצר הציון, כפי שסיפר בעצמו:

"כשהגעתי לכאן לא היו מחיצות כלל להפריד בין גברים לנשים. כל השנים עבדנו להקים מחיצות, היות ולא היה שייך להתפלל ככה, הרי זו הלכה מפורשת בשולחן ערוך, אולם תמיד נתקלנו במלחמות קשות".

"כל פרט שדרש סידור וייעול, היה דורש מאמצים עילאיים. היו כאן משפחות שלמות ששהו בציון ביום ל"ג בעומר, שהיו להן מקומות קבועים בתוך הציון וכולן הזהירו אותי מפני מאבקים קשים. למרות זאת החלטתי להקים את המחיצות בל"ג בעומר של אחת השנים ולראות אם הצעד יעבור בשלום. היו לזה כמובן מתנגדים, אך כנגדם היו שותפים למצווה נשגבה זו, כמו רבי ישעיה אשר זליג מרגליות, רבי זלמן בריזל ורבי שמעון קליין. ברוך ד', לא התעוררו מאבקים מיוחדים ומאז ועד עתה נשארו המחיצות ואף סודרו באופן ראוי".

כמו כן עמד על המשמר ולא הרשה לפרוץ פרצות בכל מושב מירון, ניהל מלחמה עקבית כנגד פתיחת בית קולנוע במירון, ובריכה וכדו' כשהוא מקבל גיבוי למאבקיו על קדושת המקום מכל גדולי ישראל, ואכן זכה לעצור בעד בנגף וכל תוכניות הזדון שקעו בתהום הנשיה.

כן לחם את מלחמתו של הרשב"י, בחקר האמת והזמת השמועות אודות קברים דמיוניים במעלה ההר בואכה הציון הקדוש, בבחינת "טיהר את העיר טבריה", לא אחת התבטא באוזנינו כי חקר ודרש בנושא וקיבל מרבותיו ובמיוחד מהריא"ז מרגליות מאנשי מירון של מעלה, כי הדרך העולה לציון ברינה נקייה מכל חשש טומאה, ואיסור חמור להוציא לעז על אתרא קדישא ועל הדרכים המובילים לציון הקודש ועל העולים להתפלל בציון הרשב"י.

קשור לכבשנה של ויז'ניץ

היה קשור בלו"נ לאדמו"רי בית ויז'ניץ האחים הק' האמרי חיים מויז'ניץ וה'מקור ברוך' מסערט ויז'ניץ. כחסיד מובהק לאדמו"ר בעל 'אמרי חיים' זי"ע מויז'ניץ, שכידוע היה דבוק בכל נימי נפשו ולבבו בקדושת התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, זכה הגר"מ שטרן לקבל אותות חיבה והערכה מיוחדים, בעקבות הרבנות ביישוב שהזכרת שמו בלבד גרמה למרן ה'אמרי חיים' להתפרץ ברגשי קודש ובדמעות שליש.

האיר השחר עד שבמירון?!

"בכל פעם שהגעתי לשהות בצל קדשו של מרן ה'אמרי חיים'", היה מספר רבה של מירון בהתרגשות, "היה הרבי מקפיד שיזכירו את שמי כ'מירונ'ער רב'.

פעם כיבד אותי המשמש-בקודש ללא הקדמת התיאור הזה והרבי ה'אמרי חיים' גער בו וביקש שיכריז תיכף עם הביטוי 'מירון'… היתה זו מעין הזכרה כדוגמת 'הרואה אומר ברקאי'.

עוד הוסיף וסיפר: "שנה אחת כשהייתי בויז'ניץ ביום ב' סיון, יומא דהילולא רבה של מרן בעל 'אהבת ישראל' זי"ע, עמדתי על הפראנצ'עס וזאת למרות שכבר שימשתי כרב במירון. בשולחן המזרח הסבו האחים הקדושים, מרנן ה'אמרי חיים' וה'מקור ברוך',

ובן אחיהם, הרה"ק רבי חיים יהודה מאיר מווישווא זי"ע. משהבחינו בי הצדיקים, ביקשו מהמשמשים להזכיר את שמי, כשהם מזכירים את הישוב בו אני מתגורר, 'מירון' 'מירון', דבר שהזכיר להם באחת אתהאי אתרא קדישא".

עדות חיה סיפר רבה של מירון, מה שראו עיניו ולא זר, כמה גדלה דביקותם של צדיקי בית ויז'ניץ בציון הקדוש. "בדרך כלל, כשהיה מרן ה'אמרי חיים' נוסע להרי הגליל, היה עובר בדרכו בחיפה ולוקח עמו את אחיו אהובו מרן ה'מקור ברוך', וכך נסעו האחים הקדושים יחדיו. בשנת תשט"ו בערב ל"ג בעומר,

כשמרן ה'מקור ברוך' התגורר עדיין ברח' בילו, הגיע לפתע מרן ה'אמרי חיים' במונית, עלה לביתו של אחיו הק' ואמר לו: 'ברודער, איך האב געלאזט אקסטער, איין פלאץ זאלסט קומען מיט מיר קיין מירון' )השארתי מקום מיוחד עבורך שתבוא עמי למירון(. מרן ה'מקור ברוך' החל להצטדק בכנות שאין לו את הכוחות לנסוע, אך מרן ה'אמרי חיים' התעקש שייסע, באמרו שכבר הכין לו מקום נוח והודיע נחרצות לרבנית שתכין לרבי את דבריו הנחוצים לו לנסיעה…

"אנחנו הבחורים שנכחנו בבית המדרש ברח' בילו, משראינו את ה'אמרי חיים' עולה לבית אחיו ה'מקור ברוך', עלינו גם אנחנו בעקבותיו וכך זכינו לשמוע את שיח הצדיקים, וכעת משראינו את הצדיקים יוצאים לדרך, לקחנו גם אנו מונית ונסענו בעקבותיהם. משהגענו למירון, לאחר שהתפללו תפילת ערבית וספירת העומר בנעימה יתירה, העמידו שני כסאות בסמוך לכביש בצומת הראשית בכניסה למושב והקהל הקדוש שהתאסף סביבם שם בהמוניו עברו לפניהם לברכה ולישועה.

"לאחר מכן עלו האחים הקדושים ברגלם לציון הקדוש, יחד עם הקהל הגדול שסיבבם כחומה. על אם הדרך פתח מרן ה'מקור ברוך' ואמר לאחיו מרן ה'אמרי חיים': 'ברודער, יהודים מתאמצים כל-כך ומסרכים רגליהם במסירות לעלות את ההר לאתרא קדישא, כל הדרך הזאת היא כולו אמונה, כולו אמונה!' בהיותם על הציון, העתירו הצדיקים בתפילה שעה ארוכה וירדו לאכסניה.

הבכי של הרבי…

"ה'אמרי חיים' עלה שוב לציון בחצות הלילה, אך ה'מקור ברוך' מפאת חולשתו לא עלה בלילה. בבוקר לאחר שהתפלל תפילת שחרית בבית האכסניה, עלה לציון הקדוש כשהוא נסמך בידיו הקדושות עלי ועל הרה"ח ר' גבריאל יוסף שכטר ז"ל, בהגיעו לציון הקדוש, אחזו רטט של התרגשות וכשעמד בציון בכה בכיות נוראות.

יכולני להעיד, שלמרות שעמדנו שנינו משני צדדיו לשמור על גופו הטהור והחלוש של מרן ה'מקור ברוך', לבל יידחף חלילה על ידי קהל ההמונים, ועל אף שהיינו טרודים בדוחק העצום שהעיק על כולם, עם כל זה, כח בכייתו של הרבי, גרם לנו כמו לשאר הנוכחים לפרוץ בבכי עז ללא שום גוזמא"…

בעל ה'שפע חיים' זי"ע מצאנז

מלבד התקשרותו לאדמור"י בית ויז'ניץ היו לו קשרים ענפים עם כל גדולי הצדיקים האדמורי"ם והרבנים שהיו באים לאתרא קדישא מירון, כשרבים מהם זכה לארח במעונו. זכה הגר"מ שטרן שבמרוצת השנים התארחו בביתו גדולי ומאור הדור, בשבתות ובימות החול, לעתים אף לתקופות ארוכות, ועל כך סיפר: "למעשה, אין כמעט גדולי הדור מאותה תקופה, שלא היו אצלי בבית, מכיוון שלא היה תחליף במקום אחר.

גם מרן אדמו"ר בעל 'שפע חיים' זי"ע מצאנז, היה מתארח אצלי רבות ולן בלילה בביתי. סיפור מופלא ביותר התרחש בשבת שממחרת יום הכיפורים תשכ"ה. ביום שישי, ערב שבת שבין יום הכיפורים לסוכות, שלח מרן ה'שפע חיים' לפני תפילת שחרית, להודיע לרבנית כי בדעתו לנסוע לשבת קודש למירון… מובן מאליו גודל התדהמה שהותירה הודעה מפתיעה זו, שכן עדיין לא הכינו שום מקום אכסניה ושאר הצרכים.

ברם, הדבר יצא אל הפועל, כשהמשב"ק המסור הרה"ח ר' יהושע וייצנבלום ז"ל אירגן את כל הנצרך על הצד היותר טוב, ומרן ה'שפע חיים' נסע בלווית מנין מצומצם והתאכסן אצל אחד הדיירים בכפר מירון. כל התפילות ועריכת השולחן היו בכפר, ורק השולחן הטהור של עת רעוא דרעוין נערך במבנה ציון הרשב"י, בהיכל ציונו של התנא רבי אלעזר בן רבי שמעון. את הספרים להכנת הפלפול, שלח הרבי מצאנז את הרה"ח ר' שמשון שמעיה להביא מביתי, היות ובכל הכפר לא היו ספרים מעין אלו שהרבי היה צריך…"

כמו כן, בין הרבנים והאדמורי"ם שאיוו להם את ביתו למקום מנוחה והתעלות היו הצדיקים: רבותיו מויזניץ ה"אמרי חיים" וה"מקור ברוך" וה"ישועות משה", ה"כנסת מרדכי" מסדיגורה, ובנו ה"עקבי אבירים" מסדיגורה, הקרמ"מ מלעלוב, ה"נתיבות שלום" מסלונים, האדמו"ר מסטריקוב. זכרונם לברכה.

בחודש אדר תשע"ג שיכל את בנו הרה"צ רבי ישראל שטרן, האדמו"ר מנעשכיז זצ"ל לאחר שלקה במחלה קשה, וקיבל עליו את הדין באהבה ובאמונה.

במהלך חג הסוכות האחרון נחלש הרב דמירון ואושפז בבית החולים בצפת, במהלך השבת האחרונה – ז"ך תשרי התשפ"ג חלה הידרדרות במצבו והשיב את נשמתו לבוראה ויוצרה. מסע הלוויתו התקיים בליל מוצאי מנוחה באתרא קדישא מירון שם נטמן בחלקה מיוחדת בביה"ח המקומי שקנה בחייו.

זכה והותיר אחריו דור ישרים מבורך, בנו בכורו הגאון הצדיק הרב טוביה רב בית המדרש 'תפארת איתמר' שהוכתר לממלא מקומו ברבנות אתרא קדישא מירון, הגאון הרב אליהו, רב קהילת 'מאורי אור' ברחובות, הגאון רבי אלעזר, רב קהילת 'מאורי אור' באשדוד, וחבר בד"ץ 'קהילות', הגאון רבי שמעון, האדמו"ר מליז'נסק במונסי, המשפיע הגה"צ הרב ברוך משפיע במאנסי, הגאון רבי חיים, משפיע בישיבת בית ישראל ודמשק אליעזר ויז'ניץ.

עם מוסדות שטפנשט

קשר מיוחד היה לרבה של מירון עם 'מוסדות שטפנשט' ואף זכינו שכבוד הרב דמירון יעמוד בנשיאות וראש כוללנו ללימוד תורת הח-ן, ויזריח מאורו על הרבנים החשובים לומדי הכולל, ואף מינה במינוי אישי את בנו בכורו ומ"מ כראש הכולל ללימוד תורת הח-ן והזוה"ק בכוללינו בגבעתיים, סמוך ונראה לציון הרה"ק משטפנשט, כן זכינו להארת פניו המיוחדת להיותו שליח נאמן להעתיר ולהתפלל ולהתחנן בעד תומכי המוסדות שביקשו להתברך באתרא קדישא מירון, ולא אחת אף העניק לנו בטוב ליבו כסגולה לרפואה והצלחה 'שמן משחת קודש' שדלק על ידו הציון הקודש, אשר כידוע מהסבא קדישא מרוז'ין ובנו הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב, שהתבטאו כי שמן שדלק בציון הרשב"י סגולתו קודש לרפואה ולשמירה.

כמו כן בעת שזכינו לערוך במכון שטפנשט ספר מיוחד 'עלי זבח – חלאקה' לכבוד שמחת התגלחת לבנו של רב קהל שטפנשט שליט"א, ולחגוג ברוב עם בחצר היכלא דרשב"י את השמחה הגדולה, הטריח הרב עצמו במיוחד למשך שעה ארוכה לחגוג ולשמוח יחד עם עשרות ילדי החלאקה שהצטרפו לחגיגה הגדולה שנערכה במוצאי איסרו חג הסוכות, ואז התבטא ואמר שיש לו הרגשה של שמחה והתעלות כביום הילולותו של הרשב"י – ל"ג בעומר ממש, וכל אימת שהגענו למירון ולביתו להתועדויות ולהתכנסויות מיוחדות, ולשיחות חיזוק לתלמידי הת"ת שטפנשט, היה מזכיר לטובה את אותו מאורע מיוחד שנערך בחצר מערת הרשב"י, ואף זכינו למכתב קודש מיוחד אותו העניק וכתב במיוחד לרגל הוצאת הספר עלי זבח – חלאקה.

התפילה של רשב"י

הרב זצ"ל התבטא בפנינו כי תפילתו היחידה אותה חיבר התנא הרשב"י, היא תפילת 'בריך שמיה' לאומרה בעת פתיחת הארון, בכתבו כמה דברים גבוהים ניתן לפעול בעת פתיחת ההיכל וארון הקודש, ואף ביקש לערוך תפילה זו ביחד עם ילדי הת"ת, ונתן בידינו כמה העתקים מתפילה נוראה זו, לחלקה ביעקב ולהפיצה בישראל, כסגולה להוושע בישועת עולמים.

יהי זכרו המבורך מליץ יושר בעד כל עם ישראל, ועתה בהיותו יושב בהיכלא של התנא האלוקי רשב"י בגן עדן מקדם, יוכל להיות מליץ יושר בעד כולנו לישועת עולמים אכיה"ר. תהא נפשו צרורה בצרור החיים ויקיצו וירננו שוכני עפר והוא בתוכם בב"א.

הפוסט בד"ה: הלך לעולמו רבה של מירון שעמד 20 שנה בקשר אמיץ עם שטפנשט הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

בעקבות קווים ששרטטנו לדמותו של הרה"ק רבי זלמן לייב ברז"ל שעמד בראש עדת החסידים בטבריה בין השנים תקפ"ג – תרי"ג, התגלה פרשת ההשמטה מההיסטוריה של כולל וואהלין ושמו הטוב של רבי זלמן לייב עצמו.

התברר כי עמידתו בראש עדת החסידים הנמנים על כולל וואהלין, העמידה אותו בפינה שלא נסקרה כראוי ע"י כותבי העיתים כמו הרב אהרן סורסקי בספרו "יסוד המעלה" לתולדות החסידים בארה"ק, הספר שהופיע לפני יותר משני עשורים והתיימר להציג בפירוט רב את תולדותיהם של הצדיקים והחסידים מעליית החסידים הראשונה ואחריה, אך דא עקא שבמשך כל דפי הספר, בחר הכותב הנכבד להתעלם בצורה מכאיבה מהצדיקים ראשי ו"תקיפי ארעא ישראל" כמו הרה"ק רבי יעקב שמשון משפיטווקא והרה"ק רבי זאב וואלף מטשארני-אוסטראה והרה"ק רבי זלמן לייב נשוא מאמרינו, וכל זאת רק בגין היותם נמנים על ראשי ומייסדי כולל וואהלין?! אתמהה.

הגיע הזמן לנקות את האבק מדפי ההיסטוריה שניסו להשכיח מאיתנו ולהזכיר את זכותם הגדולה של הצדיקים בכלל ופעילות כולל וואהלין בפרט.

יש לציין את השתלשלות הקמת הכוללים והשתייכותם לנשיאות צדיקי הגולה, וכדלהלן, בראש כולל וואהלין להחזקת עניי ארה"ק עמדו הרה"ק מאפטא והרה"ק מרוז'ין, לאחמ"כ נפרדו אנשי רייסען (רוסיה) ופתחו כולל נפרד להחזיק את עניי ארץ ישראל מיוצאי רייסען שעמד תחת נשיאותם של מרנן צדיקי בית לעכוביטש וסלונים זיע"א, לימים כאשר יוצאי ארץ רומניה טענו שמקפחים את חלקם בחלוקה פתחו אף הם כולל 'רומניה' ואח"כ כולל 'בסרביה', נושא מרתק זה ראוי למאמר נפרד ומקיף שישפוך אור על ההיסטוריה של הכוללים ועל חשיבות החזקת עניי ארץ הקודש בעיני רבוה"ק שבגולה.

לפנינו מאמרו המושלם והמפורט של החוקר המצויין הרב יצחק אלפסי הי"ו (ירפאהו השם ויחלימהו) בספרו 'החסידות וארץ ישראל' בו שופך אור על הרה"ק רבי זלמן לייב בטבריה זצוק"ל ועל תקופת עומדו בראש עדת החסידים.

רבי יקותיאל זלמן יהודה ליב אבי משפחת ברז"ל

חסד אנו עושים עם רבי יקותיאל זלמן יהודה ליב שעמד בראש הכולל החסידי של "כולל וואהלין" בטבריה ושמו כמו נשכח מכותבי תולדות הישוב בארץ ישראל…שכתבו בערכו כדוגמא: "…מחכמי ורבני האשכנזים בטבריה במחצית המאה הי"ט. היה בין החתומים על העצומה נגד הריפורמה בשנת תר"ו. פרטים נוספים עליו בלתי ידועים". זה הכל, ואוי לאותה בושה. בינתיים התוודעתי לבני משפחת ברזל, שאינם אלא: בני ר' זלמן ליב, שכך היה קרוי בפי העם ומהם קבלתי פרטים רבים על אבי המשפחה הדגול ומעתה ימצא את מקומו הראוי בתולדות הישוב וסוף הכבוד לבוא.

תחילה עלי להבהיר: היו בטבריה שני כוללים של חסידים. כולל רייסין, מייסודו של רבי אברהם מקאליסק. עסקני הכולל הזה זכו לתיאור מלא של אישיותם בספרו של ידידי הרב אהרן סורסקי "יסוד המעלה" חלק ראשון, ואילו בני הכולל השני – כולל וואהלין – לא זכו שייכתב עליהם ספר מיוחד, ורבים כמו גם נושא מאמרנו, נשארו בבחינת נעלמים. את הכולל הוואהליני הקים רבי יעקב שמשון משיפיטובקה – (עיין בערכו). לא נדע מתי בדיוק הוקם הכולל הזה, אבל שליחו, רבי אפרים פישל מזאסלב, יצא בשנת תקנ"ד לפולין והוא שארגן את תמיכתם הנלהבת של צדיקי פולין: רבי מרדכי מנסכיז, ה"חוזה" מלובלין ורבי ישראל מקוז'ניץ בכולל הזה. [ראה גם במאמר על רבי זאב וולף מטשרני אוסטרהא].

שרבי יעקב שמשון משיפיטובקה הקים את הכולל הוואהליני, אפשר גם לראות מן העובדא שרבי אהרן סורסקי מתעלם ממנו לחלוטין ואם כן אין הוא שייך לכולל רייסין. רבי יעקב שמשון מתנצל בפני רבי ברוך ממז'בוז על הקמת הכולל הזה, במכתב מלא התנצלות שנשלח אליו וכאמור יש המפקפקים באמיתותו. רבי יעקב שמשון נפטר בג' סיון תקס"א ואז מילא את מקומו רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא, רבו של רבי מנחם מנדל מקוסוב. רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא (ויש לתקן בספרו החדש של רבי מאיר הלחמי, בהקדמה של אביו: הוא שעלה לארץ ישראל ולא רבי בנימין זאב וולף מזבארז', בנו של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב) נפטר בשנת תקפ"ג ואז מילא את מקומו כראש הכולל נושא מאמרנו, רבי יקותיאל יהודה זלמן ליב, כפי שנראה מחתימותיו ומהמכתבים הבאים ששלח כולל הפקידים והאמרכלים מאמסטרדם.

מסורת המשפחה מספרת שרבי זלמן ליב נולד בשנת תקל"ו (בעיר קיטוב. בספר 'החסידות' כתבתי תקכ"ח). אביו, רבי ישכר דוב (ולא רבי צבי הירש) היה בן בתו של ה"נודע ביהודה" – מסורת החייבת לדעתי בדיקה, שכן כותבי תולדות הנודע ביהודה אינם מכירים נכד שכזה והרי רבי זלמן ליב, הנין, נולד עוד בחיי ה"נודע ביהודה" שנפטר בשנת תקנ"ג, אילו היה רבי זלמן ליב נינו של ה"נודע ביהודה", היה בוודאי טורח לציין זאת באחת מחתימותיו. על תולדותיו בטרם עלה ארצה, כותב לי נחום ברזל ואני מביא את הדברים בלשונו:

"מילדותו הכירוהו כילד פלא, כי הצטיין מאוד בלמודיו ובצעירותו כבר יצא שמו גאון ותפארת בתור גדול בתורה, ביראה, בחסידות ובמדות תרומיות. הוא היה חברו ועמיתו של הרה"צ רבי מנחם מענדל מקוסוב, מיסד שושלת חסידי קוסוב וויזניץ, שניהם יחד היו תלמידיו המובחרים והמובהקים של הרבי רבי זאב וועלוויל מטשרנואוסטרה ז"ל, תלמיד המגיד הגדול ממזריטש. והוא, רבי זלמן לייב, לא רצה בשום אופן לקבל עליו את התואר רבי של חסידים שאנשי הסביבה בהסכמת הצדיקים הגדולים שבדור בקשו לקבל אותו עליהם.

בהיותו בן חמש עשרה שנה, בשנת תקנ"א, בא בברית הנישואין עם אשתו הילדה המפורסמת ביופי ובטוהר המדות רחל בת הגביר המפורסם בנש"ק רבי מאיר האייער מסערעט בוקובינה.

משך שלש שנים אכל על שולחן חותנו הגביר והתמסר בשקידה נפלאה ללמוד התורה והתנהגות חסידית. פעם הלך בשוק שקוע ברעיונותיו הקדושים ונאבד ממנו ארנק עם כסף וזה בלבל אותו קצת. אז בא הביתה ופנה תיכף לאשתו המחוכמת: "רחלה", נאבד ממני ארנק כסף וזה השפיע לבלבל את מוחי ולכן החלטתי: אם כסף יכול להשפיע על מוחי אני מוכרח לעלות לארה"ק, ששם יוכל מוחי להיות שקוע רק בדברי תורה וקדושה ושום דבר לא יוכל לבלבל אותי ובכן אני פונה אליך בשאלה: מה אעשה? בחו"ל איני יכול להשאר, אולם אני לוקח בחשבון שאת אשה צעירה מאוד ושמה קשים קצת החיים הגשמיים, וגם לא תוכלי להשיג לך חברות כמוך ולכן את צריכה להחליט מה לעשות. ענתה לו: זלמינקע, איך בין מקבל דיר צו פאָלגן אין אַלע אומזיכטן, אבי מיט דיר צוזַאמען, מיין בעסטער פאַרגעניגן וועט זיין אַז דוּ וועסט זיך קענען פיהרן דיין הייליגן וועג איידער אַלע גשמיותדיקע פאָרגעניגן אין חוץ לארץ", ("אני מקבלת עלי לשמוע בקולך בכל הענינים ובלבד שאהיה אתך ביחד, הסיפוק הגדול ביותר שלי יהיה, אם תוכל לנהוג בדרכך הקדושה, יותר מכל הסיפוקים הגשמיים שבחוץ לארץ") אמר לה רבי זלמן לייב:

"תהי מבורכת מאלקים ואנשים" ואני מבטיחך שבארצנו הקדושה תפקדי ללדת בנים ובנות, ועוד תוכלי לראות דורות ישרים יבורכו. בעזרת השי"ת אנחנו נוסעים בשעה טובה ומוצלחת. תיכף התחילו להתכונן לנסיעה ונסעו דרך קושטא בספינת רוח ומשוטים משך חצי שנה על הים עד הגיעם לחוף עכו, משם המשיכו דרכם לעיה"ק טבריא. שמה גר האדמו"ר מקאליסק ולשם הי' מיועד הרבי רבי וועלוויל הנ"ל – מטשרני-אוסטרהא – לבא ולהתיישב".

רבי זאב וולף הגיע לארץ בתשרי בשנת תקנ"ט והצטרף לכולל של רבי יעקב שמשון משיפיטובקה (ועל כן לא זכה גם הוא להזכר כערך בספרו של רבי אהרן סורסקי). כאמור, אף מילא את מקומו משנת תקס"א ועד לשנת תקפ"ג. סביר להניח שרבי זלמן ליב עלה לארץ עם רבו הנזכר בשנת תקנ"ט ועדיין הוא צעיר מאוד לימים. כך כתבתי גם בספר "החסידות מדור לדור".

לפי מסורת המשפחה, והדבר אפשרי, הלך רבי זלמן ליב ל"שולחנו" של רבי אברהם מקאליסק שעמד בראש הישוב הטברייני (ולא אל רבו?), אלא שהתיישב בסוף השולחן, כדי שאיש לא יכירו, שהרי עשה זאת ב"סעודה שלישית" בשעת דמדומים, אולם לא היה דבר נסתר מרבי אברהם והוא קרא לאברך הצעיר: "אברך בוא הנה" (יונגע מאן קום אהער).
"הקליסקער הושיבו לימינו והמנהג היה שהיו מגישים לשולחן תרנגולת ממולאת, והרבי בעצמו היה מחלק לחבריא וכשהכניסו את הקערה עם התרנגולת והעמידו אותה לפני הרבי כרגיל, מסרה הקליסקער הקדוש לרבי זלמן לייב ואמר לו: נא, טהייל דו, אין איך מאך דיך פאַר א פיהרער פון דער חבריא אין בעל הבית אויף דעם ארץ ישראל געלד כל ימי חייך. (תחלק אתה, אני עושה אותך למנהיג החבריא ובעל הבית על "כספי ארץ ישראל" כל ימי חייך"). אחרי זמן קצר הגיע גם הרבי רבי וועלוויל, ורבי זלמן לייב אתם, ניהלו יחד את השולחן והתקרבו יחד בלב אחד כאיש אחד ובכל ענייני ארה"ק חתמו שלשתם יחד הקדוש מקאליסק, השני רבי וועלוויל והשלישי רבי זלמן ליב.

אמנם למען האמת רבי יקותיאל יהודה זלמן ליב, לא חתם על אף מסמך יחד עם רבי אברהם מקאליסק ומכתבים ממנו יש לנו למכביר. גם רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא לא חתם עם רבי אברהם מקאליסק, כי אכן שני כוללים הם והכולל של ואהלין לא זכה לפרסום ומכתבי השנים מכולל ואהלין עבור הכולל "שלהם" לא נשתמרו. לפיכך, גם את הסיפור הבא, ואנו מביאים גם אותו בלשונו של ר' נחום, אנו מביאים באותה הסתייגות:

"מקובל שביום פטירתו – של רבי אברהם מקאליסק – ציווה לעשות לו אמבטי' ולרבי זלמן ליב, תלמידו המובהק, אמר שיילך לטבול בים כנרת ואח"כ שיכנס למטתו, וישב ישיבה מזרחית, והניח ראשו – רבי אברהם מקאליסק – על ברכי רבי זלמן ליב והרים את שתי ידיו ואמר: "האדרת והאמונה לחי עולמים"; והוסיף להרים את הידיים באומרו: "הבינה והברכה לחי עולמים", והוסיף להרים את הידיים ואמר: "הגאוה והגדולה לחי עולמים". בחדר שרר פחד איום ואף אחד מהחבריא לא יכול היה להכנס וכשהרים את ידיו עוד יותר, אמר "הדעה והדבור לחי עולמים" סגר את עיניו הקדושות ומסר את נשמתו לחי עולמים. ואז פרץ זלמן ליב בבכי והכריז "גברו האראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש". סביר להניח שמדובר ברבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא, שכן סדר הסתלקותו של רבי אברהם ידוע לנו.

סביר להניח כי גם רבי אברהם שמשון מראשקוב בנו של רבי יעקב יוסף מפולנאה ומוציא לאור של ספרו "תולדות יעקב יוסף", לא נזכר אפילו פעם אחת במכתבי רבי אברהם מקאליסק – והוא ישב בטבריה ובצפת – משום שהשתייך לכולל השני. (נפטר בח"י אלול תקנ"ט). לאחר שנת תק"ע עמדו בראש הכולל ה"רוסי" – רבי צבי הירש הארקער ורבי מאיר ביכובר.

בשנת תקפ"ב נאסרים ע"י הפחה התורכי ראשי שני הכוללים: רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא ורבי צבי הירש הארקער. יום שחרורם – ה' באדר – היה ליום חג. בשנת תקפ"ז, בעקבות רעש קשה, הסכימו שני הכוללים לשלוח שליח אחד לתורכיה וכך יש לנו תעודה ראשונה של עסקני הכולל הוואהליני: נושא מאמרנו כראשון החותמים, טודרוס מסניאטין (אי אפשר לזהותו ואברהם יערי אינו מעתיק את שמו, ואולם זיהינו את שמו מתעודה אחרת), זאב וואלף מאוסטרהא. מבני הכולל ה"רוסי": מרדכי בן יצחק (מסטולין), שאול הלוי – עמד בראש הכולל לאחר שנת תקצ"ג, חיים דוד הקטן שנספה ברעש תקצ"ז, דוד ארי' במהר"מ ז"ל (לא נזכר כערך אצל רבי אהרן סורסקי).

השליח הוא ישראל קרא, כנראה מהכולל הוואהליני, שאינו נזכר במקורות אחרים (ולא אצל סורסקי) ובמכתב שנלווה אליו נאמר:

"האותיות אשר תבאנה… להגיד… מן המצר יד עניין ק"ק אשכנזים הי"ו כולל וואלין וכולל רוסיא הי"ו… על אדמת… טבריא ת"ו ע"י ציר אמונים מע' השד"ר… כמו"ה ישראל קרא הי"ו… כי הקרה ה' יוקר השערים… ותעל הארבה ולא נותר כל ירק עשב בכל גבולינו… העניים והאביונים בצערים… לא יכילו גווילין וניירות… וחלילה אין כוונתינו לנגוע במה שמוכן לחבירו היינו קופות והקדישות קבועות לשם אחינו… הספרדים… ולא נצרכה אלא להעדפה לזכות בנו גם ק"ק אשכנזים… ולעשות לנו נדבה חדשה… החותמים פעה"ק טבריא… בחדש סיון… שי למורא לפ"ק (תקפ"ז)…

ודאי הוא ששני הכוללים שלחו מכתבים רבים נוספים. נשתמר מכתב משנת תקפ"ח והפעם כבר בחותמת אחת והחתימות אינן לפי סדר הכוללים והם בטור ראשון: רבי יקותיאל זלמן יהודה ליב, זאב וואלף מאוסטרהא (וואלין), רבי חיים דוד הקטן (רוסיה), דוד אריה ליב (רוסיה) רבי דוד בן הרב מחמלניק – רבי אברהם דב חתן רבי יעקב יוסף מפולנאה לא נזכר אצל סורסקי וכנראה וואלין, רבי טודרוס (וואלין), רבי שאול הלוי (רוסיה).

בשנת תק"ץ שוב נפרדו הכוללים והפעם הפסיקו גם להתפלל יחד. כמובן שנתעוררו מחלוקות (ראה שו"ת חתם סופר חו"מ, סימן י"ב). השפעת כולל רוסיה הלכה ופחתה (במפקד משנים תקצ"א-תקצ"ג הם מנו פחות מ-100 נפש, כולל אלה היושבים בצפת).

לא אדע מדוע התעלם ידידי רבי אהרן מהמסמך שהתפרסם והוא משנת תר"ה ושוב חתומים עליו שני הכוללים ובהחלט שייך לספרו. המסמך קשור בנסיעתו של השליח רבי משה יפה, שיצא בשליחות למצרים, תימן והודו.

בראש החותמים: יקותיאל זלמן יהודא ליב, ועוד רבים…

מסמך נוסף, והוא משנת תק"ץ פורסם רק בחלקו ע"י רבי אהרן וגם בו חתום רבי יקותיאל זלמן והוא, אכן, נשלח רק ע"י כולל וואלין.

נזכיר גם כי מסורת המשפחה מספרת גם על יציאתו של רבי זלמן ליב לפולין "בשליחות שני הקדושים" – רבי אברהם מקאליסק ורבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא, – "ואז התאכסן אצל הרבי רבי ברוך נכד הבעש"ט, במזבוז, משך שלושה חודשים להיטיב את מצב כספי קופת הרמב"ן ואכל עם הרבי ברוך בכל יום ויום בקערה אחת וזה הי' דבר נדיר מאוד אצל הרבי רבי ברוך ז"ל".

גם מסורת זו אינה נזכרת בשום מקור אחר ואם קבלה היא – נקבל!

הפוסט פולמוס הכוללים בטבריה: הסופר הרב יצחק אלפסי משיב לסופר הרב אהרן סורסקי הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

בשיעור מיוחד שנשא הרה"ג אברהם יעקב סלמון שליט"א בבית המדרש שטפנשט, התחדשה הסגולה להלן על פי הכתוב בספר בניהו בן יהוידע על ראש השנה דף יז ע"ב, ודף י"ח ע"א, היה רבי מאיר אומר שנים שעולים למטה וכו':

"נראה לי בס"ד לפי זה היינו טעמא למנהג ישראל שנודרים בעת צרה נדרים לעילוי נשמת רבי מאיר זכותו יגן עלינו אמן ומוצאין בזה תועלת והצלחה, היינו כי מארי דהאי הלכתא שתועיל תפלה ליחיד גם אחר גזר דין הוא ר' מאיר בעל הנס זיע"א.

ולכן נודרים ומבקשים בזכותו שהוא יהיה מליץ טוב על פי סברתו.

ובזה יובן הטעם דר' מאיר בעל הנס זיע"א נקבר מעומד לרמוז כי הוא עמוד גדול עומד לישראל להושיען בעת צרה על פי סברתו. ובזה יובן רמז הכתוב במשלי ( ד' [כ'] ) בני לדברי הקשיבה לאמר"י הט אזנך, לאמר"י אותיות ל מאיר הוא רבי מאיר.
דסבירא ליה שתועיל התשובה ליחיד גם אחר גזר דין, ודו"ק.

הפוסט סגולת ההילולא קדישא של רבי מאיר בעל הנס, במשנת הצדיק משטפנשט הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

בעקבות סיקור קשר הנישואין שנוצר בין צאצאי "בעל התניא" רבי שניאור זלמן מלאדי זצ"ל עם צאצאי הרה"ק רבי נחמן מברסלב זצ"ל, שנוצר ע"י הרה"ח רבי אהרן אב"ד קרעמנצ'וג, זקינו של רבי זאנוויל זצ"ל, מובא רקע בעלון שטפנשט 'באר בשדה' מס' 249 החושף תגלית מרתקת על אודות העיר בה החל מוהר"ן מברסלב את הנהגתו:

רבי זאנוויל ואביו רבי אהרן רבינוביץ, היו צאצאיו של הרה"ח רבי אהרן אב"ד קרעמנצ'וג, שמשפחתו התייחסה לגדולי עולם: רבי אהרן היה נכדו של הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא, ואילו זוגתו היתה בתו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע.

המסע לארץ ישראל

אם היה מי שהתפלא על קשר שידוכין מופלא זה בין שני הצדיקים, הרי שקדמו לו קשרים אישיים בין שני האדמו"רים יחד עם הבטחה וצפיה לעתיד על השתדכות צאצאיהם.

בחורף תקנ"ט שהה הרה"ק רבי נחמן מברסלב בארץ ישראל.

בהיותו שם, הבטיח הרה"ק רבי נחמן מברסלב להרה"ק רבי אברהם מקליסק זי"ע, מגדולי תלמידיו של המגיד ממעזריטש שעלה לארה"ק והתגורר בצפת, שמיד עם חזרתו לחו"ל יסע אל הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי "בעל התניא" ויבוא עימו בדברים בקשר ל"מעות ארץ ישראל".

הרה"ק רבי נחמן מברסלב נפגש עם הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי

היה זה בקשר למחלוקת מסויימת ששררה באותה עת בין גדולי האדמורי"ם בנוגע לאופן חלוקת כספי הצדקה של קופת הצדקה "מעות צדקה לארץ ישראל", שריכזה כספים שנשלחו במטרה לעזור לעניי הארץ, כאשר מצד אחד היתה דעת קודשו של הרה"ק "בעל התניא" ומצד שני דעת קודשם של הרה"ק רבי ברוך ממעז'יבוז' והרה"ק רבי אברהם מקאליסק.
ואכן, מיד עם חזרתו מארץ ישראל, לפני ששב רבי נחמן מברסלב למדוודיבקה בתקופה שעוד לא הגיע להתגורר בברסלב, המשיך במסעו לתוך רוסיה הלבנה ופנה לכיוון ליאוזנא, עיר מגוריו של רבי שניאור זלמן "בעל התניא" זצ"ל.

הוא עשה שם את "שבת חזון" במחיצתו של רבי שניאור זלמן "בעל התניא", כשבמשך השבת מעבירים שני הצדיקים שעות רבות בצוותא חדא.

תנו כבוד לשר האלף

בשנת ה'תק"ע ערך "בעל התניא" מסע גדול ברחבי רוסיה, במסגרת השתדלותו העצומה למען בני הכפרים שגורשו בגזירת הקיסר אלכסנדר הראשון, וכן במטרה לבקר בעיירה טולטשין באוקראינה, בה שהה הרה"ק רבי ברוך ממעז'יבוז' בימות הקיץ, בכדי לנסות ליישב את המחלוקת ביניהם. בדרכו עבר בעל התניא דרך עיירות האיסין, טעפליק, ברסלב ועוד.
עם התקרבו לעיר ברסלב כדי לבקר אצל הרה"ק רבי נחמן מברסלב, האחרון יצא לקראתו אל מחוץ לעיר בלוויית רבים מחסידי ברסלב, כשהוא קורא לחסידיו ואומר: "תנו כבוד לשר האלף". היתה זו, כאמור לעיל, פגישתם השניה.

כשבא האדמו"ר רבי שניאור זלמן אל ביתו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב, פנה האחרון אל הגביר ר' משה חינקעס ואמר לו:

"גיב צדקה פאר אן אמת'ן תלמיד-חכם" [תן צדקה לתלמיד-חכם אמיתי].

הניח הגביר על השולחן מטבע-זהב, אך הרה"ק רבי נחמן מברסלב פנה אליו בתמיהה:

"דאס גיט מען פאר אן אמת'ן תלמיד חכם?!" [זה מה שנותנים לתלמיד-חכם אמיתי?!].

הניח הגביר רענדל נוסף, וכשהבחין על פניו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב שהוא עדיין תמה, הוסיף והניח עוד רענדל.

אולם התמיהה לא סרה מעל פניו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב, והגביר הוסיף והניח עוד ועוד עד שהגיע לסך של עשר מטבעות זהב. או אז לקח הרה"ק רבי נחמן מברסלב בידו את המטבעות ונתנם בידו של "בעל התניא".

בבוא היום עוד נשתדך

בתוך השיחה ביניהם, רמז הרה"ק רבי נחמן מברסלב ברוח קדשו להרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי, כי בבוא היום עוד ישתדכו צאצאיהם זה בזה ויהיו למחותנים.

ואכן, דבריו אלו נתקיימו כאשר נכדו של "בעל התניא", הרה"צ רבי אהרן אב"ד קרעמנצ'וג נישא [בזיו"ש] לרבנית מרת חי'ה, בתו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב (ובזיווג שלישי נשא הג"ר אהרן את מרת שרה, בתו הקטנה של אדמו"ר האמצעי רבי דובער מליובאוויטש זצ"ל).

כשנפרדו שני הצדיקים לשלום, ליוו אותם חסידיו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב עד ליציאתם מן העיר, כשהרה"ק רבי נחמן מברסלב יושב בעגלה לצידו של "בעל התניא" ושני הצדיקים מכבדים זה את זה בכבוד גדול.

קרדיט: מאת Lord Mountbatten – Own work, נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=10854908

הפוסט לא אומן ולא ברסלב: העיר שבה התחיל הרה"ק רבי נחמן מברסלב להנהיג הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

לרגל יום השנה ה-135 של הגאון רבי ישעיה ראובן קלינגר זצ"ל, מתפרסמת סקירה מקיפה אודות תולדות חייו בעלון שטפנשט 'באר בשדה' מס' 248 לפרשת כי תבוא.

להלן עיקרי תולדותיו מרומניה וארץ ישראל, עד פטירתו בטבריה, כפי שנלקט ונערך על ידי מכון שטפנשט:

הגאון רבי ישעיה ראובן קלינגר זצ"ל, רבה של ק"ק סיווען חבל מולדובה רומניה

עלה לארץ ישראל ונסתלק י"ח אלול תרמ"ה ומנו"כ בבית העלמין העתיק טבריה

שלום עירי סיווען אדרוש בכל לבבי

רבי ישעיה ראובן נולד לאביו רבי אהרן קלינגר. בימי ילדותו נהג אביו לחדדו בדברי תורה.

גדלותו בתורה זיכתה אותו לכהן כרבה של ק"ק סיווען, בחבל מולדובה רומניה, שם זכה לארגן את החיים הציבוריים באמצעות ארגונים שונים כמו ביקור חולים ותומכי תורה וכו'.

זכר לכך אפשר למצוא בספרו 'מעשה המנורה' שם מזכיר "את שלום עירי סיווען אדרוש בכל לבבי, כי כאשר היתה עבודת הקודש עלי עמוס… להורות להם הדרך אשר ילכו בם והמעשה אשר יעשון, קבלו דברי באהבה לייסד להם חברה ביקור-חולים ותומכי-תורה, החזיקו אותי בכבוד".

עלייתו לירושלים

בשנת תר"כ עלה לארה"ק והתיישב בירושלים, שם המשיך לעסוק בתלמוד תורה ומדי יום ביומו דרש ברבים לשם שמים, כשהוא מתחבב על רבני העיר ועל תושביה ונחשב כאחד מחשובי הרבנים בה.

בשל המצב הכלכלי הקשה בירושלים ובמיוחד מצוקת המים, נאלץ לעזוב את ירושלים עיר הקודש ולעבור לטבריה, וגם שם התחבב על רבני העיר ותושביה.

השד"ר של ארץ הקודש

ברבות השנים, בשל דוחק הפרנסה ששרר בארץ הקודש, נאלץ לצאת כשד"ר להתדפק על פתחי קהילות ישראל בחו"ל, לאסוף כסף לכלכלת הלומדים בישיבות בירושלים ולמען עניי ארץ הקודש, ואגב כך לפרנס את עצמו ובני משפחתו.

רבניה האשכנזים של טבריה, ר' אברהם צבי הלוי, הדיין ר' משה מישל, והדיין ר' זנוויל הלוי מלפנים דיין מראמאן (רומאן), כותבים עליו: "ידידנו עוז נאמן, הרב הגאון המופלג בתורה ויראת ה' חופף עליו, נאה דורש ונאה מקיים, מפורסם שמו הטהור לתפארת, מו"ה ישעיה ראובן, שהיה מאז רב ואב"ד בק"ק סיווען הי"ו…".

גם הרבנים הספרדים של טבריה – ר' רפאל מאמאן, ר' יעקב בולאפי ור' יוסף דוד בולאפי, מסרו לו מכתבי המלצה ואגרות שד"רים.

רבני ירושלים, רבי מאיר אויערבך אב"ד קאליש, רבי שמואל סלנט ורבי יעקב יהודה לעווי כתבו עליו: "הרב המפורסם בתורה ועבודת ה' קאמינא, המקיים את התורה מעוני…".

רבי דוד בן שמעון, מרבני ירושלים: "האי גברא רבא ויקירא אשר מכירו בהיותו במח"ק זה".

הרב אליהו שרהסאהן, מגיד בירושלים עיה"ק ומלפנים רב בקהילות רבות באירופה: "…כבוד הרב הגדול מוה"ר ישעיה ראובן נ"י, שהיה רב ואב"ד לעדת סיווען במאלדאווע, ואח"כ בחר באה"ק איווה למושב לו בירושלים ובארבע ארצות. ובעת שבתו בירושלים היה תורתו אומנותו ולדרוש יום ביומו ברבים בלי שום גמול, ועתה הוכרח להיות נודד לחו"ל. אגלה אוזן ידידי שזה הרב מיקירי ירושלים, כפי אשר העידו עליו גאוני ירושלים".

עמוס המלצות הגיע רבי ישעיה ראובן לאיסטנבול, שם נתקבל בכבוד רב ע"י הרב משה הלוי, החכם באשי (הרב הכולל של יהודי תורכיה) שאירח אותו בביתו ומינה נאמנים לאסוף כספים בין יהודי המקום, למען ארץ ישראל.

ספרו 'מעשה המנורה'

בשנת תרל"ט הוא הדפיס את ספרו 'מעשה המנורה' בעיר קניגסברג. החיבור מכיל דרשות ושירי תפארת בשבחם של בני משפחת רוטשילד, שתרמו למען יהודי ירושלים, קנו חצר ובנו בית חולים ובית מרקחת והלבישו את החולים.

בחיבור מתואר בלשון ציורית ביקורו השישי של השר משה מונטיפיורי בירושלים, כשרבי ישעיה ראובן מתלווה אליהם עם רב נוסף מירושלים להקביל את פני השר וללכת עם פמלייתו לבתי-כנסת שונים בעיר הקודש. "מעשה המנורה" משמש מקור היסטורי לישוב היהודי בירושלים במחצית השני של המאה הי"ט וכן לרבנים מרומניה שעלו לא"י עוד לפני העלייה הראשונה.

ספרו 'כליל תפארת' וספרו 'אבל משה'

בשנים הבאות הוא הוציא לאור את ספרו "כליל תפארת", עליו באו בהסכמה רבנים רבים מהארץ ומחו"ל, ביניהם רבני טבריה רבי אברהם צבי הלוי הראב"ד ומו"צ עיה"ק טבריה, רבי משה מישל דיין ומו"ץ מטיטארע [היא פיאטרא ניאמץ], ורבי שמואל זנוויל הלוי הדיין מראמאן.

הוא חיבר ספר נוסף בשם "אבל משה" – הספד על ר' משה סלופקוביצר מיאס. הספר סודר ע"י רבי נחום אתרוג מצפת, ונדפס בפקודת ממוני כולל רומניה בעיר.

הסתלקותו בארה"ק ומנוחתו כבוד בטבריה

לאחר שנות נדודים בקהילות ישראל בחו"ל חזר רבי ישעיה ראובן לארץ הקודש, ובסוף ימיו ישב בכולל רומניה בצפת.
הוא נפטר בעיר טבריה בי"ח לחודש אלול תרמ"ה, ומנוחתו כבוד בבית-הקברות העתיק בעיר טבריה.

מצבתו נמצאת באזור א' (חלקה ב' שורה 17, מצבה מס' 1160).

לפני מספר שנים נבנה על הקבר מבנה חדש עשוי מלט, עליו הונחה המצבה הישנה, שאמנם מוכתמת מעט אך אותיותיה נצבעו מחדש, ועליה נכתב: פ"נ הרב ר' ישעי' ראובן מסיויען, נ' בש"ט ח"י אלול תרמ"ה תנצב"ה.

כפי הנראה, נישא ר' ישעיה ראובן בשנית, ואז נולד לו לעת זקנתו בנו רבי אהרן שמואל, שהאריך ימים שנים רבות אחריו. הוא נקרא בשם אהרן שמואל על שם שני זקניו, אבי אביו אהרן, ואבי אמו שמואל. רבי שמואל אהרן היה חתנו של ר' מיכל פרומקין, מנכבדי העיר טבריה, והיה מלמד בטבריה. נמנה על חסידי כ"ק האדמו"ר רבי מנחם נחום מבאיאן-טשרנוביץ זי"ע.

הפוסט 135 שנה לרב הקהילה ברומניה שנטש את הכל ועלה לארץ ישראל הופיע לראשונה ב-שטפנשט..