טרנסילבניה – שטפנשט.

התעוררות שמרנית ברומניה: חבל טרנסילבניה מתעוררת

מערכת שטפנשט — Tue, 05 Jul 2022 14:29:41 +0000

הליברליות האירופאית, מעוררת אי נוחות רבה לגורמי הדת בכל אירופה ולאחרונה יוצרת תגובת נגד מפתיעה של גורמים המבקשים להחזיר את השמרנות ואת הדת למרכז החיים. התקווה היא כי השמרנות המתחדשת באירופה ובמיוחד ברומניה, תועיל גם לפעילות היהודית במדינה ותאפשר לנציגים היהודיים למצוא שפה משותפת עם הרשויות. אחת הכותבות הפעילות בתחום מגיעה מחבל טרנסילבניה שברומניה, בשם אלכס קאשוטה (Alex Kaschuta), ועובדה זו מעוררת תקווה כי לפעילותה המקומית, תהיה השפעה חיובית על הפעילות היהודית באיזור.

לאחרונה, התייצבה קאשוטה בכנס 'השמרנות הלאומית' האירופי בבריסל, שהתקיים באולם מפואר בשכנות קרובה למוסדות האיחוד האירופי – האויב הכמעט רשמי של באי הכנס, אף כי חלקם מכהנים במוסדות אלה כנציגי מדינות שונות. השמרנות הלאומית היא תנועה שאפשר לתאר כאגף 'ימני' של השיח השמרני, המטופח בשנים האחרונות בידי ד"ר יורם חזוני, מאבות השמרנות בישראל, באמצעות ארגון 'קרן אדמונד ברק'.

הנציגה מישראל שהשתתפה בכנס, היתה ליאת נטוביץ קושיצקי שדיווחה מבריסל על המעמד המסקרן:

נכחתי בכנס כחברת מערכת 'השילוח', כחלק ממשלחת ישראלית רחבה יותר שבאה להכיר מקרוב ולהפנות אוזן קשבת וסקרנית לזרמי הרעיונות העכשוויים בעולם השמרנות האירופי.

קאשוטה הייתה יוצאת דופן בכנס, שהורכב ברובו מפוליטיקאים, אקטיביסטים ואקדמאים בגיל העמידה ומעלה, משלל מדינות אירופה. בחרנו להביא דווקא את הטקסט שלה בפניכם, גם כי הוא מעניין, וגם כי במובנים רבים הוא נושק לסוגיות שאכן מטרידות ומשותפות לכוחות השמרניים באירופה. קאשוטה מוחה על כך שתפיסת העולם הליברלית הקיצונית הפכה את האדם האירופי לנוסע במסע אינסופי של צרכנות למימוש עצמי, הבולע אל קרבו את כל החוויות האנושיות שיצקו בעבר משמעות לחייו של הפרט. אהבה, זוגיות ומשפחתיות, היא טוענת, הומרו במימוש של בחירה אינסופית בתחום המיני על כל גווניו וצורותיו.

במסר שלה, שהוצג בשנינות בוטה, קאשוטה מהדהדת את התסכול של דור צעיר במזרח אירופה שבולם לרגע את המרוץ אל ערכי המערב ותוהה אם מה שמציעים לו אכן נוצץ. או, כפי שניסחה ככותרת לאחת הרשימות בבלוג שלה: למה הכול מדהים וכולם אומללים (Why everything is amazing and everyone is miserable).

קאשוטה דיברה על תסכול הצעירים, אבל הנקודה שהעלתה על אודות מוסד המשפחה וקריסתו חזרה כחוט השני כמעט אצל כל הדוברים. אכן, כמעט כולם התייחסו לשאלת האיחוד האירופי ולניסיון שלו למחוק את הלאום למען מסגרת על מדינתית. מרביתם העלו על נס את ההתגייסות המפתיעה של אירופה – זו שנתפסת בעיניהם עד כה כדקדנטית – לעזרתה של אוקראינה (הימים היו ימי ראשית הפלישה הרוסית), וקיוו שכעת ייזכרו במדינות ברית נאט"ו להגדיל את תקציבי הביטחון ולהתייחס ביתר רצינות לביטחון הלאומי.

אך מבין השיטין עלה שסוגיות של ערכי המשפחה הן אלו המטרידות ביותר את השמרנים באירופה ומניעות אותם להיאבק על זכותן של המדינות לפעול בחופשיות ובנפרד מהאיחוד האירופי. כך, יודית וארגה, שרת המשפטים של הונגריה, ממפלגתו של אורבן (אשר זכה בניצחון גורף נוסף עשרה ימים לאחר הכנס), הדגישה את השינויים שערכה הונגריה בחוקתה בתחום הזה: הגדרת הנישואים כמוסד שבו גבר מתחתן עם אישה, וציון כי אב הוא גבר ואֵם היא אישה.

לא היה זה כנס אקדמי שמחפש חידוש אינטלקטואלי, אלא כנס של דיסידנטים: רובם אנשים שחשים גולים בארצם, ששוחים נגד הזרם, שמרגישים שאירופה טובעת – דמוגרפית, תרבותית, לאומית – ומנסים למצוא דרכים לבלום את האסון. יותר משבאו להחליף דעות, הם באו לראות במו עיניהם שהם לא לבד. שיש עוד אנשים שרואים את הדברים כמותם. מי שסימנו את התקווה היו צעירים לא מעטים שבאו ממזרח אירופה – בייחוד מהונגריה ופולין, והיוו חלק נכבד ממשתתפי הכנס, היחידים שבאו ממדינות שבהן הכוח נמצא בידיים שמרניות.

יחד עם זאת, רבים מהדוברים שאבו את עמדתם הנלהבת מעולמם האמוני הנוצרי. לשומע יהודי, טרמינולוגיה של "רוע שטני" מול "טוב נצחי" מכווצת את הבטן. האם זוהי החלופה האפשרית היחידה? האם החזרה אל רוח הלאום עתידה להוביל גם לחזרה לרוח דתית אדוקה ומלאת תשוקה? האם אין הלאומיות קורסת כך במהירות אל תוך אוניברסליות נוצרית, שעד לא מזמן עסקה בדיכוי יהודים ודתות אחרות?

עם סיום הכנס, חשתי בעיקר הכרת תודה עמוקה שאנו היהודים יכולים להתווכח ולהתקוטט בחופשיות על סוגיות של לאום וליברליות בלי להיקלע לסכסוך קשה המותיר אותנו נבוכים ונמעכים בין עמדות פרוגרסיביות קיצוניות לבין עמדות לאומיות-דתיות נוצריות. יש קשר בין השמרנות הישראלית לבין השמרנות הלאומית שפגשנו בכנס; אך ללא ספק, יש גם הבדלים רבים.

בימינו, כשאתם עוברים ליד דוכן עיתונים או – סביר יותר – גולשים ברשת חברתית כלשהי ומגיעים לאתרים המכוונים לאחד המגדרים, אתם מבחינים בדפוס קבוע.

כמובן – הרשימה הזו של הקלקות קלות-דעת אינה ממצה את כל יחסי המינים בחברה המערבית; אך המסגור הזה נותן לנו כמה רמזים מה נחשב להצלחה בעולם ההיכרויות. מי הם המנצחים לפי השקפת העולם המונחת כאן? כיצד נראה השפיץ של הפירמידה?

לגברים ולנשים בעולם הזה יש מטרה אחת חובקת כול: לפתח ולחשוף את העצמי האותנטי שלהם. כיצד הם משיגים זאת? באמצעות תמרון מתמשך בין ייצור לצריכה של טובין ושל חוויות.

בתמרון הזה האנשים שווים אבל ייחודיים – וכל הבדל משמעותי ביניהם קשור בבחירות שעשו; לעומת זאת, ההבדלים שאינם תולדה של בחירה נתפסים כשוליים או כחסרי משמעות.

זהות, בהשקפת עולם כזו, היא חשובה מאוד – אבל באותה מידה היא 'זורמת' בקביעות, כי המציאות עצמה נתונה לחסדיו של העצמי, של אותה מכונת בחירה.

זו העסקה המרכזית בלב הליברליזם: בחירה היא פעולה קדושה, וכל אחד חייב ליטול בה חלק. ביחס לזה, אין כל בחירה.

המנצחים במשחק הזה הם האנשים שיכולים לבחור ושבוחרים כל העת. הם מרחיבים את אפשרויותיהם, הם מסמנים את המשבצות ברשימת החוויות 'שצריך לחוות', הם צרכנים אנינים, הם אנשי העולם הגדול, הם בעלי חך מעודן.

המפסידים הם אלה שאין להם הרבה בחירה. האִינסֵלים. הקורבנות הם אלה שהבחירות שלהם מוכתבות על ידי החברה, בשל עוני, דעות קדומות או חינוך גרוע.

וכיוון שנשים מוגבלות יותר באפשרויות שלהן להוות מימוש מושלם של הסדר הליברלי – כי הן קשורות יותר לטבע – אנו צריכות להעמיד פנים. להעמיד פנים שאנו בדיוק כמו גברים – ואפילו טובות יותר, בעצם, אלמלא הנוכחות הנצחית של הפטריארכליות.

הליברליזם חייב להתייחס לנשים כמו אל ילדים; לטייח את מגבלותיהן, ולחגוג את הניצחונות שלהן עם בלונים ועם אגדות על חיסול דרקונים. הוא לא עושה זאת לטובת הנשים; הן אומללות כתמיד. הוא עושה למען הקוהרנטיות והלגיטימיות של הסדר הליברלי.

מבט ריאליסטי על הטבע הנשי מאיים על המערכת, כי הנשים מייצגות את הטבע עצמו. נשים הן נס – הן חזקות, הן חורגות אל מעבר לארצי, אבל כוחן האמיתי צומח מעולם הדמדומים של כוחות לא מילוליים, קדם-רציונליים; עולם שבו הקווים מתלכדים, עולם שהוא, פשוט, לא ליברלי.

הטבע הוא הזר המאיים על הסדר הליברלי.

הוא מוכחש כשזה לא נוח, או מותאם לצרכים של הסדר הליברלי באמצעות המכשיר העליון של הלגיטימציה הליברלית – המדע. צבא של אקדמאים ממדעי החברה עסוק במשימת ההוכחה שגברים ונשים הם סובייקטים זהים המתאימים למשחק הצריכה והייצור.

ואיש כמובן אינו מופתע מכך שהמדע הצליח להשיג את המטרה שהציב, עם מאמרי מפתח כמו זה הנוגע ל"איום הסטראוטיפ" (Streotype Threat), ואלפי מאמרים שפיטים אחרים היוצרים יחד את התמונה המבוקשת.

כל השאר – שאר המחקר, שאר הממצאים – הופכים ללא יותר מאנקדוטות, זוטות.

מעתה, ההבדלים הבולטים בין גברים לנשים אינם אלא עיוות של העין המתבוננת. המבט המשקר.

לכן, כדי לשמור על מראית העין שלפיה החברה מורכבת מאוסף של מכונות-בחירה רציונליות מגוונות אבל לגמרי שוות, כל חריגה שנובעת מן הטבע שלא ניתן לחמוק ממנו חייבת להיות מוסברת כנובעת מהחברה. וכך, כל גילוי של חוסר שוויון שורשי, שהתערבות מוגזמת של מאה שנה לא הצליחה לעקור לחלוטין, מהווה הוכחה שחולאיה של החברה ממאירים אפילו יותר מכפי ששיערנו.

הליברליזם אינו יכול לבלום את המהלך הזה, כי הוא נובע מהאתוס המכונן שלו.

הדבר האחד שהמערכת אינה יכולה להודות בו, הקלף הסורר האחד בלב המבנה הרעוע, הוא שבני אדם אינם שווים באותו מובן שהליברליזם מנופף בו – ושהם אינם אינדיבידואלים רציונליים ממקסמי-תועלת התרים בחופשיות אחר הבחירה הטובה יותר.

הם אינם יצורים ליברליים באופן מהותי. וחלקם אף פחות ליברלים מאחרים.

הקרייריסט ההומו מתאים יותר כאזרח של הסדר הליברלי מאישה שהיא אם לשלושה. זאת עובדה פשוטה. הוא מוגבל פחות על ידי כבלים שלא בחר בהם, והוא חופשי יותר לייצר ולצרוך – ולתרום לחתירה לעבר חברה שיש בה יותר ויותר בחירה.

האשה הטרנסית, תוספת חדשה למדי, היא המודל הליברלי המושלם – היא הרי מבטאת בעוצמה את השחרור מכבלים שלא בחרה בהם!

הנשים החדשות, הממלאות באופן לא פרופורציונלי את תפקידי הניהול הבכירים ואת הצבא, הן ללא ספק האוונגרד של הליברליזם. זהותן הבסיסית ביותר מתאשרת על ידי פעולה של צריכה ושל ניפוץ הכבלים הלא-בחיריים – עם רווח נוסף של שבירת תקרות זכוכית שקודם לכן היו מחוץ לתחומו של האינדיבידואל הבוחר הרציונלי שהוסתר על ידי הסינר.

לעת עתה, אין יותר ליברלי מזה. החזית הבאה תהיה, מן הסתם, שחרור 'הבוחר הרציונלי' המסתתר בגוף הילד/ה. המכונה כבר החלה להניע בכיוון הזה.

אין מקום לחוסר שוויון במשטר הזה, אין מקום לתפקידים משלימים. היחידים הליברלים אינם זקוקים זה לזה.

כבשנו את איתני הטבע בצורה כה מרשימה, עד שהחיים הפכו למגרש משחקים עבור האדם, המתאים את העולם לצרכיו ובחירותיו – או לפחות כך האתוס מבקש לספר. בסביבה של היכרויות באמצעות אלגוריתמים, של סצנות פיק-אפ, של ניהול אסטרטגי של שוק ההיכרויות ואופטימיזציה של הותרת מרב האופציות לטווח הארוך – בעולם כזה הזולת הופך להיות דבר שצורכים וזורקים.

ההוכחה המוחצת לניתוק שלנו הוא שאנו הולכים וכלים. המציאות הנוקבת – ובאופן מוזר, גם שביב התקווה – היא שהמודל הזה של ליברליזם הוא כת מוות.

האינדיבידואל הרציונלי מפסיד כי הוא אינו יכול להתרבות; הוא עסוק מדי בלחפש את עצמו.

היצרן-צרכן המושלם הוא עקר, כי יש רק מעט תועלת מיידית במחויבות; יש רק תועלת מועטה בהקרבה; יש מעט מאד תועלת בטווח הקצר מיצורים קטנים, קולניים ויקרים הקרויים ילדים.

כל עוד נאמץ אותם דימויים, אותו מסגור של תמונת העולם, אנו נישאר נתונים לאותה קללה של מי שהביאו אותנו עד כאן.

עלינו למצוא מחדש את הדרך איש אל רעהו. וללא אמונה ומחויבות לאחר, העתיד שלנו נעצר כאן.

האתגר של הדור שלנו ושל אלה שעתידים לבוא אחריו הוא עצום. המסגור של החיים כבופה קיומי הוא האוויר שאנו נושמים, ורק התנגדות פעילה ושיתוף פעולה רחב היקף יוכלו להתמודד איתן בהצלחה. אי אפשר להילחם בזה לבד; אנו זקוקים אלו לאלו.

נשים צריכות גברים, ילדים זקוקים לאימהות ולאבות. זה פשוט וזה נצחי – ועלינו לזכור זאת.

לסיום אני רוצה להדהד תחושה שפגשתי כאן בכינוס. יש לנו אמונה, חיוניות וחזון מרהיב של העתיד לפי דרכנו. הגיעה השעה לחיות בביטחון לאור הערכים הללו, כי הם אטרקטיביים מאוד בעולם צמא למשמעות.

הפוסט התעוררות שמרנית ברומניה: חבל טרנסילבניה מתעוררת הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

גאלאץ, רומניה: הרב שהצליח לברוח מרומניה הקומוניסטית

מערכת שטפנשט — Wed, 18 Nov 2020 10:04:03 +0000

הגה"ח רבי מנחם מענדל חכם זצ"ל

רב בגאלאץ ברומניה ואב"ד אור עקיבא בארה"ק

נסתלק כ"ד מר-חשון תשס"ז ומנו"כ באור עקיבא

הגה"ח רבי מנחם מענדל חכם זצ"ל נולד בא׳ דר״ח אלול תרפ"ט, בעיר גאלאץ שעל נהר הדנובה ברומניה, להוריו הגה"ח רבי משה לייב זצ״ל, שו״ב וש״ץ בקהילת גאלאץ, ולאמו הרבנית מרת שלימה ע״ה, בת הגאון הצדיק הקדוש רבי אברהם דוד אדלשטיין זי״ע, שנקרא בפי כל בשם 'רבי דודאלע'.

רבי מנחם ספג משחר ילדותו מקדושתו של הסבא רבי אברהם דוד כפי שמספר בעצמו:

החינוך הנכון של תורה ויראת-שמים, הכנסת-אורחים מכל הלב ודלת פתוחה בפני כל עני ורש, שמירת המצוות בכל חומרתן, והעיקר להיות טוב לה׳ ולבני אדם (כמו שנאמר לגבי שמואל הנביא) – הכל בא לנו כירושה וכציווי מסבא וסבתא…

ואותי במיוחד קרבני סבא, כבוד שם תפארתו, ולימדני כל התורה כולה!

סבו הצדיק רבי אברהם דוד היה מוכר בגאלאץ כאיש צדיק וקדוש הדומה למלאך ה׳, עזר תמיד לעניים ואסף עבורם צדקה בקדושה ובטהרה.

לימים העיד רבי מנחם מענדל על עצמו כי מה שקנה בנפשו באותם זמנים מוקדמים בצל הסבא, נתן לו כוחות ותעצומות לכל ימיו.

כשאך מלאו לו עשר שנים, הביע את רצונו לקום ולנסוע ללמוד תורה בישיבתו של הגאון האדיר רבי יהודה ליב צירלסון זצ״ל הי״ד, גאונה של רומניה ואב״ד קישינב, אולם הדבר נמנע ממנו עקב פרוץ המלחמה.

באותה עת ישב על כסא הרבנות בגאלאץ אב בית הדין, הגאון הצדיק רבי אברהם יעקב דרברמדיגר זי״ע, נין ונכד של קדוש ה׳ הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי״ע, ואף ממנו זכה רבי מנחם לקרבה יתירה.

העיר גאלאץ התברכה בקהילה מפוארת בת כעשרת אלפים יהודים, והחזיקה כעשרים וחמישה בתי-כנסת מפוארים, מבחר בתי-ספר יהודיים, ואף בית-חולים יהודי.

היו בה בו זמנית שלושה רבנים ועשרה שוחטים. הרבנים שכיהנו בה באותה עת היו הרב הראשי הגה"צ רבי יעקב מרגליות זצ״ל, האב״ד הרב הגאון רבי אברהם דוד אדלשטיין – סבו של הרב מנחם זצ"ל, ורב נוסף – הגה"צ רבי יצחק שפירא זצ״ל (עליו כתבנו בבאר בשדה גליון 198).

בהיותו בן שלוש-עשרה, הטיל הסבא רבי אברהם דוד אדלשטיין על רבי מנחם מענדל את תפקיד כתיבת מגילת הגט בבית-הדין בגאלאץ.

בתחילת שנת תש״ה, עם שקוט גלי המלחמה, נסע רבי מנחם מענדל לעיר קלויזנבורג שבמדינת טרנסילבניה (שהיתה שייכת לרומניה), כדי ללמוד תורה מפי הגאון האדיר רבי אברהם שלמה כץ זצ״ל, "הרב דריסקיווע", לימים אב"ד דקריית סאטמאר בבני ברק, שהיה בקי נפלא בכל מכמני התורה ובפרט ב"שולחן ערוך" "חושן משפט". בכל דין תורה שהתעורר באותם ימים בין איש לרעהו, היה מביאים את הרב מריסקיווע, והוא היה פוסק בחכמתו הרבה ובדעת תורה, וכאשר פסק כן היה ועל פיו ישק הכל.

על שנות לימודו אצל הרב דריסקיווע כתב הרב מנחם זצ"ל בזכרונותיו:

"אצלו ראיתי, היכי דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי (בבא בתרא עד.) כלומר, ראיתי אצל הגאון הקדוש הזה שהוא מחבר רוחניות וגשמיות יחד, והכל לשם שמים, ועושה מחומר צורה כאחד מצדיקי הדור הקודם. פסק כל מידי דאיתא בשאלה, בבחינת 'כל הדבר הקשה יביאון אליו'. הוא פתח ישיבה בעיר קלויזנבורג וקרא לישיבה 'מוצל מאש', וקניתי אצלו יד בתורה ויסוד לכל החיים".

ברבנות שאץ (סוצ'אבה)

בשנת תש"ח, לאחר שלוש שנות שהותו בקלויזנבורג, היה רבי מנחם מוסמך כרב, שו״ב, סופר, מוהל וש״ץ מומחה.

הוא נקרא לכהן כרב בעיר ואם בישראל סוטשאווא-שאץ, לשרת בקודש ולהנהיג את הקהילה. עד לפני המלחמה נודעה העיר שאץ כעיר ואם בישראל, עיר הולדתו של הגאון העולמי רבי מאיר שפירא זצ״ל, אב״ד לובלין; עיר בה כיהן כאב״ד, הגאון האדיר רבי משולם ראטה זצ״ל, לפני היותו אב״ד בעיר טשרנוביץ, ועוד.

היו בה הרבה תלמידי-חכמים גדולים בתורה ובמעשים-טובים, והוא התקבל על ידם בשמחה ובסבר פנים יפות. עד מהרה התחיל למסור בה שיעורי גמרא, ועלה ונתעלה בד בבד עם ניהול ענייני הקהילה.

בשנת ה'תש״ט הקים את ביתו עם בת תלמיד-חכם וירא-שמים גדול, הרה"ח רבי נפתלי בוימן זצ״ל מהעיר הסמוכה ראדוביץ.

ברבנות גאלאץ

לאחר שתי שנות כהונה בשאץ, נקרא בחודש תמוז תש״י לכהן כרב בעיר מולדתו גאלאץ.

העיר היתה זקוקה אז לחיזוק רוחני, ורבי מנחם נאות לקחת על עצמו את התפקיד. תפקיד זה היה כרוך בסיכונים רבים, כיוון שהאזור היה נתון לשליטת הקומוניסטים, והיה צריך לעשות הכל בחכמה ובתבונה בכדי שלא להמציא להם סיבה שתאפשר להם להשליכו לבית-הסוהר.

מתוקף תפקידו כרב היה עוסק רבות בסידור קידושין. החופות היו נערכות בבית-הכנסת ענק, שנקרא בית-הכנסת של הפועלים, בניין גבוה מאד המכיל כשמונה-מאות מקומות ישיבה ועוד שתי קומות לנשים. כן היה עוסק בסידור גיטין כפי הצורך, גם במקרים קשים ומסובכים. היה מקרה, למשל, של פועל שהיה צריך לסדר לו גט וכיוון שלא יכל להגיע בשעות היום עשו זאת בשעת לפנות בוקר, כשעל אף אי הנוחות נעשה הכל כדת וכהלכה, במתינות ובישוב הדעת, בצירוף ילחט"א הגה״צ רבי טוביה אריה טוביאס שליט"א, לימים דיין בקריית ויז'ניץ בב"ב.

תפקידי הרבנות כללו גם טיפול בקבורת מתים וחסד של אמת. גם במזג האוויר הקר שהגיע לפעמים עד לשלושים מעלות מתחת לאפס.

שמירת התורה והמצוות ברחבי העיר היתה כרוכה בקשיים רבים. היה צורך להאבק על חינוך הילדים ועל אי הליכתם לבית-הספר בשבתות. לצורך כך היה צורך לשחד שוב ושוב את הנוגעים בדבר, אך הכל היה כדאי למען שמירת שבת-קודש. כמו כן ענייני הטהרה בעיר עליהם היה צריך למסור את הנפש. כרב ומנהיג הקהילה, עסק הרב חכם גם בענייני צדקה למען עניי העיר. הוא היה מסתובב בעצמו בחנויות ואוסף את נדבותיהם של בני העיר, ומזכה אותם במצוות הצדקה.

לציון ברינה

תוך כדי הפעולות הרבות בהנהגת הקהילה ותיקונה, עשה הרב מנחם מענדל גם פעולות למילוי משאלתו הנכספת לעלות ולחונן את ארץ הקודש. לאחר פעולות רבות שנתקלו בקשיים עצומים, הגיעה הבשורה על אישור יציאתו מהארץ. היה זה מספר ימים לפני ראש-השנה תשכ"ד. ביום שישי, כ״ד אלול תשכ״ג, טסו הרב ומשפחתו מבוקרסט לווינה, שם שבתו את השבת בשירה ובזמרה ובתשבחות לה׳ יתברך שהוציאם מהגלות הקומוניסטית.

בהגיעו ארצה התישב תחילה בבני-ברק בשיכון ו׳_, ומיד החל במסירת שיעורי תורה בבית-הכנסת האשכנזי ובבית-הכנסת פרדי, וכן מסר גם שיעורי חיזוק לציבור הנשים. זמן קצר לאחר מכן נקרא לכהן כרב בשכונת קרית-ישראל בגבעת-שמואל, שכונה של עולי בסרביה – רומניה, שבית-הכנסת שלה נקרא על שמו של הגאון הקדוש רבי יהודה ליב צירלסון זצ״ל הי״ד "היכל-יהודה". במסגרת זו פעל הרב מנחם מענדל רבות להביא דבר ה׳ לכל ילדי בתי-הספר הכלליים, הוא הצליח להיכנס ללב התלמידים ולקשור איתם קשר נפשי וכך הצליח להחדיר בהם אמונה בבורא עולם, ורצון לקיים את מצוותיו. כך הנחיל את ערכי היהדות כמו שבת קודש, מועדי ישראל, ועוד, לילדי-ישראל מגיל הגן ועד לגילאים הבוגרים, כך שאור התורה הופץ על ידו בכל פינה ופינה.

לאחר אחת-עשרה שנות כהונתו ופעולתו ב"קרית-ישראל" שב"גבעת שמואל", נקרא לכהן ברבנות ביישוב "אור עקיבא", וכפי שכתב על עצמו, נתקיימו בו דברי התנא בן עזאי: (יומא לח.) בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחברו, ואין מלכות נוגעת בחברתה, אפילו כמלוא נימא".

"ברוך השם שמצאתי חן בעיני העם, וכולם הסכימו פה אחד שזה האיש שיכהן כרב וכאב״ד בקהילה" כותב הרב חכם, וממשיך בתיאור הסיעתא דשמיא שליוותה אותו: "מאז בחירתי באור עקיבא, דייקתי לכבד כקטון כגדול, וחברתי חמישים ואחד מנהגים, שהנהגתי באור עקיבא לטובת התושבים, הנה הם מפארים את ספרי "במדבר דברים", וחלק ג׳ של שו״ת "זהב מנחם"".

ביום כ"ד מר-חשון תשס"ז נסתלק לבית עולמו ומנוחתו כבוד בעיר בה כיהן כרב, אור עקיבא.

הפוסט גאלאץ, רומניה: הרב שהצליח לברוח מרומניה הקומוניסטית הופיע לראשונה ב-שטפנשט..