הגה"ח רבי מנחם מענדל חכם זצ"ל
רב בגאלאץ ברומניה ואב"ד אור עקיבא בארה"ק
נסתלק כ"ד מר-חשון תשס"ז ומנו"כ באור עקיבא
הגה"ח רבי מנחם מענדל חכם זצ"ל נולד בא׳ דר״ח אלול תרפ"ט, בעיר גאלאץ שעל נהר הדנובה ברומניה, להוריו הגה"ח רבי משה לייב זצ״ל, שו״ב וש״ץ בקהילת גאלאץ, ולאמו הרבנית מרת שלימה ע״ה, בת הגאון הצדיק הקדוש רבי אברהם דוד אדלשטיין זי״ע, שנקרא בפי כל בשם 'רבי דודאלע'.
רבי מנחם ספג משחר ילדותו מקדושתו של הסבא רבי אברהם דוד כפי שמספר בעצמו:
החינוך הנכון של תורה ויראת-שמים, הכנסת-אורחים מכל הלב ודלת פתוחה בפני כל עני ורש, שמירת המצוות בכל חומרתן, והעיקר להיות טוב לה׳ ולבני אדם (כמו שנאמר לגבי שמואל הנביא) – הכל בא לנו כירושה וכציווי מסבא וסבתא…
ואותי במיוחד קרבני סבא, כבוד שם תפארתו, ולימדני כל התורה כולה!
סבו הצדיק רבי אברהם דוד היה מוכר בגאלאץ כאיש צדיק וקדוש הדומה למלאך ה׳, עזר תמיד לעניים ואסף עבורם צדקה בקדושה ובטהרה.
לימים העיד רבי מנחם מענדל על עצמו כי מה שקנה בנפשו באותם זמנים מוקדמים בצל הסבא, נתן לו כוחות ותעצומות לכל ימיו.
כשאך מלאו לו עשר שנים, הביע את רצונו לקום ולנסוע ללמוד תורה בישיבתו של הגאון האדיר רבי יהודה ליב צירלסון זצ״ל הי״ד, גאונה של רומניה ואב״ד קישינב, אולם הדבר נמנע ממנו עקב פרוץ המלחמה.
באותה עת ישב על כסא הרבנות בגאלאץ אב בית הדין, הגאון הצדיק רבי אברהם יעקב דרברמדיגר זי״ע, נין ונכד של קדוש ה׳ הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי״ע, ואף ממנו זכה רבי מנחם לקרבה יתירה.
העיר גאלאץ התברכה בקהילה מפוארת בת כעשרת אלפים יהודים, והחזיקה כעשרים וחמישה בתי-כנסת מפוארים, מבחר בתי-ספר יהודיים, ואף בית-חולים יהודי.
היו בה בו זמנית שלושה רבנים ועשרה שוחטים. הרבנים שכיהנו בה באותה עת היו הרב הראשי הגה"צ רבי יעקב מרגליות זצ״ל, האב״ד הרב הגאון רבי אברהם דוד אדלשטיין – סבו של הרב מנחם זצ"ל, ורב נוסף – הגה"צ רבי יצחק שפירא זצ״ל (עליו כתבנו בבאר בשדה גליון 198).
בהיותו בן שלוש-עשרה, הטיל הסבא רבי אברהם דוד אדלשטיין על רבי מנחם מענדל את תפקיד כתיבת מגילת הגט בבית-הדין בגאלאץ.
בתחילת שנת תש״ה, עם שקוט גלי המלחמה, נסע רבי מנחם מענדל לעיר קלויזנבורג שבמדינת טרנסילבניה (שהיתה שייכת לרומניה), כדי ללמוד תורה מפי הגאון האדיר רבי אברהם שלמה כץ זצ״ל, "הרב דריסקיווע", לימים אב"ד דקריית סאטמאר בבני ברק, שהיה בקי נפלא בכל מכמני התורה ובפרט ב"שולחן ערוך" "חושן משפט". בכל דין תורה שהתעורר באותם ימים בין איש לרעהו, היה מביאים את הרב מריסקיווע, והוא היה פוסק בחכמתו הרבה ובדעת תורה, וכאשר פסק כן היה ועל פיו ישק הכל.
על שנות לימודו אצל הרב דריסקיווע כתב הרב מנחם זצ"ל בזכרונותיו:
"אצלו ראיתי, היכי דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי (בבא בתרא עד.) כלומר, ראיתי אצל הגאון הקדוש הזה שהוא מחבר רוחניות וגשמיות יחד, והכל לשם שמים, ועושה מחומר צורה כאחד מצדיקי הדור הקודם. פסק כל מידי דאיתא בשאלה, בבחינת 'כל הדבר הקשה יביאון אליו'. הוא פתח ישיבה בעיר קלויזנבורג וקרא לישיבה 'מוצל מאש', וקניתי אצלו יד בתורה ויסוד לכל החיים".
ברבנות שאץ (סוצ'אבה)
בשנת תש"ח, לאחר שלוש שנות שהותו בקלויזנבורג, היה רבי מנחם מוסמך כרב, שו״ב, סופר, מוהל וש״ץ מומחה.
הוא נקרא לכהן כרב בעיר ואם בישראל סוטשאווא-שאץ, לשרת בקודש ולהנהיג את הקהילה. עד לפני המלחמה נודעה העיר שאץ כעיר ואם בישראל, עיר הולדתו של הגאון העולמי רבי מאיר שפירא זצ״ל, אב״ד לובלין; עיר בה כיהן כאב״ד, הגאון האדיר רבי משולם ראטה זצ״ל, לפני היותו אב״ד בעיר טשרנוביץ, ועוד.
היו בה הרבה תלמידי-חכמים גדולים בתורה ובמעשים-טובים, והוא התקבל על ידם בשמחה ובסבר פנים יפות. עד מהרה התחיל למסור בה שיעורי גמרא, ועלה ונתעלה בד בבד עם ניהול ענייני הקהילה.
בשנת ה'תש״ט הקים את ביתו עם בת תלמיד-חכם וירא-שמים גדול, הרה"ח רבי נפתלי בוימן זצ״ל מהעיר הסמוכה ראדוביץ.
ברבנות גאלאץ
לאחר שתי שנות כהונה בשאץ, נקרא בחודש תמוז תש״י לכהן כרב בעיר מולדתו גאלאץ.
העיר היתה זקוקה אז לחיזוק רוחני, ורבי מנחם נאות לקחת על עצמו את התפקיד. תפקיד זה היה כרוך בסיכונים רבים, כיוון שהאזור היה נתון לשליטת הקומוניסטים, והיה צריך לעשות הכל בחכמה ובתבונה בכדי שלא להמציא להם סיבה שתאפשר להם להשליכו לבית-הסוהר.
מתוקף תפקידו כרב היה עוסק רבות בסידור קידושין. החופות היו נערכות בבית-הכנסת ענק, שנקרא בית-הכנסת של הפועלים, בניין גבוה מאד המכיל כשמונה-מאות מקומות ישיבה ועוד שתי קומות לנשים. כן היה עוסק בסידור גיטין כפי הצורך, גם במקרים קשים ומסובכים. היה מקרה, למשל, של פועל שהיה צריך לסדר לו גט וכיוון שלא יכל להגיע בשעות היום עשו זאת בשעת לפנות בוקר, כשעל אף אי הנוחות נעשה הכל כדת וכהלכה, במתינות ובישוב הדעת, בצירוף ילחט"א הגה״צ רבי טוביה אריה טוביאס שליט"א, לימים דיין בקריית ויז'ניץ בב"ב.
תפקידי הרבנות כללו גם טיפול בקבורת מתים וחסד של אמת. גם במזג האוויר הקר שהגיע לפעמים עד לשלושים מעלות מתחת לאפס.
שמירת התורה והמצוות ברחבי העיר היתה כרוכה בקשיים רבים. היה צורך להאבק על חינוך הילדים ועל אי הליכתם לבית-הספר בשבתות. לצורך כך היה צורך לשחד שוב ושוב את הנוגעים בדבר, אך הכל היה כדאי למען שמירת שבת-קודש. כמו כן ענייני הטהרה בעיר עליהם היה צריך למסור את הנפש. כרב ומנהיג הקהילה, עסק הרב חכם גם בענייני צדקה למען עניי העיר. הוא היה מסתובב בעצמו בחנויות ואוסף את נדבותיהם של בני העיר, ומזכה אותם במצוות הצדקה.
לציון ברינה
תוך כדי הפעולות הרבות בהנהגת הקהילה ותיקונה, עשה הרב מנחם מענדל גם פעולות למילוי משאלתו הנכספת לעלות ולחונן את ארץ הקודש. לאחר פעולות רבות שנתקלו בקשיים עצומים, הגיעה הבשורה על אישור יציאתו מהארץ. היה זה מספר ימים לפני ראש-השנה תשכ"ד. ביום שישי, כ״ד אלול תשכ״ג, טסו הרב ומשפחתו מבוקרסט לווינה, שם שבתו את השבת בשירה ובזמרה ובתשבחות לה׳ יתברך שהוציאם מהגלות הקומוניסטית.
בהגיעו ארצה התישב תחילה בבני-ברק בשיכון ו׳, ומיד החל במסירת שיעורי תורה בבית-הכנסת האשכנזי ובבית-הכנסת פרדי, וכן מסר גם שיעורי חיזוק לציבור הנשים. זמן קצר לאחר מכן נקרא לכהן כרב בשכונת קרית-ישראל בגבעת-שמואל, שכונה של עולי בסרביה – רומניה, שבית-הכנסת שלה נקרא על שמו של הגאון הקדוש רבי יהודה ליב צירלסון זצ״ל הי״ד "היכל-יהודה". במסגרת זו פעל הרב מנחם מענדל רבות להביא דבר ה׳ לכל ילדי בתי-הספר הכלליים, הוא הצליח להיכנס ללב התלמידים ולקשור איתם קשר נפשי וכך הצליח להחדיר בהם אמונה בבורא עולם, ורצון לקיים את מצוותיו. כך הנחיל את ערכי היהדות כמו שבת קודש, מועדי ישראל, ועוד, לילדי-ישראל מגיל הגן ועד לגילאים הבוגרים, כך שאור התורה הופץ על ידו בכל פינה ופינה.
לאחר אחת-עשרה שנות כהונתו ופעולתו ב"קרית-ישראל" שב"גבעת שמואל", נקרא לכהן ברבנות ביישוב "אור עקיבא", וכפי שכתב על עצמו, נתקיימו בו דברי התנא בן עזאי: (יומא לח.) בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחברו, ואין מלכות נוגעת בחברתה, אפילו כמלוא נימא".
"ברוך השם שמצאתי חן בעיני העם, וכולם הסכימו פה אחד שזה האיש שיכהן כרב וכאב״ד בקהילה" כותב הרב חכם, וממשיך בתיאור הסיעתא דשמיא שליוותה אותו: "מאז בחירתי באור עקיבא, דייקתי לכבד כקטון כגדול, וחברתי חמישים ואחד מנהגים, שהנהגתי באור עקיבא לטובת התושבים, הנה הם מפארים את ספרי "במדבר דברים", וחלק ג׳ של שו״ת "זהב מנחם"".
ביום כ"ד מר-חשון תשס"ז נסתלק לבית עולמו ומנוחתו כבוד בעיר בה כיהן כרב, אור עקיבא.
