רומניה. השקת קו טיסה חדש מהארץ לסוצ'אבה ברומניה, מקרב את המטיילים הרבים שביקרו ברומניה, לעיר יאס, מקום קבורתו של האדמו"ר הראשון משטפנשט. המשמעות היא, עלייה במספר המבקרים בקבר האדמו"ר הראשון משטפנשט והפיכת בית 'הכנסת אורחים שטפנשט' לנקודת מעבר מרכזית עוד יותר.

הידיעה על כך הגיעה בעקבות עדכון מטעם חברת הלואו-קוסט ההונגרית וויזאייר שהודיעה היום (ה') כי תשיק ב-9 בינואר קו ישיר מישראל לברצלונה שיכלול ארבע טיסות שבועיות. המחיר: החל מ-249 שקל לכרטיס בכיוון אחד ללא שליחת מזוודה לבטן המטוס. במקביל להשקת הקו לברצלונה תשיק החברה גם קו ישיר של שתי טיסות שבועיות לעיר סוצ'אבה שברומניה. הקו החדש מצטרף לרשת היעדים של וויזאייר ברומניה, ביניהם בוקרשט, יאשי וקלוז' נאפוקה.

רשת היעדים של וויזאייר ברומניה, בוקרשט, יאשי וקלוז' נאפוקה, הגדילו משמעותית את מספר המבקרים בקבר האדמו"ר הראשון משטפנשט בעיר יאסי והפיכת מרכז הכנסת אורחים שטפנשט בעיר לצומת דרכים הומה אנשים, המוצאים במקום מקום נעים לעצור ולהתרענן עם אוכל כשר.

ובנתיים, מדווחים ברשות שדות התעופה כי עדיין לא יכולים להעריך במספרים מדויקים כמה נוסעים יחלפו בנמל התעופה בחודש הקרוב, האחרון של 2022, אולם על ההערכות הצפי הוא שהכמות לא תעלה באופן משמעותי ותישאר סביב 60 אלף נוסעים ביום, כמחציתם בטיסות בינלאומיות שייצאו מהארץ.

הפוסט רומניה: קו טיסות חדש לסוצ'אבה מקרב את המטיילים מהארץ לקבר האדמו"ר הראשון משטפנשט הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

מאות חסידי ברסלב, שתכננו להגיע לאומן באוקראינה לקראת חג ראש השנה, דרך המדינה הרומנית, קיבלו בהלם את ההודעה על קריסת החברה הרומנית 'בלו אייר' בימים האחרונים.

השנה, מהווה יאס נקודת מעבר מרכזית וראשית של חסידי ברסלב בדרכם לאומן, כדי לחסות בצל מוהר"ן מברסלב על ראש השנה, על כך הזהיר לעשות כרוז: כי העולם כולו תלוי בראש השנה שלי, והראש השני עולה על הכל. החברה הרומנית 'בלו אייר' Blue Air, אשר התחייבה לספק מאות כרטיסי טיסה ליאס, בוקרסט, סוצ'אבה וקלוז' נאפוקה, הודיעה בימים האחרונים על הפסקת הפעילות.

החל מהיום (יום רביעי) ועד ליום שני הבא (ט"ז אלול, ה-12 בספטמבר – למניינם), פעילות החברה מופסקת, לאחר שחשבונות הבנק של חברת התעופה הוקפאו על ידי המשרד לאיכות הסביבה, כפי שמדווח ב'כלכליסט'.

חברת התעופה הרומנית בלו אייר מבטלת את כל טיסותיה לשבוע הקרוב זאת בעקבות החלטת ממשלת רומניה על הקפאת חשבונות הבנק שלה. החברה מפעילה טיסות בישראל, בין השאר לפריז ולבוקרשט. נוסעים ישראלים דיווחו כי נתקעו בשדות תעופה שונים בעקבות הביטולים.

לפי דיווחים בתקשורת הזרה, מדווח ב'כלכליסט', החברה מבטלת את טיסותיה בעקבות החלטה של השר להגנת הסביבה הרומני להקפיא את חשבונות הבנק של החברה, כמו גם הצהרה שניתנה על ידי ראש הרשות להגנת הצרכן הרומנית שביקש מצרכנים להפסיק לרכוש את כרטיסיה. הסיבה לסנקציות מטעם ממשלת רומניה, היא חוב לצרכנים בגובה 13 מיליון יורו שהיא חייבת ללקוחות בעקבות ביטול 11 אלף טיסות עקב משבר הקורונה.

לדברי החברה שהובאו באתר 'ברסלב נייעס', החברה אומרת שהיא לא יכולה להמשיך ולשלם את חשבונות תפעול החברה, בעקבות החלטת המשרד לאיכות הסביבה הרומני שהחליט להקפיא את חשבונותיה. עם זאת, הוא לא מזכיר את הגורמים שהובילו להחלטה הדרסטית הזו של השלטונות הרומניים.

בהצהרה מסרה חברת התעופה Blue Air: "בשל מצב בלתי צפוי המורכב מתפיסת כל חשבונות חברת Blue Air Aviation SA על ידי המשרד לאיכות הסביבה, בלו אייר אינה יכולה לשלם את העלויות השוטפות, הדרושות להפעלת טיסות יומיות, ולכן היא נאלץ להשעות את כל הטיסות המתוכננות לצאת מנמלי התעופה ברומניה, עד יום שני, 12 בספטמבר, 2022". – נכתב בהודעה.

בלו אייר מסרה כי ישנם טיסות של החברה הטסות משדות תעופה שמחוץ לרומניה שיטוסו כמתוכנן. עם זאת, מכיוון שמטוסיה לא יעזבו את שדות התעופה ברומניה לאחר מכן, יושעו גם טיסות נכנסות לרומניה.

בלו אייר טוענת כי הצהרה של ראש הסוכנות להגנת הצרכן הרומנית (ANPC) הקוראת לנוסעים להפסיק לקנות כרטיסים של בלו אייר הובילה לאיבוד מכירת כרטיסים בשווי 5 מיליון אירו וללחץ מצד ספקיה לשלם את החשבונות מראש. עוד אומרים בחברה כי האירועים האחרונים חסמו את השיחות שניהלה עם שתי חברות השקעות מלונדון שהיו מעוניינות להצטרף כבעלי מניות.

שעות ספורות לפני שהכריזה החברה על הפסקת טיסותיה, הודיעה 'בלו אייר' על סגירת שותפות עם חברת התעופה 'אייר קונקט', חברת תעופה רומנית קטנה שרק לאחרונה החלה לפעול. על פי ההסכם Blue Air תעביר את ההפעלה של שירותים אזוריים מקומיים ובינלאומיים נבחרים באיחוד האירופי לחברת התעופה 'איר קונקט'.

במבט חטוף בנתוני FlightRadar מראה שכל טיסות 'בלו אייר' Blue Air היוצאות מבוקרשט מבוטלות כבר היום.

הפוסט מאות חסידי ברסלב המומים: חברת התעופה הרומנית 'בלו אייר' (Blue Air) בשלבי קריסה הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הגה"ח רבי מנחם מענדל חכם זצ"ל

רב בגאלאץ ברומניה ואב"ד אור עקיבא בארה"ק

נסתלק כ"ד מר-חשון תשס"ז ומנו"כ באור עקיבא

הגה"ח רבי מנחם מענדל חכם זצ"ל נולד בא׳ דר״ח אלול תרפ"ט, בעיר גאלאץ שעל נהר הדנובה ברומניה, להוריו הגה"ח רבי משה לייב זצ״ל, שו״ב וש״ץ בקהילת גאלאץ, ולאמו הרבנית מרת שלימה ע״ה, בת הגאון הצדיק הקדוש רבי אברהם דוד אדלשטיין זי״ע, שנקרא בפי כל בשם 'רבי דודאלע'.

רבי מנחם ספג משחר ילדותו מקדושתו של הסבא רבי אברהם דוד כפי שמספר בעצמו:

החינוך הנכון של תורה ויראת-שמים, הכנסת-אורחים מכל הלב ודלת פתוחה בפני כל עני ורש, שמירת המצוות בכל חומרתן, והעיקר להיות טוב לה׳ ולבני אדם (כמו שנאמר לגבי שמואל הנביא) – הכל בא לנו כירושה וכציווי מסבא וסבתא…

ואותי במיוחד קרבני סבא, כבוד שם תפארתו, ולימדני כל התורה כולה!

סבו הצדיק רבי אברהם דוד היה מוכר בגאלאץ כאיש צדיק וקדוש הדומה למלאך ה׳, עזר תמיד לעניים ואסף עבורם צדקה בקדושה ובטהרה.

לימים העיד רבי מנחם מענדל על עצמו כי מה שקנה בנפשו באותם זמנים מוקדמים בצל הסבא, נתן לו כוחות ותעצומות לכל ימיו.

כשאך מלאו לו עשר שנים, הביע את רצונו לקום ולנסוע ללמוד תורה בישיבתו של הגאון האדיר רבי יהודה ליב צירלסון זצ״ל הי״ד, גאונה של רומניה ואב״ד קישינב, אולם הדבר נמנע ממנו עקב פרוץ המלחמה.

באותה עת ישב על כסא הרבנות בגאלאץ אב בית הדין, הגאון הצדיק רבי אברהם יעקב דרברמדיגר זי״ע, נין ונכד של קדוש ה׳ הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי״ע, ואף ממנו זכה רבי מנחם לקרבה יתירה.

העיר גאלאץ התברכה בקהילה מפוארת בת כעשרת אלפים יהודים, והחזיקה כעשרים וחמישה בתי-כנסת מפוארים, מבחר בתי-ספר יהודיים, ואף בית-חולים יהודי.

היו בה בו זמנית שלושה רבנים ועשרה שוחטים. הרבנים שכיהנו בה באותה עת היו הרב הראשי הגה"צ רבי יעקב מרגליות זצ״ל, האב״ד הרב הגאון רבי אברהם דוד אדלשטיין – סבו של הרב מנחם זצ"ל, ורב נוסף – הגה"צ רבי יצחק שפירא זצ״ל (עליו כתבנו בבאר בשדה גליון 198).

בהיותו בן שלוש-עשרה, הטיל הסבא רבי אברהם דוד אדלשטיין על רבי מנחם מענדל את תפקיד כתיבת מגילת הגט בבית-הדין בגאלאץ.

בתחילת שנת תש״ה, עם שקוט גלי המלחמה, נסע רבי מנחם מענדל לעיר קלויזנבורג שבמדינת טרנסילבניה (שהיתה שייכת לרומניה), כדי ללמוד תורה מפי הגאון האדיר רבי אברהם שלמה כץ זצ״ל, "הרב דריסקיווע", לימים אב"ד דקריית סאטמאר בבני ברק, שהיה בקי נפלא בכל מכמני התורה ובפרט ב"שולחן ערוך" "חושן משפט". בכל דין תורה שהתעורר באותם ימים בין איש לרעהו, היה מביאים את הרב מריסקיווע, והוא היה פוסק בחכמתו הרבה ובדעת תורה, וכאשר פסק כן היה ועל פיו ישק הכל.

על שנות לימודו אצל הרב דריסקיווע כתב הרב מנחם זצ"ל בזכרונותיו:

"אצלו ראיתי, היכי דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי (בבא בתרא עד.) כלומר, ראיתי אצל הגאון הקדוש הזה שהוא מחבר רוחניות וגשמיות יחד, והכל לשם שמים, ועושה מחומר צורה כאחד מצדיקי הדור הקודם. פסק כל מידי דאיתא בשאלה, בבחינת 'כל הדבר הקשה יביאון אליו'. הוא פתח ישיבה בעיר קלויזנבורג וקרא לישיבה 'מוצל מאש', וקניתי אצלו יד בתורה ויסוד לכל החיים".

ברבנות שאץ (סוצ'אבה)

בשנת תש"ח, לאחר שלוש שנות שהותו בקלויזנבורג, היה רבי מנחם מוסמך כרב, שו״ב, סופר, מוהל וש״ץ מומחה.

הוא נקרא לכהן כרב בעיר ואם בישראל סוטשאווא-שאץ, לשרת בקודש ולהנהיג את הקהילה. עד לפני המלחמה נודעה העיר שאץ כעיר ואם בישראל, עיר הולדתו של הגאון העולמי רבי מאיר שפירא זצ״ל, אב״ד לובלין; עיר בה כיהן כאב״ד, הגאון האדיר רבי משולם ראטה זצ״ל, לפני היותו אב״ד בעיר טשרנוביץ, ועוד.

היו בה הרבה תלמידי-חכמים גדולים בתורה ובמעשים-טובים, והוא התקבל על ידם בשמחה ובסבר פנים יפות. עד מהרה התחיל למסור בה שיעורי גמרא, ועלה ונתעלה בד בבד עם ניהול ענייני הקהילה.

בשנת ה'תש״ט הקים את ביתו עם בת תלמיד-חכם וירא-שמים גדול, הרה"ח רבי נפתלי בוימן זצ״ל מהעיר הסמוכה ראדוביץ.

ברבנות גאלאץ

לאחר שתי שנות כהונה בשאץ, נקרא בחודש תמוז תש״י לכהן כרב בעיר מולדתו גאלאץ.

העיר היתה זקוקה אז לחיזוק רוחני, ורבי מנחם נאות לקחת על עצמו את התפקיד. תפקיד זה היה כרוך בסיכונים רבים, כיוון שהאזור היה נתון לשליטת הקומוניסטים, והיה צריך לעשות הכל בחכמה ובתבונה בכדי שלא להמציא להם סיבה שתאפשר להם להשליכו לבית-הסוהר.

מתוקף תפקידו כרב היה עוסק רבות בסידור קידושין. החופות היו נערכות בבית-הכנסת ענק, שנקרא בית-הכנסת של הפועלים, בניין גבוה מאד המכיל כשמונה-מאות מקומות ישיבה ועוד שתי קומות לנשים. כן היה עוסק בסידור גיטין כפי הצורך, גם במקרים קשים ומסובכים. היה מקרה, למשל, של פועל שהיה צריך לסדר לו גט וכיוון שלא יכל להגיע בשעות היום עשו זאת בשעת לפנות בוקר, כשעל אף אי הנוחות נעשה הכל כדת וכהלכה, במתינות ובישוב הדעת, בצירוף ילחט"א הגה״צ רבי טוביה אריה טוביאס שליט"א, לימים דיין בקריית ויז'ניץ בב"ב.

תפקידי הרבנות כללו גם טיפול בקבורת מתים וחסד של אמת. גם במזג האוויר הקר שהגיע לפעמים עד לשלושים מעלות מתחת לאפס.

שמירת התורה והמצוות ברחבי העיר היתה כרוכה בקשיים רבים. היה צורך להאבק על חינוך הילדים ועל אי הליכתם לבית-הספר בשבתות. לצורך כך היה צורך לשחד שוב ושוב את הנוגעים בדבר, אך הכל היה כדאי למען שמירת שבת-קודש. כמו כן ענייני הטהרה בעיר עליהם היה צריך למסור את הנפש. כרב ומנהיג הקהילה, עסק הרב חכם גם בענייני צדקה למען עניי העיר. הוא היה מסתובב בעצמו בחנויות ואוסף את נדבותיהם של בני העיר, ומזכה אותם במצוות הצדקה.

לציון ברינה

תוך כדי הפעולות הרבות בהנהגת הקהילה ותיקונה, עשה הרב מנחם מענדל גם פעולות למילוי משאלתו הנכספת לעלות ולחונן את ארץ הקודש. לאחר פעולות רבות שנתקלו בקשיים עצומים, הגיעה הבשורה על אישור יציאתו מהארץ. היה זה מספר ימים לפני ראש-השנה תשכ"ד. ביום שישי, כ״ד אלול תשכ״ג, טסו הרב ומשפחתו מבוקרסט לווינה, שם שבתו את השבת בשירה ובזמרה ובתשבחות לה׳ יתברך שהוציאם מהגלות הקומוניסטית.

בהגיעו ארצה התישב תחילה בבני-ברק בשיכון ו׳_, ומיד החל במסירת שיעורי תורה בבית-הכנסת האשכנזי ובבית-הכנסת פרדי, וכן מסר גם שיעורי חיזוק לציבור הנשים. זמן קצר לאחר מכן נקרא לכהן כרב בשכונת קרית-ישראל בגבעת-שמואל, שכונה של עולי בסרביה – רומניה, שבית-הכנסת שלה נקרא על שמו של הגאון הקדוש רבי יהודה ליב צירלסון זצ״ל הי״ד "היכל-יהודה". במסגרת זו פעל הרב מנחם מענדל רבות להביא דבר ה׳ לכל ילדי בתי-הספר הכלליים, הוא הצליח להיכנס ללב התלמידים ולקשור איתם קשר נפשי וכך הצליח להחדיר בהם אמונה בבורא עולם, ורצון לקיים את מצוותיו. כך הנחיל את ערכי היהדות כמו שבת קודש, מועדי ישראל, ועוד, לילדי-ישראל מגיל הגן ועד לגילאים הבוגרים, כך שאור התורה הופץ על ידו בכל פינה ופינה.

לאחר אחת-עשרה שנות כהונתו ופעולתו ב"קרית-ישראל" שב"גבעת שמואל", נקרא לכהן ברבנות ביישוב "אור עקיבא", וכפי שכתב על עצמו, נתקיימו בו דברי התנא בן עזאי: (יומא לח.) בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחברו, ואין מלכות נוגעת בחברתה, אפילו כמלוא נימא".

"ברוך השם שמצאתי חן בעיני העם, וכולם הסכימו פה אחד שזה האיש שיכהן כרב וכאב״ד בקהילה" כותב הרב חכם, וממשיך בתיאור הסיעתא דשמיא שליוותה אותו: "מאז בחירתי באור עקיבא, דייקתי לכבד כקטון כגדול, וחברתי חמישים ואחד מנהגים, שהנהגתי באור עקיבא לטובת התושבים, הנה הם מפארים את ספרי "במדבר דברים", וחלק ג׳ של שו״ת "זהב מנחם"".

ביום כ"ד מר-חשון תשס"ז נסתלק לבית עולמו ומנוחתו כבוד בעיר בה כיהן כרב, אור עקיבא.

הפוסט גאלאץ, רומניה: הרב שהצליח לברוח מרומניה הקומוניסטית הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הגאון רבי משה חיים לאו זצ"ל הי"ד

רבה של שאץ רומניה, פרעשוב ופיעטרקוב

נעקד על קידוש השם י"א מרחשוון תש"ג במחנה טרבלינקה פולין

הרב הגאון רבי משה חיים לאו הי"ד, המוכר בעולם היהודי כרבה של פיעטרקוב וכסמל ומופת של "קידוש השם", נולד בלבוב שבפולין, לאביו הרב צבי יהודה (הירש לייב) לאו, תלמיד-חכם עשיר ומיוחס, ולאמו מרת לאה הינדה, בת הגאון רבי שמואל יצחק שור זצ"ל בעל ה"מנחת שי".

על שולחנם התאחדו תורה וגדולה ומזיגה נפלאה של תורה וחכמה, חסידות עם דרך-ארץ, מידות טובות עם צדקה וחסד, כהמשך למורשת הנפלאה שינקו מדורות קדומים, בהם רבנים גאונים ואנשי שם:

השל"ה הקדוש, רבי יואל סירקיש מקראקא בעל ה"בית חדש", רבי דוד הלוי בעל ה"טורי זהב", מהר"ם מטיקטין, רבי מנחם מאניס הלוי איש הורוביץ ראש מתיבתא בלבוב, אחיו רבי יצחק אב"ד קהילות אה"ו, רבי אפרים זלמן מרגליות, ועוד גאונים וצדיקים.

רבי משה חיים, בנו השני של רבי צבי יהודה, נולד בי"ד באייר תרנ"ב, ונקרא על שם אבי סבו ה"מנחת שי", רבי משה חיים ממונסטרישץ'.

מילדותו משך את עין רואיו בחכמתו וחריפותו ושקידתו המיוחדת, ובכושר מנהיגותו.

בחרותו

כבחור צעיר קנה את תורתו אצל מורי ההוראה של הדור, תחילת תלמודו הייתה בבית מדרשו של הגאון הנודע רבי יוסף תאומים בעל ה"פרי מגדים" אשר כיהן (בשנת תק"ל) כדיין, מורה צדק ומגיד מישרים בעירו לבוב, את תלמודו קנה מדודו הגאון רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון בעל "תשובות מהרש"ם" ועוד, ולאחר שיצק מים על ידיו הוסמך על ידו להוראה. לאחר מכן למד והוסמך אצל הגאון רבי מאיר אריק מבוצ'אץ'- טארנא, וכן אצל הרבנים הגאונים רבי שמואל אנגיל מרדומישלא, רבי בנימין אריה הכהן ווייס מטשרנוביץ, רבי אריה מנחם מנדל הלוי שטיינברג מברודי בעל ה"מחזה אברהם", האדמו"ר רבי ישראל מויז'ניץ בעל ה"אהבת ישראל" אשר לימים הפך לחתנו (בזוו"ר), ואחיו האדמו"ר מאטיניא רבי חיים זצוק"ל.

ביוזמתו נוסדו חברות "מחזיקי לימוד" והוא הקדיש הרבה מזמנו ללמדם תורה ומוסר. פעילותו זו התרחבה בתרע"ג כשנוסדה "תפארת בחורים".

בערב מלחמת העולם הראשונה החל להשתתף בכתבי-עת חרדיים שהופיעו במזרח גליציה, וכן ב"מחזיקי הדת" ו"קול מחזיקי הדת" שיצאו לאור בלבוב בחסות האדמו"ר הגה"ק רבי יהושע מבעלזא והגאון רבי שמעון סופר מקראקא זצוק"ל. השתתף כצעיר הצירים בועידה הראשונה של "אגודת ישראל" שהתקיימה בלבוב בב' סיון תרע"ד, על סף מלחמת העולם הראשונה, הופיע בה בנאום חוצב, נבחר כמזכיר הועידה והתבקש לצאת למסע הסברה בערי גליציה.

בימי מלחמת העולם הראשונה נמלטה משפחתו לוינה, שם התקרב לחצרות האדמו"רים לבית רוז'ין, רבי ישראל מטשורטקוב, ועוד, תוך שהוא ממשיך בלימוד יומיומי אצל מורו ורבו הגאון רבי מאיר אריק מבוצאץ'. בווינה מסר שיעור יומי בבית הכנסת "שיף-שוהל" להמוני צעירים, כמו כן נפגש עם ד"ר נתן בירנבוים ז"ל ונעשה לידידו הקרוב.

רבנותו הראשונה – בשאץ רומניה

בהשפעת אחיו רבי ישראל יוסף הי"ד, רבה של קולומיי, התקרב אל האדמו"ר ה'אהבת ישראל' מויז'ניץ זי"ע, שלקחו כחתן לבתו דבורה. אמנם אשתו זו נפטרה בגיל צעיר בעת לידת בנם יהושע, ובשנת תרפ"ה, בתקופת כהונתו בשאץ, נשא בזוו"ש את בתו של הרה"צ רבי שמחה פרנקל-תאומים מקראקא-פודגורז', "רבה של סקאווין", חתן הצדיק רבי נפתלי הלברשטאם זצ"ל מקשאנוב בנו של הרה"ק רבי דוד מקשאנוב שהיה בנו של הרה"ק ה"דברי חיים" מצאנז, מצאצאי ה"חכם צבי".

משרת רבנותו הראשונה של רבי משה חיים היתה העיר שאץ (סוצ'אבה) בבוקובינה שברומניה. הוא קיבל את המינוי בשלהי תרע"ט בהיותו בן כ"ז שנים. בבואו אל העיר לא היה בה אף לא תלמוד-תורה אחד, ובפעילותו התוססת הכניס רוח חיים לקהילה, כשתוך זמן קצר נפתח תלמוד-תורה, התארגנו שיעורים למבוגרים ולאנשים עובדים, כשרבי משה חיים מרביץ בהם תורה. במשך שמונה שנות כהונתו בעיר שאץ, תיקן בה תיקונים רבים בשטח הכשרות ושמירת השבת, ובמשך כל אותה תקופה לא ההין שום בעל עסק לפתוח את בית העסק בשבת. בהשתדלותו של הרב שוחררו החיילים היהודיים משירות בשבתות, כשהוא עצמו דואג לאירוחם בבתי יהודים.

מלבד פעילותו הרבה בשאץ, פעל גם בסביבה הקרובה והרחוקה. כך יזם באותן שנים את הקמת ישיבת "באר מים חיים" בצ'רנוביץ, פעל להקמת רשת בתי-ספר לבנות "בית יעקב" בלבוב, קרקוב, קולומיי, סטניסלב וטרנוב, והשתתף בקביעות בכתיבה בירחון "בית יעקב" בלודז'. בתקופת כהונתו בשאץ יצא שמו בריכוזי היהדות החרדית באירופה המזרחית והמרכזית כנואם בחסד עליון ומחונן בעט סופרים. מסעי הופעותיו בנאומים ומאמריו העשירו את הספרות והעיתונות הדתית באותה תקופה. בקהילה זו – שאץ, נולד בן-דודו המפורסם המהר"ם שפירא זצ"ל ובעיר זו ניטעו יסודות רעיונו הכביר הדף היומי שהתנחל בלבבות העם היהודי לכל שדרותיו וחוגיו.

בפעילותו הרבה למען העליה לארץ הקודש, נשלח כציר מטעם "אגודת ישראל" בוארשה לועידה הראשונה לענייני ארץ ישראל שהתקיימה בפרנקפורט דמיין, שם נשא נאום נלהב.

ברבנות פרעשוב

החל משנת תרפ"ח קיבל על עצמו את הרבנות בפרשוב.

בפרשוב הקים הגרמ"ח את ישיבתו "תורת חיים", אליה נהרו תלמידים רבים מפולין, גליציה, אוסטריה, רומניה והונגריה, וממנה יצאו רבנים, ראשי ישיבות, עסקני ציבור ואנשי מעשה. על אף טרדותיו הרבות בעניני הקהילה היה משמיע בעצמו את השיעורים היומיים ומטפל באופן אישי בכל תלמיד. למתאימים לכך איפשר להשתתף בפסיקת שאלות שנזדמנו לבית-דינו ודיני-תורה שהתנהלו בלשכתו, ומהם שהקדיש רבות לטיפוח כושר הנאום וההנהגה שניחונו בהם.

לצד הנהגת הקהילה והישיבה המשיך בפעילותו הציבורית למען כלל ישראל. בכנסייה הגדולה השניה של "אגודת ישראל", שהתקיימה בוינה בשנת תרפ"ט, התפרסם בנאומו הגדול על הצורך בהקמת מוסדות חינוך של "תורה ומלאכה" להצלת המוני הנערים היהודיים. הוא הציע להנהיג תרומת קבע של כל אשה בישראל בעת הדלקת נרות שבת, להקמת מוסדות חינוך להמונים שאינם נמנים על לומדי תורה בישיבות. בהצלת נוער זה מבורות ומהדרדרות מוסרית ראה משימת חייה של "אגודת ישראל".

ברבנות פיוטרקוב

כשיצא מהר"ם שפירא למסעו באמריקה לגיוס מימון להשלמת בניין ישיבתו, התגייס רבי משה חיים למסע דומה בערי פולין וגרמניה. בפתיחת הישיבה בתר"ץ נתכבד רבי משה חיים בנאום הפתיחה והוא דרש בפני התלמידים בהלכה ובאגדה. כשמהר"ם שפירא נסתלק לעולמו, מילא בישיבת יח"ל תפקיד פעיל כחבר הנשיאות והשלטון הרוחני שלה. בהתאספות גאוני התורה של פולין לחלוקת תעודות "צורבא דרבנן" לבני הישיבה, כובד רבי משה חיים לשאת את דברו ולחלק את התעודות.

מיד עם הסתלקותו של המהר"ם ערך הגרמ"ח מסע הספד ומגבית לחיזוק "ישיבת חכמי לובלין".

במסגרת מסעו הגיע גם לפיוטרקוב, שם זכרו כמה ממקורביו של מהר"ם שפירא זצ"ל את דבריו כי הרב מפרשוב יהיה מתאים למלא את מקומו. לאחר שנשא את הספדו הגדול בבית-הכנסת הגדול בעיר, התאספו מאות מראשי הציבור החרדי בעיר והציעו לו את כסא הרבנות בפיוטרקוב.

רבי משה חיים המשיך במסעו בדרכו ללודז', כשבתחנת הרכבת בקראקא קרהו אסון. בעמדו כבר בקרון הרכבת והדלת פתוחה, טולטל הקרון מעצמת תזוזתה הפתאומית של הרכבת. הרב הושלך מהקרון ונפל אל בין שתי קרונות, כשהוא שכוב לארכו בין שני פסי המסילה. חמישה קרונות עברו מעליו והוא לא איבד את עשתונותיו. תוך חלקי שניה הוא חישב את מצבו ותיקן לפי זה את תנוחתו. את כף ידו הניח על פניו כדי להגן עליהם, אך מרפקו רוטש על ידי גלגלי הקרונות. דקות ספורות הוא נשאר לשכב לבדו, עם בוראו, על המסילה. כשהתקרב אליו פועל רכבת הופתע הפולני לראות סימני חיים אצל הפצוע המונח על המסילה, שביקש מים. כשהיה כבר באמבולנס בדרכו לבית החולים היתה משאלתו להודיע לרבי משה'ניו פרידמן מבויאן הי"ד, שהתגורר בקראקא, על מה שקרה לו. בהיותו על שולחן הניתוחים ביקש להמתין לבואו של רבי משה'ניו. כשניצב רבי משה'ניו לידו ופרץ בבכי למראה עיניו, היתה בקשתו של רבי משה חיים: "אנא, השגיחו שישאירו מקום שיעור להנחת תפילין". המנתח, ד"ר פישר, לא האמין למשמע אזניו, כי רק לפני כמה דקות לא היה מוכן לתת כל תקוה לחייו. כשקם מתרדמתו, אחרי כחמש שעות, סיפר למקורביו על חלומו בדבר תקופת קידוש השם הממשמשת ובאה וכי עליו להתמסר מעתה לנושא זה.

רק לאחר מספר חודשים של טיפול והתאמת יד תותבת, יכל לשוב לפרשוב והחל בכתיבת הפרק הראשון של ספרו על קידוש השם, הלא הוא "פרק ההצלה" שהוקדש לנס ההצלה שאירע לו. בינתים נערכו הבחירות בפיוטרקוב ובין כסה לעשור בתרצ"ו עלה הגרמ"ח לשבת על כסא הרבנות בעיר זו. גדולי הדור שלחו לו את ברכותיהם לבחירתו החדשה וראו בהשתקעותו בפולין תגבורת חשובה להנהגתה של היהדות החרדית. כ"ק האדמו"ר ה"אמרי אמת" מגור כתב לו: "אהובי ידידי הג' משה חיים שי' לאי"ט. הנני לברכו במשמרתו משמרת הקודש החדש שי' לו לברכה ויגדיל תורה ויאדירה ויטע יר"ש בלב תלמידיו כנפשו ונפש תדרשנו לטובה". מכתב נלהב שלח לו גם כ"ק האדמו"ר ה"אהבת ישראל" מויז'ניץ. האדמו"ר מבעלזא, רבי אהרן זצוק"ל, כתב: "לכבוד ידיד ה"ה הרב הג' הגדול בתורה חריף ובקי החסיד המפורסם כש"ת מוה"ר משה חיים שליט"א אב"ד דק"ק פיוטרקוב, …הנני מברכו בברכת מזל טוב להתמנותו לרב אב"ד דק"ק פיוטרקוב, השי"ת יעזור שיהי' בשעה טובה ומוצלחת ולנהל עדתו עדת ישורון בדרך תוה"ק כיד ה' הטובה עליו ושיוכל גם שם להרביץ תורה ויר"ש בהרחבה ברוב נחת ואך ששון ושמחה ישכון תמיד באהלו ויבשר תמיד בשורות טובות…". האדמו"ר מסטרופקוב, רבי אברהם שלום הלברשטאם זצוק"ל, בנו של הצדיק משינאווא זצוק"ל, כתב: "…ויזכה לנהל עדתו עפ"י התורה והיראה ברוח ישראל סבא ויחזיר העטרה ליושנה ויקרב לבבות רחוקות וישם שלום וברכה בין אחים ויתקדש שם שמים על ידו כאשר עם לבבו כנפשו היפה ונפש ידידו ומכבדו ומוקירו…".

קברניטי התורה בפולין, הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי מוילנא, הגאון רבי נחום וידנפלד מדומברובה, רבי צבי יחזקאל מיכלזון מפלונסק-ורשה, האדמו"ר מבויאן-קראקא רבי משה פרידמן, הגאון רבי אהרן לוין מריישא, רבי מנחם מנדל אלתר מפאביניץ-קאליש, רבי מנחם זמבה מפראגה-וארשה, ראש "ישיבת חכמי לובלין", הרב מקוז'יגלוב רבי אריה צבי פרומר, ועוד גדולי תורה, שלחו את ברכותיהם להיבחרו לפיוטרקוב.

כהונתו בפיוטרקוב קירבה אותו עוד יותר לעניני "ישיבת חכמי לובלין" וחלק מזמנו הקדיש לעניני יח"ל.

באותה עת התקדרו עננים שחורים בשמי יהדות פולין ופעילותו הציבורית חרגה מתחומי העיר בה כיהן והוא לקח חלק פעיל בעניני הציבור היהודי בפולין. בכנסיה הגדולה השלישית שהתכנסה במרינבד בתרצ"ז העלה את מלחמתם של הפעילים למען ארץ ישראל והתגלה שוב כדובר ההמונים.

בשלוש שנות שבתו בפיוטרקוב, שלפני החורבן, קידם את מחקרו ההלכתי בענין קידוש השם, ניהל חליפת שאלות ותשובות בנושא עם גדולי התורה של ליטא, פולין, גליציה וארץ ישראל. ספרייתו הגדולה כללה כששת אלפי כרכים ומאות כתבי יד יקרי מציאות, אותם אסף במסעותיו.

בימי מלחמת העולם השניה

עם תחילת מלחמת העולם השניה התהלך בין היהודים ועודד את רוחם, והצליח להציל יהודים רבים מהשמדה. בנאמנות מוחלטת לבני קהילתו החליט להשאר עם קהילתו ולא לנסות להימלט על נפשו. כאשר פרצו כוחות היטלר לעיר פיוטרקוב הם צעדו לבנין בית הכנסת הגדול, בו נהג הרב להתפלל ולשאת את דרשותיו בפני אלפי המתפללים שבאו מכל בתי התפילה בעיר לשמעו. בבנין גדול זה על כל קומותיו רצו לשכן את אלפי השבויים הפולנים שלכדו בקו החזית. חיילי הוארמאכט חטפו יהודים ברחובות ואילצום לפנות את הספסלים, את ארון הקודש והבימה כדי לפנות מקום לשבויים. כשהגיעה השמועה אל הרב, שהיה אז חולה במיטתו, הוא יצא לבית הכנסת והתייצב בפני מפקד היחידה. הנאצים נדהמו לראות לפניהם יהודי גאה בלבושו הרבני מדבר אליהם בגרמנית רהוטה, הם קראו למפקדם, אוברסט בראנד, והלה נעתר לבקשת הרב להרשות את הוצאתם של כששים ספרי תורה ולהעבירם לבית המדרש הסמוך. אך הרב לא סמך על יושרו הגרמני של המפקד. בחשכת הלילה אירגן קבוצת צעירים שהגיחו לבית המדרש, הוציאו את ספרי התורה והעבירו אותם לבית הקברות, שם נטמנו מאוחר יותר באהלי הצדיקים מוולבורז', ראדושיץ ושל האדמו"ר הד"ר חיים דוד ברנהארד זצוק"ל.

עם התבססות שלטונם של הנאצים בעיר פנו אל הרב כאל "זקן היהודים" והטילו עליו את האחריות לביצוע גזירותיהם ופקודותיהם. הרב סירב והודיע להם באומץ כי אין הוא שליחם של השלטונות אלא של יהודי הקהילה. אך הם לא הירפו ממנו ואת היטל העונש הקיבוצי הראשון (הקונטריבוציה), בסך חמישים אלף זהובים, הטילו עליו אישית. לאחר שסולק סכום זה, הציגו דרישה לסכום נוסף, הגדול פי עשר מהמכסה הקודמת. אולם כסף זה הם גייסו בעצמם. בלילה שלפני ערב יום כיפור גנבו צעירים פולניים חמרי עצים שהיו מונחים ליד בית הכנסת ונועדו להקמת בתי שימוש לשבויים הכלואים בתוכו. מפקד הס. ס. בעיר פוצאללו, הבהיל אליו את הרב והודיע לו כי היהודים לקחו את העצים ברצותם למנוע את חילול המקום ע"י הקמת בתי השימוש. משום כך עצרו אנשי ה-ס. ס. עשרה מנכבדי העיר כדי להעלותם למחרת, ערב יום כיפור, על הגרדום. אחרי התמקחות ממושכת הצליח הרב לפדות את השבויים בהתחייבו לספק לגרמנים סכום של רבע מליון זהובים.

בשעות הצהריים של ערב יום כיפור אירגן הרב מגבית "כופר נפש" בכל המנינים, שהתארגנו בבתים פרטיים. כל ראש משפחה חוייב בסכום של 10 זהובים ועל כל נפש במשפחה עוד זהוב אחד. כשהלך הרב למחרת יום הכיפורים למפקדת הנאצים חסרו לו כ-180 אלף זהובים. הוא לקח מביתו את קופסת התכשיטים של המשפחה והוריק לידי הנאצים צמידי זהב, אבנים יקרות, פנינים ומרגליות. עיני הנאצים נצצו לנגד ברק היהלומים והם לא ספרו עוד את הכסף שדרשו כפדיון.

עשרות עגונות הצליח להתיר על פי עדויות שגבה, באמצעות שליחים שיצאו למקומות מרוחקים, ובית דין מורחב שהקים בביתו, בהשתתפות מורי הוראה, גדולי התורה, שהגיעו עם הפליטים ממערבה של פולין. מקרים רבים הובאו בפניו מורשה ורבני פולין ראו בו בקי ומומחה בענין זה, כשם שעוד קודם לכן יצא שמו כמצוי ביותר בעניני גיטין וקידושין.

תלמידיו בפרשוב ובשאר ערי סלובקיה הפצירו בו שייאות לבוא אליהם לשם יתר בטחון, אך הוא לא רצה לנטוש את קהילתו בעת צרה ועבר עמה את כל שבעת מדורי הגיהנום עד לחיסול המוחלט של הישוב היהודי בעיר.

על קידוש השם

בימי עברה וזעם של שלטון הרצח תלו בו יהודי העיר את עיניהם כאל מגדלור בים זועף. בביתו חיפשו כולם עצה ותושיה ואף רחוקים שנקלעו לעיר ונרדפו על ידי השטן מצאו בביתו מקלט. בשנות ת"ש-תש"א-תש"ב המה בית הרב מרוב הפונים אליו. עשרות זוגות נישאו כל שבוע, כשהצעירים המסודרים בעבודה "בטוחה" רצו להבטיח חיי ארוסותיהם מפני שילוח. קשרי חוץ עם מדינות שונות עברו דרך ביתו של הרב. בגבור המצוקה והרעב יזרמו הרב ורעייתו בית תמחוי לנזקקים, כשבעלי בתים הביאו עמם מצרכי מזון ופחם להסקה. כמה עשרות נצרכים מכובדים קיבלו את אספקתם ממטבח זה ובמשך הזמן עבר המטבח לבנין בית היתומים הסמוך ושם הזדנבו תורים של מאות משפחות שבאו ליהנות מארוחה חמה חינם, כשהרבנית וחברותיה העסקניות עומדות מהבוקר עד הערב ומשרתות את הקהל.

מלובלין ומורשה הגיעו שמועות איומות ומטרנוב הגיע שליח שסיפר על רצח אלפי יהודים, ובהם ידידו של הרב, הגה"ק רבי משה'ניו מבויאן הי"ד. מקולומיי הגיעה ידיעה נוראה על חטיפות וגירושים, בהם אחיו של הרב, רבי יוסף ישראל לאו הי"ד, רבה של העיר. יעד השילוח הוא אופלן, נמסר בידיעה, אך בחקירה במקום הוברר ששום משלוח לא הגיע לשם בחדשים האחרונים. לעומת זה אותה תחנה חדשה במפת השילוחים – בלז'ץ, שטיבה טרם היה ידוע בימים ההם.

האסון המתקרב היה מוחשי ביותר והיהודים אובדי עצות צרו על בית הרב, בתקוה ששם יודעים משהו יותר על הצפוי.

הימים היו ימי הרחמים והסליחות של שלהי תש"ב ויהודים באו לבקש ברכה. הרב יעץ לבנות בונקרים ומחבואים ולהיעלם. "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם", אמר לאנשים. יותר מזה לא היה בכוחו לייעץ.

בימי ראש השנה ויום כיפור התאספו בביתו מאות מתפללים שמילאו את חדר המדרגות. בליל כל נדרי נשא את דרשתו המסורתית שהיתה רוויה דמעות. למעלה משעתיים עורר את הקהל לתשובה. בהוציאו את ספר התורה הקטן שלו, המיוחס לבעל ה"חתם סופר" זצ"ל, ובקראו "אור זרוע לצדיק" התנפלה עליו הקהילה בחיבוקים, בנשיקות ובבכי תמרורים. לפני תפילת "יזכור" דרש שוב ועורר את הקהל לאחוה ולאחדות ברגעים הגורליים הצפויים בימים הקרובים. בתפילת נעילה עבר לפני התיבה, כדרכו בקודש מאז ישב לראשונה על כסא הרבנות. אימת החורבן היתה תלויה באויר שעה שהרב השתפך בתפילתו, אך בצאת היום, כשקראו כולם "שמע ישראל" שוב נשתכח כאילו הכל והוא הלהיב את הקהל בריקוד לוהט "עוצו עצה ותופר" ו"לשנה הבאה בירושלים".

למחרת יום הכיפורים נודע כי הגיעה תורה של צ'נסטוחוב הקרובה. אלפי קלגסים גרמניים ואוקראינים הקיפו את הגטו ושילחו את יושביו לטרבלינקה. אחרי צ'נסטוחוב חיסלו את ראדומסק, ואז בג' מרחשון תש"ג הגיעה גם תורה של קהילת פיוטרקוב.

"יהודים התחבאו ואל תלכו כצאן לטבח!", קרא לבני קהילתו, אך הוא עצמו הלך והתייצב במגרש השילוח כשספר התורה הקטן בזרועו. אותו הכירו הרוצחים, כי עד יומו האחרון שמר על לבושו וזקנו. בשל היעלמו מהמגרש עלולים היו לערוך חיפושים יסודיים ולגלות עשרות מחבואים, הסביר למקורביו. במשך שבוע שלם התנהל הרצח המאורגן והוא עמד על המגרש, חזה בזוועות שפקדו את קהילתו ונשאר עומד על משמרתו. ההתעללות הגיעה לשיאה כשהרוצחים ירו בתינוקות שהיו בזרועות אמותיהם וגררו את זקני העדה הפצועים על הקרקע. "מדוע אנו עומדים? נתנפל עליהם בצפרניים!" קרא לעברו ידידו, רופא מהעיר המתגורר עתה בתל אביב, ביום האחרון של המבצע בי' מרחשון תש"ג, ראש המרצחים איש ה-ס. ס. פויכט, שהתרוצץ כחיה טורפת על המגרש, קלט את זעקתו של הרב "גם שם צריכים אותך היהודים", צעק אליו, והרב הלך עם המשלוח הרביעי והאחרון שחיסל את 25 אלפי היהודים מקהילת פיוטרקוב המעטירה.

וכך סיפר לימים עד ראיה ששרד את התופת: "הרב דרש את מאמרו של רבי עקיבא 'כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא לידי ואקיימנו' ונאומו החוצב להבות אש והרווי התרגשות עזה ריתק את שומעיו שהתעלמו מהצפוי להם ברגעיהם הקרובים. הוא תבע מהם ללכת לקראת הקץ כיהודים ההולכים לקדש את השם, כי כל יהודי הנהרג באשר הוא יהודי, קדוש הנהו. 'מוטב מוות שיש בו חיים מחיי השעה הזו שהמוות מרחף עליהם', פנה לבני עדתו.

העד האחרון שראהו ברגעיו האחרונים הוא ללא ספק, מר דוד לבקוביץ, איש פיוטרקוב שנמלט מטרבלינקה ומתגורר היום בשיקאגו שבארה"ב, עדותו על הצלתו ממחנה המוות, מצויה בגנזכי הארכיון של "יד ושם" בירושלים: "הגענו לפנות בוקר לטרבלינקה במשלוח האחרון שיצא ביום ד', 21 באוקטובר 1942 (י' מרחשוון תש"ג) מגטו פיוטרקוב, על הרציף ליד הרכבת נערך מיון ויחד עם כמה צעירים ממשלוח זה הוצאתי והועמדתי בצד המון יהודי העיר. עמדנו שם בצפיה דרוכה והרחנו את המוות באויר. הרוצחים ערכו את ההתעללות האחרונה בקרבנותיהם ואנו עקבנו אחרי הקבוצות המובלות לכיוון התאים, מהם לא יצא איש בחיים. בעודנו נצבים שם וחושינו מעורפלים קלטנו לפתע את קולו האדיר של רבינו, הרב לאו, שעמד בתוך העדה של יהודי פיוטרקוב שעמדה מקובצת לידינו. הוכינו בהלם ונשימתנו נעצרה כששמענו את דבריו הרועמים, הוא החל לומר בקול רם את "הוידוי", כשהעדה חוזרת אחריו פסוק בפסוק והולכת בעקבותיו לדרכה האחרונה"…

היה זה בי"א מרחשון תש"ג. ה' ינקום דמו ודם כל קדושי ישראל!

מורשתו לדורות

ספרו המונומנטלי "הדרך לקידוש השם" שהפך לצוואה כתובה ולהכנה לקראת יומו הגדול יום עלותו על מוקדה.

כן פרסם מסות ומאמרים בעברית, אידיש וגרמנית. הערכה מיוחדת נרשמה למסותיו על האם והמשפחה בישראל "שתי אמהות בישראל", שפורסמה בירחון "בית יעקב" ובכמה שפות.

כתב הסופר הנודע הלל צייטלין הי"ד ב"מאמענט" הורשאי מה-17 ביוני 1931, בין השאר: "נראה שמימי ר' שמשון רפאל הירש לא כתב איש בהתלהבות גדולה כזאת על קדושתה של המשפחה בישראל, כמו הרב לאו במאמרו "שתי אמהות בישראל". אני מייעץ לכל בר אוריין ישראלי לקרוא את המאמר פעמיים: פעם אחת בשביל עצמו, כדי שיוכל לתפוס ולהבין את עמקי רעיונותיו של המחבר, ופעם שניה להקריא את המאמר לאשתו ולבנותיו ולהסבירו להן בצורה כזאת שירגישו בעליונותה של הרמה המוסרית של האם והמשפחה היהודית בעבר, לעומת הריקנות החילונית והירידה המוסרית של ההווה".

הפוסט הילולא ה-78: הגאון שנשרף עם 2 קהילותיו הופיע לראשונה ב-שטפנשט..