קדושתו של הצדיק משטפנשט וזכותו הגדולה, מאירה עד למרחוק, לכל הבוטחים בצדקותו ומדליקים נר לטובת נשמתו הטהורה.

העדות הבאה, היא אחת מאלפי עדויות המספרות על כך ממקור ראשון, אשר בזכות הדלקת הנר לטובתו של הצדיק משטפנשט, זכו לישועה כלכלית עצומה.

כך מעיד הנגיד הרה"ח רבי משה לייב רוטנר שליט"א מויליאמסבורג בשם אביו שמסר לו סגולה זו, אותה קיבל בפירוש מרבו, כ"ק אדמו"ר רבי חיים זאנוויל אברמוביץ זיע"א, להדליק מדי יום שני נרות נשמה: האחד לטובת נשמת רבינו רבי חיים זאנוויל בן רבי משה מריבניץ והשני לרבו הרה"ק רבינו אברהם מתתיהו בן רבי מנחם נחום משטפנשט, באמרו בזה הלשון:
"כיון שהצדיק משטפנשט לא הותיר אחריו זש"ק, מי שמדליק נר נשמה לטובתו כל יום ומתנהג אליו כמו בן לאביו, אזי הצדיק יתנהג אליו גם כן כאב לבן ממש".

מוסיף ומספר הרה"ח רבי משה לייב רוטנר שליט"א כי הוא הינו את הצלחתו המפורסמת בקיום סגולה זו מדי יום ביומו.

כמו כן סיפר הרה"ח רבי משה שפיגל שליט"א שהיה לו שליחות קודש מהרה"ק מריבניץ לדאוג להדליק נר תמיד בקבר הצדיק משטפנשט בגבעתיים דבר יום ביומו. מדי תקופה היה מקבל לביתו שבמונסי ארגזי נרות נשמה, שסיפק לו הרה"ק מריבניץ, כדי שיעלה אותם ארצה וידליקם על קבר הצדיק משטפנשט. ובחזרו למונסי, היה הרה"ק מריבניץ מבקש לדעת אם אכן הדליק את כל הנרות בשליחותו וכבקשתו.

הפוסט הנגיד שמעיד: "כל הצלחתי הכלכלית, בזכות הנר שאני מדליק לזכות הצדיק משטפנשט" הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

פוסט שלישי בסדרת הצדיק מריבניץ הרה"ק רבי חיים זנוויל אברמוביץ זצוק"ל והקשר המיוחד שלו עם הצדיק משטפנשט זכותו תגן עלינו:

• הפוסט הראשון
• הפוסט השני
• הפוסט השלישי

דבקותו של הרה"ק מריבניץ ברבו הצדיק משטפנשט

הרה"ק מריבניץ היה דבוק ביותר ברבינו משטפנשט, שהיה גדל אצלו כל ימיו, והיה בבחינת בן וגם בבחינת תלמיד מובהק, וראה בספר 'הליכות חיים' שחיברו ידידיי על הרה"ק מריבניץ, שם הביאו כמה עובדות על גודל הדבקות שהיה להרה"ק מריבניץ ברבינו משטפנשט.

ונביא עובדא אחת לדוגמא, שהוא פלא והפלא, היה פעם אחת שרבינו משטפנשט עמד לצאת בנסיעה לעיר אחת, והלך לתחנת הרכבת, והרה"ק מריבניץ ליווה אותו עד לרכבת ועמד עמו עד שהרכבת התחילה בנסיעה, ומרוב דבקותו ברבו, כשהרכבת התחילה בנסיעה, התחיל הרה"ק מריבניץ לרוץ אחר הרכבת בכל כוחותיו עד שנפל, ושוב קם ונפל אחריו כמה וכמה פעמים, עד שהיה רבו רחוק עד מאד.

ידוע שרבינו היה שתקן נורא, וגם בדברי תורה לא היה דורש ברבים, וגם בעניני העולם כמעט ולא דיבר, מלבד כמה מקרים מיוחדים, והיה כמה פעמים שרבינו הסתובב לעבר החסידים שעמדו שם ואמר בפניהם משפט זה: 'חיים זאנוויל איז א חידוש'!! ולא פירש את דבריו.

היה מעשה באחד העיירות הסמוכות לשטפנשט שהוצרכו להעביר את השוחט ממשרתו, שהיה חשש על שחיטתו, והיה זה בימות החורף, אבל בני העיירה הוצרכו לאכול כשר, וקרא רבינו להרה"ק מריבניץ, ואמר לו: חיים זאנויל, הנה בבית השחיטה שורר קול גדול, לבש את הטוליפ [המעיל] וצא לשחוט, והיה זה דיבור ארוך של י"ג תיבות, וכל היושבים בשטפנשט יצאו מהתפעלות ממעשה זה, שהרבי האריך כל כך בדיבור.

ור' יצחק תהלים שמע פעם מהרה"ק מריבניץ בדרך רמז שהרגיש באותה שעה איך שרבינו בעל ההילולא מסמיכו.

הנה רבינו בעל ההילולא נסתלק באופן פתאומי מהתקפת לב, ובשעת מעשה עמד שם הרה"ק מריבניץ, ורבינו נפל וראשו כלפי מטה, והרה"ק מריבניץ תפסו בשתי ידיו, ושם היה ההסתלקות, וסיפר שהדיבור האחרון של רבינו היה 'טאקע א חידוש'.

אצל הרה"ק מריבניץ ראו הענין של מורא רבך כמורא שמים כפשוטו, שהיה מדבר כסדר מרבו, והיה חי כסדר עם הרבי, וקיים את הענין של 'והיו עיניך רואות מוריך' כענין של 'שויתי', ובפירוש אמר הרה"ק מריבניץ, שהוא רואה תמיד את רבינו כנגד עיניו, שבכל מקום שהוא פונה, בכל מקום נמצא הרבי, ואמר עוד, איני הולך שתי צעדים (צוויי שפאן) ללא הרבי, ואכן ראו דבר זה בחוש.

וביותר ראו גודל התקשרותו ביומא דהילולא של רבינו, והנה ידוע גודל שפלותו של הרה"ק מריבניץ, מלבד כל מעלותיו, שהרי רבינו אמר עליו שהיה חידוש, וכמדומה שאחד מגדולי חידושיו היה גודל שפלותו, שהרי רבינו היה גדל עד מאד, בבחינת ראשו מגיע השמימה, ואמר בעצמו שהוא רואה מסוף העולם ועד סופו, ואנו ראינו הדברים בעינינו, ואעפ"כ היה מעורב בין הבריות, מלבד הזמנים המיוחדים שלא רצה שיפריעו לו בעבודת קדשו, והיה לו הארת פנים לכל אחד, יהיה מי שיהיה.

יום ההילולא יום דפגרא

ביומא דהילולא של רבינו היה אצל הרה"ק מריבניץ כיומא דפגרא ממש, ובדרך דוגמא, עבודתו של הרה"ק מריבניץ בקריאת הקוויטלאך היה באופן נפלא, בעבודה רבה, אכן ביום ההילולא של רבינו משטפנשט היה קורא הקוויטלאך כלאחר יד, וביום זה היה פועל ישועות באופן נפלא, ואכן ביום זה היו שולחים לקרא לאנשים שכבר המתינו זמן רב לישועה, כי ביום זה יצא כמעט כל אחד עם ישועות נפלאות שאי אפשר לתאר.

שנה אחת כשישב הרה"ק מריבניץ בעריכת השולחן ביומא דהילולא, עמדו הציבור ודברו ביניהם בלחש, ונענה הרה"ק מריבניץ ואמר, שתקו עכשיו, לפי שרבינו נמצא כאן עכשיו!!! ואחד מהעומדים שם העיז פניו ושאל, הרי הרבי אומר תמיד שרבו נמצא כאן, וענה, אין הכי נמי, אבל עכשיו הוא נמצא בממשות!!!!

בספר הליכות חיים מביאים שפעם שאלו החסידים את רבינו משטפנשט, מי ימלא את מקומו, מאחר שלא השאיר בנים אחריו, ורבינו כדרכו לא דיבר מאומה, ורק סובב פניו לעבר הרה"ק מריבניץ והביט עליו, ומזה הבינו להיכן צריכים לפנות לאחר ההסתלקות.

גויים נושעו בשטפנשט

ידוע מידת השתיקה שאחז בה רבינו משטפנשט, באופן נפלא ממש, ונספר עובדא אחת, ר' יצחק תהלים עמד פעם בתחנת אוטובוס בברוקלין לפני הרבה שנים, והמתין זמן רב לבא האוטו, והבחין שם ביהודי זקן אחד שנראה כיוצא רומניה, והתחיל ר' יצחק לדבר עמו, ונתברר שאכן היהודי הגיע מאזור העיר יאס, ושח לו ר' יצחק, הנה אני נמצא אצל הרה"ק מריבניץ כל השנים, שמא תוכל לספר איזה ענין מרבינו בעל ההילולא, ואמר לו היהודי, ענין אחד שאני זוכר עכשיו אספר לך:

שנה אחת היתה עצירת גשמים ושנת בצורת באזור העיר שטפנשט, ובאו לפני רבינו להזכיר על ענין הגשמים, ובין הבאים הניו גם שלא מזרע ישראל, שבאו לפעול ישועות בקרב הארץ, ואמרו לו שיש באזור אלפי חקלאים ומה יהיה אם לא ירדו גשמים, ושלחו משלחת לרבינו, אבל כשבאו לא נתן להם הגבאי רשות להכנס לרבינו משטפנשט, והם יצאו לדרכם, ויהי למחרת, כשהלך רבינו עם הגבאי למקוה, כשפתחו את המקוה כדי לצאת, ראו איך שכל האזור מסביב מלא בגויי האזור, והבין מה שנעשה כאן, והראה רבינו שאפשר לתת להם רשות לגשת לרבינו, וסיפר היהודי לר' יצחק, שלאחר מכן ירדו שם גשמים בשפע גדול במשך שבועות וחדשים, ולא עוד, אלא שהפירות שגדלו באותה שנה באותו האזור היו פירות מיוחדים, ושנים לאחר מכן עוד ספרו על הפירות של אותה השנה.

על רבינו משטפנשט היו קוראים הפסוק בתהלים (יט, ד-ה) 'אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם. בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם', שאף שלא נשמע קולו, ידעו כל העולם ממופתיו ומדרגותיו ושפעל ישועות לכל הבאים לפניו.

עבודתו של הרה"ק מריבניץ על פי רבו משטפנשט

הרה"ק מריבניץ היה אומר שקיבל מרבו בעל ההילולא הצדיק משטפנשט שלשה ממדרגותיו, רוח הקודש שלו, החן וצורת קדשו, ובהזדמנות אחרת הוסיף ואמר שרבו מסר לו את כל כוחותיו, ולכן נספר עכשיו כמה עובדות על הרה"ק מריבניץ, והרי זה גם שבחו של רבינו, כי יפה כח התלמיד מחמת כח הרב, וכל מה שנספר אודות הרה"ק מריבניץ הר זה גם בכבוד רבינו משטפנשט.

הרה"ק מריבניץ היה ניגש בעצמו להתפלל לפני התיבה, והיה קורא בתורה, והיה מכין עצמו לתפילה במשך שעות ארוכות, וכמו שסיפר הרה"ח ר' יעקב ספרונוביץ מלאס אנג'לס מה שראה אצל הרה"ק מריבניץ כשהיה מבקר בלאס אנג'לס, וסיפר שעד שהיה מוכן לעבודה, היה מאריך הרבה, וכמו שהנני זוכר בעצמי, אבל כשהיה מתחיל להתפלל היה מתפלל כסדרו, ובשעה שהיה קורא בתורה היה זה פלא פלאים, שאף שהיה קורא במהירות, אבל יחד עם זה היה מדקדק בכל הדקדוקים, ושמעו כל אות. אבל לפעמים לא היה מוצא חן בעיניו האופן שאמר פסוק אחד, והיה חוזר על זה כמה וכמה פעמים, ואז היה ממשיך בקריאה במהירות.

אחד שאל פעם להרה"ק מריבניץ כיצד עולה בידו לקרא בתורה במהירות, וענה בדרך צחות שהיה לו מלמד טוב ללמדו קריאה….

ופעם אמר שאחד מהדברים שקיבל מבעל ההילולא היה, שהרבי למדו מא' ועד ת' ועד לאותיות דרבי עקיבא.

קידוש לבנה בשטפנשט וברימניץ

בשטפנשט נהגו לאחר זמן קידוש לבנה, וכן נהג הרה"ק מריבניץ, ולפעמים היה קשה לו למצא הלבנה, ובפרט בסוף הזמן, כשהיו ימים מעוננים, והיה שולח שלוחים לכמה מקומות לחפש מקום לקדש הלבנה, ולפעמים כבר היה קרוב לעלות השחר ועדיין לא מצאו הלבנה, ופעם נענה ואמר, שהציבור יתחזקו באמונה, 'און איך גיי אין וואסער', שהוא הולך לטבול, וכידוע שאת הישועות הגדולות ביותר פעל במקוה, וכמו ששמעתי בעצמי ממנו שמה שאפשר לפעול במים אי אפשר לפעול במקום אחר, ואכן הוא יצא למצוה וכאשר חזר לאחר כעשרים דק' לקח את האלונטית והסתפג ולבש בגדיו ויצאה הלבנה, ולאחר קידוש לבנה בנחת ואמירת עלינו וקדיש שרו כנהוג, וכשסיימו שבנה הלבנה לכיסויה.

אבל הרה"ק מריבניץ עדיין לא היה שבע רצון, ועמד כשתי דקות שקוע ברעיוניו והתאנח ואמר, שאצל רבו משטפנשט לא היה צריכים לכך, שהיה פועל הלבנה ללא כל העבודות הללו.

*

ונספר ממידותיו, הנה שפלותו של הרה"ק מריבניץ היה הפלא ופלא, שהיה מנמיך עצמו לכל אחד, והיה פעם ששרו הניגון 'אנא עבדא דקודשא בריך הוא', ולאחר השירה ניגש אליו המשמש ר' משה הערש בערקוביטש ואמר שיש להקשות על הניגון, מה שמדגישים ג' פעמים 'אנא', שיש בדבר משום גיאות, וענה לו הרה"ק מריבניץ, אינך לומד הדבר כראוי, 'אנא', מי אני, 'אנא', מה אני, 'אנא עבדא דקושא בריך הוא'…..

*

אצל הרה"ק מריבניץ ראו הענין של 'חבר אני לכל אשר יראוך', והיה פעם שכמעט ולא היה מנין, וחלק מהמתפללים לא היו מהמהדרים במצוות, אבל רבינו לא חשש לצרפם למנין, אלא היה מחיה עצמו עמהם ביותר.

ובעצמי ראיתי לא פעם אחת כשהיו באים לפני הרה"ק מריבניץ הזקנים שבאו מארץ רוסיא, והוא היה להם כאב, וידוע שבזמן השלטון הקומוניסטים כמעט ולא היה שם יהדות, ואצל הרה"ק מריבניץ ראו שם מסירות נפש על כל צעד ושעל, וכאשר היו באים לאמריקא היו עולים אליו, וכל עת שהיו באים, גם אם היו ממתינים ציבור גדול של יראים ושלמים היה מצוה שיכניסו אותם ראשונים, והיה יושב עמהם שעות ארוכות, ומטפל בהם כאילו היו בניו אהוביו. כי מידת אהבת ישראל של הרה"ק מריבניץ היה באופן שלא ניתן לתיאור.

*

הנה חז"ל אמרו חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי, ואמרו צדיקים שהכוונה היא שיהיה לכל הפחות נגיעה במקצת למידת הצדיקים, וחשבתי לומר שביומא דהילולא של הצדיק הנשגב, על ידי מה שמדברים מהצדיק וממעשיו, ממידותיהם הק' והנהגותיהם ואהבת ישראל שראו אצלם. אצל הרה"ק מריבניץ ראו מידת התמדתו בתורה באופן מבהיל, מאז היותו בחור צעיר.

הפוסט תולדות חיים ופרקי הוד מהרה"ק מריבניץ, תלמידו המובהק של הצדיק משטפנשט • חלק ד' הופיע לראשונה ב-שטפנשט..