מונסי, ניו יורק. כמדי מוצ"ש ובערב ראש חודש, זכו מתפללים לפקוד את ציונו של הצדיק מריבניץ הקבור במונסי שבניו יורק, אלא שביום רביעי האחרון ציפה להם הפתעה מסתורית: חתול שחור מתגולל על קבר הצדיק מריבניץ, מנסה לנשוך את הקוויטלאך ומשמיע יללות.

רבבות המתפללים הפוקדים את המקום, ביניהם רבים שכבר זכו לראות ישועות למעלה מדרך הטבע בזכות הצדיק מריבניץ, הרה"ק רבי חיים זאנוויל אברמוביץ זי"ע, שהיה כידוע תלמידו המובהק של הצדיק משטפנשט הרה"ק רבי אברהם מתתיהו פרידמן זכותו תגן עלינו, השתוממו מהמחזה המופלא, אשר קשור לעולם הגלגול והקבלה.

אחד מהנוכחים, ר' משה הכט, שמיהר לתעד את המראות, סיפר על כך למגזין 'שריפט' של עיתון 'די וואך' בארה"ב:

"זה קרה ביום רביעי לפנות בוקר, גיליתי כי חתול צועד בעקבותיי לכיוון הציון הקדוש, כשהחילותי לקרוא פרקי תהלים הוא החתול החל עולה על כיסא, משם קפץ על מצבת הציון, היכן שהמוני הקוויטלא'ך (הפתקאות), הוא נעמד-נשען על המצבה והחל ליילל. קבלתי צמרמורת בכל הגוף".

על פי תורת הקבלה, יש מהלך של ירידת נשמות לעולם הזה בגלגול אצל בעלי חיים, לצורך תיקון.

כאן החל ר' משה הכט להתפלל באמירת פרקי תהלים בכוונה יתירה, כך שאם החתול הוא אכן גלגול נשמות, שיזכה לו תיקון וכפרה בעולם.

לאחר מכן ר' משה המשיך לעלות לכיוון הציון של אדמו"רי סקולען זי"ע בסמוך. והנה החתול בעקבותיו של ר' משה הכט.

החתול המשיך בעקבותיו, גם כשעמד לעזוב את המקום. ר' משה הכט הניח כוס חלב לפני החתול, אבל זה המשיך בעקבותיו ביללות.

ר' משה הכט החליט שיש בכך רמז ברור משמיים:

"אמרתי לו כמה פעמים 'מחול לך', אמרתי ברכה לזכות הגלגול אם הוא אכן גלגול, נקווה שאכן החתול הגיע לתיקונו, אנחנו יכולים ללמוד מה זה בין אדם לחברו, מי יודע מה הסיפור שעומד מאחורי זה.

"אנחנו תמיד מקבלים סימנים משמיים, ולא תמיד זה בהיר וברור, אבל מגיע זמן שיש סימן ברור לנו האנשים בעולם הזה".

הפוסט מונסי, ניו יורק: חתול מיילל לתיקון בציונו של הצדיק מריבניץ הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

בגליון בית שטפנשט (תמוז תשנ"ט), הובא שיחתו המרתקת של הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל, שנפטר זה עתה ביום ג' אב, אודות מרנא הסבא קדישא הצדיק משטפנשט זיע"א.

מאמר מיוחד אודות פטירתו, פרסמנו כאן.

הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל היה יליד רומניה ורוב פרקי זכרונותיו אודות הצדיק משטפנשט, היו ממקור ראשון, אם מה שראה במו עיניו ואם מה ששמע איש מפי איש, מוסמך ונאמן.

את פרקי זכרונותיו אלה, נשא הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל בהתוועדות חסידים שנערכה בבית מדרש 'שטפנשט' ברחוב מהרש"ל בני ברק, במוצאי פסח תשנ"ט.

כך הוא סיפר על הצדיק משטפנשט, ממקור ראשון:

"ברצוני לספר כאן, רק סיפורים ששמעתי בעצמי ממקורות נאמנים, מפי בעלי המעשה בעצמם, שזה חשוב אצלי יותר.

"החסיד המפורסם רבי משה וייס שנודע בכינויו רבי משה בטלן, היה מגדולי החסידים אצל הרה״ק רבי אברהם מתתיהו משטפנשט זי״ע. תולדותיו בקצרה, מוצאו ממשפחת חסידי אלכסנדר שבפולין, וכשהיה מגיע לשבות אצל הרה"ק מאלכסנדר, היה מתאכסן בחצר. את תורתו קנה בישיבת סלונים אצל הרה״ק בעל ׳דברי שמואל׳.

כשהגיע לגיל גיוס התייעץ עם ה׳אמרי אמת׳ מגור, שאמר לו להתייעץ עם "אנשים מעודכנים" (בארעכענטע מענטשן) בנושא הצבא, כשכוונתו לרבי שמעון סקערנביצ׳ער.

זה האחרון הוא שיעץ לו שיברח לרומניה, ונסע ללמוד בישיבת קישנוב שבבסרביה שם למד שנים אחדות, עד שנשא אשה ושם נעשה לחסיד שטפנשט נלהב, אחרי הסתלקות רבו הרה"ק משטפנשט, נסע ליאס שם היה הרה״ק ר׳ יעקב יוסף מסקווירא עמו למד בחברותא, אליו נסע גם בערוב ימיו כמו גם לעוד צדיקים כהרה״ק מבעלזא זיע״א.

• אצל הצדיק משטפנשט לא שמעו, אלא ראו!

את הרה"ח משה בטלן פגשתי באנטווערפן, ואמר שהצדיק משטעפענעשט ברכו "שלא יהיה פרו״ם", ראשי תיבות – פ׳והל ר׳שעות ו׳ייניג מצוות. אלא שיהיה "עהרליכ׳ער איד" כפי שהרה״ק הראשון משטפנשט רבי מנחם נחום ז"ע, אמר על זה שראשי תיבות 'ערל״ך' הוא ע׳ין ר׳ואה ל׳ב ח׳ומד.

והיה מסיים שהוא לא פרו״ם אלא ערלך. אחרי שידעתי שהרבה להיות בחצר בשטפנשט בקשתיו שיספר משהו ששמע מהצדיק משטפנשט, ואמר הגדרה:

"בשטפנשט לא שמעו כלום, שם רק ראו" – – –

ולכן הוא רק ראה שם…

• בשטפנשט ראו התגלות אלקות

עד כמה ראו בשטפנשט? כשהייתי בבוקרסט, פגשתי באחד שמוצאו ממולדובא ושוחחנו אודות שטפנשט, תוך כדי דיבור אמר:

"בשטפנשט ראו אלקות, וכשהיו מסתכלים על הרבי משטפנשט ראו התגלות אלקות כפשוטו" – – –

• הצדיק משטפנשט ביקש ממני לשמור שבת

כשהייתי בפאריז בשנת תש״ח-ט לערך, מצאתי יהודי שגר שם כבר כ-20 שנה, עוד לפני המלחמה עבר לצרפת, ובטרם נסע נכנס להפרד מהרבי משטפנשט, ובין יתר דיבוריו בקשני הרבי שאשמור שבת, ומילים אלו החזיקוהו בנכר בסביבה גויית גמורה, ועודדו את רוחו יותר מכל.

• מה דיבר ומה דיבר הצדיק משטפנשט

פעם שאלו את זוגתו הרבנית משטפנשט שתספר משהו מהנהגות הצדיק בביתו, היא ענתה לשואלים:

עד שאתם שואלים אותי מה דיבר עמי, תשאלו כמה פעמים דיבר עמי בכלל. ובמשך 11 שנים שגר עמה דיבר עמה בסך הכל מספר פעמים היכול להמנות על אצבעותיה.

וזהו כדברי ר׳ משה בטלן שבשטפנשט לא שמעו רק ראו.

• מרן 'אהבת ישראל' מויז'ניץ על הצדיק משטפנשט: א הימל איד – אדם שמימי!

לשמוע ביטוי מה״אהבת ישראל" מויז׳ניץ בשבחו של צדיקים אחרים היה דבר נדיר, ואם היה אומר על אחד שהוא אדם גדול אז זה כבר חרג מדרך הרגיל. למרות זאת, כשה״אהבת ישראל" היה מדבר מהצדיק משטפנשט, השטעפענעשטער, היה מזכיר אותו בסילודין ובביטוי נדיר:

דאס איז געווען א "הימל איד״ – "אדם שמיימי"!

• הצדיק משטפנשט מציל קצב יהודי מן המיצר

כך סיפר הרה"ח ר' משה בטלן:

בבוטשאן הסמוכה לשטפנשט היה יהודי קצב, איתרע מזלו ונכנס לחנותו איש המכס, בבדיקה שגרתית בחשבונותיו נמצא אי התאמה והיה בסכנה, בנוסף לתשלום הקנס שהושת עליו, הקצב איבד שליטה והניף עליו גרזן קצבים… מהפחד, התמוטט איש המכס ומת במקום.

בהבינו את גודל האסון שהמיט על עצמו,  רץ הקצב לחצר הרבי משטפנשט, שהיה מרחק של כ-40 ק״מ, אותו הוא רץ רגלית, ובהגיעו לעיירה שטפנשט, שם פעמיו לחצר הרבי משטפנשט וביקש להכנס לרבי ולבקש על נפשו.

הרבי השטפינשטער, האזין לו וברכו: כי ינצל מהצרה ולא יאונה לו כל רע!

דהכי שב לביתו ונודע לו כי בבדיקות שערכו למוכס המת, התגלה שמת מיתה טבעית והיתה ליהודי הנ״ל הרווחה.

• קבלת קהל אצל הצדיק משטפנשט

הסיפור שאספר כאן ידוע כבר אך כיון ששמעתיו ממקור ראשון הוא בעל המעשה אספרו שוב:

שמעתי מהגאון הרב דוב רבינוביץ זצ״ל שהיה רבה של וואסלוי ואח״כ רבה של פיאטרא ניאמץ ובערוב ימיו עלה לארץ הקודש והתיישב בתל אביב:

הרב רבינוביץ נסע פעם לשבות בש״ק במחיצת הרה״ק משטפנשט, במוצש״ק היה המנהג שכל אנשי העיר היו עוברים לפני הרבי בחדרו להתברך בשבוע טוב, מעמד זה היה נמשך זמן רב, כיון שכך לא יכל היה הרב רבינוביץ להכנס באופן אישי עם קויטל, ובינתים נסגרה הדלת ושוב לא יכלו להכנס אל הרבי באותו מוצש״ק.

המתין איפוא הרב רבינוביץ ליום המחרת, השכים עם שחר והתפלל מוקדם בכדי לזכות להכנס אל הרבי לפני תפילת שחרית שלו, היה שם גבאי בשם ר׳ שלום וכשהרב רבינוביץ שאלו האס אפשר להכנס השיב בשלילה, כיון שהרבי לא מקבל כעת קהל.

אך הרב רבינוביץ לא התיאש ואמר שהוא ממתין במיוחד ממוצש״ק, וכי אינו יכול להמתין עוד, כיון שיש לו סידור קידושין להערב, והרכבת עומדת לסוע תיכף, ואינו יכול להמתין עד למחרת, אדהכי הגיע ראש הגבאים רבי פסח לייב שווארץ, ת״ח גדול שהיה גם הדיין בחצר, ובראותו את הרב רבינוביץ ממתין ומבקש להכנס, נכנס לרבי ושאלו האם יוכל להכניסו, השיב לו הרבי שימתין מעט כדי שיתכונן לקבלו, הדלת נשארה מעט פתוחה ויכלו להביט ולראות את הרבי.

הרב רבינוביץ נצמד לדלת והביט על הרבי. ופלא, שראה שהרבי עושה הכנות ממש כמו ההכנות שעושה לפני קידוש, לפני הקידוש לא שמעו כלום, אבל ראו שהרבי בוער, וכל כולו אש להבה, השחור שבעינים כוסה ורק הלובן נראה, עינא דכולא חיוורא. כך נמשך המחזה נורא ההוד כרבע שעה, הכנה דרבתי.

אחר קרא הרבי לגבאי ואמר שיכול להכניס את הרב רבינוביץ, בהכנסו לחדר התברך מפי הרבי ונפרד ממנו.

כשיצא שאל הרבי את המשב"ק ר׳ פסח לייב האם יש עוד מישהו שרוצה להכנס.

וסיום הרב רבינוביץ שלמד אז מהמעשה 2 דברים: ו. לקבל קהל זה כמו לעשות קידוש בהכנה דרבתי לפני כן. 2. כשהחנות פתוחה אפשר לפעול כבר לכולם.

בשטפנשט הסתובבו כמה מניינים של בני עליה, בנוסף להמון העם, אנשים פשוטים אך מאמינים גדולים. הרה״ק מריבניץ יה מאוד מקורב לרבי משטפנשט.

לפני הסתלקותו ביקש הרבי הצדיק משטפנשט שיאמר לו איזה דבר חידוש ואמר לו, אחר כך ביקש את הרבי אולי גם הוא יגיד דבר חידוש, ענה לו הרבי: "חיים זאנוויל דו ביסט מין חידוש״ – אתה החידוש שלי.

פלא היה שמעולם לא ראו את הרבי משטפנשט עוסק בלימוד ולא ידעו מה לומד למרות שידוע שהיה בקי גדול, בהצנע לכת מיוחד ומופלא במינו, עד שגם אם היו רוצים להסתכל דרך חור המנעול היה מרגיש ברוה״ק סוגר את הספר ומחזירו לארון.

אך סיפר המשב״ק ר׳ פסח לייב שווארץ:

לפני הסתלקותו של הרבי בהיותו חלוש ולא יכל בעצמו לקחת את הספרים מהארון ביקש הרבי ספר, שאלו המשב״ק איזה ספר ענה לו הרבי כבדרך אגב: יכול להיות ספר זוהר, כה זהיר היה, שגם לפני הסתלקותו בהיותו חלוש לא רצה לבקש לכתחילה ספר אלא כבדרך אגב.

זכותו תגן עלינו ועל כך ישראל אמן!

הפוסט "זוכרני מחצר הקודש שטפנשט": פרקי זכרונות של הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל – לרגל סיום השבעה הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

לוס אנג'לס, תשל"ח. תיעוד נדיר של הצדיק מריבניץ, רבי חיים זנוויל אברמוביץ זצוק"ל, תלמידו הגדול של הצדיק משטפנשט, בעבודתו המיוחדת לקונן על חורבן הבית ואמירת תיקון חצות מדי יום ביומו. המעמד צולם בבית הרה"ח רבי ישראל מאיר שוורץ.

הפוסט תשעה באב לפני 42 שנה: תיעוד נדיר של הצדיק מריבניץ, תלמידו הגדול של הצדיק משטפנשט, מקונן על חורבן בית המקדש הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

פוסט שלישי בסדרת הצדיק מריבניץ הרה"ק רבי חיים זנוויל אברמוביץ זצוק"ל והקשר המיוחד שלו עם הצדיק משטפנשט זכותו תגן עלינו, אותו אנו מגישים לקראת ההילולא ה-87:
• הפוסט הראשון
• הפוסט השני

על פי העדויות שאספנו, הצדיק מריבניץ היה מתיגע רבות על כל קוויטל שקיבל לידו. קריאת הפתקאות (קוויטלך) היתה אצלו עבודה קשה ממש, בדרך להשפעת ישועות.

אולם ביום השנה של רבו, הצדיק משטנפשט היתה עבודת קריאת הפתקאות נעשית במהירות ובקלות, הוא קיבל פתקאות רבות מכל אדם ללא כל קושי, באמרו כי "ביום גדול וקדוש כזה יכולים לפעול ישועות גדולות בנקל".

ואכן, בעיצומו של יום ההילולא של הצדיק משטפנשט, נושעו אז הרבה אנשים בישועות מפליאות.

מקורביו מספרים כי הצדיק מריבניץ דאג למנות איש שידליק נר נשמה מידי יום ביומו על ציונו של רבו בבית העלמין "נחלת יצחק" בעיר גבעתיים והוא שילם לו על כך במיטב כספו.

העדות הבאה מגלה לנו עד כמה גדולה היתה חשיבות הדלקת הנר בקבר הצדיק משטפנשט בדרך להשפעת ישועות לעם ישראל:

נודע לו פעם על יהודי שנוסע לארץ ישראל סמוך ליום היארצייט, כ"א בתמוז. הצדיק מריבניץ ליווה את אותו יהודי עד לשדה התעופה ומסר בידו ספר "לקוטי צבי" יחד עם ספר "שערי ציון" וביקש מהיהודי שיתפלל בספרים אלו ליד הציון הקדוש של הצדיק משטפנשט.

מעט על הקשר המסתורי והטמיר בין הצדיק מריבניץ לבין רבו הגדול הצדיק משטפנשט, שמענו מעדויות של מקורביו:

כאשר הגיע הצדיק מריבניץ לארץ ישראל, מיד נסע לבית העלמין 'נחלת יצחק'.

עוד מרחוק כשראה את ציון רבו, הוא חלץ את נעליו בחיל ורעדה והתקרב בהתרגשות עצומה עד לציון עצמו.

כשהגיע לציון פרץ הצדיק מריבניץ בבכי, הוא השתטח על הציון הקדוש למשך כמה שעות ומעיניו ירדו נחלי דמעות ללא הפוגה.

באותו זמן ירד גשם שוטף, אך הוא לא נרתע ולא זז מן המקום הקדוש.

והיה המקום לחרדת אלקים!

מקורביו מספרים כי היו פעמים שהצדיק מריבניץ היה מתפלל בבכיות נוראות במשך לילה שלם ליד קברו של רבו הצדיק משטפנשט. אלו שזכו ונכחו במקום, היו מגישים לו פתקאות (קוויטלך) והוא היה מניחם על הציון כמי שרוצה למסור לצדיק את הטיפול בענין.

פעם מסרו לו בין שאר הפתקאות, פתק עם בקשה מיוחדת. כשהבחין הצדיק מריבניץ בקוויטל הזה השמיטו לארץ, מסרו לו שוב והוא השמיט שוב ושוב. רק כאשר עזב את המקום, הרים הצדיק מריבניץ את הקוויטל ולקח אותו עמו. הוא נמק את מעשהו באמרו:

"רבי הקדוש נמנע מלהתעסק בענין זה, לכן לא רציתי לקרוא את הקוויטל על ידו".

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן!

הפוסט "בכיות במשך כל הלילה": כאשר הצדיק מריבניץ פקד את קבר רבו הצדיק משטפנשט • חלק ג' הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

לקראת ההילולא קדישא ה-87 של הצדיק משטפנשט, הרה"ק רבי אברהם מתתיהו פרידמן זכותו תגן עלינו, נחשף סודו של תלמידו הגדול והמובהק, הצדיק מריבניץ-רימניץ, הרה"ק רבי חיים זנוויל אברמוביץ זצ"ל, אשר נודע כפועל ישועות בדור האחרון למעלה מדרך הטבע.

מסתבר שמאחורי הישועות והמופתים של הצדיק מריבניץ, הסתתר סוד הקשר שלו עם …הצדיק משטפנשט, מי שהיה רבו המובהק ואותו הוא שימש במשך שנים רבות, עד לפטירתו.

היה זה כאשר אחד ממקורביו של הצדיק משטפנשט, בא אל הצדיק מריבניץ והזכיר בפניו את אשתו הזקוקה לרפואה. הצדיק מריבניץ איחל ובירך שתתרפא וכך היה. כעבור תקופה חלתה האשה ובעלה הופיע שוב לפני הצדיק מריבניץ כדי לזכות בברכתו. אלא שלתדהמתו, הפעם לא ענה לו הצדיק מריבניץ מאומה. כאשר חזר הלה על מבוקשו מספר פעמים ואין קול ואין עונה, התחיל עיניו זולגות דמעות ושאל בקול בוכים את הצדיק מריבניץ מדוע לא יברך רבינו ויאחל לרפואתה?

באותו רגע פנה אליו הצדיק מריבניץ בפנים נלהבות ואמר לו בלחישה:

"אגיד לך פשר הדבר, כל עוד שאיני רואה דמות דיוקן רבי הק' הצדיק משטפנשט עומד לידי – לא אוכל לברכך" – – –

זה היה הסוד של פועל הישועות הצדיק מריבניץ, אודות רבו הגדול, הצדיק משטנפשט זכותו תגן עלינו, שאנו מתכוננים כיום לקראת ההילולא קדישא ה-87.

צדיק בא לעולם
הצדיק מריבניץ-רימניץ, הרה"ק רבי חיים זנוויל אברמוביץ נולד בשנות התר"ן (1890) [1], לאביו הרה"ח ר' משה ז"ל ממשפחת אבראמאוויטש, ולאמו הצדקנית מרת יוטא צפורא ע"ה, בעיר באטעשאן שבמדינת רומניה, ויקרא שמו בישראל "חיים זנוויל" על שם אחד מזקיניו – מצד אמו, שנמנה בין חשובי חסידי ומקורי הרה"ק ר' מנחם נחום משטעפינעשט זצוק"ל, בנו של הרה"ק קדוש ישראל מרוז'ין זי"ע[2]. ומקור משפחתו ובית אבותיו, וידיעות משנות נעוריו וילדותו לא נודעו לנו, ורק מעט מזעיר ממה שהגיע לידינו מובאים בפרק זה.

הגילוי: כח הבן ככח האב
בשנת תרכ"ט, נסתלק לגנזי מרומים הרה"ק ר' מנחם נחום משטעפינשט זצוק"ל, והוא בדמי ימיו, והדבר נגע ללבו של הרה"ח ר' חיים זנוויל זצ"ל, זקינו של הצדיק מריבניץ, שנשבר רוחו בקרבו ועגמה נשפו, ובהיות שממלא מקומו הרה"ק ר' אברהם מתתי' זצוק"ל עודו אברך צעיר כבן כ"א שנה, החליט ר' חיים זנוויל לנסוע לסאדיגורא לאחיו הגדול של רבו, ה"ה הרה"ק ר' אברהם יעקב זצוק"ל, אך מאחר שההנהגה שם היתה קצת שונה ממה שהורגל בשטעפינעשט שב ר' ר' חיים זנוויל לביתו שבור ורצוץ, עד שנגלה אליו רבו האדמו"ר רבי מנחם נחום ויאמר לו: "פאר צו מיין בן יחיד, אזוי ווי דו ביסט ביי מיר געהאלפן געווארן, וועסטו ביי אים געהאלפן ווערן" [תסע להבן יחיד שלי, ושם שנושעת אצלי כך תוושע אצלו!].
עשה זאת הזקן ר' חיים זנוויל כמו שהצטווה, ומאותה שעה התדבקו הוא וביתו בצדיק משטפנשט הרה"ק ר' אברהם מתתי' זצוק"ל[3].

תוך אחד השיחים, כשדיבר הצדיק מריבניץ מזקינו זה, הזכיר שאצלו התאחדו תורה וגדולה במקום אחד[4].

מחיה מתים במאמרו
באחת השנים התפשטה מגפה מדבקת ר"ל שהפילה חללים רבים, ולפי הוראת הרופאים נאסר לערוך כינוסים ואסיפות צבור, בכדי למנוע את התפשטות המחלה, וכמובן שבחצר הקודש בשטעפינעשט עולם כמנהגו נוהג, וקהל גדול הגיע על יוה"כ להסתופף בצל הרה"ק זצוק"ל, ביניהם הרה"ח ר' חיים זנוויל, זקינו של הצדיק מריבניץ. לפני תפלת מוסף התעלף ר' חיים זנוויל ואבד כל סימני חיות ר"ל וככל שניסו להקיצו ללא הועיל, הרופא שנקרא להמקום קבע את מיתתו הברורה ועוד התכעס על שלא שמרו פקודת הרופאים שלא להתאסף בקבוצות גדולות כאלו.

הוא אף הוסיף שהוא מוכן למסור הממשלה את האשמה הגדולה הזו, ויחרד כל העם אשר במחנה, ונכנסו לחדר התפלה המיוחד של הרה"ק הצדיק משטפנשט שהיה בצד הביהמ"ד [כפי שנהגו אצל צדיקי בית רוז'ין] וספרו לו על כל המתרחש והמצב המכאיב, אך הרה"ק לא הראה שום סימני פחד ודאגה, אדרבה הוא נענה להם: "עס פעלט עם גארנישט – ער דארף נאר טרינקען אביסעלע טיי" [לא חסר לו מאומה, עליו רק לשתות קצת טיי], וכאשר ניסו להשקותו כוס תה לא זז ממקומו ושוב לא הראה סימני חיות כלל.

וישובו אל הרה"ק והודיעו לו את כל הנעשה, ומיד יצא מחדרו וניגש אליו ושאל לו בזה"ל: "חיים זנוויל דו ווילסט טרינקען", וכאשר לא ענה, הוסיף הרה"ק בלשון פקודה: "חיים זנוויל, איך הייס דיר טרינקען", ומיד פתח ר' חיים זנוויל את עיניו והגביה ראשו לשתות כפקודת רבו הקדוש, ומיד הוסיף הצדיק משטפנשט לצוות עליו: "חיים זנוויל, שטעל דיך אויף, ס'איז שפעט, מ'דארף גיין דאווענען מוסף", וכאילו לא קרה דבר קם ר' חיים זנוויל על רגליו ויהיה כאחד האדם.

בעקבות אותו רופא שהלשין לרשויות, נשלחו למחרתו מטעם הממשלה רופאים מומחים לבדוק את הצבור אם הודבקו במחלה, אולם כשר' חיים זנוויל עצמו הופיע לפניהם בריא אולם, עלתה בתוהו כל דברי הרופא, ואז התנצל הרופא מרוב בושה, כי אצל רבי זה, אף אם יחתכו אדם אברים אברים, בכחו להחיותו. ר' חיים זנוויל חי עוד כעשרים שנה אחר עובדה זו[5].

אבוה דרבי
עובד ה' וחסיד בכל מעשיו הי' אביו של הצדיק מריבניץ, הרה"ח ר' משה ב"ר יחיאל מיכאל זצ"ל, ופעם כשהכניס מקורב אחד את בנו לבריתו של אאע"ה, והצדיק מריבניץ קרא את שם הנולד "משה" ע"ש אביו, אמר לאבי הבן, "הרי התינוק נושא שם אבי ז"ל, דער טאטע איז געווען אן עהרליכער איד, ער וועט אויך זיין אן עהרליכער איד", תוך שהוא מוסיף להעיד עליו שתבר גזיזי' דברדא ונחית וטביל, ובלשונו "ער האט געבראכן די פאלאנקע" – [הוא החור בתוך הקרח שבנהר הקפוא][6].

ועוד זאת העיד הצדיק מריבניץ על אביו, שהי' קם בחצות לילה ועורך תיקון חצות, לקונן על גלות השכינה וחורבן ביהמ"ק[7].

אימיה דמלכא
הצדיקת מרת יוטא צפורה בת ר' מנחם ישראל ע"ה, אמו של הצדיק מריבניץ, היתה נכדת המקובל האלקי ר' אדם בעל שם זצוק"ל[8]., ואחות הגאון בעל נודע ביהודה זצוק"ל[9], הצדיק מריבניץ היה נכד הרה"ק ר' ליבר הגדול מבארדיטשוב זצוק"ל[10]. והאדמו"ר ר' אליעזר זאב מבוטשעטשי [ליד עיר באטושאן] זצוק"ל[11]. ויש שסיפרו בשם הצדיק מריבניץ שאמר על אמו שהיתה ממשפחתו של הרה"ק משטעפינעשט זצוק"ל[12].

עינים פתוחות
והרי מעשה פלא שסיפר הצדיק מריבניץ אודות אמו, שנסעה לשטעפינעשט לשהות במחיצת הצדיק על שמחת תורה, ויהי באמצע ההקפות הסתכלה מ"עזרת נשים" וראתה כיצד הרה"ק רוקד "מיט דער טאטע"[13] – שכבר לא הי' אז בין החיים, ונתעלפה מהמראה המחריד הלז עד שנחלשה כח ראייתה לגמרי ר"ל, ולאחר ההקפות ביקשה מבנה שיזכירנה לטובה אצל הרה"ק כי עוד עיני' כואבות, ויהי כאשר נכנס והזכירה לרפואה, ענה לו הרה"ק "ווער האט איר געהייסן קוקן"[14].

מתגדל על ברכי רבו
הצדיק מריבניץ לא זכה להתגדל בחיק הוריו, כי בהיותו ילד כבן שלש שנים נפטר עליו אביו, ואמו האלמנה נשארה עם שני עוללים[15], ותקחהו אמו לחצר הקודש בשטעפינעשט, ועל ברכיו של הרה"רק נתגדל ונתחנך, כאשר העיד הצדיק מריבניץ בעצמו: "ווען איך בין געווען דריי יאהר, האט מיך די מאמע געברענגט און איבערגעגעבן צום רבי'ן, און דער רבי האט מיך גענומען מיט אים, ונפשי קשורה בנפשו" [כבן שלש לקחתני אמי לבית רבי הק' ומסרה אותי לידו, ורבי הק' הושיבני על ברכיו, ומאז נתקשרתי אליו בקשר בל ינתק, ונפשי קשורה בנפשו][16].

בחביבות יתירה
מיום בו נכנס הצדיק מריבניץ תחת כנפי רבו הק', לא פסקה אהבת רבו אליו וכאב את בנו ירצה. והיתה אהבה זו אהבת נפש שלא ידעה שבעה וגבול, נפשו קשורה בנפשו. רבו הק' האציל והשפיע עליו מקדושתו בכל עת ועידן, ואפילו בזמנים שלא הורשה אף אחד להכנס אל הקודש פנימה, הי' הצדיק מריבניץ יוצא מהכלל וכל השערים נפתחו בפניו להיות עמו במחיצתו, לרבות חדרו המיוחד לתפילה, שהצדיק מריבניץ התפלל שם לעתים, וכמו"כ בליל התקדש חג הפסח שבשעת עריכת הסדר כל אדם לא יהי' שם, הי' הצדיק מריבניץ היחידי שזכה לשבת אצל השלחן אשר לפני ה' – שלחן רבו הק' משטעפינעשט זצ"ל[17].

רבו שלמדו תורה
רבו האציל מהודו ושם עין פקיחא עליו לגדלו ולחכמו, ובעצמו לימדו תורה בנגלה ובנסתר, וגילה לו כל מסתריו, עד שפעם התבטא הצדיק מריבניץ: "דער רבי האט מיך געלערנט פון אל"ף בי"ת ביז אותיות דר' עקיבא", שהם סתרי תורה ודברים שכיסם עתיק יומין[18].

עוד משחר טל ילדותו שקד הצדיק מריבניץ על דלתי התורה בשקידה והתמדה נפלאה, מתוך עמל ויגיעה עצומה, ולא פסיק פומי' מגירסא, כאשר יסופר להלן[19]. הוא התנזר מכל חיי עוה"ז והקדיש את ימיו ולילותיו קודש לה' ולתורתו, ואכן הגיע הצדיק מריבניץ לידיעות מפליאות בכל חלקי וממכני התורה בעודו בגיל צעיר מאוד, וכל זה עשה בהצנע לכת כשהוא מסתיר את גדלותו בהסתר לפנים מהסתר, כדרך שקיבל מרבו הק', עד שניתן להמליץ עליו דברי התנא הק' רבי עקיבא שאמר לתלמידי רשב"י: דייך שאני ובוראך מכירין כוחך" (ירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב).

משיח'ס צימער
פעם ישב הרה"ג ר' שלמה אליעזר מרגליות שליט"א וסיפר לצדיק מריבניץ, שכשאביו הגה"צ המקובל ר' ישעי' אשר זעליג זצ"ל הי' בחו"ל נסע להכיר מקרוב את גדולי וצדיקי הדור, ביניהם הרה"ק משטעפינעשט, מקום בו זכה לקירבה יתירה, עד שאפילו את החדר המיוחד הנקרא "משיח'ס צימער" פתח לפניו, חדר זה הכיל כלי כסף וזהב גנזי ירושת זקינו קדוש ישראל מרוז'ין זי"ע, ובהיכלו כולו אומר קדוש, ואיש לא הורשה ליכנס לשם [כנודע שהי' לו להרה"ק מרוזין זי"ע ענינים נשגבים ונעלמים בענינים אלו, ומי יבוא בסוד קדושים], ועל זה נענה הצדיק מריבניץ ואמר להרה"ג ר' שלמה אליעזר שליט"א: "ס'איז טאקע א גרויסע זכי'" [אכן הי' זכיה גדולה], והוסיף באותה שיחה לספר שהוא עצמו ישן שם שלש עשרה שנה[20].

זקני חסידי שטעפינעשט מספרים שהצדיק מריבניץ כל זמן שהותו במחיצת רבו הק', לא עלה על יצועו בלילות טרם הביט בצורת קדשו של רבו[21].

דביקותו ברבו
דביקותו של הצדיק מריבניץ ברבו הצדיק משטפנשט לא ידעה גבול, ופעם כאשר נסע רבו לעיר אחרת, ליווהו הצדיק מריבניץ עד תחנת הרכבת, ומגודל השתוקקותו אליו כאשר התחילה הרכבת לנסוע רץ הצדיק מריבניץ אחריו בכל כחו מרחק רב, עד שנפל ארצה באין אונים, ובשארית כוחותיו התחזק וקם והמשיך לרוץ עוה"פ ושוב צנח ארצה מאפס כח, וככה חזר הדבר ונשנה כמה פעמים[22].

כשהצדיק מריבניץ היה הולך לרבו אחר חתונתו, הי' שוהה במחיצתו לא יום ולא לילה, רק נשאר שם למשך שבועות וחדשים רצופים, והרבנית הצדקנית ע"ה כשסיפרה את הדברים האלה היתה מוסיפה, "און ווי ווייט מיינסטו האבן מיר געוואוינט, איין גאס אהין צו"[23].

אשכבתי' דרבי
סיפר הצדיק מריבניץ, שזכה להיות נוכח בשעת פטירתו של רבו הק', כשראשו של רבו הק' נשען עלי, ובלשונו: "אונטער געהאלטן דעם קאפ", והרה"ק משטענפינעשט שאל "ווער איז דאס" [מי הוא – האוחז ראשי] וכאשר אמרו לו: "חיים זנוויל", נענה הרה"ק ואמר [על הצדיק מריבניץ]: "א חידוש", והיו אלו דיבוריו האחרונים, ויצתה נשמתו בטהרה כשראשו הק' נסמך בידי הצדיק מריבניץ.

כשנפפטר הרה"ק משטענפינעשט עמד הזייגע"ר.

הצדיק מריבניץסיפר שרבו הק' מסר לו ה"רוח הקודש" ה"חן" וה"צורה" שלו, ופעם התבטא שרבו הק' מסר לו כוחותיו, עוד אמר הצדיק מריבניץ בענין זה: אלעס האב איך געבעטן פונ'ם רבי'ן, חוץ איין זאך האב איך פראגעסן – אז איך זאל זיך קענען אויסדרוקן צווישן מענטשן".

צדיקים במיתתם
כאשר שאלו חסידים את הרה"ק ר' אברהם מתתי' משטעפינעשט זצוק"ל, למי יפנו לאחר מלאת ימיו ושנותיו (בהיות ולא השאיר אחריו בנים), פנה הרה"ק אל מול הצדיק מריבניץ שישב מן הצד, הסתכל עליו ולא אמר מאומה, והבינו החסידים שכוונתו אליו.

צורת רבו הק' לא משה מנגד עיניו של הצדיק מריבניץ גם לאחר עלותו השימה, תמיד עמדה מולו דמות דיוקנו, ופעם התבטא: "דער רבי שטייט פאר מיר כסדר", וכמו"כ אמר: "וואו איך גיי – גייט מיר דער רבי פאראויס", ועוד אמר "איך גיי נישט צוויי שפאן אן דעם רבי'ן" ואכן מגודל השתוקקותו לרבו הק', הרבה הצדיק מריבניץ תמיד לדבר ולספר בגעגועים מגדולתו וקדושתו.

ועד כדי כך עמד לנגדו תורת רבו הק', שכאשר נשאל פעם כמה שנים עברו מאז הסתלקותו, ענה הצדיק מריבניץ בצחות לשונו: "איך מיין, אפשר זיבן יאהר", וכאשר תמה השואל כי כבר למעלה מארבעים שנה מאז פטירת הרה"ק, השיב הצדיק מריבניץ: "איך ווייס נישט, איך זעה אים אלטס פאר מיינע אויגן, וואו איך גיי און וואו איך שטיי, איז ער אלטספאר מיינע אויגן".

חפצי ותשמישי קדושה של רבו
אחד שאביו הי' נוסע לשטעפינעשט בא אל הצדיק מריבניץ, והביא אתו כוס של הבעש"ט הק' שהי' בין חפציו של הרה"ק משטעפינעשט, והלה קיבלו בירושה מאביו, נתרגש הצדיק מריבניץ מאד וכשאחזו בידו בכה הרבה מתוך געגועים, וביקשו להביאו שוב בהזדמנויות נוספות.

שוב מעשה באחד שבא לפני הצדיק מריבניץ ובידו מכתב כת"י מהרה"ק ר' דוד משה מטשורטקוב זצ"ל וטלית מהרה"ק משטעפינעשט זצ"ל, והציע לצדיק מריבניץ לקנות את החפצים החשובים הללו, וע"ז ענהו הצדיק מריבניץ שרצונו לקרוא את המכתב, וטרם נטלו לקרות בו הלך לטבול במקוה, אולם בנוגע לטלית השיבו הצדיק מריבניץ כך, שאם נכון הדבר שרבו הק' לבשו, הרי אין הוא ראוי ללבשו, ואם אין הטלית של רבו הק', מה לו לקנותו?

הילולא דצדיקיא
ימי הילולא של רבו הק' משטענפינעשט (כ"א תמוז) ואבותיו צדיקי בית רוז'ין זי"ע היו אצל הצדיק מריבניץ ימי התרוממות הנפש, ונהג להרבות בנרות לכבודם, וכמו"כ באותם הימים לבש את הקאלפי"ק, והי' עורך טי"ש מיוחד, בוניגן בדביקות והתרגשות נפלאה את הניגון המקובל על התיבות "הזכירו לפניו" שבסליחות, שמזמרים בחצרות צדיקי בין רוז'ין ביומא הילולא. היו זמנים ששמעו מפניו, "דער רבי איז דא", או בברהמ"ז כשבירך על הכוס אמר לפעמים: "ברשות מורה מורינו הרב".

עובדא הוי ביומא דהילולא של הרה"ק משטענפינשט זצ"ל, ששמעו את הצדיק מריבניץ באמצע עריכת שולחנו הטהור, אומר: דער רבי איז דא", ואחד הנוכחים ששמע את הדברים הללו חשב לתומו שהצדיק מריבניץ מתכוין על מאמר הירושלמי (שקלים פ"ב ה"ה): כל האומר שמועה מפי אומרה יראה כאילו בעל השמועה עומד כנגדו", והלה שלא ישב בקירוב מקום לצדיק מריבניץ, לחש לעצמו את התיבות "כאילו בעל השמועה עומד כנגדו", ולתמיהתו פנה אליו הצדיק מריבניץ ואמר לו: "דאס איז אלמאל" [והבין כוונתו שבחינה זו קיימת אצלי בכל עת, אך עכשיו לא היתה כוונתי לבי' זו של "כאילו…" בלבד].

שנה אחת ביומא דהילולא של הרה"ק משטענפינעשט, ישב הצדיק מריבניץ יחד עם ידיד נעוריו הרה"ק מסקוליען זצ"ל, שנמנה גם בין המסתופפים בצל הרה"ק משטעפינעשט, ויחד ערכו את השלחן], ובאמצע פנה הצדיק מריבניץ אל הרה"ק מסקוליען ואמר לו בקול כואב, שהצבור הנוכחים אין להם שום השגה כלל מי הי' הרבי הקדוש.

יומא קא גרם
כשנתנו לו קוויטל"ך ביומא דהילולא של רבו הק' ואבותיו צדיקי בית רוז'ין זי"ע, שינה דרכו, שאם בשאר זמנים יגע טרח ועמל בקריאת כל קוויט"ל, והיתה אצלו עבודה קשה שבקודש, הרי בימים אלו היתה עבודת קריאת הקוויטל"ך נעשית במהירות ובנקל, ופשט ידו לקבל כל קוויט"ל ללא קושי, בהוסיפו כי ביום גדול וקדוש כזה יכולים לפעול ישועות גדולות בנקל, ואכן נושאו אז הרבה בישועות מפליאות.

התקשרות לצדיק
כאשר למד משניות ביומא דהילולא של רבו הק' ואבותיו צדיקי בית רוז'ין זי"ע, הי' רגיל לומר שהלימוד לעילוי נשמת הצדיק, מקשר את נפש הלומד לאותו צדיק.

ציון המצוינת
כשיצא הצדיק מריבניץ ממדינת רוסיה לאה"ק, תיכף בהימים הראשונים נסע להשתטח על ציון רבו הק' משטעפינעשט שמנוחתו כבוד בביה"ח "נחלת יצחק" בגבעתיים ת. א., בהגיעו סמוך ונראה למקום הציון חלץ את מנעליו והשתטח על הציון בפישוט ידים ורגלים למשך כמה שעות, והוריד נחלי דמעה בבכיות נוראות מאין הפוגות, וירדו אז גשמים שוטפים, אז זה לא מנעו כלל.

ויש שהיה שופך שיח על הציון משך כל הלילה ומתפלל בבכיות נוראות, ואלו שנכחו הגישו לו פתקאותיהם והצדיק מריבניץ הי' מניחם על הציון.

מעשה שהלך להשתטח על הציון, ובין הקוויטל"ך נמסר לו קוויט"ל עך בקשה מיוחדת עבור אחד שהוצרך לישועה באיזה ענין, וכשהבחין בקוויט"ל זו השמיטה לארץ, וכאשר מסרוהו שוב לידו השמיטו עוה"ב, וכאשר עזב את הציון לקח את הקוויט"ל עמו, ונימוקו מאחר שרוב הק' מנע מלהתעסק באותו ענין, לכן לא רצה לקרות קוויט"ל זה במקומו, ולכל המתין עד שיגיע לביתו.

הצדיק מריבניץ ביקש מאחד ממקורביו למנות איש שידליק נר נשמה מדי יום ביומו על הציון, ושהוא מוכן לשלם את ההוצאות ועוד יעניק במיטב כספו למי שיקבל על עצמו לעשות כרצונו.

בשנים שדר באמריקא, נזדמן פעם שאחד נסע לאה"

ק סמוך ליומא דהילולא של רבו הק', ליווהו הצדיק מריבניץ אל שדה התעופה, ומסר בידו את הליקוטי צבי שלו יחד עם ס' שערי ציון, וביקש שיתפלל מהם ליד הציון הק'.

אחד ממקורבי הצדיק מריבניץ שבני משפחתו נמנו על חסידי שטענפינעשט, וגם הוא עצמו עוד זכה לראות את פני קדשו בימי ילדותו, שאל את הצדיק מריבניץ לעת זקנתו אם הי' רוצה לנסוע לעיר יאס להשתטח על ציון הרה"ק ר' מנחם נחום משטענפינעשט זצוק"ל, והצדיק מריבניץ ענהו בזה"ל:

"ווען איך שפיר זיך גוט, קען איך זעהן מסוף העולם ועד סופו", והבין כוונתו, שאין כל צורך לנסוע להתם, כי ביכלתו להתקשר אליו אף מהכא.

הצדיק מריבניץ נפטר בכ"ד בתשרי תשנ"ו. זכותו וזכות רבו הצדיק משטפנשט תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.

—

[1] השערות שונות נשמעו מפי מקורבי הצדיק מריבניץ, לפי היוצא להם משיחות שונות ששמעו מהצדיק מריבניץ, וקשה לקבוע בבירור, אולם מדברי כולם יוצא שנולד בא' משנות התר"ן (בין שנות תרנ"ג – תרנ"ט).

[2] מפי הר"ר נפתלי חכם הי"ו – ש"ב של הצדיק מריבניץ, מיוצ"ח הרה"ר ר' חיים זנוויל ז"ל.

[3] כנ"ל.

[4] כנ"ל.

[5] מפי הר"ר נפתלי כהן הי"ו – מבני המשפחה של חשובי חסידי שטעפינעשט.

[6] מפי הר"ר לוי גלאצער הי"ו – בעל העובדא, והר"ר אברהם חיים ניצליך הי"ו שהי' נוכח.

וראה עוד בפרק "במימי טהרה" עמוד צ"ו.

[7] מפי הר"ר ישראל יעקב הלוי גליק הי"ו ששמע מפ"ק.

[8] מפי הר"ר דוד שטרויבל הי"ו בשם המשב"ק הרה"ח ר' יצחק וואל הערמאן ז"ל ששמע מפ"ק.

[9] מפי הרה"צ ר' שמואל יאנקאוויטש זצ"ל רב ודומ"ץ בעיר סעליש, ששמע מפ"ק.

[10] מפי הר"ר שמחה בונים פישמאן הי"ו, כשם זקינו ששמע מפ"ק.

[11] מפי הרב אלעזר אלימלך הכהן גלאנץ שליט"א – ש"ב של הצדיק מריבניץ מיוצאי חלציו של הרה"ק הנ"ל.

הרה"ק הנ"ל הי' מפורסם כבעל מופת נפלא, והרה"ק מפרמישלאן זי"ע החשיבוהו מאוד והשפעתו היתה רבה (יום היארצייט הוא ג' טבת), בנו הי' הרה"ק ר' יוסף אהרן זי"ע (ונדפס ממנו ס' יד יוסף עה"ת).

[12] מפי הר"ר מענדל בערקאוויטש הי"ו.

[13] לא ברור אם הצדיק מריבניץ כיוון על אביו ר' משה, או על אביו של הרה"ק הוא הרה"ק ר' מנחם נחום משטעפינעשט זצ"ל, או על אבי אמו ר' מנחם ישראל.

[14] מפי הרבנית תליט",א והרבה מקורביו ששמעו מפ"ק (ביניהם: הר"ר מענדל בערקאוויטש הי"ו הר"ר מרדכי ליבערמאן הי"ו, והר"ר מרדכי יוסף אונגער הי"ו, ועוד).

[15] כעבור זמן נישאה שוב, ומזווג זה יוע לנו בן נוסף, הוא הרה"ח ר' דוד הערמאן ז"ל, ונפטר בא"י.

[16] מפי הרבנית תליט"א ששמעה מפ"ק,

יש לציין שכפי היוצא מדברי הצדיק מריבניץ תוך שיחה אחת, שהה למשך כמה חדשים גם בבית דודו שגר בשטעפינעשט והי' מחשובי מסתופפי בצלו של הרה"ק משטעפינעשט זי"ע.

[17] מפי הר"ר איתמר טובי' קויפמאן הי"ו ששמע מפ"ק.

[18] מפי הר"ר בנימין ארי' גלי' הי"ו ששמע מפ"ק, והוסיף שרבוהק' אף סמכו להוראה.

[19] ראה להלן בפרק "עמוד התורה" מענין הפלגת ידיעתו והתמדתו בתורה עוד בימי הילדות וימי הנעורים.

[20] מפי הרה"ג המספר שליט"א.

בקונטרס כתבי חסידים הראשונים (סיפורי קודש מצדיקי בית רוז'ין) אות קפ"ה: הרה"ק ר' מנחם נחום משטענפינעשט זיע"א הי' לו בארמונו חדר מיוחד משוכלל וכו' שהי' סגור ומסוגר ולא הניח לשום איש להכנס בהחדר, והי' קורא לו חדר המשיח, וכשקרה לפעמים שבא האדמו"ר הקדוש מסאדיגורא זיע"א לשטעפינעשט, הי' השטעפינעשטער זצ"ל פותח א החדר הסגור הנ"ל לפני אחיו מסאדיגורא, והתאכסן שמה כל זמן שהייתו בשטעפינעשט ע"כ.

[21] מפי האדמו"ר מקאפיטשניץ שליט"א, ששמע מזקני חסידי שטעפינעשט.

[22] מפי הרה"ג ר' דוב ווידער שליט"א, ואחיו הר"ר משה מרדכי ווידער הי"ו ששמעו מפ"ק [ועיין בגמ' סוטה דף מ"ו ע"ב ששיעור לויה של תלמיד לרבו מובהק ג' פרסאות].

[23] מפי הר"ר עמרם אבערלאנדער הי"ו בשם המשב"ק הרה"ח ר' יצחק וואלף הערמאן ז"ל ששמע מהרבנית הצ' ע"ה.

הפוסט 30 יום להילולא של הצדיק משטפנשט: הריבניצר מגלה את סוד הישועות שלו הופיע לראשונה ב-שטפנשט..