לאחר שנתיים בהם כמעט ודרכי יאס היו אבלות מבלי באי מועד בשל מגיפת הקורונה העולמית, זכו השנה מאות משתתפים לפקוד את ציון הקודש של האדמו"ר הראשון משטפנשט ולהעתיר בתפילה ולברכה לכלל ולפרט, לרגל
יום ההילולא ה-154.

האדמו"ר הראשון משטפנשט, היה בנו הרביעי של מרנא ורבנא הסבא קדישא מרוז'ין זצ"ל וקברו מהווה אבן שואבת ליהודים מכל תפוצות ישראל, בהיותו מניח היסוד לדרך שטפנשט שנודעה בישראל כמופלאה בניסים וישועות למעלה מדרך הטבע.

במהלך המסע ההיסטורי נערכו שרשרת של אירועי תפילה וסעודות הילולא ברומניה ובארה"ק, תפילות רבים על ציון קדשו בעיר יאס רומניה.

בשיא ההילולא, פקדה קבוצה גדולה של מעל 300 איש את קברו, אלה באו מרחבי העולם לשהות בצילא דמהימנותא, סמוך לציון קברו ביאס ברומניה ולהתפלל לישועת הכלל והפרט, בראשות המסע השתתפו רבנים ואישי ציבור ורבים שבאו לעיר יאס, ובהם המוני מבקשים להוושע ולהפקד בהאי יומא דרחמים בציון קבר בעל ההילולא קדישא.

כ"ק מרן רבי מנחם נחום משטפנשט בנו הרביעי של מרנא הסבא קדישא מרוז'ין זצ"ל היה מיסד חסידות שטפנשט והחצר החסידית הראשונה שהוקמה ברומניה הישנה, בשנת תרי"ב, מיד עם הסתלקות אביו הרה"ק הסבא קדישא מרוז'ין זיע"א,
חצר קודשו שימשה כאבן שואבת לרבבות יהודים שניאותו לאורו הגדול ושאבו ממנו מלא חופנים הנהגה חסידית וישועות מדהימות שהיה משפיע לרוב כנודע.

אף אביו הסבא קדישא מרוז'ין זצ"ל התבטא עליו: "בני רבי מנחם נחום הוא כנגד סדר נזיקין שהמשנה הראשונה היא בבא קמא ארבע אבות נזיקין והוא יוכל לעמוד כנגד כל המזיקים שבעולם ולהכניעם" ובעל ההילולא עצמו התבטא ואמר שכשהוא קורא את ספר התהילים בכוחו להשפיע ישועות לכל המסתופפים בצילו.

ידועה עדותו של הגאון רבי גרשון לפידות זצ"ל רבה של שכונת בית ישראל בירושלים שהסתופף בצילו של בעל ההילולא ששמע מפה קדשו: "אשר אצלו ניתן לפעול ישועות בניקל" ורבים הניסים והמופתיים הפלאיים המסופרים על ידי משתתפי המסעות להילולא דצדיקיא ובשאר ימות השנה.

יצויין כי בבית העלמין העתיק הענק וההיסטורי דיאס יש עוד קברי הצדיקים רבים של גאוני ומצוקי ארץ, וכן קבר נרצחי רכבות המוות בפוגרום הנוראי ביאס, כן פקדו את ציון קברו של הצדיק הנסתר פועל הישועות הרה"ק ר' חיים יצחק מחרלאוי רבו ומורו של בעל ההילולא הרה"ק רמ"נ משטפנשט זיע"א.

הפוסט רשמי המסע ההיסטורי לאירופה לרגל הילולת ה-154 של האדמו"ר הראשון משטפנשט הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

כאשר האדם עושה איזה נישואין לבניו משם באה לו פרנסה

הנה שמעתי מכאדמו"ר הרב ממעזבוש אוהב ישראל כאשר האדם עושה איזה נישואין לבניו משם באה לו פרנסה, ומצאתי רמז לזה בזה הפסוק, ויעש להם משתה, דהיינו שעושה חתונה לבניו ויאכלו וישתו, באה לו פרנסה וכ"ט.

אור לשמים, תולדות ד"ה ויעש להם

קריאת הסגולה

שמעתי מהאדמו"ר מתולדות אברהם יצחק שליט"א שאמירת לשונו הקדוש של ה'אור לשמים' מסוגל הוא, ולכן כדאי שכל בעל שמחה יעתיק לעצמו הלשון הזה בפיתקא ולקרוא בפה

נעימת החיים, רכא

שביל חדש לנדוניא בכל יום משבעת ימי המשתה

אומרים בשם הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זצ"ל כי להוצאות חתונה יש שביל חדש בשמים לפרנסת נדוניא ברחמים.

אמרי פנחס השלם ח"ב עמוד ק"ב

מחותן חכם קונה בית

סיפר הרה"ח ר' שלמה טעלינגאטער ז"ל, כי הרה"ק מרוז'ין זצ"ל אמר פעם בעת חתונת אחד מיו"ח, ווען דער מחותן זאל שכל האבען און מאכען אויף דעם חשבון אויך פאר זיך א בעקיטשע וכו', ווען ער זאל מער שכל האבען וואלט ער איינגעצאלט אויך אויף איין הויף (אם המחותן יש לו שכל הרי הוא מתקין על חשבון זה גם לעצמו קפוטה חדשה וכו', אם יש לו יותר שכל הרי הי' משקיע גם בקניית מגרש).

וסיים ר' שלמה שכשהי' עני נתן פעם דמי קדימה על בית לפני חתונת אחד מבניו ומסחרו היה משחת נעליים, ולא היה לו קונים והרבה סחורה עמד כמעט להתקלקל, פתאום פרצה המלחמה ומכר בכמה ימים את כל הסחורה שהיה לו בעשרת מונים ממחירו הרגיל והתעשר, ועוד לפני החתונה שילם את כל מחיר הבית.

נעימת החיים, רכ

השפעות גדולות

עם שמחת נישואין באים השפעות רבות בכניסתי ליחידות לכ"ק אדמו"ר מסקווירא שליט"א הגיד בשם זקינו הקדוש הרה"ק מבלז זי"ע בביאור דלא רמי בה תיגרא עפ"י האור לשמים בפ' תולדות עה"כ ויעש להם משתה ויאכלו וישתו (בראשית כ"ו ל') דמיד דעשה להם משתה של שמחת נישואין וחתונה ויאכלו וישתו היו השפעות גדולות עי"ש, וע"ד אימרת הצדיקים דמי שאינו מתקן גנו בשעת שמוליך מבניו ובנותיו להחופה בשעטו"מ הוה שוטה, דההשפעות הם כ"כ ברורות וגם וודאות ומבוטחים הם מלמעלה ותיגרא מלשון סחורה, וזהו הכוונה 'לית כתובה' כלומר אין חתונה ונישואין שכותבין בו כתובה 'דלא רמו בה תיגרא' דלא מתגברים ומתיקרים העסקים להרווחות גדולות, דבוודאי עם שמחת נישואין באים השפעות.

שישו ושמחו, צד

הפוסט לרגל שמחת בית שטפנשט: ליקוטים בענייני שמחת נישואין וחתונה הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

תגלית היסטורית ודרישת שלום אוטנטית מתוך חדרו של הצדיק משטפנשט ממש

מתוך העיתון "שריפט" שיו"ל בחג הסוכות תשפ"ב באידיש ותורגם על ידי המערכת

האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו פרידמן זצ"ל משטפנשט

נפטר כ"א תמוז תרצ"ג

ובן אחותו האדמו"ר רבי מנחם נחום פרידמן זצ"ל מאיצקאן שטפנשט

נפטר כ"א סיון תרצ"ג

האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו משטפנשט זצ"ל היה בנו של האדמו"ר רבי מנחם נחום משטפנשט זצ"ל בנו של הרה"ק מרוז'ין זי"ע, רבי אברהם מתתיהו היה מגדולי אדמור"י בית רוז'ין בזמנו, והשפעתו נשארה לדורות עד היום הזה. בשנת תשכ"ט העלו את ארונו הקדוש לארץ ישראל, ורבבות פוקדים את מקום מנוחתו ונפקדים בישועות.

להרה"ק משטפנשט נסעו רבבות חסידים, בין גדולי החסידים היה הרה"ק מריבניץ זצ"ל, הרה"ק מסקולען בעל הנועם אליעזר זצ"ל ובנו הרה"ק רבי ישראל אברהם זצ"ל שנסע אליו בילדותו והתברך מפי קדשו, שכל ימיהם היו מדברים אודות שגב קדושת רבם.

הרה"ק משטפנשט לא היו לו בנים, ומשום כן הביא לשטפנשט את בן אחותו האדמו"ר רבי מנחם נחום פרידמן זי"ע, בנו של גיסו הרה"ק רבי אברהם יהושע העשיל מאדז'ור זי"ע בנו של הרה"ק רבי יצחק מבוהוש זי"ע שהי חתן אביו האדמו"ר הראשון משטפנשט.

רבי מנחם נחום כיהן בתחילה כאדמו"ר באיצקאן, והיה נקרא בשמו דער איצקאנער רבי, הוא היה לו הבנה רחבה בהרבה חכמות, והשתמש בידיעותיו כדי להעמיד הדת על תלה כנגד רוחות ההשכלה שנשבו אז באירופה.

בשטפנשט שימש רבי מנחם נחום כאדמו"ר לא רשמי, ועמד לימינו של דודו הרה"ק משטפנשט זי"ע, ויועד להיות ממלא מקומו, אבל לדאבון לב נחלה ונפטר חודש ימים קודם הסתלקותו של דודו הרה"ק משטפנשט זי"ע.

העיתון "דער לובלינער טאגבלאט" הופיע בעיר לובלין שבפולין, ועלה בידם לערוך שיחה עם האדמו"ר משטפנשט ואחינו האדמו"ר מאיצקאן.

כרגיל הראו כותבי העיתון עם הארצות גדולה בכל הנוגע לשומרי תורה ומצוות בכלל, ובפרט בנוגע לאדמורי"ם, ולכן יש שם כמה טעויות, כמו מה שכתבו בטעות שרבי מנחם נחום הינו בנו של רבי אברהם מתתיהו, ועוד כתבו שרבי אברהם מתתיהו הנו בנו של הרה"ק מרוז'ין, שתי עובדות שבטעות יסודם.

עצם השיחה יש בו קטעים קורעי לב, בהם מתייחס האדמו"ר רבי מנחם נחום למצב העגום של היהדות החרדית ברומניה, שם היתה היהדות בשפל המדרגה רח"ל.

להלן הבאנו את השיחה הנדירה שנכתבה על ידי כתב העיתון, בתרגום ללשון הקודש:

כשמונים ק"מ מהעיר יאסי, בין הרים לגבעות, נמצאת העיירה שטפנשט.

תיאור רחובות העיירה שטפנשט

צעדתי ברחוב הראשי של העיירה, בה כל דלת מוליכה לחנות או חנות קטנה, חנויות יהודיות עניות עם סחורה עבור הגויים, אבל הסחורה נמצאת על המדפים ואילו הגויים אינם באים לקנות, לפי שגם אצל הכפריים יש עניות נוראה, מצד אחד של העיירה לצד השני שומעים דבר אחד, אין פרנסה!!!

האדמו"ר הוא המרכז של העיירה, הוא הנחמה של הדור המבוגר, כולם רצים לרבי לקבלת עצה וברכה.

ישנם שני אדמורי"ם, רבי אברהם מתתיהו פרידמן ובן אחותו רבי מנחם נחום, הישיש הוא ישיש בן למעלה משמונים שנה, נכדו של הרה"ק מרוז'ין, הצעיר הוא חתנו של הרה"ק מטשורטקוב, השם של שניהם הולך בכל רחבי רומניה ומכל רחבי רומניה באים אליהם.

הבקשה להתקבל לשיחה אצל הצדיק

אני שולח לאדמו"ר הצעיר שברצוני לראות אותו, ושלח לי תשובה לבא בשעות הערב, בשער מקבלים את פניי הגבאים והחסידים שכבר שמעו עלי, כל אחד מברך אותי בברכת שלום עליכם לבבי, ומבקשים ממני סיגריה…

קבלת הפנים הראשונה מהרה"ק מאיצקאן

האדמו"ר הצעיר מקבל אותי בחדרו הפרטי, מולי יושב אדמו"ר בעל עינים חכמות, פנים מלאות עם זקן שחור, שיש לו השקפה בהירה על כל דבר שנשאל, יש לו ידיעות ברורות על הנעשה בישיבות באמריקא, האגודה בפולין, הציונות והאנטישמיות וכל שאר השאלות הנוגעות לעם היהודי.

הנני מבקש ממנו שיאמר לי איזה דבר אודות חצר הקודש, ואודות הנוסעים לחצר הקודש, האדמו"ר הצעיר אינו מנהיג את חצר הקודש, ואינו עורך שולחנות, מחמת חליו.

על יהדות רומניה ובסרביה

ולגבי יהדות רומניה אין לו עליהם ידעיה טובה. וכך הם דבריו: היהודי הרומני הרי הוא אדם חיצוני, הנשמה תופסת אצלו מקום קטן בלבד, הוא אוהב לייפות את עצמו ולחיות חיים טובים, אבל בפנימיותו הוא ריק מתוכן, יכול אתה לפגוש יהודי פשוט ולחשוב שעומד מולך פריץ, והוא יכול להתלבש כפי המודה החדשה עם כפפות ומקל, אבל כשתדבר אתו שיחה תמצא שאין לו את ההנהגה המינימלית של אדם מן הישוב, ומשום כן מלבד להיות רבי הרי הוא צריך לשמש גם כמורה וכמעניש.

ולגבי היהדות אומר הרבי הצעיר, עדיף שלא תשאלו אותי, היהודים שלנו ברומניה היו תמיד ונשארו רחוקים.

הרבי משווה בין יהודי בסרביה ליהודי רומניה העתיקה, בשתי המדינות מתרבה נגע נישואי התערובת, אבל ברומניה העתיקה זה קורה ללא סיבות מיוחדות, אבל בבסרביה זה קורה מחמת העניות הנוראה, לפי שהשקצים אינם תובעים נדן….

תיאור ה'הויף' בשטפנשט – החצר של הצדיק

הנני נפרד מהאדמו"ר הצעיר והנני עובר לדירה הסמוכה, מקום מגוריו של האדמו"ר הישיש, זהו מבנה מפואר מרובה חדרים, לפני ביתו של האדמו"ר ישנו חדר מבוא עבור החסידים והגבאים, מלא בעתיקות יקרי ערך, שקיבל האדמו"ר בירושה מאביו ומזקנו הרה"ק מרוז'ין.

הכניסה לחדר הצדיק

הגבאי המבוגר מכניס אותי לחדרו של האדמו"ר, חדר מרובע, החדר חשוך מעט, החדר מרוהט חלקית, במרכז החדר יושב על הכסא האדמו"ר הישיש, לבוש בבגד מהודר עם עיטורים מיוחדים, מראה פניו זוהר, זקנו לבן עם עינים כחולות עמוקות, הגבאי מבקש ממני שלא אאריך בשיחה, מחמת חולשתו של הרבי.

אבל הרבי עונה לעומתו, "נישט קשה", "איני זקן כל כך כמו שמדמים".

על חדר המשיח

הנני מבקש לשמוע אודות חדרו של משיח שיש בביתו, שיצא שמו בכל רחבי אירופא.

"את החדר בנה אבי ז"ל, כשגמרו את בנין החדר וראה אבי את היופי והפאר של החדר, נענה ואמר: בחדר זה יהיה האכסניא של משיח, והוא גם הכין כתר מזהב לכבודו של משיח, והכתר נעול ואין מי שיוכל לראותו".

הסיור בחדרי ה'הויף'

האדמו"ר צוה לגבאי להראות לי את כל חדרי חצר הקודש, החדרים מלאים בהרבה נפלאות, כמראות מלוטשות, גביעי זהב, כוסות ובקבוקים מקריסטל, והרבה עיטורי זהב וכסף, כל רהיט יש לו יחוס אחר או כוונה מיוחדת, והגבאי הזקן ביאר לי את המשמעות של כל דבר.

הכניסה לחדר המשיח

הגבאי מכניסני אל תוך "משיח'ס צימער", הכתלים מצויירים בציורים מרהיבים, הדלתות נעשו מעץ מיוחד, עם עיטורים מיוחדים, עם חריטות מיוחדות, מזוויות החדר מאירים כלי כסף וכלי זהב, גביעים, כלי הבדלה ומנורות, על השולחן עומד גביע גדול מקריסטל, גביע שעליו היה מקדש הרה"ק מרוז'ין, הגבאי הולך על קצות אצבעותיו ונוגע בכל דבר מתוך יראת הכבוד מיוחד.

ארון הכתר של המשיח וסיפורו נחשף

ואז מראה לי הגבאי ארון נעול ומצביע ואומר, כאן נמצא כתרו של משיח, היודע אתה מהו עלותו של כתר זה, אלפיים זהובים ושני נפשות, הנכם תמהים, אם כן אספר לכם, הרה"ק מרוז'ין [משטפנשט] זי"ע הזמין את הכתר אצל אחד מגדולי הצורפים במדינה, והבטיח לו אלפיים זהובים, בתנאי שיעבוד על הכתר רק בנוכחותו של הרה"ק בעצמו, אבל לפי שהרבי היה תמיד עוסק בעניניו, לא היה הצורף יכול לעבוד על הכתר כי אם שעה ביום, וכאשר ראה הצורף שנמשך זמן הכנת הכתר, החליט הצורף לעזוב את העבודה, אבל הרבי הענישו [כך חשב הצורף], ונלקח ממנו בנו, וכאשר ראה הצורף את האסון, שב אל הרבי והמשיך בעבודתו, אבל כעבור זמן ועדיין לא סיים את הכנת הכתר, איבד שוב הצורף את סבלנותו, והפסיק לבא, ושוב העניש הרבי [לשיטתו של הצורף] את הצורף, ונלקח ממנו עוד בן, הצורף הבין ששוב לא יוכל לעמוד כנגד כוחו של הרבי, וחזר לסיים את הכתר, וזהו מה שאמרתי – סיים הגבאי – שעלותו של כתר זה, הוא אלפיים זהובים ושני נפשות.

דער שטעפינעשטער זי"ע אין א שמועס מיט'ן לובלינער טאגבלאט

האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו פרידמאן זצ"ל משטעפינעשט

נפטר כ"א תמוז, תרצ"ג

און זיין פלומעניק האדמו"ר רבי מנחם נחום פרידמאן זצ"ל מאיצקאן שטיעפינעשט

נפטר כ"א סיון, תרצ"ג

האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו משטעפינעשט זצ"ל איז געווען א זון פון האדמו"ר רבי מנחם נחום משטעפינעשט זי"ע, וואס ער איז געווען א זון פון הייליגן רוזינער זי"ע. רבי אברהם מתתיהו איז געווען פון די גאר אנגעזעענע רבי'ס אין דער רוזינער גזע אין זיינע צייטן, און זיין השפעה איז פארבליבן ביז'ן היינטיגן טאג, און יאר תשכ"ט האט מען מפנה געווען זיין הייליגער גוף פון שטעפינעשט קיין ארץ ישראל, וואו טויזנטער אידן זענען כסדר פוקד זיין ציון וואו מען זעט ישועות.

דער שטעפינעשטער האט געהאט טויזנטער חסידים, און צווישן זיי האט אויך געציילט דער ריבניצער רבי זצ"ל, דער סקולענער רבי זצ"ל בעל נועם אליעזר וועלכער האבן כל ימיהם ארומגערעדט איבער דער קדושה פון זייער גרויסן רבי'ן.

היות דער שטעפינעשטער האט נישט געהאט קיין קינדער, האט ער אריבערגעברענגט קיין שטעפינעשט זיין פלומעניק האדמו"ר רבי מנחם נחום פרידמאן זי"ע, וועלכער איז געווען א זון פו זיין שוועסטער, זיין פאטער איז געווען האדמו"ר אברהם יהושע העשיל מאדז'וד זצ"ל א זון פון האדמו"ר רבי יצחק מבוהוש זצ"ל.

רבי מנחם נחום וועלכער איז קודם געווען א רבי אין איצקאן, און איז גערופן געווארן 'דער איצקאנער', האט געהאט ברייטע פארשטאנד אין פילע וועלטליכע חכמות, אבער ער האט דאס גענוצט צו פארטיידיגן דעם ערליכן לעבנ'ס שטייגער קעגן די רוח ההשכלה וואס האט דאן געשוועבט אין אייראפע.

אין שטעפינעשט איז רבי מנחם נחום געווען און אומאפציעלער רבי און געשטאנען צו דער האנט פון זיין פעטער דער שטעפינעשטער זי"ע, ער איז געווען באשטימט זו ציין דער ממלא מקום, אבער ער איז ליידער קראנק געווארן און נפטר געווארן מיט גענוי איין חודש איידער דער הסתלקות פון זיין פעטער דער שטעפינעשטער זי"ע.

דער לובלינער טאגבלאט איז ווי פארשטענדליך ערשינען אין שטאט 'לובלין', פוילן, און עס איז זיי געלונגען אפצוהאלטן א שמועס מיט ביידע רביים פון שטעפינעשט.

ווי אלעמאל האבן די צייטונג שרייבער געמוזט ארויסווייזן עם הארצות און אומוויסנהייט ווען עס איז געקומען צו היימישע אידן און בפרט צו רבי'ס, דעריבער באצייכענט דער שרייבער גרייזיג אז רבי מנחם נחום איז א זון פון רבי אברהם מתתיהו, וואס ווי דערמאנט איז דאז נישט אמת. אויך שרייבט ער אז רבי אברהם מתתיהו איז א זון פון רזינער זי"ע, וואס איז אויך א גרייז, ער איז געווען אן אייניקל.

דער שמועס זעלבסט האט הארצרייסענדע שטיקלעך, ווי דער רבי ר' מנחם נחום דרוקט אויס זיך אויס גאר שארף אויפ'ן מצב פונעם יהדות החרדית אין זיין געגנט אין ראמעניע, ווי דאס אידישקייט איז רח"ל געווען אויף א שרעקליכן שפל המצב.

פאלגעד איז דער שמועס אויפ'ן אריגינעלן געשריבענעם אידיש.

*

ביי צווי רביים אין רומעניען

א בעזוך פון י. האראוויץ

אנ'ערך אכציג קילאמעטער פון יאסי, פערווארפען צווישען בערג און טאהלען ליגט דאס שטעדטעל שטעפאנעשט.

איך בין געגאנגען איבער דער הויפט גאס פון שטעדטעל, וואו יעדער טיהר פיהרט צו א קראם, אדער געוועלבעל. ארימע יודישע קלייטלעך מיט גויאישע סחורה. אבער די סחורה ליגט און די פאליעס און דער גוי קומט נישט, ווידער די אייגענע זאך. קריזי און ארימקייט ביים פויער. פון איין זייט שטעדטעל ביזן צווייטען הער איך איין זאך: נישטא קיין פרנסה.

דער רבי איז דער צענטר פון שטעדטעל. פאר דעם יונגען דור א רעטעניש, פאר דעם אלטען – א טרייסט. וואס עפעס לויפט מען צום רבי'ן ער זאל עצה'ן, בענשען. פארהאן זענען צוויי רביים: רבי אברהם מתתיהו פאידמאן און זיין זוהן מנחם נחום. דער עלטערער – א זקן פון איבער אכציג. דער יונגערער – אנ'ערך פופציג. דער עלטערער איז א זוהן פון ריזשינער, דער יונגערער איז אנ'איידעם פון טשארטקאווער. ביידע שמ'ען זיי איבער גאנץ רומעניען און פון אומעטום קומט מען צו זיי.

איך לאז וויסען דעם יונגערן רבי'ן אז איך וויל איהם זען. ער הייסט מיך קומען אין אווענד. ביים טוער בעפאלען מיך חסידים, גבאים, זיי ווייסען שוין ווער איך בין. איטליכער שטעקט מיר אריין א פוילען, ווייכען שלום עליכם און מאנט ביי מיר א פאפיראס [ציגארעטל] …

דער יונגער רבי נעהמט מיך אויף אין זיין פריוואטען צימער. ענטקעגן מיר שטעהט א הויכע פעסט געבויעטע אימפאזאנע פיגור מיט גרויסע קלוגע אויגען, א פלוער געזיכט און א שעהנע שווארצע בארד מיט א קלארען בליק אויף יעדע פארגע. ער איז גענוי באקאנט מיט די ישיבות אין אמעריקא, מיט דער אגודה אין פוילען, מיטן ציוניזם, אנטיסעמיטיזם און אלע אנדערע פראגען וואס זענען נוגע דעם יודישען פאלק.

איך בעט איהם ער זאל מיר עפעס זאגען וועגן זיין "הויף" און וועגן די יודען וואס קומען צו איהם. ער פירט נישט קיין "הויף" און פראוועט נישט קיין טישען, מחמת ער איז א קראנקער מענש און וואס שייך די רומענישע יודען האט ער נישט קיין איבריג-געהויבענע מיינונג וועגען זיי. דער רומענישער יוד, זאגט ער, איז אנ'אויסערליכער מענש, די נשמה פארנעהמט ביי אים א זעהר קליינער ארט. ער האט ליעב צו פוצען זיך און לעבן א גוטען טאג, אבער אינעווייניג איז ער פוסט עדיג, אזוי, למשל, קענט איהר עגעגנען א פשוטען מענשען און פיינען, ער איז א פריץ, ער קען דאך פארגינען טראגען לאקירטע זיך, האנדשוח, א שטעקעלע, נאר אז ..הר צושמועסט זיך מיט איהם זעהט איר, אז ער פערמאגט נישט די מינדעסטע זיטליכקייט פון א ציוויליזירטען מענשען. איהם קומט דעריבער אפט אויס צו זיין חוץ א רבי אויך א פרעדיגער, א זיטען-לעהערער, א שטראפער.

"און וואס איז שייך יודישקייט, זאגט דער רבי, זאלט איהר מיך בעסער נישט פרעגען, אונזערע יודען (דאס הייסט די רומענישע) זענען שטענדיג געווען און פערבליבען ווייט פון יודישקייט".

דער רבי מאכט זעהר אנ'אינטרעסאנטען פערגלייך צווישען בעסאראביער און אלט רומענישע יודען. אין ביידע פראווינצען קומען פאר געמישטע חתונות צווישען יודישע מיידלעך און שקצים. אבער אין אלט רומעניע ווערט עס געטוהן אהן קיין בעשטימטע סיבות, בעת אין בעסאראביע וואו די ארימקייט איז פיעל גרעסער, זענען די יודישע מיידלעך אפט פשוט געצווינגען דאס צו טהון, מחמת א קריסטליכער חתן מאהנט נישט קיין נדן…

איך פערלאז דעם יונגען רבי'ן און איך געה אריבער אין דעם צווייטען הויז וואס דער אלטער רבי אברהם מתתיהו וואוינט. דאס איז א פראכטפולע געביידע מיט אסך גרויסע עלעגאנט-מעבלירטע חדרים. מיט א בעזונדער פאדער- צימער פאר די חסידים און גבאים און מיט אהן א שיעור ווערטפולע אנטיקען. וואס זענען איבערגעבליבען אלס ירושה פון זיין פאטער רבי ישראל דער ריזשינער ז"ל.

דער עלטסטער גבאי פיהרט מיך אריין אינם רבינס חדר. א גרויס פיער-

דער שטעפינעשטער זי"ע אין א שמועס מיט'ן לובלינער טאגבלאט

האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו פרידמאן זצ"ל משטעפינעשט

נפטר כ"א תמוז, תרצ"ג

און זיין פלומעניק האדמו"ר רבי מנחם נחום פרידמאן זצ"ל מאיצקאן שטיעפינעשט

נפטר כ"א סיון, תרצ"ג

האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו משטעפינעשט זצ"ל איז געווען א זון פון האדמו"ר רבי מנחם נחום משטעפינעשט זי"ע, וואס ער איז געווען א זון פון הייליגן רוזינער זי"ע. רבי אברהם מתתיהו איז געווען פון די גאר אנגעזעענע רבי'ס אין דער רוזינער גזע אין זיינע צייטן, און זיין השפעה איז פארבליבן ביז'ן היינטיגן טאג, און יאר תשכ"ט האט מען מפנה געווען זיין הייליגער גוף פון שטעפינעשט קיין ארץ ישראל, וואו טויזנטער אידן זענען כסדר פוקד זיין ציון וואו מען זעט ישועות.

דער שטעפינעשטער האט געהאט טויזנטער חסידים, און צווישן זיי האט אויך געציילט דער ריבניצער רבי זצ"ל, דער סקולענער רבי זצ"ל בעל נועם אליעזר וועלכער האבן כל ימיהם ארומגערעדט איבער דער קדושה פון זייער גרויסן רבי'ן.

היות דער שטעפינעשטער האט נישט געהאט קיין קינדער, האט ער אריבערגעברענגט קיין שטעפינעשט זיין פלומעניק האדמו"ר רבי מנחם נחום פרידמאן זי"ע, וועלכער איז געווען א זון פו זיין שוועסטער, זיין פאטער איז געווען האדמו"ר אברהם יהושע העשיל מאדז'וד זצ"ל א זון פון האדמו"ר רבי יצחק מבוהוש זצ"ל.

רבי מנחם נחום וועלכער איז קודם געווען א רבי אין איצקאן, און איז גערופן געווארן 'דער איצקאנער', האט געהאט ברייטע פארשטאנד אין פילע וועלטליכע חכמות, אבער ער האט דאס גענוצט צו פארטיידיגן דעם ערליכן לעבנ'ס שטייגער קעגן די רוח ההשכלה וואס האט דאן געשוועבט אין אייראפע.

אין שטעפינעשט איז רבי מנחם נחום געווען און אומאפציעלער רבי און געשטאנען צו דער האנט פון זיין פעטער דער שטעפינעשטער זי"ע, ער איז געווען באשטימט זו ציין דער ממלא מקום, אבער ער איז ליידער קראנק געווארן און נפטר געווארן מיט גענוי איין חודש איידער דער הסתלקות פון זיין פעטער דער שטעפינעשטער זי"ע.

דער לובלינער טאגבלאט איז ווי פארשטענדליך ערשינען אין שטאט 'לובלין', פוילן, און עס איז זיי געלונגען אפצוהאלטן א שמועס מיט ביידע רביים פון שטעפינעשט.

ווי אלעמאל האבן די צייטונג שרייבער געמוזט ארויסווייזן עם הארצות און אומוויסנהייט ווען עס איז געקומען צו היימישע אידן און בפרט צו רבי'ס, דעריבער באצייכענט דער שרייבער גרייזיג אז רבי מנחם נחום איז א זון פון רבי אברהם מתתיהו, וואס ווי דערמאנט איז דאז נישט אמת. אויך שרייבט ער אז רבי אברהם מתתיהו איז א זון פון רזינער זי"ע, וואס איז אויך א גרייז, ער איז געווען אן אייניקל.

דער שמועס זעלבסט האט הארצרייסענדע שטיקלעך, ווי דער רבי ר' מנחם נחום דרוקט אויס זיך אויס גאר שארף אויפ'ן מצב פונעם יהדות החרדית אין זיין געגנט אין ראמעניע, ווי דאס אידישקייט איז רח"ל געווען אויף א שרעקליכן שפל המצב.

פאלגעד איז דער שמועס אויפ'ן אריגינעלן געשריבענעם אידיש.

*

ביי צווי רביים אין רומעניען

א בעזוך פון י. האראוויץ

אנ'ערך אכציג קילאמעטער פון יאסי, פערווארפען צווישען בערג און טאהלען ליגט דאס שטעדטעל שטעפאנעשט.

איך בין געגאנגען איבער דער הויפט גאס פון שטעדטעל, וואו יעדער טיהר פיהרט צו א קראם, אדער געוועלבעל. ארימע יודישע קלייטלעך מיט גויאישע סחורה. אבער די סחורה ליגט און די פאליעס און דער גוי קומט נישט, ווידער די אייגענע זאך. קריזי און ארימקייט ביים פויער. פון איין זייט שטעדטעל ביזן צווייטען הער איך איין זאך: נישטא קיין פרנסה.

דער רבי איז דער צענטר פון שטעדטעל. פאר דעם יונגען דור א רעטעניש, פאר דעם אלטען – א טרייסט. וואס עפעס לויפט מען צום רבי'ן ער זאל עצה'ן, בענשען. פארהאן זענען צוויי רביים: רבי אברהם מתתיהו פאידמאן און זיין זוהן מנחם נחום. דער עלטערער – א זקן פון איבער אכציג. דער יונגערער – אנ'ערך פופציג. דער עלטערער איז א זוהן פון ריזשינער, דער יונגערער איז אנ'איידעם פון טשארטקאווער. ביידע שמ'ען זיי איבער גאנץ רומעניען און פון אומעטום קומט מען צו זיי.

איך לאז וויסען דעם יונגערן רבי'ן אז איך וויל איהם זען. ער הייסט מיך קומען אין אווענד. ביים טוער בעפאלען מיך חסידים, גבאים, זיי ווייסען שוין ווער איך בין. איטליכער שטעקט מיר אריין א פוילען, ווייכען שלום עליכם און מאנט ביי מיר א פאפיראס [ציגארעטל] …

דער יונגער רבי נעהמט מיך אויף אין זיין פריוואטען צימער. ענטקעגן מיר שטעהט א הויכע פעסט געבויעטע אימפאזאנע פיגור מיט גרויסע קלוגע אויגען, א פלוער געזיכט און א שעהנע שווארצע בארד מיט א קלארען בליק אויף יעדע פארגע. ער איז גענוי באקאנט מיט די ישיבות אין אמעריקא, מיט דער אגודה אין פוילען, מיטן ציוניזם, אנטיסעמיטיזם און אלע אנדערע פראגען וואס זענען נוגע דעם יודישען פאלק.

איך בעט איהם ער זאל מיר עפעס זאגען וועגן זיין "הויף" און וועגן די יודען וואס קומען צו איהם. ער פירט נישט קיין "הויף" און פראוועט נישט קיין טישען, מחמת ער איז א קראנקער מענש און וואס שייך די רומענישע יודען האט ער נישט קיין איבריג-געהויבענע מיינונג וועגען זיי. דער רומענישער יוד, זאגט ער, איז אנ'אויסערליכער מענש, די נשמה פארנעהמט ביי אים א זעהר קליינער ארט. ער האט ליעב צו פוצען זיך און לעבן א גוטען טאג, אבער אינעווייניג איז ער פוסט עדיג, אזוי, למשל, קענט איהר עגעגנען א פשוטען מענשען און פיינען, ער איז א פריץ, ער קען דאך פארגינען טראגען לאקירטע זיך, האנדשוח, א שטעקעלע, נאר אז ..הר צושמועסט זיך מיט איהם זעהט איר, אז ער פערמאגט נישט די מינדעסטע זיטליכקייט פון א ציוויליזירטען מענשען. איהם קומט דעריבער אפט אויס צו זיין חוץ א רבי אויך א פרעדיגער, א זיטען-לעהערער, א שטראפער.

"און וואס איז שייך יודישקייט, זאגט דער רבי, זאלט איהר מיך בעסער נישט פרעגען, אונזערע יודען (דאס הייסט די רומענישע) זענען שטענדיג געווען און פערבליבען ווייט פון יודישקייט".

דער רבי מאכט זעהר אנ'אינטרעסאנטען פערגלייך צווישען בעסאראביער און אלט רומענישע יודען. אין ביידע פראווינצען קומען פאר געמישטע חתונות צווישען יודישע מיידלעך און שקצים. אבער אין אלט רומעניע ווערט עס געטוהן אהן קיין בעשטימטע סיבות, בעת אין בעסאראביע וואו די ארימקייט איז פיעל גרעסער, זענען די יודישע מיידלעך אפט פשוט געצווינגען דאס צו טהון, מחמת א קריסטליכער חתן מאהנט נישט קיין נדן…

איך פערלאז דעם יונגען רבי'ן און איך געה אריבער אין דעם צווייטען הויז וואס דער אלטער רבי אברהם מתתיהו וואוינט. דאס איז א פראכטפולע געביידע מיט אסך גרויסע עלעגאנט-מעבלירטע חדרים. מיט א בעזונדער פאדער- צימער פאר די חסידים און גבאים און מיט אהן א שיעור ווערטפולע אנטיקען. וואס זענען איבערגעבליבען אלס ירושה פון זיין פאטער רבי ישראל דער ריזשינער ז"ל.

דער עלטסטער גבאי פיהרט מיך אריין אינם רבינס חדר. א גרויס פיער- עקיג צימער. טונקעל בעלויכטען מיט אפאר מאסיווע שטיקלעך מעבעל. אין הונטערגרונד, אנגעשפארט מיטן עלענבויגען אן טיש, זיצט דער אלטער רבי אנגעטהון אין א שעהנעם געבלומטען כאלאט, א קלאר לויטער געזיכט מיט א ווייסער שיטערער בארד און טיעפע בלויע אויגען. דער גבאי בעט מיך איך זאל לאנג נישט רעדען מיט רבי׳ן, מחמת ער איז מיד און שוואך.

"ניש-קשה, ניש-קשה" זאגט דער רבי "איך בין נאך נישט אזוי אלט, ווי מען מיעט".

איך בעט איהם, ער זאל מיר זאגען וועגען דעם "משיח-צימער" אין זיין הויז וואט האט א שם איבער גאנץ רומעניע.

"דאס צימער האט מיין פאטער ז״ל געבויט. וואס דאס צימער איז פארטיג געווארן און מיין פאטער האט געזעהן ווי שעהן עט איז, האט ער געזאגט: "דא וועט איינשטעהן משיח". ער האט אויך אנגעגרייט א גאלדענע קרוין פאר משיחין, אבער די קרוי! איז פערשלאסען, און קיינער קען זי נישט זעהן".

ער הייסט דעם גבאי מיי אויסווייזען אלע צימערען, די צימערען זענען פול מיט כל. ערליי וואונדערליכע זאמן, ווי געשליפענע שפיגלען, גאלדענע בעכערס, קרישטאלענע גלעזער און פלעשער און א סאך גאלד און זילבער־בעפוצונגען. איטליך שטיקעל מעבעל האט אנדערע בעדייטונג, און אנ׳אנדערער יחוס, און דער אלטער גבאי ערקלערט מיר דעם אבשטאם פון די חריפות פון יעדע זאך בעזונדער.

ער פיהרט מיר אריין אין "משיח׳ס צימער". די ווענט זענען מיט פראכטפולע רעליגיעזע געמעלע! מאלערייען!", דער דיל און די טיהרען זענען געמאכט פון פיין־געשניצטען האלץ מיט זעלטענע איינפאסטונגען. פון די ווינקלען בלישטשען ארויס גאלדענע און זילבערנע כלים, בעכערס, הבדלה פושקעלעך און מנורות. אויפ׳ן טיש שטעהט א גרויסער קרישטאלענער בעכער, פון וועלכען דער ריזשינער ז״ל, פלעגט מאכען קדוש, דער גבאי געהט אויף די שפיץ־פינגער און בעריהרט יעדע זאך מיט א בעזונדער יראת הכבוד.

"און דא", צייגט מיר דעו־ גבאי א פארשלאסענע שאפע, "געפינט זין־ די משיח-קריין. און ווייסט איהר וויפיעל די קרויסן קאסט? צוויי טוקענד קערבלעך מיט צוויי נפשות, איהר וואנדערט זין־ הא? ורעל איך אייך דערצעהלען דעו־ רקשינער ז״ל האט די קרוץ בעשטעלט ביי איינעם פץ די גרעסטע גאלדשמיטדען אין לאנד. ער האט איהם צוגעזאגט צוויי טויזענד קערבלעך, בתנאי אז דעו־ גאלדשמיד זאל ארבייטען די קרוץ נאר אילם חזשינערס געגעטוארט. אבער אזה ווי דעו־ ריזשינער אח געווען שטארק פערטמען, פלעגט דער גאלדשמיד מעהר ווי איין שעה אץ טאג נישט ארבייטען. געזעוזן אז עט נעהמט צו לאנל האט דער גאלדשמיד בעשלאסן אבצולאזען די ארבייט. דעו־ רויזשינער האט איוזם פאר דעם בעשטראפט, אץ ביי איהם צוגעטמען א קינד. ווען דעו־ גאלדשמיד האט דערזעהן זיין אומגליק, האט ער זיך צוריק אומגעהקעהרט צום רבי׳ן אץ ווייטער פארטגעזעצט ח ארבייט. און ווידער אק אוועק א צייט און ח קרויז אק נאך אלץ נישט געווען פערטיג האט דער גאלדשמיד ווידעו־ פערלוירען דאס געדולד או! ווידער אויפגעהערט קומען. דעו־ רבי האט דעם גאלדשמיד נאך אמאל בעשטראפט, און ביי איהם צוגענומען א צווייט קינד. דער גאלדשמיד האט געפיהלט, אז ער קען זיך מעהר נישט ענטגעגענשטעלען דעם רבי׳נס כח, און ער האט בעשלאסען צו ענדיגען די קרוין. און אט אזי ווי איהר זעהט פערענדיגט דער גבאי, "האט די קרוין געקאסט צוויי טויזענד קערבלעך מיט צוויי נפשות״…

הפוסט אחרי 89 שנה: דרישת שלום אותנטית מתוך חדדו של הצדיק משטפנשט • חשיפה היסטורית הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

אלעד. נשלמות ההכנות למעמד הענק של חגיגת חנוכת הבית לבנין הקבע של תלמוד תורה כלל חסידי 'תורת אמת' שטפנשט באלעד שיערך ביום שלישי הגדול הבעל"ט יום המסוגל כ'שלישי בשלח' יום שנועד לשמחת חנוכת הבית של הת"ת, לאחר למעלה מ16 שנות קראוונים וצפיפות, זכו מאות התלמידים לחנוך בנין חדש של קבע מפואר ורחב ידים, בזכות פועלו ומרצו של ראש העיר הנמרץ הרב ישראל פרוש שליט"א המסור בכל מאודו לצורכי הת"ת.

התלמוד תורה נוסד על ידי מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א שקראו לדגל את הרה"ג אברהם יעקב סלמון שליט"א רב קהילת שטפנשט בר"ח אלול תשס"ו ומתנהל על ידי צוות חינוכי מקצועי ורב נסיון בראשות המחנך הנודע והמפורסם הרה"ח מנחם ויס שליט"א וזכה להוציא פירות משובחים עשרות בוגרים מצויינים המפארים את כותל המזרח של הישיבות החסידיות ברחבי הארץ, בין כותלי בנין הת"ת החדש יפתחו בקרוב פעוטונים לגיל הרך שיתנהל על ידי צוות גננות מסורות ומקצועיות באוירה חמימה וביתית, לצד כיתות הגנים 'עקבי אבירים' בראשות המחנך הנודע הרב שלמה ראם המפעיל גם את חדר הג'ימבורי המשוכלל והמאובזר ביותר, כיתות הת"ת וכיתת המכינה לישיבה קטנה הכלל חסידית המתנהלת על ידי מגידי שיעורים בעלי וותק ונסיון רב.

את המעמד הנאדר יפארו רבני העיר אלעד שליט"א הגרש"ז גרוסמן שליט"א הגר"מ מלכה שליט"א הגר"ז הורוביץ שליט"א לצד רבני הקהילות שליט"א, חברי מועצג"ת האדמורי"ם שליט"א ובהם כ"ק האדמו"ר ממודז'יץ שליט"א כ"ק האדמו"ר מזוויעהל שליט"א כ"ק האדמו"ר מסאדיגורא שליט"א כ"ק האדמו"ר מנדבורנא שליט"א, כ"ק האדמו"ר מסאסוב שליט"א, נואם הכבוד הגאון רבי ישראל מאיר לאו שליט"א הרב הראשי המלווה את הת"ת למן יום הקמתו.

תוכנית מוזיקלית עשירה במעמד, מקהלת מלכות בהרכב מלא, ילד הפלא בנצי קלצקין, ר' זאנויל וינברגר, מקהלת הילדים של הת"ת 'פרחי שטפנשט' בניצוחו של אמן מקהלות הילדים הר' נפתלי פולק, ומקהלת קול הנערים שבניצוחו.

מופע אומנותי בשילוב ילדי הת"ת 'הזאבים של הצדיק' סיפור חינוכי הממחיז באוירה חינוכית מקצועית ומרתקת, עוצמת חוויה מיוחדת המכניסה את הצופה ממש להיכלו של הצדיק משטפנשט ונותן השראה לאמר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותינו.

לפני פתיחת השערים לאולם תתאפשר הצצה נדירה לתערוכה ההיסטורית מסלול חייו ובריחתו של הס"ק מלך ישראל מרוזי"ן זי"ע מאימת הצאר וקלגסיו מרדף עוצר נשימה של מעל 3000 ק"מ ממבצר הכלא בקיוב עד להגעתו לחוף מבטחים לעיר תהילה סאדיגורא דרך כל הגבולות והערים בהם נטה ללון או עבר עם מקורביו, התערוכה חושפת את מסלול בריחתו לצד תמונות חדשות ממסלול הבריחה, מרתק ועוצר נשימה מאלף ומרגש.

גדול יהיה המעמד לכבודה של תורה ולכבודם של יליד התשב"ר, המעמד יתקיים באולם הספורט רח' אבטליון 9 אלעד פתיחת השערים בשעה 17.30, ומעמד כניסת גדולי התורה בשעה 19:15.

הכניסה לפי הנחיות משרד הבריאות.

הפוסט הזורעים בדמעה ברינה יקצורו: נשלמות ההכנות לקראת שמחת חנוכת הבית לת"ת שטפנשט ביום שלישי הבא הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

בעקבות קווים ששרטטנו לדמותו של הרה"ק רבי זלמן לייב ברז"ל שעמד בראש עדת החסידים בטבריה בין השנים תקפ"ג – תרי"ג, התגלה פרשת ההשמטה מההיסטוריה של כולל וואהלין ושמו הטוב של רבי זלמן לייב עצמו.

התברר כי עמידתו בראש עדת החסידים הנמנים על כולל וואהלין, העמידה אותו בפינה שלא נסקרה כראוי ע"י כותבי העיתים כמו הרב אהרן סורסקי בספרו "יסוד המעלה" לתולדות החסידים בארה"ק, הספר שהופיע לפני יותר משני עשורים והתיימר להציג בפירוט רב את תולדותיהם של הצדיקים והחסידים מעליית החסידים הראשונה ואחריה, אך דא עקא שבמשך כל דפי הספר, בחר הכותב הנכבד להתעלם בצורה מכאיבה מהצדיקים ראשי ו"תקיפי ארעא ישראל" כמו הרה"ק רבי יעקב שמשון משפיטווקא והרה"ק רבי זאב וואלף מטשארני-אוסטראה והרה"ק רבי זלמן לייב נשוא מאמרינו, וכל זאת רק בגין היותם נמנים על ראשי ומייסדי כולל וואהלין?! אתמהה.

הגיע הזמן לנקות את האבק מדפי ההיסטוריה שניסו להשכיח מאיתנו ולהזכיר את זכותם הגדולה של הצדיקים בכלל ופעילות כולל וואהלין בפרט.

יש לציין את השתלשלות הקמת הכוללים והשתייכותם לנשיאות צדיקי הגולה, וכדלהלן, בראש כולל וואהלין להחזקת עניי ארה"ק עמדו הרה"ק מאפטא והרה"ק מרוז'ין, לאחמ"כ נפרדו אנשי רייסען (רוסיה) ופתחו כולל נפרד להחזיק את עניי ארץ ישראל מיוצאי רייסען שעמד תחת נשיאותם של מרנן צדיקי בית לעכוביטש וסלונים זיע"א, לימים כאשר יוצאי ארץ רומניה טענו שמקפחים את חלקם בחלוקה פתחו אף הם כולל 'רומניה' ואח"כ כולל 'בסרביה', נושא מרתק זה ראוי למאמר נפרד ומקיף שישפוך אור על ההיסטוריה של הכוללים ועל חשיבות החזקת עניי ארץ הקודש בעיני רבוה"ק שבגולה.

לפנינו מאמרו המושלם והמפורט של החוקר המצויין הרב יצחק אלפסי הי"ו (ירפאהו השם ויחלימהו) בספרו 'החסידות וארץ ישראל' בו שופך אור על הרה"ק רבי זלמן לייב בטבריה זצוק"ל ועל תקופת עומדו בראש עדת החסידים.

רבי יקותיאל זלמן יהודה ליב אבי משפחת ברז"ל

חסד אנו עושים עם רבי יקותיאל זלמן יהודה ליב שעמד בראש הכולל החסידי של "כולל וואהלין" בטבריה ושמו כמו נשכח מכותבי תולדות הישוב בארץ ישראל…שכתבו בערכו כדוגמא: "…מחכמי ורבני האשכנזים בטבריה במחצית המאה הי"ט. היה בין החתומים על העצומה נגד הריפורמה בשנת תר"ו. פרטים נוספים עליו בלתי ידועים". זה הכל, ואוי לאותה בושה. בינתיים התוודעתי לבני משפחת ברזל, שאינם אלא: בני ר' זלמן ליב, שכך היה קרוי בפי העם ומהם קבלתי פרטים רבים על אבי המשפחה הדגול ומעתה ימצא את מקומו הראוי בתולדות הישוב וסוף הכבוד לבוא.

תחילה עלי להבהיר: היו בטבריה שני כוללים של חסידים. כולל רייסין, מייסודו של רבי אברהם מקאליסק. עסקני הכולל הזה זכו לתיאור מלא של אישיותם בספרו של ידידי הרב אהרן סורסקי "יסוד המעלה" חלק ראשון, ואילו בני הכולל השני – כולל וואהלין – לא זכו שייכתב עליהם ספר מיוחד, ורבים כמו גם נושא מאמרנו, נשארו בבחינת נעלמים. את הכולל הוואהליני הקים רבי יעקב שמשון משיפיטובקה – (עיין בערכו). לא נדע מתי בדיוק הוקם הכולל הזה, אבל שליחו, רבי אפרים פישל מזאסלב, יצא בשנת תקנ"ד לפולין והוא שארגן את תמיכתם הנלהבת של צדיקי פולין: רבי מרדכי מנסכיז, ה"חוזה" מלובלין ורבי ישראל מקוז'ניץ בכולל הזה. [ראה גם במאמר על רבי זאב וולף מטשרני אוסטרהא].

שרבי יעקב שמשון משיפיטובקה הקים את הכולל הוואהליני, אפשר גם לראות מן העובדא שרבי אהרן סורסקי מתעלם ממנו לחלוטין ואם כן אין הוא שייך לכולל רייסין. רבי יעקב שמשון מתנצל בפני רבי ברוך ממז'בוז על הקמת הכולל הזה, במכתב מלא התנצלות שנשלח אליו וכאמור יש המפקפקים באמיתותו. רבי יעקב שמשון נפטר בג' סיון תקס"א ואז מילא את מקומו רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא, רבו של רבי מנחם מנדל מקוסוב. רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא (ויש לתקן בספרו החדש של רבי מאיר הלחמי, בהקדמה של אביו: הוא שעלה לארץ ישראל ולא רבי בנימין זאב וולף מזבארז', בנו של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב) נפטר בשנת תקפ"ג ואז מילא את מקומו כראש הכולל נושא מאמרנו, רבי יקותיאל יהודה זלמן ליב, כפי שנראה מחתימותיו ומהמכתבים הבאים ששלח כולל הפקידים והאמרכלים מאמסטרדם.

מסורת המשפחה מספרת שרבי זלמן ליב נולד בשנת תקל"ו (בעיר קיטוב. בספר 'החסידות' כתבתי תקכ"ח). אביו, רבי ישכר דוב (ולא רבי צבי הירש) היה בן בתו של ה"נודע ביהודה" – מסורת החייבת לדעתי בדיקה, שכן כותבי תולדות הנודע ביהודה אינם מכירים נכד שכזה והרי רבי זלמן ליב, הנין, נולד עוד בחיי ה"נודע ביהודה" שנפטר בשנת תקנ"ג, אילו היה רבי זלמן ליב נינו של ה"נודע ביהודה", היה בוודאי טורח לציין זאת באחת מחתימותיו. על תולדותיו בטרם עלה ארצה, כותב לי נחום ברזל ואני מביא את הדברים בלשונו:

"מילדותו הכירוהו כילד פלא, כי הצטיין מאוד בלמודיו ובצעירותו כבר יצא שמו גאון ותפארת בתור גדול בתורה, ביראה, בחסידות ובמדות תרומיות. הוא היה חברו ועמיתו של הרה"צ רבי מנחם מענדל מקוסוב, מיסד שושלת חסידי קוסוב וויזניץ, שניהם יחד היו תלמידיו המובחרים והמובהקים של הרבי רבי זאב וועלוויל מטשרנואוסטרה ז"ל, תלמיד המגיד הגדול ממזריטש. והוא, רבי זלמן לייב, לא רצה בשום אופן לקבל עליו את התואר רבי של חסידים שאנשי הסביבה בהסכמת הצדיקים הגדולים שבדור בקשו לקבל אותו עליהם.

בהיותו בן חמש עשרה שנה, בשנת תקנ"א, בא בברית הנישואין עם אשתו הילדה המפורסמת ביופי ובטוהר המדות רחל בת הגביר המפורסם בנש"ק רבי מאיר האייער מסערעט בוקובינה.

משך שלש שנים אכל על שולחן חותנו הגביר והתמסר בשקידה נפלאה ללמוד התורה והתנהגות חסידית. פעם הלך בשוק שקוע ברעיונותיו הקדושים ונאבד ממנו ארנק עם כסף וזה בלבל אותו קצת. אז בא הביתה ופנה תיכף לאשתו המחוכמת: "רחלה", נאבד ממני ארנק כסף וזה השפיע לבלבל את מוחי ולכן החלטתי: אם כסף יכול להשפיע על מוחי אני מוכרח לעלות לארה"ק, ששם יוכל מוחי להיות שקוע רק בדברי תורה וקדושה ושום דבר לא יוכל לבלבל אותי ובכן אני פונה אליך בשאלה: מה אעשה? בחו"ל איני יכול להשאר, אולם אני לוקח בחשבון שאת אשה צעירה מאוד ושמה קשים קצת החיים הגשמיים, וגם לא תוכלי להשיג לך חברות כמוך ולכן את צריכה להחליט מה לעשות. ענתה לו: זלמינקע, איך בין מקבל דיר צו פאָלגן אין אַלע אומזיכטן, אבי מיט דיר צוזַאמען, מיין בעסטער פאַרגעניגן וועט זיין אַז דוּ וועסט זיך קענען פיהרן דיין הייליגן וועג איידער אַלע גשמיותדיקע פאָרגעניגן אין חוץ לארץ", ("אני מקבלת עלי לשמוע בקולך בכל הענינים ובלבד שאהיה אתך ביחד, הסיפוק הגדול ביותר שלי יהיה, אם תוכל לנהוג בדרכך הקדושה, יותר מכל הסיפוקים הגשמיים שבחוץ לארץ") אמר לה רבי זלמן לייב:

"תהי מבורכת מאלקים ואנשים" ואני מבטיחך שבארצנו הקדושה תפקדי ללדת בנים ובנות, ועוד תוכלי לראות דורות ישרים יבורכו. בעזרת השי"ת אנחנו נוסעים בשעה טובה ומוצלחת. תיכף התחילו להתכונן לנסיעה ונסעו דרך קושטא בספינת רוח ומשוטים משך חצי שנה על הים עד הגיעם לחוף עכו, משם המשיכו דרכם לעיה"ק טבריא. שמה גר האדמו"ר מקאליסק ולשם הי' מיועד הרבי רבי וועלוויל הנ"ל – מטשרני-אוסטרהא – לבא ולהתיישב".

רבי זאב וולף הגיע לארץ בתשרי בשנת תקנ"ט והצטרף לכולל של רבי יעקב שמשון משיפיטובקה (ועל כן לא זכה גם הוא להזכר כערך בספרו של רבי אהרן סורסקי). כאמור, אף מילא את מקומו משנת תקס"א ועד לשנת תקפ"ג. סביר להניח שרבי זלמן ליב עלה לארץ עם רבו הנזכר בשנת תקנ"ט ועדיין הוא צעיר מאוד לימים. כך כתבתי גם בספר "החסידות מדור לדור".

לפי מסורת המשפחה, והדבר אפשרי, הלך רבי זלמן ליב ל"שולחנו" של רבי אברהם מקאליסק שעמד בראש הישוב הטברייני (ולא אל רבו?), אלא שהתיישב בסוף השולחן, כדי שאיש לא יכירו, שהרי עשה זאת ב"סעודה שלישית" בשעת דמדומים, אולם לא היה דבר נסתר מרבי אברהם והוא קרא לאברך הצעיר: "אברך בוא הנה" (יונגע מאן קום אהער).
"הקליסקער הושיבו לימינו והמנהג היה שהיו מגישים לשולחן תרנגולת ממולאת, והרבי בעצמו היה מחלק לחבריא וכשהכניסו את הקערה עם התרנגולת והעמידו אותה לפני הרבי כרגיל, מסרה הקליסקער הקדוש לרבי זלמן לייב ואמר לו: נא, טהייל דו, אין איך מאך דיך פאַר א פיהרער פון דער חבריא אין בעל הבית אויף דעם ארץ ישראל געלד כל ימי חייך. (תחלק אתה, אני עושה אותך למנהיג החבריא ובעל הבית על "כספי ארץ ישראל" כל ימי חייך"). אחרי זמן קצר הגיע גם הרבי רבי וועלוויל, ורבי זלמן לייב אתם, ניהלו יחד את השולחן והתקרבו יחד בלב אחד כאיש אחד ובכל ענייני ארה"ק חתמו שלשתם יחד הקדוש מקאליסק, השני רבי וועלוויל והשלישי רבי זלמן ליב.

אמנם למען האמת רבי יקותיאל יהודה זלמן ליב, לא חתם על אף מסמך יחד עם רבי אברהם מקאליסק ומכתבים ממנו יש לנו למכביר. גם רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא לא חתם עם רבי אברהם מקאליסק, כי אכן שני כוללים הם והכולל של ואהלין לא זכה לפרסום ומכתבי השנים מכולל ואהלין עבור הכולל "שלהם" לא נשתמרו. לפיכך, גם את הסיפור הבא, ואנו מביאים גם אותו בלשונו של ר' נחום, אנו מביאים באותה הסתייגות:

"מקובל שביום פטירתו – של רבי אברהם מקאליסק – ציווה לעשות לו אמבטי' ולרבי זלמן ליב, תלמידו המובהק, אמר שיילך לטבול בים כנרת ואח"כ שיכנס למטתו, וישב ישיבה מזרחית, והניח ראשו – רבי אברהם מקאליסק – על ברכי רבי זלמן ליב והרים את שתי ידיו ואמר: "האדרת והאמונה לחי עולמים"; והוסיף להרים את הידיים באומרו: "הבינה והברכה לחי עולמים", והוסיף להרים את הידיים ואמר: "הגאוה והגדולה לחי עולמים". בחדר שרר פחד איום ואף אחד מהחבריא לא יכול היה להכנס וכשהרים את ידיו עוד יותר, אמר "הדעה והדבור לחי עולמים" סגר את עיניו הקדושות ומסר את נשמתו לחי עולמים. ואז פרץ זלמן ליב בבכי והכריז "גברו האראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש". סביר להניח שמדובר ברבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא, שכן סדר הסתלקותו של רבי אברהם ידוע לנו.

סביר להניח כי גם רבי אברהם שמשון מראשקוב בנו של רבי יעקב יוסף מפולנאה ומוציא לאור של ספרו "תולדות יעקב יוסף", לא נזכר אפילו פעם אחת במכתבי רבי אברהם מקאליסק – והוא ישב בטבריה ובצפת – משום שהשתייך לכולל השני. (נפטר בח"י אלול תקנ"ט). לאחר שנת תק"ע עמדו בראש הכולל ה"רוסי" – רבי צבי הירש הארקער ורבי מאיר ביכובר.

בשנת תקפ"ב נאסרים ע"י הפחה התורכי ראשי שני הכוללים: רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא ורבי צבי הירש הארקער. יום שחרורם – ה' באדר – היה ליום חג. בשנת תקפ"ז, בעקבות רעש קשה, הסכימו שני הכוללים לשלוח שליח אחד לתורכיה וכך יש לנו תעודה ראשונה של עסקני הכולל הוואהליני: נושא מאמרנו כראשון החותמים, טודרוס מסניאטין (אי אפשר לזהותו ואברהם יערי אינו מעתיק את שמו, ואולם זיהינו את שמו מתעודה אחרת), זאב וואלף מאוסטרהא. מבני הכולל ה"רוסי": מרדכי בן יצחק (מסטולין), שאול הלוי – עמד בראש הכולל לאחר שנת תקצ"ג, חיים דוד הקטן שנספה ברעש תקצ"ז, דוד ארי' במהר"מ ז"ל (לא נזכר כערך אצל רבי אהרן סורסקי).

השליח הוא ישראל קרא, כנראה מהכולל הוואהליני, שאינו נזכר במקורות אחרים (ולא אצל סורסקי) ובמכתב שנלווה אליו נאמר:

"האותיות אשר תבאנה… להגיד… מן המצר יד עניין ק"ק אשכנזים הי"ו כולל וואלין וכולל רוסיא הי"ו… על אדמת… טבריא ת"ו ע"י ציר אמונים מע' השד"ר… כמו"ה ישראל קרא הי"ו… כי הקרה ה' יוקר השערים… ותעל הארבה ולא נותר כל ירק עשב בכל גבולינו… העניים והאביונים בצערים… לא יכילו גווילין וניירות… וחלילה אין כוונתינו לנגוע במה שמוכן לחבירו היינו קופות והקדישות קבועות לשם אחינו… הספרדים… ולא נצרכה אלא להעדפה לזכות בנו גם ק"ק אשכנזים… ולעשות לנו נדבה חדשה… החותמים פעה"ק טבריא… בחדש סיון… שי למורא לפ"ק (תקפ"ז)…

ודאי הוא ששני הכוללים שלחו מכתבים רבים נוספים. נשתמר מכתב משנת תקפ"ח והפעם כבר בחותמת אחת והחתימות אינן לפי סדר הכוללים והם בטור ראשון: רבי יקותיאל זלמן יהודה ליב, זאב וואלף מאוסטרהא (וואלין), רבי חיים דוד הקטן (רוסיה), דוד אריה ליב (רוסיה) רבי דוד בן הרב מחמלניק – רבי אברהם דב חתן רבי יעקב יוסף מפולנאה לא נזכר אצל סורסקי וכנראה וואלין, רבי טודרוס (וואלין), רבי שאול הלוי (רוסיה).

בשנת תק"ץ שוב נפרדו הכוללים והפעם הפסיקו גם להתפלל יחד. כמובן שנתעוררו מחלוקות (ראה שו"ת חתם סופר חו"מ, סימן י"ב). השפעת כולל רוסיה הלכה ופחתה (במפקד משנים תקצ"א-תקצ"ג הם מנו פחות מ-100 נפש, כולל אלה היושבים בצפת).

לא אדע מדוע התעלם ידידי רבי אהרן מהמסמך שהתפרסם והוא משנת תר"ה ושוב חתומים עליו שני הכוללים ובהחלט שייך לספרו. המסמך קשור בנסיעתו של השליח רבי משה יפה, שיצא בשליחות למצרים, תימן והודו.

בראש החותמים: יקותיאל זלמן יהודא ליב, ועוד רבים…

מסמך נוסף, והוא משנת תק"ץ פורסם רק בחלקו ע"י רבי אהרן וגם בו חתום רבי יקותיאל זלמן והוא, אכן, נשלח רק ע"י כולל וואלין.

נזכיר גם כי מסורת המשפחה מספרת גם על יציאתו של רבי זלמן ליב לפולין "בשליחות שני הקדושים" – רבי אברהם מקאליסק ורבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא, – "ואז התאכסן אצל הרבי רבי ברוך נכד הבעש"ט, במזבוז, משך שלושה חודשים להיטיב את מצב כספי קופת הרמב"ן ואכל עם הרבי ברוך בכל יום ויום בקערה אחת וזה הי' דבר נדיר מאוד אצל הרבי רבי ברוך ז"ל".

גם מסורת זו אינה נזכרת בשום מקור אחר ואם קבלה היא – נקבל!

הפוסט פולמוס הכוללים בטבריה: הסופר הרב יצחק אלפסי משיב לסופר הרב אהרן סורסקי הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

המשך סקירת מסע משלחת מוסדות שטפנשט לרומניה ואוקראינה, לרגל הילולת הסב"ק מרנא רבי ישראל מרוז'ין זיע"א. המסע יצא לאור בצל דעיכת המגיפה העולמית בעז"ה, כאשר החלו השיירות והדרכים להיות יותר מצויים ודרכי ציון שהיו אבלות בשנה שעברה מבלי באי מועד, מתחילים אט אט לשקוק חיי תפילה וישועה כבימים מקדם.

אל המשלחת של מוסדות שטפנשט הצטרף הרה"ג אברהם יעקב סלמון שליט"א יחד עם משלחת חסידי בית רוז'ין מאנטווערפן בראשות הרה"צ אבד"ק שפיקוב שליט"א.

חלק 2:

בפניא דמעלי שבתא נערכה תפילת רבים נרגשת ביותר על ציון המצוינת של מרן רבינו הסבא קדישא, כאשר במהלך התפילה הוזכרו לברכה שמות המוני עמך בית ישראל אשר עשו את רבני המשלחת שליחים להזכירם לטובה ולברכה.
צוות חוקרי ה'אגודה למקומות הקדושים ברומניה' ניצל את השהות בבית העלמין סאדיגורא למפות את חלקות הקברים שנותרו ושרדו לפליטה, ולחפש את קברי גדולי החסידים וכן את קברו הנעלם של הגאון בעל ה"יד יהודא" אבד"ק סאדיגורא אשר בצוק העתים לא נודע איה מקומו.

במהלך החיפוש אותרה מצבה בלתי ידועה ועליה הכתובת תקע"ח, פ, נט', צהלי ורוני יושבת, ציון הלו כי כגול, בקרבך הרב המא]ור[, הג]דול[ בנן של קדושים, כבוד מהו' שלמה, כמוה' יהושע העשיל, זצ"ל…' ממש מול אהל הציון הקדוש, ולשמאלו מצבת זוגתו הרבנית גם על קברה תוארים מופלגים, לעת עתה אין לנו פרטים נוספים על אותו צדיק "המאור הגדול" הטמון באדמת קודש סאדיגורא.

יצויין כי כמה מאות מטרים ממול האהל, לאחר קרחת גדולה בתוך בית העלמין, במרחק שלא נראה לעין, ישנה חלקת קברים ענקית ובה כאלף מצבות, וזאת בנוסף לתגלית שבידי הרב גליצנשטיין שאיתר מאות מצבות שנשדדו מתוך בית העלמין אל הספרייה המקומית ובשנים האחרונות הושבו אל בית העלמין אך מחוסר תקציב לע"ע לא הצלחנו לתחקר ולתעד את מה שהם מכילים.

לאחר תפילת הרבים הנרגשת באהל הסבא קדישא ובניו זיע"א שבו רבני המשלחת למקום האכסניא בעיר טשרנוביץ ל"שבתא דריגלא" לרגל האי יומא קדישא "עיצומו של יום מכפר" באתרא דמר בעל ההילולא.

התפילות וסעודות השבת נערכו בבנין הקהילה היהודית בראשות השליח הרב מנחם מנדל גליצנשטיין יחד עם עשרות מחברי הקהילה אשר בכל ימות השנה זוכים להיות בבחינת 'בני היכלו של הצדיק' בהיותם דרים בגליל מקום מנו"כ.

הרב גליצנשטיין העמיד את כל צרכי השבת בהרחבה גדולה ובהכנסת אורחים מופלאה, כל הדוברים שנשאו מדברותיהם העלו על נס את המסירות נפש להחזיק את היהדות במקום זה במשך כל ימות השנה.

בשבת מרוממת זו השתתף גם הרה"ח אלכסנדר ראסקין מביתר המכהן כשליח מטעם ארגון 'סטארס' כוכבים, מטעם נר לאלף לחבר העמים, אשר פועלים להעמקת הקשר בין הנוער היהודי ברחבי מדינות חבר העמים לבין הקהילות ומנהיגיהם, ועתה היתה לו ההזדמנות לעמוד מקרוב אחר פעילות הקודש של השליח הרב גליצנשטיין המחבר ומגשר בין כל סוגי באי ביתו ומבקרי היכלו ומקרבם לאבינו שבשמים.

בשבת אחה"צ נערך מסע קידוש השם ברחובות טשרנוביץ, כאשר הרב גליצנשטיין יחד עם הקבוצה ורבני המשלחת בראשות רב המקום ערכו סיורי תפילה והתעוררות ברובע העתיק של העיר טשרנוביץ, ובמרכזו ברחוב ה'סינגוגה' – רחוב בתי הכנסת, ובהם בתי הכנסת העתיקים ו ה י ס ט ו ר י י ם , של הרה"ק האדמו"ר מבאיאן- טשרנוביץ, ובסמוך לו בית האדמו"ר הרה"ק מטשרנוביץ בו עדיין נראים עדויות לתקופה רבת הפאר שהיתה ונמוגה.

בשער הבנין בעל הגוון הירוק נראים סימני מזוזה, ובחזית הקומה העליונה של הבנין מתנוססת לתפארת המרפסת המפורסמת שפונה לאופק העיר באיאן, ומעליה היה רבינו הק' מבאיאן-טשרנוביץ צופה ומביט לעבר עיר מכורתו בערגה ובכיסופין.

משם פנינו לבית מדרש 'שומרי שבת', בית מדרש הענק של הרה"ק ה'באר מים חיים' אשר בתחילה היה מעץ ואח"כ נבנה מאבן, בתוככי הבנין עוד ישנם עיטורים עתיקים של היכל בית הכנסת העתיק הקיים עד היום בשממונו. בית הרה"ק רבי אליעזר זוסיא מסקולען שם אסף אל ביתו את יתומי טרנסניסטריה וברח עימם לבוקרסט, בית מדרשו של הרה"ק רבי איתמר מנדבורנא, וכן קלויז סאדיגורא ]וי"א ויז'ניץ[ בו כיהן האדמו"ר הרה"ק רבי שלום יוסף בן הרה"ק ה"אור ישראל" מסאדיגורה.

משם המשכנו לבית מדרשו של המרא-דאתרא השליח הרב גליצנשטיין שהיה בית מדרש עתיק בשם 'ביהמ"ד טאובר'.
סיור רב ערך שהותיר אחריו רושם בל ימחה ותחושות מעורבות על תפארת היהדות שהאירה טשרנוביץ בימים ההם וממתינים לגאולתם בארץ הקודש במהרה בימינו.

במוצאי שבת קודש נערכה שוב תפילת רבים בציון הקודש של מרנא ורבנא הסבא קדישא מלך ישראל מרוז'ין זיע"א באמירת פרקי תהילים בהתעוררות ורגש רב, בתחושות של 'פתח לנו שער בעת נעילת שער' ובתחושה עילאית כי שעה זו היא שעת רצון לקבלת התפילות ולפעול ישועות בעבורנו ובעבור כל כלל ישראל ובעבור כל הפתקים והשמות והבקשות שהועברו מארץ הקודש ומרחבי העולם לציון המצויינת.

הפוסט חלק 2: אגודת המקומות הקדושים ברומניה במסע היסטורי ומרגש – לרגל הילולת הסב"ק מרוז'ין הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הפוסט קהילת יהודי לייפציג על ציונו של האדמו"ר רבי שלום יוסף מרוז'ין זי"ע הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

שר וגדול נפל בישראל: קווים לדמותו של מרן הגה"צ רבי טוביה אריה טוביאס זצ"ל שהובא אמש למנוחות

תורה תורה חגרי שק בהסתלקותו לשמי רום של האי גאון וצדיק חבר בי דינא רבה דקריית ויז'ניץ, ראש כולל אנטניה, מקים מוסדות בוהוש, וממניחי היסודות להקמת מוסדות שטפנשט בארה"ק, עמד על משמר התורה וההלכה במסירות עצומה במשך עשרות בשנים

אבל ותוגה השתררו בעולם התורה והחסידות, בבוא הבשורה הקשה והמרה על הסתלקותו של עמוד התורה וההוראה, מגדולי ומוותיקי הפוסקים, הגאון הצדיק רבי טוביה אריה טוביאס זצ"ל, דיין ומורה צדק וחבר הבד"ץ דקריית ויז'ניץ במשך למעלה מיובל שנים, ראש כולל אטיניא. מקים ומייסד מוסדות להנצחת חכמי רומניה, מקים מוסדות בוהוש ומעמודי התווך של הקמת מוסדות שטפנשט, המוני תלמידים ומעריצים ועמך בית ישראל הלכו ביום ג' בניסן אחר מיטתו של האי גברא רבה, זצוק"ל.

בהסתלקותו אבדה מכרם יהדות רומניה דמות הוד תפארת של גאון חריף ובקי בכל מכמני התורה, שדלתו פתוחה היתה לשרת בקודש ולהשיב לשואלים דבר ד' זו הלכה, זכה להערצתם של אדמור"י בית רוז'ין וויז'ניץ וגדולי ישראל שסמכו עליו. מתמיד בתורה ועובד ד', לצד היותו עמוד האמת, ענוותן וצנוע, שייף עייל ושייף נפק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה, ידיד נאמן לכל אחד, אהוב ונערץ על המוני יודעיו.

מרן הגה"צ רבי טוביה אריה זצ"ל נולד לפני ע"ט שנים ביום ז"ך באב תש"א, בעיר פיאטרא-ניאמץ שברומניה, לאביו הגה"צ רבי שמואל טוביאס זצ"ל רב העיר פיאטרא ומחשובי הרבנים שושלת וותיקה מגאוני חכמי רומניה מחסידי בית רוז'ין, טשורטקוב, שטפנשט, סאדיגורא ובוהוש, ולאמו הרבנית מרת פרידא ע"ה.

בנערותו קנה דעת וחכמה ולמד אצל אביו הגדול, אשר השקיע בו ובאחיו הרבנים יבלחט"א את כל כוחותיו לרוממם בכל מכמני התורה בבקיאות ובעיון ובהוראה. לאחר מכן למד תורה במסירות נפש בעיר אראד, בישיבתם של הגה"צ רבי שמעון זאב מילר זצ"ל רבה של אראד, ושל חותנו לעתיד הגה"צ רבי מרדכי זלמן ויזניצר זצ"ל.

בשיחתו אודות ימי נערותו, כשתיאר הגרט"א זצ"ל את הימים ההם תחת השלטון הקומוניסטי ברומניה, ציין שהיתה זו הישיבה היחידה בכל רחבי רומניה שיכלו ללמוד בה תורה בפרהסיא באופן רשמי. דבר זה לכשעצמו הביא בחורים רבים מכל רחבי רומניה ללמוד בישיבת אראד כדי להיפטר מגזירת הגיוס. "אני אישית נאלצתי לכתת רגלי היגעות משך 24 שעות, בנסיעתי הארוכה והמפרכת ממקום מגורנו בפיאטרא-ניאמץ עד אראד הנמצאת בקצה השני של רומניה הגדולה. זכורני שנסעתי עם הרכבת על פני שלשת-רבעי שטחי רומניה, אבל הכל היה שווה משתי הסיבות האמורות: הראשונה – היתה זו הישיבה היחידה שיכלו ללמוד בה כראוי על מי מנוחות; השניה – כדי להיפטר מהצבא ולקבל אישור מהיר יותר לצאת את מסך הברזל ולעלות לארץ הקודש".

הגרט"א מילא כרסו בש"ס ובפוסקים בשקידה עצומה, עד שהוסמך לרבנות על ידי הגרש"ז מילר זצ"ל אב"ד אראד, הג"ר ישכר דוב דכנר זצ"ל אב"ד סאטמר, והג"ר יצחק מאיר מרילוס זצ"ל אב"ד באקו ואראד ולימים אב"ד בוקרסט. בכתב הסמיכה שקיבל מהגאון מגאלאץ זצ"ל, כתב לו בין היתר: 'וטוביה לייב משתה תמיד' על משקל הנפסק ברמ"א בהלכות פורים במשפט האחרון של חלק אור החיים: 'וטוב לב משתה תמיד', כאשר כוונתו היא שזכה למלא קנקנו ביין ישן מלא בתורה והוראה.

בחודש חשוון שנת תשכ"ד עלה עם אביו לארץ ישראל, ונכנס ללמוד בישיבת ויז'ניץ. בימים ההם זכו הוא ואחיו יבלחט"א הגה"צ רבי משה מרדכי שליט"א אב"ד קדימה, ללמוד בצוותא עם כ"ק מרן אדמו"ר ה'ישועות משה' זי"ע, שנהנה מאוד מבקיאותם במכמני התורה, ומשקידתם הנפלאה, כאשר מרן ה'אמרי חיים' זיע"א היה מפליא את העובדה שהייתה זו אחת המשפחות הבודדות שהכיר שעלו לארה"ק שלמים בגופם ובנפשם ששת רבנים עטורים בזקן ופיאות גאונים וצדיקים כשמסירות נפשם ליהדותם הייתה לפלא ולשם דבר מלבד גאונותם וידיעתם בכל מכמני התורה למרות המצב הרוחני ששרר אז ברומניה, האמרי חיים התבטא פעם לפני אביו הגה"צ מוהר"ש טוביאס זצ"ל רבה של פיאטרא ניאמץ "טוביאס איז א פירמה".

בשנת תשכ"ו הקים את ביתו עם הרבנית תליט"א, בת הגה"צ החסיד רבי מרדכי זלמן ויז'ניצר זצ"ל, שכיהן כראש הישיבה באראד ובארה"ק היה ראש כולל אנטניא. לאחר נישואיו היה מחשובי מרביצי התורה ורבני הכולל בקריית ויז'ניץ הק'. לימים מילא את מקום חותנו בראשות כולל אנטניא בב"ב, תפקיד בו כיהן עד יומו האחרון.

פרק מרכזי בחייו היה כאשר התמנה בשנת תשל"ו לדיין בביד"ץ דקהילת ויז'ניץ, לצד הרב אב"ד דאז – יבלחט"א מרן אדמו"ר שליט"א, והדומ"ץ דקהילת ויז'ניץ הק' הגה"צ רבי משולם זושא לוריא זצוק"ל, שרחשו לו הערצה רבה.

מאז היתה דלתו פתוחה לכל שואל, במאור פנים ובידידות. המונים נהנו הימנו עצה ותושיה, ברוב חכמתו ובבינתו הרחבה בכל מכמני התורה ובהליכות החיים.

גדולי ישראל הכירוהו כבעל הוראה מובהק אשר בקיאותו העצומה בכל מכמני התורה הקנו לו שם בפסקיו. היה יושב על מדין בדיני התורה שנערכו בבד"ץ ויז'ניץ, כשידיו רב לו בחלק חושן משפט בבקיאות עצומה. כשלא אחת התבטא ואמר: "כבר חזרתי על שו"ע יו"ד וחו"מ, למעלה ממאה פעמים, ובכל פעם שאני חוזר על הלימוד מתחדשים לי חידושי תורה והבנות חדשות", כן היה בקי בהל' שחיטה, ובמיוחד בניקור, ולבקשת גדולי ישראל היה נוסע לחו"ל לפקח על מערך השחיטה והניקור שתחת הכשרויות המהודרות, לשם דבר היו שיעוריו וחידושיו בהלכות חמורות ובלתי שכיחות ללימוד, כהלכות מקוואות, הלכות ריבית, ומידות ושיעורי תורה, זמני היום ושקיעה, בהם היה מחשב חשבונות ומפליג בפלפול ובסברא ברוחב עיונו וחריפותו ובקיאותו המדהימה. במשך כמה שנים מסר שיעור עיוני בהלכות אלו בבית מדרש שטפנשט בב"ב ומשיעוריו אלו יצאו לאור קונטרסי 'מדות אריה' פנימי ללומדי השיעור אשר היה משתעשע בהם ומוסיף לחדש כיד ה' הטובה עליו.

כדיין בבד"ץ ויז'ניץ וכראש כולל אטיניא הרביץ תורה וחסידות בקרב שוחרי התורה בדרכו הייחודית והעמקנית, שיעוריו היחודיים בנושאי ריבית, מידות ושיעורי תורה, מקוואות, כמו גם סוגיות הלכתיות שמעטים עוסקים בהם, ושיעורי עמקות בחסידות, קנו להם שם ותהילה. מצוייני האברכים ברשת הכוללים של 'איגוד מוסדות ויזניץ' ברחבי הארץ, קנו אצלו הדרכה והכוונה רחבה בהלכה ובהוראה, כאשר בחנם ועודדם להתעלות בסולם המעלות עד שיזכו להורות הוראה בישראל.

היה קשור בלו"נ לרבוה"ק מרוז'ין ומויז'ניץ זי"ע וליבלחט"א מרן אדמו"ר מויז'ניץ שליט"א, מדי שבת בשבתו השתתף בשולחנות הטהורים, ופיאר בהדרתו את כל השמחות והמעמדים בבית ויז'ניץ, תוך שכפף קומתו בהערצה עצומה לפני מרן רבנו שליט"א. כמים הפנים לפנים רחש לו רבנו שליט"א הערכה עצומה שבלטה ביותר, כשאדמו"ר שליט"א מויז'ניץ שואלו ומתייעץ עימו לעיתים תכופות במכמני ההוראה וההלכה.

פרק מיוחד היה חברותו של הגרט"א זצ"ל בוועד רבני התקשורת דקהילת ויז'ניץ הק'. בנאמנות ובמסירות עצומה עמד לימין מרן מויז'ניץ שליט"א בניהול המלחמה הגדולה נגד המכשירים המהרסים, בעמידה על משמר טוהר מחננו, למען יילכו כל אנ"ש בדרך הסלולה, תוך עקביות להתרחק ולהתנתק לגמרי מכל אותם מרעין בישין.

כוחות רבים השקיע כדי לבדוק ולאשר מכשירים ראויים וכשרים לבעלי עסקים הנדרשים לכך לצורך עבודתם, תוך תיאום וקשר עם מומחים, ועם ועד התקשורת הכללי שנתמנה ע"י גדולי ישראל. בחברותו בוועד הרבנים קיבל פניות מיהודים או מסוכני מכירות על כל האפשרויות הקיימות, דן על כך בכובד ראש, והביא את הדברים להכרעה.

לקומם זכר יהדות רומניה

פרק מופלא ומיוחד בחייו הקדיש לקומם הריסות בית רוז'ין בארה"ק, ולהציב שם ושארית לחכמי גאוני רומניה אשר זכרם לא הוכר כיאות בארה"ק, כאשר כבר מיד עם עלותו ארצה בחודש חשון תשכ"ד, נוכח לראות כי בארץ ישראל מוקמים ומתפתחים מוסדות תורה וחסד על שם קהילות שנכחדו בשואה, וליהדות רומניה אין גל-עד, הוא רתם את אביו ואחיו הרבנים לצד שורת רבנים מיוצאי רומניה והחל לפעול להנצחת מורשת יהדות רומניה, בעיקר החל לפעול להקמת כולל על שם רבני רומניה, מכון להוצאת ספרים של גאוני וחכמי רומניה, ובהמשך להקמת מוסדות בוהוש-פשקן, כן פעל לצד אביו להקים את ישיבת 'באר חיים מרדכי' – ניאמץ בהרצליה. בהמשך ולימים פעל להקמת מוסדות שטפנשט בהם ראה את המשך מפעליו וקיום שאיפותיו להנציח את זכר רבוה"ק לבית רוז'ין וחכמי רומניה, כאשר היה משתתף בכל אירועי המוסדות בימי ההילולות ויומי דפגרא. כינוס האסיפה הרשמית הראשונה לצורך מטרה זו המתועדת בארכיון גנזיו אותם העביר למשמרת עולם לידי מכון חכמי רומניה של מוסדות שטפנשט היה בי"ד בשבט תשל"ב, אז הוחלט על פתיחת כולל אברכים בקיץ תשל"ב, שהוביל להקמת מוסדות בוהוש, בי"ט בכסלו תשל"ג נערכה אסיפת היסוד להתאגדות וליציאה לדרך, במעמד זה יצא לאור קול קורא חתום מאת כעשרים מרבני רומניה שאיגדם במטרה מיוחדת לקומם את זכר גאוני וחכמי רומניה. בשנת תשל"ב החל בפעולות נמרצות ומעשיות למען הגשמת מטרתו זו ראשית בגיבוש הקבוצה שתלך עמו באש ובמים בלהט ובאומץ עד שהמטרה תוגשם במלואה, בתשל"ז רכש את המגרשים ברחוב חגי ב"ב, ובשנת תשל"ט כבר פתח את בית המדרש על אדמת המגרשים שרכש.

היה יד ימינם ואיש סודם של אדמור"י בית רוז'ין ובמיוחד של הרה"ק אדמו"ר רבי יצחק מבוהוש זצוק"ל. בלהט עשייתו עמד לימין האדמו"ר בהקמת מוסדות בוהוש ברח' חגי בבני ברק כאשר האדמו"ר התבטא לא פעם כי אין הוא מאמין כי אפשר לעשות משהו פה בארה"ק להחזיר עטרה ליושנה, אולם הגאון רבי טוביא אריה באמונתו ובלהט עשייתו האמין כי ניתן וצריך לפעול ולהקים מחדש את עטרת המלוכה, ואף הדביק בכך את כל סובביו ומכריו, לשם כך גייס את הנגיד החסיד ר' שמואל דסקל ז"ל להוזיל מהונו לצורך רכישת המגרשים עליהם יוקמו לימים המוסדות. הרבי מבוהוש זצ"ל התבטא: "מימות זקני המגיד הגדול ממעזריטש ועד לזמננו, לא היה אחד שעשה למען כבוד בית רוז'ין, כמו רבי לייבל!" כה רבה הייתה הערכתו העצומה לפועליו של הגאון רבי טוביא אריה טוביאס זצ"ל.

כנוטר המסורת ומחדש מלכות בית רוז'ין אף השפיע על האדמו"ר רבי שלמהניו מסאדיגורה שיקליט את נוסחי הניגונים וניגוני הדביקות של הסב"ק מרוז'ין זיע"א, שנשתמרו בקרב צאצאיו האדמורי"ם לבית רוז'ין, ואכן באחד מביקוריו של הרה"ק רבי שלמה'ניו בכולל בבית המדרש בוהוש בת"א שהתנהל והוקם על ידו של הגה"צ רבי טוביה אריה טוביאס נעתר הרה"ק רבי שלמה'ניו מסאדיגורא והקליט מספר ניגונים ותנועות מהסבא קדישא מרוז'ין דבר שהי בלתי רגיל, ומיד הפכו לנכסי צאן ברזל בקרב שוחרי תורת בית רוז'ין ושומרי המסורת. הגה"צ רבי טוביה אריה טוביאס זצ"ל לא ידע שובע ומרגוע בכל עניני ההנצחה של בית רוז'ין וחכמי רומניה וכל עיתותיו ופעולותיו היו קודש במשק עשרות שנים להשאיר שם ושארית לזכר גולה מפוארת זו.

בחודש סיון תשל"ט נפתח הקלויז החסידי על שם חכמי רומניה ולזכר אדמור"י בוהוש ברחוב חגי בב"ב, והיה לרוח החיה של כל עניני הקלויז, ובו קבע את מקום תפילתו, קבע תקנות וגדרים שהובילו לייסוד צעירי החסידות ולחולל את המהפכה של הנצחת זכר גאוני וקדושי רומניה וזכר בית רוז'ין. בג' בחשוון תשמ"ה הונחה אבן הפינה לבניני הקבע של המוסדות שנקראו "בוהוש-פאשקאן".

יחד עם אחיו הרבנים שליט"א, גיסו הרה"ח רי"ז סלמון שליט"א ולהבחל"ח איש אמונו הרה"ח ר' משה יוסף סגל זצ"ל מפיאטרא פעלו רבות להנצת תורת גדולי ישראל ברומניה, בב"ב הקימו ביהמ"ד על שם גדולי ישראל שברומניה, ובת"א הקים כולל אברכים על שם רבני רומניה בבית מדרשו של האדמו"ר מבוהוש זצ"ל, כן הקים מכון להוצאת ספרים של גאוני וחכמי רומניה ספרי הגאון מניאמץ זצ"ל ועוד שורה ארוכה של כתבים וספרים ותכניות לרוב.

בעל מחדש ייחודי ונפלא היה הגרט"א טוביאס זצ"ל כאשר חקר האמת ועומק ידיעותיו במכמני התורה לצד שליטתו בשפות וחכמת העולם הביאוהו לא אחת להתכתב ולהתעמת עם חוקרים ופרופסורים מהעולם הרחב, ואף הביא לא אחת לביטול תזות ומוסכמות בקרב מדענים וחכמי אומות העולם בבחינת חכמה בגויים, אולם פלפולו וסברתו היו תמיד בנויים לתפארת בבחינת תורת אמת הייתה בפיהו, היה צולל למים עמוקים בתורה בה הייתה חפצו ומגמתו כל ימי חייו, כאשר עד ימיו האחרונים היה מתייצב בכולל אנטניה שעמד בראשו, כאחד האברכים הצעירים, שוקד על דלתות התורה יום יום, תורתו העמוקה לא זכתה עד עתה לבוא בדפוס בימי חייו, אולם חלק מדברי תורתו נדפסו בקובצי 'מאור החיים' ויזניץ, 'שלהבת שמואל', ו'תורת אמת' שטפנשט ועוד. שיעוריו הרבים כונסו על ידי תלמידיו ושומעי לקחו בכתב יד בספר ההלכתי 'מידות אריה', ודרשותיו ומוסריו 'ט"ל אורות' שעדין לא ראו אור עולם.

התקופה האחרונה

עם פרוץ המגיפה העולמית בשנת תש"פ, הוציא יחד עם הגאוה"צ חברי הבד"ץ ויז'ניץ שליט"א פסקי הלכה להיזהר ולהישמר. לדאבון במהלך החורף דהאי שתא נדבק בנגיף ואף החלים ממנו. אולם גופו לא עמד לו, ומצבו הבריאותי הלך והחמיר. לילה לפני אשפוזו בביה"ח, כשאברך ת"ח בקרית ויז'ניץ נכנס אליו לבקרו, והוא חלוש מאוד, ביקשו שיעלה לפניו שאלה בהלכות מקוואות. דקות ארוכות התפלפל עם האברך בריתחא דאורייתא בהל' מקוואות, כי התוה"ק היתה כל חיותו, עד שאמר כי הוא מרגיש שאינו יכול יותר…

עם שחר יום שלישי ג' בניסן ביום נשיא לבני זבולון, לאחר אשפוז של כחודש ימים בבית החולים, השיב את נשמתו הטהורה, כרע שכב הארי וכבוד התורה גלה מישראל.

אלפים השתתפו בהלווייתו שיצאה מביהמ"ד הגדול בקרית ויזניץ. הספידוהו מרה אחיו הגאון רבי משה מרדכי טוביאס זצ"ל אב"ד קדימה, הגאון הגדול רבי משה שאול קליין שליט"א אב"ד שכונת אור החיים וראב"ד בד"ץ ויזניץ, הגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א דומ"ץ ויזניץ ואב"ד "קהילות יעקב', ובנו הרה"ג ר' יצחק אייזיק טוביאס שליט"א ר"מ בישיבת ויזניץ מודיעין עילית וחבר בד"ץ 'הישר והטוב'.

הרבנים שליט"א זעקו במר כי גדולה האבדה ואין לה תמורה, הגאון זצ"ל היווה דוגמה ומופת לשקידת התורה, וחריף ובקי עצום בכל מכמניה. כל מהותו היתה אהבת התורה, מדי יום ביומו השכים לעסוק בתורה בשמחת לב ובצימאון נפש, וכל מי שבא במחיצתו, במיוחד מצאצאיו שהתמסר אליהם, ביקשו אם יש בפיו ד"ת וחידושי תורה, כי זו היתה תמיד כל חיותו.

יחד עם זאת היתה יראתו קדמה לחכמתו, הוא עזב חשבונות רבים שבקשו בני אדם וחיפש תמיד את הישרות והאמת בטהרתה, הן בתורה, הן ביר"ש, והן בחסידות, ובמיוחד במידות שבין אדם לחברו, בהיותו הולך תמים ופועל צדק, ענוותן וצנוע, שעשה הכל כדי להתרחק מכבוד.

בנו ממלא מקומו הג"ר יצחק אייזיק שליט"א אמר כי אנו עומדים עתה בפרשת הקרבנות, מי יתן ויתקיים 'עליה השלם כל הקרבנות כולם', וכלל ישראל יוושע במהרה בישועה ובגאולה השלימה.

הלווייתו המשיכה לבית החיים ויז'ניץ, שם נשאו דברי מספד ופרידה חתניו הרה"ג ר' יחיאל מיכל פרידמן שליט"א רב ביהמ"ד לעלוב ב"ב וחבר הבד"ץ של הגרמ"ש קליין שליט"א וראש כולל שטפנשט, והרה"ג ר' אפרים יהודה וייס שליט"א מו"ץ בב"ב.

עם תום מסע ההלוויה הגיעו לבית האבלים ראב"ד הבד"ץ הגאון הגדול רבי משה שאול קליין שליט"א, וחבר הבד"ץ הגאון ר' שרגא פייבל ויינברגר שליט"א רב בית מדרש 'ישועות משה' ויז'ניץ באלעד, והודיעו כי באו בשליחות מרן אדמו"ר מויז'ניץ שליט"א, שביקש מרבני הבד"ץ שליט"א להתוועד יחד, ולמסור את בקשתו שבנו של הגאון המנוח זצ"ל, הגאון רבי יצחק אייזיק טוביאס שליט"א ר"מ בישיבה הק' ויז'ניץ במודיעין עילית וחבר בד"ץ 'הישר והטוב', ימלא את מקום אביו כחבר הבד"ץ דקהילת ויז'ניץ.

בדמעות ובהתרגשות איחלו הנוכחים ברכת 'מזל טוב', בתקווה כי יאריך ימים בכהונתו הרמה לדון ולהורות הוראה לעם ד', עביגוא"צ.

הגאון הצדיק רבי טוביא אריה זצ"ל הותיר אחריו את זוגתו הרבנית הדגולה תליט"א, בת גדולים שעמדה לימינו במסירות רבה כל השנים, אחיו הרבנים הגאונים הצדיקים רבי יואל שליט"א אב"ד שיכון ו' ב"ב, רבי משה מרדכי שליט"א אב"ד קדימה, רבי מנחם מנדל שליט"א רב ביהמ"ד 'דרכי שמואל' פיאטרא-ניאמץ, ורבי שלמה שליט"א אב"ד יאס, אחותו הרבנית סלומון אשת הרה"ח ר' יצחק זאב שליט"א, בנו וחתניו הרבנים שליט"א, נכדים ונינים ההולכים בדרכו הברוכה לשם ולתפארת, זכותו הגדולה תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

גדולה האבדה מי יתן לנו תמורתה!

הפוסט יהדות רומניה באבל על פטירת פאר גידוליה: קווים לדמותו של מרן הגה"צ רבי טוביה אריה טוביאס זצ"ל הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הגאון רבי משה חיים לאו זצ"ל הי"ד

רבה של שאץ רומניה, פרעשוב ופיעטרקוב

נעקד על קידוש השם י"א מרחשוון תש"ג במחנה טרבלינקה פולין

הרב הגאון רבי משה חיים לאו הי"ד, המוכר בעולם היהודי כרבה של פיעטרקוב וכסמל ומופת של "קידוש השם", נולד בלבוב שבפולין, לאביו הרב צבי יהודה (הירש לייב) לאו, תלמיד-חכם עשיר ומיוחס, ולאמו מרת לאה הינדה, בת הגאון רבי שמואל יצחק שור זצ"ל בעל ה"מנחת שי".

על שולחנם התאחדו תורה וגדולה ומזיגה נפלאה של תורה וחכמה, חסידות עם דרך-ארץ, מידות טובות עם צדקה וחסד, כהמשך למורשת הנפלאה שינקו מדורות קדומים, בהם רבנים גאונים ואנשי שם:

השל"ה הקדוש, רבי יואל סירקיש מקראקא בעל ה"בית חדש", רבי דוד הלוי בעל ה"טורי זהב", מהר"ם מטיקטין, רבי מנחם מאניס הלוי איש הורוביץ ראש מתיבתא בלבוב, אחיו רבי יצחק אב"ד קהילות אה"ו, רבי אפרים זלמן מרגליות, ועוד גאונים וצדיקים.

רבי משה חיים, בנו השני של רבי צבי יהודה, נולד בי"ד באייר תרנ"ב, ונקרא על שם אבי סבו ה"מנחת שי", רבי משה חיים ממונסטרישץ'.

מילדותו משך את עין רואיו בחכמתו וחריפותו ושקידתו המיוחדת, ובכושר מנהיגותו.

בחרותו

כבחור צעיר קנה את תורתו אצל מורי ההוראה של הדור, תחילת תלמודו הייתה בבית מדרשו של הגאון הנודע רבי יוסף תאומים בעל ה"פרי מגדים" אשר כיהן (בשנת תק"ל) כדיין, מורה צדק ומגיד מישרים בעירו לבוב, את תלמודו קנה מדודו הגאון רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון בעל "תשובות מהרש"ם" ועוד, ולאחר שיצק מים על ידיו הוסמך על ידו להוראה. לאחר מכן למד והוסמך אצל הגאון רבי מאיר אריק מבוצ'אץ'- טארנא, וכן אצל הרבנים הגאונים רבי שמואל אנגיל מרדומישלא, רבי בנימין אריה הכהן ווייס מטשרנוביץ, רבי אריה מנחם מנדל הלוי שטיינברג מברודי בעל ה"מחזה אברהם", האדמו"ר רבי ישראל מויז'ניץ בעל ה"אהבת ישראל" אשר לימים הפך לחתנו (בזוו"ר), ואחיו האדמו"ר מאטיניא רבי חיים זצוק"ל.

ביוזמתו נוסדו חברות "מחזיקי לימוד" והוא הקדיש הרבה מזמנו ללמדם תורה ומוסר. פעילותו זו התרחבה בתרע"ג כשנוסדה "תפארת בחורים".

בערב מלחמת העולם הראשונה החל להשתתף בכתבי-עת חרדיים שהופיעו במזרח גליציה, וכן ב"מחזיקי הדת" ו"קול מחזיקי הדת" שיצאו לאור בלבוב בחסות האדמו"ר הגה"ק רבי יהושע מבעלזא והגאון רבי שמעון סופר מקראקא זצוק"ל. השתתף כצעיר הצירים בועידה הראשונה של "אגודת ישראל" שהתקיימה בלבוב בב' סיון תרע"ד, על סף מלחמת העולם הראשונה, הופיע בה בנאום חוצב, נבחר כמזכיר הועידה והתבקש לצאת למסע הסברה בערי גליציה.

בימי מלחמת העולם הראשונה נמלטה משפחתו לוינה, שם התקרב לחצרות האדמו"רים לבית רוז'ין, רבי ישראל מטשורטקוב, ועוד, תוך שהוא ממשיך בלימוד יומיומי אצל מורו ורבו הגאון רבי מאיר אריק מבוצאץ'. בווינה מסר שיעור יומי בבית הכנסת "שיף-שוהל" להמוני צעירים, כמו כן נפגש עם ד"ר נתן בירנבוים ז"ל ונעשה לידידו הקרוב.

רבנותו הראשונה – בשאץ רומניה

בהשפעת אחיו רבי ישראל יוסף הי"ד, רבה של קולומיי, התקרב אל האדמו"ר ה'אהבת ישראל' מויז'ניץ זי"ע, שלקחו כחתן לבתו דבורה. אמנם אשתו זו נפטרה בגיל צעיר בעת לידת בנם יהושע, ובשנת תרפ"ה, בתקופת כהונתו בשאץ, נשא בזוו"ש את בתו של הרה"צ רבי שמחה פרנקל-תאומים מקראקא-פודגורז', "רבה של סקאווין", חתן הצדיק רבי נפתלי הלברשטאם זצ"ל מקשאנוב בנו של הרה"ק רבי דוד מקשאנוב שהיה בנו של הרה"ק ה"דברי חיים" מצאנז, מצאצאי ה"חכם צבי".

משרת רבנותו הראשונה של רבי משה חיים היתה העיר שאץ (סוצ'אבה) בבוקובינה שברומניה. הוא קיבל את המינוי בשלהי תרע"ט בהיותו בן כ"ז שנים. בבואו אל העיר לא היה בה אף לא תלמוד-תורה אחד, ובפעילותו התוססת הכניס רוח חיים לקהילה, כשתוך זמן קצר נפתח תלמוד-תורה, התארגנו שיעורים למבוגרים ולאנשים עובדים, כשרבי משה חיים מרביץ בהם תורה. במשך שמונה שנות כהונתו בעיר שאץ, תיקן בה תיקונים רבים בשטח הכשרות ושמירת השבת, ובמשך כל אותה תקופה לא ההין שום בעל עסק לפתוח את בית העסק בשבת. בהשתדלותו של הרב שוחררו החיילים היהודיים משירות בשבתות, כשהוא עצמו דואג לאירוחם בבתי יהודים.

מלבד פעילותו הרבה בשאץ, פעל גם בסביבה הקרובה והרחוקה. כך יזם באותן שנים את הקמת ישיבת "באר מים חיים" בצ'רנוביץ, פעל להקמת רשת בתי-ספר לבנות "בית יעקב" בלבוב, קרקוב, קולומיי, סטניסלב וטרנוב, והשתתף בקביעות בכתיבה בירחון "בית יעקב" בלודז'. בתקופת כהונתו בשאץ יצא שמו בריכוזי היהדות החרדית באירופה המזרחית והמרכזית כנואם בחסד עליון ומחונן בעט סופרים. מסעי הופעותיו בנאומים ומאמריו העשירו את הספרות והעיתונות הדתית באותה תקופה. בקהילה זו – שאץ, נולד בן-דודו המפורסם המהר"ם שפירא זצ"ל ובעיר זו ניטעו יסודות רעיונו הכביר הדף היומי שהתנחל בלבבות העם היהודי לכל שדרותיו וחוגיו.

בפעילותו הרבה למען העליה לארץ הקודש, נשלח כציר מטעם "אגודת ישראל" בוארשה לועידה הראשונה לענייני ארץ ישראל שהתקיימה בפרנקפורט דמיין, שם נשא נאום נלהב.

ברבנות פרעשוב

החל משנת תרפ"ח קיבל על עצמו את הרבנות בפרשוב.

בפרשוב הקים הגרמ"ח את ישיבתו "תורת חיים", אליה נהרו תלמידים רבים מפולין, גליציה, אוסטריה, רומניה והונגריה, וממנה יצאו רבנים, ראשי ישיבות, עסקני ציבור ואנשי מעשה. על אף טרדותיו הרבות בעניני הקהילה היה משמיע בעצמו את השיעורים היומיים ומטפל באופן אישי בכל תלמיד. למתאימים לכך איפשר להשתתף בפסיקת שאלות שנזדמנו לבית-דינו ודיני-תורה שהתנהלו בלשכתו, ומהם שהקדיש רבות לטיפוח כושר הנאום וההנהגה שניחונו בהם.

לצד הנהגת הקהילה והישיבה המשיך בפעילותו הציבורית למען כלל ישראל. בכנסייה הגדולה השניה של "אגודת ישראל", שהתקיימה בוינה בשנת תרפ"ט, התפרסם בנאומו הגדול על הצורך בהקמת מוסדות חינוך של "תורה ומלאכה" להצלת המוני הנערים היהודיים. הוא הציע להנהיג תרומת קבע של כל אשה בישראל בעת הדלקת נרות שבת, להקמת מוסדות חינוך להמונים שאינם נמנים על לומדי תורה בישיבות. בהצלת נוער זה מבורות ומהדרדרות מוסרית ראה משימת חייה של "אגודת ישראל".

ברבנות פיוטרקוב

כשיצא מהר"ם שפירא למסעו באמריקה לגיוס מימון להשלמת בניין ישיבתו, התגייס רבי משה חיים למסע דומה בערי פולין וגרמניה. בפתיחת הישיבה בתר"ץ נתכבד רבי משה חיים בנאום הפתיחה והוא דרש בפני התלמידים בהלכה ובאגדה. כשמהר"ם שפירא נסתלק לעולמו, מילא בישיבת יח"ל תפקיד פעיל כחבר הנשיאות והשלטון הרוחני שלה. בהתאספות גאוני התורה של פולין לחלוקת תעודות "צורבא דרבנן" לבני הישיבה, כובד רבי משה חיים לשאת את דברו ולחלק את התעודות.

מיד עם הסתלקותו של המהר"ם ערך הגרמ"ח מסע הספד ומגבית לחיזוק "ישיבת חכמי לובלין".

במסגרת מסעו הגיע גם לפיוטרקוב, שם זכרו כמה ממקורביו של מהר"ם שפירא זצ"ל את דבריו כי הרב מפרשוב יהיה מתאים למלא את מקומו. לאחר שנשא את הספדו הגדול בבית-הכנסת הגדול בעיר, התאספו מאות מראשי הציבור החרדי בעיר והציעו לו את כסא הרבנות בפיוטרקוב.

רבי משה חיים המשיך במסעו בדרכו ללודז', כשבתחנת הרכבת בקראקא קרהו אסון. בעמדו כבר בקרון הרכבת והדלת פתוחה, טולטל הקרון מעצמת תזוזתה הפתאומית של הרכבת. הרב הושלך מהקרון ונפל אל בין שתי קרונות, כשהוא שכוב לארכו בין שני פסי המסילה. חמישה קרונות עברו מעליו והוא לא איבד את עשתונותיו. תוך חלקי שניה הוא חישב את מצבו ותיקן לפי זה את תנוחתו. את כף ידו הניח על פניו כדי להגן עליהם, אך מרפקו רוטש על ידי גלגלי הקרונות. דקות ספורות הוא נשאר לשכב לבדו, עם בוראו, על המסילה. כשהתקרב אליו פועל רכבת הופתע הפולני לראות סימני חיים אצל הפצוע המונח על המסילה, שביקש מים. כשהיה כבר באמבולנס בדרכו לבית החולים היתה משאלתו להודיע לרבי משה'ניו פרידמן מבויאן הי"ד, שהתגורר בקראקא, על מה שקרה לו. בהיותו על שולחן הניתוחים ביקש להמתין לבואו של רבי משה'ניו. כשניצב רבי משה'ניו לידו ופרץ בבכי למראה עיניו, היתה בקשתו של רבי משה חיים: "אנא, השגיחו שישאירו מקום שיעור להנחת תפילין". המנתח, ד"ר פישר, לא האמין למשמע אזניו, כי רק לפני כמה דקות לא היה מוכן לתת כל תקוה לחייו. כשקם מתרדמתו, אחרי כחמש שעות, סיפר למקורביו על חלומו בדבר תקופת קידוש השם הממשמשת ובאה וכי עליו להתמסר מעתה לנושא זה.

רק לאחר מספר חודשים של טיפול והתאמת יד תותבת, יכל לשוב לפרשוב והחל בכתיבת הפרק הראשון של ספרו על קידוש השם, הלא הוא "פרק ההצלה" שהוקדש לנס ההצלה שאירע לו. בינתים נערכו הבחירות בפיוטרקוב ובין כסה לעשור בתרצ"ו עלה הגרמ"ח לשבת על כסא הרבנות בעיר זו. גדולי הדור שלחו לו את ברכותיהם לבחירתו החדשה וראו בהשתקעותו בפולין תגבורת חשובה להנהגתה של היהדות החרדית. כ"ק האדמו"ר ה"אמרי אמת" מגור כתב לו: "אהובי ידידי הג' משה חיים שי' לאי"ט. הנני לברכו במשמרתו משמרת הקודש החדש שי' לו לברכה ויגדיל תורה ויאדירה ויטע יר"ש בלב תלמידיו כנפשו ונפש תדרשנו לטובה". מכתב נלהב שלח לו גם כ"ק האדמו"ר ה"אהבת ישראל" מויז'ניץ. האדמו"ר מבעלזא, רבי אהרן זצוק"ל, כתב: "לכבוד ידיד ה"ה הרב הג' הגדול בתורה חריף ובקי החסיד המפורסם כש"ת מוה"ר משה חיים שליט"א אב"ד דק"ק פיוטרקוב, …הנני מברכו בברכת מזל טוב להתמנותו לרב אב"ד דק"ק פיוטרקוב, השי"ת יעזור שיהי' בשעה טובה ומוצלחת ולנהל עדתו עדת ישורון בדרך תוה"ק כיד ה' הטובה עליו ושיוכל גם שם להרביץ תורה ויר"ש בהרחבה ברוב נחת ואך ששון ושמחה ישכון תמיד באהלו ויבשר תמיד בשורות טובות…". האדמו"ר מסטרופקוב, רבי אברהם שלום הלברשטאם זצוק"ל, בנו של הצדיק משינאווא זצוק"ל, כתב: "…ויזכה לנהל עדתו עפ"י התורה והיראה ברוח ישראל סבא ויחזיר העטרה ליושנה ויקרב לבבות רחוקות וישם שלום וברכה בין אחים ויתקדש שם שמים על ידו כאשר עם לבבו כנפשו היפה ונפש ידידו ומכבדו ומוקירו…".

קברניטי התורה בפולין, הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי מוילנא, הגאון רבי נחום וידנפלד מדומברובה, רבי צבי יחזקאל מיכלזון מפלונסק-ורשה, האדמו"ר מבויאן-קראקא רבי משה פרידמן, הגאון רבי אהרן לוין מריישא, רבי מנחם מנדל אלתר מפאביניץ-קאליש, רבי מנחם זמבה מפראגה-וארשה, ראש "ישיבת חכמי לובלין", הרב מקוז'יגלוב רבי אריה צבי פרומר, ועוד גדולי תורה, שלחו את ברכותיהם להיבחרו לפיוטרקוב.

כהונתו בפיוטרקוב קירבה אותו עוד יותר לעניני "ישיבת חכמי לובלין" וחלק מזמנו הקדיש לעניני יח"ל.

באותה עת התקדרו עננים שחורים בשמי יהדות פולין ופעילותו הציבורית חרגה מתחומי העיר בה כיהן והוא לקח חלק פעיל בעניני הציבור היהודי בפולין. בכנסיה הגדולה השלישית שהתכנסה במרינבד בתרצ"ז העלה את מלחמתם של הפעילים למען ארץ ישראל והתגלה שוב כדובר ההמונים.

בשלוש שנות שבתו בפיוטרקוב, שלפני החורבן, קידם את מחקרו ההלכתי בענין קידוש השם, ניהל חליפת שאלות ותשובות בנושא עם גדולי התורה של ליטא, פולין, גליציה וארץ ישראל. ספרייתו הגדולה כללה כששת אלפי כרכים ומאות כתבי יד יקרי מציאות, אותם אסף במסעותיו.

בימי מלחמת העולם השניה

עם תחילת מלחמת העולם השניה התהלך בין היהודים ועודד את רוחם, והצליח להציל יהודים רבים מהשמדה. בנאמנות מוחלטת לבני קהילתו החליט להשאר עם קהילתו ולא לנסות להימלט על נפשו. כאשר פרצו כוחות היטלר לעיר פיוטרקוב הם צעדו לבנין בית הכנסת הגדול, בו נהג הרב להתפלל ולשאת את דרשותיו בפני אלפי המתפללים שבאו מכל בתי התפילה בעיר לשמעו. בבנין גדול זה על כל קומותיו רצו לשכן את אלפי השבויים הפולנים שלכדו בקו החזית. חיילי הוארמאכט חטפו יהודים ברחובות ואילצום לפנות את הספסלים, את ארון הקודש והבימה כדי לפנות מקום לשבויים. כשהגיעה השמועה אל הרב, שהיה אז חולה במיטתו, הוא יצא לבית הכנסת והתייצב בפני מפקד היחידה. הנאצים נדהמו לראות לפניהם יהודי גאה בלבושו הרבני מדבר אליהם בגרמנית רהוטה, הם קראו למפקדם, אוברסט בראנד, והלה נעתר לבקשת הרב להרשות את הוצאתם של כששים ספרי תורה ולהעבירם לבית המדרש הסמוך. אך הרב לא סמך על יושרו הגרמני של המפקד. בחשכת הלילה אירגן קבוצת צעירים שהגיחו לבית המדרש, הוציאו את ספרי התורה והעבירו אותם לבית הקברות, שם נטמנו מאוחר יותר באהלי הצדיקים מוולבורז', ראדושיץ ושל האדמו"ר הד"ר חיים דוד ברנהארד זצוק"ל.

עם התבססות שלטונם של הנאצים בעיר פנו אל הרב כאל "זקן היהודים" והטילו עליו את האחריות לביצוע גזירותיהם ופקודותיהם. הרב סירב והודיע להם באומץ כי אין הוא שליחם של השלטונות אלא של יהודי הקהילה. אך הם לא הירפו ממנו ואת היטל העונש הקיבוצי הראשון (הקונטריבוציה), בסך חמישים אלף זהובים, הטילו עליו אישית. לאחר שסולק סכום זה, הציגו דרישה לסכום נוסף, הגדול פי עשר מהמכסה הקודמת. אולם כסף זה הם גייסו בעצמם. בלילה שלפני ערב יום כיפור גנבו צעירים פולניים חמרי עצים שהיו מונחים ליד בית הכנסת ונועדו להקמת בתי שימוש לשבויים הכלואים בתוכו. מפקד הס. ס. בעיר פוצאללו, הבהיל אליו את הרב והודיע לו כי היהודים לקחו את העצים ברצותם למנוע את חילול המקום ע"י הקמת בתי השימוש. משום כך עצרו אנשי ה-ס. ס. עשרה מנכבדי העיר כדי להעלותם למחרת, ערב יום כיפור, על הגרדום. אחרי התמקחות ממושכת הצליח הרב לפדות את השבויים בהתחייבו לספק לגרמנים סכום של רבע מליון זהובים.

בשעות הצהריים של ערב יום כיפור אירגן הרב מגבית "כופר נפש" בכל המנינים, שהתארגנו בבתים פרטיים. כל ראש משפחה חוייב בסכום של 10 זהובים ועל כל נפש במשפחה עוד זהוב אחד. כשהלך הרב למחרת יום הכיפורים למפקדת הנאצים חסרו לו כ-180 אלף זהובים. הוא לקח מביתו את קופסת התכשיטים של המשפחה והוריק לידי הנאצים צמידי זהב, אבנים יקרות, פנינים ומרגליות. עיני הנאצים נצצו לנגד ברק היהלומים והם לא ספרו עוד את הכסף שדרשו כפדיון.

עשרות עגונות הצליח להתיר על פי עדויות שגבה, באמצעות שליחים שיצאו למקומות מרוחקים, ובית דין מורחב שהקים בביתו, בהשתתפות מורי הוראה, גדולי התורה, שהגיעו עם הפליטים ממערבה של פולין. מקרים רבים הובאו בפניו מורשה ורבני פולין ראו בו בקי ומומחה בענין זה, כשם שעוד קודם לכן יצא שמו כמצוי ביותר בעניני גיטין וקידושין.

תלמידיו בפרשוב ובשאר ערי סלובקיה הפצירו בו שייאות לבוא אליהם לשם יתר בטחון, אך הוא לא רצה לנטוש את קהילתו בעת צרה ועבר עמה את כל שבעת מדורי הגיהנום עד לחיסול המוחלט של הישוב היהודי בעיר.

על קידוש השם

בימי עברה וזעם של שלטון הרצח תלו בו יהודי העיר את עיניהם כאל מגדלור בים זועף. בביתו חיפשו כולם עצה ותושיה ואף רחוקים שנקלעו לעיר ונרדפו על ידי השטן מצאו בביתו מקלט. בשנות ת"ש-תש"א-תש"ב המה בית הרב מרוב הפונים אליו. עשרות זוגות נישאו כל שבוע, כשהצעירים המסודרים בעבודה "בטוחה" רצו להבטיח חיי ארוסותיהם מפני שילוח. קשרי חוץ עם מדינות שונות עברו דרך ביתו של הרב. בגבור המצוקה והרעב יזרמו הרב ורעייתו בית תמחוי לנזקקים, כשבעלי בתים הביאו עמם מצרכי מזון ופחם להסקה. כמה עשרות נצרכים מכובדים קיבלו את אספקתם ממטבח זה ובמשך הזמן עבר המטבח לבנין בית היתומים הסמוך ושם הזדנבו תורים של מאות משפחות שבאו ליהנות מארוחה חמה חינם, כשהרבנית וחברותיה העסקניות עומדות מהבוקר עד הערב ומשרתות את הקהל.

מלובלין ומורשה הגיעו שמועות איומות ומטרנוב הגיע שליח שסיפר על רצח אלפי יהודים, ובהם ידידו של הרב, הגה"ק רבי משה'ניו מבויאן הי"ד. מקולומיי הגיעה ידיעה נוראה על חטיפות וגירושים, בהם אחיו של הרב, רבי יוסף ישראל לאו הי"ד, רבה של העיר. יעד השילוח הוא אופלן, נמסר בידיעה, אך בחקירה במקום הוברר ששום משלוח לא הגיע לשם בחדשים האחרונים. לעומת זה אותה תחנה חדשה במפת השילוחים – בלז'ץ, שטיבה טרם היה ידוע בימים ההם.

האסון המתקרב היה מוחשי ביותר והיהודים אובדי עצות צרו על בית הרב, בתקוה ששם יודעים משהו יותר על הצפוי.

הימים היו ימי הרחמים והסליחות של שלהי תש"ב ויהודים באו לבקש ברכה. הרב יעץ לבנות בונקרים ומחבואים ולהיעלם. "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם", אמר לאנשים. יותר מזה לא היה בכוחו לייעץ.

בימי ראש השנה ויום כיפור התאספו בביתו מאות מתפללים שמילאו את חדר המדרגות. בליל כל נדרי נשא את דרשתו המסורתית שהיתה רוויה דמעות. למעלה משעתיים עורר את הקהל לתשובה. בהוציאו את ספר התורה הקטן שלו, המיוחס לבעל ה"חתם סופר" זצ"ל, ובקראו "אור זרוע לצדיק" התנפלה עליו הקהילה בחיבוקים, בנשיקות ובבכי תמרורים. לפני תפילת "יזכור" דרש שוב ועורר את הקהל לאחוה ולאחדות ברגעים הגורליים הצפויים בימים הקרובים. בתפילת נעילה עבר לפני התיבה, כדרכו בקודש מאז ישב לראשונה על כסא הרבנות. אימת החורבן היתה תלויה באויר שעה שהרב השתפך בתפילתו, אך בצאת היום, כשקראו כולם "שמע ישראל" שוב נשתכח כאילו הכל והוא הלהיב את הקהל בריקוד לוהט "עוצו עצה ותופר" ו"לשנה הבאה בירושלים".

למחרת יום הכיפורים נודע כי הגיעה תורה של צ'נסטוחוב הקרובה. אלפי קלגסים גרמניים ואוקראינים הקיפו את הגטו ושילחו את יושביו לטרבלינקה. אחרי צ'נסטוחוב חיסלו את ראדומסק, ואז בג' מרחשון תש"ג הגיעה גם תורה של קהילת פיוטרקוב.

"יהודים התחבאו ואל תלכו כצאן לטבח!", קרא לבני קהילתו, אך הוא עצמו הלך והתייצב במגרש השילוח כשספר התורה הקטן בזרועו. אותו הכירו הרוצחים, כי עד יומו האחרון שמר על לבושו וזקנו. בשל היעלמו מהמגרש עלולים היו לערוך חיפושים יסודיים ולגלות עשרות מחבואים, הסביר למקורביו. במשך שבוע שלם התנהל הרצח המאורגן והוא עמד על המגרש, חזה בזוועות שפקדו את קהילתו ונשאר עומד על משמרתו. ההתעללות הגיעה לשיאה כשהרוצחים ירו בתינוקות שהיו בזרועות אמותיהם וגררו את זקני העדה הפצועים על הקרקע. "מדוע אנו עומדים? נתנפל עליהם בצפרניים!" קרא לעברו ידידו, רופא מהעיר המתגורר עתה בתל אביב, ביום האחרון של המבצע בי' מרחשון תש"ג, ראש המרצחים איש ה-ס. ס. פויכט, שהתרוצץ כחיה טורפת על המגרש, קלט את זעקתו של הרב "גם שם צריכים אותך היהודים", צעק אליו, והרב הלך עם המשלוח הרביעי והאחרון שחיסל את 25 אלפי היהודים מקהילת פיוטרקוב המעטירה.

וכך סיפר לימים עד ראיה ששרד את התופת: "הרב דרש את מאמרו של רבי עקיבא 'כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא לידי ואקיימנו' ונאומו החוצב להבות אש והרווי התרגשות עזה ריתק את שומעיו שהתעלמו מהצפוי להם ברגעיהם הקרובים. הוא תבע מהם ללכת לקראת הקץ כיהודים ההולכים לקדש את השם, כי כל יהודי הנהרג באשר הוא יהודי, קדוש הנהו. 'מוטב מוות שיש בו חיים מחיי השעה הזו שהמוות מרחף עליהם', פנה לבני עדתו.

העד האחרון שראהו ברגעיו האחרונים הוא ללא ספק, מר דוד לבקוביץ, איש פיוטרקוב שנמלט מטרבלינקה ומתגורר היום בשיקאגו שבארה"ב, עדותו על הצלתו ממחנה המוות, מצויה בגנזכי הארכיון של "יד ושם" בירושלים: "הגענו לפנות בוקר לטרבלינקה במשלוח האחרון שיצא ביום ד', 21 באוקטובר 1942 (י' מרחשוון תש"ג) מגטו פיוטרקוב, על הרציף ליד הרכבת נערך מיון ויחד עם כמה צעירים ממשלוח זה הוצאתי והועמדתי בצד המון יהודי העיר. עמדנו שם בצפיה דרוכה והרחנו את המוות באויר. הרוצחים ערכו את ההתעללות האחרונה בקרבנותיהם ואנו עקבנו אחרי הקבוצות המובלות לכיוון התאים, מהם לא יצא איש בחיים. בעודנו נצבים שם וחושינו מעורפלים קלטנו לפתע את קולו האדיר של רבינו, הרב לאו, שעמד בתוך העדה של יהודי פיוטרקוב שעמדה מקובצת לידינו. הוכינו בהלם ונשימתנו נעצרה כששמענו את דבריו הרועמים, הוא החל לומר בקול רם את "הוידוי", כשהעדה חוזרת אחריו פסוק בפסוק והולכת בעקבותיו לדרכה האחרונה"…

היה זה בי"א מרחשון תש"ג. ה' ינקום דמו ודם כל קדושי ישראל!

מורשתו לדורות

ספרו המונומנטלי "הדרך לקידוש השם" שהפך לצוואה כתובה ולהכנה לקראת יומו הגדול יום עלותו על מוקדה.

כן פרסם מסות ומאמרים בעברית, אידיש וגרמנית. הערכה מיוחדת נרשמה למסותיו על האם והמשפחה בישראל "שתי אמהות בישראל", שפורסמה בירחון "בית יעקב" ובכמה שפות.

כתב הסופר הנודע הלל צייטלין הי"ד ב"מאמענט" הורשאי מה-17 ביוני 1931, בין השאר: "נראה שמימי ר' שמשון רפאל הירש לא כתב איש בהתלהבות גדולה כזאת על קדושתה של המשפחה בישראל, כמו הרב לאו במאמרו "שתי אמהות בישראל". אני מייעץ לכל בר אוריין ישראלי לקרוא את המאמר פעמיים: פעם אחת בשביל עצמו, כדי שיוכל לתפוס ולהבין את עמקי רעיונותיו של המחבר, ופעם שניה להקריא את המאמר לאשתו ולבנותיו ולהסבירו להן בצורה כזאת שירגישו בעליונותה של הרמה המוסרית של האם והמשפחה היהודית בעבר, לעומת הריקנות החילונית והירידה המוסרית של ההווה".

הפוסט הילולא ה-78: הגאון שנשרף עם 2 קהילותיו הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

בעקבות התגובות הנלהבות להופעתו של העלון הייחודי 'סגולת שלום', העוסק בסגולתו הקדושה של האי גאון וקדוש, הרה"ק רבי שלום שכנא מפרוביטש זי"ע, הסגולה הידועה לליל שישי, כדרך להביא שלום בית ולהחזיר את האהבה והשמחה לבתי ישראל, אנו זוכים השבוע להוציא לאור את העלון השני בסדרה.

במכון שטפנשט, עסקו השבוע לגלות בעלון השני את הרקע העיוני לסגולה הידועה על פי סודותיו של הצדיק משטפנשט, לצד ליקוט הנהגות ישרות וסדר היום וקווים לדמות הספר 'משמיע שלום – סדר היום'.

לצפיה ולהורדה: כאן.

אם יש לכם מה להוסיף ולציין בנושא, זה הזמן לשלוח את הערותיכם ותגובותיכם.

הפוסט איך לשמוח בלי אלכוהול? עלון שני בנושאי שלום בית, חובה לכל זוג נשוי • להורדה הופיע לראשונה ב-שטפנשט..