"בכיות במשך כל הלילה": כאשר הצדיק מריבניץ פקד את קבר רבו הצדיק משטפנשט • חלק ג'

עובדות מופלאות מהקשר המיוחד של הצדיק מריבניץ עם רבו הגדול הצדיק משטפנשט - לכבוד יום ההילולא ה-87 • "הצדיק שהיה מתפלל בבכיות נוראות במשך לילה שלם ליד קברו של רבו הצדיק משטפנשט ולא זז משם עד שנושע"

מקום קבורתו של הצדיק מריבניץ זי"ע, תלמיד הצדיק משטפנשט

פוסט שלישי בסדרת הצדיק מריבניץ הרה"ק רבי חיים זנוויל אברמוביץ זצוק"ל והקשר המיוחד שלו עם הצדיק משטפנשט זכותו תגן עלינו, אותו אנו מגישים לקראת ההילולא ה-87:
הפוסט הראשון
הפוסט השני

על פי העדויות שאספנו, הצדיק מריבניץ היה מתיגע רבות על כל קוויטל שקיבל לידו. קריאת הפתקאות (קוויטלך) היתה אצלו עבודה קשה ממש, בדרך להשפעת ישועות.

אולם ביום השנה של רבו, הצדיק משטנפשט היתה עבודת קריאת הפתקאות נעשית במהירות ובקלות, הוא קיבל פתקאות רבות מכל אדם ללא כל קושי, באמרו כי "ביום גדול וקדוש כזה יכולים לפעול ישועות גדולות בנקל".

ואכן, בעיצומו של יום ההילולא של הצדיק משטפנשט, נושעו אז הרבה אנשים בישועות מפליאות.

מקורביו מספרים כי הצדיק מריבניץ דאג למנות איש שידליק נר נשמה מידי יום ביומו על ציונו של רבו בבית העלמין "נחלת יצחק" בעיר גבעתיים והוא שילם לו על כך במיטב כספו.

העדות הבאה מגלה לנו עד כמה גדולה היתה חשיבות הדלקת הנר בקבר הצדיק משטפנשט בדרך להשפעת ישועות לעם ישראל:

נודע לו פעם על יהודי שנוסע לארץ ישראל סמוך ליום היארצייט, כ"א בתמוז. הצדיק מריבניץ ליווה את אותו יהודי עד לשדה התעופה ומסר בידו ספר "לקוטי צבי" יחד עם ספר "שערי ציון" וביקש מהיהודי שיתפלל בספרים אלו ליד הציון הקדוש של הצדיק משטפנשט.

מעט על הקשר המסתורי והטמיר בין הצדיק מריבניץ לבין רבו הגדול הצדיק משטפנשט, שמענו מעדויות של מקורביו:

כאשר הגיע הצדיק מריבניץ לארץ ישראל, מיד נסע לבית העלמין 'נחלת יצחק'.

עוד מרחוק כשראה את ציון רבו, הוא חלץ את נעליו בחיל ורעדה והתקרב בהתרגשות עצומה עד לציון עצמו.

כשהגיע לציון פרץ הצדיק מריבניץ בבכי, הוא השתטח על הציון הקדוש למשך כמה שעות ומעיניו ירדו נחלי דמעות ללא הפוגה.

באותו זמן ירד גשם שוטף, אך הוא לא נרתע ולא זז מן המקום הקדוש.

והיה המקום לחרדת אלקים!

מקורביו מספרים כי היו פעמים שהצדיק מריבניץ היה מתפלל בבכיות נוראות במשך לילה שלם ליד קברו של רבו הצדיק משטפנשט. אלו שזכו ונכחו במקום, היו מגישים לו פתקאות (קוויטלך) והוא היה מניחם על הציון כמי שרוצה למסור לצדיק את הטיפול בענין.

פעם מסרו לו בין שאר הפתקאות, פתק עם בקשה מיוחדת. כשהבחין הצדיק מריבניץ בקוויטל הזה השמיטו לארץ, מסרו לו שוב והוא השמיט שוב ושוב. רק כאשר עזב את המקום, הרים הצדיק מריבניץ את הקוויטל ולקח אותו עמו. הוא נמק את מעשהו באמרו:

"רבי הקדוש נמנע מלהתעסק בענין זה, לכן לא רציתי לקרוא את הקוויטל על ידו".

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן!