כשהחלה ההתקוממות הידועה של האיכרים בכפרי רומניה, היו היהודים הראשונים שסבלו מפרעות האיכרים הבריונים, שראו ביהודים קרבן קל וזמין כדי לפרוק עליהם את זעמם.
גם לעבר העיר שטפנשט התקרבה קבוצת איכרים כשבידם גרזנים, חרבות ושאר מרעין בישין והם ביקשו לעשות שפטים ביהודים.
המשטרה המקומית סירבה לסייע כנראה משום שגם השוטרים עצמם פחדו מפגיעתם הרעה של הבריונים הללו.
בני הקהילה המבוהלים התכנסו לחצר בית המדרש, אך אז הגיע הצדיק משטפנשט והורה להם לבוא ולהתכנס בחצר ביתו. בני הקהילה מיהרו לציית לדבריו והצטופפו כולם בחצרו של הצדיק, שם כבר הרגישו מעט בטוחים יותר.
מרחוק החלו להישמע קולות הפורעים השועטים לעבר העיר. פחד גדול נפל על היהודים אך באותו רגע אירע דבר מופלא.
כשהבחינו הפורעים ביהודים המכונסים בחצר, החלו לפתע להימלט על נפשם בקריאות מפוחדות: "היהודים רודפים אחרינו, הצילו!".
ומאותה העת ואילך לא העזו האיכרים להתקרב לעיר שטפנשט או להרע לאי מי מיהודיה.