יחד עם כל בית ישראל עולם התורה והחסידות, מוסדות שטפנשט מבכים את הסתלקותו בפתע פתאום של האי צדיק בן צדיק עמוד צלותהון דישראל, מנהיג נאמן לעדתו ומליץ יושר על עם ישראל כ"ק מרן אדמו"ר משומרי אמונים בני ברק רבי רפאל הכהן ראטה זצוק"ל, בשנתו ה-72.
במוסדות שטפנשט זכו לקשר קרוב עמו ואף להנות מאורו הבהיר באירועים שונים, כאשר האדמו"ר מביע את הערצתו הגדולה אל הצדיק משטפנשט בכל הזדמנות.
בבחינת דבריהם הם הם זכרונם, מביא עלון שטפנשט 'באר בשדה' מס' 246 את דברי קדשו שזכינו לשמוע ממנו בעת סעודת הילולא דצדיקיא של מרן אדמו"ר הראשון משטפנשט זיע"א כסלו תשע"ו:
סעודת הילולא – מוצ"ש פרשת ויצא תשע"ו: הילולת אדמו"ר הזקן משטפנשט זיע"א
לרומם את בני ישראל
"אני עוד זכיתי להכיר הרבה יהודים שראו את בנו של רבינו, הרה"ק ר' אברהם מתתיהו הצדיק משטפנשט, שעת שהיה בא כל שנה לעיר יאסי ביומא דהילולא של אביו להשתטח על קברו של רבינו, ושמעתי שם עובדות נוראות עד כמה היה הצדיק מנמיך עצמו לכל פשוטי העם שהיו נכנסים אצלו, ואין זה דבר פשוט לצדיק מורם מעם להוריד עצמו לאיש נחות דרגא שבא לפניו.
אחת מהעובדות ששמעתי, פעם אחת כשהיה רבינו ביאסי היה דלתו של חדר רבינו פתוחה, ואיש פשוט, איש מגושם, נכנס לרבינו, ולאחר מכן כשנכנס הגבאי הוכיח את הגבאי על מה שלא השגיח על הדבר, ונכנסו אנשים בלא רשות, ואמר שקודם שנכנס אצלו איש פחות יש לו להכין עצמו בכוחות הנפש וכוחות הגוף כדי שיוכל לעשות טובה ליהודי, ויש צורך לזה בהכנה מיוחדת, ויש להודיע לו על הדבר הרבה זמן קודם לכן, ולא שיכנס ללא רשות, כדי שיוכל לעשות לו טובה.
אנו חיים היום בדור עני, דור יתום, דור שכל התוארים הנשגבים מדביקים לכל איש פחות, באופן שכבר אי אפשר לנו למצא התואר כיצד להגדיר קדושתו של רבינו.
לפני כארבעים שנה הייתי בפולין עם הרה"ק ר' שלמה מבאבוב, כשלא היה שייך להכנס עדיין למדינות אלו, ואז ראו גודל החורבן שהיה שם, וראיתי שם את המצבות המקוריות, ואז הצטמררתי כשראיתי את התוארים שהרשו התלמידים לעצמם לכתוב על ציון קדשו של הרבי ר' אלימלך, שכל תיבה היה מתוך חשבון נורא.
ידוע שהחתם סופר כשהיה משבח אדם לאחר מאה ועשרים שנותיו, היה נזהר ביותר מה אומרים עליו, כי אם אומרים או שכותבים על המצבה תואר שאינו ראוי, הרי זה לרעה לאדם, ואנו מוצאים שהכתב סופר מתנצל במה שהרבה בשבחו של החתם סופר אף שהיה זה בניגוד לדעתו של אביו, לפי שהיה זה צורך השעה, וכן היה בכל הדורות, שהיו נזהרים בכל תיבה, אבל היום הוא דור של אינפלציה שכותבים על כל אחד שורות מרובות של תוארים…
אין לנו השגה בגדולי הצדיקים, שהיו מדובקים בהשי"ת כ"ד שעות ביממה, ואין לנו – אנשי דורנו, דור פחות – הכח והמציאות להכנס להבין מה שהיה באותם הדורות, אכן כדי להשיג איזה משהו יש לנו לגלות טפח קטן מחיי הצדיקים וממהותם, שעל ידי כן נשיג איזה משהו משגב גדולתם.
חשיבות בניו של הרה"ק מרוז'ין
ונספר עובדא מהצדיק, הרה"ק משטפנשט היה מבקר לפעמים בעיר יאסי, והנה בעיר יאסי התגורר זקן מופלג, מתלמידי הבעל התניא, והיה חוזר של תורותיו, וכשהיה בא רבינו ליאסי היה מבטל עצמו לפניו בביטול גמור.
שאלוהו את החסיד על הדבר, שהרי הוא לא היה מחסידי בית רוז'ין, והוא עוד היה מגדולי החסידים אצל הבעל התניא, וכיצד הוא מתבטל בפני רבינו שהיה אברך צעיר, וענה:
הנה שמעתי בעצמי מפי הבעל התניא, שאמו של הרה"ק הצדקת מרת חוה אשת הרה"ק רבי שלום באה לפניו עם שני בניה, הרב רבי אברהם ז"ל והרב רבי ישראל מרוזין ז"ל, והאחרון היה כבן שבע או שמונה שנים, ואמר הרה"ק הבעל התניא עליהם, כי ראה בעיר פראבישט תרי בוצינא דנהורא ונהנה מהם מאד מאד. והצעיר, הוא הרה"ק מרוז'ין, שאל את פי הרב הקדוש הבעל התניא, אם קורין את שמע פסוק ראשון של קריאת שמע שצריך להיות במסירת נפש אשר הוא ממש ביטול היש, האיך קורין אח"כ פסוק ואהבת וגו' אשר הוא הרגשת היש?
ענה הבעל התניא ואמר בזה"ל, אני אמרתי לו תירוץ ערוך וארוך, אשר אילו היו הימים דיו, וקני כל חורשתא, ודיירי ארעא ספרי ורשמי רשוותא לא היו יכולין לכתוב כל הענין בפרוטרוט, והקטן הזה הבין.
כן שמעתי מפיו של רבי, לזאת מוכרח אנכי לכבד את יוצאי חלציו, כי זכה לעצמו וגם לזרעו אחריו, ולזאת אל יפלא בעיניכם על שאני איש זקן, הולך לקבל פני בנו אשר הוא רך בשנים.
מעלת סיפורי צדיקים
שמעתי מפיו של אבי הק' ז"ל כמה פעמים, מעשה במשולח מארץ ישראל שנסע לחוץ לארץ לטובת עניי ארץ ישראל, והוא היה קצר רוח, וכשהיה בבעלזא אצל המהר"י האריכו שם בסעודה שלישית שעות הרבה, ולפי שישב בקצה השולחן, עשה הפסקה באמצע סעודה שלישית והבדיל על היין ושוב נטל ידיו כדי לצאת על ידי כן גם סעודת מלוה מלכה.
ולפי שהיה זה סעודת מלוה מלכה שלו סיפר לסובבים אותו שני עובדות מצדיקים, מעשה מהרבי ר' אלימלך ומעשה מהבעש"ט הק', באמרו שמקובל מהבעש"ט הק' במוצאי שבת הרי זה מסוגל לפרנסה, והדיבור מהרבי ר' אלימלך הרי זה מסוגל ליראת שמים, והנה המשולח הזה היה שמו אלימלך, וגם שמו של המשמש של המהר"י היה שמו אלימלך.
וכידוע שה'יושבים' בבעלזא היו אנשים חריפים ביותר, וכששמעו איך שהמשולח מספר סיפור זלזלו בדבר, כי מנין להם בארץ ישראל ענינים אלו, ובוודאי שהרי זה דבר שהם בודים להם מליבם.
והמהר"י ישב שם מדובק בעולמות העליונים, אבל הוא הרגיש את הזלזול שהם מזלזלים, ומיד קרא למשמשו ואמר, אלימלך בא אלי, מהו הצחוק שאתה מצחק?
וענה המשב"ק, הנה הגיע כאן אלימלך מארץ ישראל עם כמה קבלות שאין ידוע כאן, שהסיפורים מסוגלים לכמה ענינים, ושמא הרי זה להיפך…
יד אמר לו הרה"ק, אל תזלזל בדבר זה, דע לך, שכל צדיק בשמים כשמדברים ממנו בעולם הזה הרי זה לו לטובה, כפי מה ששולחים לאחד שהתעלף כוס יי"ש, כי הצדיקים בעולם העליון אינם רוצים להנות מנהמא דכיסופא, וממילא כל זמן שמדברים מצדיקים וכל מה שמדברים מצדיקים הרי הם משפיעים בעולם הזה בני חיי אריכי ושפע טוב.
נתאספנו לקראת יומא דהילולא של הרה"ק ר' מנחם נחום משטפנשט, וכל הסיפורים אודותיו משפיעים עד אין קץ השפעות וברכות, בני חיי אריכי ושפע טוב.
עזור השי"ת שזכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, ויליץ טוב עבור בעל האכסניא שמרומם את שם שטפנשט בעולם, ברם זכור איש זה לטוב, שבלעדו מי היה יודע בדורנו שהיה צדיק זה, ובוודאי שהצדיקים מלמעלה ישפיעו עליו שפע טוב. ונזכה שזכותו תגן עלינו כולנו אמן.
